×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יג) הַתְּאֵנָה֙ חָנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי [לָ֛ךְ] (לכי)א רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי⁠־לָֽךְ׃
The fig-tree puts forth her green figs, and the vines have blossomed and give forth their fragrance. Arise, my love, my beautiful one, and come away.⁠"
א. [לָ֛ךְ] (לכי) יש כאן תופעת ניקוד מוזרה בכתיב של כתי״ל: השווא ממש בתוך פיה של אות הכ״ף (!)
תרגום כתוביםשיר השירים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל דִּמְתִילָא לְבִכּוּרֵי תֵינִין פְּתַחַת פּוּמַּהּ וַאֲמַרַת שִׁירְתָא עַל יַמָּא דְּסוּף וְאַף עוּלֵימַיָּא וְיָנְקַיָּא שַׁבַּחוּ לְמָרֵי עָלְמָא בְּלִישָׁנְהוֹן מִן יַד אֲמַר לְהוֹן מָרֵי עָלְמָא קוּמִי לָךְ כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל רְחִימְתִי וְשַׁפִּירְתִי אִיזִילִי מִכָּא לְאַרְעָא דְּקַיֵּמִית לַאֲבָהָתִיךְ.
[א] הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ – אֵלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ בִּשְׁלשָׁה יְמֵי אֲפֵלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי חשֶׁךְ וגו׳ (שמות י׳:כ״ב), לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו (שמות י׳:כ״ג). וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ, אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִים שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִגְאֲלוּ, אֲתָא משֶׁה לְגַבָּן אֲמַר לוֹן כָּל הָדֵין רֵיחָא טָבָא אִית גַּבֵּיכוֹן וְאַתּוּן יְתִיבִין הָכָא, קוּמִי לָךְ רַעֲיָתִי יָפָתִי.
[ב] דָּבָר אַחֵר: עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי – אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה לֹא הִיא עֲנִיָה וְלֹא הִיא אֲמִירָה, אֶלָּא עָנָה עַל יְדֵי משֶׁה וְאָמַר לִי עַל יְדֵי אַהֲרֹן, מָה אָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי. כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, אֵלּוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, אֵלּוּ שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל כִּמְנֻדִּין בַּמִּדְבָּר, וְלֹא הָיָה הַדִּבּוּר מְדַבֵּר עִם משֶׁה, עַד שֶׁתַּמּוּ כָּל אוֹתוֹ הַדּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וגו׳ וְגַם יַד ה׳ הָיְתָה בָּם, וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ מִיָּד וַיְדַבֵּר ה׳ אֵלַי לֵאמֹר (דברים ב׳:י״ד-י״ז). הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָּאָרֶץ, הַנָּצוֹחוֹת נִרְאוּ בָּאָרֶץ, אֵלּוּ הַנְּשִׂיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד (במדבר ל״ד:י״ח). עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל עָרְלָה שֶׁתִּזָּמֵר, הִגִּיעַ זְמַנָּן שֶׁל כְּנַעֲנִים שֶׁיִּזָּמְרוּ, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהֵחָלֵק לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ (במדבר כ״ו:נ״ג). וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קוֹל תַּיָּיר טָב נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, זֶה קוֹלוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר: עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה (יהושע א׳:י״א). הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, אֵלּוּ סַלֵּי הַבִּכּוּרִים. וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים.
[ג] דָּבָר אַחֵר: עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי – עָנָה לִי עַל יְדֵי דָנִיֵּאל, וְאָמַר לִי עַל יְדֵי עֶזְרָא. מָה אָמַר לִי, קוּמִי לָךְ רַעֲיָתִי יָפָתִי. כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, אֵלּוּ שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה. הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, אֵלּוּ חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מִשֶּׁחָרַב הַבַּיִת עַד שֶׁנֶּעֶקְרָה מַלְכוּת כַּשְׂדִּים, וְלֹא שִׁבְעִים שָׁנָה הֵן, אָמַר רַבִּי לֵוִי צֵא מֵהֶן שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיְתָה בַּת קוֹל מְפוֹצֶצֶת וְאוֹמֶרֶת לִנְבוּכַדְנֶצַּר עַבְדָּא בִּישָׁא סוֹק חֲרוּב בֵּיתָא דְמָרָךְ, דִּבְנוֹי דְמָרָךְ לָא שָׁמְעוּן לֵיהּ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, כְּגוֹן מָרְדְּכַי וַחֲבוּרָתוֹ, עֶזְרָא וַחֲבוּרָתוֹ. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל עָרְלָה שֶׁתִּזָּמֵר, הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁיִּשָּׁבְרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁבַר ה׳ מַטֵּה רְשָׁעִים (ישעיהו י״ד:ה׳). הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל בַּבְלִיִּים לְהִשָּׁמֵד, הִגִּיעַ זְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן (עבדיה א׳:כ״א). וּכְתִיב: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה (חגי ב׳:ט׳). וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קוֹל תַּיָּיר טָב נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, אֵי זֶה זֶה, זֶה קוֹלוֹ שֶׁל כּוֹרֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וגו׳ כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ וגו׳ מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ (עזרא א׳:ב׳). הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, אֵלּוּ הַסַּלִּים שֶׁל בִּכּוּרִים. וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים.
[ד] דָּבָר אַחֵר: עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי – עָנָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ, וְאָמַר לִי עַל יְדֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. מָה אָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, זוֹ מַלְכוּת כּוּתִים, שֶׁמְּסִיתָה אֶת הָעוֹלָם וּמַטְעֵת אוֹתוֹ בִּכְזָבֶיהָ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ (דברים י״ג:ז׳). הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, זֶה הַשִּׁעְבּוּד. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, הַנָּצוֹחוֹת נִרְאוּ בָאָרֶץ, מִי הֵם, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב: וַיַּרְאֵנִי ה׳ אַרְבָּעָה חָרָשִׁים (זכריה ב׳:ג׳), וְאֵלּוּ הֵן: אֵלִיָּהוּ, וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּמַלְכִּי צֶדֶק, וּמָשׁוּחַ מִלְחָמָה. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, הִגִּיעַ זְמַנָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל עָרְלָה לְהִזָּמֵר, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת כּוּתִים שֶׁתִּכְלֶה, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁתִּגָּלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ (זכריה י״ד:ט׳), וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, אֵיזֶה זֶה, זֶה קוֹלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הַמַּכְרִיז וְאוֹמֵר: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר (ישעיהו נ״ב:ז׳). הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא סָמוּךְ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ דֶּבֶר גָּדוֹל בָּא לָעוֹלָם וְהָרְשָׁעִים כָּלִים. וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ, אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם (ישעיהו ד׳:ג׳).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, מִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר (עמוס ד׳:ז׳). בַּשְּׁנִיָּה, חִצֵּי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִין בָּהּ. בַּשְּׁלִישִׁית, רָעָב גָּדוֹל וּמֵתִים בּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, וַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מִתְמַעֲטִים, וְהַתּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִיִּשְׂרָאֵל. בָּרְבִיעִית, רָעָב וְלֹא רָעָב שׂבַע וְלֹא שׂבַע. בַּחֲמִישִׁית, שׂבַע גָדוֹל וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִים וְהַתּוֹרָה חוֹזֶרֶת לְחִדּוּשָׁהּ וּמִתְחַדֶּשֶׁת לְיִשְׂרָאֵל. בַּשִּׁשִּׁית, קוֹלוֹת. בַּשְּׁבִיעִית, מִלְחָמוֹת. בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, בֶּן דָּוִד בָּא. אָמַר אַבַּיֵּי כַּמָּה שָׁבוּעִין אֲתָת כַּהֲדָא וְלָא אֲתָא וָלָא אָתֵי, אֶלָּא כְּהַהִיא דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרָב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגָּלִיל יְסַבְּבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יֵחָנְנוּ, וְחָכְמַת הַסּוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים, וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב. וּמִנַּיִן שֶׁאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל (ישעיהו נ״ט:ט״ו). לְהֵיכָן הוֹלֶכֶת, דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר הוֹלֶכֶת וְיוֹשֶׁבֶת לָהּ עֲדָרִים עֲדָרִים בַּמִּדְבָּר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, חַכְמֵי הַדּוֹר מֵתִים וְהַנּוֹתָרִים עֵינֵיהֶם כָּלוֹת בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה וְצָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עַל הַצִּבּוּר, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּמִשְׁתַּלְּחוֹת עַד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה קַיֶּמֶת אַחֶרֶת בָּאָה וְנִסְמְכָה לָהּ.
אָמַר רַבִּי נְהוֹרָאי דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, הַנְּעָרִים יַלְבִּינוּ לַזְּקֵנִים, וְיַעַמְדוּ הַזְּקֵנִים בִּפְנֵי הַנְּעָרִים, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ (מיכה ז׳:ו׳), וּבֵן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר קֹדֶם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ עֲנִיּוּת יִרְבֶּה, וְיֹקֶר הוֹוֶה, וְהַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן יַסְרִיחַ, וְהַמַּלְכוּת כֻּלָּהּ תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת וְאֵין תּוֹכֵחוֹת.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֵין בֶּן דָוִד בָּא אֶלָא בְּדוֹר שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְכֶלֶב.
אָמַר רַבִּי לֵוִי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁפָּנָיו חֲצוּפוֹת וְחַיָּב כְּלָיָה.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי אִם תִּרְאֶה דוֹר אַחַר דּוֹר מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, צַפֵּה לְרַגְלֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה׳ אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ (תהלים פ״ט:נ״ב), מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: בָּרוּךְ ה׳ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
אלתינה קד עקדת ג׳צ׳הא (פגהא), ואלגפון אלסמנדר קד אעטת אריאחהא, פקומי אמצ׳י יא צאחבתי יא גמילתי ואנטלקי לך.
[עץ] התאנה כבר חנטה את פירות הבוסר שלה, ועץ גפן הסמדר כבר נתן את הריח שלו, חברתי! היפה שלי! אם כך תקומי תלכי ותצאי לדרך.
והגפנים סמדר – והגפנים הסמדר כבר נתנו ריח (כלומר בשלו, מקביל לחנטה).
קומי לך – קומי לכי (כפי הכתיב) רעיתי יפתי והשתחררי לך.
ואמרו התאנה חנטה פגיה, שכבר הגיע עת קיום ברית אברהם יצחק ויעקב, ונמשלו האבות לתאנה שנ׳ כבכורה בתאנה (הושע ט י). והגפנים סמדר אלו ישראל בודאי שנ׳ כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל (ישעיהו ה ז).
התאנה חנטה פגיה – כמשמעו.
והגפנים סמדר – כשנופל הפרח, והענבים מובדלין זה מזה וניכרין כל ענבה לעצמה, קרויין סמדר.
כל העיניין הזה לפי פשוטו: לשון חבת פתוי שבחור מרצה את ארוסתו לילך אחריו, כך עשה לי דודי.
The fig tree has produced its green figs – [To be understood] according to its apparent meaning.
And the grapevines with tender grapes – When the blossom falls, and the grapes become separated from one another, and each grape is discernible by itself, it is called "סְמָדַר.⁠"
This entire section, according to its simple meaning, is an expression of a loving seduction, by which a young man appeals to his betrothed to follow him; so did my beloved do to me.
התאנה חנטה פגיה – משל למלך שזימן אורחים בסעודה ובאו אורחים מאליהם מה עשה המלך העמיד אחד על פתח בית הסעודה ובידו פיתק אמ׳ כל מי שכתו׳ בפיתק הכניסהו וכל מי שאינו כתוב אל תכניסהו. כך בשעה שבא משה לגאול את ישראל מתו כל רשעי ישראל בשלשת ימי אפילה וכן לעתיד.
והתאנה חנטה פגיה – אלו רשעי ישראל שהם פגים ובוסר. כי ישראל נמשלו לתאנה שנאמר כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם. ועתיד השם לקרב את הצדיקים ולשמחם ולרחק את הרשעים ולביישם שנאמר כה אמר י״י הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירונו מטוב לב. אלו הם הצדיקים שכתובים מעשיהם שנאמר בעת ההיא ימלטו עמך כל הנמצא כתוב בספר. אמ״ר חייא בר אבא סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם ובו הרשעים כלים והנשארים עליהם הוא אומ׳ והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם.
התאנה – שם אילן.
חנטה – כמו ויחנטו הרופאים (בראשית נ׳:ב׳), לשון תיקון.
פגיה – הפרי שאיננו מבושל, וכן בלשון קדר.
סמדר – כאשר יפול הפרח ויבדלו הענפים וייראו הענבים ייקרא סמדר.
התאנה – לקחת ממנה בכורים.
והגפנים – לניסוך היין.
The fig-tree. From which to take the first fruits.
The vines. For the drink-offerings of wine.
חנטה – המתיקה.
ויש אומרים: כי עשתה כמיןא אבק, מןב ויחנטו הרופאים (בראשית נ׳:ב׳).
פגיה – הוא הפרי טרם שיתבשל, וכן הוא בלשון ישמעאל.
סמדר – כשיצא ציץ הגפן.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״כדמות״.
ב. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״מן״.
התאנה חנטה פגיה – בארץ ישראל.
ועת הזמיר – להביא ביכורים. והגפנים – ליין.⁠א
או דימה אותה לתאנה שחנטה פגיה ולגפן כשהיא סמדר, כמו שהוא כתוב: כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה וגו׳ (הושע ט׳:י׳).
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488 נוסף: ״הנסכים״.
חנטה פגיה – כגון בוסר.
והגפנים נעשו סמדר – ביסרו.
של גפנים נקרא סמדר, ושל תאינה נקרא פגיה.
נתנו ריח – כולם נתנו ריח.
ועתה רעייתי קומי לך ולכי עמי ונטייל.
קומי לך – כי הגיע עת דודים ושמחה באהבים בדרכים ובגנות.
התאנה חנטה פגיה – כלומר: הפגים שבתאנה כבר חנטו וצמחו.
והגפנים סמדר – כבר יבשו..... סמדר. והפרחים באילנות והסמדר נותנים ריח ערב.
ולפיכך קומי {וגו׳} ולכי לך – כי טוב לי לילך שם.
התאנה חנטה פגיה – אלו ישראל1.
תאנה – תי״ו אל״ף נו״ן ה״א במילוי, גי׳2 אברהם יצחק יעקב3.
התאנה – זו תורה, כמו ״תנו רבנן״.
חנטה פגיה – ע״י מצות ישראל נתכפרו קללות4 שבמשנה תורה כמנין פגיה. חנטה – חן נטה.
והגפנים סמדר וכו׳. אלו תלמידי חכמים5 או כנסת ישראל6.
הגפנים גי׳ יעקב7.
גפנים דברי תורה8.
ג׳ פנים – ג׳ אבות.
סמדר נתנו ריח ס״ת רוח – הקודש.
התאנה והגפנים9 הרי ג׳, כנגד ג׳ אבות או משה אהרן מרים או כהנים לוים ישראלים.
תאנה גפנים גי׳ אברהם יצחק יעקב10.
(ו)לכי – לך, לך קרי לכי כתיב, לך י׳ – לקבל י׳ דברות11.
דבר אחר, לכי כתיב, י׳ שבטים שחזרו לירושלים12
דבר אחר, גפנים – ג׳ פנים, שיעלו לג׳ רגלים וכתיב ״יראו פני״13.
1. תרגום, ירמיה כד:ה
2. ואחד אינו מן המנין
4. ראה מדרש אגדה דברים יא:כו
5. ראה תיקוני זוהר קו:
6. ראה זוהר וישב קצב.
7. חסר ו׳. לכן צ״ל ״יעקוב״ או ״גפנים״ ואחד אינו מן המנין
8. ״⁠ ⁠׳הפרחה הגפן׳ - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות״ (שיר השירים רבה ו:יא), ״גפן זה תורה״ (חולין צב.)
9. (נ״ל והגפנים ר״ל מיעוט שנים)
10. ואחד אינו מן המנין
11. רש״י
12. אם נקיים הגרסה של ״חזרו״, מקורו במגילה יד:, אבל אם צ״ל ״שיחזרו״, כדעת רבי אליעזר בסנהדרין י:ג
ועל הריח אמר והגפנים סמדר וגו׳ ולכן קומי לך וגו׳.
ועל ספר במדבר סיני שהוא ספור מהכנסתם ליכנס לארץ בסדור המחנות והדגלים אמר התאנה. ירצה שנחנטו ואחר כך נשארו כפגא זו שלא נתבשלה כל צרכה כי לא זכו הדור ההוא לסבות חטא מרגלים. אמנם על הדור שכבר היו ראויים לכך אשר סופר מהם בתחלת משנה תורה באר היטב (שם א׳) יי׳ אלהינו דבר אלינו בחורב ונאמר (שם) רב לכם שבת. וסעו לכם. ונאמר (שם ב׳) רב לכם סוב, פנו לכם צפונה. אמר והגפנים סמדר. קומי לך. ולזה מה שנשנה מאמר קומי לך תחלה וסוף.
{השלמת החושים ומעבר להשגה נעלה יותר}
התאנה חנטה פגיה – (התאנה) [הוא חוש הטעם], כי עליה נאמר ׳כי טוב העץ למאכל׳ (בראשית ג, ו). והגפנים [סמדר] נתנו ריח [הוא חוש הריח]. הרי לך שלמות הארבעה חושים והנאת השגתם. ומעתה קומי לך את רעיתי יפתי בשני התארים הנזכרים למעלה ולכי לך בהר ה׳ למה שלמעלה:
התאנה חנטה. בארץ כנען1, באופן שתאכלו פריה מיד2, כי היתה הכוונה שיכנסו לארץ תיכף אחר מתן תורה לולי חטאו בעגל ובמרגלים3. ועכשיו בשעבוד מלכויות אין נביא ומעורר, ולא אתנו יודע עד מה4:
1. גם זה נמשך על ׳בארצנו׳ שבפסוק הקודם, כלומר ׳התאנה שבארצנו חנטה פגיה׳.
2. ׳התאנה חנטה פגיה׳ כלומר הבשילה פירותיה, וכיון שפירות ארץ כנען כבר בשילים, יכולים ישראל לאכול מן הפירות מבלי לשהות. והוא כפירוש אבע״ז ׳חנטה׳ – המתיקה, ו׳פגיה׳ היינו הפרי שאינו מבושל, וא״כ הכוונה שהפירות שהיו פגים הבשילו, ועכשיו הם מתוקים ומוכנים לאכול. אבל רוב המפרשים פירשו ׳חנטה׳ - שהוציא פרח וצמחו הפגים, אך טרם בושל. ולפי פירוש רבינו נראה שמפרש ׳והגפנים סמדר נתנו ריח׳, שהענבים שהיו סמדר ולא נתנו ריח, עתה התבשל ונותן ריח.
3. כ״כ רבינו בהקדמתו לתורה ׳והיתה הכוונה שכאשר יחנו כן יסעו להיכנס בארץ תיכף בלתי כלי זיין וכו׳, ואז הוליכם דרך המדבר הגדול והנורא בשלושה מסעות עד קדש ברנע, והמה כאדם עברו ברית ובגדו בדבר המרגלים, ובכן השחיתו עניינם ונגזרה עליהם מיתה במדבר ועל בניהם גלות לדורות בבוא פקודתם, ולא נכנסו הבנים לארץ בלתי מלחמה׳. וכ״כ בבמדבר (א ב, ט א, י לה) ובדברים (א ח), ולהלן (ג ו-ח). ובכך עורר את ישראל לצאת ממצרים, כי ארץ כנען עומדת בפירותיה הבשלים, ומוכנה לבואם, ותיכף אחרי קבלת התורה יכנסו אליה.
4. ע״פ לשה״כ בתהלים (עד ט), וכתב רבינו שם ׳יודע עד מה - עד מתי ימשך זה הגלות׳. וזו תלונת כנסת ישראל, שבמצרים באו משה ואהרן להעיר את העם לעזוב את גילוליהם, ואמרו להם שכבר הגיע זמן הגאולה וארץ ישראל כבר מוכנה לכניסתם, ואף כבר ראו שנושעו מן הגזירות הקשות, ובשמעם זאת שבו ישראל והתעורר זכותם ובא גאולתם, משא״כ בגלותינו שאין נביא לעורר ואין יודע עד מתי ימשך הגלות.
נתנו ריח קומי לכי. לך ק׳ אבל ואמר לי קומי לך דלעיל בסמוך כתיב וקרי לך וכן במסורת מלכים ב׳ ד׳ לכי ב׳ כתיב כן מה יש לכי בבית קומי לכי רעיתי תניינא דסיפרא גם במסורת דריש מלכים לא נמנה עם מלין דכתיבין יו״ד בסוף תיבותא ולא קריין רק קומי לכי שבפסוק התאנה חנטה פגיה.
חנטה – יציאת הפירות והראותן קודם גמר בישולן תקרא חנטה ובדברי רז״ל אילן שחנטו פירותיו (בבלי ר״ה ט״ו.).
פגיה – הם התאנים שלא בשלו כל צרכן ובדברי רז״ל פגה שטמנה (בבלי שבת קכ״ג.).
סמדר – הם הענבים הדקים הניכרים אחר שנפל הפרח וכן פתח הסמדר (שיר השירים ז׳:י״ג).
לך – רוצה לומר להנאתך.
התאנה וגו׳ – אילני תאנה חנטו פירותיהם, ודרך האדם להתענג בראותן והסמדר מן הגפנים נתנו ריח טוב באפי הולכי אורח. והכל הוא ענין פתוי מה שהדרך לפתות בהם ללכת בדרך.
קומי לך – רוצה לומר הואיל וכל כך תתענג בדרך, לכן קומי לך וכו׳ והנמשל הוא שבאכילת המן התענגה לטעום בו כל הטעמים, והגיז לה השליו ולא חסרה דבר.
משל:
התאנה – מוסיף כי גם התאנה חנטה פגיה, וגם הגפנים כי כבר הגיע ירח זיו שבו זיו לאילנות. וא״כ קומי לך רעיתי, ור״ל שתחלה אמר קומי לך שאין יראת נזק מפני הסתיו שכבר עבר, ועתה מוסיף קומי מפני התועלת שתקבל מן האביב והקיץ.
מליצה:
התאנה – ר״ל כי הזרועים הקדושים הצפונים בנשמת האדם יש בהם שני מדרגות, יש שהם בה בכח ולא בפועל והם דומים לזרעים שבימי הסתיו יתעלמו לגמרי ולא נשאר מהם רק זרעם הטמון באדמה ומוכן לצאת אל הפועל עת יזרח שמש וכן יתעלמו הכחות האלה בעת תרדמת הנפש בהחלט. ויש שהם בה בפועל ונעשו לה קנין והם דומים לעצים נושאי פרי שגם בימי הסתיו לא יתעלמו בהחלט רק יעמדו מלדת ולשאת פרי אבל בכ״ז מצבת בם. וכן הכחות האלה לא יתעלמו גם בעת תרדמת הנפש רק לא ישאו אז פרי ותנובה והם ישנים שנת החורף ובכ״ז זרע קדש מצבתה. ובזה הוסיף במליצתו כי גם הכחות האלה שהם בנפש בפועל אשר עד עתה לא עשו פרי קדש הלולים עתה ישאו פרים. והנה התאנה משל אל כחות השכל והבינה צורף דבש אמרי נועם והגפן משל אל הכח המוכן אל הנבואה ורוה״ק שכבר בארנו שהיין המוזכר בספר הזה רומז אל הנבואה. אומר כי הכוחות האלה הוציאו ציצים ופרחים ומוכנים לשאת פרים וא״כ קומי לכי רעיתי וצאי מן הגויה להדבק בעליון. ותחילה אמר קומי לכי כי אין עוד יראת נזק כי הסתיו עבר ואין מעכב בפני הנפש ועתה הוסיף שצריך שתצא אחר שהכל פורח ונושא פריו והיא מוכנת אל התועלת הגדול שישפוך ה׳ את רוחו עליה. והמשורר לקח מליצותיו מן הזמן שאז היה הדבור הזה שהיה בחדש זיו בשנה הרביעית לשלמה (כמ״ש מ״א:ו׳) ולקח משל מן השנויים שיעשה הירח הזה בתולדות האדמה אל השנויים שיעשה הגלות זיו ה׳ והדרו על הנפש ותולדותיה.
חנטה – מקור שם חִטָּה.
פניה – פריה בלתי בשול, והרבה יש בלשון משנה, ואולי מזה שם Feige, Ficus בלשונותינו.
סמדר – אולי מקור סמד קרוב לצמד, והם חוטי הגפן שבהם נצמדת לקנים המעמידים אותה.
התאנה חנטה פגיה – התנוקת קרויה פגה, על שם התאנה חנטה פגיה.⁠1 (נדה מ״ז.)
התאנה חנטה פגיה וגו׳ – התאנה חנטה פגיה אלו סלי הבכורים, והגפנים סמדר נתנו ריח – אלו הנסכים.⁠2 (מ״ר)
התאנה חנטה פגיה וגו׳ – א״ר חייא בר אבא, סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים,⁠3 והגפנים סמדר נתנו ריח – אלו הנשארים, ועליהם נאמר (ישעיהו ד׳) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים.⁠4 (שם)
1. פגה היא ג״כ תאנה רק שלא נתבשלה עוד והיינו שאין לה עוד סימנים. ויען כי הכתוב המשיל את האשה לגפן, כמש״כ אשתך כגפן פוריה, לכן סמכו חכמים לקרוא לשלש תקופות שבחיי האשה, הקטנות והנערות והבגרות, בשמות מתיחסים לגדולי האילן מראשית צמיחתה עד שתמלא פירות. וכתב הגר״א דאשה בבית אביה נקראת תאנה, לפי שכשהוא מפרנסה זוכה במעשה ידיה ובמציאתה, והוא ע״ש הכתוב נוצר תאנה יאכל פריה.
2. דריש כן בהמשך וסיוע לדרשות הקודמות דהפסוקים מוסבים לזמן הגאולה ובנין המקדש וכו׳, ודריש ענינים אלה שהם ג״כ פרטים המסתעפים מקיומו של ביהמ״ק ותחית האומה.
3. הפגים הם התאנים שלא נתבשלו כל צרכן, ומשל הוא לפושעי ישראל שאין מעשיהם שלמים ורצויים כתבשיל שלא נתבשל די צרכו. והוי הכונה התאנה כנוי לישראל, חנטה [כבשה, מלשון חניטה] פגיה, והוא כנוי יפה לכליה, ובטעם הדבר י״ל כדי שלא יתקלקלו אחרים בסבתם.
4. ר״ל אלו הנשארים בצדקתם או שעשו תשובה, וסמך על סוף הפסוק והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.
עצי1 הַתְּאֵנָה חָנְטָה – הוציאו קודם גמר בישולם את2 פַגֶּיהָ – פירות הבוסר שלהם3, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר – הענבים הדקים הניכרים אחר שנפל הפרח4 נָתְנוּ רֵיחַ טוב באפם של הולכי דרכים, והואיל וכל כך תתענגי בדרך5, קוּמִי לָךְ (לכי כתיב) להנאתך6 רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ לטובתך, ובואי עימי7 לטייל8, ונשמחה שנינו יחד בכרמים כדרך האוהבים9 יד ומוסיפה היא לספר על החיבה שהראה לה החשוק בעבר באומרו לה10, יוֹנָתִי – רעייתי11, דומה את ליונה12, בבקשה ממך כאשר נהיה13 בְּחַגְוֵי – בביקועי14 הַסֶּלַע, או15 בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה – במקום נסתר שבין המדרגות16, שם17 הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ ושם18 הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ לדבר בי דברי חשק ואהבה19, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב – נעים20, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה – נאה ויפה21, ולזה אתאווה להקשיב לקולך וּלְהַשְׂבִּיעַ עיני ממראך22: ס
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. ר״י קרא. והם פירות שלא בשלו כל צרכן, מצודת ציון.
4. רש״י, אבן עזרא, מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. ראה ביאור בפס׳ י׳.
8. ר״י קרא.
9. רי״ד. והנמשל, שילכו במדבר ויתענגו באכילת המן לטעום בו כל הטעמים, וה׳ יגיז להם שְׂלָיו ולא יחסר להם דבר בלכתם במדבר, מצודת דוד. ורש״י ביאר התאנה אלו הביכורים שיגיע זמנם כשיכנסו לארץ ישראל, והגפנים זהו היין שינסכו על המזבח. באופן נוסף מבאר רש״י את הנמשל, הכשרים שבעם ישראל הריחו ריח של מצוות ומעשים טובים, ולכן הגיע הזמן שתקומי ותקבלי את עשרת הדברות. ועוד פירשו שהוא משל לרשעים שיפלו הרשעים כמו שנפלו הפרחים, שעתיד הקב״ה לקרב את הצדיקים ולשמחם ולהרחיק את הרשעים ולביישם, ולימות המשיח דֶבֶר גדול בא לעולם ובו הרשעים כָּלִים והצדיקים שמחים ומתענגים, מדרש רבה, לקח טוב. ובמדרש, אלו רשעי ישראל שמתו בשלושת ימי אפילה, רש״י, לקח טוב.
10. מצודת דוד.
11. רי״ד, וכינה אותה ״יונתי״ כדרך שאין היונה ממירה את בן זוגה כך הבטיח לי שלא יחליפני באשה אחרת, רש״י, רי״ד.
12. רש״י, רי״ד.
13. מצודת דוד.
14. מצודת ציון.
15. מצודת דוד.
16. שם.
17. שם.
18. שם.
19. שם.
20. מצודת ציון.
21. שם.
22. מצודת דוד. והנמשל, שאמר הקב״ה לעם ישראל, במדבר שם תראו לפני ואקשיב למאמר שתאמרו נעשה ונשמע, מצודת דוד. ולקח טוב מדרש רבה ורש״י ביארו שכאשר עמדו ישראל על הים היו דומים ליונה שברחה מפני הנץ, התחילה היונה מטפחת בכנפיה כדי שישמע בעל השובך ויבא ויציליה, וכך היו ישראל יראים להיכנס בים שעדיין לא נקרע, ולחזור לאחוריהם לא יכלו שכבר פרעה הקריב, מה עשו? ויצעקו בני ישראל אל ה׳, וכך אמר להם ה׳, ״הראני את מראיך״ מעשים טובים שבך, ״השמיעני את קולך, עמדי בתפילה כי קולך ערב.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144