Shir HaShirim 2 – שיר השירים ב‏ – Mikraot Gedolot

וּבִזְעֵירוּת יוֹמַיָּא עֲבַדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָת עֶגְלָא דְּדַהְבָא וְאִסְתַּלַּקוּ עֲנָנֵי יְקָרָא דִי מְטַלְלִין עִלָּוֵיהוֹן וְאִשְׁתְּאַרוּ מְפוּרְסְמִין וְאִתְרוֹקַנוּ יָת תִּקּוּן זֵינֵיהוֹן דַּחֲקִיק בֵּיהּ שְׁמָא רַבָּא מְפָרַשׁ בְּשִׁבְעִין שְׁמָהָן וּבְעָא יְיָ לְהוֹבָדָא יָתְהוֹן מִן עָלְמָא אִלּוּלֵי דְּאִדְּכַר קֳדָמוֹי קְיָם דְּקַיֵּם בְּמֵימְרֵיהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב דַּהֲווֹ קַלִּילִין בְּפוּלְחָנֵיהּ כְּטָבְיָא וּכְאוּרְזֵילָא דְּאַיָּלָא וְתִקְרוּבְתָּא דְקָרֵיב אַבְרָהָם יָת יִצְחָק בְּרֵיהּ בְּטוּר מוֹרִיָּה וּמִן קַדְמַת דְּנָא קָרֵיב תַּמָּן יָת קוּרְבָּנֵיהּ וּפַלֵּיג יָתְהוֹן בִּשְׁוֵי.

[א] עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם – רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר עַד שֶׁאַכְנִיס פִּיחָה בְּלֵילָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, לֹא כְבָר הִכְנַסְתִּי פִיחָה בְּלֵילָן שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַעֲשִׂיתִים מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנָה. וְנָסוּ הַצְּלָלִים, לֹא כְבָר הֶעֱבַרְתִּי מֵהֶן שְׁנֵי צְלָלִים קָשִׁים, צֵל טִיט וּלְבֵנִים. רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר: הַגּוֹי, וְגַם אֶת הַגּוֹי (בראשית ט״ו:י״ד), מִצְרַיִם וְאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. רַבִּי יוּדָן אָמַר גֵּרוּת וְעַבְדוּת וְעִנּוּי בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, אֲפִלּוּ בְּאִיסְפְּטַלְיָה שֶׁלָּהֶן. סֹב דְּמֵה לְךָ דּוֹדִי לִצְבִי, סוֹף שֶׁאֲנִי נֶהְפַּךְ לָכֶם מִמִּדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים וּמְמַהֵר בִּגְאֻלַּתְכֶם כְּדַם הַצְּבִי וּכְדַם הָאַיָּל. אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְאוֹרְזְלֵיהוֹן דְּאַיַּילְתָּא. עַל הָרֵי בָתֶר, בִּזְכוּת הַתְּנָאִים שֶׁהִתְנֵיתִי עִם אַבְרָהָם אֲבִיכֶם בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה׳ אֶת אַבְרָהָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית ט״ו:י״ח). רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר, עַד שֶׁאַרְתִּיחַ הַיּוֹם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ (יחזקאל כ״א:ל״ו), לָפַחַת עָלָיו אֵשׁ (יחזקאל כ״ב:כ׳), וּמַהוּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים, אֵלּוּ צִלְלֵי יָגוֹן וַאֲנָחָה. סֹב דְּמֵה לְךָ דּוֹדִי, סוֹף שֶׁאֲנִי נֶהְפַּךְ לָכֶם מִמִּדַּת הַדִּין, לְמִדַּת רַחֲמִים וּמְמַהֵר גְּאֻלַּתְכֶם כְּדַם צְבִי וְאַיָּל. אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, לְאוֹרְזְלֵיהוֹן דְּאַיַּילְתָּא. עַל הָרֵי בָתֶר, רַבִּי יוּדָן אָמַר כְּדֵי שֶׁיִּתְלוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בָּתַר אֲרֵיהוֹן.

אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חַיְּתָא כַּד תִּסַּב מַלְכוּתָא בָּתַר סוֹלָא.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ אֵין לִי עֲלֵיהֶם אֶלָּא מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּבֵית תָּר, דִּינִי יִמָּתַח עֲלֵיהֶם, וּמֶה עָשׂוּ בְּבֵית תָּר, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַדְרִיָּנוּס קֵיסָר הָרַג בְּבֵיתָר אַרְבַּע מֵאוֹת רִבּוֹא אֶלֶף בְּנֵי אָדָם.

עד שיפוח היום ונסו הצללים – כשתעבור פורענות מישראל.

ד״א עד שיפוח היום – כשתעברו גבול בני עשו.

ונסו הצללים – אלו בני לוט.

סוב דמה לך דודי וגו׳ – זוכר אני להם מעשה אברהם בין הבתרים.

עד שיפוח היום – ר׳ יודן אמר אמר הקב״ה המתינו מעט עד שאכניס פיח בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי בלילן של מצרים שהיתה ת׳ שנה ומחלתי חצין, ונסו הצללים בטיט ולבנים, סוב דמה לך דודי שהקב״ה מסבב מדת הדין למדת רחמים וממהר הגאולה כצבי וכאיל.

דבר אחר: עד שיפוח היום – מדבר באברהם שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום, היום שהרתיח הקב״ה אותו היום בשביל אברהם שלא יצטער. אל גבעת הערלות, נטל אברהם כל הערלות שמל ועשה אותם גבעה בתוך ביתו והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו, קרא הקב״ה למלאכי השרת ואמר בואו ונבקר את החולה, אמרו לפניו רבש״ע מה אדם ותדעהו אתה הולך במקום דם ומקום הטנופת, אמר להם חייכם ערב לי אותו דם ממור ולבונה שנאמר אלך לי אל הר המור.

דבר אחר: עד שיפוח היום – זה יום הדין דכתיב כי הנה יום בא בוער כתנור, ונסו הצללים אלו הם הרשעים שאין להם צל שנאמר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, אלך לי אל הר המור זה בית המקדש שהיו מקטירין בו את המור.

דבר אחר: עד שיפוח היום – עד שיופיע הקב״ה מלכותו בעולם הזה, ונסו הצללים אלו צללי המלכיות. אלך לי אל הר המור זה ירושלים שנאמר באתי לגני.

אלי אן ינבסט אלנהאר, ותזול אלאצ׳לאל, דר ואשבה יא ודידי צ׳בי או ג׳פר אלאיאיל, עלי גבאל אלתצטר.

עד שיפשוט היום ועד שיסורו הצללים, חברי! הסתובב והיה דומה לצבי או לעופר האילים על הרי ההתפלגות.

עד שיפוח – עד שיתפשט היום (כלומר השמש) ויעלמו הצללים.

בתר – ההרים המבותרים (מן ויבתר אותם בתוך).

עד שיפוח היום ונסו הצללים, הוא דבר ה׳ יתעלה למשה רבינו שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך וכו׳ (שמות לד יא). וידוע כי השבעה גוים כונו בצללים, והם הסככות, שנ׳ סר צלם מעליהם (במדבר יד ט). ואז יוחש אליהם הדבור כמו שהוחש הדבור אליהם במצרים כמהירות הצבי והאיל שנ׳ ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלח (ירמיהו ז כה).

עד שיפוח היום – מוסב למקרא שלמעלה הימנו: דודי לי ואני לו (שיר השירים ב׳:ט״ז), עד זמן שגרם העון ושזפתני השמש כחום היום וגבר השרב.

ונסו הצללים – חטאנו בעגל חטאנו במרגלים. נסו הצללים – זכיות המגינות עלינו, פרקתי עולו.

סב דמה לך דודי^א – גרמתי לו להסתלק מעלי על הרים המופלגים ממני.

בתר – לשון חליקה והפלגה.⁠^ב

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״דודי״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778 אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5: ״פליגה וחלוקה״. בכ״י אוקספורד 142: ״חלוקה ופליגה״.

Until the sun spreads – This refers to the preceding verse, "My beloved is mine, and I am his,⁠"¹ until the time that the iniquity caused the sun to darken me in the heat of the day, and the heat intensified.⁠²

And the shadows flee – We sinned with the [golden] calf; we sinned with the spies, "and the shadows flee,⁠" [i.e.,] the merits that protected us [disappeared because] we broke off His yoke.

You turned away my beloved – I caused him to leave me on mountains which were far away from me.

Distant – An expression of separation and distance.⁠³

1. Above (16).

2. See Above 1:5-7.

3. Alternatively, הרי בתר means split mountain and is referring to the Mount of Olives which will be split as per the prophecy of Zecharyah [14:4]. Thus, the meaning of בתר is similar to "he split [ויבתר] them up in the center,⁠" in Bereshit 15:10.

עד שיפוח היום – ר׳ ברכיה אמ׳ עד שיפוח היום עד שירתיח השם היום באש עברו כענין שנאמר לפוח עליו לפחת עליו אש להבתיך. ואו׳ כי הנה היום בא וגו׳.

ונסו הצללים – אלו צללי יגון ואנחה שנאמר ופדויי י״י ישובון וגו׳.

ונסו הצללים – כשתסור בוחן של אומות כענין שנאמר לשעבר סר צלם מעליהם.

סוב דמה לך – סוף השם נהפך להם ממדת הדין למדת רחמים. וממהר בגאולתם כצבי וכאיל שהם קלים ברגליהם.

על הרי בתר – כשיטלו המלכיות כתריהן.

ד״א: על הרי בתר – על מה שעשו בביתר. אמ״ר יוחנן קל אדרינוס קיסר הורג בביתר פ׳ אלף רבוא.

עד שיפוח היום – לשון ניפוח, כמו: ויפח באפיו (בראשית ב׳:ז׳).

עד – בעוד, כמו: עד שהמלך במסיבו (שיר השירים א׳:י״ב).

הרי בתר – שם מקום הר הוא. ויש לפרש: שהוא לשון פילוג וחילוק,⁠¹ כמו: ויבתר אותם (בראשית ט״ו:י׳).

1. בדומה ברש״י.

WHEN THE DAY BLOWS GENTLY – The word connotes blowing as in the phrase "He blew into his nostrils" (Gen. 2:7).

WHEN – the word means "while" as in the phrase "while the king was at his banquet" (Song of Songs 1:12).

HILLS OF BETHER – The word Bether is the name of a hill. It may be interpreted as division or separation¹ as in the phrase "he divided them into two" (Gen. 15:10).⁠²

1. Both Rashi and Ibn Ezra agree with this explanation. Ezra cites the same prooftext.

2. Both Rashbam and Ibn Ezra note that this concludes a poetic unit. See note above.

שיפוח – רוח היום.

הרי בתר – הרי נדוד והפרדה, כמו ויבתר אותם (בראשית ט״ו:י׳).

ואתה דודי עד שיפוח רוח היום וזה יהיה אחר נוס הצללים שהוא חצי היום שוב אל מקומך.

And thou, my beloved, return now to thy place, until the breeze of day blow, after the shadows lengthen, for it is now mid-day. So her beloved goes his way.

עד שיפוח היום על הרי בתר – שאמרה השכינה: כי לא אעלה בקרבך (שמות ל״ג:ג׳) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה (שמות ל״ג:ז׳).

Till the breeze of day blow... on the mountains of separation. For the Shekhinah said, ‘I will not go up in the midst of thee’ (Exodus 33:3). ‘And Moses took the tabernacle and pitched it without the camp’ (Exodus 33:7).

עד שיפוח – רוח היום.

הרי בתר – הם הרי נדוד, כמו ויבתר אותם בתוך (בראשית ט״ו:י׳) ^אשיתפרד ממנו.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488 נוסף כאן: ״כלומר״.

ואתה דודי עד שיפוח רוח היום ויגדלו הימים, וזה עניין ונסו הצללים, לך אל הרי בתר. והעניין כי לא אוכל עתה לצאת חוצה. והנה הלך לדרכו כאשר דבר לה.

נשלמה הפרשה

וטעם עד שיפוח היום סב דמה לך דודי על הרי בתר – הוא שאמרה השכינה: כי לא אעלה בקרבך (שמות ל״ג:ג׳), ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה (שמות ל״ג:ז׳).

עד שיפוח היום – ויתחמם היום.

ונסו הצללים – שינוסו הצללים ויהיה השמש בראש כל אדם.

עד אותה שעה, סוב דמה לך דודי לצבי – פתרונו: סוב עצמך ממני ודמה לך לצבי או לעפר האיילים – לרוץ מאתי.

על הרי בתר – בתר – בושם, כך נראה למורי. ולמטה מוכיח על פתרון זה שאומר: על הרי בשמים (שיר השירים ח׳:י״ד) – שהם נאים לטייל, וכשיפוח היום תשוב אלי ונלכה ונטייל.⁠¹

1. עיין מיוחס לר״י קרא שיר השירים ח׳:י״ד.

עד שיפוח היום. בעוד שהיה היום חם מאד, זיהו בחצי היום, שנסו הצללים מן הגן, אמרתי לדודי: דיי לי עכשיו לעמוד במקום חום, סוב דמה לך מכאן על הר בתר, וגם אני אלך לדרכי.

עד שיפוח היום. כמו ״פח בלועך ופוק לקבליה״^א במסכת סנהדרין^ב (בבלי סנהדרין י״ח:). וגם ״רוח קדים חרישית״ (יונה ד׳:ח׳) שמשתקת^ג את הרוחות לפי שהיא חמה (ראו בבלי גיטין ל״א:). על הרי בתר – לפי הפשט, שכן שם הרים שבורים,⁠^ד שנאמר^ה ״ויבתר אותם בתוך״ (בראשית ט״ו:י׳), והם שני הרים שעשויים בתרים בתרים הרבה.

והדוגמה על שם שעשו את העגל בשעת מתן תורה, והרחיקו^ו שכינה מעליהם, ולפי שעה חזרו בתשובה, ובקש משה רחמים עליהם, ״וינחם י״י על הרעה״ (שמות ל״ב:י״ד), וצוה להם לעשות משכן, וחזרה שכינה (על-פי תנחומא תשא ל״א). ועל זה הוא אומר ״כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי״ (שיר השירים ג׳:ד׳). וגם התרגום תופס שיטתי (ראו תרגום שיר השירים ב׳:י״ז - ג׳:ד׳). על הרי בתר – מזכיר לומר שבזכות ברית^ז בין הבתרים שב מחרון אפו.

א. בנוסחנו בגמרא: יפח בלועך נפיק לקיבליה. באתר מכון פרידברג אין עד נוסח המתאים בדיוק לכתב היד כאן, אבל גם ״ופח״ (אולי ״פח״ עם וי״ו החיבור) וגם ״נפיק״ קיימים בעדי נוסח שונים.

ב. בכתב היד: סנהדרי. אולם לא מצאתי שמתייחסים למסכת בשם זה (המתאים לאחת מצורת הריבוי של הארמית הבבלית הנהוגה בתלמוד – ראו למשל י״נ אפשטיין, דקדוק ארמית בבלית, ירושלים ותל-אביב תשכ״א, עמ׳ 116⁠־118).

ג. בכתב היד: שמשקת. תיקנתי לפי הקשר הגמרא בגיטין.

ד. בכתב היד: שבאים.

ה. בכתב היד: או שמ׳; ואולי: או נאמ׳. אלא שהמלה ״או״ אינה מתאימה בהקשר, שהרי מדובר בראיה לפירושו ש״הרי בתר״ הם ״הרים שבורים... שעשויים בתרים בתרים הרבה״, ולא בפירוש אחר.

ו. בכתב היד: והחזיקו.

ז. בכתב היד: שבזכותי כרת.

אך אינני יכולה לצאת עדיין אליך אע״פ שעבר הסתו, עד שיפוח היום ונסו הצללים – ואני מבקשת ממך שתיסוב מכאן ודמה לך דודי לצבי – ללכת על הרי בתר – ולטייל שם עם ריעיך, עד שיפוח היום ואלך עמך.

אל תמהר בלכתך לילך בבקר אלא עד שיפוח היום – כמו: ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב׳:ז׳).

ונסו הצללים – ויגביה השמש בכל העולם, ויהיה זורח שלא יֵראו הצללים.

סב – למקום שבאתָ משם וחזור במרוצה, כמו צבי ואיל על הרי בתר – על הרים המופלגים מכאן, כמו: ויבתר אותם בתוך (בראשית ט״ו:י׳) דמתרגמינן ופליג יתהון.⁠¹ ודחיתי והפלגתי אותו מעלי.

1. בדומה במיוחס לרשב״ם.

עד שיפוח היום ס״ת חם, יהיה חם¹. ונסו הצללים – אין צל לרשעים². עד שיפוח היום ר״ת עשה – הקב״ה עשה כך.

דבר אחר, עד שיפוח היום – שיזרח שמש המשיח³. ונסו הצללים – וינוסו האומות שישראל צללו בתוכם כמו ״בלב ים״⁴.

דבר אחר, ונסו ד׳ בקרייה⁵, ואחד מהן ״ונסו מנוסת חרב״⁶, כך ינוסו האומות מנוסת חרב.

הצללים – הן ד׳ מלכיות, בבל מדי יון ואדום. הצללים בגי׳ בבל מדי יון אדום.

סב דמה לך דודי – מה הצבי והאיל חוזר למקומה, כך שכינה תחזור [למקומה] (וכו׳)⁠⁷.

דבר אחר, סב חסר, כלומר סב תרגום של זקן⁸, סב דמה לך – כביכול דומה לזקן וכתיב ״ועתיק יומין יתיב״⁹ וכתיב בישעיה ״עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני [עשיתי ואני] אשא [ואני אסבול] ואמלט״¹⁰ (כו׳), ו׳ דברים שם, לכך חסר כתיב.

דבר אחר, דמה לך דודי על הרי בתר – זה בברית בין הבתרים¹¹ ששכינה מדלגת מבתר לבתר¹² מגלות לגלות. וזהו על הרי בתר – ״ויבתר אותם בתוך... בתרו לקראת רעהו״¹³, וזהו על ״הרי בתר״ – ״הר ברית״, וכתיב ״ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית״¹⁴.

דבר אחר, הרי בתר הן הרי ארץ ישראל. הרי בתר – שהן יהיו אחרונים לכל הררי . יהיו אחר כל ההרים ״כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה״¹⁵, וישארו הרי ארץ ישראל, וזהו תרגום של ״אחרונים״¹⁶ – בתר.

על הרי בתר – מקום בתרונו של אברהם, וכתיב ״ויהי השמש (באה)⁠¹⁷ [לבוא] ותרדמה נפלה״¹⁸. וזהו על ״משכבי בלילות״¹⁹, לכך נסמך להרי בתר ״על משכבי״.

1. ילקוט שמעוני, ראה מדרש לקח טוב

2. ילקוט שמעוני, תנחומא וירא ג, פרקי דרבי אליעזר יד

3. ילקוט שמעוני

4. שמות טו:ח-י

5. ויקרא כו:לו, ישעיהו לה:י, שיר השירים ב:יז, שיר השירים ד:ו

6. ויקרא כו:לו

7. ראה מדרש לקח טוב שיר השירים ח:יד

8. אונקלוס בראשית יט:ד

9. דניאל ז:ט

10. ישעיהו מו:ד

11. שיר השירים רבה

12. רש״י בראשית טו:י

13. בראשית טו:י

14. בראשית טו:יח

15. ישעיהו נד:י

16. אונקלוס בראשית לג:ב

17. נ״ל ט״ס ע״פ ״ויהי השמש באה ועלטה היה״ (בראשים טו:יז)

18. בראשית טו:יב

19. שיר השירים ג:א

עד שיפוח היום עד שיגיע הזמן ״ונסו הצללים״ ייעלמו הדברים המונעים והמפריעים שהם החטאים, שהם חוסמים כמו צל בין הראייה והשמש.

סב דמה לך דודי לצבי... על הרי בתר כלומר: גם אם [אתה המשיח] תנוע ותפעל כדי להביא את הניצחון והגאולה שלא בזמנה, הדבר לא יתאפשר לך. לפיכך חזור וחכה בסבלנות עד שיבוא הזמן, שכן כיום אנו מאחרי הרי הנתק וההפרדה, ואיננו יכולים לבוא אתך במגע בזמן שאין רצון אלוהי לכך ״אני ה׳ בעתה אחישנה״ (ישעיהו ס:כב).

עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר – להעיר על חוזק השמעה אליו והיות תשוקתה להשלימו כפי מה ששאל ממנה להשלימו. אמרה לו שבעוד שיפוח רוח היום ונסו הצללים אשר בלילה ישתדל בתכלית החריצות לעלות על הרי בתר כי כבר יסור חשך הסכלות ויחל אור החכמה להראות לפי שעמהם הכלים אשר בהם אפשר לה להשיג השלמות אחר שכבר הוסרו המונעים ולזה צריך להם שיתחילו בעיון בדברים הקודמים בסדר. והנה רצה באמרו הרי בתר הרי החלוקה וההפשטה והם החכמות הלמודיות. וזה כי בהם הפשט במאמר מה שאינו מופשט במציאות. ואולם הוציא זה בלשון רבים להיות החכמות הלמודיות רבות.

והנה הוציא החכמה הטבעית בלשון יחיד ואמר אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה להיות החכמה הטבעית אחת ואם היא בעלת חלקים רבים. ולהיות לה נושא מיוחד והוא הנמצא המשתנה יחס אותה לבשמים מיוחדים. ואולם התיחסה לבשמי׳ הוא כי רוב מופתיה הם מופתי ראיה רצוני שהם לקוחים ממה שנריח בדברים הטבעיים מהעניינים המאוחרים. וזה כי מהם נקח ראיה אל הדברים הקודמים.

ואולם חכמת האלהות הוציא אותה בלשון רבים ולא יחסה אל בשמים מיוחדים מפני רבוי הדרושים המתחלפים אשר בחכמת האלהות. וזה כי לה העיון בראשיות המופת ובהתחלות המאמרות העשרה ובהתחלות משיגיהם ובהתחלת העצם ובמהות נושאי החכמות הפרטיות ובכלל הנה דרושי זאת החכמה וחלקיה רבים. וזה מבואר למי שעיין בזאת החכמה וראה הדרושים אשר מנה ארסטוס בה. ואין הענין בחלק זאת החכמה כמו הענין בחלקי החכמה הטבעית. וזה שחלקי החכמה הטבעית הם בצד שקצתם מקיפים כאלו תאמר שהחלק הראשון הוא היותר כולל ויעתק בזה האופן מהכולל אל היותר מיוחד ואין הענין כן בחכמת האלהות. ולזה היתה חכמת האלהות רבות לרבוי דרושיה. והנה יחסה אותה לבשמים מיוחדים לפי שזאת המלאכה תחקור בנמצא המוחלט לא בנמצא מיוחד. זהו מה שנראה לנו בענייני אלו ההרים והוא נאות מאד לפי הלשון ולפי הענין. והנה המשיל החכמות בכלל בהרים לפי שהם גבוהות מאד לא יתכן העלייה עליהם כי אם בקושי גדול.

ואמרה: עד שיפוח וגו׳ על הרי בתר וגו׳. ולפי שהוא נודע שכל עוד שהולך האדם וצלו לפניו ימצא כי מן הבוקר עד חצי היום צלו הולך ומתקצר ודומה כאילו ראשו מתקרב אליו. אמנם מחצי היום ואילך הנה הוא בהפך כי הצל הולך ומתארך כאילו ראשו נס ממנו. לזה אמר עד שיפוח היום יראו שידחו עד אחר חצות שיהפוך היום והרודף יהיה נרדף כלומר שיתהפכו הענינים מכמות שהם ובין כה ובין כה יטייל דודה על הרי בתר והוא החילוק והפרוד אשר ביניהם.

ומזה הטעם נפסקה האהבה ארבעים שנה ולא הביאם מיד אל בית היין הנכסף עד שימשך זמן חבלת הכרם כמה שאמר. עד שיפוח היום ונסו הצללים. והרצון עד אשר יתהפך עניינם מכמות שהיה עכשיו אל הפכו כמו שאמר במשל ולבסוף סוב דמה לך. על הרי בתר. היא ארץ הרים אשר חלק להם בגורל. או שירצה באומרו עד שיפוח היום מיתת משה רבינו ע״ה ונסו הצללים תום כל הדור ההוא שנאמר (דברים ב׳) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה וגו׳ ויאמר ה׳ אלי לאמור אתה עובר. ובו עצמו נאמר (שם ל״ב) ומות בהר (שם ג׳) כי לא תעבור.

{תנאי הזמן לדבקות הנבואית}

עד – אמר כי עקר זמן זה הדבוק הוא הלילה עד הנץ החמה, שאז יפוח היום ונסו הצללים, עד שם זמן גלוי שכינה על שכל בני אדם, כי אז השתמשות המלאך הנזכר וזמן שירותו, ועל ידו יסוב המשפיע השלם וידמה לצבי למהירות פעלו על הרי בתר, כמו שיפורש בסוף השיר ׳ברח דודי׳.

{הפרדה בין הגוף והשכל בזמן הנבואה}

או ירצה על השכל שנפרד אז מעניני הגוף, כי חלוקים הם אז עניני השכל והגוף זה מזה, כמו שיאמר להלן ׳אני ישנה ולבי ער׳ (ה, ב), וכן יתחיל ויאמר ׳על משכבי בלילות׳ וכו׳ (ג, א). עד פה הגיע ספור הדרכים אשר יגיע בהם השכל השלם מהמשתדל אל השלם שלמותו האחרון עד הגיע לדבוק העליון:

שיפוח – מלשון הפחה ונשיבה.

היום – וכן יקרא השמש כמו לרוח היום (בראשית ג׳:ח׳), וזהו לפי שבעוד השמש על הארץ הוא יום.

ונסו – מלשון ניסה ובריחה.

הצללים – מלשון צל.

סב – מלשון סביב.

דמה – מלשון דמיון.

לעופר – הוא ילד האיל.

בתר – ענין חלוקה והפלגה כמו ויבתר אותם בתוך (בראשית ט״ז:י׳).

עד שיפוח היום – ואז מיד חזרתי ופייסתי אותו, ושאלתי ממנו לומר עד העת שיהיה השמש נפוח מן הארץ לרדת לשקוע ועד ינוסו הצללים הוא עת ערב, שאז ינוסו צללי הדברים להיות מתארכים נמשכים למרחוק. ועד לא תבוא העת ההיא פנה דודי, ודמה עצמך בדבר מהירת ההליכה להיות דומה לצבי או לעופר האילים הרצים על הרי בתר, החלקים ומופלגים אלו מאלו, כי שם היו מצויים. ויתכן שהמחוז שעמדו שם הוא על שם וילכו כל הבתרון, רוצה לומר הנה אני בקשתי ממנו לשוב אלי קודם הערב להתעלס באהבים. והנמשל הוא לומר מיד הלך משה לפייס את המקום ברוך הוא, לשוב ולהתרצות אלי חיש קל מהר.

משל:

עד – חיבור זה נמשך עד שיגבר חום היום וינוסו הצללים, שאז ישובו בנות ירושלים מן הכרמים מצידם, כי לא יוכלו לסבול חום השמש, ואז סוב מפה בל ימצאוך הבנות בשובן, ודמה לך לצבי החוזר תמיד על מקומו, כן תשוב אלי כפעם בפעם.

ונשלם השיר השני: הדוד שב על הררי בתר.

מליצה:

עד – חבור הזה הנבואיי לא ימשך זמן רב רק עד שיתגבר חום היום וזה במליצה עד יגברו טבעי החומר ומנהגיו שייעפו בנות החומר להתעסק בהשגה הדמיונית ואז ינוסו הצללים שהם חזיונות המדמה שיסורו עת יתעורר החומר וטבעיו לשוב לעניניו הגופניים וצרכיו ואז יסתלק הדוד העליון ונפסק הדבור מפני בנות הגויה וכחותיה ששבו להתעסק בצרכיהם הגשמיים ואז ידמה לצבי החוזר לאחוריו ואל מקומו כן ישוב אל נפש שלמה כפעם בפעם כל עת תהיה מוכנת אל ההשגה.

הדוד העליון שב אל מעון קדשו: ובזה נשלם השיר השני.

שיפוח – שתנפח רוח עריבה ובשקוע השמש לא יהיו עוד צללים.

הרי בתר – אולי הוא ההר החלק הנזכר ביהושע י״א:י״ז; ובחרה לשון זה להודיע שאי אפשר לה לעת עתה לְהֵרָאוֹת אליו וצריך שיפרד ממנה (ואת הצפור לא בתר, פרשת לך לך, וחושק וחשוקתו הם כגוף אחד ולהפרידם זה מזה יתכן לשון בתר) וישוב אליה לערב.

עד שיפוח היום – ר׳ יודן אומר. עד שאכניס פיחה בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי פיחה בלילן של מצרים שהיו ת׳ שנה ועשיתם מאתים וי׳ שנה.⁠¹ (שם)

עד שיפוח היום – ר׳ ברכיה אומר, עד שיפוח היום – עד שארתיח היום, כמו שנאמר (יחזקאל כ״א) באש עברתי אפיח עליך לפחת עליו האש.⁠² (שם)

ונסו הצללים – ר׳ יודן אמר, אלו שני צללים קשים שהיו לישראל במצרים, של טיט ושל לבנים. ור׳ ברכיה אמר, אלו צללי יגון ואנחה.⁠³ (שם)

סב וגו׳ – סוף שאני נהפך לכם ממדת הדין למדת רחמים וממהר בגאולתכם כצבי וכאיל.⁠⁴ (שם)

או לעפר האילים – ר׳ יוסי ב״ר חנינא אמר, לאורזליהון דאיילתא.⁠⁵ (שם)

על הרי בתר – ר׳ יוסי ב״ר חנינא אמר, בזכות התנאים שהתניתי עם אברהם אביכם בין הבתרים,⁠⁶ ור׳ יודן אמר, על הרי בתר, כדי שיתלו המלכיות בתר אריוהון⁷ ור׳ ברכיה אמר, אמר הקב״ה, אפילו אין לי עליהם אלא מה שעשו בביתר דיני ימתח עליהם.⁠⁸ (מ״ר)

1. פיחה הוא מענין הפחה ונשיבה, מלשון כל צורריו יפיח בהם, ור״ל בנשיבה בעלמא אני מדחה גלותם של ישראל [ולילה כנוי לגלות], וראיה לזה שכן בגלות מצרים שהיתה קבועה מתחלה לת׳ שנה דחיתיה למאתים ועשר, וזהו עד שיפוח היום – עד שידחה היום [כנוי לגאולה] בנשיבה בעלמא – ונסו הצללים.

2. בעמון כתיב נבואה זו, ור״ל עד יום שהציתו אותו באש – אז ונסו הצללים.

3. כמש״כ (ישעיהו נ״ב) ונס יגון ואנחה, ולכן מדהמליץ כאן הלשון ונסו דריש דמוסב על השמות דכתיב בפעל זה במקום אחר.

4. דריש סוב מלשון סיבוב והיפך, שמסבב ומתהפך ממדה למדה, ומלשון הסבות את לבם אחורנית ומ״א י״ח).

5. ר״ל איל בחור.

6. יתכן דדריש הרי בכנוי לאברהם כמבואר בר״ה י״א א׳ דהרים כנוי לאבות, וכן לעיל בפ׳ ח׳ מדלג על ההרים בשביל האבות שנקראו הרים יעו״ש.

7. דריש הרי בתר אין הרים אלא מלכיות [ספרי פ׳ האזינו], והמלות בתר אריוהון אולי מלה אחת היא בתראיהון, והוא מענין חשיבות וגדולה כמבואר בב״ר ר״פ נ׳, והכונה עד כדי שיתלו המלכיות בזכות מעשיהם החשובים עם ישראל [מלשון המשנה בסוטה יש זכות תולה] והמלה על תתפרש כמו עד, דאותיות דטלנ״ת מתחלפות. ואמר בזה שצריכין אנו להתמהמה בגלות עד שיקבלו המלכיות כל שכר פעולתם הטובה, וכמ״ש (נזיר כ״ג:) אין הקב״ה מקפח שכר כל בריה.

8. שהרגו שם ת׳ רבוא בני אדם, כדאיתא פ׳ הנזקין.

ואז מיד חזרתי ופייסתי אותו וביקשתי ממנו שישוב¹ עַד – קודם² שֶׁיָּפוּחַ – שתנשב³ רוח⁴ הַיּוֹם ותשקע השמש⁵, וְנָסוּ – ויברחו להם⁶ הַצְּלָלִים⁷, וכך אמרתי לו, כל עוד העת הזו טרם הגיעה⁸, סֹב – תסתובב⁹ דְּמֵה לְךָ – ותהיה דומה¹⁰ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים¹¹ כאשר הם רצים¹² עַל הָרֵי בָתֶר – הרים שמופרדים זה מזה¹³: ס

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. מצודת ציון.

4. ר׳ תנחום הירושלמי, אבן עזרא.

5. מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. צל ברבים, מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. מצודת ציון.

10. מצודת דוד, מצודת ציון.

11. ראה ביאור בפס׳ ט לעיל.

12. מצודת דוד.

13. מצודת דוד. והנמשל, שמיד אחרי שחטאו בעגל רץ משה לפייס את ה׳ שישוב ויתרצה לכנסת ישראל מיד ובמהירות, מצודת דוד. ורש״י ביאר שחטאנו בעגל חטאנו במרגלים, ״נסו הצללים״ הן הזכויות המגינות עלינו, ועל כי פרקתי עולו גרמתי לו להסתלק מעלי על הרים המופלגים ממני.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון