Shir HaShirim 2 – שיר השירים ב‏ – Mikraot Gedolot

אֲרוּם הָא זְמָן שִׁעְבּוּדָא דְּדָמֵי לְסִתְוָא פְּסַק וּשְׁנַיָּא דַּאֲמַרִית לְאַבְרָהָם בֵּינֵי פַלְגַיָּא אִתְקְטַעוּ וּמַרְוַת מִצְרָאֵי דִּמְתִיל לְמִטְרָא טְרִידָא חֲלַף וַאֲזַל וְלָא תֵיסְפוּן לְמִחְזֵיהוֹן עוֹד עַד עָלְמָא.

[א] כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר – אֵלּוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁנִּגְזְרוּ עַל אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, אֵלּוּ מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא הוּא הַגֶּשֶׁם וְלֹא הוּא הַסְּתָו.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא עִקַּר טַרְחוּתָא מִטְרָא הוּא, כָּךְ עִקַּר שִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים הָיוּ מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלְדָה מִרְיָם [פרושה, שלכך נקרא שמה מרים, על שום שנאמר: וימררו את חייהם (שמות א׳:י״ד), כי מרים לשון מרור הוא].

כי הנה הסתו עבר – הענוי.

הגשם חלף הלך לו – אלו ימי השעבוד.

אן הד׳י אלשתי קד גאז, ואלג׳ית׳ מצ׳י ואנטלק לסבילה.

הרי הנה החורף כבר עבר והגשם חלף והלך לדרכו.

וענין כי הסתיו עבר, השעבוד הראשון אשר מלפני הדבור לפי שהיה יותר נוח מן האחרון, כך סתיו בלי גשם יותר נוח מסתיו גשום ורטוב.

ואמרו הגשם חלף, הוא דרישת העבודה מהם כאמרו אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו (שם ה יא).

כי הנה הסתיו עבר – אין עכשיו טורח בדרך, סתיו – חורף – תרגום סתוא^א (אונקלוס בראשית ח׳:כ״ב).

א. כן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י לוצקי 778: ״סתווא״. בכ״י לייפציג 1: ״סיתוא״.

For behold, the winter is past – There is no difficulty in traveling now. "סְתָיו" is winter. The Targum of חֹרֶף [=winter] is סִתְוָא.⁠¹

1. Bereshit 8:22.

כי הנה הסתו עבר – אלו צרות ד׳ מלכיות שהם דומין לסתיו. זמן שלג ורוח וצנה וחורף.

הגשם חלף הלך לו – כלם יכלו ויאבדו שנאמר אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה. והגוים חרוב יחרבו. והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו.

כי הנה הסתיו – תרגום חורף (אונקלוס בראשית ח׳:כ״ב).

חלף – נכרת, כמו כליל יחלוף (ישעיהו ב׳:י״ח).

הסתיו עבר – קץ אברהם.

הגשם – ימי השעבוד והטורח.

The winter is past. The term of Abraham.

The rain. The days of subjection and oppression.

וכן הסתיו – כתרגום וקיץ וחרף^א (בראשית ח׳:כ״ב) – סתוא.

חלף – כרת,⁠^ב כמו והאלילים כליל יחלוף (ישעיהו ב׳:י״ח).

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״כתרגום וקיץ וחרף״.

ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״נכרת״.

הנה הסתיו עבר – משל לגלות, ועניין^א הגשם כמו^ב יום המעונן, והיא^ג הצרה שהיו בה, והעניין כעניין^ד יום ענן וערפל (יואל ב׳:ב׳).

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״ועדיין״.

ב. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״כמו״.

ג. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״והיה״.

ד. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״והעינוי כמו״.

כי הנה – העת להציץ ולהוציא פירות. כי הנה הסתיו עבר – שהרי ימי הסתיו עבר – ימי החורף עברו. חורף – תרגומו: סתווא (אונקלוס בראשית ח׳:כ״ב). ופתרונו: הרי ימי הגשם והסתיו עברו – חלפו, מילה כפולה.

כי הנה הסתו עבר – מה שאיחרתי עד עתה, לפי שהיה העת עת גשמים והקרח נורא, אך עתה עת לצאת כי הסתו עבר והגשם חלף.

כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף (ו)הלך לו – הסתיו והגשם ימי גירות וימי השעבוד במצרים¹, ימי השעבוד מלידת מרים².

דבר אחר, הסתיו והגשם חלף והגיע ניסן ויצאו ישראל.

דבר אחר, הגליות של בבל ואדום³ וכו׳.

הסתו – חסר י׳, מן הדין חסר י׳, למה יש לו י׳, אינו באו אבותיו למשפחותיו⁴.

דבר אחר, הסתו כתיב כמו אשר הסתו, ר״ל עברה אומה הרשעה שהסיתו את ישראל לעבור התורה⁵, וזהו הסתו. וכן עברה מחשבות יצר הרע אשר הֶסֵּתוֹ.

הסתו – חסר י׳, י׳ המכות עברו במצרים. הסתו גי׳ המכות.

1. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, שיר השירים זוטא, תרגום, תנחומא ישן בא ז, פסיקתא רבתי טו, פסיקתא דרב כהנא ה

2. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, פסיקתא רבתי טו, פסיקתא דרב כהנא ה, ראה רש״י שיר השירים ב:יג

3. שיר השירים רבה ב:יג, ילקוט שמעוני, מדרש לקח טוב

4. צ״ע

5. שיר השירים רבה ב:יג

כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו – הרצון בזה שכבר עבר הזמן שלא יתכן עמו שלמות והוא הזמן אשר היו בו הכחות הנפשיות נוטים אל התאוות הגשמיות. והמשיל אותו לסתו ולגשם מצד כי בעת ההוא ימנעו רוב הצמחים מנתינת פרים. והנה הסתו והגשם הם שמות נרדפים והיה זה כן לפי שהסתו הוא עת הגשם בטבע כמו שהתבאר בספר האותות.

ועל חוש המשוש בכלל אמר: כי הנה הסתיו וגו׳ – כלומר כי הרוחות הקשים והגשמים המחרידים את הגוף בפגעו בם כבר חלפו ובאו ימים נמזגים ונאותים לגוף אשר תאמר יש לי בהם חפץ.

כי הנה הסתיו – כמו שאמר שם (דברים ט״ז) שמור את חדש האביב והזמן כשר לצאת אל המדבר בהנאת כל הה׳ חושים כמו שאמר במשל. וכמו שאמרו ז״ל (במ״ר פ״ג) מוציא אסירים בכושרות (תהלים ס״ח) זמן כשר. והנה בכאן רמז לנו התורה לז׳ בה׳ חומשים. ועל ספר בראשית שהוא כולל ספור כל הדורות שכבר עברו כמים הנגרים אין תורה. כי על כן קראום ז״ל (סנהדרין צ״ז.) שני אלפים תהו. אמר כי הנה הסתיו. ירצה שכל הדורות ההם עברו כגשם שוטף.

{חוש המישוש כראשון החושים החומריים}

כי הנה הסתו עבר – ירצה הגיעה שעה לעלות אל הר השם מבלי הריסה אחר שעלו בידך ההשגות החושיות בשלמות, כי כבר עבר הסתו והגשם היא השגת חוש המישוש המכונה בגשם למה שהיא היותר גשמית, וגם כי נושאה כל גשם הגוף, וגם כי קור הסתו והגשמים מהשגות המשוש, וזה ודאי קודם בזמן אל השאר, ולכן אמר בעדו הלך לו:

כי הנה הסתו עבר. גזירת פרעה על הילדים¹: הגשם חלף [הלך לו]. שבטלה עבודה מאבותינו בראש השנה קודם לגאולה (ראש השנה יא.)²:

1. גזירת השלכת הילדים ליאור בטלה ביום שנולד משה, כמו שאמרו בשמות רבה (א כד) ׳כיון שהושלך משה למים אמרו כבר מושלך מושיען במים, מיד בטלו הגזירה׳. והסתיו הוא החורף (רש״י).

2. ׳בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל׳. ובשהש״ר איתא: ׳כי הנה הסתו עבר, אלו ת׳ שנה שנגזרו על אבותינו במצרים, הגשם חלף הלך לו, אלו מאתים ועשר שנים, ולא הוא הגשם ולא הוא הסתו, אמר ר׳ תנחומא, עיקר טרחותא מיטרא הוא, כך עיקר שעבודן של ישראל במצרים שמונים ושש שנים היו משעה שנולדה מרים׳. הרי פירשו שהגשם קשה מן הסתו, והם שני חלקי השעבוד, השנים הראשונות לירידתם למצרים הם הסתו, אך לאחר מכן נעשה השעבוד קשה. ואילו רבינו מפרש ש׳סתו׳ הוא גזירת פרעה להשליך את הילדים ליאור, שעבר ופסק בלידת משה, והגשם הוא השעבוד שנמשך אחרי כן, אך גם הוא ׳חלף הלך לו׳ בראש השנה שלפני יציאת ממצרים. ובנוסח אחד של פירוש הגר״א כתב: ׳כי הנה הסתיו עבר כו׳ - הנה הקרירות בחורף אינו תמיד, רק יום או יומיים קור גדול, אבל הגשם מתמיד יותר, והנה כשהאדם עובד עבודה קשה וגם אין מניחים לו לרפות, הוא במשל כמו סתיו וגשם, וזהו מקוצר רוח ועבודה קשה׳, ולרבינו יש לבאר גם על זה הדרך, הגשם המתמיד הוא השעבוד שהיה לזמן ארוך, ואילו הסתיו הקשה והקצר הוא גזירת הילדים. [ולדעת האבע״ז, הסתיו הוא משל לגלות, והגשם משל לצרה ועינוי]. ובפירוש רבינו לפרשת וארא (שמות ו ו) כתב ש׳מיום התחלת המכות ישקוט השעבוד׳, ועל זה נאמר ׳והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים׳, ובפירוש רבינו לתהלים (פא ח) ׳עדות ביהוסף שמו, שָׂם אותו היום לעדות שיעשה כך לעתיד לבוא ביהוסף [ה׳ עשה אות וסימן שהגאולה תהיה בראש השנה במה שאירע ליוסף], כי מבית האסורים יצא למלוך בראש השנה, כמו שסיפרו ז״ל (ר״ה י:), הסירותי מסבל שכמו - שהיה עובד בעבודה קשה, בצרה קראת ואחלצך - וכן אתה ישראל, בצרה קראת במצרים ואחלצך בזה היום, שבראש השנה בטלה עבודה מאבותינו, כמו שסיפרו ז״ל׳. והיינו שעדת ה׳ טוענת שבמצרים ה׳ העיר את ישראל לשוב, והראה להם כי גזירת פרעה על הילדים בטלה, וכן בטלה גזירת השעבוד.

הסתו. הסתיו ק׳ והסמ״ך דגושה.

הלך לו. בס״ס מדוייקים הטעם בלמ״ד ובספרים אשכנזים בה״א.

הסתיו – זמן החורף כי וקיץ וחורף (בראשית ח׳:כ״ב), תרגם אונקלוס וקיטא וסתוא.

חלף – עבר כמו וחלף ביהודה (ישעיהו ח׳:ח׳).

כי הנה הסתיו עבר – כי כבר עבר החורף וחלף זמן הגשם, ואין טורח להולכי אורח והנמשל הוא שאמר הנה כבר נשלם ימי השעבוד וזמן עבודת הפרך.

משל:

כי – כבר עבר הסתיו. וגם הגשם שבא אחר הסתיו, כבר חלף והלך לו בהחלט.

מליצה:

כי הנה – כבר המשילו החכמים את הנפש לחלקת השדה אשר זרועיה תצמיח כי כמו שהשדה כחנית ומוכנת להוציא הזרע אשר יזרע בה. כן הנפש עת תעבד בעיון ובמעשה תוציא הזרעים האלהיים הצפונים בה ותעש פרי קדש הלולים וכבר דברנו בענין קרוב לזה בפירושנו לישעיה ס׳ כ״ח. וכבר באר במורה (פל״ב:מ״א) שיקרה להשגות השכליות מפני שהם נתלות בחומר דבר ידמה להשגות החושיות, ר״ל כי מפני שהנפש נקשרה בחומר ישיגה משיגי החומר בהכרח וראינו שהכחות החומריות ישיגום העיפות והלאות, שלכן נתן ה׳ בטבע הבע״ח השינה והתרדמה למען ינוחו מפעולותיהם ירגיעו ויחליפו כח שע״י השינה והמנוחה יתחדש כחם כבראשונה. וטבע זו ניתן גם להצמחים שיש להם שינה קבועה להחליף כחם כידוע בחכמת הבאטאניק. והנה כן ראינו בטבע הכולל אל הארץ אשר גבל ה׳ בחכמתו גבולות קיץ וסתיו חום וקור, שזה דבר הכרחי לזרע הארץ וצאצאיה, כי אחר הקציר והבציר, אחר אשר הארץ תוציא צמחה והגנה זרועיה תצמיח, ילאו כחותיה וייעפו, ואם היה הקיץ מתמיד, והיתה הארץ מוציאה פירותיה בלא הפסק, היו פירותיה צנומות דקות ורזות מחולשת כח הצמיחה בההפך לשדה בחרבוני קיץ, לכן שם הבורא ית׳ חק לארץ שאחרי הקציר יתחילו ימי הסתיו והשלג, בו ירדמו כל כחות הטבע ויתקבצו אל תוכה, ישכבו ינוחו יגיעי כח תחת מעטפות השלג והקרח כמתעלפים, עד יגיע האביב, שאז יעורו משנתם וכחם חדש עמהם, ואז תוסיף תת כחה ביבול ובפירות שנית. וכן יהיה בכחות הנפש מצד התקשרה בחומר, שעת תוציא הנפש את פריה, והיא עת תפרח כשושנה ותוציא פרחיה האלהיים לחזות במראות האלהים, ואשכלותיה יבשילו ענבים להשיג בנבואה ורוה״ק. אז תתעלף ותרדם ימים. ותנוח בחיק הגויה, וזה נקרא לה ימי הסתיו שכחות הנפשיות עלימו יתעלם שלג, עד תחליף כח ויזרח עליה השמש האלהי שנית. והנה ראינו בטבע הארץ שאחר עבור הסתיו יתחילו ימי הגשם. כי אחר שהקודרים מני קרח יזורבו נצמתו בחום האויר, יתחילו האדים לעלות, והגשם המתהוה מהם יתחיל לרדת, ואז האויר בלתי נקי ומאפיל בעד אור השמש. וכן יהיה בטבע הנפש שגם אחר שהרגיעו הכחות הנפשיות ויחלו להתעורר משנתם, והקפיאה תמס תהלוך אז גם הכח הדמיון יתחיל לפעול פעולתו, וציורי הנפש עדיין מעורבים באדים והרהורים המאפילים בפני האור העליון הזך, עד שיטהרו העבים ויזכו המחשבות ואז גם הגשם חלף הלך לו, ועל מליצה זו אמר הדוד העליון לרעייתו, כי כבר עבר הסתיו וגם כבר חלף הגשם [וכבר כתב הרמב״ם בהקדמת המורה שיש מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם, עד שהוא כאילו היא באור תדיר וזה מדרגת גדול הנביאים ע״ה, ויש מי שיהיה לו בין ברק וברק הפרש רב, והוא מדרגת רוב הנביאים וכו׳. ושלמה ע״ה הבריק לו הברק בליל חייו ארבעה פעמים, שאז זרחה השמש האלהות עליו, (בד׳ פעמים שדבר ה׳ אליו), ובין כל דבור ודבור היו לו ימי הסתיו והשלג].

הסתו – וקיץ וחרף (פרשת נח) מתורגם ארמי וסתוא.

הנצנים – הפרחים, ובלשון משנה נץ (משנה עוקצין ב׳:ג׳), ולמטה (ו׳:י״א) יש גם הפועל, הנצו הרמונים.

עת הזמיר – עת הזמרה שֶיְּפִי השדה מכניס תאוה לזמור ולנגן, וגם הצפורים משמיעות בו קולן; או יהיה מלשון וכרמך לא תזמר (פרשת בהר), עת כריתת זמורות וענפי האילן הארוכים יותר מדאי; ואולי מזמירת הזמורות באה הזמרה, שע״י הוצאת המוח מן הזמורות ובעשות בהן נקבים מעשה אומן הוציאו קול זמרה.

הסתו עבר – הסתו עבר אלו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר.⁠¹ דבר אחר, אלו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה בימי עזרא.⁠² דבר אחר, אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים, דבר אחר, אלו מאתים ועשר שנים שנשתעבדו במצרים, דבר אחר, זו מלכות כותים שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה.⁠³ (שם)

הגשם חלף – אלו ל״ח שנים שהיו ישראל כמנודין במדבר.⁠⁴ ד״א, אלו נ״ב שנה משנחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים.⁠⁵ ד״א, זה השעבוד [בימי מלך המשיח].⁠⁶ (שם)

1. הסתו על הרוב ימיו מעוננים וגשומים ועצבים, ומשל הוא לארבעים שנה שעשו ישראל במדבר שהיו רוב השנים מעוננים ועצבים מהמאורעות שארעו להם שם, מעשה העגל, מתאוננים, מרגלים, מחלוקת קרח ועוד ענינים שונים וכמש״כ בפ׳ שלח וינסו אותי זה עשר פעמים, וכן הכונה בדרשה הבאה.

2. ונטמוע בין האומות הקדמונים ונשאו נשים נכריות וכו׳, וזה הוא ג״כ משל לסתו שימיו מעוננים ועכורים כמש״כ באות הקודם.

3. יתכן דמכוין למלכות רומי שמבואר בדה״י שהיתה שולחת שלוחים מסיתים להסית ולהדיח את ישראל. וטעם המשל מכל אלו לסתו הוא כמש״כ לעיל אות קי״ח.

4. הוא הזמן שבו כלו מתי מדבר, ועד אז לא דבר הקב״ה גם עם משה בחיבה, כמבואר בתענית ל׳ ב׳ ובירושלמי שם פ״ג ה״ד, כל ל״ח שנים שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, ומבואר לפנינו בתו״ת פ׳ דברים ב׳ ט״ז.

5. שאז היו ימי צער וטלטולים ונדודים לישראל ומשל הוא לגשם דולף.

6. כמש״כ בפ׳ חלק דור שבן דוד בא צרות באות לעולם, ואמר שעתה השעבוד והצרות חלפו.

כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו (הסתו כתיב) – החורף¹ עָבָר, זמן² הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ ואין טורח להולכי דרכים³:

1. רש״י, אבן עזרא, רי״ד, מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. רש״י, מצודת דוד. והנמשל, הנה כבר נשלמו ימי השעבוד והגלות וזמן עבודת הפרך והעינוי, אבן עזרא, מצודת דוד. ורש״י ביאר כלומר שמונים ושש שנה של קושי השיעבוד נגזרו עליכם והלכו להם, משנולדה מרים הקשו המצריים את השיעבוד על ישראל ולכך נקראת מרים על שם שמררום. לקח טוב ביאר חלף זמן צרות ארבעת המלכיות שהם דומים לחורף, זמן שלג ורוח וצינה וקור, [לעניין ארבעת ארבע מלכויות שעל פי הנבואות תשלוטנה על ישראל עד ביאת המשיח, על פי נבואת דניאל גלויות אלו נחלקו לארבע תקופות, גלות בבל, גלות פרס, וגלות יון (אלכסנדר מוקדון ויורשיו), לגבי המלכות הרביעית, יש מי שביאר שזו גלות ישמעל (אבן עזרא), יש שביארו אדום (רש״י, רמב״ן) ויש שביארו שלאחר זמן שתשלוט מלכות אדום לבדה יהיה זמן שבו תשתתף עמה מלכות ישמעאל בשלטון. (רס״ג)]. ובמדרש, ״הסתו עבר״ אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים, ״הגשם חלף הלך לו״ אלו מאתים ועשר שנים, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון