Tehillim 19 – תהלים יט‏ – Mikraot Gedolot

בְּכוֹלָא אַרְעָא נְפַק מְתַח עִנְיָנְהוֹן וּבִסְיָפֵי תֵבֵל מִלֵיהוֹן לְשַׁמָשָׁא שַׁוֵי מַשְׁרְוֵי זִיהָרָא בְהוֹן.

The line of their conversation reaches through the whole earth, and their words to the end of the world. In them [the heavens] he placed a splendid dwelling for the sun.

לשמש שם אהל בהם – רבי פנחס בשם רבי אבא אמר השמש נתון בתיק. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כקלע הזה של ספינה השמש מהלך. רבי ברכיה אמר כספינה שהיא באה מאכרמוניא שיש בה שלש מאות וששים וחמשה חבלים כמנין ימות השנה. וכספינה שהיא באה מאלכסנדריאה שיש בה שלש מאות וחמישים וארבעה חבלים כמנין ימות הלבנה. אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום חמה ולבנה מכסות עיניהם מאורה של מעלה והן מתעכבות לצאת. מה עושה הקב״ה מאיר לפניהם והן מהלכין לאורו שנאמר (תהלים פ״ט:ט״ז) ה׳ באור פניך יהלכון. ר׳ לוי אומר בכל יום ויום עומדין בדין לפני הקב״ה למה שהן מתביישין לצאת. ואומרים שהבריות משתחוין לנו ומכעיסין להקב״ה. ומה הקב״ה עושה מאיר בהן חציו והן יוצאין בעל כרחן שנאמר (צפניה ג׳:ה׳) בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר. מהו לא נעדר. לא פסקין. כמה דאמר (ישעיהו מ׳:כ״ו) לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר. ומהו (צפניה ג׳:ה׳) ולא יודע עול בושת. לא חכמין ולא בהתין טעוון דפלחין להון לקיין ולא בהתין. ר׳ אבהו בשם רבי חנינא אמר הלוכו הוא קלוסו שנאמר (תהלים קי״ג:ג׳) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳. רבי הונא אמר הוא שיהושע אומר לשמש (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום. אמר ליה שתוק את ואנא קאים.

דבר אחר: ובקצה תבל – אלו ההגדות שמקדשין שמו של הקב״ה בהן. לשמש שם אהל בהם משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו אבנים טובות ומרגליות בתוך ביתו ובקשו בני מדינה לקנות ממנו בדמים בסתר. אמר להם איני נותן לכם אלא בפרהסיא, כך כשנתן הקב״ה תורה לישראל כתב לא מראש בסתר דברתי.

ופי ג׳מיע אלעאלם קד כ׳רג׳ תרהם, ופי אקצא אלדניא חג׳ג׳הם, וללשמס איצ׳א קד ג׳על פיהא כ׳באא.

ובכל העולם כבר יצא התרהם או תדהם. ובקצה העולם הטענות שלהם. וגם לשמש עשה בהם (בשמים = רקיעים) אוהל.

בכל, ובכל העולם כבר יצא קום ובקצה תבל הוכחותיהם וגם לשמש שם אהל בהם. תרגם ״קום״ תרהם״ והוא האנך, חוט המשקולת של הבנאי. והמלה פרסית שהוכנסה לערבית. ובכ״י א ״חדהם״ גבול מהלכם.

בכל הארץ יצא קו השמים – שהם נמתחים על פני כל הארץ, ומחמת כן בקצה תבל מליהם – שהכל מדברים בנפלאות שהם רואים.

לשמש שם – הקב״ה.

אהל בהם – בשמים, מכאן שהשמש נתון בתוך תיקו. תנחומא (תנחומא תצוה ח׳).

Their line goes forth throughout the earth The line of the heavens, which are stretched out over the face of the entire earth, and because of which their words are at the end of the world, for all speak of the wonders they see.

for the sun He made [i.e.,] the Holy One, blessed be He.

a tent therein In the heavens. From here it is derived that the sun is placed within its case. Tanchuma.

בכל – קוום – כמו: קו לקו (ישעיהו כ״ח:י׳) והוא המכתב, ומ״ם קום שב אל השמים (תהלים י״ט:ב׳). והטעם כי מכתבם יקרא בכל מקום ויבינו מה טעמי כל המשכילים בכל מקומות הארץ.

ובקצה תבל – היא הארץ המיושבת, מליהם ישמיעו. והנה ספור והקו^א הוא הספר והם שהזכיר^ב בעל ספר יצירה בספר וספר וסיפור, כי אלה שלשתם עיקרי כל החכמות.

וטעם להזכיר השמש כי הוא גדול מכל גוף, והתנועות העליונות כולם קשורות בו, והוא מוליד הזמן השוה והשונה, והיום והלילה והמתכות והצמחים וכל החיים תלויים בשמש. וככה אמר שלמה: תחת השמש ואהל נוה, כמו: איש לאהליו, כי השמש קבוע בגלגל בראיות גמורות מחכמת מלאכת השמים.

ויש אומרים: כדמות אור, וכמוהו: לא יאהיל.

ולפי דעתי: שאל״ף יאהיל נוסף, כאל״ף והאזניחו נהרות, והוא^ג מגזרת לא יהלו אורם (ישעיהו י״ג:י׳).

וטעם בהם – בשמים.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״והקיו״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״שהזכירה״.

ג. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״והוא״.

THEIR LINE IS GONE OUT THROUGH ALL THE EARTH. Kavvam (their line) is similar to kav la-kav (line by line). The reference¹ is to their writing.⁠² The mem³ of the word kavvam refers to the heavens.⁠⁴

The meaning of our verse is that the writing of the heavens is read in all places.⁠⁵ Intelligent people all over the world understand it.⁠⁶

AND THEIR WORDS TO THE END OF THE WORLD. Tevel (world) refers the inhabited world. The heavens⁷ make their words heard throughout the inhabited world.

Observe, Scripture mentions words.⁠⁸ The lines refer to writing.⁠⁹ The aforementioned are spoken of in the Sefer Yetzirah, for the latter states that God created the world through numbers, letters, and words.⁠¹⁰ These three¹¹ are the bases of all the sciences.

Scripture mentions the sun because it is larger than any other body¹² and all of the movements of the celestial bodies¹³ are tied to it. The sun gives birth to equal¹⁴ and changing time.⁠¹⁵ Day,⁠¹⁶ night,⁠¹⁷ metals, plants, and all life are dependent on the sun. Solomon similarly says, under the sun (Ecc.1:3).⁠¹⁸

The word ohel (tent) means a dwelling place. Compare, ish le-ohalav (every man unto his tent) (Samuel II 20:1). The sun¹⁹ is fixed in the sphere.⁠²⁰ The science dealing with the heavenly apparatus offers definitive proof to the aforementioned.

Others say that the word ohel (tent) means light as in lo yahil (hath no brightness) (Job 25:5).⁠²¹ However in my opinion the alef of yahil is superfluous.⁠²² It is like the alef in ve-he’eznihu²³ (shall become foul) in And the rivers shall become foul (Isaiah 19:6). Yahil comes from the same root as the yahellu (give their light)⁠²⁴ in Shall not give their light (Isaiah 13:10).

In them means, in the heavens.

1. Reading ta’amo rather then ta’ame.

2. Lit. “The writing.” The line refers to the line that makes up the letter. According to Ibn Ezra, our clause should be rendered, Their writing is gone out through the earth.

3. A suffix meaning their.

4. It does not refer back to day or night.

5. It is read all over the world.

6. Intelligent people the world over understand the heavenly writing.

7. Lit., “they.”

8. Ibn Ezra will soon explain why.

9. Our verse speaks of words and writing.

10. Sefer Yetzirah 1:1.

11. Lit., “for these three.”

12. The reference is to the moon and the five visible planets. Levin.

13. The reference here too is to the moon and the five visible planets.

14. The reference is apparently to the sun’s 24-hour cycle around the earth that makes for a full day. This cycle is always equal. It should be recalled that Ibn Ezra believed the sun to circle the earth.

15. The reference is to the yearly cycle. This cycle various a bit. Levin.

16. Daylight.

17. Darkness.

18. Lit., “Solomon similarly said.”

19. Lit., “for the sun.”

20. In other words, the sun’s tent refers to the place in the solar sphere where the sun is embedded.

21. This opinion renders our verse as follows: In them hath He put the sun for a light (ohel).

22. In other words the root of yahil is not alef, heh, lamed. Thus ohel, which comes from the stem alef, heh, lamed, is not connected to yahil and does not mean to give light.

23. Whose alef is superfluous and is not a root letter.

24. From the root heh, lamed, lamed.

בכל הארץ יצא קום – קום – בנינם. וכן קו לקו (ישעיהו כ״ח:י׳), לפי שהבנין יעשה בהטית הקו. כלומר מעשה הגלגלים והככבים יצא בכל הארץ.

וכן ובקצה תבל מליהם – והנה מעשיהם דבריהם.

לשמש שם אהל בהם: לשמש שם אהל – ומקום בגלגלים. ואמר הספור על השמש לפי שהוא המאור הגדול ושישיג ממנו לבני אדם תועלת גדולה יותר משאר הככבים במאורו ובחמו לבני אדם, ולשאר בעלי חיים ולצמחים. ובאמרו: בהם רצונו לומר: באחד מהם, כמו ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳), והוא הגלגל הרביעי משבעת הגלגלים שבהם שבעה ככבי לכת. ואמר: בהם, כי אלה הככבים תקועים בגוף הגלגלים. וכן אמר: ויתן אתם אלהים ברקיע השמים (בראשית א׳:י״ז), ולא אמר על רקיע. וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה (מדרש תנחומא בראשית ה): הככבים קבועים ברקיע כמסמרים הקבועים בדלת.

Their line is gone out through all the earth – Their line, i.e. (the line) of their construction; and so (in the verse) "line upon line" (Is. 28:10), because the structure is made by stretching out the line. He means that the work of the spheres and constellations has gone out into all the earth. And so

And their speech to the end of the world – See, their works are their words.

In them hath He set a tabernacle for the sun – For the sun He hath set a tabernacle and a place in the spheres. The enumeration refers to the sun because he is the great light and because there obtains to men from him a greater benefit than from the rest of the stars through his light and heat, to men and to the rest of living things and to the plants. And when he says in them, he means in one of them, as he was buried in (one of) the cities of Gilead" (Judges 12:7); and this (location) is the fourth of the seven spheres in which are the seven planets. He says in them, because these stars are fixed in the body of the spheres. And so it says (Gen. 1:17): "And God set them in the firmament of the heaven" and it does not say upon the firmament. And so, too, in the words of our Rabbis of blessed memory (Midrash Tanhuma, 2 Gen. v.), "The stars are fixed in the firmament like the nails which are fixed in a door.⁠"

והודיע שכח פעולותיהם מתפשט בארץ. והוא ענין בכל הארץ יצא קום, ר״ל קו בנינם. ובקצה תבל מליהם, ר״ל ענייניהם ופעולתיהם. וספר במעלות השמש, ובפרט להיותו פועל גדול בארץ. והוא אמרו לשמש שם אהל בהם, כלומר, שתקע אהלו ביניהם ובאמצעותם. ורמז על היותו באמצע שבעה כוכבי לכת והאחרים סביבו מפה ומפה כמלך בגדוד, כמו שרמזה התורה ג״כ לדעת קצת במעשה המנורה.

כי אמנם, בכל הארץ יצא קום. ניצוץ אור כוכביהם¹: [ובקצה תבל] מליהם. שידברו המתבוננים בם²: אהל בהם. באמצעם³:

1. שעם שאין להם קול ודברים פרסום עדותיהן בפלאי מעשיהם יצא בכל הארץ עם קוי ניצוציהם הפועלים בהויות ומקצה תבל ועד קצהו תמיד לא יחשו מדבר וספר בהם ויודו לה׳ השבח והתפארת והגדולה המחוייבים לאשר בראם שאי אפשר להכחישו (עקידה חתימת השער א).

2. שהכל מדברי׳ בנפלאות שהם רואים (רש״י). וכאן אמר ׳תבל׳ שהוא המקום המיושב שבארץ (אבע״ז), כי רק שם יש אנשים.

3. ה׳ שם את האהל של השמש ביניהם, בין הכוכבים, כלומר את הגלגל שלו, כי גלגל השמש הוא הגלגל השמיני, מעל לכוכבי הלכת, אך מתחת לכוכבים העומדים, ראה או״ע פרק שמים, וזהו ׳ביניהם׳ – בין הכוכבים. ובשמות (כו ט) כתב רבינו ׳גם באוהל [של המשכן] יש הבדל בין מדרגות קצתם למדרגות קצתם, כענין במניעי הגלגל הנקראים ׳אוהל׳, כאמרו לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם׳. ולכאורה אין פירושו שם עולה עם פירושו כאן, כי שם פירש שהמלאכים שהם מניעי הגלגלים הם שנקראו ׳אוהל׳, וכאן משמע שהאוהל עצמו נקרא כן, ויתכן ששם כוונתו כמש״כ הרמב״ם שם שעולם הגלגלים הוא ממוצע בין עולם החומר לעולם המלאכים. וכן במשכן היה הכיסוי הנקרא ׳אוהל׳ מתחת לכיסוי הנקרא ׳משכן׳ המרמז לעולם המלאכים, והוא מרמז לעולם הגלגלים. ובאור עמים (פרק שמים) כתב רבינו: שנית, יתבאר זה, רצוני לומר שהשמים הם בלתי קדמונים, באופן זה: כי אמנם הסדר הנמצא בכוכבים הוא בהכרח מכוון מפועל רצוניי, ומזה יתחייב שאינו קדמון. כי אמנם הפועל הרצוני כאשר ביאר אבן רשד בספר ׳השמע׳ [מאמר ח פרק סו] הניע אותו קודם לכן אותו הדבר אשר רצה או תמונתו, ומזה יתחייב שהכוכבים הם בלתי קדמונים. הנה חיוב זאת התולדה הוא מבואר בעצמו, כי אם היו הכוכבים קדמונים עם היות סדרם בלתי קדמון, היה מתחייב שהיו הכוכבים בלתי אותו הסדר במשך זמן בלתי בעל תכלית, ויפול ספק מה היה סיבת הסדר אז ולא קודם לכן. אמנם מה שאמרנו שסדר הכוכבים בלי ספק היה ממסדר רצוניי מכוין, יתבאר באופן זה: כי אמנם כל סדר לא ימלט מאחת משתים, אם שיהיה שומר מעלות טבעיותן, או שיהיה מכח מסדר רצוני מכוין לתכלית מה. אם כן, כאשר יתבאר שסדר הכוכבים הוא בלתי שומר מעלות טבעיות, יתחייב היותו מכח מסדר רצוניי לתכלית כנזכר. אמנם זה שאמרנו שסדר הכוכבים אינו שומר מעלות טבעיות, הנה יתבאר באופן זה, כי בהיות זה שהשמש הוא היותר נכבד שבכוכבים וזה באור וגודל וכח הוויה ותת החיים יותר מכל שאר הכוכבים, כמו שיעיד עליו החוש, היה ראוי לו בטבע שיהיה בגלגל היותר נכבד שבגלגלים, והוא גלגל הכוכבים הקיימים [העומדים, לעומת כוכבי הלכת], והנה יעיד החוש שגלגל השמש הוא שפל במקום ובמעלה מגלגל הכוכבים הקיימים הנזכר, אם כן יתחייב שלא היה זה מצד טבעו, אבל ברצון מסדר מכוין לתכלית. ואולי לזה כיוונו מסדרי התפילות בסדרם בברכת מעריב ערבים ׳מסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו׳. אמנם מה שאמרנו שגלגל הכוכבים הקיימים הוא יותר נכבד מכל אשר תחתיו, הנה יעיד עליו מקומו וכוחו להניע שאר הגלגלים בתנועתו ומספר הכוכבים בו, כמו שיעיד עליו החוש, והתבאר מדברי הפילוסוף בספר ׳השמים׳ [מאמר ב פרק סח] באמרו ׳ראוי לדעת שהגלגל הראשון הוא התחלת הכוח וסיבת החיים לכל חי יותר משאר הגלגלים, ולכן הוא מניע גשמים רבים, וכל אחד משאר הגלגלים מניע כוכב אחד בלבד׳ עכ״ל. ואם צדק האומר שהוא הגלגל היומי, הוא אם כן נכבד מכל השאר גם במהירות תנועתו, וזה בעצמו ביאר אריסטו׳ בספר ׳מה שאחר׳ [מאמר יב פרק מד] באמרו: ׳אמנם היות העצמים ושזה ראשון מהם וזה שני כפי סדר תנועות הכוכבים הוא מבואר׳ עכ״ל, ודבריו אלה ביאר אבן רשד באמרו ׳כי אמנם שאותו העצם המניע את כולם הוא נכבד מכולם הוא מבואר מאד, כי אמנם כולם מכוונים לתנועה הזאת הגדולה, ואם כן הוא קודם בטבע וקודם גם כן במקום לשאר העצמים וקודם גם כן בגודל, רצוני לומר שזה העצם הוא קודם מפני קדימת המתנועע מכוחו במקום וגודל ומספר כוכבים ומהירות התנועה, וכל אלה עושים אותו קודם במעלה ובעצם, כי מבואר הוא שסדר אלו המניעים המתחיל מן המניע הראשון צריך שיהיה כפי סדר הגלגלים והכוכבים במקום, כי אמנם קדימתם במקום ובגודל עושה אותם קודמים במעלה׳ עכ״ל. וזה בעצמו ביאר אבן רשד בספר ׳הפלת ההפלה׳ [מאמר ג חקירה יח]. ובסוף הפרק שם כתב: והודיעה זה במופת באמרה (בראשית א) ׳ויתן אותם אלוקים ברקיע השמים להאיר וגו׳ ולמשול וגו׳ ולהבדיל וגו׳ וירא אלקים כי טוב׳, כלומר, כי אמנם מקום המאורות ברקיע אשר לא יאות לטבע מעלתם, כנזכר לעילא, יורה על היותם במקום ההוא לא בטבע אבל בכוונת מכוין להאיר ולמשול ולהבדיל, וזה כי ׳ראה אלקים כי טוב׳, כלומר שכיוון בזה אל ה׳טוב׳, והוא התכלית הנאות לפעלו הנזכר אשר גזרה חכמתו. עכ״ל באור עמים. ורשמנו שם בעניין הגלגל היומי׳: ׳ובגאוותו שחקים, מעונה. ובמעלתו הוא רוכב שחקים, שהוא הגלגל היומי אשר אין בו כוכב ולא צורה, והמניע שלו הוא כח בלתי נראה׳. לפי זה אין הגלגל של הכוכבים העומדים מניע, אלא גלגל מחוץ לו שמונע משכינתו של ה׳. הרמב״ם (פ״ג מהל׳ יסוה״ת ה״א) מנה את שמונת הגלגלים התחתונים ואת הכוכבים שבהם, ושוב כתב ׳וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף ומסבב את הכל׳. הרי שהגלגל החוזר בכל יום [׳היומי׳] אין בו שום כוכב. וכ״כ שם (ה״ז) ׳גלגל התשיעי עצמו אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב׳. אך עיין מש״כ הרלב״ג בספרו מלחמות ה׳ (מאמר ה, ח״ב פ״ד). וגלגל היומי הוא מניע את כל הגלגלים כולם (עיין רד״ק בתהלים סח ה, ובמו״נ מ״ב פ״ד). ועיין מש״כ רבינו בתהלים (סח ה, עה ז). והרד״ק כתב: ׳ לשמש שם אהל בהם, לשמש שָׂם אהל ומקום בגלגלים... ובאמרו: בהם, רצונו לומר: באחד מהם, כמו ויקבר בערי גלעד (שופטים יב, ז), והוא הגלגל הרביעי משבעת הגלגלים שבהם שבעה כוכבי לכת. ואמר: בהם, כי אלה הכוכבים תקועים בגוף הגלגלים. וכן אמר (בראשית א, יז): ויתן אֹתם אלהים ברקיע השמים, ולא אמר על רקיע. וכן בדברי רז״ל (תנחומא בראשית ה): הכוכבים קבועים ברקיע כמסמרים הקבועים בדלת׳.

בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם. יאמר שמקצה הארץ ועד קצהו יצאו קווי ניצוצי אלה המאורות: וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם. כלומר, ש׳מלוא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו׳:ג׳), והיה לכל איש ליתן לב לדעת ועיניים לראות נפלאות ה׳, ואין איש שם על לב מהחלק ההמוני: לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם וגו׳. זהו מופת על חידוש מכוין רצוני, וזה, שאנו רואים שהשמש יעמוד עת יותר ארוכה במעלות הששה הצפוניים מן הששה הדרומיים, [ויש] מהפילוסופים – כגון ן׳ רשד – המכחישים במעשה הטבע גלגל יוצא מרכז וגלגל הטייה – נבוכו בזה, ולא ידעו תת סיבה לזה, עד שנצטרך בהכרח להודות [שיש] לשמש גלגל יוצא מרכז, ושעובי הגלגל הנקרא בלשונם אוגי״ס הוא מצד צפון, ולכן הגלגל הנושא יאריך תנועתו בצפון, שהוא בעוביו, מן תנועתו בדרום [שהוא] מנגד לעוביו, הנקרא אופושיט״ו אוגי״ס, והזוויות שמפה ומפה לעובי הגלגל, אם נדמה חלק הגלגל העב לבדו, יסבבו צורת אוהל, ולכן אמר ׳לשמש שם אוהל בהם׳, שיש עובי לגלגלו¹:

1. הילוך השמש איננו שוה תמיד, שבחורף מהלכו מהיר מאשר בקיץ, וסיבת הדבר כי הגלגל שגוף השמש קבוע בו הוא ׳גלגל היוצא מרכז׳. וביאור הדבר, כדור הארץ עומד במרכז, ומקיפים אותו תשעה גלגלים זה למעלה מזה שבו קבועים הכוכבים, וכל הגלגלים מקיפים מסביב כאשר נקודת המרכז להיקף הוא כדור הארץ, והקו החוצה באמצעם שווה לקו החוצה את מרכז הארץ, מלבד גלגל השמש, שהקו החוצה את כל הגלגלים ואת כדור הארץ באמצעם אינו חוצה את השמש באמצעו, אלא הוא משוך לצד צפון, הרי שגלגל השמש ׳יוצא ממרכז׳ הארץ והגלגלים לצד צפון. ולכן גלגל זה מאריך יותר בתנועתו מצד צפון, שהוא בעוביו, מתנועתו בדרום שהוא מנגד לעוביו. ואם נביט בגלגל זה בחלקו העב נראה שמסובב בצורת אוהל, ולכן אמר ׳לשמש שם אוהל בהם׳. וכלשון זה ראה מש״כ בבראשית (מט כו): ׳גבול שני צידי חלק הגלגל של מהלך השמש היוצא מרכז המגבילים את היבשה׳.

קום – ר״ל הבנין שלהם הנעשה בנטיית קו המשקל.

מליהם – אמריהם כמו אין מלה בלשוני (תהלים קל״ט:ד׳).

בכל הארץ – אבל על כי בנייני השמים יצאו להיות נראים בכל הארץ לזה נשמע דבריהם בקצה הארץ עם שאין בהם אמירה כי במה שמראים מפלאות ה׳ הרי הם כאלו אמרו.

לשמש – הנה לשמש שם אהל בהשמים כי מהלכו בשמים ולא יזוז משם.

ארץ, תבל – הבדל מבואר בכ״מ שתבל הוא החלק המיושב, ויש לפרש שקום ומליהם יוצא אל השמש שכולם מקבלים השפעתם ממנה.

בכל – וגם שהגדה זו אינה מיוחדת במקום פרטי כי היא מתפשטת בכל המקומות שאף בכל הארץ הבלתי מיושב יצא קום – כי הקו אשר נטה הבורא ית׳ על בנינו הכללי התפשט על כל הארץ והיא מכלל הבנין ותלויה על בלימה נמשכת בקו המושך בין השמים הסובבים ומושכים אותה מכל צד במאמרו של בורא כל,

ובקצה תבל שהוא החלק המיושב שם יצאו מליהם – כי שם כל הברואים והנמצאים ימללו מלים ויגידו חכמת אלהים ותכונתו - לשמש עתה יתחיל לבאר איך נעשו בחכמה ובתכלית השלימות, הנה לשמש שם אהל בהם שממנה יצא האור והחיים לכל הגרמיים אשר תחתיה וביחוד אל כדור הארץ, שהיא תתן אור וחיים בין לצמחים בין לבע״ח, וה׳ ערך מהלכה בחכמה נפלאה עד שיתפשט אורה בכל כנפות הארץ, כי

לשמש וגו׳ – עשה מהשמים אהל לשמש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון