Tehillim 19 – תהלים יט‏ – Mikraot Gedolot

יוֹמָא לְיוֹמָא מוֹסִיף וּמַבִּיעַ מֵימְרָא וְלֵילְיָא לְלֵילְיָא פָּחִית וּמְחַוֵי מַנְדְעָא.

Day to day tells more of the word; but night to night tells less knowledge.

יום ליום יביע אומר – כתיב במשה רבינו (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה. והלא כתיב (חבקוק ג׳:ד׳) ונוגה כאור תהיה. (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרי. וכתיב (תהלים קל״ט:י״ב) גם חשך לא יחשיך ממך. ומנין היה יודע משה מתי יום ומתי לילה שהוא אומר ארבעים יום וארבעים לילה. אלא בשעה שהקב״ה מלמדו תורה יודע שהוא יום ובשעה שהוא מלמדו משנה יודע שהוא לילה. דבר אחר כל זמן שהמלאכים מקלסין להקב״ה בקדושה היה יודע שהוא יום ובשעה שרואה אותם מקלסים בברוך יודע שהוא לילה. דבר אחר כשהוא רואה את המלאכים שוחקין את המן להוריד להם לישראל יודע שהוא יום וכשהיה יורד להם יודע שהוא לילה. דבר אחר כשהוא רואה גלגל חמה בא וכורע היה יודע שהוא לילה וכשרואה הכוכבים והלבנה והמזלות באין משתחוין לפני הקב״ה יודע שהוא יום. שנאמר (נחמיה ט׳:ו׳) וצבא השמים לך משתחוים. דבר אחר כשהיה שומע קריאת שמע קודם לתפלה יודע שהוא יום וכשהיתה תפלה קודמת לשמע יודע שהוא לילה. ר׳ פנחס בשם ר׳ אבא אומר מלאך שהוא ממונה על התפלה ממתין עד שיתפלל כנסיה אחרונה שבישראל והוא עושה עטרה ונותנה בראשו של הקב״ה. שנאמר (משלי י׳:ו׳) ברכות לראש צדיק. צדיקו של עולם.

דבר אחר: יום ליום יביע אומר – אמר זעירא יומו של יהושע מתנה ליומה של דבורה ויומה של דבורה וברק מתנה. כמה נסים ופלאים נעשו בהו. ולילה ללילה יחוה דעת. ולילו של גדעון ללילו של סנחריב. כמה נסים נעשים בהן.

דבר אחר: יום ליום – אמר ר׳ יוחנן בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנים נוטלין מן היום ונותנים ללילה. ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום. כיצד ארבע תקופות בשנה. תקופת ניסן. ותקופת תמוז. ותקופת תשרי. ותקופת טבת. מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורע ליום. ומן תקופת ניסן ועד תקופת תמוז היום לוה מן הלילה אחד משלשים בשעה. ומן תקופת תמוז ועד תקופת תשרי היום פורע ללילה. ומן תקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום. נמצאו בתקופת ניסן ותשרי אין חייבין זה לזה כלום ונוטלין זה מזה בפינוסין ופורעין בפינוסין ואין אחד שומע ביניהן ואין מדתן כבני אדם שפורעין חוב בעדים ובית דין. אין אומר ואין דברים. אבל למטה הזקנים נוטלין מן היום ונותנין ללילה. ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום ואין אומר ואין דברים. וכשהן יוצאין מן הוועד בכל הארץ יצא קום. והם אומרים אימתי ראש השנה ואימתי המועדות. ובקצה תבל מליהם. בכמה חדש ובכמה תקופה.

יום ליום יביע אומר – מה טיבן של שני ימים הללו, אלא זה יומו של משה שבשר יומו של יהושע שנא׳ היום הזה אחל תת פחדך, היכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק שנאמר וידי משה כבדים וגו׳ עד בא השמש, וכי עד אותה שעה לא בא השמש, אלא מכאן שעמדה לו השמש, זה שאמר הכתוב יום ליום יביע אומר זה יומו של משה שבשר יומו של יהושע שנאמר ושים באזני יהושע, אמר ליה יהי רצון שתעמוד לך החמה כדרך שעמדה לי.

דבר אחר: יום ליום יביע אומר – זו תורה נביאים וכתובים, אין אומר ואין דברים אלו הלכות, בכל הארץ יצא קום אללו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובקצה תבל מליהם זה ארץ ישראל שהיא תבלו של עולם.

יום ליום יביע אומר – כתיב במשה ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום והלא כתיב ונהורא עמיה שרא, וכתיב גם חשך לא יחשיך ממך, ומנין היה משה יודע מתי יום ומתי לילה שהוא מחשב ארבעים יום וארבעים לילה, א״ר אבדימי בשעה שהקב״ה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה.

דבר אחר כשראה החמה כורע לפני הקב״ה היה יודע שהוא לילה, ראה לבנה וכוכבים ומזלות כורעים היה יודע שהוא יום, וכשראה תפלה קודמת לקריאת שמע יודע שהוא לילה, קריאת שמע קודמת לתפלה יודע שהוא יום.

דבר אחר: יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת – אמר ר׳ עזריה יומו של יהושע מתנה ליומו של דבורה וברק, ויומן של דבורה וברק מתנין כמה נסים ופלאים נעשו בהם, א״ר יוחנן בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנה נוטלין מן היום ונותנין ללילה ומן הלילה ונותנין ליום, כיצד ארבע תקופות בשנה מתקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלשים בשעה, מתקופת תמוז עד תקופת תשרי היום פורע לילה, מתקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורעה ליום. נמצא תקופת ניסן ותשרי אין זה חייב לזה נוטלים זה לזה (בפיסטיא) [בפנוסין] ופורעין (בפיסטיא) [בפנוסין] ואין אחד שומע ביניהם ופורעין זה לזה בלא דין ודברים אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. ולמטן כשהזקנים נוטלין מן היום ונותנין ללילה ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום, אין אומר ואין דברים, כשיוצאין מבית הועד בכל הארץ יצא קום, הם אמרו אימתי ראש השנה ואימתי שאר מועדות, ובקצה תבל מליהם כמה בחדש כמה בתקופה, לשמש שם אהל בהם (ברמז תקצ״ג). רבי נחמני בשם רבי נתן כקלע של ספינה השמש מהלך, רבי ברכיה אומר כספינה הבאה מבריטניא שיש בה שס״ה חבלים כמנין ימות החמה, אריב״ל בכל יום ויום החמה והלבנה מכסות עיניהם מן האורה של מעלה והם מעכבין לצאת, מה עושה להם הקב״ה מורה בהן חיציו והן מהלכין לאורו שנאמר לאור חציך יהלכו, רבי לוי אומר בכל יום ויום עומדין לדין לפני הקב״ה למה שהם מתביישין לצאת ואומרים שהבריות משתחוין להם ומכעיסין להקב״ה, מה הקב״ה עושה מורה בהם חציו והם יוצאין על כרחם שנאמר בבקר בבקר משפטו יתן לאור, ומהו לא נעדר לא פסקין כמה דאת אמר איש לא נעדר, מהו ולא ידע עול בושת לא חכמין ולא בהתין טעוון דפלחין להון לקיין ולא בהתין. רבי חנינא בשם רבי אבהו הלוכו הוא קלוסו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו, אמר רב הונא הוא שיהושע אמר לשמש שמש בגבעון דום, א״ל שתוק את ואנא קאים.

וכד׳אך תתאבע יום ליום ירוי מת׳ל הד׳א אלקול, ותואתר ליל בעד ליל יכ׳ברנא בהד׳א אלמערפה.

וכמו כן המשך יום אחר יום מספרים אותו הדבר (כבוד ה׳) וחזרת לילה אחרי לילה מגידים לנו את הידיעה הזאת.

יום, וכך רציפות יום ליום מראים מוכיחים ומלמדים כדבר הזה, והרדפת לילה אחר לילה מחוים לנו ידיעה זו.

יום ליום יביע אומר – מעשה בראשית מתחדש מיום אל יום, לערב חמה שוקעת וזורחת לבקר, ומתוך כך יביעו הבריות אמרי שבח, על ידי הימים והלילות שמורים את הבריות לקלס ולהודות.

[מנחם פתר: יביע – לשון מעין נובע. יחוה – לשון הגדה.]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 (שם כתוב ״אגדה״ במקום ״הגדה״) ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34.

Day to day utters speech The Creation is renewed from day to day. In the evening, the sun sets, and in the morning it rises. Thereby, the people utter sayings of praise throughout these days and nights, for they teach the people to praise and to give thanks. (Menachem interprets [the word] יביע as an expression of a gushing fountain (מעין נובע).

tells knowledge Heb. יחוה, an expression of telling.

יום – יש ראיות גמורות מחכמת החשבון כי מערכת השבעה משתנה^א בכל חלקיה, ולעולם לא תמצא מתכונת מערכת דומה לאחרת, אילו היה העולם עומד אלפי אלפים רבבות שנים. גם זה מפורש בספר יצירה. ובעבור זה מה יתחדש ביום הזה יודיענו ליום הבא זה לזה, ודור אל דור, כי בכל יום יש דבר חדש. ואין טענה מדברי שלמה: ואין כל חדש (קהלת א׳:ט׳), כי על הכלל ידבר.

יביע – שלא יפסק, כמו: מבוע (ישעיהו מ״ט:י׳).

או כמו: יגיד, הנה יביעון בפיהם (תהלים נ״ט:ח׳), כמו: אחוך שמע לי (איוב ט״ו:י״ז).

וטעם יום ולילה – הזמן עומד.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״משתנות״.

DAY UNTO DAY. There is positive proof from the science of mathematics that all parts of the arrangement of the seven heavenly bodies¹ are in flux.⁠² If the world were to exist for thousands of thousands of ten thousands of years no two arrangements would duplicate each other. The aforementioned³ is also explained in the Sefer Yetzirah.⁠⁴

It is because of the changes in the arrangement of the seven planets⁵ that what comes into being today is made known by one day to the next day; this day to the next day, and one generation to the next generation. This goes on forever, for there is something new each day.

The statement by Solomon there is nothing new under the sun (Ecc. 1:9) does not disprove the above, because Solomon speaks of the whole.⁠⁶

UTTERETH. The word yabbia (uttereth) means flows.⁠⁷ It does not stop. On the other hand the meaning of the word yabbia might mean, uttereth.⁠⁸ Compare, Behold they bark out (yabbi’un) with their mouths (Psalms 59:8).

[AND NIGHT UNTO NIGHT REVEALETH KNOWLEDGE.] [The word yechav-veh⁹ (revealeth) means, tells]. Compare, Achavkha (I will tell thee) in I will tell thee, hear thou me (Job. 15:17).

Day unto day and night unto night means, constantly.⁠¹⁰

1. Lit., “of the seven.” The reference is to the sun, moon, and the five visible planets.

2. With regard to the constellations.

3. Lit., “this too.”

4. The Book of Creation. A mystical work written in the Land of Israel or Babylonia between the 3rd-6th centuries. The Sefer Yetzirah derives the structure of the cosmos from the Hebrew alphabet and the ten primary numbers.

5. Lit. “It is because of this.”

6. The whole is eternal. It is only the individual parts that are transient. See Ibn Ezra’s introduction to Koheleth.

7. Lit. “It is like a fountain.” The root of yabbia is nun, bet, ayin, meaning to flow, spring, or bubble up. Thus yabbia omer (uttereth speech) means, speech flows. Our clause should thus be rendered: Day unto day speech flows.

8. Lit., “tells or relates.” In this case the root nun, bet, ayin, means both to flow and to speak, for figuratively speaking speech flows from the lips.

9. From the root, chet, vav, heh.

10. Lit. “The time stands.”

יום ליום יביע אומר – שמיום אחר יום כל אדם להתבונן מה יהיה ליום של אחריו ומה ביום שלפניו, שמי שיודע חכמת העיתים ורואה מעמד הכוכבים היום יכול להבין היאך יהיה מעמדם אתמול ואיך יהיה למחר. וכן עד תחילת העולם ועד סופו יכול להתבונן ולידע מקום מעמדם לפי שידוע כמה מהלכו של כל אחד ואחד בשנה אחד ובחדש אחד וביום אחד ובשעה אחד. ולכן כל יום מורה על חבירו וכל לילה מורה על חבירו.

יביע אומר – יבציע, ולכך הבי״ת דגושה. ולפי שהדבור יוצא מתוך גוף האדם כמים הנובעים דרך המעין, אמר על דבור: יבצע.

יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת: יביע – ידבר, כמו הנה יביעון בפיהם (תהלים נ״ט:ח׳), תבענה שפתי (תהלים קי״ט:קע״א). ופירושו: היום הזה ידבר בעבור היום הבא אחריו, והלילה בעבור הלילה שיבא אחריו. כלומר: בסדר התנועות ביום ובלילה כמו שהיה מששת ימי בראשית כן הוא וכן יהיה לעולם, לא נשתנה ולא נתחלף דבר. אם כן היום הזה מגיד בעבור מחר כי ידוע כי כן יהיה.

Day to day uttereth speech, And night unto night sheweth knowledge. – יביע, uttereth, i.e. "speaks,⁠" as "Behold, they utter (speak) (יביעון) with their mouth" (Ps. 59:8); "Let my lips utter (תנענה) praise" (ibid. 119:171). The interpretation of the verse is: To–day speaks for the sake of the day that comes after it, and to–night for the sake of the night which shall follow it; meaning, in the orderly sequence of the movements (of the heavenly bodies) by day and night as it has been since the six days of Creation, so it is now, and so it shall be forever: nothing is changed or altered. If so, to–day tells for the sake of to–morrow, for it is certain that so it shall be.

יום ליום [יביע אומר ולילה ללילה יחווה דעת]. למתבונן בהם:

יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר. היינו ׳הרקיע׳ הנזכר, כי ממנו תתהווינה ההוויות התחתוניות, להיות הגלגלים סיבת השפלים. אי נמי, לה׳ יתברך חוזר, כי בכל יום ויום יעשה לנו פלאות – אנו חושבים אותן טבעיות, כגון לידת הזרע בארץ, והפירות, ורבים לאין חקר: וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת. כי יום ולילה לא ישבותו דברים חדשים מפלאות תמים דעים, כי יש הוויות נעשות ביום בטבען – ויש מהן נעשות בלילה, מהן מיוחסות לשמש – ומהן לירח, כפי השתנות הטבעים והתמזגותם:

יביע – ידבר כמו יביעון בפיהם (תהלים נ״ט:ח׳).

יחוה – יגיד כמו אחוה דעי (איוב ל״ב:י׳).

יום ליום – מיום ליום יביע אומר ר״ל בכל יום כאלו יאמרו בו פלאי ה׳ כי בכל עת נראה בהם מפלאות המקום.

יביע – דברים הנוזלים מן המבוע, והושאל אל הדבור הנובע ומתרבה מעצמו,

יחוה – ענין גילוי חדשות בעניני מדע

יום – הנה משלשה דברים נוכל לברר על דבר שהוא מפעולת פועל בכונה ולא נפל על צד הקרי וההזדמן,

א. מצד הריבוי שהמקרה לא יהיה רק למעט,

ב. מצד החכמה אם נעשה בשלימות, כי דבר הבא במקרה לא יבא בשלימות וביושר כראוי,

ג. מצד התכלית שהמקרה לא תפנה אל איזה תכלית שאם יפנה אל תכלית אינה מקרה, וכמ״ש כ״ז הפילוסוף (בס׳ השמע מאמר ב׳), וכן באר פה איך נודע כבוד אל מן הבריאה הכללית,

א. מצד הריבוי, שהגדה זאת מתמדת בזמן כי יום ליום יביע אומר – ובאשר ביום יראו כל אדם מעשי אלהים והוא יביע אומר ויספר את גבורתו, ובלילה שאז עת דממה והטבע כולה תשים יד לפה, אז הוא עת המחשבה שאז יחשבו ויעיינו על מה שראו ושמעו ביום ויוציאו ממנו דעת אלהים, ועז״א ולילה ללילה יחוה דעת – ובאשר כל יום יגיד אומר חדש מהחדושים האלהיים אשר יעשו בכל יום ויום, כן בכל לילה יודעו להם התגלות חדשות מפועל אלהים ומעשהו ישכילו, וגם ר״ל שהימים תמיד סמוכים זה לזה וכן הלילות, כי היום וכן הלילה סובב ומתגלגל תמיד סביבות הכדור עד שבכל רגע יגיד יום החולף אומר ליום הבא לרגלו ונכנס תחתיו, וכן לילה ללילה, בענין שהריבוי הזה מתמיד ומתרבה בכל זמן.

יום ליום וגו׳ – כל יום מגיד לחבירו כלומר מגיד מחדש כבוד ה׳ וגדולתו, מעשה בני אדם יגיעו בגדולתם עד מעלה רמה ושם לא יעמדו רק מידי יום ביום ישפלו וישחתו, לא כן מעשי האל העומדים בצביונם לעד.

יביע אומר – כמעין נובע שהמים רוצים לצאת כולם בבת אחת ורק צָרות מוצאם תכלאם, כן מעשי ה׳ הנפלאים יפעלו על נפש האדם באופן שלא ידע מה יהלל בהם בראשונה ורוצה לשבחם כולם יחד לולא נמנע ממנו ומוציא אמרים קצרים מפיו זא״ז להודיע התפלאותו.

יחוה – מלשון ארמי והשתמשו בו בלשון השיר, ומוסיף על הוראת הגיד, ומקורו חו בחילוף אותיות (לקק⁠־לחך) קו כאילו מצייר הדבר ע״י קוים, ומליצת יחוה דעת יפרש הדבר היטב עד שידעהו בבירור, אם ביום רבו מעשי ה׳ עד שיולידו התפלאות, מעשיו בלילה ישקיטו הנפש ויפתחו שערי דעתה להתבוננות והשכל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון