Tehillim 18 – תהלים יח‏ – Mikraot Gedolot

לְשַׁבָּחָא עַל נִסַיָא דְאִתְרְחִישׁוּ לְעַבְדָא דַייָ לְדָוִד דְשַׁבָּח בִּנְבוּאָה קֳדָם יְיָ יַת פִּתְגָמֵי שִׁירְתָא הָדָא עַל כָּל יוֹמַיָא דְשֵׁזְבֵיהּ יְיָ מִן יְדָא דְכָל בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וּמֵחַרְבָּא דְשָׁאוּל.

For praise. About the miracles that occurred to the servant of the LORD, David, who sang in prophecy in the presence of the LORD the words of this song about all the days that the LORD delivered him from the hand of all his enemies and from the sword of Saul.

למנצח לעבד ה׳ – זה שאמר הכתוב (תהלים ע״ד:ט״ז) לך יום אף לך לילה. ר׳ יודן בשם ר׳ יהודה אמר כל מה שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו. אמר לפניו רבונו של עולם עשית לנו נסים בלילה ואמרנו שירה בלילה. שנאמר (שם מ״ב:ט׳) ובלילה שירה עמי. ואומר (ישעיהו ל׳:כ״ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. עשית לנו נסים ביום ואמרנו לך שירה ביום שנאמר ביום הציל ה׳ אותו.

דבר אחר: ביום הציל ה׳ אותו – זה שאמר הכתוב (תהלים ע״א:ט״ו) פי יספר צדקתך. את מוצא שלא הניח דוד אבר בכל איבריו שלא קלס להקב״ה בו. קלסו בראשו שנאמר (שם כ״ג:ה׳) דשנת בשמן ראשי. קלסו בעיניו (שם כ״ה:ט״ו) עיני תמיד אל ה׳. בפיו (שם ע״א:ט״ו) פי יספר צדקתך. בלשונו (שם ל״ה:כ״ח) ולשוני תהגה צדקתך. בגרונו (שם ס״ט:ד׳) יגעתי בקראי נחר גרוני. בשפתיו (שם ע״א:כ״ג) תרננה שפתי. בלבו (שם פ״ד:ג׳) לבי ובשרי. סוף דבר קלסו בכל עצמותיו שנאמר (שם ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה. בנפשו (שם קד א-לה) ברכי נפשי את ה׳. בנשמתו (שם ק״נ:ו׳) כל הנשמה תהלל יה. אמר דוד אף על פי שקלסתיו בכל אלה עדיין איני יודע לקלסו פי יספר צדקתך.

דבר אחר: למנצח לעבד ה׳ – מה ראה דוד לומר לעבד ה׳. ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב״ה מוסיף לו כבוד וקורא לו שם חביב. בא וראה בבני קרח שעד שלא עשו תשובה לא נקראו חביבים ומשעשו תשובה נקראו חביבים (תהלים מ״ה:א׳) למנצח על שושנים. משעשו תשובה נקראו ידידים שנאמר (שם) למנצח אל שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכן את מוצא בדוד שעד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסרטיא של מעלה. משעשה תשובה נכתב באיסרטיא של מעלה ונקרא עבד ה׳ למנצח לעבד ה׳. את מוצא שכל מי שהוא קורא עצמו עבד קראו הקב״ה עבד. אברהם קרא עצמו עבד (בראשית י״ח:ג׳) אל נא תעבור מעל עבדך. והקב״ה קראו עבד (שם כ״ו:כ״ד) בעבור אברהם עבדי. יעקב קרא עצמו עבד (שם ל״ב:י׳) אשר עשית את עבדך. והקב״ה קראו עבד (ישעיהו מ״ד:ב׳) אל תירא עבדי יעקב. משה קרא עצמו עבד (דברים ג׳:כ״ד) להראות את עבדך. והקב״ה קראו עבד (במדבר י״ב:ז׳) לא כן עבדי משה. דוד קרא עצמו עבד (תהלים קט״ז:ט״ז) אני עבדך בן אמתך. והקב״ה קראו עבד (שמואל ב ג׳:י״ח) ביד דוד עבדי הושיע. ויש שלא קראו עצמן עבד והקב״ה קראן עבד. יצחק לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד (שמות ל״ב:י״ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. יהושע לא קרא עצמו עבד ונקרא עבד (יהושע כ״ד:כ״ט) וימת יהושע בן נון עבד ה׳.

אשר דבר ה׳ וגו׳ – מהו השירה הזאת. אמר ר׳ יודן זה שאמר הכתוב (תהלים ע״א:ז׳) כמופת הייתי לרבים. אמר דוד מה אני לא אמרתי שירה עד שנתחרפתי ועד שנפלו בידי ארבעה ועד שנפל בידי בעל אצבעות. כך ישראל אין אומרים שירה עד שיתחרפו ועד שיפלו בידם ארבעה ובעל אצבעות. וזהו כמופת הייתי לרבים ואני סימן טוב לישראל. כיצד נתחרף מגלית הפלשתי (עיין שמואל א׳:י״ז) וחירף לישראל וקילל את דוד ונפל הוא בידו. ובעל אצבעות (שמואל ב כ״א:כ׳) ויהי איש מדון וגו׳ ואצבעות רגליו שש ושש. ונפלו לפניו ארבעה (שם כ״ב) את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת. סמיך ליה (שם כ״ב:א׳) וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת. כך כשיבוא משיח במהרה בימינו אין אומרים שירה עד שיתחרף המשיח שנאמר (תהלים פ״ט:נ״ב) אשר חרפו עקבות משיחך. ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות זו עכו״ם הרשעה שנאמר (דניאל ב׳:מ״ב) ואצבעת רגליא מנהון ברזל וגו׳. ועד שיפלו לפניו ארבע מלכיות שנאמר (זכריה י״ד:ב׳) ואספתי את כל הגוים אל ירושלים. מיד ויצא ה׳ ונלחם. באותה שעה אומר שירה שנאמר (תהלים צ״ח:א׳) מזמור שירו לה׳ שיר חדש כי נפלאות עשה.

דבר אחר: את דברי השירה הזאת – אמר רבי סימון לא כל מי שהוא אומר שירה אומר. אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. וישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו כל עונותיהם שנאמר (שמות ט״ו:כ״ב) ויסע משה את ישראל מים סוף. שהסיען מהחטאים שלהם. מים סוף שנאמר (תהלים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. וכן את מוצא בימי דבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה שנאמר (שופטים ה׳:א׳) ותשר דבורה. ומנין שנמחל להם. דסמיך בתר שירתא (שם ו׳:א׳) ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳. א״ר אבהו בשם רבי אבא בכל מקום כתיב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע. ואחר שירת דבורה כתיב עוד ויעשו בני ישראל. תחלת עשייה והיכן הן מה שעשו לשעבר. אלא מחל להן הקב״ה בשעה שאמרו שירה. וכן את מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה. ומנין שנמחל לו עונותיו. דכתיב בתר הדא שירתא (שמואל ב כ״ג:א׳) ואלה דברי דוד האחרונים. ואלו הן הראשונים. אלא מלמד שמחל לו הקב״ה לשעבר.

ביום הציל ה׳ אותו – וכי ביום אחד הציל אותו מאויביו ומשאול. אלא שהיה שקול עליו כנגד כל אויביו. דכל מאן דתבע ליה בר ישראל חבריה קשה עליה מכל שונאי אומות העולם. וכן שמשון אומר להן (שופטים ט״ו:י״ב) השבעו לי פן תפגעון בי אתם. ושבקו יתיה. וכן שלמה אומר (משלי י״ח:י״ט) אח נפשע מקרית עז.

למנצח לעבד י״י לדוד – זש״ה לך יום אף לך לילה (ברמז רי״ח רקס״ה). מה ראה דוד לומר במזמור הזה לעבד ה׳, ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב״ה מוסיף לו וקורא לו שם חביב, בוא וראה בבני קרח ער שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים לאחר שעשו תשובה כתיב למנצח על שושנים לבני קרח, קודם שעשו תשובה לא נקראו ידידים משעשו תשובה נקראו ידידם שנאמר לבני קרח משכיל שיר ידידות, וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נקרא עבד משעשה תשובה נקרא עבד.

למנצח לעבד (ברמז ס׳).

קול לולי אללה דאוד, סבח בה ללה פי וקת נג׳אה מן ג׳מיע אעדאיה וסימא מן שאול, פיסבח בה אלמואט׳בין.

מאמר לירא ה׳ לדוד במאמר זה שבח את ה׳ ביום שהציל אותו מיד כל אויביו ובמיוחד מיד שאול ובו משבח את המתמידים.

מאמר לעבד ה׳ דוד שר אותו לה׳ אשר הצילו מכל אויביו ובפרט משאול ישירו אותו המתמידים במשמרותם. תרגם עבד ״ולי״ כדרך שתרגם בני לעיל ב ז ראה שם ובפירוש, שגם זה כינוי של כבוד להקרא עבד ה׳, ומה שהוסיף ובפרט מיד שאול ראה בפירוש רבינו שהבאתי בסוף המזמור.

למנצח לעבד ייי לדוד

קו׳ ביום הציל ייי אותו ליס טׄרפא אדׄ לם יכן יום הציל ייי כמא קאל יום אירא אני אליך אבטח (תהלים נו:ד) לכנה יעני ביום הציל ייי אותו בו.

It states “after the Lord had saved him from the hands of all his enemies” (Psalms 18:1) is not a temporal event, for it cannot mean ‘on a day the Lord saved him,’ as stated “on a day when I am afraid, I trust in You” (Ps. 56:4) but intends ‘on a day when the Lord saved him from it.’

ביום הציל י״י אותו וגו׳ – כשהזקין וכבר עברו עליו כל רעותיו^א וניצל מהם.

ומכף^ב שאול – והלא שאול בכלל היה אלא לפי שהיה קשה עליו ורודפו יותר מכולם. [כיוצא בדבר אתה אומר: וראו את הארץ ואת יריחו (יהושע ב׳:א׳).]⁠^ג

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 161. בכ״י פריס 154, אוקספורד 34, פרמא 3204, מוסקבה 104: ״צרותיו״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בכמה כ״י של המקרא, וכן בנוסח המקרא שלנו בשמואל ב כ״ב:א׳. בכ״י אוקספורד 34, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״ומיד״.

ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204.

on the day the Lord saved him etc. When he became old and all his troubles had already passed over him and he was saved from them.

and from the hand of Saul Was not Saul included? But [he is mentioned specifically] because he was the harshest to him and pursued him more than all of them. Similarly, you say: "see the land and Jericho" (Yehoshua 2:1).

למנצח – טעם לעבד י״י – כי הוא משמר דרכיו, כמו: שמרתי דרכי י״י (תהלים י״ח:כ״ב), יגמלני י״י כצדקי (תהלים י״ח:כ״א). וזאת השירה חיברה^א בהשבע אנשיו שלא יבוא עמהם עוד למלחמה. והזכיר עם אויביו שאול.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״חבר״.

FOR THE LEADER. [A PSALM] OF DAVID THE SERVANT OF THE LORD. David refers to himself as the servant of the Lord because he kept the ways of the Lord. Compare, For I have kept the ways of the Lord (Samuel II 2:22) and The Lord rewarded me according to my righteousness (ibid. v. 21).

David composed this poem when his men swore that he would no longer join them when they went out to war.⁠¹ David mentioned Saul along with his enemies.⁠²

1. See Samuel II 21:17: Then the men of David swore unto him saying: Thou shalt go no more out with us to battle that thou quench not the lamp of Israel. Since David would no longer go out to war he could now thank God for saving him from the hand of all of his enemies.

2. Even though Saul was long dead at this point in time.

למנצח לעבד י״י – מי ששם כל כחו וכונתו באל יתברך בכל עניניו הוא נקרא עבד י״י.

לדוד – ודוד בכל אשר הלך ובכל אשר פנה היתה כונתו ובטחונו באל יתברך בכל כעבד המצפה אל יד אדניו.

אשר דבר לי״י את דברי השירה הזאת ביום הציל י״י אתו – והוא היה מציל אתו בכל אשר היה בסכנה כאדון המציל עבדו לפיכך אמר בזה המזמור: לעבד י״י. וזאת השירה כתובה בספר שמואל (שמואל ב כ״ב), אלא שמתחלפת בכמה מקומות במלות. והענין אחד. וזאת השירה חבר אותה בסוף ימיו כשהניח י״י לו מכל אויביו.

ואמר: מכף כל איביו ומיד שאול – כי שאול היה שקול כנגד כל איביו.

לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה׳ לְדָוִד וגו׳. זאת השירה נחלקת לארבעה חלקים. הראשון – על מה שנמשך בהיותו נרדף. השני – על עת שנמלך על יהודה לבד בעת מלוך אישבושת על ישראל¹, ו⁠[הוא] מן ׳ישלח ממרום יקחני׳ (פסוק יז). והשלישי – על זמן שמלך על כל ישראל, ויתחיל מן ׳וישב ה׳ לי כצדקי׳ (פסוק כה). והרביעי הוא על עת המשיח, ויתחיל ׳מן תפלטני מריבי עם׳ (פסוק מד):

1. ראה שמואל ב׳ (ב ד-יא).

השירה – שירה זו נאמרה גם בספר שמואל אך יש הפרש ביניהם במלות שונות כמו שהעירותי על הרבה מהן שם ולפי שכתבתי אותה בסדר שירת הים ושירת דבורה מהטעמים האמורים שם גם זו ראיתי אני לכתבה כדמותה בצלמה דלא גרעא מינה ששתיהן נתנו מרועה אחד. (א״ה להיות כי לקוצר השטה הוכרחנו לשנות מדעת הבעלים הרב המחבר שכתב מלמנצח עד ומיד שאול בשני שטות היינו הזאת סוף שטה אחת ושאר הפסוק בשטה אחרת ראינו להעיר על זה אוזן הקורא כדי שלא נהיה כשולח יד שלא ברשות) יהי רצון שנזכה לשיר את שיר ה׳ על אדמת הקודש בירושלים אמן.

ביום הציל – לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת.

למנצח – במזמור הזה (שנתן בו הודאה על שהציל ה׳ אותו מיד כל אויביו, במלחמות הרבות אשר היה לו ומיד שאול ביחוד שהיה בו בסכנה יותר מכולם), ספר שני מיני ענינים בהנהגת ה׳ עמו, בעת השלוה שלא הגיע אליו שום צרה ופחד אויב, ואז הוא מברך על הטובה על שה׳ שמרו בל יבא אליו רעה כלל,

ב. עת שבאו עליו רעות רבות וצרות, ובזה מספר שני מיני השגחה וישועה,

א. השגחה באמצעות הטבע, וזה כשאינו זוכה מצד מעשיו רק שה׳ יושיעהו ע״י תפלתו שאז יושיעהו ע״י אמצעיים טבעיים,

ב. השגחה וישועה ע״פ נסים גלוים למעלה מדרך הטבע כשזוכה לזה ע״פ מעשיו, ואז א״צ לתפלה כלל, כי ה׳ אתו לתת לו נס להתנוסס.

לעבד ה׳ – גם מזמור זה כשלשת המזמורים שקדמוהו מגמתו להורות דעת את העם שאיש חסיד וכבר ה׳ אתו, ולכן הוסיף בראש המזמור תיבות לעבד ה׳ לדוד, ופסוק זה שהוא כהקדמה למזמור בודאי כתבו דוד בעצמו ומזה נלמד על חבריו, מזמור לאסף משכיל לאיתן האזרחי וגו׳ שדוד הוא שכתב בראשם שם המחבר, ואם כדברי נשתחוה מול הדרת כבודו שבענות לבו כתב ג״כ במזמור נ״א פסוק בבוא אליו נתן הנביא וגו׳, ומי הוא בן אדם וכ״ש מלך שבעצמו יכתוב וימסור לדורות זכרון עווניו!

ומיד שאול – א״כ דוד לא היה חושב שאול כאויב לו ומלמד עליו זכות מחמת רוח רעה המבעתת אותו, ואויביו הם הגוים סביבות א״י שבשמעם כי נמלך דוד פחדו לנפשם והשתדלו להכחידו מן הארץ, ובשמואל ב׳ כתוב ומכף שאול, ונראה לי שיש איזה הפרש בין שתי המליצות כי כף מורה מרות ושעבוד יותר ולכן כאן הגיה וכתב יד כאומר שנאת שאול לא גרמה לי נזק כ״כ כשנאת הגוים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון