Tehillim 19 – תהלים יט‏ – Mikraot Gedolot

פִּקוּדַיָא דַייָ תְּרִיצִין מְחַדִין לִבָּא פִקוּדָא דַייָ בְּרִירָא מְגַהֲרָא עַיְנִין.

The commands of the LORD are upright, gladdening the heart; the command of the LORD is bright, enlightening the eyes.

פקודי ה׳ ישרים משמחי לב – זה סדר מועד. שיש בו סוכה ולולב ומועדות. שנאמר בהן (דברים ט״ז:י״ד) ושמחת בחגך. מצות ה׳ ברה זה סדר קדשים. שמאיר את העינים לקדושים. משפטי ה׳ אמת צדקו יחדו זה סדר נזיקין. שיש בו כל הדינין.

דבר אחר: פקודי ה׳ ישרים – תני חזקיה בר חייא אלו דברי תורה שהן עטרה לראש שנאמר (משלי א׳:ט׳) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. מלוגמא ללב משמחי לב. קילורית לעינים מצות ה׳ ברה מאירת עינים. רטיה למכה (שם ג׳:ח׳) רפאות תהי לשרך. וכוס עיקרים לבני מעים (שם) ושקוי לעצמותיך. ומנין שנבלעת במאתים וארבעים ושמונה איברים (שם ד׳:כ״ב) ולכל בשרו מרפא.

רמז תרעה

דבר אחר פקודי ה׳ ישרים משמחי לב – תני חזקיה הר׳ חייא דברי תורה עטרה לראש, ענק לצואר, מלוגמא ללב, קילורית לעינים, רטיה למכה, כוס עקרין למעים. עטרה לראש כי לוית חן הם לראשך. ענק לצואר וענקים לגרגרותיך, מלוגמא ללב פקודי ה׳ ישרים משמחי לב. קילורין לעיניים מצות ה׳ ברה מאירת עינים, רטיה למכה רפאות תהי לשרך כוס עקרין למעים ושקוי לעצמותיך, ומנין שנבלעת ברמ״ח אברים שנאמר ולכל בשרו מרפא. תורת ה׳ תמימה, התורה תמימה וישראל הם תמימים כשקבלו אותה, אתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומין אמר הקב״ה התורה שלמה היא ואתן אותה לבעלי מומין אמתין עד שיעמדו בניהם אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה להם הקב״ה רפא אותם ונתן להם את התורה, ומנין מי שהיה סומא שהיא רואה שנאמר וכל העם רואים, ומי שהיה חרש היה שומע שנאמר נעשה ונשמע, ומי שהיה חגר היה שלם ויתיצבו בתחתית ההר. פקודי ה׳ ישרים משמחי לב א״ר שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב פקודי ה׳ ישרים משמחי לב וכתיב אמרת ה׳ צרופה, זכה משחמתו לא זכה צורפתו.

ושראיעה סהלה מפרחה ללקלוב, ווצאיאה נקיה מנירה לאלאבצאר.

וגם תורותיו ישרים משמחים את הלבבות. ומצוותיו ברים [נקיים מכל פסולת] ומאירים את הראיה.

פקודי, ופקודיו ישרים. תרגם ישרים ״סהלה״ כמו ארץ המישור הנקרא ״סהל״ וכוונה אין בהם פתלולים. מאירת עינים, מאירה למבט ולראות האדם. פוקחים עיני השכל והלב ולא עינים ממש, וכמו שכתב הרמב״ם בהלכות עבודה זרה פי״א הל׳ יב שאין דברי תורה רפואת הגוף אלא רפואת הנפש.

clear Shining.

פיקודי – מגזרת פקדון והמה הנמצאות בכח הנשמה בכל אדם בהיותו בר מצוה והשם הפקידם בלב.

והזכיר ישרים עמהם כי כל המשכילים מחכימים עליהם בדרך הישר שאין שם מכשול.

ואמר משמחי לב – כי בעבורם יגיע החכם למעלת שמחת עולם וכנגד השמש הזכיר ישרים בעבור כי מהלך השמש על סדני גלגל המזלות והוא הדרך הישר. ועוד יתרון לפקודים כי השמש פעמים נוטה מגלגל המישור. ושמחת^א לב כנגד השמש כי ככה הוא רק ביום תשמח ולא בלילה והפקודים משמחים תמיד.

ומצות י״י – מצות עשה וקראם מצות בעבור שאין כתוב ברובם למה צוו.

ואמר עליהם ברה – כי כן הם לברי לבב, על כן מאירת עיניים – כאדם שהיה בחשך. וכנגד השמש אמר ברה כי אין בה כדמות שחרות בתוכה כמו ללבנה ויתרון המצוה כי העבים יסתירו אור השמש ביום ולא כן המצוה.

ומאירת עינים – כי היא אור העולם ביום גם בלילה כי אור הלבנה מורה^ב בראיות גמורות.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״שמחת״.

ב. כן בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2062: ״כי אור הלבנה אינה מאירה״.

THE PRECEPTS OF THE LORD. The word pikkude (the precepts) comes from the same root as pikkadon (deposit). The reference is to those precepts that are found in every human being’s soul when he reaches the age of the observance of the commandments.⁠¹ These precepts were deposited in the heart by God.⁠² They are potential.⁠³

Scripture tells us that The precepts of the Lord are right,⁠⁴ because all intelligent people can discover them by taking the straight road,⁠⁵ which has no stumbling block.

Scripture tells us that God’s precepts rejoice the heart, because a wise man attains eternal happiness through them.

Scripture employs the term yashar (right)⁠⁶ because the sun travels on the axle of the sphere of the constellations.⁠⁷ The latter is a straight path. However,⁠⁸ the precepts have an advantage over the sun, for the sun at times inclines from the straight sphere.⁠⁹

God’s precepts rejoice the heart. The sun only gladdens the heart during the day but not at night. However, God’s precepts always gladden the heart.

Mitzvah (Commandment) refers to the positive commandments. They are called commandments because in most cases Scripture does not tell us why they were commanded.⁠¹⁰

Scripture tells us that God’s commandment is pure, because they are so for those of a pure heart. The psalm therefore goes on to say, enlightening the eyes of the man who is, as it were, in the dark.

Scripture uses the term barah (pure) in order to contrast the purity of the commandments with the purity of the sun. Now¹¹ the sun unlike the moon has no darkness in it.⁠¹² However, the commandments have an advantage over the sun, because the clouds cover the sun during the day and nothing covers the commandments.

The Psalm reads enlightening the eyes because God’s commandments are the light of the world both during the day and during the night, for the light of the moon instructs with definite proofs.⁠¹³

1. The age of thirteen.

2. See chapter 5, of the Yesod Mora and page 75 of The Secret of the Torah.

3. If a person does not develop his mind he will not discover these precepts.

4. Lit. “Scripture mentions are right with them.”

5. Following one’s intelligence.

6. Lit., “straight.”

7. The sun and constellations share one central point.

8. Furthermore.

9. The sun’s sphere inclines above and below that of the sphere of the constellations.

10. One has to observe these commandments, because God ordered us to do so.

11. Lit., “for.”

12. Hence the sun is pure.

13. It has astrological or calendar significance. Ibn Ezra’s point is that the commandments of God, unlike the sun and moon, give light both during the day and during the night.

פקודי י״י ישרים – שמזהירין מלעשות אונאה ותרמית ועול.

משמחי לב – שמזהירים מרצוח ומנקימה^א ומכל דבר המביא את האדם לידי כאב לב וסכנה.

מצות י״י ברא^ב מאירת עינים – שהוא מראה לבני אדם הדרך הישר שילכו בה ושומרת אותו מכל מכשול, שמי ששומר את המצות עיניו בראשו, ושאינו שומר^ג את המצות בחשך ילך.

א. בכ״י: ומקימה.

ב. כן בכ״י, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ברה.

ג. בכ״י: שומרת.

פקודי י״י – היינו מפרשים פקודי מצות כתרגומו, אלא שאמר אחר כן מצות י״י, לפיכך נפרש פקודי מגזרת והיה האכל לפקדון (בראשית מ״א:ל״ו), שהוא ענין הגניזה וההנחה. והם הדברים שהשכל מורה עליהם,

ואמר: שהם ישרים – אין בהם נפתל ועקש¹. שאם לא היו כן לא היה השכל מורה עליהם.

ומזה הטעם הם משמחי לב – כי החכם ישמח על שכלו. וכאשר יגבר על הגוף וינהגהו בדרכי השכל אין שמחה בעולם כשמחה ההיא, והיא שמחת הנפש. לפיכך אמר: משמחי לב, ולא אמר משמחי האדם, כי האדם ישמח לתאות העולם, אבל השכל, והוא הלב, לא ישמח כי אם בדרכי שכל. וכן אמר: כי ששון לבי המה (תהלים קי״ט:קי״א).

ואמר: מצות י״י ברה כל מצוה ומצוה במקום שהיא היא ברה וזכה מאין כל סיג.

והיא מאירת עינים – כי העם שהם בלא מצות הולכים בחשך. כי המצות יאירו הלב, והם מדרגה לעלות אל הכבוד הגדול.

1. השוו ללשון הפסוק במשלי ח׳:ח׳.

The treasures of the Lord – We should have interpreted פקודי as "commandments" in accordance with its Targum, only that he speaks afterwards of the commandment of the Lord; so we interpret פקודי here on the analogy of "And the food shall be for a store (פקדון)" (Gen. 41:36), where the meaning is that of treasuring and depositing. They are the things about which reason teaches. He says of them also that they

are right – There is in them no perversion nor crookedness, for if they were not so reason would not be teaching concerning them. And for this cause they

rejoice the heart – for the wise man rejoices over his understanding; and when it gains control over the body and leads it in the ways of understanding there is no joy in the world like that joy, which is the joy of the soul. For this reason he says rejoicing the heart, and does not say rejoicing "man,⁠" for man rejoices in the lusts of the world; but the understanding – that is, the heart – rejoices only in the ways of understanding. And so it says (Ps. 119:3): "For they are the rejoicing of my heart.⁠" And he says:

The commandment of the Lord is pure – Every single commandment wherever it is is pure and bright without any alloy: and it

enlightens the eyes – because people who are without the commandments walk in darkness, for the commandments give light to the heart and are the steps by which to ascend to the great Glory.

והחלק הב׳ הנקרא פקודי ה׳ הוא חלק המצוות היסודיות אשר ההיקש יחייב אמיתתם והמופת יכריחם, כמציאותו ית׳ ואחדותו והסתלק כל גשמות ממנו. ואמר שהם ישרים, ר״ל שאין מבוכה בענינם, ואמונתם מוכרחת גם מצד העיון. ונקראים ישרים, על צד בלתי התמוטטם ונטותם אנה ואנה. ומלת פקודים נגזרת מפקדון, שהוא עומד צרור ומונח שלא לשלוט בו יד כלל כדי שימצא על מתכונתו בכל עת שיבקש, כן אלו הענינים מונחים בגנזי השכל לא יפול בהם הספק בשום פנים. וקראם משמחי לב, כי כל דבר הנודע בבירור בלא שום צד מבוכה, יתענג בו היודעו הרבה.

והחלק הג׳ והוא הראשון מן המין הב׳, הוא חלק המצוות הנותנות סדר והנהגה בין בני אדם, בהעיד קצתם בקצתם והמנע היזק קצתם מקצתם, וחיוב הנהגה בטוב המידות וההזהר מהפכן, והוא חלק המצוות שהשכל מורה עליהם אפילו לא נכתבו. ועל זאת אמר שהיא ברה וזכה, אין חשך בה ולא מבוכה, יודה בה כל משכיל מאין טענה ומחלוקת. וכן קראה מאירת עינים, מפני שזה החלק מביא לחלקים הנכבדים אשר הזכרנו שהם תכלית הכוונה.

פקודי ה׳ [ישרים] משמחי לב. כשיתבונן האדם אל הטעם בהם: מצות ה׳. באופן הלימוד, כאמרו (דברים ו ז) ׳ודברת בם בשבתך בביתך׳ וגו׳: ברה. זכה מכל טעות¹: מאירת עיניים. עיני השכל המתבונן, כאמרם ז״ל (ברכות מ.) ׳אם שמוע בישן - תשמע בחדש׳:

1. נראה שכיוון לתחילת הפסוק ׳ושננתם לבניך׳... ואולי ע״ז מוסב ׳ודיברת בם׳, שישנן תמיד, ׳בשבתך בביתך׳ וגו׳, וכאשר יחזור כל הזמן לא יהיה לו טעויות בהבנה.

פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. כי אם ה׳ יתברך ציוונו והפרישנו ממאכלות אסורות וטמאות וכיוצא, נתן לנו הסיבה והתכלית באמרו (ויקרא י״א:מ״ד) ׳והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני׳ – כדי שתתדמו אלי, נמצא שמי שדומה לו בכל האפשר, אין ערך לו. הרי שכל מה שציוונו הוא לטוב לנו ולחיותנו בחיים נצחיים, ועל זה הצד ׳פקודי ה׳ [ישרים] משמחי לב׳: מִצְוַת ה׳ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. ר״ל, מצות ׳אנכי ה׳ אלקיך׳ (שמות כ׳:א׳) ששמענו מפיו יתברך, כאמרו (תהלים ס״ב:י״ב) ׳אחת דיבר אלקים׳, היא מאירת עין שכלנו, כי בה הורנו [] מציאותו וגדלו וטובו¹:

1. ראה מש״כ שם.

ברה – מלשון ברור ונקי.

משמחי לב – ולא כן השמש כי מכניס דאגה בלב האדם שלא יהיה נלקה ברוב חומו.

מאירת עינים – אבל המרבה להסתכל באור השמש עיניו כהות.

פקודי ה׳ – החלק של המצות הנקראים בשם פקודים, שהם מיוחדים לזכר ע״י דברים אמוניים (כמו המועדים על יצ״מ) או במדות (כמו מצות פריקה וטעינה פאה ומתנות עניים וכדומה), נבדלים מן הפקודים כמוהם שעשו בני אדם עפ״י הסכמתם שאינם ישרים, אבל פקודי ה׳ המה ישרים שנעשו עפ״י היושר והצדק, וגם שפקודי ב״א אינם משמחי לב באשר אין רצוף בם תכלית נכבד שהוא המשמח לב עושהו בידעו התועלת שיגיע מן המעשה, אבל פקודי ה׳ הם משמחי לב עושיהם - מצות ה׳ החלק המיוחד בשם מצוה שהוא רוב המצות שבתורה, נבדלו ממצות אנשים, שהם הולכים חשכים ואור השכל לא נגה עליהם, אבל מצות ה׳ ברה שכולם יש להם טעמים נכונים להישיר הדעות ולאושר הנפשות, וגם היא מאירת עינים שהם החושים, כי ילמדוהו רחמים וחנינה ונדיבות וכל המדות הטובות אשר יעשה וחי בהם בחיי העולם הזה.

פקודי ה׳ וגו׳ – פיקוד חמור ממצוה, שר״ל שלא בלבד יצוה איש רק נותן דעתו לראות אם יעשה כמצותו אם אין ואוי לממרה בו, א״כ הפיקודים לרוב הם לאדם כעבודת פרך, לא כן בפיקודי ה׳ שמחמת ישרם לא ימררו הלבבות רק ישמחום.

מאירת עינים – המצוה תאצל אור מגופה ועצמותה ועיני עושיה יקבלו אורה ויאצלוה שנית למסתכלים בם ושומר מצות ה׳ חכמת אדם תאיר פניו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון