1. כעין זה כתב רש״י ׳אינן מדברים עם הבריות, אלא מתוך שבכל הארץ יצא קום ומאירים לבריות, מתוך כך מספרים הבריות כבוד אל ומודים ומברכין על המאורות׳. והרד״ק: ונוכל לפרש, מספרים על השמים ועל הרקיע עצמם, כי במהלכם ובסיבובם על סדר נכון יֵרָאֶה כבוד האל יתברך, ואותו הוא הסיפור וההגדה, על דרך השלח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו (מזמור קמז, טו). ומה שאמר: אין אמר ואין דברים, אין דברים כדברי בני אדם, אלא המעשה שיעשו הם הדברים והם הסיפור וההגדה, וכן אמר: ובקצה תבל מליהם׳. וראה פירוש אחר מחודש בשיעורים. ובמו״נ (ב׳ ה) ׳אמנם שהגלגלים חיים משכילים, ר״ל משיגים, זה אמת נכון ג״כ מצד התורה..., אבל הם כמו שאמרו הפילוסופים, בעלי חיים עובדים את אדוניהם ישבחוהו ויהללוהו שבח גדול ומהללים עצומים, אמר השמים מספרים כבוד אל וגו׳. ומה רחוק מציור האמת מי שיחשוב שזה לשון הענין, וזה כי לשון הגדה וספור לא יפילום העברים יחד אלא על בעל שכל, והמופת המבואר על היותו מתאר עניניהם בעצמם, ר״ל ענין הגלגלים לא ענין בחינת האנשים בהם, אמרו אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם, הנה כבר ביאר ופירש שהוא מתאר עצמם שהם משבחים הש״י ומגידים נפלאותיו בלא דברי שפה ולשון, והוא האמת, כי אשר ישבח בדברים אמנם יספר מה שצייר, ועצם הציור הוא השבח האמתי, אמנם ההגיה (נ״א ההגדה) בו הוא להבין האחרים, או להראות על עצמו שהשיג׳. עקידת יצחק (חתימת שער א): ׳והנה הרב המורה פרק ה׳ חלק ב׳ הכריח מזה הכתוב שגרמי השמים הם חיים משכילים אחר שהתפלסף בפרק הקודם בכל מה שדברו בו החוקרים בזה הדרוש. וזה בשהניח שעקר ההלול והשבח הוא מה שצוייר ויושכל ממנו בשכל המשבח והמהלל אמנם הדבור בו אינו אלא ההודעה וההעברה אל הזולת. וכאשר אמר בכאן אין אומר ואין דברים. אמר שכוונתו לומר שהספור שאמר עליו השמים מספרים וכו׳ יום ליום וכו׳ הוא לבד מה שישכילוהו ממנו לא מה שילקח אל הזולת מפעולותיהם שהוא שוה לאומר או לדברים המגידים דברים שבלב. וכזה עצמו כתב הראב״ד ז״ל בספר אמונה רבה. ואני תמה מאד מראיה זאת כי יותר שהיה הפי׳ חריף וכבד על הלשון הנה הוא באמת בלתי מוכרח. ואין צריך לומר שאינו מוליד ההכרח שבקש ממנו כי הפשט נכר מאד שהוא מורה על ההפך. שירצה שמה שמספרים ומגידים מכבודו אין ספורם באומר ודברים ובהשמעת קולות כספור המפורסם אצלינו רק בפעולותיהם הנפלאות שבהם מכירים כל באי עולם את כבודו ואת גדלו. וכמו שבאר בסמוך בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל וכו׳. גם מה שאמר שאין הלשון מטיל ספור והגדה יחד כי אם בבעלי השכל והרצון. לא ידעתי טעמו כי אחר שנמצא ועוף השמים ויגד לך. ויספרו לך דגי הים (איוב י״ב). מה המונע ליתן הכתוב בזה לזה. דכגון זה ודאי מה שיצדק נפרד יצדק מחובר. גם בחיי השמים ושכלם ובכל ראיותיהם יש לספק מאד׳.