×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ב) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַהֲרָגָ֑נִי וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ וְאָ֣מַרְתָּ֔ לִזְבֹּ֥חַ לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה בָּֽאתִי׃
And Samuel said, "How can I go? If Saul hears of it, he will kill me.⁠" And Hashem said, "Take a heifer with you, and say, 'I have come to sacrifice to Hashem.'
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל אֵיכְדֵין אֵיזֵל וְאִם יִשְׁמַע שָׁאוּל וְיִקְטְלִינַנִי וַאֲמַר יְיָ עֶגְלַת תּוֹרִין תִּסַב בִּידָךְ וְתֵימַר לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ אָתֵיתִי.
ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני – תניא חור שבין יהודי לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו, פלימו אומר כל עצמו אינו בודק מפני סכנת כשפים. והא א״ר אלעזר שלוחי מצוה אינם נזוקין, היכא דשכיחא היזקא שאני שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. ועוד תני מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל. א״ר יהודה מעשה בארטבון אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי מצאו קוסדור אחד ונטל המינו אלף זוז. והא א״ר אלעזר שלוחי מצוה אינם ניזוקים, היכא דשכיח היזקא שאני שנאמר ויאמר שמואל איך אלך וגו׳. עגלת בקר תקח בידך. א״ר נתן מצוה לשנות בדבר שלום שנאמר ואמרת לזבוח לי״י באתי.
אאני אומר שהפחד [של שמואל] עליו השלום היה מבוסס, ואין בכך דבר שמטיל פגם מבחינתו או מבחינתם של אנשים אחרים, אפילו אם הם עומדים במעלה הגבוהה ביותר בעיני האל. כאשר באו אליו שתי התשובות, כלומר ׳עגלת בקר תקח בידך׳ (שמואל א׳ טז, ב), אז הוא הבין שמובטח לו שיינצל מיד שאול. זאת משום ש⁠[אלוהים] ציווה עליו לפרסם את העניין ולחשוף אותו בפני קהל אנשים בסעודה שתערך לשם כך. בכך הוא נרגע מן האימה שאחזה אותו והסתלק פחדו והסתיים העניין לפי רצונו של [אלוהים] המצווה יתגדל ויתעלה. הפירוש הזה [מאפשר לדחות] את דברי אלה הטועים לחשוב שדברי אלוהים ׳עגלת בקר תקח בידך׳ נועדו כדי להסתיר את מטרת הליכתו מפני שאול וכך הוא לא יפגע בו. זהו הרי ההפך מן המסר שרצה אלוהים להבהיר לשמואל, שהרי [המסר הוא] שאלוהים לא ימסור אותו ביד שאול ויציל אותו מידיו, אף שהעניין התרחש בגלוי. הרי אתה רואה שנאמר ׳וקראת לישי בזבח׳ (שמואל א׳ טז, ג), ונאמר גם ׳ויחרדו זקני העיר לקראתו׳ (שמואל א׳ טז, ד), והוא ציווה עליהם ואמר ׳התקדשו ובאתם אתי בזבח׳ (שמואל א׳ טז, ה). על פי זה עליך להבין שהמטרה לא הייתה כפי שאותם אנשים טועים לחשוב, כלומר ניסיון להסתיר [את הכתרת דויד]. הסיפור הזה דומה מאוד למה שאמר אלוהים למשה ׳עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל׳ (שמות יז, ה). כלומר, הוא הופיע בגלוי [מול העם] לאחר שהאנשים איימו עליו בסקילה, כפי שנאמר ׳עוד מעט וסקלוני׳ (שמות יז, ד). כך גם ׳עברו ושובו משער לשער במחנה׳ (שמות לב, כז), כדי שמי שלא התכונן להגן על עצמו בפעם הראשונה יהיה מוכן בפעם השנייה [...] יעמדו מעשי האל בינם ובין האנשים.⁠1 בכך יש תשובה לקושי הזה.
1. נראה שרצה אבן בלעם לומר שמשה ציווה על הלוויים לעבור במחנה מספר פעמים, כדי שכל האנשים שעבדו לעגל יבחינו בהם וילחמו כנגדם, וכך תתקיים מצוות האל להשמיד את כל עובדי העגל.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
עגלת בקר – מצאנו כי אף על פי שהיה מבטיח הקב״ה הנביא או הצדיק, אף על פי כן הוא נשמר מלכת במקום סכנה, כמו שראינו ביעקב אבינו שהבטיחו הקדוש ברוך הוא בעברו ארם נהרים, ואמר לו: והשיבותיך אל האדמה הזאת (בראשית כ״ח:ט״ו) ושם גם כן נראה לו המלאך והבטיחו ואמר לו: שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך (בראשית ל״א:ג׳), וכאשר שמע כי עשו בא לקראתו: ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית ל״ב:ח׳). וכן דוד שהיה נמשח למלך על פי י״י היה בורח מפני שאול, וגם גד הנביא אמר לו: לא תשב במצודה (שמואל א כ״ב:ה׳). וכן בדברי המלחמות היו עושין תחבולות אחר הבטחת האל ית׳ כמו שעשה גדעון בדבר הכדים והלפידים, וגם פעמים היו עושין התחבולות במצות האל כמו שכתוב ביהושע בכבוש יריחו: הקף את העיר (יהושע ו׳:ג׳). וכן צוה לשמואל הנביא תחבולה אף על פי שהיה הולך במצותו, והטעם כי אף על פי שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו, ברוב הם על מנהג העולם. וכן על מנהג העולם היה לו ליעקב לירא מפני עשו, ולדוד מפני שאול. אם היה מושח מלך בחייו והיה לו לבקש תחבולה איך אלך, וזו היתה שאלתו: איך אלך, ואמר לו הקב״ה: עגלת בקר תקח בידך, כי בכל מקום היו רשאין להקריב באותו זמן, כי זמן היתר הבמות היה כל זמן שהיה אהל מועד בנוב וגבעון.
ולמדו רבותינו ז״ל מזה הפסוק שמצוה לשנות בדברי שלום, שהרי הקב״ה אמר לשמואל: עגלת בקר תקח בידך, והראה לו שאין ראוי לאדם ללכת במקום סכנה ולסמוך על הנס, משום שנאמר: לא תנסו את י״י אלהיכם (דברים ו׳:ט״ז).
ויש מפרשים: כי הקב״ה אמר לו: כך אני אמרתי לך שתלך בהצנע, ואתה אמרת: ושמע שאול והרגני, עתה אני אומר לך שתלך בפרהסיא, ותקח עגלת בקר לעשות זבחים שלמים ביום משחך אותו למלך. וזה שאמר: וקראת לישי בזבח (שמואל א ט״ז:ג׳). אמר לו: לך בפרהסיא ונראה מי הורג אותך. ועל זה הדרך פירשו ג״כ במדרש מה שאמר לו הקב״ה למשה רבינו: עבור לפני העם (שמות י״ז:ה׳) הזה, לפי שאמר לו: עוד מעט וסקלוני (שמות י״ז:ד׳), אמר לו הקב״ה: עבור לפני העם ונראה מי סוקל אותך.
לזבוח לי״י באתי – שהבמות היו מותרות משנחרבה שילה.
עגלת בקר תקח – בזה דברים רבים עמוקים ודקים ובאורם ימצא בגביע.
ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני – רוצה לומר: שאם ידע שאול שאני הולך למשוח מלך אחר יהרגני.
ויאמר י״י עגלת בקר תקח בידך – ידמה שהרצון בזה שלקחה לזבוח זבח שלמים וכבר היה אפשר לו זה כי אז נתרו הבמות והיה אפשר לו להקריבו בבמת יחיד ואע״פ שהיה המשכן בנוב, וכבר אמר לי אחד מחכמי דורינו שמו ר׳ שלמה הנשיא בפי׳ זה הפסוק דבר נאות מאד לפי הפשט וזה שהוא רואה שכבר בחר השם יתעלה עגלה להעיר על שכבר נמצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו יהיה הולך לערוף העגלה ולזה לא היה לשאול לחקור איך היה הולך במקום ההוא עם העגלה כי העגלה תערף באי זה מקום ימצא בו החלל באדמה והיה אומר על צד מליצת השיר כי היה לשאול לירא מהריגתו כי אתה העגלה שהיה הכונה בו לאמת מי הוא המכה ולזה היה לו להתרחק מהריגת שמואל והנה אמרו ואמרת לזבוח לי״י באתי לפי זה הפי׳ הוא לפי הנראה בעיני כי כאשר יבא לבית לחם ויתבאר להם שלא נמצא חלל באדמה על זה האופן יאמר לאנשי המקום ההוא שהוא בא לזבוח לי״י וזה נאות מאד ולזה תמצא שלא דרש שמואל מאנשי בית לחם יהודה כי אם ישי ובניו כדי שלא יתגלה סודו.
הארבעה עשר והוא במדות הוא להודיע שאין חסרון לנביא אם יאמר כזב בצד מה למלט נפשו הלא תראה שהש״י נתן עצה לשמואל שיאמר לזבוח לי״י באתי ואף על פי שאמר שלא בא כי אם למשוח למלך אחד מבני ישי.
החמשה עשר הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיסמוך על הנס ואף על פי שהוא שלם מאד והוא דבק בש״י הלא תראה כי שמואל עם גודל מעלתו ירא שיהרגהו שאול ולקח עצות איך ימלט מזה במה שאמר איך אלך ושמע שאול והרגני ולא נסמך על הנס אף על פי שהיה הולך במצות הש״י כי רצון השם יתברך שישתדל האדם בסבות הראויות בהצלתו כי המופת לא יעשהו הש״י כי אם במקומות ההכרחיים ולזה אמרו ז״ל למען יברכך י״י אלהיך יכול בטל ת״ל בכל אשר תעשה וכבר הרחבנו המאמר בזה בבאורנו לדברי התורה ובספר מלחמות י״י.
והנה מה שאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, היה אצלי התנצלות בלתי אמתי, ששמואל לא היה רוצה למשוח איש בחיי שאול והיה בעיניו רע ומר המעשה שישחית את מעשה ידיו הוא בעצמו ושהוא יסכל את ידיו, ולכן כדי להשמט מההליכה התנצל ואמר איך אלך ושמע שאול והרגני? עם היותו יודע שהאל ית׳ לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו, וגם ששאול לא ישלח ידו בנביא ה׳, והוא היה אוהב לשמואל מאד וירא מלפניו ומכבדו יותר מאביו ואיך יהרגהו? אבל היה זה בלי ספק להשמטו מלילך, ועם היות שהאל ית׳ ידע מחשבות בני אדם, היו בוחרים הנביאים ומבקשים פעמים רבות תואנות כדי שלא יאמרו בפירוש כוונותיהם לפני הקב״ה, ועל זה הדרך אמר אדוננו משה (שמות ו׳ ל׳) ואיך ישמע אלי פרעה, עם היותו יודע שדבר ה׳ היא תקום, אבל היה רצונו לישמט מההליכה ובחר אותה התואנה כדי שלא יצטרך לומר איני רוצה לילך, ומפני זה השיבו ה׳ כאן עגלת בקר תקח בידך וגו׳. והיתה התשובה ממין השאלה לפייסו בדברים, עם היותו יודע שבהליכתו בדבר ה׳ לא תגע בו יד ולא יזיקהו אדם אבל מלא דבריו כפי פשוטם והנגלה מהם. וחז״ל אמרו (קידושין ל״ט ע״ב) שאין סומכין על הנס, ושמותר לשנות מפני השלום (יבמות ס״ה ע״ב), והוכיחו זה משמואל משום לא תנסו את ה׳ אלהיכם וששמואל באמת נתירא משאול ושהאל ית׳ יעצו על התחבולה הזאת כדי להנצל ממנו ושלא יסמך על הנס. ואתה רואה שלא היה זה המנהג בנביאים כי תמיד היו פוחדים והקב״ה היה מבטיח ולא היה מלמדם תחבולות להנצל, ולמה יעשה זה לשמואל? אבל האמת יורה מה שאמרתי. ואמנם ענין הזבח שיאמר שהיה הולך שם לזבוח הוא לפי שבכל מקום היו זובחים ומקטרים באותו זמן כל עוד שהיה אהל מועד בנוב ובגבעון, וידמה שהיה שמואל אומר פעמים רבות השם אמר אלי שאלך לזבוח במקום פלוני כדי להוכיח העם שם או לתת שם תודה לה׳ על דבר מה, וכן יאמר עתה לזבוח לה׳ באתי לאיזה מהתכליות. וצוהו שיקרא לישי בזבח ושאז יודיעהו את אשר ימשח ומה יעשה, ולא גלה לו מיד שם דוד כדי שיראה כל הבנים וידע שלא בחר ה׳ בהם כי אם בקטן שבכלם. ורלב״ג כתב בשם אחד מחכמי דורו שצוה השם על זה להעיר שכבר נמצא באותו מחוז חלל באדמה לא נודע מי הכהו, והיה מביא עמו עגלה כדי לקיים מצות עגלה ערופה, ומפני זה לא יחקור שאול למה היה הולך באותו מקום עם העגלה, כי העגלה תערף באיזה מקום שימצא בו החלל, וגם מזה יפחד שאול מהרוג את שמואל בזכרו מצות העגלה הערופה ושהקפידה התורה על רציחת נפש אדם, ואמרו ואמרת לזבוח לה׳ באתי לפי זה הפירוש הוא שכאשר יבא לבית לחם יאמר להם לזבוח לה׳ באתי, כי לא יתכן שיחשבו שבא לעשות עגלה ערופה אחרי שידעו שאין חלל בתוכם ופירוש נאה הוא. ורד״ק כתב בשם אחרים שאמר לו הקב״ה אתה אמרת ושמע שאול והרגני, עתה אני מצוך שתלך בפרהסיא עם עגלת בקר לעשות זבחים שלמים ביום המשחת דוד למלך, וזהו וקראת לישי בזבח, אמר לו לך בפרהסיא ונראה מי הורג אותך, ואשר כתבתי ראשונה הוא היותר נכון אצלי, והותרה השאלות ראשונה ושנית:
ואמרת – לבני העיר.
איך אלך וגו׳ – יהרגני בעודי בדרך טרם בואי אל בית לחם באופן שלא אוכל לקיים מצותך.
לזבח לה׳ – נראה שאחר שגלה הארון עד שהביאוהו למקדש שלמה נהגו היתר לעצמם לזבוח בכל מקום, אף כי לקרבנות צבור היו בוחרים במזבח ה׳ שבמשכן, ובעוד שהארון במשכן שילה ראינו תשעת השבטים מוכנים לעלות למלחמה נגד אחיהם בני גד וראובן שבנו להם מזבח, ואין לך בכל השופטים חוץ מגדעון (להוראת שעה) שהעלה זבח חוץ למשכן, ותכף ומיד אחר גלות הארון מצאנו שמואל ושאול ודוד בונים מזבחות ומעלים זבחים ועולות בכל מקום.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אל ה׳, אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל שאני הולך למשוח מלך אחר1 וַהֲרָגָ֑נִי?!2 ס וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לשמואל, עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ, וְאָ֣מַרְתָּ֔ ותאמר לבני העיר3 לִזְבֹּ֥חַ לַֽיהוָ֖ה בבמה שבבית לחם4 בָּֽאתִי5:
1. רלב״ג.
2. ולא שהתיירא שמואל משאול, שכן היה בטוח שה׳ ששלח אותו יצילהו, אלא שמדרך הנביא לסמוך על הנס כאשר הוא יודע שהנס מקושר עם שליחותו, ואם כן אין הנס לצורך השליח רק לצורך השליחות, אבל מאחר שכאן לא היתה כוונת ה׳ שילך בפרסום, לא יהיה הנס לצורך השליחות בכלל אלא יהיה נס פרטי, ועל זה אמר ״איך אלך?⁠״ ואצטרך לנס פרטי, וגם יכול להיות ששאלתו ״איך אלך?⁠״ כוונתו לדעת באיזה אופן אלך, האם בפרסום, או בצנעה, מלבי״ם. ואברבנאל מבאר ששמואל באמת היה יודע שהאל יתברך לא יעזוב את חסידיו, וגם ידע ששאול לא ישלח ידו בנביא ה׳, מה גם שהיה שאול אוהב לשמואל מאד וירא מלפניו ומכבדו יותר מאביו ולא יהרגהו, אלא שלא רצה למשוח איש בחיי שאול והיה בעיניו רע ומר המעשה, ולכן כדי להישמט מההליכה התנצל ואמר ״איך אלך ושמע שאול והרגני?!⁠״.
3. מצודת דוד.
4. שהבמות היו מותרות משנחרבה שילה, רי״ד.
5. והטעם לתחבולה הזו הוא, כי אף על פי שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו על פי רוב הם נעשים כמנהג העולם, ומכאן למדו רז״ל שמצווה לשנות בדברי שלום. ויש מפרשים כי הקב״ה אמר לו, כך אני אמרתי לך שתלך בהצנע ואתה אמרת ״ושמע שאול והרגני״? עתה אני אומר לך שתלך בפרהסיא ותקח עגלת בקר לעשות זבחים שלמים ביום משחך אותו למלך בפרהסיא ונראה מי הורג אותך, רד״ק. ובאמת גם הנביא היה יכול לשית עצות בנפשו לעשות תחבולה קלה כזאת, רק הצדיק הזה לא רצה להוציא דבר שקר מפיו לכן ציווה ה׳ דרך מצוה שייקח עגלת בקר בידו ויזבח זבח, באופן שכאשר אמר ״לזבוח לה׳ באתי״, אמת היה בפיו, מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144