Shemuel I 16 – שמואל א טז‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל לָא תִסְתַּכֵּל בְּחֶזְוֵיהּ וּבְרוּם קוֹמָתֵיהּ אֲרֵי רְחַקְתֵּיה אֲרֵי לָא כְּמוֹ דְחָזָן בְּנֵי אֱנָשָׁא אֲרֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא חָזָן בְּעֵינַיְהוֹן וְקֳדָם יְיָ גַלְיָן מַחְשְׁבַת לִבָּא.

ויאמר ה׳ אל שמואל אל תבט אל מראהו וגו׳ – למה שהיה קפדן.

כי האדם יראה וגו׳ – ללבב. אמר רבא בשניה דרב יהודה כולהו למודיהו בנזיקין הוה, וכי הוה מטי רב יהודה לאשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהם טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ורב יהודה כד הוה שליף מסאניה אתא מטרא ואנן מצווח צווחינן וליכא מאן דמשגח בן, אלא קודשא בריך הוא לבא בעי, דכתיב כי האדם יראה לעינים וי״י יראה ללבב.

^אאל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו – המילה ׳גבוה׳ צריכה הייתה להיכתב ׳גובה׳, כמו ׳כגובה אפו בל ידרוש׳ (תהלים י, ד), שכן הצורה הזאת משמשת לשם תואר, לא לשם עצם, כמו ׳גבוה מכל העם׳ (שמואל א׳ ט, ב). אבן ג׳נאח סבר שהמילים ׳ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו׳ רומזות לשאול,⁠¹ שהמשיך לקנן במחשבתו של שמואל, ולא אל אליאב. זהו פירוש בעייתי. באשר למשפט ׳לא אשר יראה האדם כי האדם׳ (שמואל א׳ טז, ז), הכוונה היא: ׳[לא אשר יראה האדם] כי אם אשר יראה ה׳, כי האדם יראה...׳, כלומר: הדבר שנראה משובח בעיני האנשים אינו הדבר הנראה משובח בעיני ה׳. הוא הסביר את הסיבה לכך, באמרו: ׳כי האדם יראה לעינים׳, כלומר: האדם שופט לפי הצורה החיצונית, שכן איננו יודע נסתרות, ואילו יודע הנסתרות שופט לפי הדבר הנסתר, לפי הכוונות הטהורות או הנפסדות.

1. ספר הרקמה, שער הכינויים. ראו: מ׳ וילנסקי וד׳ טנא (מהדירים), ספר הרקמה לר׳ יונה בן ג׳נאח, י-ם תשכ״ד, א עמ׳ 211. י׳ דרנבורג (מהדיר), כתאב אללמע תאליף אלנחוי אלמשהור אבי אלוליד מרואן אבן ג׳נאח אלקרטבי, פריס 1886, עמ׳ 189.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.

אל תבט אל מראהו – אל יופי תארו.

כי מאסתיהו – לפי שכעסן הוא, כמה שנאמר: ויחר אף אליאב בדוד (שמואל א י״ז:כ״ח).

כי לא אשר יראה האדם – אף על פי שקראת לעצמך רואה, שאמרת לשאול: אנכי הרואה (שמואל א ט׳:י״ט), כאן אני מודיעך שאינך רואה.

Do not look at his appearance. Upon the beauty of his stature.

For I have rejected him. Because he is a quick tempered person, as it is stated, 'And Eliov became angry with Dovid.'¹

For it is not as man perceives it. Even though you called yourself a seer, when you said to Shaul, 'I am the seer,'² here I am informing you that you do not see.

1. Below 17:28. Also, see Maseches Pesachim 66b, that Eliov actually possessed the qualities of a king but ‘ה rejected him because he had a bad temper.

2. Above 9:19. Hashem punished Shemuel for inferring albeit an infinitesimal of pride by saying “I am the seer.” Moshe was similarly punished for saying “the matter that will be too difficult for you, present to me and I will hear it.” [Devarim 1:17] – Sifre, Devarim 1:17

כי לא אשר יראה האדם – ראיית בשר ודם אינה ראייה שהרי אינו רואה אלא את הגלוי ואינו רואה את הטמון, אבל הקב״ה רואה את הטמון כגלוי.

כי האדם יראה לעינים – האדם שרואה למראה עינים רואה מה שבחוץ ואינו רואה מה שבפנים שאינו רואה מה בלבו של חבירו שהעינים אינן רואין אלא דבר הנראה אבל הקב״ה יראה ללבב כלומר שרואה את הלב שהוא טמון.

כי האדם יראה – פתר׳: האדם יראה (למראה) לדבר שעיניו מראות אותו ולא לדבר הטמון וי״י יראה ללבו של אדם לכך אל תבט אל מראהו.

ואל גבה קומתו – מן גובה יאמר בדבק גבוה, וכן גדול גדל העצה, והוא כמו גבה קומה כמו גדל חמה, והם שם דבר. אבל אם היה שם דבר היה לו לינקד גובה כמו גובה שמים (איוב כ״ב:י״ב).

כי מאסתיהו – לא היה צדיק והגון. ורבותינו אמרו על שם שהיה כעסן, שנאמר ויחר אף אליאב בדוד (שמואל א י״ז:כ״ח).

כי האדם יראה לעינים – אינו רואה אלא דבר גלוי ונראה בעין ואינו יודע דברים שבסתר ותעלומות לב.

לעינים – לשון מראה, כמו ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳).

וי״י יראה ללבב – הוא רואה ויודע תעלומות לב, ותרגומו: לא כמאן דחזו בני אנשא ארי בני אנשא חזן בעיניהון וקדם י״י גליין מחשבת ליבא.

אל תבט אל מראהו – בוחן לבות וכליות בני אדם ידע לבב אליאב כי איננו ישר, לפיכך אמר לשמואל: אל תבט אל מראהו, כי אף על פי שהוא יפה מראה והגון למלכות לפי מראהו, אני יודע לבבו ומאסתיהו למלכות, כי איננו הגון לפי לבבו.

גבוה – שם, בפלס גדול העצה.

ויש מפרשים: כי כאשר אמר נגד י״י משיחו (שמואל א ט״ז:ו׳) – על שאול בקש עוד שלא תסור המלוכה ממנו, כשראה אליאב שלא היה יפה כמוהו בקש מי״י שלא יחליף שאול באחר, לפיכך ענה לו האל: אל תבט אל מראהו, כי מאסתיהו, ושאול הוא שהיה יפה מראה וגבה קומה.

ואל גבוה קומתו – מופסק גָבוֺהַ, דבוק גְבוֺהַ.

כי לא אשר יראה האדם – אתה אמרת אני הרואה ואינו כן.

כי מאסתיהו – לשוא טרח הח׳ גנאח כי אמר שזה הכנוי רומז לשאול בעבור שקדם עליו ואני מאסתיו (פסוק א׳) כאילו השם ית׳ לא מאס איש רק שאול ומי יתן וכן היה.

כי לא אשר – הטעם אין ואפס.

לעינים – לצבעים ומראה הגשם, כטעם כסות עינים (בראשית כ׳:ט״ז), וזה השם משותף, וכבר כתב ארוסטו׳ בס׳ הנפש וס׳ החוש והמוחש שהמראים ר״ל הצבעים הם מיוחדים לחוש הראות וכלל המכוון בזה שהאדם יראה לחיצון הגוף הנראה והשם ית׳ יראה לפנימי שבו ר״ל לציור הפנימי.

והשם השיבו אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו, רוצה לומר עם היותו יפה תואר ויפה מראה וגבוה הקומה אל תבט אל זה, בחשבך שתמיד יהיו המלכים בזה האופן כמו שהיה שאול, כי מאסתיהו, וכנוי מאסתיהו אצלי לא יחזור אל אליאב, אבל הוא לגובה קומתו שזכר, ר״ל כי כבר מאסתי גובה הקומה במלכים, מאחרי שראיתי שאול שהיה גבוה הקומה ושב מאחרי, והעיד ית׳ על אליאב שהיה לבו בלתי תמים, ושלא היה יפה מבפנים כמו שהיה מבחוץ, וזהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים הדבר החיצוני ויי׳ יראה לפנימי שהוא הלבב. ובפסח שני אמרו (פסחים ס״ו ע״ב), אמר ר׳ מני בר פטיש כל אדם שכועס אפילו פוסקין לו גדולה מן השמים מורידין אותו, מנא לן? מאליאב, דכתיב (בסי׳ י״ז כ״ח) ויחר אף אליאב בדוד. ובמדרש שמואל (פרשה י״ד) אמרו, אמר לו הקב״ה לשמואל אתה אמרת אנכי הרואה, חייך למחר אני מראה לך שאין אתה רואה, ואימתי היה? בשעה שהלך למשוח את דוד חשב שאליאב היה, אמר לו הקב״ה אתה שאמרתי אנכי הרואה, אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיו: אמנם בתנחומא לא ייחסו בזה טעות מבואר לשמואל, אמרו אפשר שמואל שנכתב עליו כי נאמן שמואל לנביא לה׳ טעה? א״ר יצחק לא טעה שמואל, אלא שראה ולא כוון אם מביתו ואם ממנו יוצא המלכות, שנאמר (דברי הימים ב י״א י״ח) ויקח לו רחבעם את אביחיל בת אליאב בן ישי לכך אמר אך נגד ה׳ משיחו. ומה נאה אצלי מה שפירשו אחרים בזה ששמואל ראה את אליאב ושהיה בלתי יפה כ״א כעור ומגונה, ולכן אמר אך נגד ה׳ משיחו על שאול. כאומר הנה נגד ה׳ שאול שהוא משיחו ותוארו נאה למלכות, ומה לו לבקש פחותים כאלה? והאל ית׳ השיבו אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתיהו, וגבוה הקומה נאמר על שאול, כמו שאמר (בסי׳ ט׳ ב׳) משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ומאסתיהו אמרו גם כן עליו, כמו שאמר (בסי׳ ט״ו כ״ז) וימאסך ה׳ מהיות מלך וגו׳. והודיעו שהיה שאול בלתי שלם בנפשיו׳, עם היותו בכחות הגופיות מובחר ומשובח מהעם, רומז למה שאמרתי שחטא במיעוט אמונה ובמיעוט אהב׳ את ה׳, ומה שטען רלב״ג נגד זה ממה שעברו שאר הבנים לפני שמואל ואמר בכלם גם בזה לא בחר ה׳, שיורה שנזכר בכתוב שלא בחר באליאב אינה טענה, כי בהיותו מבזה אותו ואומר אך נגד ה׳ משיחו להבדיל ממעלת שאול ותוארו יורה שלא היה בוחר בו, ולזה אמר בכל אחד מהאחרים גם בזה לא בחר ה׳, ר״ל אעפ״י שאינו כל כך עכור כאליאב גם לא בחר בזה. והנה אמר כי האדם יראה לעינים, להגיד שהאדם ישפוט על החושים החצוניים אם הם שלמים אם לא, וזכר מהם העינים שהוא החוש היותר נכבד, והש״י יראה ללבב אם הוא תמים אם לא:

כי לא – רצה לומר: איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם.

יראה לעינים – אם הנראה הוא יפה עינים, שהוא הדבר אשר יראה האדם, ואין לתלות המלוכה בדבר זה.

וה׳ – אבל ה׳ יראה ללבב – הטובה היא, ובזה הדבר תלוי.

ויאמר ה׳ – השיב לו אל תבט אל מראהו (של שאול שעליו אמר נגד ה׳ משיחו) ואל גבה קומתו כי מאסתיהו רצה לומר את הגבוה קומה, שהיה נרצה אצלי אז, מאסתי עתה, (כי המלך ניתן אז לתרעומת העם, היה צריך איש גבוה שימצא חן בעיניהם, לא כן המלך עתה יהיה מי שימצא חן בעיני האלהים, הבלתי מביט על המראה והקומה),

כי לא אשר יראה האדם הורה לו כי מה שהאדם רואה ושופט מי האיש היפה ומי האיש המכוער אינו מסכים עם האמת, וזה שכתוב כי האמת הוא לא כאשר יראה האדם, ויוכל להיות שהאיש שבני אדם דנים עליו כי הוא יפה תואר ונאה, הוא כעור ומגונה באמת וכן להפך, והטעם לזה כי האדם יראה לעינים – רצה לומר האדם שופט על הנאה ויפה מצד ראות החושים שהם לא יחושו רק חיציוניות הדבר הנראה, לא פנימיותו, ולכן יגדרו היופי לפי המראה החיצונית אם יהיה הגוף גבוה הקומה יפה התואר והמראה וכדומה, הגם שתהיה צורתו הפנימית הנפשיית מלאה מומים ותכונות רעות, לא כן ה׳ יראה ללבב הוא לא יביט רק ללבב על צורתו הפנימית אם היא יפה בתכונותיה ונאה במדותיה זה האיש היפה אצלו הגם שחיצונית האיש שפל הקומה ומכוער המראה.

גבה – מקור משרש גבה, וכן בגדל זרעך (שירת הים) היותו גבוה הקומה.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-שְׁמוּאֵ֗ל, אַל-תַּבֵּ֧ט אֶל-מַרְאֵ֛הוּ אל יופי תארו¹ וְאֶל-גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ לפי שכעסן הוא², ואין לבבו ישר³, ואף על פי שקראת לעצמך ״רואה״, שאמרת לשאול ״אנכי הרואה״⁴, כאן אני מודיעך שאינך רואה⁵, כִּ֣י | לֹ֗א איני רואה כפי⁶ אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם, שהרי האדם אינו רואה אלא את הגלוי⁷, כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם אם הנראה הוא יפה עיניים, ואין לתלות המלוכה בדבר זה⁸, וַיהוָ֖ה לעומת זאת⁹ הבוחן כליות ולב¹⁰ יִרְאֶ֥ה וידע¹¹ לַלֵּבָֽב ללב האדם, ובזה הדבר תלוי¹²:

1. רש״י, רד״ק, אברבנאל. מלבי״ם לעומת זאת מבאר פסוק זה על שאול, דהיינו אל תבט אל מראהו של שאול, שכעת צריך מלך שימצא חן בעיני ה׳ ולא בעיני העם ואין צורך להביט על חיצוניותו.

2. שנאמר (להלן י״ז כ״ח) ״ויחר אף אליאב בדוד״, רש״י. ומלבי״ם מבאר שהכוונה לשאול שה׳ מאס בו בגלל חטאו.

3. רלב״ג.

4. לעיל ט-יט, רש״י.

5. רש״י, רי״ד. ובמדרש שמואל (פרשה י״ד) אמרו, אמר לו הקב״ה לשמואל אתה אמרת ״אנכי הרואה״, חייך למחר אני מראה לך שאין אתה רואה, אברבנאל. וכן ראה את הביאורים בפס׳ א׳ לעיל.

6. מצודת דוד.

7. ר״י קרא.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. רד״ק.

11. רד״ק.

12. מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שהאדם שופט על פי מראה עיניו, ואם הדבר נאה בחיצוניותו אע״פ שבפנימיותו הוא מלא כיעור, בעיני האדם זה נחשב יפה, אך הקב״ה מביט רק על הפנימיות ועל פיה נקבע אצלו היופי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון