Shemuel I 16 – שמואל א טז‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר יְיָ לִשְׁמוּאֵל עַד אֵימָתַי אַתְּ מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנָא רְחַקְתֵּיהּ מִלְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל יִשְׂרָאֵל מְלֵי קַרְנָךְ מִשְׁחָא וְאִיתָא אֶשְׁלְחִינָךְ לְוַת יִשַׁי דְמִבֵּית לֶחֶם אֲרֵי גְלֵי קֳדָמַי בִּבְנוֹהִי כָּשַׁר קֳדָמַי לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא.

[פרשה יט]

מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי וגו׳ – אשרי תבחר ותקרב וגו׳ (תהלים ס״ה:ה׳). ואהרן נבחר. ואני נסכתי מלכי וגו׳ (תהלים ב׳:ו׳). השתיתיו. כמה דאת אמר ויסע את יתד האהל ואת המסכת (שופטים ד׳:כ״א). משחתיו. כמה דאת אמר וסוך לא סכתי (דניאל י׳:ג׳). משכתיו. ביסורין. רבי הונא בשם רבי אחא לשלשה חלקים נתחלקו היסורין. אחד לדורות ולאבות ואחד לדורו של שמד ואחד למלך המשיח. הדא הוא דכתיב והוא מחולל מפשעינו וגו׳ (ישעיהו נ״ג:ה׳). אומרין למלך המשיח היכן את מבקש לדור. אמר אף דא צריכא שאלה על ציון הר קדשי (תהלים ב׳:ו׳). כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי כך חייבין על מחיצתו והוא חרב.

ותרם כראם קרני (תהלים צ״ב:י״א). ר׳ יהודה בן גירון ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי. חד אמר שאול נמשח ומגנו לא נמשחה. וחד אמר לא הוא ולא מגנו. אמר דוד אנא כליית משחא דרבותא ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן (תהלים צ״ב:י״א).

ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי – בית ארתיקופיון שלו. שהוא בא מבית לחם יהודה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש שהיה בן תורה שכתוב בה לכו לחמו בלחמי (משלי ט׳:ה׳).

כי ראיתי בבניו לי מלך – אמר רבי לוי כל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. בכהנים מהו אומר וכהנו לי (שמות כ״ח:מ״א). בלוים מהו אומר והיו לי הלוים (במדבר ג׳:י״ב). בישראל מהו אומר כי לי בני ישראל (ויקרא כ״ה:נ״ה). בארץ מהו אומר כי לי הארץ (שמות י״ט:ה׳). בתרומה מהו אומר ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳). במעשר מהו אומר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כ״ח:כ״ב). בבכורות מהו אומר קדש לי כל בכור (שמות י״ג:ב׳). בשמן המשחה מהו אומר שמן משחת קודש יהיה זה לי (שמות ל׳:ל״א). בירושלים מהו אומר העיר אשר בחרתי לי (מלכים א י״א:ל״ו). בבית המקדש מהו אומר ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳). במזבח מהו אומר מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ׳:כ׳). בקרבנות מהו אומר תשמרו להקריב לי (במדבר כ״ח:ב׳). בסנהדרין מהו אומר אספה לי שבעים איש (במדבר י״א:ט״ז). במלכות בית דוד מהו אומר כי ראיתי בבניו לי מלך – הוי כל מקום שהוא אומר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

רמז קכד

ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי – בית (ארנקפאן) [ארתוקופיון] של ישי שהוא בא מבית לחם יהודה. ר׳ נחמיה בשם ר״ל שהיה בן תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט׳:ה׳). כי ראיתי בבניו לי מלך. שיהא מלך לשמי, שבכל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים. בזקנים אספה לי שבעים איש (במדבר י״א:ט״ז) בכהנים וכהנו לי. בלויים והיו לי הלוים (במדבר ג׳:מ״ה). בישראל כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כ״ה:נ״ה). בארץ כי לי כל הארץ (שמות י״ט:ה׳), בבכורות כי לי כל בכו, במקדש ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳), בתרומה ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳), בירושלים העיר אשר בחרתי לי (מלכים א י״א:ל״ו), במזבח מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ׳:כ׳), בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל׳:ל״א), לקרבנות להקריב לי במועדו (במדבר כ״ח:ב׳), בכסף וזהב לי הכסף ולי הזהב (חגי ב׳:ח׳), הא כל מקום שנאמר לי הרי קיים לעולם ולעולמי עולמים.

בית הלחמי – בבית לחם, וכן דרך כל דבר ששמו בשתי תיבות, כמו: בית לחם, בית שמש, בית אל, קרית ארבע, אם בא להטיל בו ה״א, מטיל בין שתי התיבות, כגון: קרית הארבע, בית האלי, בית הלחמי.

The Beis Lechemite. From Beis Lechem. The rule of every noun composed of two words, e.g., Beis Lechem, Beis Shemesh, Beis El, Kiryas Arba, if one wishes to add a 'ה' he adds it between the two words, e.g., Kiryas Ha'arba,⁠¹ Beis Ha'Eli,⁠² Beis Ha'lachmi.

1. Bereshit 35:27.

2. I Melachim 16:34.

עד מתי אתה מתאבל ואני מאסתיו – כלומר אין אדם מתאבל אלא על דבר חשוב וראוי, וכיון שמאסתיהו אינו ראוי ומעתה אין לך להתאבל עליו.

{כי ראיתי בבניו} לי מלך – כי חפצתי לי בבניו מלך ובלעז כמהיי״ת כמו רואה אני את דבריך (משנה ראש השנה ב׳:ח׳) וכמו לעות אדם בריבו י״י לא ראה (איכה ג׳:ל״ו) שפתרונו: לא חפץ.

מתאבל אל שאול – על שאול וכן וקראו אכר אל אבל (עמוס ה׳:ט״ז), מתאבל היה על שלא יתקיימו מעשי ידיו בחייו.

בית הלחמי – מבית לחם, בית השמשי מבית שמש. ורבינו הוסיף בית האלי מבית אל.

ולא נראה לי כי מה ענין בית אל אצל יריחו, והפסוק מפרש מעצמו בית האלי את יריחו (מלכים א ט״ז:ל״ד), פתרונו האלה והשבועה שהבונה אותה עומד בקללה בארור ובשבועה, שנאמר וישבע יהושע ארור האיש לפני י״י אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה (יהושע ו׳:כ״ו).

כי ראיתי בבניו לי מלך – ולא פירש לו איזה מהם, שלא תתמה למה טעה שאמר אך נגד י״י משיחו (שמואל א ט״ז:ו׳), וכן בכולם כי לא פירש איזה הוא.

ומדרש: לפי שאמר אנכי הרואה.

מלא קרנך שמן – אמר: קרנך לפי שהיה הקרן הזה מזומן למשוח בו מלכי בית דוד, ועל העתיד היה מזומן אותו הקרן על פי הנביאים, והיה באהל מועד עם כלי שמן המשחה. וכן אמר כשנמשח שלמה: ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל (מלכים א א׳:ל״ט), נראה כי שם באהל מועד היה מוכן זה הקרן עם כלי שמן המשחה, ולפיכך אמר לשמואל: מלא קרנך שמן, כי על הנביאים היה מוטל למשוח המלכים על פי י״י, ואף על פי שצדוק הכהן משח שלמה, הנה היה שם עמו נתן הנביא כמו שכתוב: ומשח אותו צדוק הכהן ונתן הנביא (מלכים א א׳:מ״ה). ומשיחת המלכים ליצוק מן השמן תחלה על ראש המלך, ואחר כך היה מושח ממנו כצורת נזר בין ריסי עיניו, ואחר כך הנשאר בקרן היה יוצק על ראשו, כי מלא הקרן היה שיעור המשיחה עם היציקה.

לי מלך – ולא אמר: לישראל מלך, ר״ל לי – שיהיה לעבודתי, וישמע אלי לכל אשר אצונו, לא כשאול שעבר על מצותי.

וזכר שאמר לו ית׳ עד מתי אתה מתאבל, רוצה לומר האבל אין ראוי שימשך זמן ארוך ודי במה שהתאבלת ע״כ, ולכן מלא קרנך שמן, והנה הקרן הזה היה ראוי שיוליכו אותו הנביאים שעליהם מוטל משיחת המלכות, והיה מונח באהל מועד עם כלי שמן המשחה, כמו שנאמר בשלמה: (מלכים א א׳ ל״ט) ויקח צדוק את קרן השמן מן האהל וגו׳, ולכן אמר קרנך כי היה מיוחס אליו להיותו נביא, כי אעפ״י שזכר משיחת שלמה על ידי צדוק הכהן הנה היה שם נתן הנביא. והמשיחה היתה כפי מה שזכרו חז״ל במסכת הוריות (הוריות י״א:) כמין נזר בין ריסי עיניו, והנשאר בקרן היה יוצק על ראשו. וי״א תחלה היה יוצק על ראשו, ואח״כ עושה צורת הנזר בין עיניו. וכבר זכרתי בהקדמה לספר שופטים עניני המשיחה ותנאיה ובמה שעבר בהמשחת שאול (ריש סי׳ י׳) זכרתי גם כן איך לא נמשח בקרן המשחה האלהי כי אם דוד ושלמה בנו.

ואמר כי ראיתי בבניו לי מלך, ר״ל שיהיה נשמע למצותי:

קרנך – כלי מה, עשוי דמות קרן.

בית הלחמי – בית לחם.

ואני מאסתיו – ואין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה.

לי מלך – רצה לומר: שהוא יהיה מלך לי, לשמור מצותי.

עד מתי אתה מתאבל – יאמר, האבלות המתמיד יהיה, או בעבור גודל מעלת הדבר הנאבד עצמו, והלא אני מאסתיו ממלך על ישראל ואין בו חשיבות או בעבור שלא נמצא דבר אחר תמורתו, על זה אמר מלא קרנך וכו׳ כי ראיתי בבניו לי מלך ואמר מלא קרנך בכנוי כי שאול נמשח בפך ולכן לא נמשך מלכותו, כי סבת בחירתו היה מפני רצון העם, וע״כ בחר איש גבוה קומה שימצא חן בעיני העם, אבל דוד נמשח בקרן ובשמן הקדש, כי אז בא העת שימלוך מלך יושב על כסא ה׳ ומרוצה לה׳. לא המרוצה לעם בלבד. וזה שכתוב מלא קרנך המיוחד לך למשוח מלכות קיים, שעליו רמזה חנה בתפלתה, רמה קרני ולא רמה פכי כדברי חכמינו זכרונם לברכה, ועל זה אמר לך אשלחך – לא כמו אצל שאול שסבב שהוא יבא אצל הנביא, רק אתה תבא אליו בשליחות ה׳, וזה שכתוב כי ראיתי בבניו לי מלך המיוחד לי לא לעם בלבד, וכמ״ש בספרי כל מקום שנאמר לי קיים לעולם.

עד מתי – א״כ נמשכה אבילות שמואל על שאול זמן הרבה אחר חטאתו עד שנמשח דוד.

ראיתי – בחרתי וכן ואתה תחזה מכל העם (יתרו) ומזה ראוי בלשון חכמים וחזי בל״א, שד״ל.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-שְׁמוּאֵ֗ל עַד-מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל על¹ -שָׁא֔וּל? ראשית האבל אינו ראוי שימשך זמן ארוך ודי במה שהתאבלת², וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל-יִשְׂרָאֵ֑ל וגם משום כך אין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה³, ועוד שנמצא מחליפו⁴, לכן מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ המזומן למשוח בו מלכי בית דוד⁵ בְּשֶׁ֗מֶן, וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל-יִשַׁ֣י בֵּֽית-הַלַּחְמִ֔י מבית לחם⁶, כִּֽי-רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו של ישי, בן אחד שיהיה⁷ לִ֖י מֶֽלֶךְ שישמור מצוותי⁸, ולא כשאול שעבר עליהן⁹:

1. מהר״י קרא.

2. אברבנאל.

3. ר״י קרא, מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. וזה היה כלי עשוי דמות קרן, מצודת ציון. והיה מזומן אותו הקרן על פי הנביאים, והיה באהל מועד עם כלי שמן המשחה, ומשיחת המלכים היתה ליצוק מן השמן תחילה על ראש המלך, ואחר כך היה מושח ממנו כצורת נזר בין ריסי עיניו, ואחר כך את הנותר בקרן היה יוצק על ראשו, רד״ק, אברבנאל. מלבי״ם מבאר כי שאול נמשח בפך ולכן לא נמשכה מלכותו, כי סיבת בחירתו היה מפני רצון העם, וע״כ בחר הקב״ה איש גבוה קומה שימצא חן בעיני העם, אבל דוד נמשח בקרן ובשמן הקדש, שהיה מרוצה גם לה׳ ולא רק לעם, ולכן נאמר ״מלא קרנך״, המיוחד לך למשוח מלכות קיימת, שעליו רמזה חנה בתפלתה, ״רמה קרני״ ולא ״רמה פכי״, ועל זה אמר ״לך אשלחך״ דהיינו אתה תבוא אליו בשליחות ה׳.

6. רש״י, מצודת ציון.

7. ולא פירש לו איזה בן מהם, ולכן שמואל לא ידע את מי למשוח. ובמדרש לפי שאמר שמואל לשאול ״אנכי הרואה״ (לעיל ט׳ י״ט), עשה הקב״ה כך להראות שכל ראיה של הנביא היא רק מאיתו יתברך, מהר״י קרא.

8. אברבנאל, מצודת דוד.

9. ולכן אמר ״לי״ ולא ״לישראל״, רד״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון