Shemuel I 16 – שמואל א טז‏ – Mikraot Gedolot

וְאָתֵיב חַד מֵעוּלֵימַיָא וַאֲמַר הָא חֲזֵתִי בַּר לְיִשַׁי דְמִבֵּית לֶחֶם יָדַע לְנַגָנָא וְגִבַּר חֵילָא וְגִבַּר עָבִיד קְרָבִין וְסוּכְלָתָן בְּעֵצָה וְגַבְרָא שַׁפִּיר בְּרֵיוָא וּמֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ.

ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי.

יודע נגן – במקרא.

וגבור חיל – במשנה.

ואיש מלחמה – בתלמוד.

ונבון דבר – במעשה הטוב.

ואיש תואר – שהיה מאיר פנים בהלכה.

וה׳ עמו – והלכה כדבריו.

רמז קכה

יודע נגן וגבור חיל – א״ר תנחום דרש בר קפרא מאי דכתיב שש השעורים האלה נתן לי (רות ג׳:י״ז), אילימא שש שעורים ממש וכי דרכו של בעז ליתן שש שעורים מתנה, אלא שש סאין וכי דרכה של רות ליטול שש סאין, אלא רמז לה שעתידין לצאת ממנה ששה בנים שמתברכין בשש ברכות, ואלו הן, דוד ומשיח דניאל, (חניאל) [חנניה], מישאל, ועזריה. דוד דכתיב ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגו׳. א״ר יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע. יודע נגן שיודע לשאול. וגבור חיל שיודע להשיב. ואיש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר. ואיש (מלחמה) [תאר] שמאיר פנים בהלכה. וי״י עמו שהלכה כמותו בכל מקום. בכלהו אמר ליה יהונתן בני כמוהו וכיון דאמר ליה מילתא דבדייה נמי לא הוה ביה חליש דעתיה ואיקני ביה, דבשאול כתיב ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א י״ד:מ״ז), ובדוד כתיב (כל אשר יפנה יצליח) [לכל דרכיו משכיל (שמואל א י״ח:י״ד)]. ומנא לן דדואג הוה כתיב הכא אחד מן הנערים וכתיב התם ושם איש אחד מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני י״י ושמו דואג האדומי (שמואל א כ״א:ח׳). משיח דכתיב ביה ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיהו י״א:א׳) וכתיב ונחה עליו רוח י״י רוח חכמה ובינה וגו׳ (ישעיהו י״א:ב׳). והריחו ביראת י״י (ישעיהו י״א:ג׳), א״ר אלכסנדרי מלמד שהטעינו יסורים כריחים, רבא אמר שמריח ודאין דינא וקטיל שנאמר לא למראה עיניו ישפוט (ישעיהו י״א:ג׳). כי הא דבר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיחא אמרו לו במשיח כתיב והריחו דמריח ודאין. דניאל חנניה מישאל ועזריה כתיב בהם ילדים אשר אין בהם כל מום (דניאל א׳:ד׳), ואית דאמרי חזקיה דכתיב ויקרא שמו פלא יועץ וגו׳ (ישעיהו ט׳:ה׳).

אחד מהנערים – מיוחד שבהם, דואג האדומי.

יודע נגן – כל עצמו נתכוון להכניס עין רעה של שאול בדוד, שיתקנא בו.

One of the youths. The special one, [i.e.,] Do'eg, the Edomite.⁠¹

Knows how to play. His entire intention was to induce Shaul's evil eye into Dovid, that he envy him.⁠²

1. See Maseches Sanhedrin 93b.

2. See Ibid., which states that it was Do’eg’s intention to arouse Shaul’s envy and therefore he gave Dovid excessive praise which was irrelevant to the position for which Shaul needed him. Do’eg neither described Dovid’s musical talents nor the instrument that he played.

הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגיבור חיל – אתם אומרים לבקש איש יודע נגן עדיין הוא צריך לדברים אחרים שלאחר שסרה רוח י״י (סרה) מעם שאול שוב אין מצליח במלחמה וצריך הוא לאדם שיצא למלחמה ויהא גיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר לפי עיצה שכל אשר יעשה יצליח, ואם תאמר לא יהא מקובל לרבים לצאת לפניהם למלחמה לפי שאינו תואר לכך נאמר ואיש תואר וי״י עמו שאם תאמר אפי׳ יהיה גיבור ואיש מלחמה ונבון אין מועיל כלום אלא אם כן יסכים המקום על ידו לכך נאמר וי״י עמו.

אחד מהנערים – לא פירש מי הוא.

ומדרש: דואג היה המיוחד שבהם, אביר הרועים.

יודע נגן – אמר רבינו: כל עצמו נתכוון להכניס בדוד עין הרע של שאול, אך אין מקרא זה מוכיח, כי זה היועץ משיב נכוחים הוא, שאמר לו וכי אינך צריך אלא ליודע נגן והלא ששה מעלות שבו כולן צריכין לך שגם לגבור חיל אתה צריך שילחם מלחמותיך אפילו שלא בשעת הביעות שמא תכבד המלחמה יותר מדי אז תטרף דעתו ויאבד לב המלך והשרים. ושמא תאמר גיבור הוא אבל אינו יודע תחבולות מלחמה לכך נאמר איש מלחמה ונבון דבר – מבין דבר מתוך דבר וחכם לשפוט את העם ותרגומו: וסוכלתן בעצה, איש תאר – נאה ומקובל לכל, ואינו נבזה ושפל אנשים, וי״י עמו – ידע בו שהכה ארי ודוב בעזרת הקב״ה בשדה בלא כלי זיין אלא בידיו, וזמן ארוך קודם שהכה הפלשתי. ושאר הגבורות שעשה קודם לכן לא נתפרשו.

וגבור חיל – שיש לו גבורת הלב לכל דבר, כמו שנודעה גבורתו בדבר הארי והדוב.

ואיש מלחמה – יודע בעניני המלחמה והורגל בה.

ונבון דבר – כתרגומו: וסוכלתן בעצה, כלומר לכל דבר עצה הוא נבון, כמו: ונבן לחש (ישעיהו ג׳:ג׳).

ואיש תאר – פי׳ תאר יפה. וכן: אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) – מדות גדולות. וכן תירגם יונתן: וגבר שפיר בריויה.

וי״י עמו – כי בכל אשר יעשה יצליח.⁠¹ ובכל הדברים ששבח הנער את דוד הם דברים שכל אדם שהם בו הוא הגון לעמוד בהיכל מלך, ויודע נגן אמר לפי צורך השעה.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים א׳:ג׳.

וי״י עמו – פירוש: שכל מה שהוא עושה י״י מצליח בידו.

וגבור חיל ואיש מלחמה – הנה קרא גבור חיל מי שהוא בעל אומץ ותוקף ואיש מלחמה מי שהוא יודע להמציא תחבולות עם אויביו וינצחם והנה תאר דוד באלו התארים כי מי שיש לו אלו המדות יותר ראוי לבא בהיכל מלך ואף על פי שלא היה המבוקש ממנו תחלה כי אם שיהיה מטיב לנגן.

ונבון דבר – הוא האיש המכלכל דבריו במשפט ובתבונה.

ואיש תאר – ולזה הוא יותר ראוי לבא בהיכלי מלך.

וי״י עמו – כל אשר הוא עושה י״י מצליח ולזה אפשר שתסור הרוח הרעה ממך בהיותו עמך כי מברכת המצליחים יתברכו אדניהם שזה גם כן היה סבה אל שיהיה דוד ראוי יותר לבא בהיכלי מלך ולזה שבחוהו בכל אלו התארים כי כבר ימצאו רבים מטיבים לנגן אך אינם שלמים באלו הענינים כדוד ולזה בחרוהו מבין שאר המנגנים.

ואחד מהנערים העומדים לפניו אמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע לנגן, ואמרו חכמינו ז״ל (סנהדרין צ״ג ע״ב) שזה המדבר היה דואג האדומי והנה רשם בו ששה תוארים. האחד יודע לנגן, רוצה לומר שהיה יודע חכמת הניגון בשלמות, ושהיה שלם לא לבד בפעל כי אם גם בחכמת המוז״יקא, וזהו שאמר יודע לנגן, והוא מהפלא איך תמצא החכמה ההיא באיש רועה צאן? השני שהיה גבור חיל, והוא מתמיה שהאנשים המשוררים והמנגנים ישתלמו בכח הדמיון, והם חלושי המזג רפויי ההרכבה על הרוב. השלישי שהיה איש מלחמה, רוצה לומר יודע בתחבולות המלחמה והוא גם כן דבר מתמיה שיהיה בעל מלחמה בן אדם רועה צאן, וגם שהאדם המתעסק בתחבולות המלחמה לא יטריד זמנו בניגון ובשיר, כי הם מלאכות מקבילות. הרביעי ונבון דבר, וגם זה מתמיה, שעל הרוב המנגנים והמשוררים נשלמים במדמה וחסרי ההשכל האמתי, ולזה לא היו הבעלי שכל ועצה מנגנים כי אם על המעט. החמישי ואיש תואר, וגם זה מתמיה, כי על הרוב המשוררים והמנגנים הם שחוריים ועל המעט יהיו דמיים ויפה תואר. הששי והשם עמו, רוצה לומר שהיה ירא אלהים וסר מרע, וגם זה מתמיה מאד, שפעמים מועטות ימצא המנגן יפה תואר שלא יהיה נרדף אחרי תאוותיו ורודף אחרי הנשים, גם אנשי המלחמה על המעט יהיו יראי חטא, ולכן שבח שעם היותו עם כל התוארים הקודמים, הנה השם עמו. והמפרשים פירשו והשם עמו שהוא מצליח במעשיו, והתוארים האלה הם הראוים לאיש אשר יעמוד בהיכל המלך ולזה שבחו בהם. ועם היות דוד עדין נער ולא נסה ללכת באלה, הנה הנער הזה שבחו בכל אותם התוארים להיותו מוכן אליהם, והיה נראה מתכונותיו ומדותיו היותו נוטה אל התוארים האלה כלם עם כל נערותו. ואתה תראה שכלם נמצאו בו אחר כך על השלמות, שהיה גבור ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר והיה נעים זמירות ישראל והיה השם עמו בכל אשר יעשה ושוה השם לנגדו תמיד, והוא ממה שיורה שנצנצה רוח הקודש על הנער הזה וצדק בכל דרכיו. ובמסכת סנהדרין (פרק י״ב צ״ג ע״ב) ובמדרש שמואל (סוף פרשה י״ט) דרשו התוארים האלה בתורה ובתלמוד ושהיה ההלכה כמותו בכל מקום:

ונבון דבר – מבין כל דבר חכמה.

וגבור חיל וכו׳ – המה הדברים הראוים לעומד בהיכל המלך.

וה׳ עמו – שהוא איש מוצלח, ובהצלחתו יועיל לך.

ויען אחד מהנערים לכן השיב כי נמצאו בדוד גם שלמיות אחרות חוץ מההרגל בניגון שלפיהם ראוי הוא להיות בהיכלי מלך, וכבר באר מהרי״א שרשם לו ששה תוארים,

א. ידע נגן רצה לומר יודע חכמת המוזיקא בשלימות,

ב. וגבור חיל – שלא כדרך המשוררים שרובם ישתלמו בכח הדמיון והם חלושי המזג רפויי ההרכבה על הרוב,

ג. ואיש מלחמה יודע בתחבולות מלחמה וגם זה דבר מתמיה שהמתעסק בתחבולות מלחמה לא יטריד זמנו בניגון ובשיר כי הם מלאכות מתנגדות,

ד. ונבון דבר וגם זה נגד הרגיל במשוררים שנשלמים בדמיון וחסרי ההשכל האמתיי לרוב, ולזה לא היו בעלי השכל ועצה משוררים כי אם על המעט,

ה. ואיש תאר וגם זה אינו רגיל במשוררים שהם שחוריים ועל המעט יהיו דמיים ויפי תואר,

ו. וה׳ עמו רצה לומר שהוא ירא אלהים וסר מרע, וגם זה על המעט שהמנגן שהוא יפה תואר לא יהיה נרדף אחר תאוותיו ואחר חמדת נשים, ותוארים ההם ראוים לאיש אשר יעמוד בהיכלי מלך, ועם היות דוד עדיין נער שבחוהו באלה התוארים שהיה מוכן להם מתכונתו.

וגבור חיל – נראה שחלפו איזה שנים מיום משיחת דוד עד שבא אל שאול; ועיין מ״ש למטה י״ז:י״ב.

וַיַּעַן֩ אֶחָ֨ד מֵהַנְּעָרִ֜ים הוא דואג האדומי, שהיה המיוחד שבנערים¹, וַיֹּ֗אמֶר לשאול, הִנֵּ֨ה רָאִ֜יתִי בֵּ֣ן לְיִשַׁי֮ בֵּ֣ית הַלַּחְמִי֒ מבית לחם, שהוא יֹדֵ֣עַ לְנַ֠גֵּן ובנוסף הוא בקיא בחכמת המוזיקה בשלמות², וְיש לו עוד תכונות טובות שאינן נמצאות אצל המשוררים³, שהוא גִבּ֨וֹר חַ֜יִל בעל גבורת לב⁴, וְאִ֧ישׁ מִלְחָמָ֛ה היודע בענייניה והרגיל בה⁵, וּנְב֥וֹן דָּבָ֖ר שמבין דבר מתוך דבר⁶, ומבין כל דבר חכמה⁷, ומכלכל דבריו במשפט ובתבונה⁸, וְהוא אִ֣ישׁ יפה⁹ תֹּ֑אַר, וַיהוָ֖ה עִמּֽוֹ שכל מה שהוא עושה ה׳ מצליח בידו¹⁰ בהיותו ירא אלהים וסר מרע¹¹, ובהצלחתו יועיל לך¹²:

1. סנהדרין צג:, רש״י, אברבנאל.

2. אברבנאל, מלבי״ם.

3. אברבנאל, מלבי״ם.

4. רד״ק.

5. רד״ק.

6. מהר״י קרא.

7. מצודת ציון.

8. רלב״ג.

9. רד״ק.

10. רי״ד. ובמדרש שמואל (סוף פרשה י״ט) דרשו התוארים האלה בתורה ובתלמוד ושהיה ההלכה כמותו בכל מקום, אברבנאל.

11. מלבי״ם.

12. מצודת דוד. והתכוון להכניס עין רעה של שאול בדוד, שיתקנא בו, רש״י.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון