×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ט) אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל⁠־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא⁠־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃
a land in which you shall eat bread without scarceness, you shall not lack anything in it, a land whose stones are iron, and out of whose hills you may dig copper.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גאברבנאלר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שיאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
אַרְעָא דְּלָא בְמִסְכֵּינוּ תֵּיכוֹל בַּהּ לַחְמָא לָא תֶחְסַר כָּל מִדָּעַם בַּהּ אַרְעָא דְּאַבְנַהָא בַרְזְלָא וּמִטּוּרַהָא תִּפְסוּל נְחָשָׁא.
a land where, without poverty, you may eat bread, and have want of nothing; a land whose stones are iron, and out of whose hills you may cast brass:
ארע די לא במסכנותא תאכלוןב בה לחםג לא דתחסרון כל מן דעםה בה ארע ודאבניה שרי⁠{ר}⁠ין וברירן היך פרזלהז ומן טווריה חצבין נחשה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״במסכנות״) גם נוסח חילופי: ״בחוסרנה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תאכלון״) גם נוסח חילופי: ״תיכול״.
ג. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״ומזון״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״תחסרון ... נחשה״) נוסח אחר: ״תחסר כל מנדעם בה ארע די אבניה ברירין כפורזלא וטור⁠(נ)⁠יה ח⁠(כ){ס}⁠ימין כנחשה״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דעם״) גם נוסח חילופי: ״מדעם״.
ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״דאבניה ... נחשה״) נוסח אחר: ״דחכימי⁠(א)⁠ה⁠{א} תקיפין הי כפרזלא ותלמידייהא חסינין הי כנחשה״.
ז. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״היך פרזלה״) גם נוסח חילופי: ״כפר׳⁠ ⁠⁠״.
ארעא דלא בחוסרנא תיכלון בה לחמא ולא תחסר כל מידעם בה ארעא די חכימהא גזרין גזירן ברירן הי כפרזלא ותלמידהא שאילן שאלין חסימן כנחשא.
a land where, without poverty, you may eat bread and want nothing; a land whose sages will enact decrees unalloyed as iron, and whose disciples will propound questions weighty as brass.
די אבנהא ברירין כפורזלא וטוריא חכימין (נ״א חסימין) כנחשא.
whose stones are pure as iron, and whose hills are firm as brass.
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ
פעמיים בה
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ עוֹמְדִים יוֹם אֶחָד וְעוֹסְקִים בַּפָּסוּק הַזֶּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב (דברים ח) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ. לְשֵׁם מָה פַּעֲמַיִם בָּהּ בָּהּ?
עם שלא שולט בו מלאך לא״י שלא שולט בה שום מלאך
אֶלָּא הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִלֵּק אֶת כָּל הָעַמִּים וְהָאֲרָצוֹת לִשְׁלוּחִים מְמֻנִּים, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא שׁוֹלֵט מַלְאָךְ וְלֹא מְמֻנֶּה אַחֵר, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ, לָכֵן הִכְנִיס אֶת הָעָם שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בָּהֶם אַחֵר לְאֶרֶץ שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בָּהּ אַחֵר.
הקב״ה נותן מזון תחילה לא״י ואח״כ לכל העולם
בֹּא רְאֵה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן מָזוֹן שָׁם בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ לְכָל הָעוֹלָם. כָּל שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּעֹנִי, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא כָּךְ, אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִזּוֹנֵית בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ כָּל הָעוֹלָם.
בעושר בסיפוק, בה שורה קדושה האמונה והברכה העליונה
וְלָכֵן אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, אֶלָּא בְּעֹשֶׁר, בַּסִּפּוּק שֶׁל הַכֹּל תֹּאכַל בָּהּ וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר. בָּהּ בִּקְדֻשַּׁת הָאָרֶץ, בָּהּ שׁוֹרָה הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה, בָּהּ שׁוֹרָה הַבְּרָכָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר
(זהר בראשית דף קח:)
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ
נכנסו לארץ מהולים ונפרעו [שלא יתעכבו]
וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ מֹשֶׁה לֹא פָרַע אוֹתָם? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַכְּבוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּתְרַפְּאוּ, וְעַל זֶה כָּתוּב שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי. מָה הַטַּעַם לֶחֶם עֹנִי? מִשּׁוּם כִּי בְּחִפָּזוֹן יָצָאתָ וְגוֹ׳, וְכָתוּב וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ.
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, נִכְנְסוּ מְהוּלִים וְנִפְרְעוּ, וּמַה כָּתוּב? (דברים ח) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם.
מסכנות – זה לחם עוני – לבנה שעומדת בפגימתה
מַה זֶּה בְּמִסְכֵּנֻת? לֶחֶם עֹנִי. לָמָּה נִקְרָא לֶחֶם עֹנִי? מִשּׁוּם שֶׁהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בִּפְגִימָתָהּ וְלֹא מִתְבָּרֶכֶת מִן הַשֶּׁמֶשׁ, וְלֹא מוּאֶרֶת מִן הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְלֹא מוּאֶרֶת [מכל] מִיּוֹבֵל. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִפְרְעוּ. אֲבָל כָּאן שֶׁנִּמּוֹלוּ יִשְׂרָאֵל וְנִפְרְעוּ, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ כָּתוּב, וְעַל זֶה לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא תֶחְסַר כֹּ״ל בָּהּ. כְּמוֹ שֶׁחָסְרוּ לָהּ בְּמִצְרַיִם.
בכל שנה עושים זיכרון, ועל שלא נפרעו במצרים חסרו אותו
וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל זִכָּרוֹן שֶׁל מִצְרַיִם וְאוֹכְלִים, וְלֹא מִתְכַּלֶּה מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת. וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִפְרְעוּ כָּאן בְּמִצְרַיִם, חָסְרוּ אוֹתוֹ, אֶת הַכֹּל הַזֶּה, וְהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בִּפְגִימוּת. וְנִקְרֵאת לֶחֶם עֹנִי. עֹנִי כְּתַרְגּוּמוֹ מִסְכֵּנוּת.
וכל מה שאכלו בארץ בשביל זכרון מצרים
וּמַה שֶּׁאָכְלוּ אוֹתוֹ שָׁם בָּאָרֶץ, זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל זִכְרוֹן מִצְרַיִם, וְזֶה לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וְלֶעָתִיד לָבא כָּתוּב (ישעיה ס) לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ וְגוֹ׳.
(זהר שמות דף מ:)
בַּלַדֵ לַא תַּאכֻּלֻ פִיהִ טַעַאמַךַּ בִּתַּקתִירֵ וַלַא יֻעוזֻךַּ פִיהִ שַׁיְאַ בַּלַדֵ מִן חִגַּארַתִהִ אַלּחַדִידֻ וַמִן גִבַּאלִהִ אַלנֻּחַאסֻ
ארץ אשר לא תאכל בה את מזונך במנות קצובות, ולא-תזדקק בה לדבר, ארץ אשר מן אבניה, הברזל, ומן-הרריה, הנחשת.
במסכנֻת – בעניות. (ספר השרשים ״סכן״)
אאשר לא במסכנות – בעוני. וכמוהו קריאת הראשונים לחולה ׳מסכן׳; ובקהלת, ״איש מסכן וחכם״ (קהלת ט׳:ט״ו), ונאמר ממנו ״יסכן בם״ (קהלת י׳:ט׳), כלומר שיתייסר בבקעו אותם.
א. ביאור זה מופיע לאחר הביאורים על פרק ט׳.
אשר לא במסכנות תאכל בה לחם – כלומר: לא תאכל פת חריבה כדרך עני ומסכן, שהרי מלבד החטה והשעורה שהוא לחם, יהיה לך גפן ותאנה ורימון וגו׳ ודבש (דברים ח׳:ח׳) תמרים שהם מתוקים.
אשר לא במסכנות תאכל בה לחם A LAND IN WHICH YOU WILL NOT EAT BREAD IN POVERTY: In other words, you will not eat dry bread as the wretched and the poor do. [As the previous verse explained,] in addition to the wheat and the barley – i.e., the bread – you will also have sweet things: vines, figs, pomegranates ... and date-honey.⁠1
1. Rashbam makes use of vs. 8 to explain the idea of “eating bread in poverty” in vs. 9.
On Rashbam’s understanding of דבש as date-honey, see his commentary to Leviticus 2:11 and note 46 there.
במסכנת – כמו: בדלות ובעניות, וכן: ילד מסכן וחכם (קהלת ד׳:י״ג).
SCARCENESS. Be-miskenut (scarceness) means in poverty and impoverishment. Compare, misken (poor) in a poor and wise child (Eccles. 4:13).
לא תחסר כל בה – שאין ארץ ישראל חסירה כלום (בבלי ברכות ל״ו:).
לא תחסר כל בה – YOU SHALL NOT LACK ANYTHING IN IT – For the land of Israel lacks nothing (Bavli Berakhot 36b:15).
לא תחסר כל בה – כל הגדל בה אינו גדל בחסרון אלא בשפע.
לא תחסר כל בה, "you shall not lack for anything in it.⁠" Whatever grows in that land will grow in abundance.
ומהרריה תחצוב נחושת – פי׳ נחשת צרוף שא״צ שום תיקון מלאכה דאל״כ מה רבותיה משאר ארצות.
וטעם אשר אבניה ברזל – כי במקום אשר תחשוב ששם אבניה, תמצא הברזל, כי מעפרה יוקח. ובשרם כי בארץ ישראל מחצב נחשת וברזל שהם צורך גדול ליושבי הארץ, ולא תחסר כל בה, אבל מוצא הכסף והזהב איננו חסרון בארץ. [ובתרגום ירושלמי ראיתי: דאבניה ברירן היך פרזלא. רצונו לפרש שהכתוב משבח הארץ שימצאו בה מחצבים מאבנים גדולות, אבנים יקרות אבני גזית,⁠1 לבנות מהם בתים וחומות ומגדלים, לא כארץ מצרים וארצות רבות שהם שכני בתי חומר2 ונעשים ליושביהם קבריהם.⁠א]⁠ב
1. השוו ללשון הפסוק במלכים א ה׳:ל״א.
2. השוו ללשון הפסוק באיוב ד׳:י״ט.
א. כן בכ״י פריס 222, לונדון 5703, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 (אולי לאחר תיקון): ״קברים״.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
A LAND WHOSE STONES ARE IRON. The meaning thereof is that in the place where you expect stones, you will find iron, for it will be mined from the dust thereof.⁠1 He thus brought them the joyful message that in the Land of Israel there is a quarry of copper and iron which are a great necessity for the inhabitants of the Land, and thou shalt not lack any thing in it. But [the absence of] a source of silver and gold2 is no deficiency in a land. And in the Targum Yerushalmi I have seen it rendered: "a Land whose stones are as bright as iron,⁠" meaning to say that Scripture is praising the Land because in it there will be found quarries of great stones, costly stones,⁠3 hewn stones with which to build houses, walls, and towers, unlike the land of Egypt and many lands where people dwell in houses of clay4 and their houses may become their graves [from excessive rains].⁠5
1. See Job 28:2.
2. See ibid., (1).
3. I Kings 5:31.
4. Job 4:19.
5. Yerushalmi Yoma VI, 4. This was the High Priest's prayer on the Day of Atonement for the people that live in the flatlands — "that their houses may not become their graves" [from excessive rains]. Ramban uses the expression in the broad sense indicating the advantage of the Land of Israel where homes can be built from rocks that will not endanger the lives of their inhabitants.
ארץ אשר לא במסכנות – הארץ שהיא מלאה כל טוב כגן ה׳ כארץ מצרים והיא חסרה ממקצת הדברים הנמצאים במקומות זולתם, הנה יושביה אוכלים לחם במסכנות, ולכך ישבח הכתוב הארץ הקדושה שאין בה חסרון שום דבר בעולם, כי לא ימצא שום דבר למאכלו של אדם בשאר ארצות שלא ימצא בארץ, ויש שימצא בארץ ולא ימצא בשאר ארצות, זהו לא תחסר כל בה.
ואפשר שיכלול עוד ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם שלענין התורה והחכמה דבר הכתוב, שכן היא נמשלת ללחם, שנאמר (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי, ולפי שהתורה והחכמה אי אפשר לאדם להשיגם על השלמות אלא עם ההכנות הראויות הצריכות לו ומלבד ההכנות יצטרך שיהיה אויר הארץ זך וטוב כי יועיל הרבה בלמוד, וטוב ההכנות האויר הטוב אשר בארץ על כן יאמר, החכמים שבה לא יאכלו במסכנות לחמה של תורה כי יהיה לבם כפתחו של אולם לטוב ההכנות ורחבה מיני ים לטוב האויר, וכמו שדרשו רז״ל (בראשית ב׳:י״א-י״ב) וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, ואמרו אוירא דארץ ישראל מחכים, מה שאין כן בחכמים שבחוצה לארץ שהם חסרי ההכנות והאויר הטוב והם בודאי אוכלי לחם העצבים, אוכלי לחמה של תורה במסכנות, וזהו שאמר במעלות הארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כיון שתורתן שלמה הוא העושר הקיים והאמתי שנתברכו בו, וברכת ה׳ היא תעשיר, ולכך אמר לא תחסר כל בה, כי הברכה היא בכל. וטעם אשר אבניה ברזל במקום שתחשוב ששם אבנים שם תמצא הברזל, וכן ההרים שם תמצא הנחשת, וזהו לא תחסר כל בה לפי פשוטו כי העדר הברזל והנחשת חסרון גדול בארץ, לפי שהם תשמישי הכלים שמשתמשין בהם ברוב, אבל הכסף והזהב אינו חסרון גדול בארץ, ועל כן שבח הארץ במה שהוא עיקר התשמיש והם הברזל והנחשת שיהיה העדרם חסרון גדול בארץ ולא שבח אותה בכסף וזהב, וכן הזכיר משה בוזאת הברכה בברכת אשר (דברים ל״ג:כ״ה) ברזל ונחשת מנעלך. ודרשו רז״ל ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרי אבניה אלא בוניה, אלו תלמידי חכמים. כוונו החכמים ז״ל בזה לענין האמונה, ולקחו הפסוק הזה לאסמכתא.
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, "a land where you will not eat bread in poverty.⁠" A land in which all the good things of earth can be found such as the land of Egypt which the Torah compared to "a garden of the Lord,⁠" nonetheless lacks certain ingredients found elsewhere so that people eat bread in such a land of plenty in poverty, not enjoying the affluence around them. This is why the Torah praises the Holy Land by comparison to the land of Egypt seeing it offers the same advantages without the accompanying drawbacks. None of the food products found anywhere in the world are not also available in the land of Israel. There are, however, agricultural products which are exclusive to the land of Israel and cannot be grown successfully elsewhere. This is the meaning of the words לא תחסר כל בה, "nothing is lacking in it (the land of Israel).⁠"
It is possible that the expression: "you will not eat bread in poverty in that land,⁠" refers to something spiritual, i.e. that the word לחם, "bread,⁠" does not refer to physical food. This would not be the first time that Torah has been compared to לחם. Compare Proverbs 9,5 where Solomon, quoting the Torah called "Wisdom,⁠" says: "come eat my bread". Seeing that it is impossible to acquire Torah and wisdom in the full sense of the word without proper preparation designed to facilitate its study, Moses may indicate here that the ideal such preparation is residence in the land of Israel, which possesses the physical conditions such as ideal climate to enable people to study Torah successfully. Scholars studying Torah in that land do not suffer from the handicaps which scholars in other countries suffer from. Those scholars belong to the category of people known as eating לחם העצבים, "the bread of troubles" (Psalms 127,2), in contrast to the people in Israel. The true wealth of the people in Israel is the quality of their Torah knowledge which was acquired with the help of the superior climate and therefore food produced in the Land of Israel. This is why Moses underlines this thought by adding לא תחסר כל בה, "nothing is lacking in that land.⁠" The blessing is anchored in the word בכל; compare Genesis 24,1 "and the Lord had blessed Avraham בכל.⁠" The reason Moses adds that the stones of the Land of Israel yield iron, is to tell us that in places where one expects to encounter only stone one will be surprised to find iron. A similar surprise awaits those who see nothing more than high piles of rock in the mountains of that land. These mountains are filled with copper. Seeing that copper and iron are used as raw materials for most of man's utensils, a land which yields such raw material can aptly be described as "lacking nothing.⁠" A people who have to import all these raw materials are at a serious disadvantage, aware of real shortcomings in their land. If the earth of a land does not yield silver or gold this is at best considered a minor shortcoming. Moses praised the availability of those ores which are needed daily in people's lives. Moses includes this kind of blessing once more at the end of the last portion of Deuteronomy when he praises the soil of Asher's section of Eretz Yisrael (33,25).
Our sages in Taanit 4 take a Midrashic approach to the words ארץ אשר אבניה ברזל by suggesting that instead of reading אבניה, "its stones,⁠" we might read this as בוניה, "its builders,⁠" i.e. the Torah scholars are possessed of a faith as strong as iron.
אשר אבניה ברזל – כי ממקום שתחשוב שהם אבנים תמצא ברזל. ובתרגום ירושלמי דאבניה ברירן היך פרזלא פי׳ שהכתוב משבח הארץ שימצאו בה מחצבים של אבנים גדולות ויקרות לבנות מהם חומות ומגדלים לא כארץ מצרים ושאר ארצות שהם שוכני בתי חומר ונעשים קברים ליושביהם. ולא שיבח הארץ במחצב כסף וזהב כי יותר הוא צורך ליושבי הארץ מחצב הברזל והנחשת משל כסף וזהב:
אשר אבניה ברזל, "whose stones yield iron, etc.⁠" The place you choose to look for stones will surprise you by harbouring iron.
According to the Jerusalem Targum, the meaning is that the stones in the Land of Israel will prove to be as strong as iron. In other words, the land is full of quarries from which valuable building stones can be hewn. These stones will be useful in the construction of walls and fortifications. The reason why Moses did not praise the land for the silver and gold one might find there, is that the stones he mentioned would prove more useful than the silver and gold, which are only luxuries, not necessities.
תחסר – ג׳. דין ואידך וצפחת השמן לא תחסר ובטן רשעים תחסר אף ע״פ שזה נאמר בא״י הצדיקים בכ״מ לא יחסרו לחם שהרי אליהו הלך לצרפת ושם אמר לה לא תחסר אבל הרשעים בכ״מ תחסר להם.
לא תחסר – תגין על הרי״ש לומר שהיא ראש עפרות תבל.
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם – רוצה לומר: שלא תאכל הלחם בדרך עוני וחסרון כי הארץ נותנת פירות הרבה ולזה ימצא בה תמיד רבוי הלחם.
לא תחסר כל בה – רוצה לומר: כי כל הדברים אשר יצטרכו לאדם ימצאו שם.
ארץ אשר אבניה ברזל וגומ׳ – לפי שהברזל והנחשת והוא הברזל הקשה מאד יצטרכו לאנשים מאד במלאכותיהם זכר שהם נמצאים בארץ ישראל הרבה.
האמנם לפי שיש טובות אחרות גשמיות והם מלאכותיות בכסף וזהב והממונות וזכרם הפלוסוף מלאכותיות לפי שהם בערך האחרות כערך המלאכה אל הטבע מצורף אל היות קיומם במלאכה במשא ובמתן הודיעם שגם אלה לא יתן להם השם ית׳ בדרך הטבע. כי הארץ ההיא אינה כשאר הארצות רבות התבואות שהם חסרות הכסף והזהב מה שאין כן הארצות שהם חסרות התבואות מעצמם ויביאו אותם אליהם מחוץ שהארצות ההמה יותר מלאות כסף וזהב ושאר הממונות. כמו שיראה מענין ויניצא״ה ויינוב״א וברצלונ״ה ושאר הארצות אבל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא במסכנות ובדלות תאכל בה לחם. שתהיה רבת התבואות וחסרת הממונות אינה כן כי הנה לא תחסר כל בה כי היא ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחשת. והארץ אשר בה המחצבים היא רבת הממונות הרבה.
הרביעי: ארץ אשר לא במסכנת תאכל-בה לחם – שימצאו בה מעות בזול, כאמרו ״ותמלא ארצו כסף וזהב, ואין קצה לאצרתיו״ (ישעיהו ב׳:ז׳). כי אמנם יוקר המעות קשה מיוקר הפירות, כאמרם ז״ל: לא שנו אלא על בצורת של פירות, אבל על בצורת של מעות מתריעים עליה מיד (תענית י״ט:). החמישי הוא, ארץ אשר אבניה ברזל – שבה נמצא רבוי אבנים קשות ובהירות, יפות וטובות לבנין.
תחצב נחשת – נחושה, והוא הברזל הטוב שהוא בהיר ונאות לבנין וכלים.
ארץ אשר אבניה ברזל, a land whose stones contain iron, i.e. a useful metal, or whose stones are strong as iron, providing excellent building materials.
תחצוב נחושת, you will mine copper; the Torah’s definition of “good” iron, material that is excellent for either building material, or raw material for a variety of vessels.
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו׳ רז״ל דרשו (תענית ד) ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה אלו ת״ח שעוסקין בבנינו של עולם והם מחדדים זה את זה כברזל. ומה ראו על ככה לדרוש פסוק זה על לומדי תורה במקום שיש לפרשו כפשוטו. ונראה שקשה להם כי פסוק זה מתחיל בעניני אכילת לחם, ואח״כ אמר ואכלת ושבעת, ואיך נתן ריוח בין הדביקים והפסיק בברזל, אלא ודאי שהכל מדבר מהנהגת לומדי תורה כי כך דרכה של תורה פת במלח תאכל (אבות ו׳:ד׳). והביאור הוא שארץ זו לא בעבור מסכנות ודלות תאכל בה לחם כמות שהוא שהרי לא תחסר כל בה, אלא לפי שהיא ארץ אשר אבניה בוניה ברזל מחדדים זה לזה בהלכה וכל כך יהיה להם חשק בתורה עד שלא ידרשו איזו מקומן של זבחים הרוג צאן ושחוט בקר, אלא יסתפקו בלחם לבד. ואל תאמר שבעבור זה יותש כחם אלא עכ״פ יהיו חזקים כברזל כי התורה תוסיף תת כחה להם. ומ״ש אבניה בוניה אין צורך לזה כי מדרך הכתוב לכנות אנשי השם באבנים כמו אבן מאסו הבונים (תהלים קי״ח:כ״ב) כי אבני נזר מתנוססות (זכריה ט׳:ט״ז) האבן הראשה (שם ד׳:ז׳) וכן רבים. ועליהם אמר ואכלת ושבעת כי הצדיק אוכל לשובע נפשו אם מעט ואם הרבה יאכל וכן מ״ש ומהרריה. היינו מן אנשי השם שנקראו בשם הרים כמו שנאמר (מיכה ו׳:ב׳) שמעו הרים את ריב ה׳ מהם תחצוב נחושת כי נשיכתן נשיכת נחש (אבות ב׳:ט״ו) והלשון נופל על הלשון.
ובסמוך הזהיר על המותרות ואמר פן תאכל ושבעת – והל״ל פן תאכל ותשבע, אלא שר״ל פן תדרוש אחר המותרות ותאכל אחר שכבר שבעת ובתים טובים תבנה אע״פ שכבר ישבת שיש לך כבר דירה כדי צרכך, ולא תסתפק במוכרחות ותבנה עוד ללא צורך ועל זה הדרך נוכל לומר שגם בפסוק זה הזכיר האכילה והבתים, שאמר ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם, היינו הסיפוק ההכרחי כאכילה כאמור, ארץ אשר אבניה היינו בוניה ברזל כי הבונה כדי צרכו הוא הבנין החזק כברזל אשר מתקיים לעד, לא כן הבונים חרבות למו, כי מבנין המותרים ודאי לחרבה יהיה ושמם מאין יושב כדרך רוב חצרות של שרים שמקויים בהם ושאיה יוכת שער (ישעיהו כ״ד:י״ב).
ד״א מסכנת לשון אוצרות, מלשון ויבן ערי מסכנות לפרעה (שמות א׳:י״א) שלא יצטרכו לעשות אוצרות תבואה בארץ מפני יראת זלעפות רעב, או מלחמה, כי בעשותם רצון האל ית׳ נכון לבם בטוח בה׳ שומרם ומצילם.
וי״א לפי שמדרך העני לאכול פת כמות שהוא, אבל העשיר אינו אוכלו בלא לפתן, על כן אמר שלחם של א״י יהיה כל כך נקי וכשלג ילבין שאפילו העשיר יאכלו כמות שהיא בלא לפתן לכך נאמר לא במסכנת תאכל בה לחם.
ומ״ש וברכת את ה׳ אלהיך על הארץ הטובה – רמז לו״פ ארץ שהזכיר כי הם מקור הברכות כאמרו רז״ל (סוטה לח:) אין נותנים כוס של ברכה כ״א לטוב עין שנאמר (משלי כ״ב:ט׳) טוב עין הוא יבורך קרי ביה יברך ותוספת וי״ו רמז למקור הברכות כי הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות כו׳ (ב״ב ט:) וחסרון וי״ו של עפרון שהיה רע עין יוכיח, על כן דווקא טוב עין יברך ויבורך בתוספת וי״ו בששה ברכות הנזכרות בו״פ ארץ שהזכיר כאן על כן נאמר וברכת וגו׳ על הארץ והוא רמז נכון.
אֲבָנֶיהָ בַֿרְזֶל: בכל ספרי׳ מדוייקי׳ הבי״ת רפה, ואין כאן דין מפיק, דקמץ הה״א מורה על נח נסתר, כמ״ש1 בכלל מפיק. ועיין2 ביחזקאל ז׳. [בַרְזֶל].
1. כמ״ש: בצר, הנוספות, כללי בג״ד כפ״ת, עמ׳ 122.
2. ועיין: מ״ש יח׳ ז יא (׳ולא נה בהם׳).
ארץ אשר לא במסכנות וגו׳ – פירוש לפי שיש בני אדם שהגם שהם עשירים מתנהגים כמנהג עניים לב׳ סיבות. א׳ שחושש שמא יתמוטט ויעני לכן מצמצם לבל יוציא הוצאות מרובות, ב׳ שלא ישביע עצמו כדי שלא יראה שהוא עשיר, לזה אמר אשר לא במסכנות וגו׳ שאין מקום בה לב׳ המיחושים הנזכר, כי ב׳ המיחושים יהיו מאמצעות זה עשיר וזה עני ומאמצעות ההתמוטטות ושניהם אינם בעיר הלזו, ונתן טעם לזה באומרו לא תחסר כל בה פירוש בשלמא אם העושר בא מזולת הארץ זה משתדל ומעשיר וזה אינו משתדל ומעני אבל כיון שהעושר בארץ היא תלוי והמעשיר מהארץ מעשיר ונתחלקה לכולם בשוה אם כן כולם עשירים, גם אין לחוש להתמוטטות כל עת היותם בארץ כי ממנה עושר ונכסים והוא אומרו כל בה.
והזכיר ב׳ פרטים שהם ברזל ונחושת שהם ב׳ דברים הצריכים עקרים לתשמישי אדם, והזכיר אחר זה ואכלת וגו׳ פירוש לפי שאין שלימות לארץ בהיותה משובחת בפירות אם היא חסרת דברים הצריכין לישוב העיר ותשמישי בני אדם כי יצא השבח להשלים החסר, והלא תמצא כמה עובדי אדמה גנות ופרדסים שיש להם כמה וכמה ומשתכרין הרבה במה שנותנת האדמה כחה בפירות הארץ ובפירות האילן ואף על פי כן עומדים בחוסר כי יוציאו הכל בצרכי תשמישיהם ומלבושיהם, לזה אחר שאמר ארץ חטה וגו׳ גמר אומר לא תחסר כל בה ואין אתם צריכין להוציא משבח פירות הארץ למקום אחר להביא במקומו דברים הצריכים לתשמיש אדם ותשמיש תשמישיו ובזה ישנם בגדר ואכלת ושבעת.
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, "a land in which you will not eat bread out of scarceness;⁠" Moses mentions this as there are people, even wealthy people, who always practice the lifestyle of poor people. They may be motivated by one of two reasons. 1) They are afraid they may lose their wealth and find themselves impoverished, forced to curtail their lifestyle. They prefer not to live in accordance with their wealth so that any eventual forced adjustment would be easy for them as they had never indulged themselves in the first place. 2) They do not want to appear wealthy and arouse envy. Moses says אשר לא במסכנות, "where there is no scarceness,⁠" to teach the Israelites that both of the reasons mentioned for adopting the lifestyle of the poor do not apply in ארץ ישראל. The two considerations we mentioned were based on the assumption that the society is divided into "haves" and "have nots.⁠" This will not be the case in ארץ ישראל because לא תחסר כל בה, "no one will lack anything therein.⁠" If our wealth would derive from sources outside the land of Israel there would be a reason for the considerations we mentioned. Some people would make an effort to get rich, others would not. Accordingly, there would be class distinctions after a while. Seeing the source of wealth is the land of Israel itself, everyone has equal access to it and there is no need to fear becoming impoverished or to attract the envy of the less fortunate. Moses says: כל בה, "it contains all (that anyone desires).⁠"
Moses singles out two examples of the earth's natural wealth which the land of Israel is blessed with, i.e. iron and copper. The reason Moses singles out these two examples is because they are basic to everybody's needs. After this (verse 10) Moses mentions that people would eat and be satisfied, etc. The reason Moses had to mention this cardinal fact was that the perfection of the land does not merely consist of its fruit, its harvests, but the land must also provide basic materials to enable its people to build their shelters and to generally provide the possibility of life in the city. Many successful farmers in various countries who employ outside labour, etc., nonetheless are forced to sell all their produce in order to acquire building materials, clothing and tools. To teach us that the land of Israel would not lack natural resources Moses adds the words לא תחסר כל בה, that nothing essential would be scarce in this land after he had described the seven most valuable foods and fruit the land would produce.
ארץ אשר לא במסכנת וגו׳ – הם שאר דברים כולל כל מיני בעלי חיים בקר וצאן וכו׳. ארץ אשר אבניה. הוא שבח הארץ ביסוד העפר וארץ טובה משובחת גם באוירה. וגם חשב כאן מעלת דחצ״מ. ארץ אשר אבניה. הוא מעלת הדומם. ארץ אשר לא במסכנת. כוונתו שיאכל פתו עם בשר בהמה ועוף והוא מעלת החי. ארץ חטה ושערה. הוא מעלת הצומח. ואכלת ושבעת וברכת. זה המדבר. כמ״ש (ישעיהו א׳:י״ט) טוב הארץ תאכלו זכה האדם אוכל את המאכל ואם לאו חרב תאכלו. המאכל אוכל אותו ומפסידו. וברכם שיאכלו טוב הארץ וישבעו.
במסכנות – נקראו המקומות שגונזים בהם בר לשנות בצורת, ערי מסכנות (שמות א׳:י״א), ואמר שלא יאכלו לחם בדרך מסכנות (מיט שפארואמקייט).
במסכנת – בדלות ועניות, כלומר לא תאכל פת חריבה כדרך עני ומסכן, שהרי מלבד החטה והשעורה שהוא לחם יהיה לך גפן ותאנה ורמון ושמן ודבש שהם מתוקים ועריבים לחיך, וכל אשר תתאווה נפשך תמצא שם כי לא תחסר כל בה:
אשר אבניה ברזל – הטעם, במקום אשר תחשוב ששם אבנים תמצא ברזל כי מעפר יוקח, ובשרם כי בארץ ישראל מחצב נחושת וברזל שהוא צורך גדול ליושבי הארץ, אבל מוצא הכסף וזהב איננו חסרון בארץ:
ומהרריה תחצב נחשת – הברזל ימצא בלי טורח על פני הארץ, לפי שבו צורך יותר, והנחושת יחצב:
אבניה ברזל – קשות וטובות לַבִנְיָן (ספורנו), אבל אם היו רוב ההרים הרי ברזל היה הקרקע טַרְשִין, לא ארץ פרי.
ארץ וגו׳ – ״מסכנות״ – משורש ״סכן״: להעניק תשומת לב מרובה לדבר כלשהו. מכאן ״סוכן״: שומר אוצר המלך (עיין שמות א, יא). מכאן גם ״מסכן״: קמצן, ומי שנאלץ להיות קמצן מתוך הכרח. ״במסכנת״: בקמצנות (עיין פירוש, בראשית יט, ד).
לא תחסר כל בה – היא מספקת לך גם מעדנים המשמשים להנעים גרידא את החיים.
אשר אבניה ברזל וגו׳ – מספר דברי הימים (א׳ כב, ג) מוכח שברזל ונחושת נכרו מן המחצבים שבארץ ישראל. ״חצב״ הוא הלשון המשמשת לכריית מתכות מן הסלע. מכאן שזוהי ארץ שאדמתה מתאימה לחקלאות ולתעשייה.
ארץ – ר״ל ויש ארץ שמגדלת כל מיני פירות אבל יחסרון בה דברים אחרים כמו עצי מוקד ואבני בנין והמתכיות ויצטרכו למכור הפירות חוץ למדינה ולהביא מחירם דברים החסרים להם ועי״כ יאכלו לחם במסכנות אבל בא״י לא תחסר כל בה וגם ימצאון בה אבני בנין ומיני מתכיות וא״כ לא במסכנות תאכל בה לחם:
לא תחסר כל בה: כך נמצאים במקומות מפוזרים1 מכל מינים שבעולם, כמבואר באיכה רבתי שהראה רבי יהושע בן חנניה לקיסר איזה מינים נפלאים שביקשו ממנו, והעיקר הוא בהר המלך שבשבט יוסף, כמו שכתבתי בספר בראשית (מט,כה)2 ובפרשת וזאת הברכה (להלן לג,טו) בברכת יוסף.
1. בתוך ארץ ישראל. וכך כתב גם להלן (לג,יג) ד״ה ומתהום רובצת תחת.
2. על הפסוק ״מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך״.
אשר אבניה ברזל – לפי עדות החכם שווארץ בימינו לא ימצא בא״י לא נחשת ולא ברזל כי אם מעט מזער, ומן המקרא הזה נראה שבימי משה היו נמצאים שם בשופע; ושד״ל בתרגומו פירש אשר אבניה קשות כברזל, וזו היא ג״כ דעת מדרש תנחומא (פרשת שלח לך), והביאוה ג״כ בעלי התוספות מסכת כתובות (כתובות קי״ב.).
לא במסכנות וגו׳ – אין צורך למכור את מצרכי האוכל כדי לקנות במחירם תוצרות אחרות, מפני ששום דבר אינו חסר בארץ.
לא תחסר כל בה – הולך ומתפרש על ידי המלים הבאות. הרי זה העושר במתכות הנחוצות ביותר, העשוי במיוחד להעשיר את הארץ.
אבניה ברזל – לדברי פרשנים חדשים הכוונה לאבן בזלת, הנמצאת לפי תיאורי מסע במקומות רבים של הארץ.
ומהרריה וגו׳ – מוכח מכאן שבארץ ישראל היו גם מכרות נחושת, שרידים מהם נמצאים עדיין היום, השוה ר׳ יוסף שווארץ: ״תבואת הארץ״ ע׳ ת״ה, ודילמן כאן.
לא תחסר כל בה – מלמד שאין ארץ ישראל חסרה כלום.⁠1 (ברכות ל״ו:)
אבניה ברזל – א״ר אבא, כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו ת״ח, שנאמר ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרא אבניה אלא בוניה2. (תענית י׳.)
1. עיין לפנינו בפ׳ קדושים בפסוק ונעטתם כל עץ מאכל מש״כ שם.
2. הנה אין ספק שדרשה זו נאמרה ע״ד רמז וסימן לדבר לזכור ענין הדרשה כאשר כן דרך חז״ל בכ״מ בש״ס, והוא ע״ד מ״ש בשבת ק״ד א׳ עשה סימנים בתורה ובעירובין נ״ד ב׳ עשה ציונים לתורה, ובארנו ענין זה בארוכה בכ״מ בחבורנו, וע״ל ר״פ דברים, וכאן דריש ע״ד אסמכתא אל תקרא אבניה אלא בוניה שהם ת״ח וכדאמרינן בעלמא (ברכות ס״ג.) ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך מפני שהם בוני האומה ויסודה.

אך הנה כבר כתבנו כ״פ דבכ״מ שאמרו חז״ל אל תקרא כך אלא כך יש להם איזה דיוק או קושי הלשון באותו הפסוק, וכאן י״ל דדייקו משום דלפי לשון סוף הפסוק ומהרריה תחצוב נחושת הול״ל גם כאן אשר מאבניה תחצוב ברזל, ומדשינה לכתוב אשר אבניה ברזל מצאו רמז לתלות דרשתם.

ולבד זה ניחא להו לחז״ל לדרוש אבניה – בוניה, משום דמצינו בכ״מ שהת״ח מצויין בשם אבן, כמו בב״ב קמ״ה ב׳ מסיע אבנים אלו בעלי משנה, וכן בקה״ר עה״פ מסיע אבנים יעצב בהם, מי שמסיע עצמו מתלמודו סופו שיעצב, וכן באיכה רבה על הפ׳ תשתפכנה אבני קודש בכנוי לת״ח. ובמ״ר פ׳ ויצא והאבן גדולה זו ב״ד הגדול שבלשכת הגזית, ובזוהר [תקונים ס״א ב׳] ודברתם אל הסלע אלו בני נשא דמשתדלין באורייתא ושם קמ״ג ב׳ אבן מאסו הבונים אינון מארי מתניתין, וקרוב לומר שכינו כן את הת״ח ע״פ הדרשה בסנהדרין ל״ד א׳ עה״פ בירמיה כ״ג וכפטיש יפוצץ סלע למה נמשלו דברי תורה לפטיש מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף דברי תורה כן, ופירשו שם התוס׳ דצ״ל מה פטיש מחלק, יען כי האבן הוא מתחלק, הרי דשם סלע מוסב בכנוי לבעלי תלמוד.

אלא שגוף ענין הדרשה צריך באור, כי היתכן שתצוה התורה על ת״ח להחזיק במדה קשה להיות קשה כברזל, בעוד שכפי הידוע אחת מן המדות המשובחות להיות רך הטבע ונוח לרצות, וכמ״ש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, וגם קשה למה לא אמר כאן קשה כארז.

ולכן נראה לטוב פי׳ הגרי״ב במיני תרגימא דכונת הדרשה מוסבת לענין אחר, והוא למ״ש במנחות צ״ה ב׳ הקשה אדם הקשה כברזל, ופירש״י חכם ומחודד לחתך הלכה כברזל, עכ״ל. ולזה כיון רב אשי כאן שיחתך הדין בהחלט ולא שתהיה ההלכה רפויה בידו.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גאברבנאלר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שיאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144