Devarim 8 – דברים ח‏ – Mikraot Gedolot

וְתִדְכַר יָת יְיָ אֱלָהָךְ אֲרֵי הוּא יָהֵיב לָךְ עֵיצָא¹ לְמִקְנֵי² נִכְסִין בְּדִיל לְקַיָּימָא יָת קְיָמֵיהּ דְּקַיֵּים לַאֲבָהָתָךְ כְּיוֹמָא הָדֵין.

1. מקום יחיד ש׳כח׳ מתורגם כעיצא.

2. כן רגיל בתרגומים עשיית (חיל) = ׳קנא׳. השוו בראשית ל״א:א׳.

but remember the Lord your God, for He it is who gives you counsel to acquire riches, that He may confirm his covenant which He swore to your fathers, as at this day.

ותידכרון ית מימרה די״י אלהכון ארום הוא די יהב לכון חיילה למקני נכסין מן בגלל^א למקיימה^ב ית קיימיה די קיים לאבהתכון כיומא הדין.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חיילה למקני נכסין מן בגלל״) גם נוסח חילופי: ״חיל בג׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למקיימה״) גם נוסח חילופי: ״לק׳⁠ ⁠⁠״.

ותהוון דכירין ית י״י אלקכון ארום הוא דיהיב לכון מילכא למיקני ניכסין מן בגלל לקיימא ית קיימיה דקיים לאבהתכון כזמן יומא הדין.

but remember the Lord your God; for He it is who giveth thee counsel whereby to get wealth; that He may confirm the covenant which He swore to your fathers at the time of this day.

בַּלִ אד׳כֻּרִ אללַהַ רַבַּךַּ פַאִנַּהֻ אַלּמֻעטִיַךַּ קֻוַּתַּ תַּכּתַּסִבֻּ בִּהַא אַלּיַסַארַ לִכַּיְ יַפִיַ בִּעַהדִהִ אַלַּדִ׳י קַסַםַ בִּהִ לִאבַּאאִךַּ כַּיַוְמִנַא הַדַ׳א

אלא, זכור אתה כי ה׳ אלהיך, כי הוא הנותן לך כח אשר דרכו תרויח את הרחבות הגשמית, כדי שיקים את בריתו אשר נשבע בו לאבותיך, כיומנו זה.

וזכרת – הטעם: אם עלה על לבבך לאמר: כחי (דברים ח׳:י״ז) זכור הנתן לך כח.

BUT THOU SHALT REMEMBER. This means if the thought My power and the might of my hand hath gotten me this wealth should enter your mind, then remember the One who gives you power.

וזכרת את י״י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל – ידוע כי ישראל גבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף, ומלכי כנען במלחמה נצחו אותם. על כן אמר: אם תחשוב כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז), תזכור השם שהוציא אותך ממצרים, ולא היה לך שם כח ועוצם יד כלל, ותזכור עוד כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות שם עשה לך כל צרכך, אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכחך, השם הוא שנתן לך הכח כאשר עשית אותו, ואם תשכח את השם יכלה כחך ושארך ותאבד כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי י״י יכלו.

AND THOU SHALT REMEMBER THE ETERNAL THY G-D, FOR IT IS HE WHO GIVETH THEE POWER TO GET WEALTH. It is known that Israelites are mighty men, valiant men for the war¹ because they were likened to lions² and to a ravenous wolf,⁠³ and they vanquished the Canaanite kings in battle. Therefore he said, "If you should think, 'my power and the might of my hand hath gotten me this wealth,'⁴ you should remember G-d Who brought you forth from Egypt where you had no power or might of hand at all. You should further remember that He provided all your needs for you in the wilderness, where you had nought in the power of thy hand⁵ to survive. If so [concerning] this wealth which you have won by your strength as well, [you should bear in mind that] it is G-d Who gave you the power [that was necessary for you] to accumulate the wealth; and if you forget G-d He will consume thy flesh and thy body⁶ and you will perish,⁠⁷ just as [the nations before you] perished,⁠⁸ for all that forsake the Eternal shall be consumed.⁠⁹

1. Jeremiah 48:14.

2. See Genesis 49:9.

3. See ibid., (27).

4. (17).

5. Further, 28:32.

6. Proverbs 5:11.

7. (19).

8. (20).

9. Isaiah 1:28.

וזכרת את ה׳ – שממנו לבדו יגיע אליך כל הטוב כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, כלומר הוא מסר בידך כח המזלות שברא לעשות חיל למטה, והוא השליטך עליהם ואין למזלות ממשלה ושלטון עליך, וכמו שאמרו רז״ל אין מזל לישראל, וזהו שאמר למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך, כי כן הבטיח לאברהם שיהיה כל זרעו למעלה מן המזלות, והוא שדרשו רז״ל (בראשית ט״ו:ה׳) ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה, אין אומר הבט אלא מלמעלה למטה, מלמד שהגביהו למעלה מן המזלות ואמר לו כה יהיה זרעך.

ולפי זה יהיה ענין הפרשה מדבר בכלל ישראל אע״פ שבא הלשון בלשון יחיד כי כן מנהג הכתובים, וכן התחילה הפרשה בלשון יחיד ולשון רבים, כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות. ואם נאמר שהוא מדבר בפרט לכל אחד ואחד מישראל הן לשעה הן לדורות הבאים, ולזה בא הלשון בלשון יחיד, ויהיה באור הכתוב ואמרת בלבבך כי העושר נגזר מן השמים לכל יחיד ויחיד מישראל, שהרי כשאמרו אין מזל לישראל על הכלל אמרו אבל הפרט לכל יחיד ויחיד יש מזל, וכן אמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, כחי כח מזל שבגלגל, ועוצם ידי למטה שאני נושא ונותן ומתעסק עשה לי את החיל הזה כי בצרוף שתים אלה יהיה העושר, אל תדמה בנפשך לומר כן אלא וזכרת את ה׳ אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, כי אותו הכח העליון שיש לך הוא נתנו לך ובו אתה עושה חיל למטה, כי אלמלא כחו יתעלה לא היה בכח המזל ממש כי הוא עליון על כל הכחות כלן, וזהו שאמר שלמה ע״ה (משלי כ״ב:ב׳) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה׳, באר לך כי העושר והריש מקרה ופגישה בסבת חזרת הגלגל, ואין העושר לעשיר בשכלו ועוצם ידו, גם אין העוני לעני בחסרון שכלו וכדי שלא תאמר אם כן שהעושר והריש מקרה ופגישה הנה הכל גזרת הכחות עליונים ואין בזה גזרת השם כלל לא בעשרו של עשיר ולא בעניו של עני, אם כן הענין נמסר לכחות ולמקרים, לכך אמר עושה כלם ה׳, לבאר כי הכל בגזרת עליון עליהם יבא העושר והעוני הרעות והטוב.

'וזכרת את ה', "You shall remember the Lord your God.⁠" He alone is the source of your good fortune because He has given you the strength to perform deeds of valour. In other words: "He handed over to you the power to overcome negative horoscopic influences, influences which God had created to perform His will in the terrestrial regions. None of these constellations have any power or influence over you and your fate. This is what our sages meant when they said אין מזל לישראל, "Israel is not subject to horoscopic influences" (Shabbat 156). This is also meaning of the end of our verse: "in order to maintain His covenant which He swore to your forefathers as of this day.⁠" God, in His first appearance to Avraham, had positioned him above the stars, making him look down at the stars to teach him that his descendants' fate would not be governed by such stellar constellations. (Compare Genesis 15,5 and Bereshit Rabbah 44,14 on that verse).
The expression הבט in that verse always implies "looking down on something.⁠"

Although, technically, the wording there is in the singular, whatever God said to Avraham at the time was intended to cover the Jewish people as a whole not just the individual fate of Avraham. Our paragraph also commences with the singular but continues by using the plural אשר תשמרון לעשות.
You might argue that Moses addressed every single Israelite making his message relevant for all future generations and this accounts for the address in the singular, and the meaning of the verse would be: "if you will say in your heart that the wealth and affluence have been decreed from heaven for each Israelite individually rather than for the people collectively.⁠" You would base this on the saying that: "there are no horoscopic forces which determine the fate of the Israelites collectively, though there are such forces at work determining the individual fate of the nation.⁠" You might cite the statement that "economic success, the ability to have children, and the control over life and death do not depend on individual merit but on mazzal" (Moed Katan 28). This consideration might prompt you to ascribe your success to כחי "my personal mazzal.⁠" In fact you would ascribe your success to a combination of the forces at work in outer space and those beneath the earth; Moses tells you here that you must not commit such an error but you must "individually remember (וזכרת את ה' אלו-היך), the Lord your God,⁠" i.e. He gave you individually the strength to accomplish what you thought was decreed for you by the stars. Whereas God may have used intermediaries to channel success your way, were it not for the power He personally equipped you with, all the stars in the world would not have the power to influence your well being by one iota.
This is what Solomon had in mind when he said in Proverbs 22,2: "Rich man and poor man meet; the Lord made them both.⁠" He meant that success and failure are occurrences; they encounter each other due to the motions of the planets in orbit, not because the people who appear to possess it have acquired it due to their superior intelligence or have failed to acquire it due to their inferior intelligence. Neither is the reason for acquisition of wealth due to more sustained effort by one party than the other. Having assimilated this lesson you might say that seeing that success is not due to effort why make any effort at all? It is all the doing of the horoscopic constellations!⁠" To ensure that you do not reason in this fashion Solomon added: "the Lord makes them both.⁠" Everything is the result of Divine decree, even if it sometimes appears as if it is accidental or due to independent power residing in stellar forces.

וזכרת את י״י אלהיך כי הוא הנותן לך כח – פי׳ הרמב״ן ידוע כי בישראל גבורים ואנשי חיל למלחמה כי נמשלו לאריות ולזאב ונצחו למלכי כנען במלחמה על כן אמר הפסוק אם תחשוב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה תזכור השם שהוציאך ממצרים ולא היה לך שם כח ועוצם יד כלל. ותזכור עוד כי במדבר אשר אין לאל ידך לעשות שם עשה לך כל צרכך אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכוחך השם עשה לך הכח ואם תשכח השם יכלה כוחך ותאבד כאשר אבדו הם. וחזר ואמר עוד שמע ישראל כי הגוים האלה עצומי׳ ממך מאוד ואיך תנצחם במלחמ׳ ועוד כי יש להם ערים גדולות ובצורות ואיך תכבוש אותם ועוד ששם עם גדול ורב בני ענקים וכשיתברר לך כל זה יש לך לדעת שלא תוכל לעבור לפניהם כלל עד שתדע בלבבך כי השם הוא העובר לפניך הוא ישמידם והוא יכניעם לא כח ועוצם יד שלך:

וזכרת את ה' אלוהיך כי הוא הנותן לך כח, "you are to remember the Lord your God, for it is He Who gives you strength, etc.⁠" Nachmanides explains that it was a well known fact that the Israelites counted among them men of outstanding bravery, experts in martial skills, and others of sheer physical strength, for had not their founding father Yaakov compared some of his sons to lions, wolves, etc.? Had they not defeated the most powerful Canaanite Kings in war? Therefore Moses takes pains to remind the people that such strength had been granted to these individuals by Hashem; they are not to credit their achievements in any sphere of activity to כחי ועוצם ידי, "to my own strength and the power of my hand,⁠" but they are to remain mindful of the fact that without the active support of Hashem they could not have achieved any of this.

Moses repeats once more his clarion call: שמע ישראל in chapter 9 reminding the people that the nations in the land of Canaan, on a man for man basis, are far more powerful than the individual Israelites, and they are more numerous, and it is only due to Hashem's intervention on their behalf that past and future victories are possible. Those people even number giants as part of their population. If you were to leave everything to natural causes, you would never achieve your aspirations to subdue them. You must therefore constantly remain conscious of the fact that you have Hashem, Who is your commander-in-chief, and with such a commander-in-chief how could you fail?

{וזכרת}⁠^א – לנכח ישראל.

כי הוא הנותן לך כח – הוא הסבה הראשונה.

א. כך אולי צריך להשלים, והשוו אבן כספי ישעיהו י״ז:י׳.

אני לא אכחיש זה לגמרי, אבל הסכת ושמע וזכרת את י״י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה – ירצה שהוא אשר יעשה תמיד עמכם כאשר עשה יום הזה וכאשר אמרנו.

והנה משה רבינו ע״ה לא רצה להכחיש הקדמתם מענין כחם אבל אמר וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. לפי שאיך יכחיש כחם בעבודת האדמה והשתדלותם במקניהם וקנינם והסבות האמצעיות לא נוכל להכחישם כי הנה אמת החוש אבל אמר אמת הוא שאתם סבה לדבר אבל אינכם כי אם סבת אמצעיות לא סבות ראשונות כי עם היות שכחכם ועוצם ידיכם עשה לכם החיל הזה מי נתן לכם אותו כח ועוצם יד ומי נתן לכם את הארץ לעבדה והמטר לזרעה והרוח לקוצרה ושאר הדברים ההכרחיים כי אם הש״י. היתפאר הגרזן על החוצב בו האם ראוי שיאמר הכלי שהוא עשה הפעל ולא ידי האדם המניע אותו. לכן אין ספק שהש״י הוא שנתן לך כח לעשות חיל. והכח שנתן לך היא הארץ ושאר הדברים העוזרים כלם שנתן לכם הש״י תמיד למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה. ומה טוב אמרו כיום הזה ר״ל כי כמו שא״א שהיום הזה ר״ל במדבר לא תכירו שיד הש״י עשתה ככה בכל דור ודור ידו וגבורתו הוא הנותן לך כח ואין דבר מאתכם כי אם מאתו יתברך. ולפי שבשכחם חסדי ה׳ אשר אתם היה אפשר שיהיה אם ליחסם הדברים לכחם ועוצם ידם כמו שזכר והשיב עליהם ע״ז. ואפשר שתהיה השכחה לא מזאת הבחינה כי אם למשכם אחרי אלהים אחרים וישכחו את הש״י לזה בבחינה הראשונה מהשכחה לא הביא עונש כלל. כי היתה לסכלות אבל הורה להם דרך האמת.

וזכרת את ה׳ וגו׳ – פירוש שצריך לתת לבו על טובתו כי מה׳ היתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו, ותחילת תחבולות יצר האדם היא להשכיחו דבר זה ודרך זה יכנס לאבדו, ואולי כי לזה סמך מאמר שאחרי זה והיה אם שכוח תשכח פירוש אם שכוח דבר זה שה׳ הוא המטיב לך וגו׳ סופך שתשכח את ה׳, וסופך ללכת אחרי אלהים אחרים, ולא במחשבה לבד אלא במעשה כאומרו ועבדתם, ולא עבודה שאינה מסויימת באיסור אלא והשתחוית להם שהיא עבודה מסויימת באיסור לכל עבודה זרה שבעולם, כאומרם ז״ל (סנהדרין ס׳:) המשתחוה למרקוליס חייב הגם שאין עבודתו בכך, הא למדת שהזכירה זו גדר גדול לעבודת ה׳ ומחסרונה ידיחנו השטן ממדריגה למדריגה למטה ממנה.

וזכרת את ה' אלוהיך, "You shall remember the Lord your God, etc.⁠" Moses means that we must remember that the source of all the good we will experience is God and we must never forget it. If He had not imbued us with strength we could never have achieved what we imagine we have achieved with our own power. Whenever people turn away from religion, if ever so slightly, it is because they forget that their achievements are not truly their own. Such a path leads to a person's eventual destruction. This may be the reason this verse is immediately followed in the next paragraph by the dire warnings about what will happen when Israel "forgets" its God deliberately. Once you forget that God is the source of all the good you experience, you will eventually forget that you have a very exclusive God altogether. Once that happens, you will seek out other deities. Not only will you contemplate idol worship but you will engage in it actively. Not only will this be some kind of loosely defined service, but you will even prostrate yourself in front of such images. Sanhedrin 60 teaches that if one prostrates oneself in front of the idol Markolies one is guilty of idolatry even though this is not an accepted form of worship for that idol.

אשר נשבע לאבותיך כיום הזה – הרב אברבנאל פי׳ כמו שלא תוכל לומר היום הזה שכחך ועוצם ידך עשה לך את גו׳ כן לא תוכל לאמר זאת לדורות ולפי פירושו הכתוב מסורס ונ״ל כי כיום הזה קאי על השבועה כמ״ש לא בצדקתך ובישר לבבך רק למען השבועה אשר נשבע לאבותיך כי אין לך זכות בעצמך והוא כיום הזה פי׳ כמו שאתה רואה בעצמך היום הזה.

כיום הזה – הרי״א פי׳ כמו שלא תוכל לומר היום הזה שכחך ועוצם ידך עשה לך את החיל, כן לא תוכל לומר זאת לדורות, לדבריו לשון המקרא מסורס. ואמר הגר״א כי כיום הזה על השבועה, כמ״ש לא בצדקתך ובישר לבבך רק למען השבועה אשר נשבע לאבותיך, כי אין לך זכות בעצמך, וזהו כיום הזה שאתה רואה בעצמך היום הזה.

וזכרת וגו׳ – ״כוח״: כל מה שכלול באישיותך היצרנית וביכולת הרכישה שלך – דעת, כשרון, היכולת השכלית לשקול ולחשב, בריאות גופנית ונפשית, כל רגע, רצון ויכולת של הווייתך. כל אלה אינם תוצאה של מזונך הגופני; הם ניתנו לך ישירות מיד ה׳. כך גם התנאים החיצוניים הנחוצים כדי לאפשר את מאמציך היצרניים ולהביא להצלחתם, תלויים בה׳, ובה׳ לבדו. הוא הנותן לך הכוח לייצר עושר. רק חלק קטן ביותר של הצלחתך ניתן לייחס לזכותך שלך. לא ניתן לייחס את ברכת ה׳ אפילו לזכותך המוסרית, שכן שלא בזכות מעשיך הטובים, אלא בזכות אבותיך, שה׳ משלם את שכר צדקתם לצאצאיהם – ״למען הקים״ וגו׳ – קיבלת את כל אלה. משום בחינה אין לך סיבה להתגאות.

וזכרת – ע״ז משיב שהגם שתשכח את החנוך של ימי קדם, עכ״פ צריך אתה לזכור שגם החיל שאתה אוסף עתה, הגם שנעשה בעוצם ידך והשתדלותך, לא נעשה בכחך, כי הכח הפנימי שיש לך להשיג חיל בעוצם ידך הוא כח מושפע מלמעלה, שכל תנועה הנעשית למטה י״ל מניע ע״י כח עליון שהוא המשפיע ונותן בך חיות וכח שתוכל להניע ידך ואבריך לעשות חיל, והטעם שהוא נותן לך כח לעשות חיל בעוצם ידך הוא למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך, וא״כ צריך אתה לשמור מצות ה׳ כדי שיתמיד לך הכח הזה והברית והחסד אשר נשבע לאבותיך:

וזכרת וגו׳: אם נפרש שהוא סיום הענין וציווי שיזכור ״כי הוא הנותן לך כח וגו׳⁠ ⁠⁠״, קשה לפי זה הפרשה הסמוכה ״והיה אם שכח וגו׳⁠ ⁠⁠״, מה באה פרשה קטנה זו להוסיף חדשות. וגם אין סדר המקראות נוחין להתפרש, שאומר ״ואמרת בלבבך וגו׳⁠ ⁠⁠״ ולא סיים מה יהיה מאמירה זו¹, ורק חוזר לציווי.

אלא הכל קאי על ״ואמרת בלבבך״², שתחשוב שאין הקב״ה משגיח עליך אלא במה ש״נותן לך כח לעשות חיל״, ומאז שנתן לך כח בתחילת היצירה וכדומה בתחילת השנה, שוב אתה בעצמך עושה לך את החיל הזה. ומסיים עוד ״למען הקים וגו׳״ – תחשוב עוד כי מה שנותן לך כח אינו אלא כדי להקים את בריתו, ואחר שכבר הקים³ שוב אין לו עסק עמך, וא״כ אין לנו לברך את ה׳ אלא פעם אחת בשנה וכדומה. {ומ״מ עשה בזה פרשה בפני עצמה⁴, כדי ללמדנו דלא רק בסיבה זו⁵ יבא לידי עבודה זרה, ע״י כוונה זו שיחשבו כי הקב״ה אינו משגיח בכל שעה, אלא הוא הדין אם יגיעו לעבודה זרה מטעם אחר. וכיוצא בזה ביארנו לעיל (ו,טז)}.

1. מה התוצאה השלילית מאמירה זו.

2. גם פסוק י״ח ואחריו י״ט הינם חלק מ״ואמרת בלבבך״, ואין זו תשובה של התורה נגד ״ואמרת״ – וחידוש גדול הוא.

3. כלומר, שאתה חי בבטחה בארץ ישראל.

4. כלומר, פסוק י״ט שהוא התוצאה ע״פ רבינו – ״והיה אם שכוח תשכח״ נמצא אחרי סימון פרשה פתוחה, כאילו אין קשר בין הדברים.

5. של מחשבה על השגחת ה׳ שאינה תמידית ח״ו.

הוא – כלומר, הוא הנו הנותן וכו׳.

הנותן לך כח – אפילו על מה שפעלת בידך אתה, יש לך להודות לכח שניתן לך מאת ה׳.

למען הקים את בריתו – כאן נאמר בקיצור מה שמתבאר באריכות להלן ט׳:ה׳, דהיינו כי לא בצדקתם זכו ישראל לחסדי ה׳, אלא בגלל ברית האבות.

כיום הזה – כלומר, כמו שכיבוש ארץ ישראל העומד לפניך וכיבוש עבר הירדן המזרחי שכבשת כבר, אינם אלא בגלל ברית האבות ולא בצדקתך (דברים ט׳:ה׳ והלאה).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון