×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טז) הַמַּאֲכִ֨לְךָ֥א מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃
who fed you in the wilderness with manna, which your fathers didn't know; that He might humble you, and that He might test you, to do you good at your latter end.
א. הַמַּאֲכִ֨לְךָ֥ =ל-מ,ל1,ש,ש1,ק3,ל3,ל9 (אין געיה) וכך אצל ברויאר ומג״ה
• ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥ (געיה באות מ״ם) וכמו כן בדפוסים וקורן
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםר׳ בחיימושב זקניםרלב״גאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
דְּאוֹכְלָךְ מַנָּא בְּמַדְבְּרָא דְּלָא יְדַעוּ אֲבָהָתָךְ בְּדִיל לְעַנָּיוּתָךְ וּבְדִיל לְנַסָּיוּתָךְ לְאוֹטָבָא לָךְ בְּסוֹפָךְ.
who fed you in the wilderness with manna which your fathers knew not, that he might humble you, and prove you, to do you good in your latter end.
די אייכל יתכון מנה במדברה די לא חכמוא אבהתכון מן בגלל למצערהב יתכון ומן בגלל למנסייה יתכון למייטבה לכון בסוף יומייהג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חכמו״) גם נוסח חילופי: ״חכימו״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למצערה״) גם נוסח חילופי: ״לצ׳⁠ ⁠⁠״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בסוף יומייה״) גם נוסח חילופי: ״עקב יומיכון״.
דאוכלך מנא במדברא דלא ידעון אבהתך מן בגלל לסגפותך ומן בגלל לנסיותך לאוטבא לך בסופך.
and fed thee in the desert with manna which thy fathers knew not, to humble thee and to prove thee, that He may do thee good in thine end.
אַלּמֻטעִמֻךַּ אַלּמַןַ פִי אלּבַּרִּ מַא לַם יַערִפהֻ אַבַּאאךַּ לִיֻעַדִ׳בַּךַּ וַיַמתַּחִנַךַּ וַיֻעַוִּצַ׳ךַּ כַ׳יְרַא פִי אכִ׳רַתִךַּ
המאכיל אותך את המן במדבר השומם, מה שלא הכירו אותו אבותיך, לענותך כדי לבחן אותך, וישיב לך בכל טוב באחריתך.⁠1
1. [ולמען נסתך להיטבך באחריתך. - ואם היסורים חדשם עליה אלהים, הוא לצדקו ולרחמיו, לא הביאם עליה אלא על דרך מוסר, לגמלה תמורתם טובה, כאשר אמר ולמען נסתך להיטבך באחריתך. ואמר עוד (תהלים צד, יב-יג): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו׳ להשקיט לו מימי רע וגו׳ (׳האמונות והדעות׳ רבי סעדיה גאון, מאמר ששי).]
אהובהר בפרשה זאת כי הגבלת אבותינו באכילת המן באותה תקופה ארוכה – נסיון, וספר אותו בבקשת הדגים והדברים חריפי הטעם. וידוע, כי בתכונת האדם המאיסה בדבר האחד, כל דבר שהוא, אם הוגבל בו לבד, וזה היותו מטבע בריאתו מרכב מתכונות רבות.
א. ביאור זה מופיע לאחר הביאורים על פרק ט׳.
למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך – כל ענוי המדבר הטורח הגדול שהיה לישראל בו לא היה אלא להביאם לידי נסיון להרגיל טבעם במדת הבטחון ולהכניס בלבם אמונת ה׳ יתברך עד שיחזור להם רגילות העבודה לטבע, כענין שכתוב (תהלים כ״ה:ה׳) הדריכני באמתך ולמדני, מלשון (ירמיהו ב׳:כ״ד) פרא למוד מדבר, וכן (הושע י׳:י״א) עגלה מלומדה, כי בקש דוד ע״ה שידריכהו הש״י באמתו עד שיחזור לו מעשה עבודתו לטבע גמור, וזהו לשון התורה (דברים י״ד:כ״ג) למען תלמד ליראה את ה׳ אלהיך, כלומר שתהיה מלומד ותרגיל טבעך בעבודת הש״י עד שלא תצטרך לטרוח עליו, ויהיה מעשה היראה דבר טבעי אצלך לעשותו כשאר הדברים הטבעיים אשר אתה עושה בטבע. ומה שקרא הכתוב אכילת המן ענוי ואמר למען ענותך בא ללמד שכל מי שאין מזון לפניו לזמן מרובה אלא דבר יום ביומו אותה אכילה ענוי היא לו כיון שאינו רואה המזון לפניו, וכן כל מי שאינו רואה מה שאוכל אינו שבע, מכאן לסומין שאוכלין ואינן שבעין, והביאו לראיה (קהלת ו׳:ט׳) טוב מראה עינים מהלך נפש, ולפי שלא היו רואין המזון בעיניהם קרא לאותה אכילה ענוי.
למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך, "in order to afflict you and in order to test you, to do good for you in the end.⁠" All the tedium the people experienced during their trek in the desert was designed to subject them to a test to get them used to deal with such phenomena and to strengthen their faith when they would emerge from these tests each time. Faith in the Lord had to be instilled in them until it became their second nature (actually "first" nature). This is what David prayed for when he said in Psalms 25,5: "guide me in Your true way and teach me.⁠" The word למדני, "teach me,⁠" must be understood as similar to Jeremiah 2,24: פרא למוד במדבר, "a wild ass used to the desert" (trained in the desert). [The wild ass would not be wild if it had indeed been trained. The meaning is that it was unbridled and reflected the norms applicable in the desert. God used the Israelites' desert experience to train them to cope with adversity by relying on their God in heaven. Ed.]. Hoseah 10,11 using the example of a heifer, makes a similar point. David asked for God's assistance in training him to do His will until it would become his nature to do so, until it required little effort. We find the same wish expressed in Deut. 14,23 where the commandments of tithing and making pilgrimages to Jerusalem annually are used as prime examples of getting the Jewish people to "learn" to revere the Lord our God.
The reason why the Torah describes a people being fed manna from heaven as suffering, enduring an "affliction" in doing so is to teach that when someone does not have a food supply for a number of days ahead he is considered as enduring an "affliction.⁠" The fact that the supply of manna was only sufficient for one day at a time and the people had to depend on God's goodwill on a daily basis was an ענוי, a serious discomfort. Even the eating of such a limited food supply makes one conscious that there is nothing left when one has concluded one's meal, a fact which lessens' one's enjoyment. Psychologically, this is similar to the blind who cannot see what they eat and therefore do not enjoy it. Peace of mind, and therefore enjoyment of what one has in storage depends largely on one's ability to see and reassure oneself that one has no immediate worries. Scriptural proof for this is found in Kohelet 6,9 טוב מראה עינים מהלך נפש, "better what the eyes see than what the mind (only) imagines.⁠"
המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון וכו׳ למען ענותך וגומר – וא״ת מה עינוי היה באכילת המן, והלא כל הטעמים שהיו שואלים היו מוצאים בו. וי״ל כאשר אמרו רז״ל במסכת יומא (י״ח ב׳) אינו דומה (ל)⁠מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. כך היו ישראל מפחדים בכל סעודה שלא יהיה להם עוד. וכן נמי אמר בסומים שאינם שבעים וזהו העינוי. אבל לפי פשוטו מצינו למימר דהעינוי (י)⁠היה על ישיבת המדבר שעמדו שם מ׳ שנה. ופי׳ דקרא הכי המאכילך מן במדבר וכו׳ למען ענותך וקאי אמדבר שהישיבה שעמדו במדבר זהו הענוי. והאי קרא דכתיב ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגומר (קאי) [אתי] שפיר, שהרי מתחלה קודם שנתן להם המן היו רעבים שלא היה להם [שום] דבר שאכלו, והאי קרא דהכא קאי שפיר אמדבר. והיינו דקתני זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך. אבל במן אין שום ענוי כלל, שהרי ארז״ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, נראה מזה שלא היה להם טורח במן ולא יגיעה ולא ענוי אלא במדבר בדרך ובמדבר הגדול והנורא.
המאכילך מן במדבר – רוצה לומר: שהיה מאכל שלא ידעוהו הקודמים כי השם יתעלה חדשו אז על דרך פלא.
למען ענותך – בחסרון המאכלים הנהוגים כדי שתכיר נפלאות השם יתעלה לחיות האנשים בכל מה שירצה וכדי שינסה אותך איך תתנהג במצותיו עם ראותך אלו הנפלאות כדי שכאשר יתבאר לו היותך ראוי לירושת הארץ יתננה לך ולזה גם כן השם יתעלה מיסרם במדבר על מרים תכף בלי איחור כדי שישמרם בקלות אל שיהיו חזקי ההמשך למצות השם יתעלה.
שהקדים להם כל זה הענוי במדבר בהרגל עצום בחסרון הדברים כדי שיזכו אחרי כן אל טובה מרובה וזהו להיטיבך באחריתך כי אז ייטבו החיים הטובים וימתקו להם כאשר יבאו אחרי חיי הצער אשר בעבור זה היה ראוי שתמיד תברכו ולא תשכחו לאל שנתן לכם המים והמן במדבר. ושתודו שהוא הוא אשר נתן הטובות האלה בארץ ואלו ואלו הם מצדו ובידו.
למען ענתך – שתקיים מעוני בדאגת ׳מי שאין לו פת בסלו׳.
ולמען נסתך – אם תעשה רצונו בתתו פרנסתך שלא בצער.
להיטבך – יותר ממלאכי השרת כראוי למנוסה לפניו.
למען ענותך, so that you will keep His commandments out of a sense of poverty, as do people who have no bread in their baskets (which would give them a feeling of confidence).
ולמען נסותך, to see if He will give you your livelihood without your having to perform back breaking labour if you perform His will as written in the Torah
להיטיבך, more so even than to the ministering angels, who, in spite of their devoted service are in a state of panicky flight before Him.
הַמַאֲכִֽלְךָ: מן במדבר, ל׳ וחס׳, ובנ׳ כ״י הכ״ף במאריך. [הַמַּאֲכִֽלְךָ֥].
לְהֵיטִֽבְךָ: מל׳ יו״ד קדים לטי״ת, וחס׳ יו״ד בתר טי״ת, ודכות׳ וְהֵיטִֽבְךָ והרבך1 דנצבים, והוא חד מן ט׳ חסרי׳ בליש׳ הטבה, וסי׳ נמס׳2 ביחזקאל סוף סי׳ ל״ג במ״ג, ובמקצת ספרי׳ הטי״ת במאריך. [לְהֵיטִֽבְךָ֖].
1. וְהֵיטִֽבְךָ והרבך: דב׳ ל ה.
2. נמס׳: מ״ג-ד יח׳ לג לב.
להיטבך באחריתך – כי הנסיונות ההמה היו לתכלית טוב כמו שפירשנו (לעיל פסוק ב׳):
ובין החנוך שחנך אותך ע״י המן שהיה תכליתו למען ענותך ולמען נסותך כנ״ל פסוק ג׳, והיה כ״ז להיטבך באחריתך בעת שתהיה בטובה כשתכנס לארץ, שתזכור אז את המוסר שייסר אותך בימי החנוך ואתה תשכח את העבר בימי נערותך:
אשר לא ידעון אבותיך: ולא עלה על הדעת שיהיה כן.
למען ענותך: טרם שראו פתח תקוה לזה.
ולמען נסותך להיטיבך באחריתך: אין הפירוש שיהיה טוב לך באחריתך, דא״כ ׳להיטיב לך׳ מיבעי1. אלא – ׳להיטיב אותך׳, פירוש, הנסיון בזה שהוא כנסיון הפשתן2 שכתבנו לעיל (פסוק ב׳) בשם מדרש רבה, והיינו, להרגיל אותך בבטחון על רגע אחרון. ומכל זה מבואר שהקב״ה משגיח בכל רגע.
1. אף שהאונקלוס תרגם – ״לאוטבא לך״.
2. מכים את הפשתן כדי להטיבו.
ולמען נסותך – לראות אם כדאי אתה להכנס ולהיות גוי חפשי ובן חורין, ואם לא, תתעכב עוד במדבר עד שֶׁתִּוָּסֵר, כבן שאביו מנסהו לדעת אם משכיל הוא להדריך את עצמו טרם יפרד ממשפחתו.
למען ענות – למעלה פסוק ב.
להיטיבך – כלומר לעשות לך טובות, ״היטיב״ ביחס⁠־פעול, כ״ח:ס״ג, ל׳:ה׳.
למען ענתך – מהו למען ענותך, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל.⁠1 (יומא ע״ד:)
1. כי באכילת המן היו שני החסרונות, שלא ירד להם אלא ליומו, וגם לא ראו אלא מן אע״פ שטעמו בו טעם כל המינים, ומסיים בגמרא מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינם שבעין, וע״פ זה יש לבאר מ״ד במדרש אבכיר על פסוק זה מכאן רמז להדלקת הנר בשבת, ולכאורה היא פלא, אבל יתבאר דמכיון שזה האוכל ואינו רואה נקרא ענוי, ושבת מחויב בעונג, לכן צריך להדליק נר כדי שיראה מה שאוכל ויהנה מאכילתו, ועיין בשבת כ״ה ב׳ ובתוס׳ שם.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםר׳ בחיימושב זקניםרלב״גאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיר׳ י״ש ריגייומלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144