Devarim 8 – דברים ח‏ – Mikraot Gedolot

וְתִדְכַר יָת כָּל אוֹרְחָא דְּדַבְּרָךְ יְיָ אֱלָהָךְ דְּנָן אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּמַדְבְּרָא בְּדִיל לְעַנָּיוּתָךְ לְנַסָּיוּתָךְ לְמִדַּע יָת דִּבְלִבָּךְ הֲתִטַּר פִּקּוֹדוֹהִי אִם לָא.

And you shalt remember all the way that the Lord your God has led you these forty years in the wilderness, that He might humble you, to prove you, to know what was in your heart, whether you wouldst keep His commandments or not:

ות⁠[י]⁠דכרון ית כל אורחה די דבר יתכון י״י אלהכון דנה ארבעין שנין במדברה מן בגלל למצערה^א יתכון {למנסייה יתכון} למידע ית מה דאית במחשבת לבבכון^ב הא אין נטרין אתון מצוותה^ג דאורייתה או לא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למצערה״) גם נוסח חילופי: ״לצערה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לבבכון״) גם נוסח חילופי: ״לב׳⁠ ⁠⁠״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״נטרין אתון מצוותה״) גם נוסח חילופי: ״אתון נטרין מצ׳⁠ ⁠⁠״.

ותהון דכירין ית כל אורחא דדברכון י״י אלקכון {דנן ארבעין שנין במדברא}⁠^א מן בגלל לסגופיכון ומן בגלל לנס⁠{ו}⁠יי⁠(ו)⁠כון למנדוע הנטרין אתון פיקודוי אין לא.

א. חסר בכ״י לונדון.

And remember all the way by which the Lord your God hath led you these forty years in the wilderness, to humble and try you, to know whether you will keep His commandments or not.

למען ענתך לנסתך באחריתך – כל מצות שבמשנה תורה כתיב בהו בלשון שמע, ולמה כן, בשעה שעשו ישראל את העגל איבדו מה שאמרו נעשה, אבל נשמע היה בידם, לפיכך משה רבינו מזהיר אותם בלשון שמע, שלא יאבדו את נשמע.

למען ענותך – כל מה שעינה אותם במדבר לא עשה אלא בשביל נסיון להודיע לכל הבריות.

את אשר בלבבך – שידעו כל העמים שאין אתם שומרים מצות בשביל טובה ונחת רוח שעשה עמכם, אלא מאהבה עשיתם כל מה שעשיתם, אעפ״י שעינה אתכם לא הנחתם מלשמור את מצותיו.

וַאד׳כֻּר גַמִיעַ אַלטַרִיקִ אַלַּדִ׳י סַירַךַּ אַללָּהֻ רַבֻּךַּ פִי אלּבַּרִּ הַדִ׳הִ אַרבַּעֻוןַ סַנַתַּ לִיֻתּעִבַּךַּ וַיַמתַּחִנַךַּ לִיֻט׳הִרַ לִלנַאסִ מַא פִי קַלבִּךַּ אַתַּחפַטֻ׳ וַצַאִיאהֻ אַם לַא

וזכר את כל הדרך אשר הוליכך ה׳ אלהיך, במדבר השומם, זה כבר ארבעים שנה, לעיף אותך כדי לבחן אותך, וזאת כדי להראות ברבים את מה שבלבך, האם תשמור את מצותיו או שמא לא.

התשמר מצותיו – שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו.

התשמר מצותו [THAT HE MIGHT KNOW WHAT WAS IN YOUR HEART] WHETHER YOU WOULD KEEP HIS COMMANDMENTS – viz., the commandment that you should not put Him to the test, and that you should not doubt Him (i.e. His ways).

פס׳: וזכרת את כל הדרך – ויענך וירעיבך. והא כתיב (דברים ב׳:ז׳) זה ארבעים שנה ה׳ אלהיך עמך לא חסרת דבר. אלא לפי שהיה המן יורד עליהם בכל יום ¹ולא היה נעצר להם כאילו נתענו ונרעבו. [א] שכל זמן שאדם רואה את אוצרו מלא תבואה וגרביו מליאין יין כאילו הוא שבע:

1. ולא היה נעצר להם. פי׳ אף שהיה יורד בכל יום אעפ״כ לא היה מתקיים מיום ליום וזה היה העינוי שלהם כמו שמסיים:

למען ענותך – זהו עינוי שאין פת בסלך, וחייך^א תלוים למרום בכל יום.

א. כך נוסח א׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח ב׳ (במקום ״בסלך, וחייך״): בסלו וחייו.

למען ענותך IN ORDER TO AFFLICT YOU: It is a form of affliction when you have no bread in your basket,⁠¹ and your life is dependent on [bread arriving miraculously from] heaven every day.⁠²

1. The phrase, “to have [no] bread in your basket,” is a common rabbinic phrase, used in the classical literature at times in literal and at times in metaphorical contexts. See e.g. Yoma 18b and 74b.

2. See Rashbam’s commentary and notes to Exodus 15:25-26, especially note 76.
The difficulty in our verse and in verses 3 and 16 below is that God is described as “afflicting” the Israelites in the wilderness. In vs. 3 it might be possible to interpret God’s actions, “he afflicted you, he starved you, he fed you manna,” as being an ordered list of what God did: first he afflicted the Israelites and then he removed that affliction by providing them with manna. However, particularly in verse 16 the affliction is apparently described as being the result of God’s giving manna to the Israelites. How could such a bounteous gift from God be seen as a source of affliction?
Rashbam’s comment follows one of the explanations offered in Yoma 74b. All humans psychologically need to have concrete assurance that tomorrow they will have food to eat. When the Israelites wandered through the wilderness they were forbidden to save any food from one day to the next. Every day they woke up with only empty baskets and with the hope that God would provide. This level of total dependence on God is a form of affliction for people.
See also Rashbam’s commentary and notes to Exodus 16:4. In footnote 9 I explained how Rashbam’s explanation might be seen as directed against Rashi’s comment in Exodus.
See Nahmanides who argues (in his commentary to vs. 3) that it is possible to explain all the verses here, even vs. 16, in such a way that the manna is not seen as a form of affliction. See also the Be’ur here.

למען ענתך לנסתך לדעת – פירשתיו (ראב״ע בראשית פירוש ראשון כ״ב:א׳).

THAT HE MIGHT AFFLICT THEE, TO PROVE THEE. I have already explained it.⁠¹

1. How to understand "to prove thee.⁠" The point is, since God knows the future, what point is there in testing people. Ibn Ezra explains divine tests in his comments on the "binding of Isaac.⁠" He writes, "The reason God tested Abraham was to reward him.⁠" See Ibn Ezra on Gen. 22:1 (Vol. 1, pp. 221-223).

וזכרת את כל הדרך – אם יאמר לך יצרך לחמוד כסף וזהב שעליהם בטח ביוצרך וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך – ולא הוצרכת לכסף ולזהב.⁠¹

למען ענתך – כדי לנסותך אם תתרעם.

התשמר מצותו אם לא – אין נסיון גבי הקב״ה שהרי הכל גלוי לפניו אלא נסהו לפני מדת הדין ומדת הרחמים כמו שפי׳ בפרשת בשלח.

1. שאוב מר״י בכור שור.

וזכרת את כל הדרך, "you will remember the whole trek;⁠" if your heart urges you to covet the gold and silver which are part of the idols of these nations, I remind you of the last 40 years in the desert when you had no need for, nor even use for gold and silver;

למען ענותך, "in order to test you to see if you would revolt.

התשמור מצותיו אם לא "if you would observe His commandments or not.⁠" Actually the term נסיין in the sense of a "test,⁠" that could be passed or failed, does not exist in God's vocabulary, seeing that He knows the result of the "test" in advance, being omniscient. God employs such "tests" in order to demonstrate to the attribute of justice as well as to the attribute of mercy the true nature of the Jewish people, as I have explained in my commentary on Exodus 16,4.

וזכרת את כל הדרך – יאמר כי תוכל לדעת שיש בעשיית המצות טובה שלימה ולא יהיה צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם,⁠¹ כי השם מפרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחרי מצותו. וכבר פרשתי בפרשת המן (רמב״ן שמות ט״ז:ד׳) טעם: למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא, כי היה נסיון גדול להם שלא ידעו עצה לנפשם, ויכנסו במדבר הגדול לא מקום לחם, ואין בידם כלום מן המן, אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס (שמות ט״ז:כ״א), וירעבו אליו מאד, וכל זה עשו לשמור מצות השם ללכת כאשר יצוה. והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם, אבל הביאם בנסיון הזה כי ממנו יודע שישמרו מצותיו לעולם.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ל״ז:כ״ה.

AND THOU SHALT REMEMBER ALL THE WAY WHICH THE ETERNAL THY G-D HATH LED THEE etc. He is stating that you can realize that in the observance of the commandments is entailed the perfect good and there will not be the righteous forsaken, nor his seed begging bread,⁠¹ for G-d supported you in the wilderness with the performance of a great miracle because you followed after His commandments. I have already explained² in the section of the manna [the verse before us], that He might afflict thee, to try thee, to know what was in thy heart, whether thou wouldest keep His commandments, or no, for [the manna itself] was a great trial to them. They did not know what counsel to adopt for themselves when they entered the great wilderness, a place of no food, and they had none of the manna [in reserve because it could not be stored from day to day] but each day's portion came down on its day, and as the sun waxed hot, it melted,⁠³ although they hungered mightily after it. All this they did to keep the commandment of G-d, to follow as He commanded. Now G-d could have led them through the [populated] cities that were around them, but instead He brought them into this trial [of never having any food in reserve] for He knew that as a result [of this experience] they would keep His commandments forever.

1. Psalms 37:25.

2. Exodus 16:4 (Vol. II, pp. 221-222).

3. Ibid., (21).

לדעת את אשר בלבבך – להודיע, וכן (שם ל״א) לדעת כי אני ה׳ מקדשכם האמור במצות השבת, והכוונה בשניהם להודיע לאומות, וכדי שיתפרסם כי העבודה עיקר בריאת העולם.

ויתכן לומר במלת וירעיבך שבא ללמד על תכלית המן ומעלתו, שכל האוכלו מבין במושכלות על השלמות ואי אפשר זה אלא אחר הפסק זוהמת המזון הגופני, וכענין שדרשו במשה רבינו ע״ה בפרק קמא דיומא, (שם כ״ד) ויכסהו הענן ששת ימים למה ששת ימים כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו. וכן בכאן וירעיבך כדי שתכלה מהם זוהמת המזון הגופני, והיה המזון חררה שהוציאו ממצרים, ואז יתחדשו גופותם במזון המן שהוא תולדת האור ויהיו ראוים לקבל המושכלות ולהדבק בשכינה.

לדעת את אשר בלבבך, "to know what is in your heart.⁠" The word לדעת is to be understood as if the Torah had written להודיע, "to make known to others.⁠" The author attributes the comment to Rabbeinu Saadyah Gaon. [It is clear that the meaning cannot be "to know,⁠" as God does not have to find out what goes on in our hearts. Ed.] We find a similar meaning of the word לדעת in Exodus 31,13: לדעת כי אני ה' מקדשכם, where the translation "to know that I the Lord am sanctifying you,⁠" would not do justice to the text. [The text discusses the fact that the Sabbath is something called אות, a symbol, a declaration vis-a-vis others; clearly then the word לדעת must have a transitive meaning. Ed.] In both our verses the message is to be radiated to the nations of the world. In order for the Torah to make plain that service of the Lord is the principal reason God bothered to create the universe, God had to use the appropriate educational tools.

It is possible to understand the words וירעיבך, "He starved you,⁠" as a reference to the excellence of the manna. Anyone eating it would understand the meaning of מצות המושכלות, "the deeper meaning of the commandments which are accessible to our intelligence.⁠" This is possible only after the traces of physical food have departed from the body. This is also how our sages explained the need for Moses to be wrapped in cloud before reaching the top of Mount Sinai (Yoma 4 based on Exodus 24,16). During those six days the last traces of conventional food Moses had eaten prior to his ascent left his body. In other words, the word: "he starved you,⁠" is not to be understood objectively, but He ensured that prior to eating manna your bodies were cleansed of any excrement remaining from conventional food. When that had occurred it was possible to become a receptacle for receiving certain commandments and to cleave to the Shechinah.

וזכרת את כל הדרך – כלומר אם יאמר לך לחמוד הכסף והזהב בטח ביוצרך וזכור את כל הדרך אשר הוליכך ולא נצטרכת לכסף וזהב.

וזכרת את כל הדרך – אדלעיל קאי כלו׳ אם יאמר לך לבך לחמוד כסף וזהב בטח בהקב״ה וזכור כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב.

וזכרת את כל הדרך, "you will remember the whole way, etc.⁠" This refers to Moses having told the people not to lust after silver and gold, (Deut. 7.25) as they had managed without any of that for forty years in the desert.⁠¹

1. [It is not silver and gold that keeps us alive. Ed.]

וזכרת את כל הדרך – אלעיל קאי כלו׳ אם יאמר לך לבך לחמוד כסף וזהב בטח בהקב״ה וזכור את הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף וזהב.

וזכרת את כל הדרך – פי׳ הרמב״ן בא לומר כי תוכל לדעת כי יש בעשיית המצוה טובה שלימה ולא יהי׳ צדיק נעדר כי השם פרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחר מצותיו:

למען ענותך לנסותך – כי היה להם זה נסיון גדול שנכנסו במדבר לא מקום זרע ואין בידם לאכול אלא מן שירד להם דבר יום ביומו וכל זה עשו לשמור מצות השם וללכת כאשר יצוה והיה יכול להוליכם דרך הערים אבל הביאם בנסיון זה כי ממנו יודע שישמרו מצותיו:

וזכרת את כל הדרך,⁠" you will remember the entire route, etc.⁠" Nachmanides explains here that Moses reminds the people that they had first hand experience that by keeping God's commandments, they, who had come this far, had enjoyed God's miracles throughout their trek in the desert only because they did keep the commandments.

למען ענותך לנסותך, "in order to afflict you by testing you;⁠" Entering a desert that did not offer means of survival was indeed a great trial for you, and you were totally dependent daily on manna from heaven, never knowing if it would materialize on the following day. God did all this in order to train you to observe His commandments and to follow His instructions, where to go, when to rest, etc. He could have led you on a highway leading through cities, but He did not, as He wanted you to know that you could survive by means of His largesse alone. This experience taught you that following His commandments is the fountain of life.

לנסותך – דברה תורה כלשון בני אדם.

למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך – הרצון בזה שהשם יתעלה הסכים לענות אותם זה הזמן הארוך אשר הוליכם במדבר והנה היתה תוחלתם בירושת הארץ תוחלת ממושכה כדי לנסותם וליסרם בכל זה הזמן אם הם עדין חזקים בשמירת מצות השם יתעלה אם לא ולזה יסרם שם על מרותם פיו תכף שהיו עושין המרי כדי שיהיו חזקים בשמירת מצות השם יתעלה לטוב להם ולהורישם את הארץ אשר נשבע לאבות וכבר ענה אותם השם יתעלה שם באופן אחר מהענוי והוא שכבר הרעיבם וענה אותם במה שחסר להם שם מים בקצת המקומות ולא היה להם בשר לאכול ולא רקות ומיני קטנית ולא שומים ולא בצלים ושאר מה שידמה לזה גם לא היה להם לאכול זולתי אל המן עיניהם כדי להודיע להם עוצם נפלאות השם יתעלה עד שכבר החיה עם רב כזה במדבר בזולת לחם במן שהוריד להם בדרך פלא והיה עוד מהפלא בזה שלא בלתה שמלתם מעליהם באותם ארבעים שנה ולא בלו מנעליהם מעל רגליהם והיה זה כולו להתמיד להם בזה הזמן הארוך ראיית אלו הנפלאות העצומות כדי שיורגלו בהאמנת השם יתעלה.

התשמור מצותיו שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו כאילו אמר לדעת התהרהר אחריו. לומר מאחר שענה אותו אם תהרהר אחריו במדבר זה ארבעים שנה מה לי ולמצותיו לא שע״י הענוי ידע אם תשמור מצותיו כי אין הענוי סבה לדע׳ אם ישמור המצות אם לא אלא לדעת אם יהרהרו בשמירתם אם לא:

ואם תאמרו אם אנו מתעשקים תמיד בתורה הנה היא מתשת כוחו של אדם. ולא נהיה בריאים וטובים גם כי מה נאכל ומה נשתה. ומה נספק צרכנו אם היה כל התעסקותינו בתורת האלהים ושמירת המצות. הנה להשיב לענין החיים והבריאו׳ אמר וזכרת את כל הדרך רוצה לומר זכור נא את אשר התענית ארבעים שנה במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון אשר היה כל ההליכה הרבה ההיא במדבר לשלש תכליות. האחת למען ענותך רוצה לומר שביציאתך ממצרי׳ היה לך זדון הרבה כמו שנראה מהדברים שהייתם מדברים בה׳ ובמשה. ולכן למען ענותך ולמול לבבכם הערל הוצרכה ההליכ׳ ההיא במדבר והתכלית השני לנסותך רוצה לומר להרגיל אותך כי היית מלומד בחומר ובלבני׳ ולא נסית לסבול העמל והצער והוצרכת ללכת במדבר לקחת ההרגל והנסיון. והתכלית השלישי הוא לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא. ואין פירוש שיעשה זה השם יתברך בעבור שידע כונתם כי אין נסתר לפני כסא כבודו. גם אין ראוי לפרש לדעת ולהודיע את האנשי׳ כמו שפירש הרב המורה בחלק ג׳ פרק ששה ועשרי׳. אבל תהיה למ״ד לדעת למ״ד הסבה כמו (פ׳ יתרו) לבעבור נסות אתכם בא האלהי׳. אמר הנה עשה השם יתעלה הליכתם במדבר ארבעים שנה בעבור שהוא היה יודע את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא רוצה לומר שידע רוע תכונתך ושלא תשמור המצות בארץ ולזה הביאך במדבר עד תום כל הדור ההוא. כי עשה בהם הנסיון אשר צוה לגדעון (שופטי׳ ו) שיעשה לאנשיו באופן שלא יבאו לארץ כי אם הטובים והישרים בלבות׳ והמעותדים לשמור המצות וזהו לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו. כלומר לפי שהיה יודע את אשר בלבבך התשמור מצותיו והיה יודע שלא תשמור אותם ודבר זה נסתר באמרו התשמור מצותיו אם לא מפני כבודם של ישראל.

ואם תסתפק בזה וזכרת את כל הדרך וגו׳. שראית בעיניך שהוליכך השם אלהיך ארבעים שנה במדבר בארץ לא זרועה. לא מקום זרע ומים אין לשתות. למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך. אם תהיה שלם בנסיונות. ואם יש לך לב טוב לקבל העינוים והיסורים. ולזה ויענך וירעיבך ויאכילך את המן. והרמז בזהשהם היו באים ממצרים שמנים ובכרס מלאה ממאכלות רעות. עד שהיו עבים בשכלם מצד אכילת הדגים והקישואים והבצלים. ולהכנס לעבודת השם וללמד התורה והמצות. היו צריכים להתענות ולהרעיב עצמם. בענין שיהיו מוכנים ודקים בשכלם. ולזה אמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן. שהוא לחם אבירים מאכל דק מאד לזכך שכלם. וזה היה להם עינוי ונסיון גמור. שהיו רגילים לאכול מאכלות עבים אכול ושבוע והותר. ועכשיו היו צריכים להיות עיניהם תלויות לשמים בכל יום אם ירד המן אם לא ירד. ואחר שהיו אוכלים ממנו היה נבלע באיברים והיה נראה להם שלא אכלו דבר. וזהו למען ענותך לנסותך. וכל זה למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. אחר שעברתם מ׳ שנה בלא לחם ובלא בשר ויין. כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם. והוא מזונו ומחיתו. וזה רמז על המצות שיוצאים מפי ה׳. והם הם המזונות וקיום האדם. כאומרו כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון. ויעמידו אתכם. והם יהיו מחיתכם ומזונכם האמתי. ואם כן אחר שראיתם בעיניכם שעברתם ארבעים שנה בלא מזונות. אלא במוצא פי ה׳. לא תסתפקו בענין המזונות והמלבושים. וזהו שמלתך לא בלתה מעליך זה ארבעים שנה. ואעפ״י שלפי האמת כל זה נסיון גמור וייסורים ותוכחות. יש לך לידע. כי כאשר ייסר איש את בנו. באהבה ולהדריכו אל השלימות. כן ה׳ אלהיך מיסרך:

וזכרת את כל הדרך – שנתן לך לחם לאכול ובגד ללבוש שלא {ב}⁠דרך הטבע.

לנסתך – אם תעשה רצונו בהשיגך לחם ושמלה שלא בצער.

לדעת את אשר בלבבך – שיהיה מה שבלבך יוצא לפועל, כדי שידע כל מלאך שבדין תהיה מעלתך יותר מן מלאכי השרת, ותהיה עליך ידיעתי הפועלת לטוב, כראוי לנמצא בפועל.

וזכרת את כל הדרך, during which He gave you bread to eat, clothes to wear, by supernatural means.

לנסותך, to test you if, seeing that you did not have to work hard for a livelihood, you would in return carry out His will.

לדעת את אשר בלבבך, so that what you had in your mind will come to light, so that every angel will know that you had a justified claim to a higher rank in the universe than even the ministering angels.

שלא תנסהו. דאם לא כן, מאי ענין בעינוי שישמרו את המצות – שיאמר הכתוב ״לדעת התשמור את מצותיו״:

מִצְוֹתָו: מצותיו ק׳. [מצותו כ׳, מִצְוֹתָיו ק׳].

שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו. רצונו לתרץ, וכי בשביל שעינה אותם ישמרו מצות. ומפרש דהכי פירושו, דלכך עינה אותם לדעת וגו׳ התשמור מצותיו, כלומר שלא תנסהו וכו׳. והוה כאילו אמר לדעת התהרהר אחריו אחר שיענה אותך ותאמר מה לי ולמצותיו:

Not to test Him and not to be critical of Him. Rashi is answering the question: Just because Hashem oppresses them will they guard His commandments? [Therefore] Rashi explains the verse as, "Adonoy oppressed them in order to know… will you guard His commandments.⁠" I.e., that you are not to test Him, etc. It is at if the verse says: ...to know if you will be critical of Him after He oppresses you and say, "Why do I need His commandments?⁠"

וזכרת וגו׳ – רמז שהוליכם במטה שנכתב עליו שם המפורש ורמז על מדריגת משה שראה באספקלריא המאירה והוא שם של י״ב ואספקלרי׳ שאינה מאירה הוא שם כ״ו.

למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך – זה כנגד שלשה כתות. רשעים. בינונים. צדיקים. ואמר למען ענתך כנגד הרשעים להכניע יצרם. לנסתך כנגד הבינונים. לדעת את וגו׳. כנגד הצדיקים להוציא טובם מלבם אל הפועל לפני עין כל.

התשמר מצותיו – הוא קאי על כל הג׳. על הבינונים דרך נסיון. והצדיקים להוציא אל הפועל. והרשעים להכניעם.

למען ענתך – זהו עינוי שאין פת בסלך וחייך תלויים למרום בכל יום:

לנסתך לדעת – אין השם צריך לנסות, כי אין דבר נעלם ממנו, אמנם לפעמים יאמין האדם בעצמו שהוא צדיק גמור ובר לבב, וע״י הנסיונות יודע לו כי חסר הוא, וכשידע חסרונותיו יתאמץ להגיע אל שלמותו, וכן דור המדבר האמינו בעצמם שהגיעו אל תכלית השלמות, והוא ב״ה ידע כי לבם לא נכון עמו, ויענם וינסם לתת להם יד לטהר לבבם ולשוב מעונותיהם, וזהו לדעת את אשר בלבבך:

התשמר מצותו אם לא – אם גם בעת הצרות והעינוי עודך מחזיק בתומתך ותשמור מצותיו בלב שלם, או אם תדבר תועה על ה׳ ותעזוב פקודיו, והנה אתה לא עמדת בנסיון כמו ברפידים ובארץ אדום וכיוצא, ועי״כ למדתיך להועיל למען יודע לך שאינך שלם ביראת ה׳, ולולי עונית ונוסית היית טועה בנפשך שאתה שלם וטוב:

למען ענותך לנסותך – נראה לי למען חוזר למלת לנסותך, לענותך כדי לנסותך, כי הנסיון הוא הדבר המכוון, ולא העינוי. ובענין עומק הדבר יפה כתב הכורם כי מכאן נראה שעכובם במדבר היה לנסיון ולא על חטא המרגלים, ושאמנם אמתת הענין היא כי תחלת המחשבה היתה להוליכם במדבר מ׳ שנה אם לא יעמדו בנסיון, אבל אם יעמדו בנסיון יביאם מיד אל הארץ. וזה מסייע מאד שטתי בענין המרגלים, כי לא היה עונש ממש, אלא כי ה׳ נסה את ישראל על ידיהם וראה שאינם ראוים לבוא אל הארץ, ועכבם שם עד קום דור אחר, ועיין שם עוד {שד״ל במדבר י״ג:ב׳}. והנה פי׳ הכתוב כי סבת לכתם במדבר היה כי רצה ה׳ לנסותם הראוים הם להכנס לארץ ולהיות לאומה בין האומות, ונסה אותם בדבר המרגלים, ואחר שלא עמדו בנסיון עכבם שם, אבל ויענך וירעיבך הוא ענין אחר והוא למען הודיעך וגו׳.

וזכרת את כל הדרך – קיום המצוות הוא התנאי היחיד, ההכרחי והמספיק לשמירת הקשר עם ה׳; והוא התנאי היחיד, ההכרחי והמספיק להבטחת אושרנו. הביטחון בכוח זה של קיום המצווה הוא היסוד האיתן של ייעודנו. ה׳ הוליך אותנו ארבעים שנה במדבר כדי לחנך אותנו לביטחון זה ולוודאות זו.

משום כך עלינו לזכור תמיד את מסענו במדבר תחת כנפיה המגוננות של השכינה. ואכן חג הסוכות הוא מזכרת נצח למסע זה (עיין ויקרא כב, מב–מג).

למען ענתך, פירושו בעיקר: לעשות אותך עני ביותר, לשלול ממך כל עצמאות.

לנסתך – להעמידך בניסיון.

לדעת וגו׳ – כדי שתוכל להכיר את עצמך; שתלמד עד כמה כבר הגעת לכוח המוסרי הנדרש לשמירה איתנה של המצוות. התמסרות מוחלטת להנהגת ה׳, וביטחון בה׳ המשחרר את האדם מכל הדאגות מלבד הדאגה לקיום חובתו – אלה הן המידות שבהן תלויה השמיעה בקול ה׳. ״האם אני מוכן, במידת הצורך, לצאת למדבר עם האישה והילדים, כדי להישאר נאמן לה׳ ולשמוע בקולו?⁠״ זוהי השאלה שאדם חייב לשאול את עצמו, כדי לעמוד על מידת כוחו המוסרי.

וזכרת את כל הדרך – הנה אמרו ג׳ מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל וכלם לא נתנם אלא ע״י יסורים ואלו הם תורה וא״י ועוה״ב, כי להשיג אשר הנפש צריך יסורים שיכנעו כחות החומר ותגבר הרוחני עלהגשמי, וזה הראה להם ה׳ במדבר, שלא הכניסן לארץ תיכף רק הניעם במדבר ארבעים שנה, שכדי שתתקיים בידם התורה שנתנה להם אז וכדי שיהיו מוכנים אל הקדושה והדבוק שישיגו בכניסתם לארץ היו צריכים להיות תחלה ימים רבים במדבר, כמ״ש פה וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה׳ אלהיך זה ארבעים שנה במדבר שהיו בו שני ענינים [א] להכניע כח החומר ע״י יסורי המדבר שעז״א למען ענותך, [ב] להגביה כחות הנפש ע״י הנסים המתמידים שהיו במדבר שהלך ה׳ לפניהם בעמוד אש וענן וכבוד ה׳ בתוכם שעז״א ולמען נסותך מענין הרמה שיגביה מעלת נפשותיכם, ועי״כ לדעת את אשר בלבבך באשר י״ל שני לבבות שהוא היצ״ט שהוא מצד הנפש והיצה״ר שהוא מכח החומר, וצריך להשפיל כח היצה״ר לפני היצ״ט ובזה ידע התשמר מצותיו אם לא, ומבואר אצלי ההבדל בין נסיון לבחינה, שבחינה הוא אם בוחן את הזהב אם הוא זהב, והנסיון הוא שמנסה אם יש בו כח חדש שלא ידעתיו עדיין, למשל אם יש בו כח המשיכה למשוך אליו מתכותי אחר, שהנסיון הוא להעלותו למדרגה יותר גדולה, והיה ההולכה במדבר להרים כח הנפש והיצ״ט ובזה נסה התשמור מצותיו, ומזה נקח ראיה שלהשיג שלמות יותר צריך עבודה יתירה ומצות רבות, שכל ענין המצות היה להעביד כחותה חומריות בעבודת עבודה ולהרים מעלת הנפש והשכל, ע״י טעמי המצות והשכלתם ורוחניותם:

וזכרת וגו׳ זה ארבעים שנה: והיה הדבר תמוה למאי סיבב הקב״ה שיהא נמשך ארבעים שנה¹, וכמו שרמז אז משה בשם ה׳ ואמר בשעת בשורת אותה גזירה² שהיתה להם קשה כחרבות, ואמר (במדבר יד,לד) ״וידעתם את תנואתי״, שביאורו, עוד תדעו כוונתי בכך, כמו שביארנו שם³. וכאן הודיע משה התכלית, שהיה כדי ״לענותך״ – שתהיו מורגלים בגלות ובהילוך ממקום למקום, כמו שהיה במדבר שהלכו כמה מסעות. {ויהיו יודעים שמיועדים לזה, וכפירוש חז״ל בפיתחא דאיכה רבתי מה שאמר ישעיה הנביא (י,ל) ״בת גלים״ – ׳ברתא דגלוואי׳ – שאתם מיועדים לגלות}.

לנסותך לדעת וגו׳: כבר נתבאר בספר בראשית (כב,א) ע״פ מדרש בראשית רבה (נה,ב) שיש שלשה אופני נסיונות. א׳, כדי להטיבו, כהכאת פשתן טוב. ב׳, כדי לדעת כוחו, כהכאת קדרה של חרס הטובה. ג׳, כדי להעמיס משא עון הדור כמשא הסוס הטוב⁴. ובא הכתוב להודיענו כאן שהיה הנסיון כדי ״לדעת את אשר בלבבך״, שהוא כנסיון הקדרה. וענין הנסיון (כאן) הוא אם יש בכוחך לשים בלב שמירת מצוות שלא הגיע זמנן עדיין⁵. ודעתא דאיניש נקבעת בארבעים שנה, כדאיתא במסכת ע״ז (ה,ב) ׳לא קאי איניש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין׳. ועתה שידענו שיש כח ישראל בזה הנני מזהיר לעשות כן עתה, והוא הדין בימי הגלות.

1. אף שהטעם מוזכר בתורה ״יום לשנה יום לשנה״, אך הדבר עדיין אינו ברור מדוע נאלצו גם כל הדור הפחותים מבן עשרים שנה לעבור את כל המסע הזה.

2. של הליכה במדבר ארבעים שנה.

3. ז״ל רבינו שם: באשר יהיה לפלא זה המשך הרב... על זה השיב ״וידעתם את תנואתי״ – עוד תגיע השעה שתדעו טעם שאני מניא אתכם הרבה. והוא מה שפירש משה רבינו לישראל בערבות מואב כמבואר בספר דברים (ח,ב), ובדרך כלל הוא על יסוד אחד ללמדנו אורח הגלות והפיזור.

4. לשון רבינו שם: ופעם בא כמשל החמור, שלא בא כדי לדעת או כדי להשביח, אלא באשר יש לבעליו רוב משא ומנסה את חמורו אולי ישא יותר וטוב לו, וכל מה שמוסיף החמור לישא מוסיף עליו בעליו אח״כ במזונו... ופעם בא הנסיון לעוון הדור, ומטילים על הצדיק משא יסורים, ואח״כ מקבל שכרו משלם.

5. וכפי שביאר רבינו את ענין ׳הדרוש׳ הזה בפרקנו.

זה ארבעים שנה – ב׳:ז׳ (חסר כאן בתרגום השבעים).

למען ענותך – וכן ח׳:ט״ז, כדי להטיב לכם אחרי כן. העינוי (כלומר, השפלת הרוח), נגרם על ידי טלטולי המסעות. השוה תהלים ק״ב:כ״ד.

לנסותך... התשמור – שמות ט״ז:ד׳.

לדעת – השוה פירושנו לפסוק י״ג:ד׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון