Devarim 8 – דברים ח‏ – Mikraot Gedolot

דְּדַבְּרָךְ בְּמַדְבְּרָא רַבָּא וּדְחִילָא אֲתַר דְּחִיוָוָן קָלַן¹ וְעַקְרַבִּין וּבֵית צַהְוָונָא אֲתַר דְּלֵית מַיָּא דְּאַפֵּיק לָךְ מַיָּא מִטִּנָּרָא תַּקִּיפָא.

1. לפי אונקלוס ״נחש שרף״ הינו דבר אחד. אבל לפי בעלי הטעמים, ששָמו פסיק, הרי יש כאן ב׳ דברים – נחש + שרף (הערת הרב וידר).

who led you through the great and terrible desert, the place of burning serpents and scorpions, the place of thirsting, where there is no water, who brought out water for you from the hard rock;

די דבר יתכון במדברה רבה ודחילה ארע בית חיווין^א שרפין ועקרבין וצהו די לית מיין^ב די אפיק לכון מיין^ג מן כיף שמיר טנרה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ארע בית חיווין״) גם נוסח חילופי: ״ארע דאית בה חוון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מיין״) גם נוסח חילופי: ״מים״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מיין״) גם נוסח חילופי: ״מים״.

דדברך ברחמין במדברא רבא ודחילא אתר מלי חיוון קלן ועקרבין עקצין ובית צהוונא אתר דלית מוי דאפיק לך מוי משמיר טינרא.

who led thee in mercy through that great and fearful desert, a place abounding in burning serpents and scorpions with stings, a place where there is thirst but no water; but (where) He brought thee forth water out of the hard rock,

המוליכך במדבר – רמז להם שעתידים למרוד במקום, ולעבוד ע״ז חלף הטובה שהשפיע להם, כמו שנאמר וכסף הרביתי (להם) [לה] וזהב עשו לבעל (הושע ב׳:י׳). והוא בעבור כך עתיד להגלותם בארבעה מלכיות.

נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים – זו מלכות חייבת שהם צמאים מרוח הקדש ומדברי תורה. שנאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים וגו׳ (עמוס ח׳:י״א), אבל לעתיד לבוא כי אצק מים על צמא (ישעיהו מ״ד:ג׳).

נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב

בתחילה ישראל היכו ראשו ולא ידעו להישמר והוא היכם באחרונה

בִּגְלַל שֶׁחָטְאוּ בְּכַמָּה פְעָמִים, נָשַׁךְ אוֹתָם הַנָּחָשׁ, וְאָז הִתְקַיֵּם (בראשית ג) הוּא יְשׁוּפְךְ רֹאשׁ וְגוֹ׳. יִשְׂרָאֵל הִכּוּ רֹאשׁוֹ בַתְּחִלָּה וְלֹא יָדְעוּ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, וּלְבַסּוֹף הוּא הִכָּה בָאַחֲרוֹנָה, וְנָפְלוּ כֻלָּם בַּמִּדְבָּר, וְהִתְקַיֵּם וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. וְאַרְבָּעִים שָׁנָה לָקוּ מִמֶּנּוּ, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים מַלְקוֹת שֶׁל בֵּית דִּין.

בעיניהם ראו אדון המדבר הולך קשור לפניהם

וְעַל זֶה כָּתוּב אֲשֶׁר רָאִיתָ, בְּעֵינֵיהֶם הָיוּ רוֹאִים אֶת אֲדוֹן הַמִּדְבָּר הוֹלֵךְ קָשׁוּר לִפְנֵיהֶם, וְלָקְחוּ נַחֲלָתוֹ וְגוֹרָלוֹ. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (שמות טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, וְאֵלֶּה הֵם (דברים ח) נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. וַאֲנַחְנוּ גַּם כָּךְ נִפְרַדְנוּ מֵהַיִּשּׁוּב לַמִּדְבָּר הֶחָזָק לְעַיֵּן שָׁם בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת הַסִטְרָא אַחֲרָא.

אין הטוב אלא מתוך הרע, ובזה מתעלה כבודו

וְעוֹד, שֶׁלֹּא מִתְיַשְּׁבִים דִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא שָׁם, שֶׁאֵין אוֹר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ. שֶׁכַּאֲשֶׁר נִכְנָע צַד זֶה, מִתְעַלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה וּמִתְכַּבֵּד בִּכְבוֹדוֹ, וְאֵין עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְאֵין הַטּוֹב אֶלָּא מִתּוֹךְ הָרָע. וְכַאֲשֶׁר נִכְנָס בֶּן אָדָם בְּדֶרֶךְ רָעָה וְעָזַב אוֹתָהּ, אָז מִתְעַלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ, וְעַל זֶה שְׁלֵמוּת הַכֹּל - טוֹב וָרַע כְּאֶחָד, וְלַעֲלוֹת אַחַר כָּךְ בְּטוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא הַהוּא שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ הָרָע. וּבְטוֹב זֶה מִתְעַלֶּה כְבוֹדוֹ, וְזוֹהִי עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה

(זהר שמות דף קפד.)

נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב

הקב״ה הנהיגם במדבר חזק משאר מדבריות

פָּתַח הַזָּקֵן הַהוּא וְאָמַר, (דברים א) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךְ ה׳ אֱלֹהֶיךְ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְגוֹ׳. פָּסוּק זֶה כָּךְ הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר נְשָׂאֲךְ. מַהוּ רָאִיתָ? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, מִדְבָּר חָזָק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ח) נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְגוֹ׳. וּמִדְבָּר שֶׁהוּא חָזָק מִשְּׁאָר מִדְבָּרִיּוֹת בָּעוֹלָם. מָה הַטַּעַם?

שכשיצאו ממצרים ונשלמו לס׳ ריבוא התחזקה המלכות

מִשּׁוּם שֶׁבַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְנִשְׁלְמוּ לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא, הִתְחַזְּקָה הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה וְעָלְתָה עַל הַכֹּל, וְהֵאִירָה הַלְּבָנָה, וְאָז נִכְנְעָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, הַסִטְרָא אַחֲרָא, וְהוֹצִיא אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָלֶכֶת בְּמִדְבָּר חָזָק, שֶׁהוּא מְקוֹם וְשִׁלְטוֹן סָמָאֵ״ל הָרָשָׁע, שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ, כְּדֵי לִשְׁבֹּר חָזְקוֹ וְכֹחוֹ וּלְכַתֵּת רֹאשׁוֹ (ולהוריד אותו) וּלְהַכְנִיעַ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט.

ואלמלא חטאו היו מצליחים להכניע קליפתו לגמרי

וְאִלְמָלֵא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲבִירוֹ מִן הָעוֹלָם, וְעַל זֶה הֶעֱבִיר אוֹתָם בְּנַחֲלָתוֹ וְגוֹרָלוֹ וְחֶלְקוֹ מַמָּשׁ.

(זהר שמות דף קפג:)

אַלּמֻסלִכֻּךַּ פִי אלּבַּרִּ אלּכַּבִּירִ אלּמֻכִ׳יפִ חַיְתֻ׳ אַלּחַיַאתֻ אַלמֻחרִקַתֻ וַאלּעַקַארִבֻּ וַעַטַשֹׁ חַיְתֻ׳ לַיְסַ מַאאֵ אַלמֻכ׳רִגֻ לַךַּ אַלּמַאאַ מִןַ אלצַּוַאןִ אלצַּלדִ

המוליך אותך במדבר השומם הגדול והמפחיד, איפה ששם זוחלים שורפים, ועקרבים וצמאון, איפה שאין מים, המוציא לך את המים מן הצור הקשה.⁠¹

1. [המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים. ורס״ג חיבר, צרפתו בשני שובע שבעה ורעב שבעה. אנא הפודנו על יד שביעי לרועים שבעה המוליכנו במדברות שבעה. ואלו הם המדברות שבעה. א. מדבר אתם כמו שאמר ויסעו מסכות ויחנו באתם בקצה המדבר ב. מדבר שני וישובו ויחנו לפני פי החירת וגו ואמר פרעה וגו׳. סגר עליהם המדבר. ג. מדבר שלישי מדבר שור כמו שאמר הכתוב ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וגו׳. ד. ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני וגו׳. ה. ונאמר ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו וגו׳ ויחן שם ישראל נגד ההר וקבלו את התורה בתחתית ההר. ו. ואמר הכתוב ואחר נסעו העם מחצרות. ויחנו במדבר פארן. ז. ואמר ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צין וישב העם בקדש. הרי כאן שבעה מדברות. אוצר הספרות בשם רבינו סעדיה גאון.]

שרף – נקראו שרפים בעבור שהם שורפים מה שיפחו בו, ועיין ביאורו (במדבר כ״א:ח׳). (ספר השרשים ״שרף״)

מצור החלמיש – החזק והקשה מהצור. (ספר השרשים ״חלמיש״)

במדבר – מושך עצמו ואחר עמו, [כדרך המושכים].⁠^א וכן הוא: במדבר הגדל – שהוא ארוך ורחב, והנורא – שהוא מדבר שרף.

החלמיש – הצור התקיף.

א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

WILDERNESS. The word midbar (wilderness) is to be read as if written twice, that is, through the great wilderness in length and width and [through] a dreadful wilderness of fiery serpents.⁠¹

OF FLINT. Tzur ha-chalamish (the rock of flint) means the mighty rock.

1. Our verse literally reads: who led thee through the wilderness and the dreadful wherein were serpents, fiery serpents. Ibn Ezra believes that our verse should be interpreted as if written, who led thee through the wilderness, a dreadful wilderness, wherein were serpents, fiery serpents, etc.

נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים וגו׳ – מה ענין זל״ז, דאם הנחש נושך לאדם אם יקדים הנחש למים ימות האדם, ואם האדם יקדים לבא למים ימות הנחש, וכאן הי׳ זה נס מופלג שכל הנשוך מצא מיד מים, מפי הר״ר מאיר.

נחש שרף ועקרב וצמאון – בגימטריא בכשדים בפרס במקדון ובשעיר.

מצור החלמיש – שנהפך למים, כאמרו ״ההפכי הצור אגם-מים חלמיש למעינו-מים״ (תהלים קי״ד:ח׳).

ומצור החלמיש, which was turned into water for your benefit. Compare Psalms 114,8: “Who has turned the rock into a pool of water, the flint stone into a fountain of water.”

המוליכך במדבר – זהו לעומת ויענך וירעיבך הכתוב לעיל, והטעם כשתנוח בשלוה ותתענג בדשן, אולי תשכח העוני והחוסר שהיה לך במדבר, כי כן הושם בטבע האדם, הטוב ההוה ישכיח הרעות שעברו:

נחש שרף ועקרב – מקום נחש שרף:

המוציא לך מים – וכאשר צמית במדבר הנורא ההוא, האם היה בכחך למצא לך מים לרוות צמאנך, הלא בהכרח תודה שרק בעזר האלהי נצלת מן הצמאון, וכן הענין במן, שלא היה בכחך להספיק לך מזון לולי המטיר ה׳ לך את המן:

מצור החלמיש – מצור החזק והקשה שאין בטבעו להוציא מים:

מצור החלמיש – כאן חלמיש שהוא שם המין תאר לצור שם הסוג, דהיינו אותו מין צור שהוא חלמיש, ובהאזינו (ל״ב י״ג) אמר מחלמיש צור, שם הסוג צור תאר לשם המין חלמיש פרטיי׳ הנכלל בשם צור כללי, ויש כמו זה הרבה שמות, שלפעמים האחד תאר לשני ולפעמים השני תאר לאחד, כמו חרבות צורים, צור חרבו, אבני מלואים, מלואת אבן, מבטח עז, עז מבטחה, אחזת נחלה, נחלת אחזתן (רבי שלמה פאפענהיים).

ובין החנוך שחנך אותך במוסר ויסורין, בין במדבר ששם היית במקום נחשים וחסר אף מים לשתות.

המוליכך וגו׳: שני המקראות הבאים המה להוכיח שהקב״ה רוצה להשגיח עלינו בכל שעה, ולא נחשוב שאינו משגיח עלינו אלא בתחילת התקופה שיהיה מעמדנו כך או כך, או בתחילת השנה, אבל לא בכל שעה, וכאשר יבואר לפנינו במקרא הסמוך. על זה הקדים הכתוב להוכיח שרצון הקב״ה להאמין בו שהוא משגיח בכל שעה, מדהוליכך ״במדבר הגדול וגו׳״ והיה הכרח להשגיח בכל שעה, ולא הוליך אותנו בהשגחתו במקום אשר אין נחש שרף ועקרב, אלא רוצה להראות לנו שהוא רוצה להשגיח בכל רגע.

וצמאון אשר אין מים: לא במקום שהמים מועטין, כמו שהיה בשנת הארבעים, כמו שכתבתי בספר במדבר (כ,יא)¹, אבל הקב״ה הוליך במקום אשר אין מים כלל, והיינו בעת שנסעו מים סוף במדבר שור והלכו שלשת ימים בלי מים², והיתה השגחה פרטית על כל אחד שלא יצמא.

המוציא לך מים מצור החלמיש: ואח״כ כשנתן מים לא ברא ״צור״ ספוגי שהוא נותן מים, אלא ״צור החלמיש״³, וברגע שצמאו הוא צוה והוציא מים. כל זה הוכחה שהקב״ה משגיח ויכול בכל רגע.

1. על הפסוק ״וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים״.

2. כמתואר בפרשת בשלח (שמות טו,כב).

3. אונקלוס ״טינרא תקיפא״.

חלמיש – תיבה שרשה בעל ד׳ אותיות שונות, אולי חוברה מן חלם ומש, חזק וקשה ולא ימוש ממקומו, וחלים בלשון ארמי בריא וחזק, וכן באיוב (ל״ט:ד׳) יחלמו בניהם, וקרוב לזה ובריא אולם (תהלים ע״ג:ד׳) וגם אֻלָּם העמודים, וממנו בקירוב גם מילת אולם שענינה אֲבָל (ואולם מי אני, פרשת שלח), כלו׳ עם כל מה שאמרתי שנראה כמחליש דבר זה, יש חוזק לו, ואולי גם שם חלום מגזרה זו, תוקף הרהור ביום המביא לידי חלום לילה.

נחש שרף וגו׳ – (במדבר כ״א:ו׳), פירוש ל״מדבר״. כאילו מדבר נסמך אל נחש וגו׳ (איוו. 287).

המוציא לך מים – ת״ר, על הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, דהמוציא דאפיק משמע, דכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש.⁠¹ (ברכות ל״ח.)

1. ר״ל המוציא לשון עבר משמע ונאות יותר לברך ברכה מעין העבר שהרי כבר הוציא הלחם שאוכל עתה. ומה ששייך עוד לבאור דרשה זו בארנו בארוכה בר״פ וארא בפ׳ המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובפ׳ בלק בפסוק אל מוציאם ממצרים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון