Devarim 8 – דברים ח‏ – Mikraot Gedolot

אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ מַעֵיל לָךְ לְאַרְעָא טָבְתָא אֲרַע נָגְדָא נַחְלִין דְּמַיִין מַבּוּעֵי עֵינָוָון וּתְהוֹמִין נָפְקִין בְּבִקְעָן וּבְטוּרִין.

For the Lord your God brings you into the good land; a land streaming with brooks of water, with fountain-springs, and depths (of water) gushing from valleys and hills;

ארום י״י אלהכון מעל יתכון לארע טבה ארע בית נחלין דמיין מבועין^א ותהומין נפקין^ב בבקעתה ובטורה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מבועין״) גם נוסח חילופי: ״עיינוון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״נפקין״) גם נוסח חילופי: ״דנפק״.

ארום י״י אלקכון מעיל יתכון לארעא משבחא בפירהא ארעא דנגדא נחלין דמיין צלילין מבועי עינוון חליין ותהומין דלא מייבשין נפקין בביקען ובטוורין.

For the Lord your God bringeth you into a land whose fruits are celebrated, a land whose streams flow in clear waters, from sweet fountain springs, and depths that dry not up, issuing forth among the vales and mountains;

כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךְ מְבִיאֲךְ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הוֹאִיל וּבָאנוּ לָזֶה, מַה זֶּה הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה׳ אֱלֹהֶיךְ? לַה׳ אֱלֹהֵינוּ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכִי רַק בִּלְבַדּוֹ הוּא, וַהֲרֵי כָּתוּב (שם ח) כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךְ מְבִיאֲךְ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וְגוֹ׳, (שם) אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךְ נֹתֵן לָךְ, (שם ד) כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךְ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא, וְכֻלָּם כָּךְ?

כל הדר בא״י דומה כמי שיש לו אלוה

אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַזֶּרַע הַקָּדוֹשׁ עוֹלֶה לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּשְׁכִינָה יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָהּ, וְזֶה בָּזֶה תָּלוּי.

אלוהיך שעתידין להיכנס לשם

וּמֹשֶׁה לֹא אָמַר אֱלֹהֶיךְ אֶלָּא לְאוֹתָם שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָּׁה וּלְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. וּמַה שֶּׁלֹּא אָמַר אֱלֹהֵינוּ, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה לֹא זָכָה לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ, וְלָכֵן אֱלֹהֶיךְ וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם הָיוּ עֲתִידִים לְהִכָּנֵס לְשָׁם.

(זהר שמות דף עט:)

לִאַןַ אללַהַ רַבַּךַּ מֻדכִ׳לֻךַּ אִלַי׳ בַּלַדֵ גַיִּדֵ בַּלַדִ אַוְדִיתִ מַאאֵ עֻיֻוןֹ וַגַ׳מרֹ תַּפגִרֻ פִי בִּקַאעִהִ וַגִבַּאלִהִ

כי ה׳ אלהיך, מכניס אותך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, מעינות ומי תהום פורצים החוצה בבקעות ובהרים שלה.

כי י״י אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו׳ – ולבסוף ורם לבבך ושכחת (דברים ח׳:י״ד). לכך אני מצוך לזכור את הדרך וסיפוק צרכיך משמים, וידעת כי לא בכח יגבר איש (שמואל א ב׳:ט׳).

כי ה' א-להיך מביאך אל ארץ טובה BECAUSE THE LORD YOUR GOD IS BRINGING YOU TO A GOOD LAND ...: And [once you are established in that good land,] eventually (vs. 14) “your heart will grow haughty and you will forget the LORD your God.” That is the reason that I commanded you to (vss. 2-3) remember the [long] way that [the Lord made you travel in the wilderness] and the fact that He provided [all] your needs from heaven. [If you bear those things in mind, you will understand that] (1 Sam 2:9) “It is not by his own strength that a person prevails” [and then you will not rebel against God as a result of your financial success].⁠¹

1. Rashbam’s comment provides the connection between vs. 7 and following and the preceding section. Vs. 7 begins with the word כי, which Rashbam explains as meaning “because.” Because God is taking the Israelites to a good land, a land where, it is likely, their self-confidence will lead them to abandon Him, for that very reason God commands them to remember their humble beginnings when they were constantly dependent on God. Rashbam’s explanation appears to be the simple meaning of vss. 12-18 below. Rashbam often returns to this theme – that success is dangerous for the religious life, and that that is why the Torah insists that we remember our humble roots. See e.g. his commentary and notes to Leviticus 23:43. See also the commentary below to Deuteronomy 26:5-10.
R. Joseph Bekhor Shor understands our verse differently. He simply connects our verse to the previous one: (6) “Keep the commandments of the LORD, ... (7) because the LORD your God is bringing you to a good land.” In other words, vs. 7 provides the Israelites with the reward or the incentive for the request (in vs. 6) that they follow God’s laws.
Like Rashbam, see NJPSC. Cf. Weinfeld (Anchor, pp. 386 and 391) who argues thatכי here means “when,” not “because.”

כי י״י אלהיך מביאך וגו׳ – ושמא מחמת רוב שפע טובה שבה תחטאו.

יצאים בבקעה ובהר – ובכך אין בני ההר צריכין לירד לבקעה ואין בני הבקעה צריכין לעלות להר למים.

כי ה' אלוהיך מביאך, "for the Lord your God is about to bring you to a good land;⁠" seeing it provides your needs in abundance, there is a danger that you might forget Him and imagine that you can manage on your own.

יוצאים בבקעה ובהר, "springing forth both in the valleys and in the mountainous regions.⁠" This makes it unnecessary for the people dwelling in the mountainous regions to have to descend to the valleys in order to secure their needs, i.e. their water supply.

[וטעם ארץ נחלי מים – שהיא כגן רוה, לא שישקוה מהם ברגל כארץ מצרים, כאשר יאמר עוד: למטר השמים תשתה מים (דברים י״א:י״א). ופירש: כי עיינות ותהומות יוצאים בבקעה וגם בהר, ומשם יזלו בה נחלים. ושיעור הכתוב: עיינות, ועיינות תהומות, כמו: בעזוז עינות תהום (משלי ח׳:כ״ח), מעיינות תהום רבה (בראשית ז׳:י״א). והענין: כי יש מן המעיינות שנֺזלים מתמצית לחות ההרים מן הגשמים שנבלעים בתוכם או מן האידים העולים להם, והם שקרא: עיינות, כמו: אל כל מעייני מים (מלכים א י״ח:ה׳), למעיינו מים (תהלים קי״ד:ח׳). ויש מהם שיוצאים ממקור התהום, והם שקראם: תהומות, כלומר מעיינות תהומות. ואמר כי משניהם בבקעה וגם בהר.]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

A LAND OF BROOKS OF WATER. The meaning thereof is that it is like a watered garden,⁠¹ and it is not necessary to irrigate it by foot as the land of Egypt, as it will yet be stated,⁠² for it drinketh water as the rain of heaven cometh down.⁠³ Now he explained [here] that fountains and depths, come out in deep valleys and mountains,⁠⁴ and from there the brooks flow in the Land, the purport of the verse being "fountains and the fountains of the depths, " like: when the 'fountains of the deep' showed their might;⁵ the fountains of the great deep.⁠⁶ The reason [for referring to both sources: fountains, and fountains of the deep] is that there are some fountains that flow from the very moisture of the mountains which has been absorbed by them from the rains, or from the clouds that ascend upon them, these being called "fountains" [or "springs"] as it is said, unto all the springs of water,⁠⁷ the flint [He turned] into a fountain of waters.⁠⁸ There are other kinds of fountains which come forth from the interior of the depth, these being called "deep waters" that is to say, the fountains of the depths. The verse is thus stating that both [kinds of fountains] come out in deep valleys and mountains.

1. Isaiah 58:11.

2. Further, 11:10.

3. Ibid., (11).

4. (7) before us.

5. Proverbs 8:28.

6. Genesis 7:11.

7. I Kings 18:5.

8. Psalms 114:8.

כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים – בהפך מקום המדבר, וכן ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, שהם פירות מולידים הדם, ודבש, דבש תמרים. והזכיר בכאן עיקר המזונות כלן, ובשלשה פסוקים אלו הזכיר ששה פעמים ארץ, שני פעמים בפסוק ראשון כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, וכן בפסוק שני ארץ חטה ושעורה ארץ זית שמן ודבש, וכן בפסוק שלישי ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ארץ אשר אבניה ברזל וגו׳, הרי ששה פעמים ארץ בשלשת הפסוקים, ובפסוק רביעי הזכיר הארץ, הוא שאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, והיה הענין להזכיר ששה פעמים ארץ כנגד ששה אקלימין המתפשטין ממנה והשותים מתמציתה, ועל האקלים השביעי הזכיר ארץ הטובה בלשון ידיעה, וכן דרשו רז״ל שבעה ארצות הן, והכונה להן שבעה אקלימין שהעולם השפל נחלק בהן, ואקלים השביעי הזה שבחו דוד ע״ה ואמר (תהלים מ״ח:ג׳) יפה נוף משוש כל הארץ, כלומר אקלים יפה, כי פירוש נוף אקלים, מלשון הכתוב ביהושע בענין חלוק הארץ (יהושע י״ז:י״א) שלשת הנפת, ותרגם יונתן תלתא פלכין. ומה שהוא בלשון הגרי אקלים הוא בלשון הקדש נוף, ובכל נוף ונוף יש בו שנוי אויר לפי מזגו ולפי קרבתו לשמש, ומי שנולד בנוף זה ויצא משם ונכנס בנוף אחר יחלה, אבל ירושלים נוף מזוג וטוב וכל הנכנס שם מן הנפת היה חזק ובריא ולא יחלה לעולם, ולכן נקרא משוש כל הארץ.

כי ה' אלו-היך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, "for the Lord your God is bringing you to a good land, a land of many rivers full of water, etc.⁠" Moses contrasts the land of Israel with the desert the people find themselves in at this time. We find something similar in verse 6 where Moses emphasizes what grows in the land of Canaan. The products mentioned there including the honey from dates and pomegranates are supposed to account for the growth of blood in our bodies. In our verses Moses mentions only the three principal sources of nutrition. The word ארץ occurs six times in the three verses 7-8-9. The word occurs twice in verse 7, and again twice in each of the next two verses. In the fourth verse the word is הארץ when the Torah speaks about the commandment to say grace after meals, a prayer in which the excellence of the land of Israel is mentioned. The reason that the word ארץ occurs 6 times in the first three verses is that the land of Israel is the source of 6 different climatic zones which spread out from this land and which draw on its qualities. Concerning the seventh climactic zone, the Torah uses the expression הארץ הטובה, with the letter ה marking the one and only country boasting these advantages. When our sages in Avot d'Rabbi Natan speak about 7 regions, they refer to seven different climates which exist in our globe. David praised the seventh of these climates when he said in Psalms 48,3 concerning Mount Zion that it is situated in the most beautiful region, both climate and landscape-wise. The words יפה נוף used by the psalmist refer to the climate of Jerusalem. The word נוף meaning climate occurs in Joshua 17,11 in connection with the division of the Holy land to the tribes. The difference between different "climates" is determined by the proximity of the area in question to the sun. It is a well known fact that when people leave one climatic region to settle in another they are liable to suffer disease and sickness as a result. However, Jerusalem enjoys such a good climate that anyone moving there will not experience any problems but will be healthy and never get sick (based on R' David Kimchi). This is the reason that David calls it משוש כל הארץ, 'the best climate on earth.⁠"

ארץ נחלי מים – שבעה פעמים כתיב כאן ארץ כנגד שבעה עממין.

ארץ נחלי מים, "a land of brooks and water.⁠" The word ארץ appears no fewer than seven times in this verse. It refers to the seven Canaanite nations that the Israelites would inherit as their ancestral land.

ארץ נחלי מים – ז׳ פעמים כתיב כאן ארץ כנגד ארץ ז׳ עממין. שני לוחות כנגד חתן וכלה וכנגד ב׳ שושבינין וכנגד שמים וארץ וכנגד ב׳ תורות תורה שבכתב ושבע״פ וכנגד ב׳ עולמות העה״ז והע״הב וא״ר חנינא לחת כתיב חסר ללמדך שהיו שניהם שוות כאחת. לוחות אבנים כל מי שאינו עושה לחייו קשי׳ כאבן הזאת לעסוק בתורה אינו זוכה לתורה.

כי י״י אלהיך מביאך אל ארץ טובה אל ארץ נחלי מים – שהיא כגן רוה כי עיינות ותהומות יוציאך בבקעה ובהר ומשם יזלו בה נחלים. והענין כי יש מן המעיינים שנוזלים מתמצית לחות ההרים מן הגשמים שנבלעים בתוכם או מן האדים העולים להם והם שקראם עיינות כמו כל מעייני מים ויש שיוצאים ממקור התהום והם שקראם תהומות כלומר מעיינו׳ של תהומות ומשניהם יוצאים בבקעה ובהר:

כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה אל ארץ נחלי מים, "for the Lord your Godd brings you to a good land, a land containing streams of water, etc.⁠" The whole land is like an irrigated garden for it contains many natural fountains as well as underground reservoirs of water. The latter irrigate the lowlands, the former the hilly regions. From there they run down as rivulets. The point Moses is making is that some of the springs are fed by accumulated rain that has been absorbed beneath the surface of the mountains, other sources of fresh water are the excess remaining from the nightly dew some of which rises after sunup and penetrates as mist into the surface of the mountainside. Moses refers to the latter as מעיינות, springs. Other springs simply emerge from deep in the earth, released from the subterranean aquifer. Moses refers to them as תהומות, "the depths (of the earth)". Sources of fresh water are readily available both in the mountains and in the plains.

ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה ולפי שעקר האדמה הוא ברבוי המים כי משם תצמחנה התבואות כלן אמר ארץ נחלי מים מעינות ותהומות ר״ל במעינות וג״כ בנחלים שהם התהומות יוצאים בבקעה ובהר ג״כ.

אל ארץ טובה – שנקבצו בה מיני הטובות שלא יקבצו בגליל זולתו. וספר חמשת מיני ה״טוב״, ובכל אחד מהם אמר ״ארץ״. הראשון הוא: ארץ נחלי מים עינת ותהמת – לא מי יאורים ואגמים הרעים, על היפך ״והמים רעים, והארץ משכלת״ (מלכים ב ב׳:י״ט).

אל ארץ טובה, a land which is the confluence of numerous good, desirable qualities not found together in other districts of the globe. These qualities are the following, the Torah prefacing each with the word ארץ again.

1) ארץ נחלי מים עינות ותהומות, not the waters from polluted rivers or static ponds, waters described as evil waters in Kings II 2,19.

2) ארץ חטה ושעורה, crops which are basic as food.

3) ארץ זית שמן ודבש, products fit for the palate of a king.

4) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, a land in which money can be found cheaply, a land full of treasures as per Isaiah 2,7 “the land is full of silver and gold and there is no end to the treasures it hides.” Dearth of money is more serious than shortage of the products which can be bought with it, as we know from the Talmud Taanit 19 which declares that whereas the blowing of the shofar in supplication to God on account of a shortage of foodstuffs does not have to be arranged immediately, shortage of money, i.e. people not having the money to buy the available food products gives rise to immediate supplication to Gd including the sounding of the shofar at public prayer meetings.

נַ֣חֲלֵי: ברוב הספרים הנו״ן בגלגל. [נַ֣חֲלֵי].

ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר – לפי {א} שהולדת הנחלים והנהרות ודומיהם היא באה ממטר השמים ולא ממי הים כאשר חשבו קצת מהקודמים. וכן נאמר (תהלים ק״ד) המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון כי כאשר ירד הגשם מן השמים לרוב על ההרים הרמים וימצאו חפירות וגומות בקרבם ירדו שמה ואם לא ימצאו מקום לצאת יתעכבו שמה לעד לעולם ויעשו בורות שיחין ומערות וימים של מים מתוקים וכאלה לרוב בארץ גם בראשי ההרים. ואם יוכלו לירד עד ירכתי ההרים יבצבצו משם ויתמשכו בבקעה במקום מדרון ובהתהלכם יתחברו עמהם זחילות מי הרים אחרים עד שבהתחבר רבים מהם ישובו לנהר גדול או קטן כפי מרחב הארץ ורוב ההרים ומושבם. הלא תראה שבעת הקיץ גם כי הים מלא על כל גדותיו יתחסרו הנהרות כי לא יבוא גשם ובהתפשר השלגים יתמלאון. וזה דבר ברור ואני עד בדבר כי ראיתיו בעיני בקצת נהרים. על כן אמר הכתוב עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר כאשר יצאו בבקעה יהיו נהרות וכשיצאו בהר יהיו מעינות או תהומות:

כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה – אוירה טוב יפה נוף אקלים מזוג משוש כל הארץ היפך מ״ש המרגלים שהוציאו דבה רעה ומה היא הרעה ארץ אכלת יושביה אוירה רעה.

ארץ נחלי מים וגו׳ – הוא משובח ביסוד המים כמש״ה אתה בקעת מעין ונחל וגו׳ נהרות איתן וחשב כאן ג׳ אלו. נחלי מים. עינת. הם מעין. ותהמת. הם נהרות ההולכים מן תהום וחשב כאן חמשה דברים ארץ חטה וגו׳ ואח״כ שני דברים ארץ זית שמן ודבש כמו בהטבת ה׳ נרות ושתי נרות בפ״ע.

כי ה׳ אלהיך מביאך – כמו שהטיב עמך במדבר כן יביאך אל ארץ טובה, אם תשמור מצותיו, כי אחר הענוי והנסיון יוסיף יותר להטיב עמך, וזהו שאמר בסמוך להטיבך באחריתך:

עינת ותהמת – יש מן המעינות שנוזלים מן הגשמים הנבלעים בהרים, או מן האידים הנוזלים להם, והם שקרא עינות כמו כל מעיני מים, ויש מהם שיוצאים ממקור התהום, והם שקראם תהומות:

כי ה׳ אלקיך וגו׳ – בית המדרש של המסע במדבר הגיע עתה לסיומו. אתה עומד להתחיל את העתיד, שכל אותו מצב בלתי⁠־רגיל נועד להיות הכנה עבורו; ותפקידך יהיה לקיים בפועל, במצבים הרגילים של החיים, את הלקחים שלמדת במהלך אותו בית מדרש בלתי⁠־רגיל. אל תשכח לקחים אלה במצבי האושר המשתנים; רק אם תשעה לאזהרה זו יהיה קיום להצלחתך בעתיד.

ארץ נחלי מים וגו׳ – ראשית מתאר הכתוב את הניגוד בין טבע הארץ לטבע המדבר, והוא מתחיל בשפע המים, שהוא עצמו תנאי⁠־מוקדם לשפע התבואה והפירות המתואר בהמשך.

״נחל״ הוא אפיק גדול או קטן שזורמים בו מים ממקור טבעי: מעינות היוצרים יחד יוּבָל, או יוּבָלִים היוצרים יחד נהר. ״נחל״ קרוב ל״נהל״, שפירושו: להוליך ממקום למקום. נמצא ש״נחל״ פירושו: לגרום לזרימה, להעביר הלאה; לפיכך רכוש שעובר בירושה מאבות לבנים קרוי ״נחלה״ (השווה פירוש, שמות טו, יז).

עינת הן ״עיני״ הארץ, שדרכן התוכן הפנימי של הארץ יוצא לאור: מעיינות.

ותהמת – משורש ״המם״, המורה על תנועת גלי הים – הם כמויות עצומות של מים, היוצרות אגמים בקרב הארץ.

כי ה׳ אלהיך¹ וגו׳: הוסיף המקרא להשריש אמונה זו בלבבינו, שע״י דברות שפתינו² אנחנו ניזונים, שהרי אפילו בארץ ישראל שעיקר פרנסת הארץ באה ע״י עבודת הקרבנות, מ״מ מצות עשה לברך את ה׳ אחר המזון, וזהו כדי להמשיך ברכת הארץ, כדאיתא בב״מ (קיד,א) דהקדש טעון ברכה, שנאמר (פסוק י׳) ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״. מזה יש ללמוד דבגלות שאין קרבנות עלינו להרבות תפלות וברכות וכל ״מוצא פי ה׳⁠ ⁠⁠״, כדי שיהיה בזה מקור חיי ישראל.

עוד י״ל, דמשום הכי נסמכה ישיבת ארץ ישראל לכאן, אע״ג שמדבר על שעה שאנחנו בחוץ לארץ כמו שהיינו במדבר, ללמדנו בזה דאפילו בהיותנו בחו״ל הרי אנחנו מחויבים להזכיר בברכת המזון ברכת הארץ. דאע״ג דכל זמן שלא נכנסנו לארץ ישראל לא ברכנו על הארץ, כמבואר בברכות (מח,ב) ׳יהושע תיקן ברכת הארץ׳, מ״מ אחר שנכנסנו עלינו לברך עליה אע״ג שאין אנו עליה.

ארץ נחלי מים: אע״ג שאין כל ארץ ישראל מלאה נחלי מים, וכמבואר בסוף פרשה זו (יא,י) ״לא כארץ מצרים³ וגו׳⁠ ⁠⁠״⁴, ועל כן נקראת ״נלאה״ בתהלים (סח,י)⁵, אבל מ״מ יש מקומות מבורכים במים, כמו סמוך לירדן וכדומה.

עינות ותהומות: כמו עיר שכם שמלאה עינות מים⁶.

1. עד עתה דיברנו על תקופת המדבר המקבילה לתקופת היותנו בגלות, א״כ מדוע חוזרת עתה התורה לענייני ארץ ישראל.

2. לימוד התורה, תפלות וברכות הנהנין, שנכללו כולם ב״כל מוצא פי ה׳⁠ ⁠⁠״ (פסוק ג׳), עיי״ש ברבינו.

3. והארץ... ארץ הרים ובקעות, למטר השמים תשתה מים״.

4. אך הרמב״ן כתב: וטעם ״ארץ נחלי מים״ – שהוא כגן רוה, לא שישקוה מים ברגל כארץ מצרים, כאשר יאמר עוד (להלן יא,יא) ״כי למטר השמים תשתה מים״. ופירש, כי עיינות ותהומות יוצאים בבקעה וגם בהר, ומשם יזחלו בה נחלים.

5. ״גשם נדבות תניף אלהים, נחלתך ונלאה אתה כוננתה״. רש״י: כשהיתה ארצך נלאה וצמאה למטר, אתה כוננתה אותה.

6. לא ברור מנין לרבינו מציאות זו.

ותהומות – משרש הוֹם הקרוב להמם והמה שהוראתם השמיע קול חזק, א״כ תהומות הם נחלים יורדים בעוז מראשי ההרים לפחתים, ותהומות הים הם המים העמוקים המשמיעים קולם בין הסלעים.

כי – נימוק לאזהרה ״וזכרת״ בפסוק ב.

ארץ טובה – תרגום השבעים והשומרוני: ״טובה ורחבה״, על פי שמות ג׳:ח׳.

ארץ נחלי מים – הניגוד למדבר (פסוק טו: אשר אין מים) שהמים היו שם נדירים מאד (דברים י׳:ז׳). תרגום השבעים והשומרוני: נחליה מים.

תהומות – הם מעינות העמוקים. תרגום השבעים והשומרוני: עינות תהומות, כלומר עינות של התהום. בראשית ז׳:כ״א.

יוצאים – מתייחס לכל שלשת שמות⁠־דבר הנזכרים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון