ובכן אני אומרת
1, לכה דודי - נצא מגלות שעבוד מלכויות,
נצא השדה - לשוח בשדה
2 בקיבוץ גליות
3,
נלינה בכפרים, כאמרו
(יחזקאל לח יא) ׳יושבים באין חומה, ובריח ודלתים אין להם׳
4:
1. כיון שישראל לא שכחו את שמו יתברך בגלות, וכיון שגם ה׳ משתוקק ומצפה לישועתם, לכן אומרת עדת ישראל.
2. לשה״כ בבראשית
(כד סג) ׳ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב׳, ופירש שם רבינו ׳לשפוך שיחו לפני ה׳ ׳. וכן איתא בע״ז
(ז:) ׳אין שיחה אלא תפילה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה׳, ובברכות
(כו:) ׳יצחק תיקן תפלת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה׳ ישפך שיחו׳. ולשון ׳ויצא׳ האמור שם הוא כמו ׳נצא׳ הכתוב כאן.
3. בפסחים (פח.) אמרו שה׳שדה׳ האמור ביצחק הוא בית המקדש. ובב״מ
(קא.) מצינו לחז״ל שקראו לארץ ישראל ׳שדה אבותיו׳, ׳ואמאי קרו לה שדה אבותיו - שדה אברהם יצחק ויעקב׳ (הרב קופרמן). וראה עטרת ישועה (חיי שרה) ׳וזהו ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, כי גלות דומה ללילה, ע״כ ערב נקרא הגלות, כמ״ש והיה לעת ערב יהיה אור
(זכריה יד ז) הרומז לעקבתא דמשיחא׳. הרי ש׳נצא השדה׳ מרמז על קיבוץ גלויות ישראל לארץ ישראל, ששם יתפללו על הגאולה השלימה.
4. דברי רבינו כאן דורשים אריכות בהצעת שיטתו בעניין הגאולה העתידה ומקורותיו. ביחזקאל
(לו כד-ל) כתוב: ׳וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם, וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וגו׳, וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים, וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב, וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם׳. ושם (לז כא-כח) כתוב: ׳כֹּה אָמַר ה׳ הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם, וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וגו׳, וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם, וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם, וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם, וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם׳. ובפרק שלאחריו באה הנבואה על גוג ומגוג, ושם כתוב: ׳וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם, לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבֹת וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ׳. לדעת רבינו, הנבואות נאמרו על סדרן, כי בתחילה תהיה גאולה רק משעבוד מלכויות, והוא קיבוץ גלויות, שישובו ישראל לארצם, ואחרי כן תהיה מלחמת גוג ומגוג, ומשיח יתגלה אחרי המלחמה, ראה פירוש רבינו לתהלים (צה בהקדמה, ושם פסוק יא, ופרק קב, ופרק קז ועוד). ובקיבוץ גלויות ישבו ישראל ׳בארץ פרזות, באין חומה ובריח ודלתיים אין להם׳. וכן כתב בפירושו לתהלים
(קכה): ׳בזה המזמור התפלל המשורר על בני קיבוץ גליות שלא יוסיף האל להגלותם, ויסיר מתוכם את אומות העולם שלא יסיתו את ההמון ויטו לבבם לדעותם, אמר, הבוטחים בה׳ - יושבים באין חומה בקיבוץ גליות, יהי רצון שיהיו כהר ציון - כמו שיהיה הר ציון לימות המשיח, לא ימוט לעולם ישב - אפילו במלחמת גוג, כאמרו ׳ויתר העם לא יכרת מן העיר׳, כי אמנם ירושלים לשעבר הרים סביב לה, ובהם היתה נשמרת, אמנם עתה בקיבוץ גליות ה׳ יהיה סביב לעמו לשמרם מכל מזיק מעתה ועד עולם - גם בבוא מלחמת גוג, וזה, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים - שכבר אבדו ממשלות האומות ותקפם, כאמרו
(דניאל ז יב) ׳ושאר חיותא העדיו שלטנהון׳, [ותכלית כל זה] למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם - כמו שעשו בשנים קדמוניות, כאמרו
(תהלים קו לה) ׳ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם׳. ולכן המשיל כאן ׳נלינה בכפרים׳, שכפר אינו מוקף חומה. [וראה מלבי״ם במיכה
(ד ח) שחילק את הגאולה לשלושה מדרגות, בתחילה הגליות יתחילו להתקבץ, והם גלות יהודה ובנימין שגלו בחורבן בית שני, ואח״כ תבוא ממשלה קטנה, שתהיה להם קצת ממשלה והנהגה כמו שהיו לישראל בימים הראשונים לפני מלך מלך לבני ישראל שהיה להם שופטים מנהיגים אותם, ואח״כ תהיה להם מלכות קבוע שהוא מלכות בית דוד, שימלוך המלך המשיח בממלכה קבועה, וראה מה שציין שם עוד לפירושיו ביחזקאל ועמוס. ובהושע
(ב ב) כתוב ׳וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ׳, והרד״ק שם כתב שלא ימנו את המשיח לראש עליהם עד אחרי שיקבצו לירושלים. וראה במצודות
(שם ג א-ה). ובספר ׳ואשר תבאנה יגידו׳ (קושלבסקי) הביא את שיטות הראשונים בעניין קיבוץ גלויות וביאת המשיח, והביא את דעת רבינו ודעת הראשונים המסכימים עמו והחולקים עליו, ראה שם דברים בטעם].