Shir HaShirim 7 – שיר השירים ז‏ – Mikraot Gedolot

מַלְכָּא דְּאִתְמַנִּי עֲלַךְ רֵישָׁא צַדִּיקָא כְּאֵלִיָּהוּ נְבִיָּא דְּקַנִּי קִנְאֲתָא לְמָרֵי שְׁמַיָּא וּקְטַל יָת נְבִיאֵי שִׁקְרָא בְּטוּר כַּרְמְלָא וַאֲתֵיב יָת עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל לְדַחְלְתָּא דַּיָי וְדַלַּת עַמָּא דְּאָזְלִין בְּרֵישָׁא מִכָּא עַל דְּאִנּוּן מִסְכֵּינִין עֲתִידִין לְמִלְבַּשׁ אַרְגְּוָנָא הֵיכְמָא דִּלְבַשׁ דָּנִיֵּאל בְּקַרְתָּא דְּבָבֶל וּמָרְדְּכַי בְּשׁוּשָׁן בְּגִין זְכוּתָא דְּאַבְרָהָם דְּאַמְלֵיךְ מִן קַדְמַת דְּנָא לְמָרֵי עָלְמָא וּבְצִדְקְתָּא דְּיִצְחָק דְּכַפְתֵיהּ אֲבוּהִי לְמִקְרְבֵיהּ וּבַחֲסִידוּתֵיהּ דְּיַעֲקֹב דְּקַלֵּיף עַל חוּטְרַיָּא בְרַהֲטַיָא.

[א] רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, הָרָשִׁים שֶׁבָּכֶם חֲבִיבִים עָלַי כְּאֵלִיָּהוּ שֶׁעָלָה לְהַר הַכַּרְמֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּו (מלכים א י״ח:מ״ב), וְלָמָּה שָׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו, אֶלָּא אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לָנוּ זְכוּת הַבֵּט לַבְּרִית. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדַּלִּים וְהָרָשִׁים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִין עָלַי כְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד (זכריה י״ב:ח׳), וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּדָנִיֵּאל, דִּכְתִיב בֵּיהּ: וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא (דניאל ה׳:כ״ט). מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ (תהלים צ״ג:א׳). אָסוּר בָּרְהָטִים, שֶׁאָסַר עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה שֶׁהוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל. בָּרְהָטִים שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, בִּזְכוּת מִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, חַד אָמַר בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם (בראשית י״ח:ז׳). וְחַד אָמַר בִּזְכוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת (בראשית ל׳:ל״ח).

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מֶלֶךְ, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ (דברים ל״ג:ה׳). בָּרְהָטִים, שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל מָה, בָּרְהָטִים שֶׁל מֵי מְרִיבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה (במדבר כ׳:י״ג). רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מֶלֶךְ, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ (דברים ל״ג:ה׳), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִנִּיתִיךָ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְדַרְכּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת גּוֹזֵר וַאֲחֵרִים מְקַיְּמִין, כָּךְ תְּהֵא גוֹזֵר עַל יִשְׂרָאֵל וְהֵן מְקַיְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כ״ד:ב׳).

ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן – הם הדלים שבישראל שהם עתידים להיות לבושים כמלכים האלו שהם לבושים כארגמן.

ד״א ראשך עליך ככרמל – כדרך שעלה אליהו בהר הכרמל וגזר על הקב״ה וקיים. כך העניים והדלים שבישראל כל מי שיש בידו מצוה אחת עתיד להיות גוזר על המקום והוא מקיים. מלך אסור ברהטים. זה יעקב שנאמר ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים (בראשית ל׳:ל״ח).

ד״א מלך אסור ברהטים – זה משה שנטל שלו על המים. שנאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו וגו׳ (דברים ל״ב:מ״ט).

ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן – הדלים שברשים הם חביבים לפני כדניאל.

מלך אסור ברהטים – אמר לו הקב״ה כביכול אסור אני ביניכם, בזכות מה בזכות הריצות שרץ אברהם לפני שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, רבי לוי אמר בזכות יעקב שכתוב בו ברהטים בשקתות המים.

דבר אחר: אמר הקב״ה למשה מלך עשיתיך עליהם גזור והם עושים.

דבר אחר: ראשך עליך ככרמל – אמר הקב״ה הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה לראש הכרמל.

ודלת ראשך כארגמן – והדלים שבכם חביבים עלי כדוד שנאמר והיה הנכשל בהם וגו׳ כדויד, רבי ברכיה אמר מלך זה משה דכתיב ויהי בישורון מלך.

אסור ברהטים – שגזר הקב״ה עליו שלא ליכנס לארץ ישראל, בשביל מה, בשביל מי מריבה.

דבר אחר: מלך אסור ברהטים – מלך זה מלך מלכי המלכים, ואין אסור אלא שבועה שנאמר ואסרה אסר, ברהטים אלו האבות שרצו לפני כסוסים ונשבע לאבות שנאמר למען הקים אותך היום לו לעם כאשר נשבע לאבותיך, לפיכך איני יכול לעשות לעבור על שבועתו, וכן אתה מוצא כשבקשו לפרוק עולו בימי יחזקאל אמר להם יחזקאל העולה על רוחכם היו לא תהיה חי אני נאם ה׳ אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם.

ראסך עליכי כאלכרמל, וארתפאע ראסך כאלארגואן, מלך מרבוט עלי אלאחואץ׳.

הראש שלך עליך כמו הכרמל, והתנשאות הראש שלך כמו הארגמן, מלך קשור (אתנו) על רהיטי המים.

ודלת ראשך – וגובה ראשך (כלומר צבע שער ראשך).

מלך – מלך חונה על ברכות מים (ראה לעיל א יז).

ואמרו ראשך עליך ככרמל, רמז בכך לרץ ישראל והיא ארץ סיחון ועוג ששכנו בה בני ראובן ובני גד, והיא ראשית כבושיהם, והרי היא ראש, והיא גם ראש הארץ. והראיה שהיא ראש שנ׳ והנה המקום מקום מקנה (במדבר לב א), והראיה על טוב הכרמל אמרו ואיש במעון ומעשהו בכרמל (שמואל א כה ב).

ואמרו ודלת ראשך כארגמן, כלומר שומרון.

ומלך אסור ברהטים, היא הצמה הגדולה שבראש, והוא המקדש, ונקראו בשם זה שהרי נאמר קרית מלך רב (תהלים מח ג).

ראשך עליך ככרמל – אילו תפילין שבראש, שנאמר בהן:⁠^א וראו כל עמי הארץ כי שם י״י נקרא עליך ויראו ממך.⁠^ב (דברים כ״ח:י׳) הרי שהן חוזקן ומוראן כסלע הרים, וכרמל הוא ראש ההרים.

ודלת ראשך – קליעת שערות נזירייך נאה במצוותה כקליעת ארגמן.

ועל שם שהקליעה מודלת על גובה הראש, נקראת דלת ראש.

מלך אסור ברהטים – שמו של מקום קשור בתלתליה, שנאמר: נזר אלהיו על ראשו (במדבר ו׳:ז׳).

רהטים – קוֺרַנְֿץ, כך קורין לתלתלי האזורות שקושרין בהן החגורה.

דבר אחר: מלך אסור ברהטים – הקב״ה נקשר באהבה בריצות שאתם רצין לפניו.

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י אוקספורד 142: ״בהם״. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165 חסר: ״בהן״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 778 רק: ״כי שם וגו׳⁠ ⁠⁠״. בכ״י אוקספורד 165 רק: ״כי שם י״י וג׳⁠ ⁠⁠״.

That which is upon your head is like Mount Carmel – These are the phylacteries of the head, about which it is stated, "And all the peoples of the world will see that the Name of Adonoy is proclaimed over you, and they will fear you.⁠"¹ This is their strength and they are as awe inspiring as a cliff of the mountains, and Mount Carmel is the most prominent of the mountains.

And the braid of your head – The braided hair of your Nazirites are as beautiful with commandments as braided purple wool.

And the braid of your head – [It is called דַלַּת because the braid is lifted up [=מֻדְלֵת over the crown of the head.

Your King is bound in its tresses – The name of the Omnipresent is bound in the [Nazir's] locks, as it is stated, "The crown of his God is upon his head.⁠"²

Tresses – Koranz in Old French. This is what they call the girding laces with which they tie the girdles.

Another explanation [of], "Your King is bound in its tresses,⁠" the Holy One, Blessed Is He, is bound with love to you through [your fulfillment of His] commandments, and through the swiftness [=רְהָטִים³ with which you run before Him.

1. See Zecharyah 9:1.

2. Devarim 28:10.

3. Bemidbar 6:7.

ראשך עליך ככרמל – למד שעתידים ישראל לשרות עליהם רוח הקדש כשם ששרת על אליהו בהר הכרמל. שענהו השם בהר הכרמל. כך יהיו ישראל מבקשים מן השם והם נענין שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה.

ודלת ראשך כארגמן – מתי ישאו ישראל ראש בדליות של גפן בזמן שיתקיימו חזיוני ישראל (דניאל) שנאמר בו ארגוונא ילבש ש׳ אשרי המחכה ויגיע. ואו׳ ויקבלון מלכותא קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד עולם עלמיא.

מלך אסור ברהטים – בזכותו של יעקוב אבינו שפיצל מקלות והשיגם ברהטים בשקתות המים. שהיה אביו של יוסף שיצא מבית האסורים למלוך. וכן הוא או׳ ישגבך שם אלהי יעקוב.

ד״א: ראשך עליך ככרמל – כענין שנאמר ונבאו בניכם ובנותיכם ואפ״י הקטנים שבישראל יהיו כאליהו שנענה בהר הכרמל.

ודלת ראשך – הדלים והרשים שבישראל ילבשו בגדי ארגמן כלבוש [המלכים]. וכן הוא או והיו מלכים אומניך. חיל גדול תאכלו ובכבודם תתיימרו.

מלך אסור ברהטים – מלך זה הקב״ה וקשר שבועתו באמת ליעקוב שהציג המקלות כרהטים שנאמר תתן אמת ליעקוב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.

ככרמל – עין, ובדברי הימים: וכרמיל ובוץ (דברי הימים ב ג׳:י״ד).

דלת – בלשון קדר: השֵׂער היוצא על הלחי.

ברהטים – כמו ברהטים בשקתות המים (בראשית ל׳:ל״ח).

ככרמל – בעין.

כארגמן – שהוא רך במישוש.

וכל מלך היה מתאוה להיותו אסור בחבלי שערך.

ויש אומרים: כי עינין ברהטים שֶׁדִימָה הַשֵׂעַר לַרְהָטִים.

ויש אומרים: כי מלך הוא הראש.

ככרמל. Like the color of that name. Like purple.

Soft to the touch. מלך אסור ברהטים. Every king would long to be bound and enchained in the cords of thy hair; this expression we find used by the amorous chieftains of Arabia; and so it is said (Song of Songs 7:7), How fair and how pleasant art thou, O' love, for delights! for there is no delight in the world so great to the soul, nor anything so fair and pleasant as the embrace of love. And some explain רהטים as he compares the hair, one tress of which overlaps the other, to the ripple of water in troughs (רהטים); and some say that ‘the king’ means the head.

ראשך – הוא המלך המשיח שהוא מבני דוד.

ודלת ראשך – משיח בן יוסף.

מלך אסור – רמז שהוא המלך המשיח אסור עד שיגיע הקץ, כי ביום שנחרבה ירושלם נולד.

Thine head. King Messiah, who is of the sons of David.

And the hair of thine head. Messiah, the son of Joseph.

The king is bound. These words indicate that Messiah, the son of David, is meant, who is bound. till the appointed time comes, for he was born on the day when Jerusalem was laid waste.

ככרמל – יש אומרים שהוא הר הכרמל.

ואיננו כי אם עין, וכן בדברי הימים: וכרמל עם ארגמן^א (דברי הימים ב ג׳:י״ד).

ברהטים – כמו ברהטים בשקתות המים (בראשית ל׳:ל״ח), והן מקומות עשויות להתחבר שם המים.

ודלת – בלשון ישמעאל קצה השיער.

א. כן בכ״י וטיקן 488, בכ״י לונדון 24896. בנוסח שלנו: ״תכלת וארגמן וכרמיל״.

ראשך עליך ככרמל – כעין כרמל, וכארגמן – בעין או ברוך.⁠^א

וטעם אסור ברהטים כי דימה השיער שהוא יורד זה תחת זה כדמות המים ברהטים והמלך הוא הראש.

או יהיה פירושו כי המלך הוא היה מתאוה להיות אסור וקשור בחבלי שערה, וזה העניין הזכירוהו שרי קדר החושקים.

א. כן בכ״י מינכן 364. בכ״י לונדון 24896 נותר רווח וחסרה מלת ״ברוך״.

ראשך עליך ככרמל – זהו נחמיה בן חושיאל שהוא מבני יוסף.

ודלת ראשך – זהו אליהו.

מלך אסור ברהטים – זהו מלך המשיח שהוא אסור, כאשר העתיקו קדמונים כי ביום שנחרבה ירושלם נולד.

ראשך עלייך ככרמל – הזה, שהקנה זקוף ולא עקום, ושבולת עליו עומד בשוה ונאה לראות, כך ראשך עומד נאה עליך.⁠^א

ודלת ראשך – הוא נאה, אמצעית הראש על שם שהוא מודלה^ב ומעולה יותר, נאה הוא כארגמן.

על כן מלך אסור ברהטים – ביאור: אסור במרוצת. מה שתאמרי: לא ידעת (שיר השירים ו׳:י״ב), שלא סברת, עודי ממתינך מרוב שכולך יפה וחמודה,⁠¹ לכן אסור אני במרוצת, שלא רציתי מן הגן עד שתבואי אלי לטייל עמי.

1. השוו מיוחס לר״י קרא שיר השירים ו׳:י״ב.

א. בכ״י: עליו.

ב. מלשון ״דלת״. בכ״י (בחילוף אותיות דומות): מן דקל.

ראשך עליך ככרמל. מלך שלך דומה לאליהו בהר הכרמל, להכניס את ישראל בעול מצות. ודלת ראשך – דלת העם שתחת המלך ראויין ללבוש ארגמן כדניאל ומרדכי, שכתוב בהן לבוש ארגמן (דניאל ה׳:כ״ט, אסתר ח׳:ט״ו), כלומר צדיקין הן. מלך אסור ברהטים. הצדיקים, כגון דניאל ומרדכי, זכו לגדולה זאת בזכות אברהם, שהמליך את הק׳ לעולם; ובזכות יצחק, שהיה אסור ועקוד המזבח (ראו בראשית כ״ב:ט׳); ובזכות יעקב, שהלך^א את המקלות ברהטים (ראו בראשית ל׳:ל״ח).

א. הפעלים לגבי המקלות אצל יעקב במקרא: הציג, פיצל, שׂם.

ראשך עליך ככרמל. שׂער ראשך דומה לצבע כרמל – כפל לשון ארגמן, כדכתיב בספר דברי הימים ״ארגמן^א וכרמיל^ב ותכלת^ג״ (דברי הימים ב ב׳:ו׳), וכולן מיני צבעים. ודלת ראשך – הוא שׂער, הוא אורך שיער, שבולט למטה מן הראש, שגדילים בחוט טרייצא^ד, מראיהו כארגמן. מלך אסור ברהטים – דומין החוטין שדלת הראש גדילה בהן לחגור בהן בני מלכין. הן חוטין שבראשי הבנות במסכת שבת (בבלי שבת נ״ז.; וראו משנה מקוואות ט׳:א׳). ואותן חוטין עושין השירות ממיני זהב וצבעים. וזהו ״אם^ה מחוט ועד שרוך נעל״ (בראשית י״ד:כ״ג) – מחוט שבראש, שהוא יקר, ועד שרוך נעל, שהוא מזולזל. וכתיב ״חותמך ופתילך״ (בראשית ל״ח:י״ח) – הפתיל הוא האזור – כלים שהאדם יכול להסיר מעליו – אזור וטבעת ומטה. ברהטים – החוט שסובב ורץ סביב דלת הראש קרוי כן, כמו שפירשתי.

א. בנוסחנו: וּבָֽאַרְגְּוָן.

ב. בכתב היד האות יו״ד נוספה רק מעל השורה.

ג. בכתב היד האות וי״ו נוספה רק מעל השורה.

ד. בצרפתית עתיקה: tresce, צמה (לפי המילון האנגלו-נורמני).

ה. בכתב היד: עם.

ראשך עליך ככרמל – מראשך ולמעלה את גבוה מכל הנשים,⁠¹ כמו שהר הכרמל גבוה מכל ההרים אשר סביבותיו, שנאמר: כתבור בהרים וככרמל בים יבא (ירמיהו מ״ו:י״ח).

ופירש פרחון (מחברת הערוך ״כרמל״): כרמל – תולעת שני.

ויש מפרשים: כרמל – היא הבקעה הזרועה, כמו: {וה}⁠כרמל ליער יחשב (ישעיהו כ״ט:י״ז). וכמו שהבקעה הזרועה יפה מקרקע הבורה אשר סביבותיה, כך ראשך יפה מכל הנשים אשר סביבך.

ודלת ראשך – זה קליעת שערה, טריצא² בלעז, כמו: הדלה על גבי כרמו של חברו.

מלך אסור ברהטים – המלך מתאוה להיות אסור וקשור ברהטים – זה קליעת השער, ונקרא רהטים לפי שהשער ארוך ומקיף הראש פעמים ושלש, ודומה כאילו רץ סביב הראש.

ופירש פרחון (מחברת הערוך ״רהט״): רהטים – תלתלי ראשה הדומה לרהטים, הן מזחילות המים.

והנכון: רהטים – מקום החולות שעל הים, וזוטו של ים בא פעמים ביום בבקר ובערב, ורץ על אותו מקום שהחול שם, וחוזר ושב אל הים במרוצה. ולאחר ששב המים אל הים ונתגלה מקום החול, יש בחול שורות שורות כבושות ועקומות. ודימה להם השער לפי שהוא קרישפא,⁠³ והוא נוי גדול. ולפי שהים רץ שם תדיר נקרא רהטים, ובלעז נקרא גְרֵיוְשְ.⁠⁴

1. על פי שמואל א ט׳:ב׳.

2. בלעז: trece (=tresse).

3. בלעז: crespe (= crepe).

4. בלעז: greves.

ראשך עליך ככרמל – הרשים שבכם יהיו כאליהו שעלה להר הכרמל¹. ודלת ראשך כארגמן – והדלים שבהם יהיו כדניאל שנאמר בו ״ארגוונא״². דבר אחר, כמרדכי שנאמר בו ״בלבוש מלכות... ותכריך בוץ וארגמן״³. כארגמן גי׳ מרדכי היהודי.

דבר אחר, ראשך עליך – שכינת קב״ה ״ויי׳ בראשם״⁴. דבר אחר, מלך המשיח.

דבר אחר, ראשך עליך ככרמל – יבנה בית המקדש בראש הר – תבור וסיני וכרמל, זהו ככרמל⁵. ראשך עליך ככרמל ס״ת ככ״ל – גי׳ ע׳ סנהדרין. ראשך – ראשים.

דבר אחר, ודלת ראשך קרי ביה וְדָלֶת ראשך – ד׳ של תפילין⁶.

ודלת ראשך – הדלים יהיו לראשים⁷ ויהיו עטופים ארגמן⁸. ככרמל ודלת ראשך כארגמן ר״ת כורך – כל אחד כרוך בלבוש ארגמן.

מלך אסור ברהטים – משרה שכינתו בזכות ריצת אברהם⁹ – ״וירץ לקראתם״¹⁰ תרגומו ״ורהט״, וזהו ברהטים. ברהטים – ״ברהטים בשקתות המים״¹¹, כלומר בזכות יעקב¹². אסור ברהטים¹³ – אברהם, בזכותו. מלך אסור ברהטים ר״ת מאב, בזכות אב¹⁴.

דבר אחר, מלך אסור ברהטים – זה משה שנאמר בו מלך, שנאמר ״ויהי בישורון מלך״¹⁵. אסור ברהטים – אסור מליכנס לארץ ישראל ע״י רהטים¹⁶ – ריצת מי הירדן. ברהטים גי׳ בירדן. מלך אסור גי׳ זה משה.

דבר אחר, מלך אסור גי׳ משיח¹⁷, חבוש ואסור ביסורין וחבלים הבאים עליו כמים. ברהטים כד״א ״ברהטים בשקתות המים״¹⁸. מלך אסור – משרה שכינתו בתוך רציה לדברי תורה ומצות¹⁹, וזה אסור ברהטים.

1. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני

2. דניאל ה:כט, שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, תרגום

3. אסתר ח:טו, תרגום

4. מיכה ב:יג, וראה שיר השירים רבה כאן ושיר השירים רבה ד:יב

5. ראה ירמיה מו:יח, מגילה כט.

6. ראה רש״י

7. ראה פסחים נ.

8. מדרש לקח טוב

9. ילקוט שמעוני

10. בראשית יח:ב

11. בראשית ל:לח

12. ילקוט שמעוני, תרגום, תנחומא תצוה ו, ויקרא רבה לא:ד

13. ר״ת וס״ת אברם

14. ראה תרגום

15. דברים לג:ה, שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני

16. ראה שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, שיר השירים זוטא

17. ואחד אינו מן המנין

18. בראשית ל:לח

19. רש״י

ראשך עליך ככרמל אדירי העם ומלומדיו וגדוליו.

ודלת ראשך הפרושים והמתנזרים, המתרחקים מבני האדם ומהבלי העולם הזה שבידיהם, בגלל התקשרותם לאהבת המלך המרומם והאדיר ״מלך אסור ברהטים״.

ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים – אמר כי כמו שהכרמל הוא נאות אל גדול הצמחים והפירות ומוכן אליו תכלית ההכנה כן היא מכינה מה שיאות תכלית היאותו אל הראש אשר תכוין אליו והוא עצם הדברים אשר החקירה בהם וזה לטוב היישרתה אליו במה שתכין מהמשיגים והמקרים הנה כמו שהכרמל יהיה עליו הראש אשר יכוין ממנו בכח קרוב והם הפירות כן הראש אשר יכוין מפעולתה הוא עליה בכח קרוב. ואמרו ודלת ראשך כארגמן הוא לפי המשל ולפי הנמשל. אמנם לפי המשל הוא להורות על יפיה. ולפי הנמשל יאמר שמשיגי הראש אשר הכינה אותם לו לקחת ראיה מהם על הראש הם בתכלית היופי והתקון. ואמרו מלך אסור ברהטים שלפי אלו המשיגים אשר הכינם כמעט שהמלך והוא השכל ההיולאני אסור ברהטים לשתות מהם תמיד. והמשיל זה לרהטי׳ להיות אלו המשיגים אשר הכינה נמשלים במשלו זה לברכות מים. ואפשר שיהיה הרצון בזה השכל ההיולאני והוא אסור ברהטים לשתות מהם תמיד בחקירותיו כי לא יוכל לעשות דבר מזולת מה שתכין אליו. או יאמר על דרך משל שהשכל הפועל הוא במה שהוא משפיע לו לשכל ההיולאני אסור ברהטים ההם לא יוכל להשפיע לו דבר אם לא קדמה לה לשכל ההיולאני בו השגה מהחוש ר״ל במה שישפיע אליו מהצורות הדמיוניות. והנה קרא השכל הפועל מלך כי הוא מושל בו.

ראשך עליך ככרמל – ר״ל יש לך גאוה, כמו הר הכרמל, שהוא הר גבוה.

ודלת ראשך כארגמן - דלת ראש הוא הפנים, אמ׳ שפניה אדומות ומורות כעס וזדון ואף וחמה, כן אמר שפניה אדומות כארגמן, בהבערת היצר הרע:

מלך אסור ברהטים - ר״ל והמלך, שהוא השכל והיצר הטוב, הוא אסור ברהטים, ר״ל כשבוי, ואין לו יכולת עליך, אבל את ביצרך הרע, אסרת אותו ברהטים:

ראשך זה השבח הוא המשובח שבכלם ונוסף הוא ג״כ. וממנו הוסיף שבח השער מבראשונה אמר כי האל ית׳ הוא הראש כמו שאמר (מיכה ב׳) ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בראשם יהיה תמיד נגלה ומפורסם. עליך ככרמל. זה שהוא הר גבוה ותלול אשר ממנו הושפע שפע רב ועצום את כל סביבותיו. ולזה דלת ראשך הוא השער שבו נדמו הנזירים תחת אשר היו בתחלה כעדר העזים מצד לבניות מלבושיהם ע״ד שאמר (איכה ד׳) זכו נזיריה משלג. יהיה אחרי כן כארגמן. והכונה כי לא תמשך הפרישות והקדושה לאותן לובשי לבנים לבד כי כל השרים והעשירים לבושי מכלול שני וארגמן יהיו פרושים ונקיים מן החטא באופן שיהיה המלך הוא הראש אסור לה ברהטים אלו לעשות רצונה תמיד והנה עם זה גמר שבחיה ע״ד שגמרה היא שבחיו מכף רגל ועד ראש אלא שהיא שבחתו ממעלה למטה והוא קלסה ממטה למעלה וכמו שאז״ל (חזית שיר ה׳) כנסת ישראל שבחתו ממעלה למטה והוא קלסה ממטה למעלה. והכוונה היא מפורסמת שהשבח הנאות לו ית׳ הוא שהוא יתב׳ משפיע על העליונים וממשיך השפע מאתו יתב׳ שהוא המעלה המוחלט אל כל מה שתחתיו מדרגה אחר מדרגה עד שיגיע אליה. אמנם מה שיושפע ממנה מן השלמות הוא בא בזה אחר זה בהשגה עד שמגיע אל הסבה הראשונה יתב׳ שמו והוא על דרך עצמו שביארנו.

{הנבדלים ומעלתם העליונה בבריאה}

ראשך – על זה הגלגל אין רק גלגל השכל, אשר אמר הרב כי מספר הנבדלים לא נודע רק ממספר הגלגלים המתנועעים כנגדם, אבל בהיותם ׳אלף אלפים רבו רבבן׳ (דניאל ז, י) לא יושג על ידי החקירה לבד, אבל יושג על ידי הקבלה אפילו לזה שלא עלה למדרגת הנבואה. ולפי שזאת המעלה היא המעלה היותר עליונה בנבראים, (אם) [אמר] עליה ראשך עליך ככרמל, ידמה את השגת רבויים שהם כריבוי אילני הכרמל, אך אמר שדלת ראשו מצבה ארגמן, מה שאמר למעלה בהשגה זאת ׳קווצותיו תלתלים שחורות׳ (לעיל ה, יא) כי זה מבוא בהם את הנבראים. וזהו ראשך עליך ככרמל, כי הם ראשים עליו ביחס, ובאלה יפול בהם זה הצבע, שתפול בהם השגה יותר שלמה, מה שלא היה כן למעלה שהנחנוהו ביוצר הכל. גם כי ליופי המגילה נאמר שם ׳שחורות כעורב׳, שמדבר בשער זכר, ופה בצהיבות שהוא בנקבה. ועל השכלים הנפרדים הוא ה׳יושב על כסא רם ונשא׳ (ישעיה ו, א) ואליו רמז מלך אסור ברהטים, כמה דאת אמר ׳והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק׳ (יחזקאל א, יד).

{שבח המעיין העצל שהגיע להשגות}

וכמה יופי המעיין הזה, כי עם היותו דבק אל התענוגים ובלתי נפרד מהם בראשונה, זכה להיות נמשל ודבק לכל נברא על הדרך שהמציאם אדם בו. וזהו שקלס ואמר:

ראשך - המלך¹ הוא - עליך ככרמל, כמו ראש שיבולת לחה המוכן למאכל בלתי רוב מלאכות², כן הוא היה למאכל מלכות הרשעה³: ודלת ראשך. נציב מלכות הרשעה שהיה מתנשא על המלך⁴ היה כארגמן המורה על מעלת לובשו⁵, כן הוא היה מורה על מעלת מלכות הרשעה⁶ על ישראל⁷: מלך אסור ברהטים. כי אמנם המלך היה משועבד למצות המלכות ביד הרצים⁸:

1. מדבר במלכי ישראל אחרי תקופת ינאי הנזכר בפסוק הקודם, והוא אחרי שכבר שלטו הרומיים בארץ ישראל, והרומיים באו לארץ ישראל בימי הורקנוס ואריסטובלוס, בניו של ינאי, ומאז היו מלכי ישראל משועבדים אליהם.

2. ׳כרמל׳ הוא שיבולת חיטה שכבר נתבשלה כל צרכה, וכבר הגיע זמן לקיטתה, כלשון הכתוב (ויקרא ב יד) ׳גרש כרמל׳, שאמרו במנחות (סו:) שפירושו ׳כר מלא׳, ופירש רש״י ׳האי כר לשון כרים וכסתות, שיהא הזוג של קליה מלא בגרעין, שיהא הגרעין מבושל כל צורכו׳. וכן פירש האלשיך לשון ׳כרמל׳ הכתוב כאן, אף שאת העניין פירש באופן שונה לגמרי מרבינו. וראה גם ר״י קרא.

3. כמו שיבולת חיטה המוכנה להיאכל ללא טורח. בפירוש רבינו לזכריה (יא א-ב) פירש מש״כ שם ׳כי נפל ארז׳ – ׳אגריפס המלך שנאסר ברומא׳, וראה מה שהערנו בדבריו שם. אך יתכן שאין הכוונה כאן לכך שהמלך נאסר, אלא שהיה נתון ומשועבד למרותם, ולא היתה לו עצמאות, כמו שמצינו בב״ב (ד.) שהורדוס אמר ׳מסתפינא ממלכותא׳, למרות שהיה בעצמו מלך.

4. ׳דלת ראשך׳ הוא גובה ראשך (רס״ג), או קליעות שערך שמודלים ומוגבהים בגובה הראש, כי ׳דלת׳ מתפרש ׳מעל׳ (רשב״ם), והכוונה למי שהוא גבוה מעל ׳ראשך׳ שהוא המלך, והוא נציב רומה שמעמדו גבוה מעל המלך, כמבואר בספרי דברי הימים שרומה שלחו נציבים למשול מטעמם בכל המדינות שכבשו. [וראה במלכים א׳ (כב מח) ׳וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ׳, וכתב הרד״ק: ׳כי בימי יהושפט לא היה מלך באדום, לפי שתחת ממשלת יהודה היה אדום מימי דוד, והיו מלכי יהודה ממנים עליהם נציבים, והנציב היה מלכם׳. ועל דרך ׳ולאום מלאום יאמץ׳, כשגברו אדום, היו הם מושלים על ישראל וממנים נציבים עליהם].

5. בבמדבר רבה (יב ד) ׳ארגמן חשוב שבכולן שהוא לבוש מלכות, כמה דתימא (דניאל ה ז) וארגוונא ילבש׳. וראה במצודות שם ׳ילבש מלבוש ארגמן ויושם על צוארו ענק ורביד הזהב וימשול בשליש המלכות׳.

6. בכתב יד חסרה כאן שורה, וכתוב ׳יוון׳ במקום ׳הרשעה׳. ומסתבר שכל השורה הושמטה מפחד הצנזורה.

7. שהמלך היה משועבד לנציב שמלך עליו.

8. לשה״כ באסתר (ג יג, ח י) על שליחות דבר המלך אחשורוש בקכ״ז מדינותיו, הרי שממשלת המלכות במדינה מרוחקת היא על ידי הרצים המביאים את דבר המלכות אליהם, ו׳רהטים׳ מלשון ׳רהט׳ בארמית, לשון ריצה, ומלכי ישראל בסוף בית שני היו אסורים בידי הרצים, השליחים המודיעים לרומה כל מעשי המלך, כפי שנראה בב״ב (ד.) במעשה של הורדוס. ובמדרש שה״ש (ורטהיימר) איתא: ׳ראשך עליך ככרמל - זהו מלכות בית חשמונאי, מלמד שהיו מלאים תורה וחכמה ככרמל שהוא מלא כל טוב, ודלת ראשך כארגמן - זהו מלכות בית הורדוס כארגמן צבוע אדום, שהיה מזרע אדום, מלך אסור ברהטים - ניבא על המלכים שהיו אסורים למלכי רומי, ברהטים - אלו מלכי רומי, כמו דאת אמר הנני מעלה עליהם את מי הנהר הרבים והעצומים׳. ומסתבר שמדרש זה היה לפני רבינו, כמו שהעיר המהדיר שם.

ודלת – כן יקרא דבר הנתלה בדבר ויורד למטה ובדברי רז״ל הדלה עליה את הגפן (בבלי סוכה י״א.), וכן ורעו דליותיו (ירמיהו י״א:ט״ז).

כארגמן – מין צבע אדומה.

אסור – ענין קשירה.

ברהטים – הבנינים שעל העליות מחדר לחדר וכן רהיטנו ברותים (שיר השירים א׳:י״ז).

מה יפית – מלת מה הוכחה על הפלגת הענין וכן מה רב טובך (תהלים ל״א:כ׳).

נעמת – ענין אהבה כמו אף נעים (שיר השירים א׳:ט״ז).

ראשך עליך ככרמל – ראשך אשר עליך יעמוד מוזקף ויהיה סגלגל כהר הכרמל והנמשל הוא לומר אשר השכינה היא הראש אשר עליך יראה כהר הכרמל.

ודלת ראשך – קווצות השער המודלה על ראשך המה יהיו יפים כפתילי ארגמן והנמשל הוא על הנביאים הנשפעים מהמקום ברוך הוא שפע הנבואה, הם ישמיעו מה שיהיה לאחרונה. וכן יקום כצבע ארגמן הנראה למרחוק ולא תסור כי אם בקושי רב.

מלך אסור ברהטים – כל כך תהיה נחמדת לעין, שאף המלך יהיה חפצו להיות קשור בבנין שבעליית הבית מחדר לחדר הנעשה להתהלך בו, בחשבו כי שם ישביע עינו ממראית פניך בראותך מתהלך מחדר לחדר והנמשל הוא לומר אשר המקום ברוך הוא יהיה אז כאילו הוא אסור בבניני בית המקדש כי עוד לא תסור משם שכינתו.

משל:

וראשך – עליך הדומה ככרמל ביופיו והדרו ודלת ראשך כצבע ארגמן הלא מלך אסור ברהטים. הלא המלך שלמה אסור ברהטיהם בכבלי האהבה ולא יוכל להתנענע בלעדה כאסור בזיקים.

מליצה:

ראשך – והנה הראש אשר הוא עליך. ר״ל מהותך העצמי. העצם הנבדל האלהי הרוחני שהוא הנפש עצמו שהוא הראש לכולם, ועז״א עליך, כמו שאת בעצמך הלא הוא דומה לכרמל המלא פרי ותנובה, כן את מלאה חכמה ודעת אלהים וכל קדש, וכן דלת ראשך השערות והתלתלים שהם האורות המחשביות הבוקעים מעצמות הנפש ומתגלים ממנה (כמ״ש ביאור זה למעלה (ד א׳ ה׳:י״א) שהשערות ברוחניות ימליץ התבקעות התעלומה לחוץ) הוא דומה כארגמן, שהוא משל אל העולם הכסא שנקרא ארגמן בפי האלהיים כשם הרוחניים הסובבים את הכסא. והארגמן הוא למטה במדרגה מעולם האורה והאצילות אשר שם מבוע הנפשות הקדושות. והלא המלך שהוא הגוף המולך בעיר הקטנה. אסור ברהטים, בצנורות היוצאות מן הנפש להשקות את הגויה בשקתות ההשכלה והחיים וההרגשה הוא כנאסר בכבליהם ובלעדם לא יזוז ממקומו והוא כאבן דומם אם תסתלק ממנו. (ובמדרש הנעלם פ׳ ויקרא דף קי״ג ע״ב ר׳ פנחס אומר הנשמה נטלה מכסא הכבוד שהוא הראש כדקאמר ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן זו הנשמה שהיא דלת הראש מלך אסור ברהטים זה הגוף שהוא אסור בקברים).

ככרמל – הר מלא ברכת ה׳ עד שהיה למשל להוראת שופע וברכה, וכאן הכונה על שופע שערות ראשה.

ודלת וגו׳ – צריך להטעים ודל֥ת ראש֖ך כארגמ֣ן מ֑לך אס֖ור ברהטֽים, עיין מה שכתבתי למעלה ד׳:א׳ על תיבת שגלשו; שערך אדום ומאיר כארגמן שלובש בו המלך, ובגד ארגמן זה אדוק על גופו על ידי פתילים הרצים תוך שנצותיהם, ומזה שמם רהטים. או שער זה אדוק על ראשך ע״י קני זהב חלולים כרהטים ומזה שמם.

ראשך עליך ככרמל – אמר הקב״ה לישראל, הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלת להר הכרמל.⁠¹ (שם)

ודלת ראשך כארגמן – אמר הקב״ה לישראל, הדלים והרשים שבכם חביבים עלי כדוד, דכתיב (זכריה י״ב) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, וי״א כדניאל דכתיב ביה (דניאל ה׳) והלבשו לדניאל ארגונא.⁠² (שם)

מלך אסור ברהטים – מלך – זה הקב״ה דכתיב ביה ה׳ מלך גאות לבש, אסור ברהטים, שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל ברהטים של יעקב אבינו.⁠³ (מ״ר)

מלך אסור ברהטים – ר׳ ברכיה אומר, מלך – זה משה, שנאמר ויהי בישרון מלך, אסור ברהטים שבשביל רהטים של מי מריבה נגזר עליו שלא לכנס לארץ ישראל.⁠⁴ (שם)

1. דריש ראשך מלשון דל ורש, ובא במובן זה גם באל״ף, ראש עושה כף רמיה (משלי י׳) רב אכל ניר ראשים (שם י״ג), ובמובן ריש ועוני, ראש ועושר אל תתן לי (שם ל׳) ובא כמהלך ראשך (שם ו׳), ולא נתבאר למה תפס משל החביבות באליהו, ולא באחד מגדולי ישראל, כמו האבות וכדומה. והנה במ״ר סיים בדרשה זו, שנאמר ואליהו עלה אל ראש הכרמל וישם פניו בין ברכיו, ולמה שם פניו בין ברכיו אלא אמר לפני הקב״ה אין לנו זכות הבט לברית, ע״כ, והמפרשים טרחו מאוד בבאור המשך כל דרשה זו, ולי נראה פשוט דהכונה היא ע״ד שאמרו בסוף מנחות אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, והכונה כאן, כי אע״פ שלהרש אין כל מה להביא דורן להקב״ה, בכ״ז חביב הוא להקב״ה [אם מכוין לבו] להגן עליו גם בזכות המילה לבד וכמו שאמר אליהו הבט לברית, והוי הכונה כאליהו בהר הכרמל, כמו שבקש אליהו במה להגן עליו, ועם זה דריש מעין גזירה שוה כרמל כרמל דהכא דאליהו.

2. דריש ראשך מלשון דל ורש [בחיסור א׳, וכמו שכתבנו בריש אות הקודם], ותפס המשל כדוד וכדניאל ביחס לשם ארגמן, בדניאל כתיב והלבישוהו ארגונא, ובדוד י״ל משום דכתיב ביה והוא אדמוני יפה עינים, וארגמן מראה אודם יפה לו, וכמבואר בפסיקתא איכה (ק״כ א׳) פורפירא – ארגמן. והחביבות מהקב״ה להם, בדוד כתיב ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה׳ עמו, והיינו חביבות יתירה. ולדניאל חבה יתירה נודעת שנתגלו לו סודות מקץ הימין מה שלא נגלה לזולתו, כנודע. ומה שהמשיל דוקא לארגמן שמזה יוצא היחס לדוד ולדניאל ולא לענין אחר ולאנשים גדולים זולתם, י״ל משום דגם בהו מצינו ענין דלות ושפלות, דדוד נלקח למלוכה מאחר הצאן כנודע במקרא, ודניאל הורד מגדולתו כמבואר במגילה ט״ז א׳, התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו.

3. יתכן הפי׳ ברהטים כמו רהיטנו ברותים שדרשוהו על ביהמ״ק, והוא כמו באהלי יעקב, ורומז להאגדה במדרשים ר״פ תרומה דיעקב אבינו הכין עצי ברושים לבנין המשכן, יעו״ש, כך פירשו המפרשים. ואמנם אינו מבואר איפה רמוז שנשבע הקב״ה על זה, וגם למה זה הביע הכתוב ענין זה מהשראת השכינה בלשון ברהטים, ולכן נראה דהפי׳ הנכון הוא דמוסב על ענינו של יעקב בבית לבן בתולדות הצאן דכתיב שם (פ׳ ויצא) ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים, ומיד אחרי ענין זה כתיב ויאמר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, פירש״י בשם מדרשים שוב אל ארץ אבותיך ושם אהיה עמך, אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך, ע״כ, וע״פ כל זה מתבאר מאוד הלשון מלך אסור ברהטים, שבענין הרהטים שם אסר עצמו הקב״ה כביכול בהבטחה להשרות שכינתו בישראל, והענין מבואר.

4. דכתיב בענין מי מריבה והשקית העדה ואת בעירם, ושייך לשון רהטים על שם הכתוב (פ׳ שמות) ותמלאינה את הרהטים. ומ״ש מלך זה משה, עי׳ מ״ש הרמב״ן ע״ז בנמוקיו דברים ל״ג, ה׳.

רֹאשֵׁךְ אשר¹ עָלַיִךְ עומד זקוף והינו סגלגל² כַּכַּרְמֶל – כהר הכרמל³, וְדַלַּת – וקצוות שיער⁴ רֹאשֵׁךְ יפים⁵ כָּאַרְגָּמָן – כפתילים⁶ אדומים⁷ הרכים⁸, וכל כך תהי נחמדה לעין עד שֶׁהַמֶלֶךְ בעצמו ירצה להיות⁹ אָסוּר – קשור¹⁰ בָּרְהָטִים – בבניין שבעליית הבית, בחשבו כי שם יראה אותך מתהלכת¹¹:

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. שם.

4. אבן עזרא, מצודת דוד. ורש״י ביאר קליעת השערות.

5. מצודת דוד.

6. שם.

7. מצודת ציון.

8. אבן עזרא.

9. מצודת דוד.

10. רש״י, מצודת ציון.

11. מצודת דוד. והנמשל, השכינה שהיא הראש אשר עליך יראה כהר הכרמל, וקצוות השער הם הנביאים הנשפעים מהמקום ברוך הוא שפע הנבואה, וכנבואתם כן יקום, כצבע ארגמן הנראה למרחוק ולא יסור כי אם בקושי רב, וכאילו המקום ברוך הוא יהיה אז אסור בבניני בית המקדש כי לא תסור עוד משם שכינתו, מצודת דוד. ובמדרש, אמר הקב״ה לישראל ״ראשך עליך ככרמל״ הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל, ״מלך אסור״ זה מלך מלכי המלכים הקב״ה שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל, ״ברהטים״ בזכות יעקב אבינו שהציג המקלות ברהטים, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון