×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יד) הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ⁠־רֵ֗יחַ וְעַל⁠־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כׇּל⁠־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם⁠־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ׃
The mandrakes give forth fragrance, and at our doors are all manner of precious fruits, new and old, which I have stored up for you, O my beloved.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשפסאודו-רש״יפסאודו-רש״י פירוש הפשטפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וְכַד יְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ לְמִפְרַק יָת עַמֵּיהּ מִן גָּלוּתָא יִתְאַמַר לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא כְּבָר שְׁלִים קֵץ גָּלוּתָא וְזַכְוַת צַדִּיקַיָּא אִתְבַּסַּם קֳדָמַי כְּרֵיחַ בַּלְסְמוֹן וְחַכִּימֵי דָּרַיָּא קְבִיעָן עַל תַּרְעֵי מִדְרַשָׁא עָסְקִין בְּפִתְגָמֵי סָפְרַיָּא וּפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא כְּעַן קוּם קַבֵּיל מַלְכוּתָא דִי גְנַזִית לָךְ.
[א] הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ – אֵלּוּ עוּלְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא. וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים, אֵלּוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁדָּבְקוּ בְּבַעֲלֵיהֶן וְאֵינָן מַכִּירוֹת אָדָם אַחֵר.
דָּבָר אַחֵר: הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ – רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי יוּדָן אָמַר בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה הֵם חֲבִיבִין הַדּוּדָאִים לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבִּשְׂכַר הַדּוּדָאִים הַלָּלוּ עָמְדוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים גְּדוֹלִים מְסֻיָּמִים, וְאֵלּוּ הֵם, שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר וְשִׁבְטוֹ שֶׁל זְבוּלוּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב (בראשית ל׳:ט״ז). רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר זוֹ הִפְסִידָה וְזוֹ הִפְסִידָה, זוֹ נִשְׂתַּכְּרָה וְזוֹ נִשְׂתַּכְּרָה, לֵאָה הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה, רָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים וּקְבוּרָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר זוֹ הִפְסִידָה וְזוֹ הִפְסִידָה, זוֹ נִשְׂתַּכְּרָה וְזוֹ נִשְׂתַּכְּרָה. לֵאָה הִפְסִידָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה שְׁבָטִים וְהִפְסִידָה הַבְּכוֹרָה, רָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וְנִשְׂתַּכְּרָה בְּכוֹרָה וְהִפְסִידָה שְׁבָטִים.
אָמַר רַבִּי לֵוִי, כְּתִיב: הִרְאַנִי ה׳ וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים וגו׳ הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד (ירמיהו כ״ד:א׳-ב׳), זוֹ גָּלוּתוֹ שֶׁל יְכָנְיָה, וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד (ירמיהו כ״ד:ב׳), זוֹ גָּלוּתוֹ שֶׁל צִדְקִיָּה. אִין תֵּימַר גָּלוּתוֹ שֶׁל יְכָנְיָה עָשָׂת תְּשׁוּבָה וְגָלוּתוֹ שֶׁל צִדְקִיָּה לֹא עָשָׂת תְּשׁוּבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, שְׁנֵי הַדּוּדָאִים, הַטּוֹבִים וְהָרָעִים, נָתְנוּ רֵיחַ. וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים, דְּבֵית רַבִּי שִׁילָא וְרַבָּנָן, דְּבֵית רַבִּי שִׁילָא אָמְרִין לְאִשָּׁה כְּשֵׁרָה שֶׁהִנִּיחַ לָהּ בַּעֲלָהּ מְעַט חֲפָצִים וּמְעַט יְצִיאוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּא בַּעְלָהּ אָמְרָה לוֹ רְאֵה מַה הִנַּחְתָּ לִי וּמַה סִגַּלְתִּי לְךָ, וְגַם הוֹסַפְתִּי לְךָ עֲלֵיהֶם. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וּנְתָנוֹ לְאָרִיס, מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הֶאָרִיס, מִלֵּא כַּלְכָּלוֹת שֶׁל תְּאֵנִים מִפֵּרוֹתָיו שֶׁל פַּרְדֵּס, וּנְתָנָן עַל פֶּתַח הַפַּרְדֵּס, כְּשֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר רוֹאֶה כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה, אָמַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה בְּפֶתַח הַפַּרְדֵּס, בַּפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כָּךְ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, הִלֵּל וְשַׁמַּאי וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן. בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידֵיהוֹן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם צוֹפְנִים לִי וַאֲנִי צוֹפֵן לָכֶם, אַתֶּם צוֹפְנִים בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וַאֲנִי צוֹפֵן לָכֶם בְּאוֹצָרוֹת מְלֵאִים יוֹתֵר מִכָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בַּר יוּדָן, אֶלָּא דְּדִידֵיהּ הִינוּן סַגְּיָן מִן דִּידָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ וגו׳ (תהלים ל״א:כ׳).
הדודאים נתנו ריח – אלו בני אדם של מעשה צדקה. כשם שדודאים נותנים ריח בעולם הזה. כך בני אדם של מעשה צדקה (נותנים) [נוחלין] כבוד בעולם הבא.
ועל פתחינו כל מגדים – א״ר יוסי זה אליהו בא ואומר להם לישראל אני אליהו והם אומרים לו אם אתה אליהו החיה לנו מתים. ולא מתים שאין אנו מזכירים אלא מתים שאנו מזכירים ועוד אמר רבי יוסי אם יבא אליהו ואני אומר לו פרש לי פרשת נדרים שנדרת לי אתה. חדשים גם ישנים.
הדודאים נתנו ריח – זה יששכר וזבולון, זבולון יושב ועוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של יששכר והתורה רבה על ישראל. אמר רבי לוי בוא וראה כחן של דודאים שעל ידי דודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולון.
דרש רבא הדודאים נתנו ריח – אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן.
חדשים גם ישנים – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה הרבה גזרות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתי, אמר ליה רב חסדא לההוא מרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה מי שמיע לך חדשים גם ישנים מאי ניהו, א״ל אלו מצות קלות אלו מצות חמורות, א״ל וכי תורה פעמים פעמים נתנה, אלא הללו דברי תורה והללו דברי סופרים, לפי שנאמר הדוד אחד תאנים טובות מאד אלו צדיקים גמורים, והדוד אחד תאנים רעות אלו רשעים גמורים, ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוין, תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח.
ואללפאח קד פאח באלראיחה, ועלי אבואבנא גמיע אלפואכה, אלחדית׳ה ואלעתיקה, יא ודידי קר ד׳כ׳רת לך ד׳לך.
הדודאים כבר הפיצו ריח, ועל הדלתות שלנו כל הפירות החדשים וגם הישנים, חַ ≈ ברִי! כבר שמרתי לך את כל זה.
ואמרו הדודאים נתנו ריח, התקבצות האומה מבין הגליות, לכך אמר חדשים גם ישנים. ויתגלו בהם הצדיקים והחכמים והוא אמרו ועל פתחינו כל מגדים, ואז יעבדו את ה׳ עבודה שלמה בלי שום מרי כמו הכסף הטהור הצפון לעת זקנה והוא אמרו דודי צפנתי לך.
הדודאים נתנו ריח – דודאי התאנים הטובות והרעות, כעיניין שנאמר: הראני י״י והנה שני דודאי תאנים וגו׳ הדוד האחד תאנים טובות מאד וגו׳ והדוד האחד תאנים רעות מאד (ירמיהו כ״ד:א׳-ב׳) – אילו פושעי ישראל. עכשיו, שניהם נתנו ריח – כולם מבקשים פניך.
ועל פתחינוא כל מגדים – יש בידינו שכר מצוות הרבה.
חדשים וגם ישנים – שחידשו סופרים עם הישנים שכתבתה עלי.
צפנתי לך – לשמך ולעבודתך צפנתים בלבי.
דבר אחר: צפנתי להראות לך שקיימתים.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״פתחנו״.
The baskets emit fragrance – The baskets of the good and the bad figs, as the matter is stated, "Adonoy showed me, and behold, two baskets of figs, etc. one basket of very good figs, etc., and the other basket of very bad figs, which were inedible.⁠"1 These are the sinners of Yisroel. Now, both of them emit their fragrance; they all seek Your countenance.
And at our door are all luscious fruits – In our possession there is the reward for fulfilling many commandments.
Both new and old – Those which the Sages innovated, as well as the old ones, which You wrote for me.
I have kept them for you – For Your Name and for Your service I have kept them in my heart.
Another explanation, I kept them to show You that I have fulfilled them.
1. Maseches Eiruvin 21b.
הדודאים נתנו ריח – דור שעתידין ליגאל עתידין ליתן ריח טוב במעשיהם כריח הדודאים.
ועל פתחנו כל מגדים – שישראל פותחין פתח התשובה ופתחים על כל מעשה טוב של תורה ושל תפלה ושל צדקה ושל משפט צדק ושל אהבת שלום.
חדשים גם ישנים – מה שקבלו מאבותיהם ומה שחדשו מדעתם לעשות מעשים טובים.
דודי צפנתי לך – זה התורה כענין שנאמר ומצותי תצפון אותך. ואו׳ יצפון לישרים תושיה.
הדודאים נתנו ריח – יתחברו מעשי כנסת ישראל הטובים עם מעשי אבותיה הקדמונים.
The mandrakes give a smell. The good deeds of the synagogue of Israel correspond with the deeds of their fathers of old.
הדודאים – צמח כדמות צורת אדם.
וטעם הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים – התחברות פה אל פה. ואמרה: כך הייתי מתאוה לנשק פיך בפרהסיא ובגלוי, ולא אהיה לבוז בעיני בני אדם.
והנה תראה שהדודאים נתנו ריח – והתחברו חסידים אלה שהם חדשים עם חסידי אבות הקדמונים, וזה עניין חדשים גם ישנים.
הדודאים נתנו ריח. כבר נתכפרו עונות בגלות, והרצת הארץ שבתותיה (ראו ויקרא כ״ו:ל״ד, דברי הימים ב ל״ו:כ״א). והתרגום מפרש על ימות המשיח, אך לפי עניין הדוגמה, זו לבית שני, עד ״השבעתי אתכם״ (שיר השירים ח׳:ד׳).
הדודאים נתנו ריח. כבר הגיע עת, וכבר נתנו ריח, ועת דודים, ופירות חדשים וגם ישנים – של אשתקד.
הדודאים – הן דודאי תאנים, כמו שנאמר: הראני י״י והנה שני דודאי תאנים (ירמיהו כ״ד:א׳).
עניין אחר: הדודאים – לשון ידידות ואהבה, כלומר: כל הדברים המאהיבים והמעוררים אהבה כבר נתנו ריח. ומה הן הדברים המעוררים אהבה, הן חנטת האילנות ופריחת הבשמים, כמו שנאמר למעלה: הנצנים נראו בארץ ועת הזמיר הגיע קומי לך רעיתי ולכי לך (שיר השירים ב׳:י״ב-י״ג).
הדוּדאים – כמו הדוֹדאים, בהרבה מקומות מתחלף חולם בשורק.
ועל פתחינו כל מגדים – אמרה לו: אל תחשב בלבך שלא תלך בכרמים על הספק שמא עדיין לא הנצו {הרמונים} ולא פתח הסמדר, הרי אנו רואים בני אדם שנושאים בפני פתחינו כל מגדים ופירות.
ואם תאמר: הם פירות של אשתקד ולא חדשים של שנה זאת, הרי אנו רואים שנושאים פירות חדשים של שנה זאת עם הישנים.
דודי צפנתי לך – צפנתי פירות חדשים וישנים להראותם לך, שתדע שהגיע עת לטייל בכרמים.
עניין אחר: דודי – אהבתי, צפנתי לתתה לך – בכרמים, כמו שנאמר למעלה: אתן את דודַיא לך (שיר השירים ז׳:י״ג). וכאן כת׳: דודִי, שכוונתה לומר עיקר אהבתי הן בתולי.
א. בכ״י: דודַי אתן.
הדודאים נתנו ריח – תלמידי חכמים. דבר אחר, הדודאים גי׳ ע׳, הן ע׳ סנהדרין.
הדודאים נתנו ריח ר״ת רנה – שירות וזמרות להקב״ה. ועל פתחינו כל מגדים – מצות שעושין על הפתחים, מזוזה ונר חנוכה, וזהו חדשים1. וגם – לרבות רציעת האוזן שגם הוא בפתח, וגם במצרים נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות2.
דבר אחר, ועל פתחינו – אלו שערי בתי דינין. כל מגדים – מגידי תורה3.
דבר אחר, על פתחינו כל מגדים – פתח הקברות וכתיב ״בפתחי את קברותיכם״4, וזה תחיית המתים5, וזהו על פתחינו כל מגדים – צדיקים הפורחים מן הקברות. חדשים וגם ישנים – אשר מתו מחדש ומימי קדם – דודי צפנתי לך.
דבר אחר, חדשים אלו תר״ו מצות6, וגם לרבות גזירות של סופרים7. חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך גי׳ שבע ותר״ו מצות8. צפנתי כד״א ״ומצותי תצפון אתך״9.
1. נראה דצריך להוסיף ״גם ישנים״
2. נדצ״ל ״על שתי המזוזות ועל המשקוף״ (שמות יב:ז) ששם כתוב ״ונתנו״ ולא פסוק ״וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת״ (שמות יב:כג)
3. תרגום
6. שיש לישראל מעל ז׳ מצות בני נח
7. ראה תרגום, ילקוט שמעוני, רש״י. ואולי צ״ל ״וגן ישנים״
8. ואחד אינו מן המנין
9. משלי ב:א, ראה שיר השירים רבה, מדרש לקח טוב, רש״י
הדודאים נתנו ריח אהבת אבותינו ובריתותיהם כבר התגלו.
ועל פתחינו כל מגדים ופתחת לפנינו את שערי הרחמים, ובזכותם [של האבות] הוגשמו לנו כל ההבטחות המוקדמות והמאוחרות.
חדשים גם ישנים ״חדשים״ הנביאים המאוחרים אחרי משה. ״גם ישנים״ הבטחותיו של האל יתעלה לאברהם ויצחק אשר השליח [משה] השתמש בהם כמליצי יושר ״זכור לעבדיך...⁠״ (דברים ט:כז).
דודי צפנתי לך ציפינו להם וחיכינו להם מתחילת הזמן ועד סופו.
הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך – אמרה שאלו הצמחים נתנו ריחם ר״ל שכבר הוכן להם מהחוש מה שתצטרך עד שכבר הוכנו להם מהחושים על פתחיהם כל המגדים אשר יצטרכו אליהם באלו החקירות. ואולם אמרה חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך הרצון בו שמה שהושג מחדש מאלו הדברים מהחוש עם מה שיושג מישן זה כמה הכל צפונה לו באמצעות הכח הזוכר עד שישלם ההשגות הראוי בזה מן החוש וזה אם ממה שהושג אליה מהחוש אם ממה שהושג זולתה וזה אמנם יקבץ אליה על צד הפרסום כי בכאן דברים רבים לא ישלם השגתם מהחוש לאיש אח׳ בשום פנים כמו הענין בבעלי חיים ומה שידמה להם לפי מה שזכר הפלוסוף במאמר האחד עשר מספר הבעלי חיים ולזה היה הדרך בו שיקובץ מה שיושג בזה מן החוש אל הראשונים ממי שראוי לסמוך על דבריו עד שיושלם בזה מה שיצטרכו אליו מהחוש.
הדודאים נתנו ריח – אמרה זה על הנביאים שהתרו את ישראל שיעשו תשובה, ואמר שנתנו ריחם, שהיו מכריזים לאומת ישראל, כ״ש1 קרא בגרון וכו׳:
ועל פתחינו כל מגדים - ר״ל בפתחינו בעירינו ובמקומותינו הכריזו שנשוב, כמו המוכרים מיני פירות שחוזרים על הפתחים עימהן, כן אמר שהנביאים היו חוזרים על הפתחים עם כל מיני מגדים, ר״ל כל מיני דברי רוח הקדש.
חדשים גם ישנים - ר״ל הנביאים הקדמונים והאחרונים, ואני בעונותי צפנתי לך דודי, ר״ל שאעפ״י שמכריזין לי שאשוב אליך, אני כהומיה וסוררת2.
דודי צפנתי לך - ולא אהבתי אותך, או יר״ל שאעפ״י שאני רחוקה ממך, עכ״ז בצפוני3 לבי שמרתי דודי [ואהבתי]⁠4 לך.
1. ר״ת: כמו שכתוב: בישעיהו נ״ח א׳.
2. ע״פ משלי ז׳ י״א.
3. בְּצְפוּנֵי.
4. וְאַהֲבָתִי. בכ״י: ואהבתך.
ולענין זה אמרה: הדודאים וכו׳ דודי וכו׳ – לומר כי מוסריה הקדומים עם מה שנתחדשו לה בזמן הרב ההוא כלם צפנתם לו ולכבודו.
ואם שהם שלמות בערך האומות אבל ענינים אחרים שלמים ונגמרים במינם כי הדודאים נתנו ריח. והוא כי נוסף על ענייני השלמות והסבלנות שנזכרו ראשונה והוא זכות או זכיות חדשים שלא היו לה בצאתה ממצרים מזכירה ענינים מצויינים בה מאד בכל ימי גלותה. וזה כי אלה הדודאים שזכרה הם אשר נאמרו בראובן (בראשית ל׳) וימצא דודאים בשדה. שהם על תמונת אדם וקטנים שהם מועילים אל ההריון (הראב״ע שם) ולזה אמרה כי ישוב ויחזה בה שקטניה ועולליה בכל יישוביה וגלגוליה תמיד נתנו ריח התורה וכמו שאז״ל (שבת קי״ט:) אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן ועל פתחינו כל מגדים של מצות ויראת שמים כד״א (דברים ו׳) וכתבתם על מזוזות ביתיך: מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל (שבת כ״ב.). ואז״ל מזוזה מימין תפלין משמאל כשאתה נכנס המצות ממצעות אותך לקיים מ״ש (דברים כ״ח) ברוך אתה בבואך: גם אמרה על פתחינו כל מגדים. על טהרת עצמה ומקורה כד״א (משנה אבות ג׳) קנים ופתחי נדה. כי הנה שמרה ודקדקה בזה יותר ממה שהחמירה התורה עליה. וכמ״ש רבי זירא (נדה ס״ו.) בנות ישראל הן החמירו וכו׳ ורבות כאלה התמידו בגלותן וכל עמה מלומדים בהם ולזה אמרה חדשים גם ישנים דודי. כי הנני בא אם בבחינה אל יתר האומות כבראשונה ואם בזכות עצמי אשר נתחדש עתה.
כי אמנם הדודאים - אפילו עמי הארץ, נתנו ריח טוב במעשיות1: על פתחנו. של בתי מדרשות2, כל מגדים, בעיון ובמעשה, חדשים - דברים שהבינו חכמי הדור מחדש, גם ישנים - שהורו הקדמונים, דודי צפנתי לך, בספריהם3:
1. כ״כ רש״י ע״פ שהש״ר: ׳הדודאים נתנו ריח - דודאי התאנים הטובות והרעות, כענין שנאמר (ירמיה כד) ׳הראני ה׳ והנה שני דודאי תאנים וגו׳ הדוד האחד טובות וגו׳ והדוד השני תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה׳, אלו פושעי ישראל, עכשיו שניהם ׳נתנו ריח׳, כולם מבקשים פניך׳. ולפי זה ׳דודאים׳ אינם שם צמח, אלא כלים הנקראים ׳דוד׳ שיש בהם תאנים הנותנים ריח, ורמז כאן לשני סוגי הדודאים הנזכרים שם בנבואת ירמיה. אך בבראשית (ל יד) פירש רבינו שהדודאים האמורים כאן הם מין עשב הנותן ריח טוב. ואולי הכוונה כאן ע״פ מה שהביא שם מחז״ל (סנהדרין צט:, ב״ר עב ב) שהדודאים הם הפקר, ולכן נמשלו עמי הארץ להם, שהוא דבר שאין לו ערך, אך בכל זאת נותן ריח טוב. וראה לעיל (א יב-יד) בביאור למה הריח הוא משל למעשים טובים. ועדת ה׳ אומרת שלכן בוודאי כאשר נשוב בקיבוץ גלויות, גם הם יגלו את אהבתם לה׳ ויתנו את ׳דודי׳ לך כמו שאמר בפסוק הקודם, כי גם עמי הארץ שבישראל עשו מעשים טובים הנותנים ריח טוב. ובעירובין (כא:) איתא ׳דרש רבא, מאי דכתיב הדודאים נתנו ריח - אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא׳. ובעל העקידה פירש כי צמח הדודאים הוא קטן והוא בדמות אדם, לכן הוא רמז לילדים.
2. במשלי (ח לד) ׳אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי׳, ורש״י פירש שם (ע״פ ברכות ח.) ׳להכנס ראשון לבית המדרש ולבית הכנסת ולצאת אחרון׳, וכ״כ אבע״ז ׳על ההרגל והקביעות בבתי החכמה׳.
3. בפתחי בתי המדרשות יש ׳כל מגדים׳ בעיון ובמעשה, שהשיגו אותם לומדי התורה, הן ׳מגדים חדשים׳ שהשיגו בני הדור ההוא, והן ׳מגדים ישנים׳ שהורו חכמי ישראל הקדמונים ושעם ישראל צפן ושמר אותם בספריהם, וכמו שאמר להם ה׳ (פסוק י) שכדי לזכות לגאולה עליהם ל׳דובב שפתי ישנים - ויהיו דבריו בהזכיר דברי חכמות הקדמונים והוסיף עליהם, כראוי לכל אחרון׳, ואלו הם החכמות החדשים המוסיפים על הישנים. [ובעירובין (כא:) איתא ׳חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך - אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבונו של עולם, הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים׳. ובעל העקידה הביא דוגמא משבעה נקיים שקיבלו עליהן בנות ישראל בגלות, הרי שבגלות הוסיפו ישראל פרישות וזכויות לעצמם להיות ׳דודי׳]. והרלב״ג פירש בדומה אך לפי דרכו, ע״ש. ובספר אהבת ירושלים על שיר השירים (ורשה תרמ״ה, בהסכמת הבית הלוי) פירש ע״פ דברי רבינו, כי ׳על פתחינו׳ מתפרש ׳בפתחנו׳, שיש ׳על׳ הבא במקום אות השימוש, או הכוונה אצל פתחינו, ו׳גם ישנים דודי צפנתי לך׳ הם ספרים רבים ישנים אשר הם רבי התועלת ויקרים מאד ואין ביכולת להדפיסם כולם מחדש, ועליהם יאמרו ישראל ׳דודי צפנתי לך׳, ׳כי משמרת קודש הם אתנו לקחת מהם לקח בכל עת מצוא, ותחילת הפסוק ׳הדודאים נתנו ריח׳ ירמוז על הספרים אשר כלתה אותם שן העת ואינם נמצאים עוד, רק זכרון שמותם נשאר אתנו, והמשילם לדודאים שכל קיום צמיחתם היא רק קיץ אחד, וכמו שהדודאים הביאו תועלת שנקלט מהם ריח טוב, כן הספרים האלה הועילו אז לטעת בלב קוראיהם דברי תורה יראת ה׳ ומידות טובות לנחלה להם ולבניהם אחריהם, גם מהם אשר מובא מדבריהם בספרים הנמצאים אתנו היום׳. ובזוה״ק (ח״א רמג., הובא בנפש החיים שער ד פי״ב, ע״ש) איתא ׳כתיב הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים וגו׳... ולא אתחדשן מלי דאורייתא אלא על ידוי בישראל וכו׳, ועל פתחינו כל מגדים, אינון גרמו למהוי על פתחינו, על פתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות כל מגדים חדשים גם ישנים, כמה מלי חדתאן ועתיקין דאורייתא דאתגליין על ידייהו לקרבא לישראל לאבוהון דלעילא וכו׳, צפנתי לך, מהכא אוליפנא, כל מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות וידע למחדי מלין ולחדתותי מלין כדקא יאות, אינון מלין סלקין עד כרסייא דמלכא וכנסת ישראל פתח לון תרעין וגניז לון, ובשעתא דעאל קודשא בריך הוא לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן אפיקת לון קמיה וקודשא בריך הוא מסתכל בהו וחדי וכו׳, הדא הוא דכתיב חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, ומההיא שעתא מלוי כתיבין בספרא הדא הוא דכתיב (מלאכי ג) ויכתב ספר זכרון לפניו, זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות זכאה הוא בהאי עלמא וזכאה הוא בעלמא דאתי׳.
הדודאים – שם עשב כדמות אדם זכר ונקבה וכן וימצא דודאים בשדה (בראשית ל׳:י״ד).
מגדים – כן יקראו פירות משובחים וכן פרי מגדים (שיר השירים ד׳:י״ג).
ישנים – ענין זקנה.
צפנתי – ענין הטמנה והסתרה כמו יצפנו דעת (משלי י׳:י״ד).
הדודאים – הביא ראיה שקרוב הדבר שפרחה הגפן וכו׳, כי הנה עשבי הדודאים כבר הפריחו ומעלים ריח טוב, ועל פתחינו כבר יש כל מיני מגדים מן החדש ומן הישן של אשתקד אשר קניתים וצפנתים לתת לך וכאילו אומרת והנה ראיתים אלו מול אלו וראיתי בהם מגדים מן החדש, ואם כן קרוב הדבר שפרחה הגפן וכו׳, וכשנלך שמה נמצא קורת רוח והרחבת הלב, ואראה לך שם תוקף אהבתי אליך. והנמשל הוא כאילו תאמר כנסת ישראל הלא אף עמי הארצות שבהם שהמה רק בצורת אדם כדמות עשבי הדודאים, עם כל זה גם הם נתנו ריח בעסק המצות, ויש אם כן בהם הרבה זכיות ממה שעשו מחדש ומה שעשו מזמן רב, וכולם עשוים המה בעבור כבוד שמך לא להתיהר, ואם כה עשו עמי הארצות, מה הם עוד הזכיות אשר תמצא בין החכמים והתלמידים.
משל:
הדודאים – הרעיה אומרת הנה הדודאים שלוקטים אותן בעבור טוב ריחם, אבל הם נתנו ריח ר״ל שריחם אינו מיוחד לבעליהם לבד. כי הם הפקר בשדה וכבר נתנו ריח לכל עובר. וגם כל מגדים הם על פתחינו. ר״ל גם המגדים העומדים למאכל ועונג הם על הפתח, הפקר לכל. חדשים ר״ל המגדים הם חדשים ובכ״ז דומים כישנים, אחר ששבענו מהם די והותר כל אלה אינם חשובים, רק דודי ואהבתי צפנתי לך זה אינו הפקר ואינו כדבר ישן. כי צפנתי את אהבתי רק לך וצפנתים מעין כל. כי לך המה.
מליצה:
הדודאים – ר״ל העיון והמעשה אינו מיוחד לה׳ לבדו, כי יעשה לפעמים בעבור פניות חיצוניות והנאות הגוף, הדודאים המעלים ריח, (שהוא משל המושכלות), הם נתנו ריח. הפקר לכל, כי הם הפקר בשדה, ר״ל כי העיון יהיה גם בדברים חיצונים וחכמות חיצוניות הבלתי נובעים לעבודת ה׳, (ותפס דודאים שמסגולתם לעורר אהבה בין איש לאשתו אבל זו אהבה גשמיית) ר״ל שישכיל ויעיין בעיונים הבלתי מעוררים אהבה רוחניית שהוא אהבת ה׳ ובזה הריח הפקר לכל כחות החומר לא לה׳ לבדו (ועיין בהקדמה בזוהר דף י״ב). וכן על פתחינו כל מגדים. שהם הפירות ר״ל פרי המעשים. הם על פתחינו מבחוץ, לא יובאו אל הקדש פנימה, כי המעשים בלא אהבת ה׳ הם גויות בלא נשמה קליפות בלא תוך, ועומדים על הפתח ולא יבואו בחדרים הפנימיים וחגוי הלב, והם חדשים גם ישנים. ר״ל גם המצות החשובות הם ישנות ונעשות מתוך ההרגל בלבד מצות אנשים מלומדה אחר שאין בתוכם אהבת ה׳ אבל דודי צפנתי לך. האהבה מה שעבדתי את ה׳ מאהבה זאת היא הצפון לה׳ לבד ומיוחד לה׳ והיה כולו קדש.
הדודאים – פרח קטן לבן עשוי כסיר ודוד וריחו נעים וישנו בשופע בראשית ימי האביב, Mughetto Maiblume.
מגדים – עיין מה שכתבתי למעלה ד׳:י״ג.
חדשים גם ישנים – אהבתי לך תתחדש בכל יום.
הדודאים וגו׳ – דרש רבא, הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים – אלו בנות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן.⁠1 (עירובין כ״א:)
הדודאים וגו׳ – ר׳ יודן אמר, בא וראה כמה חביבים הדודאים לפני הקב״ה, שבשכר הדודאים עמדו שני שבטים גדולים מסויימים, ואלו הם – ישכר וזבולן2. (מ״ר)
הדודאים וגו׳ – א״ר לוי, כתיב (ירמיהו כ״ד) הראני ה׳ והנה שתי דודאי תאנים וגו׳, הדוד אחד תאנים טובות מאד, זו גלותו של יכניה3 והדוד אחד תאנים רעות מאד – זו גלותו של צדקיהו,⁠4 שמא תאמר גלותו של יכניה עשה תשובה ולא גלותו של צדקיה, ת״ל הדודאים נתנו ריח – שתי הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח.⁠5 (מ״ר)
ועל פתחינו וגו׳ – רבנן אמרי, משל למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס, מה עשה האריס, מלא כלכלות של תאנים מפירותיו של פרדס ונתן על פתח הפרדס, וכשהיה המלך עובר ורואה כל השבח הזה, אמר, אם בפתח הפרדס כך, בפרדס כולו על אחת כמה וכמה, כך בדורות האחרונים ר׳ יוחנן בן זכאי ור׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ מאיר ור׳ עקיבא ותלמידיהם, על אחת כמה וכמה בדורות הראשונים אנשי כנסת הגדולה הלל ושמאי ורבן גמליאל הזקן, ועליהם הוא אומר, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך.⁠6 (שם)
חדשים גם ישנים – אמר ליה רב חסדא לההוא מרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה, מי שמיע לך מהו חדשים וגם ישנים, אמר ליה, הללו דברי תורה והללו דברי סופרים.⁠7 (עירובין כ״א:)
חדשים גם ישנים וגו׳ – דרש רבא, מאי דכתיב חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, אמרה כנס״י לפני הקב״ה, רבש״ע, הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים.⁠8 (שם שם)
דודי צפנתי לך – אמר ר׳ אבא בר כהנא, אמר הקב״ה לישראל, אתם צופנים לי ואני צופן לכם, אתם צופנים לי במצות ובמעשים טובים9 ואני צופן לכם באוצרות מלאים יותר מכל הטובות שבעולם, אלא דדידיה מרובין מדידן, הדא הוא דכתיב (תהלים ל״א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו׳.⁠10 (מ״ר)
1. פי׳ רש״י שאוגדות – קושרות פתחיהן לצורך בעליהן שאינן נבעלות לאחרים, לישנא אחרינא מגידות פתחיהן כשרואות דם אומרות לבעליהן ופורשין מהם, עכ״ל. ומלשון המדרש בענין זה שדביקות בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר מבואר שהעיקר כפירוש הראשון, וכן משמע מרישא דאגדה זו אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, משמע דבסוג וערך כזה מצייר גם צדקת הבנות, שגם הן אין טועמות טעם חטא מזולתן, אך מסמיכות דרשה זו על הלשון מגדים נוח יותר הלשון מגידות, וצ״ע, וע׳ פסחים פ״ז א׳.
2. לא נתבאר כלל מה יתרונם ומעלתם של דודאים על שארי מיני גידולי הארץ שכל כך חביבין לפני הקב״ה, ובכלל מה שייך חביבות במין צומח. ונראה דהענין מוסב לכונה אחרת, ויתבאר ע״פ מ״ש באגדה דחלק צ״ט ב׳ וילך ראובן בימי קציר חטים, למאי נ״מ, ר״ל למאי נ״מ ספרה התורה באיזה זמן הלך, אלא מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל, ופירש״י בחומש, שאע״פ שהלך בימי קציר חטים אפ״ה לא פשט ידו בגזל להביא חטים אלא דודאים, דבר הפקר, שאין אדם מקפיד בו, עכ״ל. וכ״מ במ״ר במקומו בזה״ל, תדע לך שהלך בשעת הקציר בשעת בכור כל מיני תבואה ולא הביא אלא דבר שהוא מן המופקר, להודיעך שהיו שמורים מגזל הארץ, ואם כך היו שמורים מגזל הארץ על אחת כמה וכמה שהיו שמורים מכל הגזל, ע״כ, ומכל זה נתבארה כונת המ״ר כאן דאין הכונה על הדודאים עצמן אלא על ענינם שהיה בעת הבאתם, והיינו שמהם מוכח שהיה ראובן נזהר מן הגזל, וכמבואר.

ושם בפ׳ חלק פירש״י בכונת הגמ׳ מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל – שהלך לאחר שקצרו מן השדות, שאז הכל רשאין לכנוס, אבל זולת זמן זה הוי גזל, עכ״ל. וממה שבארנו נראה מבואר שהעיקר כפירושו בחומש, דהרבותא היא מהבאתו דודאים, ובשגם כי כן מבואר מפורש במ״ר במקומו, וגם על יסוד זה בנויה האגדה במדרש שלפנינו, ודו״ק.

והנה לא נתבאר מ״ש שבשכר הדודאים עמדו שני שבטים ישכר וזבולן, והלא כנודע מסבת ענין זה נולד רק ישכר, וגם צ״ע מ״ש גדולים ומסוימים, האם בשבחם של השבטים מדבר כאן, וי״ל עפ״י המבואר באגדות דישכר וזבולן השתתפו שישכר יתעסק בתורה וזבולן במסחור, ועבור זה שזבולן יפרנס את ישכר יקח חלק לעתיד משכר תורתו, ולפי״ז מתבאר כי כל עסקו של ישכר בתורה בא בסבת זבולן שהיה מפרנסו, ואלולי היא לא היה יכול להתעסק בתורה, ונמצא שגם גדולתו וציונו של זבולן בא מסבת הדודאים, והיינו מלדת ישכר, ולכן זכר שניהם לגדולה.
3. שהיו צדיקים, שהיה בהם החרש והמסגר שהוא משל על צדיקים וחכמים.
4. שהיו רשעים, וכמבואר במס׳ הוריות. ומה שהמשיל כלל ישראל לתאנים על שם הכתוב התאנה חנטה פגיה שיש בה טובות ורעות והוא משל לישראל, כמבואר שם.
5. ר״ל שמא תאמר שמכיון שנתבאר ענשם של גלות צדקיהו לכליה שוב אין להם תיקון ת״ל וכו׳, כלומר, שגם הם עשו תשובה.
6. ר״ל דודי, הנה צפון ומשמר לך החדשים וגם ישנים, שרכשתי לך גדולים וצדיקים בעבר ובהוה, ומדמה דורות האחרונים לפתח הפרדס, לפי שעדיין נראים הם, והיא ע״ד מה שאמרו הראשונים כמלאכים ואנו כבני אדם, ותכלית כלל הדרשה שמתפארת כנסת ישראל בהשתלשלות חכמיה וצדיקיה מדור דור, ולפנינו במ״ר הגירסא הפוכה, כך בדורות הראשונים אנשי כנה״ג וכו׳ על אחת כו״כ בדורות האחרונים ריב״ז וכו׳, אבל כפי שהעתקנו כן הנכון, וכ״ה בויק״ר פרשה ב׳.
7. דברי סופרים שנתחדשו בכל דור לגדור גדר וסייג לתורה. ובאור המשך הלשון לפי״ז דודי צפנתי לך יתבאר בדרשה הבאה.
8. הם הסייגים והגזירות שגזרו חכמים שעל ידם ישמרו עקרי התורה, וכמ״ש ביבמות כ״א א׳ על הפסוק ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי, כנודע, וזהו שאמרה כנס״י לפני הקב״ה, כאלה כן אלה כגזירות התורה כגזירות חכמים, צפנתי לך, שמרתי לך לקיימם.
9. ע״ד הכתוב בתהלים בלבי צפנתי אמרתך.
10. טעם הדבר אשר שלו מרובין משלנו פשוט משום דמעשה המצות הוא זמני, משא״כ השכר הוא נצחי, וא״כ ממילא יתחייב שהנצחית מרובה מזמנית.
וקרוב הדבר שפרחה הגפן והנצו הרימונים, כי הנה עשבי1 הַדּוּדָאִים2 כבר הפריחו3 וְנָתְנוּ רֵיחַ טוב4, וְעַל פְּתָחֵינוּ כבר יש5 כָּל מיני6 מְגָדִים חֲדָשִׁים וְגַּם יְשָׁנִים של אשתקד, אשר קניתי7 דּוֹדִי, וְצָפַנְתִּי – והטמנתי8 אותם לְתִתָּם9 לָךְ10:
1. מצודת דוד.
2. שם עשב כדמות אדם זכר ונקבה, אבן עזרא, מצודת ציון. ורש״י ביאר תאנים.
3. מצודת דוד.
4. שם.
5. שם.
6. שם.
7. שם.
8. מצודת ציון.
9. מצודת דוד.
10. והנמשל, כנסת ישראל כאילו אומרת, הלא אף עמי הארצות שבהם, שהם רק בצורת אדם כדמות עשבי הדודאים, עם כל זה גם הם נתנו ריח בעסק המצוות, ויש אם כן בהם הרבה זכויות ממה שעשו מחדש ומה שעשו מזמן רב, וכולם עשויים הם בעבור כבוד שמך ולא להתיהר, ואם כה עשו עמי הארצות, כמה הם עוד הזכויות אשר תמצא בין החכמים והתלמידים, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהדודאים אלו דודאי התאנים הטובות והרעות, ״נתנו ריח״ כולם מבקשים פניך, ״ועל פתחינו כל מגדים״ יש בידינו שכר מצוות הרבה, ״חדשים גם ישנים״ שחדשו סופרים עם הישנים שכתבת עלי, ״צפנתי לך״ לשמך ולעבודתך צפנתים בליבי. ובמדרש, ״הדודאים נתנו ריח״ אלו עלמי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ״ועל פתחינו כל מגדים״ אלו בנות ישראל שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר, מדרש רבה. ועוד דרשו, דור שעתידים ליגאל עתידים ליתן ריח טוב במעשיהם כריח הדודאים, לקח טוב.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשפסאודו-רש״יפסאודו-רש״י פירוש הפשטפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144