Shir HaShirim 8 – שיר השירים ח‏ – Mikraot Gedolot

וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא לִכְנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל וְיֵמְרוּן לֵיהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֱתָא תְּהֵי עִמַּנָא לְאָח וְנִסַּק לִירוּשְׁלֵם וּנְהֵי יָנְקִין עִמָּךְ טַעְמֵי אוֹרַיְתָא הֵיכְמָא דְּיָנֵיק יָנְקָא בְּחַדְיָא דְּאִמֵּיהּ דְּכָל זְמָן דַּהֲוֵיתִי מְטוּלְטְלָא לְבָר מִן אַרְעִי כַּד הֲוֵיתִי דָּכְרָא יָת שׁוּם אֱלָהָא רַבָּא וּמָסְרָה נַפְשִׁי עַל אֱלָהוּתֵיהּ אַף עַמְמֵי אַרְעָא לָא הֲווֹ מְבַזִּין לִי.

פרשה ח

[א] מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי – בְּאֵי זֶה אָח, כְּקַיִן לְהֶבֶל, קַיִן הָרַג לְהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (בראשית ד׳:ח׳). אֶלָּא כְּיִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק, יִשְׁמָעֵאל שׂוֹנֵא לְיִצְחָק. אֶלָּא כְּעֵשָׂו לְיַעֲקֹב, הֲרֵי נֶאֱמַר: וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב (בראשית כ״ז:מ״א). אֶלָּא כַּאֲחֵי יוֹסֵף לְיוֹסֵף, שׂוֹנְאִין הָיוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו (בראשית ל״ז:י״א). בְּאֵי זֶה אָח, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, הֱוֵי אוֹמֵר כְּיוֹסֵף לְבִנְיָמִין שֶׁאֲהֵבוֹ בְּלִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין (בראשית מ״ג:ט״ז). אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, חוּץ, זֶה הַמִּדְבָּר, שֶׁהוּא חוּץ לַיִּשּׁוּב. אֶשָּׁקְךָ, בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁנָּשְׁקוּ זֶה לָזֶה, וְאֵלּוּ הֵן, משֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּלֶךְ וַיִפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ (שמות ד׳:כ״ז). לֹא יָבֻזוּ לִי, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁהָיָה אֶחָד בְּמִירוֹן וְאֶחָד בְּגוּשׁ חָלָב, נָפְלָה דְלֵיקָה בְּבֵית זֶה שֶׁהָיָה בְּמִירוֹן וּבָאת אֲחוֹתוֹ מִגּוּשׁ חָלָב הִתְחִילָה מְגַפַּפְתּוֹ מְחַבַּקְתּוֹ וּמְנַשַּׁקְתּוֹ וְאוֹמֶרֶת לֵית דָּא מְבַדֶּה לִי, דַּהֲוָה אָחִי בַּאֲנַנְּקִי וְנִתְפַּלֵּט מִמֶּנָּהּ.

מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי – זה רוח הקודש של משה.

מי יתנך כאח לי – אי זה אח, אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם האחים שונאים זה את זה, קין להבל ויקם קין אל הבל אחיו. ויהרגהו, ישמעאל ליצחק ותרא שרה את בן הגר המצרית משחק, ואין משחק אלא שפיכות דמים דכתיב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, עשו ליעקב ויאמר עשו בלבו יקרבו וגו׳, אחי יוסף ליוסף וישנאו אותו, ובאי זה אח אמר ישראל, כמשה ואהרן שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד שהיו אוהבים זה את זה, שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא קנאו זה את זה. אמצאך בחוץ אשקך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.

דבר אחר: כיוסף לאחיו, אתה מוצא אחר כל הרעות שעשו לו אמר להם אנכי אכלכל אתכם וגו׳, וכתיב וינשק לכל אחיו ויבך עליהם וגו׳.

אליתך כנת לי כאך׳, תרצ׳ע ת׳דיי אמי, אגדך פי אלסוק פאקבלך, ת׳ם לא יזדרון לי בך.

מי יתן שהיית לי כמו אח תינק משדי אמי, אמצא אותך בשוק ומיד אנשק אותך וגם לא יביישו אותי בך.

ואז נמשל הבורא – יתעלה מכך – כאח מבטן אחד שהוא רחמן אשר אם נכשל האדם יקרא לעזרת אחיו, לכך אמר מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי.

מי יתנך כאח לי – שתבא לנחמני כדרך שעשה יוסף לאחיו,⁠^א שגמלוהו רעה, ונאמר בו: וינחם אותם (בראשית נ׳:כ״א).⁠^ב

אמצאך בחוץ אשקך – אמצא נביאיך מְדַבְרִים בשמך ואחבקם ואנשקם. גם ידעתי כי לא יבוזו לי – כי כדיי היא אהבתך שתהא אהובתך סובבת לחזר אחריה.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״לאחיו״.

ב. בכ״י לוצקי 778 נוספה בגיליון הערת המעתיק: ״יונק שדי אמי – כלומ׳ כאחי מן האם.⁠״

If only you were a brother to me – That you would come to comfort me in the manner that Yosef did to his brothers,⁠¹ who did evil to him, and it is stated concerning him, "and he comforted them.⁠"²

When I would find you outside I would kiss you – I would find Your prophets speaking in Your Name, and I would embrace them and kiss them; I also know that "no one would scorn me,⁠" for Your love is worthy that Your beloved should go about in search of it.

1. Alternatively, if only my desire that my relationship with God, i.e., to be near Him and to pursue His holiness were out of love, as one's relationship is with his brother. (Sforno)

2. The Gemara in Bechoros 8a states, that from the time of an apple tree's blossoming until its fruits are ripened, a period of sixty days elapse. Accordingly, an apple represents the sixty masechtos incorporated into the Oral Law. Mount Sinai was suspended over Bnei Yisroel's heads "like an apple" in order to arouse them to accept the Oral Law of the Torah. (Yosef Beor)

מי יתנך כאח לי – אומרת כנסת ישראל רבונו של עולם מי יזכני שתרחם עלי ותאהבני כאח לי לא כקין שהרג את אחיו ולא כישמעאל ששנא את יצחק ולא כעשו ששטם את יעקב. ולא כשבטים שמכרו את יוסף. אלא כיוסף שכתו׳ בו וינחם אותם וידבר על לבם. שכשם שגמל טובה לאחיו תחת רעה כן תגמלנו טובה תחת רעתינו. וכשם שריחם יוסף על בנימין אחיו שנאמר כי נכמרו רחמיו על אחיו.

יונק שדי אמי – כדרך שיינק יוסף שדי אמו של בנימין.

אמצאך בחוץ אשקך – בזמן שאחד מישראל בגלות אומ׳ לו אומות העולם לעזוב ייחודו של מקום הוא נושק ידיו לפיו על רוב חבתו של הקב״ה.

גם לא יבוזו לי – כל מה שהם מבזים אותו על זה אינו חושב אותו בזיון שנאמר ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

ד״א: לא יבוזו לי – כל מה שאומות העולם אומ׳ אינם יכולין לעשות לי. לבזות ייחודך ותורתך.

מי יתנך כאח לי – אמרה כנסת ישראל למשיח: מי יתנך כאח לי ואמצא אותך^א ואדבק עימך.

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298: ״מי יתן ואמצאך״.

O that thou were as my brother. The synagogue of Israel says to Messiah, O that thou were as my brother and I would find thee and cleave to thee.

מי יתנך כאח לי – בעבור שיש בגלות עובדי השם ושומרי המצות בצניעותם, מתאוים לשמור המצות בפרהסיא, ושתשוב השכינה כאשר היתה בתחלה.

מי יתנך כאח לי. ולא אבוש אם אנשקך, אפילו בשווקים.

מי יתנך כאח לי – לשון בקשה, כמו: מי יתן כל עם י״י נביאים (במדבר י״א:כ״ט).

כאח לי – שיהיו העולם סבורים שאתה אחי.

יונק שדי אמי – כלומר: שיסברו שאתה אחי מן האם, שחיבתם גדולה ועזה מאחים מן האב, שנאמר: כי יסיתך אחיך בן אמך (דברים י״ג:ז׳),⁠¹ וכת׳: תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי (תהלים נ׳:כ׳), ולא יסברו שאתה דודי. שאם יסברו שאתה אחי, לא הייתי צריכה לבקש ממך ללכת בשדות ובכרמים להתעלס שם באהבים, כי בחוץ – בפני כל העולם אשקך ולא יבוזו – אותי הרואים לומר קלת דעת היא שנושקת האיש בחוץ, אך יאמרו שמחמת קורבה אני מנשקת אותך.

או פי׳: כאח לי – שהייתה יונק שדי אמי – כלומר: אמי היתה מינקת שלך, וינקת שדיה כשהייתה קטן, ויאמרו העולם שמחמת אותה קורבה שאני ואתה ינקנו^א משדי אמי אני מחבבך.

1. כן פירש ר״י בכור שור דברים י״ג:ז׳.

א. במהדורת מתיוס: ינקני.

מי יתנך כאח לי – לא כקין להבל ולא כעשו ליעקב ולא כאחי יוסף ליוסף, אלא כיוסף לאחיו שנאמר ״וינחם אותם וידבר על לבם״¹.

דבר אחר, מי יתנך כאח לי – יתנך בנתינת התורה, י׳ דברות תורה נביאים כתובים, זהו יתנך.

בחוץ אשקך – זה גליות². אשקך – אתפלל לפניך.

1. בראשית נ:כא, ילקוט שמעוני נ״ך תמג. ובשיר השירים רבה ושמות רבה ה:א מסיים ״באי זה אח, ׳יונק שדי אמי׳, הוי אומר כיוסף לבנימין״. וראה ילקוט שמעוני

2. ראה מדרש לקח טוב

מי יתנך כאח לי הלוואי שהיית תמיד עמי והשגחתך לא תיפרד ממני.

יונק שדי אמי וההבנות שלי יהיו מקושרות לידיעתך.

אמצאך בחוץ אשקך והשפע שלך יגיע אלי תמיד.

גם לא יבוזו לי ובמצב כזה כבר לא יפריע לי ששאר האומות מבזות אותי או חושבות שיש בי חסרון, כפי שהורגלנו בזמן הסתר הפנים וההתרחקות ממשכנך, כלומר תענוג הפגישה בך והופעת האהבה המחברת בינינו תסיח את דעתי מן השפלות וההשפלה שאירעו קודם, וכבר לא אהיה מוטרדת מכל מה שקרה.

עד כי מן האהבה אשר אהבתו ומהחבה אשר חבבתו אמרה מי יתנך כאח לי וגו׳ – ולפי שמתחלה באתה בתשוקת ישקני מנשיקות פיהו וככר בקש ממנה שתישק היא אליו כמו שפי׳. ולזה אמרה כי כיון שהגיע זאת התשוקה לידה הנה מעתה היא משתוקקת שתישק היא אותו בסתר ובפומבי כמו ששאל ממנה רק שתהיה לה לזה קצת תואנה והוא שיהיה כאח לה. ופי׳ כ״ף הדמיון באמרה יונק שדי אמי כי הנה בזאת העלה לבדה אף כשתמצאהו בשוק תשקהו גם לא יבוזו לה הרואים. גם בראשונה אמרה משכני, ועכשיו אשקך, אביאך.

ולזה אמרה תחת אמרה אז ישקני מנשיקות פיהו עכשיו מי יתנך כאח לי לומר שמרגשת בעצמה מן השלמות עם עוצם הכוסף והחריצות להדמות אליו ואל דבקותו שאלמלא מחיצת החמר מפסקת היא בעצמה תספיק לבקש אהבה ולישק אם תמצאהו בחוץ. כלומר אפילו כאן בחוצה לארץ. ולזה אמר אלו לא נהיה בזה השעור מן הרוחק כי יעלה על לבי לישק אותך לא יבוזו לי אבל עכשיו א״א פן נהיה לבוז וזה דרך הלצה.

{תשוקה לדבקות שכל המלמד החיצוני}

מי – התאוה תאוה שלמה שיהיה המלמד השלם אשר מחוץ דבק ומצוי כל כך אלינו, מי שנמצא המלמד הא׳ הנולד עמו, אשר זה המעיין עד עתה הורגל אצלי בכל ענינו, כי לא זכה למעלה גדולה הימנה. ולכן אמר מי יתנך כאח לי, ירצה כאותו המלמד אחי בן אמי, אשר ינק שדי אמי כמוני, כי ידע ששני חלקי השכל, שהם הלמד והמלמד, תאומים ולא יתפרדו, כן התאוה שיהיה אצלו דבקות המשפיע מחוץ, כתשוקת אלישע ׳ויהי נא פי שנים׳ (מלכים ב׳ ב, ט) כמו שאמרנו למעלה (לעיל א, ו).

{תועלת השגת החכמות החיצוניות בסיוע השפע האלוהי}

ואמר כי זאת התשוקה תועיל השגתה אל הדרושים החצונים, אותם הלמודים מן החכמות החיצוניות, אשר ישלים להישר מן השפע האלהי, מפני שהטעות נמצא בהם על הרוב, וזה אמצאך בחוץ אשקך, כי הנשיקה תורה על הדביקות, וההתלמדך ממני הנכסף בהתחלת הספר, ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ (לעיל א, ב), גם לא יבוזו לי, ירצה, שאם היו מבזים בעלי החכמות לבעלי התוריות, מפני שאין בידה הקדמות להעמיד אמתת דברים, עם היות האמת אתם, אף פתאים אצל ההקדמות המביאות לאותם הדרושים, כמאמר ׳עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי׳ (תהלים יט, ח).

{בתורה יושגו החדוש וההשגחה}

אמר, כי אל זה המעיין יגיע זה עם זה הדבקות אמתת הדרושים, אשר לא תשיג יד השכל אליהם זולתי, כמו החדוש וההשגחה וכדומיהם. גם לא יבוזו לי, כי יש ויש בידי חלק בחכמה אשר לימד בה להאמין האמת, כמו שאמרו רז״ל ודע מה שתשיב לאפיקורוס (אבות פ״ב מי״ד). וביאר ענין התשוקה ואמר:

[המשך דברי עדת ישראל אל ה׳]:

מי יתנך כאח לי. מי יתן ואשיג דרכי טובך ואעבוד מאהבה כמו ל׳אח׳¹, לא מיראה בלבד כמו² לאב³: אמצאך בחוץ אשקך. באופן שגם כשאתעסק בחיי שעה חוץ לבתי מדרשות, יהיה העסק מכוון לעבדך מאהבה⁴: גם לא יבוזו לי. שלא יחשבו שיהיו מעשי ליוהרא⁵:

1. ׳מי יתנך שתהיה כאח לי באחוה ואהבה וריעות׳ (רשב״ם), כלומר, כנסת ישראל אומרת, מי יתן ואשיג דרכי טובו של ה׳, וכמו שמבאר רבינו בהקדמתו למגילה זו ובמקומות רבים, התבוננות והשגה זו מביאה לידי אהבת ה׳, ואז תהיה עבודת ה׳ מתוך אהבה כמו אח שעושה למען אחיו, שאינו מתיירא ממנו, אלא עובדו מפני שאוהבו. וראה פירוש הרא״ש לבראשית (לג י) על מה שאמר יעקב לעשו ׳ותרצני׳, שאהבת אחים נקרא בלשון ׳ריצוי׳, כמו ׳יהי רצוי אחיו׳, ׳ורצוי לרוב אחיו׳. והוא מלשון רצון, שאהבת האחים בא מרצון, ולא מאילוץ. וראה משלי (יח כד) ׳יש אוהב דבק מאח׳.

2. בדפוס: כראוי.

3. ׳שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו׳ (קידושין לא.), ולפי שהבן נצטווה ביראת אביו, עובד אותו מתוך יראתו, לא מתוך אהבתו. אך ראה מש״כ רבינו בבראשית (טו ב), ובאבות (א׳:ג׳), ששם נקט האב כדוגמא לעבודה מאהבה, לעומת העבד העובד את רבו מיראה. ואולי יש לבאר ע״פ מש״כ רבינו בכוונות התורה ׳בשמיני עצרת, אשר הוא מורה על ימות המשיח או העולם הבא, אין שם אלא פר אחד בלבד, וזה כי אמנם יהיה רוב העסק אז באהבתו יתברך בלבד, כאמרם (פסחים נ.) ׳העולם הבא כולו ביו״ד ה״א׳, שהוא מידת רחמים שממנה האהבה, ואמרו ז״ל (ספרא בחוקותי) ׳והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו יב), אטייל עמכם בגן עדן ולא מזדעזעים מפני׳⁠ ⁠׳, ובמקור דבריו בפסחים ׳ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא, אמר רב נחמן בר יצחק, לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו״ד ה״י ונקרא באל״ף דל״ת, אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביו״ד ה״י ונכתב ביו״ד ה״י׳, ובחידושי אגדות למהרש״א בקידושין (עא.) פירש ששם הוי״ה מרמז לרחמים, ושם אדנות מרמז למידת הדין, ובעולם הזה שולטים שניהם ביחד, אבל לעתיד לבוא לא תשלוט אלא מידת הרחמים, ולכן השם נקרא ונכתב ׳הוי״ה׳. והנה באב יש מקום הן למורא והן לאהבה, ואילו באח אין מורא אלא אהבה, לכן אומרת עדת ישראל ׳מי יתנך כאח לי׳, שהכוונה לעתיד לבוא שתהיה העבודה רק מאהבה.

4. שגם בעסקי חולין, כשהאדם נמצא ׳בחוץ׳, ׳בשווקים וברחובות׳ (רשב״ם), ימצא שם את ה׳, ויבקש קרבתו ודביקות ה׳, שכל עמלו בחיי שעה יהיה בכוונה שיהיה לו די מחסורו כדי שיוכל לעבוד את ה׳ בשלימות מאהבה. וכתב רבינו בדברים (יא כב-כג) ׳כי אם שמור תשמרון וגו׳ לאהבה - שיהיה עסקכם בתורה כדי להכיר חסדי האל יתעלה אשר מזה תמשך האהבה, וללכת בכל דרכיו - להתנהג באותם הדרכים אשר הוא מנהיג בם את עולמו, והם צדקה ומשפט, ולדבקה בו - שיהיו כל מעשיכם מכוונים לעשות רצונו, כאמרו (משלי ג ו) בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ [והוא האמור כאן שתהיה הכוונה לשמה גם בשאר דרכי האדם, שלא בשעת עבודת ה׳], והוריש - יתן לכם מקום להתפרנס בו שלא בצער למען תוכלו לעשות רצונו׳. וכן כתב (שם ל כ) ׳ולדבקה בו - שתהיינה כל פעולותיך לשמו׳. וכתב המאור עיניים (פרשת ראה): ׳וכמ״ש אצלנו על פסוקי שיר השירים (ג ב) ׳אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי׳, שהוא לראות אם יש בני אדם העוסקים בשווקים וברחובות במשא ומתן ושאר עסקים אם יש בהן מי שאהבה נפשי הרואה על חיות האלקות המצומצם בהדברים שעוסקים שם כנודע ממה שכתוב אצלנו במקום אחר, כי גם שם בעסק משא ומתן הוא עבודה תמה למי שיש לו לב לדעת, ולא מצאתי, מצאוני השומרים הסובבים בעיר, שהן נטורי קרתא שעוסקין בלימוד התורה ובמצוות שהן פנוין מעסק משא ומתן ועוסקים בלימוד התורה שהן סובבין בעיר בתורתן ומגינין על בני עירן׳. והיינו שאחרי שחטאו בעגל, כפי שפירש רבינו לעיל שם, לא מצא מי שדבוק בה׳ אלא בתוך בתי המדרש, ואילו ׳בחוץ׳, ׳בשווקים וברחובות׳ לא מצא, אך לעתיד לבוא ישיגו מעלה זו.

5. ליהירות וגאווה. ובש״ס מצינו במקומות רבים שאסרו לנהוג במידת חסידות ופרישות משום יוהרא, ראה ברכות (יז:). ובברכי יוסף (או״ח קע סק״ו) כתב ׳בדבר שאין בו סרך איסור רק פרישות בעלמא טוב לגבר להסתיר מעשיו וישמט כל מה שיוכל, ועל זה נאמר אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי׳, והובאו דבריו בשערי תשובה שם, ויש לבאר שכאשר תשרה השכינה על ישראל, ׳אמצאך בשוק אשקך׳, שכולם יתנהגו בפרישות ודביקות גם בחוץ, ולא ייחשב זה להם ליוהרא כיון שכולם כך נוהגים. וראה אבע״ז: ׳בעבור שישראל בגלות הם עובדי ה׳ ושומרי המצוות בצניעות, הם מתאווים לשמור המצוות בפרהסיא׳.

אשקך. בנוסח כ״י השי״ן במאריך וברוב הספרים בגלגל ול״ד הוא במקום מאריך כמ״ש בחומש פעמים רבות.

שדי אמי – דדי אמי.

בחוץ – בשוק.

אשקך – מלשון נשיקה.

יבזו – מלשון בזיון.

מי יתנך כאח לי – גם זה מדברי החשוקה, תשלח אמריה לומר אל החשוק הן אתאוה לנשק אותך בשוק בפומבי, אבל בוש אני פן אהיה לבוז ומי יתן אותך שתהיה למולי כאח קטן שעדיין יונק שדי אמי, שאין בושה אחותו לנשקו בשוקים, כי אם כן היית למולי הייתי מנשק אותך כאשר מצאתיך בשוק, והייתי אם כן ממלא תאותי, וגם לא היה מי מבזה אותי. והנמשל הוא לומר מי יתן ויסורו הסבות המונעות אותי מעבודה תמימה, כי אם כן היה הייתי אז עוסקת בתורה ובמצות בכל מקומות מהלכתי.

משל:

מי – הרעיה מתעצבת עתה על שהוצרכה לעזוב בית אמה ומשפחתה ולשוטט עם דודה בשדות ומדבריות ואומרת מי יתן יחזקו אותך כאלו אתה אח לי אשר ינק משדי אמי עד שגם אם אשקך בחוץ לא יבוזו לי.

מליצה:

מי – הנפש תזכר עוד רגע את המעמד שהיתה בו בחיי הגויה ותתעצב על גויתה, כמ״ש חז״ל שהנשמה מתאבלת על הגוף כל י״ב חדש, אבל אינה מתאבלת על המעמד שהיתה בחיים. אשר כל היום יגורו עמה היצה״ר והתאוה והמתעורר מלחמות, והמלך הגדול שהוא היצ״ה בנה עליה מצודים גדולים וכבשה תחת ידו, רק היתה מתאוה אם היתה במדרגת משה ואליהו. שלא היה הגוף ויצרי מעלליו משביתים אותה מדבקות הרוחני, כהאלהיים האלה שהיה בכחם להפשיט שמלותם הצואים בכל עת, ולהפרד מן הגויה אל הנבואה והדיבוק העליון, עד שהיה בכחם לדור בעליה ובחצר, ר״ל להתפשט מן הגויה ולהתדבק בהדרת קדש, וללבוש כתנות אור, ולהביא את הכבוד העליון אל היכלם שישכון בתוכם, כמו מרע״ה שהיה מתנבא בעד נפשו בגופו בלא חרדה ורתת, וז״ש מי יתנך כאח לי, שיהיה ה׳ כאח דבוק אל הנשמה אחותו, (כי היא אחות המלך מצד שרשה העליון) ושיהיה כיונק שדי אמה, שאם הנפש היא הגויה (כנ״ל א׳ ו׳ ג׳:ד׳) תניקהו ג״כ משוד תנחומותיה כי יקבל עבודת הגוף ג״כ לרצון, וזה יהיה בשני אופנים, א) אמצאך בחוץ אשקך שאוכל לצאת מן העיר חוצה לה ר״ל להפרד מן החומר ושם אמצא את ה׳ ואשקהו ואתחבר עם נשיקות פיהו ודברות קדשו, ובנות ירושלים שהם כחות הגויה לא יבוזו לי ולא יעצרו בעדי מלהפרד ולהתחבר עם דודי בכל עת.

יונק שדי אמי – אח מאם הוא האמתי, וכן כי יסיתך אחיך בן אמך (פרשת ראה), וגם מתמר אחות אבשלום תוכיח שהיתה סבורה שמותרת היא להנשא לאחיה מאב; ובני אם אחת מילדותם היו גדלים בבית אחד, ובני אב אחד רק בני אשה אחרת היו זרים זה לזה.

לא יבזו לי – ולא יאמרו עלי שובי שובי וגו׳ (למעלה ריש סימן ז׳).

מי יתנך כאח לי – כאיזה אח, לא כקין להבל ולא כישמעאל ליצחק ולא כאחי יוסף ליוסף שהיו שונאים אותו, אלא באיזה אח – כיונק שדי אמי, הוי אומר כיוסף לבנימין שאהבו בלבו, כמש״נ וירא יוסף אתם את בנימין.⁠¹ (מ״ר)

אמצאך בחוץ אשקך – בחוץ – זה המדבר שהוא חוץ לישוב, אשקך – כשני אחים שנשקו זה לזה ואלו הם, משה ואהרן, שנאמר וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.⁠² (שם)

גם לא יבזו לי – [כההיא דאח ואחות שהיה האח במירון והאחות בגוש חלב]⁠³ ונפלה דליקה בבית זה שהיה במירון ובאת אחותו מגוש חלב התחילה מגפפתו מחבקתו ומנשקתו ואומרת, לא יבזו לי, שהיה אחי בצרה ונפלט ממנה.⁠⁴ (שם)

1. סמך על הפסוק הסמוך וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו. ומה שלא אמר כבנימין ליוסף פשוט הוא משום דבבנימין לא היה אפשר לקיים הלשון יונק שדי אמי, שהרי הוא לא ינק מרחל שמתה בלדתה אותו, משא״כ ביוסף. ואמנם נראה דאין עיקר כונת הדמיון מטעם ההנקה מאם אחת, שהרי גם קין והבל ינקו מאם אחת, ובכ״ז אמר לא כקין והבל, אלא הכונה מאהבת יוסף לבנימין, וציור ההנקה הוא משום שעל הרוב אחים כאלה אוהבים זל״ז, אבל אין הכי נמי שיש יוצאים מן הכלל ושונאים זל״ז, וכמו קין והבל. והנה שתי הדרשות הסמוכות הן המשך וסוף לדרשה זו ובשתיהן הכונה אל ראש הפסוק כאח לי.

2. קרוב לומר דהדרשה בחוץ זה המדבר באה להקדים להורות דקאי על משה ואהרן שפגישתם ונשיקתם היתה במדבר, כמפורש בתורה פ׳ שמות, לך לקראת משה המדברה וגו׳ ויפגשהו וגו׳ וישק לו.

3. מירון היא כפר וגוש חלב עיר מבצר בגליל וסמוכים זל״ז.

4. ר״ל לא יבזו לי לומר שהנשיקה היא מרגש אהבת בשרים אלא מהתרגשות הנפש משמחת ההצלה.

וממשיכה החשוקה לשלוח אמריה אל החשוק וכך אומרת לו, הן אתאווה לנשק אותך בשוק בפומבי, אולם בּוֹשָׁה אני לעשות זאת פן אהיה לבוז¹, וּמִי יִתֶּנְךָ שתהיה² כְּאָח קטן³ לִי – למולי שעדיין⁴ יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי שאין בושה לנשקו בשוק, כי לו היה כך⁵ אֶמְצָאֲךָ – כאשר הייתי מוצאת אותך⁶ בַחוּץ בשווקים⁷ וברחובות⁸, אֶשָּׁקְךָ – הייתי מנשקת אותך לעיני כל⁹, וכך גם הייתי ממלאה את תַּאֲוָתִי¹⁰ וְגַּם לֹא יָבוּזוּ – היו מבזים¹¹ לִי – אותי¹²:

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. שם.

4. שם.

5. שם.

6. שם.

7. רשב״ם, מצודת ציון.

8. רשב״ם.

9. שם.

10. מצודת דוד.

11. מצודת ציון.

12. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת, מי יתן ויסורו הסיבות המונעות אותי מעבודה תמימה, כי אם כך היה הייתי אז עוסקת בתורה ובמצוות בכל מקומות שאני הולכת, מצודת דוד. והיא אומרת כך משום שיש בגלות עובדי ה׳ ושומרי מצוות בצנעה שמתאווים לשמור את המצוות בפרהסיא, ושתשוב השכינה כאשר היתה בתחילה, אבן עזרא. ובמדרש, כנסת ישראל אומרת, רבונו של עולם מי יזכני שתרחם עלי ותאהבני כאח לי, לא כקין שהרג את אחיו ולא כישמעאל ששנא את יצחק ולא כעשו ששטם את יעקב, ולא כשבטים שמכרו את יוסף, אלא כיוסף שגמל טובה לאחיו תחת רעה, כן תגמלנו טובה תחת רעתינו, ותרחם עלינו כשם שריחם יוסף על בנימין אחיו, רש״י, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון