Shir HaShirim 8 – שיר השירים ח‏ – Mikraot Gedolot

אֲדַבְּרִנָּךְ מַלְכָּא מְשִׁיחָא וְאַעֲלִינָּךְ לְבֵית מַקְדְּשִׁי וּתְאַלֵּיף יָתִי לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ וְלִמְהָךְ בְּאוֹרְחָתֵיהּ וְתַמָּן נִסְעוֹד סְעוֹדְתָא דְּלִוְיָתָן וְנִשְׁתֵּי חֲמַר עַתִּיק דְּאִצְטְנַע בְּעִנְבוֹהִי מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרִי עָלְמָא וּמֵרִמּוֹנֵי פֵּירֵי דְּאִתְעַתַּדוּ לְצַדִּיקַיָּא בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן.

[א] אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ – אֶנְהָגְךָ מֵהָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים. אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי, זֶה סִינַי.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, לָמָּה קוֹרְאִין לְסִינַי בֵּית אִמִּי, שֶׁמִּשָּׁם נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל כְּתִינוֹק בֶּן יוֹמוֹ. תְּלַמְּדֵנִי, מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, אֵלּוּ מִשְׁנָיוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּגוֹן מִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא רַבָּה, וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי הוֹשַׁעְיָא וְשֶׁל בַּר קַפָּרָא וּמִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא. מֵעֲסִיס רִמֹּנִי, אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת שֶׁטַּעֲמָן כְּרִמּוֹן.

דָּבָר אַחֵר: אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח – זֶה הַתַּלְמוּד שֶׁמְפֻטָּם בְּמִשְׁנָיוֹת כְּרֶקַח. מֵעֲסִיס רִמֹּנִי, אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן (שמות כ״ח:ל״ד).

אנהגך אביאך אל בית אמי – אלו שבעה דברים שהמשיח עומד ומראה לישראל. בראשון מראה להם גן עדן. בשני מראה להם כסא הכבוד. בשלישי מראה להם קרח וכל עדתו. ברביעי מראה להם גיהנם. בחמישי מראה להם רשעים. בששי מראה להם צדיקים. בשביעי מראה להם צדיק עתיד לחיות.

אקודך אדכ׳לך אלי בית אמי תעלמני, אסקיך מן אלכ׳מר אלמעטר, מן רב אלרמאן.

אנהג אותך, אביא אותך, אכניס אותך אל בית אמי, תלמד אותי, אשקה אותך מהיין המבושם, מ≈ר ≈⋅ כז מיץ הרמונים.

מיין הרקח – מן היין המתובל בבשמים.

ואז תבקש [האומה] ממנו שיביאנה לארץ הקדש והוא אמרו אנהגך אביאך וכו׳, כענין אמרו בימי משה נהלת בעזך אל נוה קדשך (שמות טו יג), ואמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, (שם טו יז), ושישראל למדנים שנ׳ וכל בניך למודי ה׳ (ישעיהו יד יג), לכך אמר תלמדני אשקך. ושנתן חכמה בלב כולם שלא יהיה אחד חכם ואחד סכל שנ׳ ולא ילמדו איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה׳ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיהו לא לג), לכך אמר אשקך מיין הרקח.

אל בית אמי – אל בית המקדש.

תלמדני – כאשר הורגלתה לעשות באוהל מועד.

אשקך מיין הרקח – נסכים.

עסיס – יין מתוק.

To my mother's house – The Beis Hamikdosh.

That you should teach me – As You were accustomed to do in the Tent of Meeting.

I would give you spiced wine to drink – Libations.

Of the nectar – Sweet wine.

אנהגך אביאך – המנהג של אבותינו אנחנו אוחזים ועל ייחודך נשחטים.

אביאך אל בית אמי – אביא את עמך ישראל לייחודך אל בית אמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אני משמיע תורתך.

תלמדני – מה (כמו) שלמדתי (שלמדתני) בהר סיני.

אשקך מיין הרקח – אני משקה את בניך מיינה של תורה. שנרקחת מכל מיני בשמים.

מעסיס רמונים – טעמי תורה שהם מתוקים כיין רמון העסיס. רז״ל אמרו רמון יש בגן עדן שהקב״ה עתיד להשקות את יינו לצדיקים.

תלמדני – התי״ו חוזר לאמי.

אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני – בית אמי – היא ירושלם. וענין תלמדני – שתלמדני המצות, ואשמח עמך כאשה ששותה יין עם בעלה.

I would lead thee and bring thee into my mother’s house, who would teach me. My mother’s house signifies Jerusalem.

She would teach me means she would teach me the commandments, and I would rejoice with thee as a woman who drinks wine with her husband.

תי״ו תלמדני שב אל האם.

מיין הרקח – הוא ניסוך היין.

אנהגך אביאך. עתה בֹּא אלי אל בית אמי, תלמדני^א כאיש המלמד רעייתו חכמה וענייני חבה.

יין הרקח מבוסם מעסיס רימוני – יין רימונים. ויש מפרשים: יין אדום כרמון.

א. בכתב היד: תלמוני.

אביאך {אל} בית אמי – בפרהסיא.

תלמדני – משפט החושקים וענין הידידות, איך אעשה דבר שיהיה לך לנחת רוח.

אנהגך אביאך אל בית אמי – לירושלים בית אומתי¹.

דבר אחר, בית התורה².

אשקך מיין הרקח – יין לנסך³.

דבר אחר, אנהגך – בתורה ובתפילה. מיין – מ-יין, יין של תורה⁴ שנדרשת בע׳ פנים כמניין יין. הרקח – הר קח, תורה שנלקחה מהר סיני, וזהו הרקח. הרקח – חקרה, וכתיב ״הכינה וגם חקרה״⁵. מעסיס רמוני – זה התורה. רמני גי׳ ש׳, שיש בה דברים הרבה מש׳ – ש׳ הלכות במגדל הפורח באויר⁶, ש׳ הלכות בצרת הבת⁷, ש׳ הלכות בבהרת עזה⁸, ש׳ הלכות בנטיעת קשואין⁹, ש׳ משלי שועלים¹⁰.

1. רש״י

2. מדרש לקח טוב

3. רש״י

4. מדרש לקח טוב

אביאך אל בית אמי תלמדני אורך יִשרֶה על הנביאים, והידע שלך ירד עליהם בשפע, והם ילמדו אותו ויורו לי את עשיית מצוותיך וחוקיך.

אשקך מיין הרקח הפירוש המדויק [המילולי] של ״אשקך״ הוא ״אשקה אותך״, אך המשמעות היא: אשתה עמך ואשתכר ואתענג על היין המבושם שלך, כלומר השפע הנכבד המגיע אל הנביאים והחסידים והכוהנים, המדברים ברוח הקודש ופוסקים לפי האורים והתומים. אם כך, דבריו ״מיין הרקח״ הם רמז להתגלות הנבואית.

מעסיס רמוני רמז לרוח הקודש, שבאמצעותה מדברים החסידים והכוהנים ושאר האנשים הזוכים להתגלות אלוהית ודיבור אלוהי, מלבד ההתגלות הנבואית¹.

1. ר׳ דברי הרמב״ם במורה נבוכים ב:מה על מדרגות הנבואה (רמב״ם, מו״נ, ב 432).

גם כנגד מה שאמרתי ראשונה משכני אחריך. אומר עכשיו אנהגך אביאך אל בית אמי שהריני כדאי למהר הקץ ולהביאך אחרי אל בית אמי היא ארץ ישראל כי היא בית ועד לשלמותי שכיון שאין החמר מעכב כמאז שם תלמדני ואין מחריד ושם אשקך מיין הרקח והם האשכלות אשר תלמדני גם מעסיס רמוני והם המעשים הטובים המיוחדים לי וכמו שאמר (עירובין י״ט.) מלאים תורה ומצות כרמון. ושם יושאל תכלית השאלה והבקשה אשר שאלתי בתחלה קודם שנתראה פנים.

אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח, כי ע״י ההקדמות לקוחות מן החושים והמושכלות ראשונות, נולדו חכמותיהם והמדיניות המכונות בשם יין, אבל ייני הוא יין הרקח כאמור, וכן מעסיס, ולא אמר רמונים רק רמוני, מיוחס לו.

{יין הרקח ועסיס הרימון במדרש}

ונראה שרמזו אל זה במדרש, באומרם ׳אשקך מיין הרקח׳ אלו משניות גדולות כגון משניות של ר׳ חזקיה ור׳ הושעיה ובר קפרא ומשנת ר׳ עקיבא, ׳מעסיס רמוני׳ אלו ההגדות שטעונות כרמון (שהש״ר כאן). הנה הבדל בין אלה לאלה, כי אלה דברי תורה מכוונים ב׳יין הרקח׳, מרוקחים בדת כדבריהם במקום אחר, מעסיס הרמונים המיוחדים הם ההגדות יש להם חלק בחכמות האלהיות. ואמר יין ורמון לרמוז בהם להחלק הרמוז למעלה במעיין הראשון בשם היין כנזכר ואל המעיין השני הרמוז בפרדס רמונים, כאשר אמרנו למעלה (ו, יא). והכוונה שסדר לפניו השגחותיו לברר האמת מהשקר עליו בביטול דעתו מפני דעתו, מבאר הכפיפה וההכנעה אליו ואל למודיו, אמר במעיין האחד:

ובכן¹ אנהגך אביאך אל בית אמי, אזכה להשרות שכינתך בבתי מדרשות², כאמרו (ישעיה ד ה) וּבָרָא ה׳ עַל [כָּל] מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם [וְעָשָׁן] וְנֹגַהּ אֵשׁ וגו׳³: אשקך. ישמח ה׳ במעשיו⁴, מיין הרקח, בחכמת צדיקי וחכמי הדור⁵: מעסיס רמוני, וכמו כן בפעולות ההמון במעשיות⁶:

1. כאשר יעבדו את ה׳ מאהבה גם בחוץ, בעסקי חיי עולם.

2. ׳אנהגך מהעליונים לתחתונים׳ (שהש״ר). ודייק מלשון ׳תלמדני׳ שהכוונה דווקא לבתי מדרשות, ולא לבתי כנסיות. ובמדרש שה״ש (ורטהיימר) ׳אל בית אמי - אלו בתי מדרשות שבחוץ לארץ׳. ולעיל (ג ד) פירש רבינו ׳עד שהביאותיו - להשרות שכינתו, אל בית אמי - אל מזבח החיצון שבעזרת ישראל אשר שם ראשי העם, שהם כמו ׳אם בישראל׳⁠ ⁠׳, ואולי מכאן דייק שהכוונה למקום שבו נמצאים הצדיקים המלמדים תורה שהם ׳אם בישראל׳, וכמובא בסמוך, והוא בתי מדרשותיהם שבהם מלמדים תורה.

3. ופירש הרד״ק: ׳מתחילה היה ענן הכבוד חונה במשכן ובבית המקדש, אבל בשוב הגלות יראה ענן הכבוד על בתי החכמים והגדולים והחסידים, וזהו שאמר על כל מכון הר ציון, ועל מקראיה - כלומר על כל נכון ונשא בכבוד יושביו, ונקרא גם כן המקום ההוא מקראה לפי שנקראים שם העדה לפני החכמים, וכינוי ה״א ׳מקראיה׳ לציון, ויהיה שם ביומה ענן ועשן ובלילה נוגה אש להבה כמו שהיה במשכן עמוד הענן ביום ועמוד האש לילה, ועשן הוא הענן העב׳. וכ״כ רבינו בויקרא (כו יב): ׳אתהלך בתוככם׳, כי לא אל מקום אחד בלבד ירד שפע הכבוד כמו שהיה במשכן ובמקדש וכו׳, אבל ׳אתהלך בתוככם׳, וְיֵרָאֶה כבודי בכל מקום שתהיו שם, כי אמנם בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור הוא קְדשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן שבו תשלם כוונתו, כאמרו (ישעיה סו א-ב) הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וגו׳ וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי׳. וראה מש״כ בשמות (מ לו). ובלקח טוב: ׳אביאך אל בית אמי - אביא את עמך ישראל לייחודך אל בית אמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אני משמיע תורתך׳.

4. לשה״כ בתהלים (קד לא), וביאר רבינו בכוונות התורה (פ״ה אות ו) שהשמחה היא בהשיג הדבר אשר נרצה בו, ועל זה הדרך ייחס המשורר השמחה לאל יתברך באמרו ׳ישמח ה׳ במעשיו׳, וזה בהיותם עושים רצונו וראויים לגמול, כי חפץ חסד הוא׳. נמצא שהעושה רצון ה׳ ומשיג כוונת ה׳ בבריאה הרי הוא משמח את ה׳, וכביכול משקה אותו.

5. ׳אשקך מיין הרקח - אלו משניות גדולות, כגון משנתו של רבי חייא רבה, ומשנתו של רבי הושעיא ושל בר קפרא, ומשנת רבי עקיבא׳ (שהש״ר). ובהקדמת הפירוש המיוחס לרמב״ן כתב ׳אשקך מיין הרקח - קבלנו כי הוא משל על החכמה, ומצאנו מספר האותיות שבעים רמז לשבעים שמות הנאצלים מן החכמה׳. ובחכמה זו משיג האדם שלימות (עיין מש״כ רבינו בבראשית א כז), ובכך משיג את תכלית הבריאה, ובזה ישמח ה׳ במעשיו. והיינו שישראל כביכול ישקו את ה׳ בחכמת צדיקיה וחכמיה, שבכך ׳ישמח ה׳ במעשיו׳, כאילו ישראל משקים אותו יין ומשמחים אותו. וראה מה שהתבאר עוד בזה לעיל (ו ב). וזה יהיה ע״י ש׳תלמדני׳, שישרה ה׳ את שכינתו בבתי מדרשות, ויוכלו ישראל על ידי כך להשיג שלימות. וראה רשב״ם ׳תלמדני – באיזה עניין אעבוד אותך, ושם אמזוג לך מיין הרחק ומתוק, כאשה המחוייבת למזוג הכוס לבעלה׳.

6. הרימון מרמז להמון העם, כמו שמצינו בברכות (נז.) שדרשו עה״פ ׳כפלח הרימון רקתך׳ (לעיל ד ג) על הריקנים שבך, [אך רבינו שם מפרשו ׳פלח הרימון׳ על התלמידים של החכמים], וגם פשוטי העם עושים מצוות מעשיות והם לנחת רוח לפניו, מלבד יין חכמתם של תלמידי החכמים. ובשהש״ר: ׳מעסיס רמוני - אלו ההגדות שטעמן כרמון׳. ׳ועסיס׳ הוא המיץ היוצא מן הרימון שבו הטעם של הפרי, והוא מכוון כנגד מצוות מעשיות הנמשלים לטעם במדרש (ויק״ר ל).

אנהגך. במקצת ספרים הה״א במאריך ובחילופי בן אשר ובן נפתלי שבדפוס הגי״מל בשוא ופתח לב״א וטעות הוא אצלי וצ״ל בשוא לבדו וכן מצאתי בחילופים כ״י.

אנהגך – מלשון הנהגה והליכה.

אשקך – ענין שתיה.

הרקח – ענין תערובות בשמים כמו רוקח מרקחת (שמות ל׳:כ״ה).

מעסיס – ענין סחיטה ורוצה לומר המיץ היוצא על ידי סחיטה וכן וכעסיס דמם ישכרון (ישעיהו מ״ט:כ״ו).

אנהגך – הייתי מוליכך להביאך אל בית אמי, למען תלמד אותי שמה במה אתרצה לך להפקת רצונך ושם הייתי משקה אותך מיין המעורב בבשמים, ומהמיץ הנסחט מן רמוני. והנמשל הוא לומר עוד הייתי חוקר לדעת מצפוני המצות ועומק מסתריה, והייתי עושה אותם בתכלית מן השלימות ועוצם הדקדוק למען יערב לך.

משל:

וגם אוכל להנהיג אותך ולהביאך אל בית אמי. ושם תלמדני, ושם אשקך מיין הרקח בפרהסיא.

מליצה:

[זאת שנית] שאנהגך ואביאך אל בית אמי – שהוא גויתי, ושם תלמדני תורתך ומצותיך, שהם עבודות שאעבוד אותך בהיותי מתהלך בלבוש עור ובשר, ואני אשקך מיין הרקח (היין רומז על ההשגה בכל הספר כנ״ל ב׳ ד״ה, ד׳ יוד) ר״ל שתקבל נחת מן עיוני ומושכליי שהם מרוקחים, ר״ל מעורבבים עם מושגים הנלקחים מיין הזמן והמקום כפי שתשכיל הנפש בעודה קשורה בגוף, (וזה נקרא יין הרקח ממולח בתערובות בשמים, כי ההשגה הזכה שתשכיל הנפש המופשטת מגויה הוא יין חמר בלתי מרוקח), וכן מעסיס רמוני שהם המע״ט, כי הרמון בכל הספר ירמוז על תרי״ג מצות כמספר גרעיני הרמון, (כנ״ל ד׳ ג׳ ואיוב ז׳:י״ג).

תלמדני – מכאן שדרך האחים בימים ההם ללמד לאחיותיהם, ונראה בעיני שהתי״ו לנוכח ולא לנסתרת.

מיין הרקח – שנתנו בו מרקחת.

מעסיס – ממקור ועסותם רשעים (מלאכי ג׳:כ״א) דבר נִדְרָךְ להוציא ממנו משקה.

אנהגך וגו׳ – אנהגך מהעליונים לתחתונים,⁠¹ אביאך אל בית אמי – זה סיני, ולמה קורין לסיני בית אמי, שמשם נעשו כתנוק בן יומא,⁠² תלמדני – מצות ומעשים טובים. (שם)

אשקך מיין הרקח – אלו משניות גדולות, כגון משנתו של ר׳ חייא רבה ומשנתו של רבי הושעיא ושל בר קפרא ומשנת ר׳ עקיבא,⁠³ מעסיס רמוני – אלו ההגדות שטעמן כרמון.⁠⁴ (שם)

אשקך מיין הרקח – דבר אחר אשקך מיין הרקח זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח,⁠⁵ מעסיס רמוני אלו בגדי כהונה, כמש״נ פעמון זהב ורמון.⁠⁶ (שם)

מעסיס רמני – ת״ר, הרואה רמונים בחלום אם ת״ח הוא יצפה לתורה, שנאמר אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני.⁠⁷ (ברכות נ״ז.)

1. מוסב על הורדת השכינה משמים לארץ על הר סיני כדמפרש. ונסמך על הדרשות הקודמות דבמשה איירי קרא שהוא הוריד כביכול את השכינה לארץ לתת התורה לישראל.

2. שנתכפרו מעונותיהם והיו מנוקים מכל חטאים שעברו, והוו כאלו נולדו באותו יום, ובתלמוד המליצה במובן זה – כקטן שנולד.

3. ונמשלו כל אלה ליין הרקח מפני שיש בהם הרבה דינים וסברות ופלפולים כיין המרוקח מכל מיני בשמים.

4. שהעסיס [התמצית] שבהם מתוק ונוח לחיך, כך ההגדות מושכות את לבן של בני אדם.

5. כמש״כ לעיל אות ז׳.

6. חסר כאן, מיין הרקח אלו נסכים, מעסיס רמוני אלו בגדי כהונה שהם מכפרים, כנודע, [ע׳ זבחים פ״ח ב׳], ועל שהמליץ בזה לשון עסיס, יונח ג״כ לשון אשקך.

7. עיין פירש״י, והבאור האמת הוא, דסמך בזה על הדרשות הקודמות מיין הרקח אלו משניות גדולות, זה התלמוד, מעסיס רמני אלו ההגדות. ונראה דהוא הדין היה יכול לומר הרואה יין הרקח בחלום, אלא נקט רמונים משום סיפא, ואם ע״ה הוא יצפה למצות שנאמר כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון, ולכן נקט גם ברישא רמונים.

אֶנְהָגֲךָ – הייתי מוליכתך¹ אֲבִיאֲךָ – להביאך² אֶל בֵּית אִמִּי כדי³ שֶׁתְּלַמְּדֵנִי שמה במה אתרצה לך, ושם⁴ אַשְׁקְךָ – הייתי משקה אותך⁵ מִיַּיִן הָרֶקַח המעורב בבשמים⁶ מֵעֲסִיס – מהמיץ הנסחט מן⁷ רִמֹּנִי – הרימון שלי⁸:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. שם.

4. שם.

5. שם.

6. שם.

7. שם. ורש״י ביאר יין מתוק.

8. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת להקב״ה, עוד הייתי חוקרת לדעת מצפוני המצוות ועומקן, והייתי עושה אותם בתכלית השלימות ועוצם הדקדוק למען יערב לך, מצודת דוד. ורש״י ביאר ש״בית אמי״ הוא בית המקדש כדי ש״תלמדני״ כאשר הורגלת לעשות באוהל מועד, ושם הייתי מקריבה נסכים. ובמדרש, ״יין הרקח״ זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח, ״מעסיס רמוני״ אלו ההגדות שטעמן כרימון, מדרש רבה. ועוד דרשו, ״יין הרקח״ זהו יינה של תורה שנרקחת מכל מיני בשמים, ״מעסיס רמונים״ טעמי תורה שהם מתוקים כיין רימון העסיס, רז״ל אמרו רימון יש בגן עדן שהקב״ה עתיד להשקות את יינו לצדיקים, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון