Shir HaShirim 8 – שיר השירים ח‏ – Mikraot Gedolot

יֵימַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא מַשְׁבַּע אֲנָא עֲלֵיכוֹן עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל מָא דֵין אַתּוּן מִתְגָּרַן בְּעַמְמֵי אַרְעָא לְמִפַּק מִן גָּלוּתָא וּמָה דֵין אַתּוּן מָרְדִין בַּחֲיָלוּתֵיהּ דְּגוֹג וּמָגוֹג אִתְעַכַּבוּ פּוֹן זְעֵיר עַד דְּיִשְׁתֵּיצוֹן עַמְמַיָּא דְּעָלוּ לְאָגָחָא קְרָבָא בִּירוּשְׁלֵם וּבָתַר כֵּן יִדְכַר לְכוֹן מָרֵי עָלְמָא רַחֲמֵי צַדִּיקַיָּא וִיהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָמוֹהִי לְמִפְרַקְכוֹן.

אקסמת עליכם יא בנאת מדינהֵ אלסלאם, אן לא תצ׳הרו ותת׳ירו אלמחבה, אלי אן תריד.

בנות ירושלים! השבעתי אתכן שלא תפגינו ושלא תעוררו את האהבה עד שהיא תרצה (מעצמה).

מה תעירו – שלא תגלו ותעוררו (ומלת תעירו גילוי מן ערום).

אבל השבעתי אתכם שבמקום זה חדא החשת משיח בן יוסף שיבוא קודם ויתקדם עם מעט מבני האומה כמו שביארנו, וילחם עם ארמילוס הרשע שנ׳ ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה (ירמיהו ג יד). וייהרג משיח בן יוסף בכלל כל הנהרגים שנ׳ והביטו אלי את אשר דקרו (זכריה יב י). ותספידהו כל האומה משפחות משפחות שנאמר וספדה הארץ משפחות משפחות (שם יב יב). ואחר כך יתגלה משיח בן דוד וירפא את שבר האומה והריסותיה שנ׳ יען משח ה׳ אותי (ישעיהו סא א). ואמת הדבר שיתגלה אליהו זכור לטוב לפני הישועה באותו המדבר שנ׳ הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים וכו׳ (מלאכי ג כג-כד), ויתגלה מיכאל השר הגדול. הנה סדר בפרק זה מאורעות שיארעו לפגי הגאולה, וגירוש האומה למדברות, וצרות קשות שיבואו עליהם שם רעב וצמא והשתמדות מקצתם, ונפילת משיח בן יוסף על ידי ארמילוס ממלט ה״רום״, והתגלות ידיד ה׳ משיח בן דוד אחרי התקבצות האומה לשבטיה מן הגליות, ונסים ייראו באותו המדבר, ותעלה האומה דבקה באלהיה ואדוקה באמונתה לכך אמר אדוננו שלמה מי זאת עולה.

השבעתי אתכם – עכשיו כנסת ישראל מסבבת דיבורה כלפי האומות: אף על פי שאני קובלת ומתאוננת, דודי מחזיק בידי והוא לי למשען בגלותי, לפיכך השבעתי אתכם.

מה תעירו ומה תעוררו – כי לא יועיל לכם.

I bind you under oath – Now the congregation of Yisroel addresses the nations, "Even though I complain and lament, my Beloved holds my hand, and He is my support in my exile; therefore, 'I bind you under oath.'"

Why should you cause hatred or disturb – For it will be of no avail.

השבעתי אתכם בנות ירושלם – אלו אומות העולם שהם בכפרים לגבי ירושלם.

אם תעירו ואם תעוררו – בכלם הוא או׳ אם תעירו ואם תעוררו את אהבה. וכן הוא או׳ מה תעירו ומה תעוררו. אלא פעם אחת גזרה מלכות הרשעה לבנות בית המקדש ועלו ישראל המונים המונים על שעשו עם רב מעט ועל אנטיפורס ובסוף חזרו בהם. בקשו לעמוד עליהם ולא הניחם ר׳ יהושע אמ׳ להם לא דיינו שאנו חיין בין האומות אלא שאנו עוברין על מה שצונו בוראינו עד שתחפץ הגאולה מן השמים.

השבעתי אתכם^א – אמר שלמה לכנסת ישראל: השבעתי אתכם שלא תעוררו עד שיגיע הקץ, שלא תיסתכנו בנפשותיכם.

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״השבעתי אתכם״.

I charge you. Solomon says to the synagogue of Israel, I charge you that ye stir not till the appointed time comes, so that ye imperil not your lives.

אמר שלמה ברוח הקדש: השבעתי אתכם שלא תעוררו עד שיגיע הקץ.

השבעתי אתכם. כמו שפירשתי (פסאודו-רש״י שיר השירים ב׳:ז׳), שיתרחקו מכאן בצבאות, אם יעלה על דעתכם לעורר שנאה בינינו.

ועתה אפרש הדוגמה, מאחר שאין מפורשת, כמו שמפורשת ב״אשירה נא לידידי״ דישעיה (ישעיהו ה׳:א׳-ז׳), ובמשלות^א דיחזקאל. אנו צריכים לפרש לפי עניין מרוצת^ב דברי השירה.

א. בכתב היד: ובממשלות. קיימת בימי הביניים מלה כזו ״ממשל״ במשמעות ״אמירת משלים״, אבל רק במקורות קדומים יותר ורחוקים גיאוגרפית מפרשננו. ראו בערך ״ממשל 2״ במילון ההיסטורי.

ב. בכתב היד: מרצות.

ולכך השבעתי אתכם – שלא תשימו שנאה בינינו.

השבעתי... מה תעירו ומה תעוררו – זו כנגד גלות בבל ואדום, והיא משונה מגלות שלפניה, לכך שינה ואמר מה תעירו וכו׳, ולמעלה נאמר ״אם תעירו״¹.

האהבה עד שתחפץ ר״ת שעה, כך ג׳ פעמים בספר שיר השירים², הרי ג׳ שעה, כי לעתיד לבא³ בג׳ שעות שנאמר ״עתה אקום״ א׳, ״[עתה] ארומם״ ב׳, ״עתה אנשא״⁴ ג׳ – במדרש שיר השירים⁵.

1. שיר השירים ב:ז

2. גם ב:ז, ג:ה

3. ראה מדרש לקח טוב

4. ישעיהו לג:י

5. חסר לפנינו

השבעתי אתכם..... מה תעירו.... גם זה כבר בואר, שזוהי פקודה להם שכאשר יחיו בגלות ותחת שלטו זרים הם לא יבצעו תנועות או פעולות בחוסר שיקול דעת לפני שיגיע הזמן, שכן בדרך זו הם יביאו על עצמם נזק או השמדה מאותו צד שהם חשבו שיביא להם טובה וישועה. זאת שכן כאשר יופיע הרצון האלוהי ויגיע הזמן ותסתיים התקופה, הרי שהם לא יזדקקו לתנועה מצידם ולא לתחבולות, אלא יופיעו השפעות של כוחות אלוהיים אשר יוציאו לפועל את מה שהאל רוצה, והשכלים האנושיים אינם מסוגלים לתפוס את ההשפעות האלה וכיצד הן מתרחשות. על כך אמר ישעיהו ״דברו על לב ירושלים...כי מלאה צבאה כי נרצה עונה...⁠״ (ישעיהו מ:ב), נשלמה התקופה והיא קיבלה את כל העונש שהיתה ראויה לו על חטאיה הקודמים. הקטע הזה חוזר בספר זה שלוש פעמים לצורך הדגשה, וגם כנגד הגלויות שבהם שהו ישראל: גלות מצרים וגלות בבל והגלות הזאת הכללית והמתארכת. מי ייתן ויראה לנו האל את סופה הקרוב.

השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ – אמרה כבר השבעתי אתכם בנות ירושלים שלא תהרסו לחוזק התשוקה לבקש התכלית לקחת ההשגות על זולת סדרם. מה שאם הייתם הורסים בזה ולא לקחת ההשתדלות בהשגה על הסדר הראוי לא היה עולה בידינו דבר והיה השתדלותינו לבטלה. מהו אמרה מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ ר״ל שלא יועיל לכם כלום. ועתה כאשר לקחו ההשגה על הסדר כבר הגיעו מהשלמות אל זה השיעור אשר כבר קדם. והנה מה שיחסר מהשגת השלמות העיוני אל התכלית הוא חכמת האלהות והיא היתה החשוקה מתחלת הענין. ואפשר שנאמר שזאת השבועה היתה שלא יהרסו לחקור בחכמת האלהות קודם שישלמו להם התנאים אשר יצטרכו להם לחקור בזאת החכמה כמו שנאמר אחר זה. ואולם לא אמרה בצבאות או באילות השדה כי לרוחק אלו העניינים מהחוש תגדל המבוכה איך יתחילו בזה ולזה לא ספר בזאת השבועה מה שיעיר על המרוצה. ולא אמרה להם אם תעירו וגו׳ אבל אמרה מה תעירו להורות על שאם יתחילו בזה בזולת התנאים אשר יצטרכו בו לא יוכל על זה כלל.

והנה כאשר היא דמתה עצמה היותה על זה המצב גם על מה שהיו בה ע״ד האמת, אמרה השבעתי אתכם – לומר שכיון שהיא היתה בטוב המצב ההוא היא משבעת אותם מה תעירו כדפרש״י ז״ל שהיא מובטחת שמעכשיו לא יספיקו לזוז אהבתם זה מזה בשום פנים.

וכשראתה עצמה על זה המצב מעוצם האהבה אמרה גם כן מה שאמר אז. השבעתי אתכם. אלא ששם אמר אם תעירו ואם תעוררו וכאן אמר מה תעירו ומה תעוררו אם תרצו כי ידעתי אפילו כל הרוחות שבעולם נושבין בו אין מזיזין אותו ממקומו ולזה לא זכרה בצבאות כמו שאמרה במשל.

{הבדל בין השבעות מעוררות ומעכבות}

השבעתי – אמר זה גם כן השבעתי אתכם וכו׳, אבל יש הבדל רב בהשבעתם, כי האחד שהיה דבק כבר השביע שלא עוררו, וזה שעתה הוא בדרך דבקות ויש אלה בו, הכנעתו וכפיפתו אליו, אמר מה שתעוררו, ירצה ההשבע שתעירו ושתעוררו את האהבה עד שתחפץ:

השבעתי אתכם. שלא ימהר גוג ומגוג לבוא ולבטל¹, ובכן בבואו לא ינקה מאלתי²:

1. אולי מפרש ׳תעירו׳ ו׳תעוררו׳ כמו שפירש רש״י לעיל (ב ז), ׳תעוררו׳ לשון שנאה, ו׳תעוררו׳ מלשון ׳העורר על השדה׳, והכוונה שהשביעם שלא יבטלו את האהבה ויגרמו לשנאה. אך שם וכן לעיל (ג ה) לא פירש רבינו כן. ואולי הבדיל בין הכתוב לעיל לכתוב כאן, כי שם כתוב ׳אם תעירו ואם תעוררו׳, כלומר שלא תעשו כן, וכיון שמדבר בשעה שעוד לא התעוררה אהבה זו, פירש ׳עד שתחפץ׳ – בעוד שלא תחפץ, שטרם הגיע זמנה, ואילו כאן כתוב ׳מה תעירו ומה תעוררו׳, כי מדובר כשכבר התעוררה האהבה, כפי שאמר בפסוק הקודם ׳שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׳ [ואף שגם לעיל (ב ו) כתוב כן, שם פירש רבינו לפי העניין בדרך בקשה], כי לפי סדר הדברים לפירוש רבינו מדובר כאן בעת קיבוץ גלויות, כאשר שבו ישראל לארץ ישראל, ואז משביע את גוג ומגוג שלא יבוא לבטל אהבה זו, ולכן כאן מפרש ׳תעירו׳ ו׳תעוררו׳ באופן אחר. וצ״ע.

2. כיון שהשבעתי אתכם וגוג ומגוג יעברו על השבועה, תחול עליו אלת השבועה וייענש.

השבעתי – עתה חזרה פניה כלפי הנערות, ותאמר אליהן עונש בטול השבועה שהשבעתי אתכן מאז, יהיה עליכן בעבור מה שתעוררו אליכן אהבת החשוק ההוא בהמאיס אותי בעיניו, וכל האיום הזה הוא עד הזמן שתהיה האהבה נהפכת לשוב מעצמה, וכל עוד שלא שבה אני מאיים עליכן על זאת וכאילו תאמר אבל אחר שתשוב האהבה אין עוד צורך לאיים עליכן, כי אז לא תוכלו להמאיס אותי להעיר עליכן אהבתו. והנמשל הוא כאילו תאמר כנסת ישראל אל העובדי כוכבים ומזלות עונש בטול השבועה יהיה עליכם, בעבור מה שתכריחו אותי לעבור על דת להמאיס אותי בעיני המקום ברוך הוא להיות חלוטה בידכם, וכל האיום הזה וכו׳ כמו במשל.

משל:

השבעתי – מסיימת דבריה אתם בנות ירושלים אשר השבעתי את אהבתינו כמה פעמים, ואני השבעתי אתכם תמיד בצבאות או באילות. אמנם עתה איני מתירא מכם, כי מה תעירו ומה תעוררו, לא תוכלו עתה להשבית את האהבה בשום אופן.

מליצה:

השבעתי – אולם תחזור מדבריה, אומרת, אתם בנות ירושלים שהם כחות הגויה, הלא השבעתי אתכם תמיד בצבאות או באילות השדה, כי הייתם תמיד מפרידים ביני ובין הקדש, אבל עתה מה תעירו ומה תעוררו את האהבה, לא תועילו מאומה לא לרחק ולא לקרב, כי נפרדתי מבנות החומר ואני בצל שדי אתלונן.

וחזרה לדבר עם הנערות וכך אמרה להן, אותו העונש בגינו¹ הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם – אתכן בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם בעבר², יחול עליכן בעבור³ מַה שֶׁתָּעִירוּ וּמַה שֶׁתְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה של החשוק שלי עליכן בהמאיס אותי בעיניו, וכל האיום הזה הוא⁴ עַד שֶׁתֶּחְפָּץ האהבה להתעורר מאליה⁵, ואהבתינו תשוב מעצמה, כי אז לא תוכלו להמאיס אותי להעיר עליכן אהבתו⁶: ס

1. מצודת דוד.

2. לעיל פרק ב׳ פס׳ ז׳.

3. מצודת דוד.

4. שם.

5. רי״ד.

6. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל מסבבת דיבורה כלפי האומות ואומרת להן, דעו כי עונש ביטול השבועה יהיה עליכם, בעבור מה שתכריחו אותי לעבור על דת יהודית להמאיס אותי בעיני המקום ברוך הוא, וכל האיום הזה הוא רק עד הגאולה, שאז כבר לא תוכלו להפריד בינינו, מצודת דוד. ורש״י ביאר שכנסת ישראל אומרת לאומות, אף על פי שאני קובלת ומתאוננת, הקב״ה מחזיק בידי והוא לי למשען בגלותי, לפיכך ״מה תעירו ומה תעוררו״ כי הרי לא יועיל לכם. ובמדרש, פעם אחת גזרה מלכות הרשעה לבנות בית המקדש, ועלו ישראל המונים המונים, ובסוף חזרו בהם, בקשו לעמוד עליהם ולא הניחם ר׳ יהושע, אמר להם לא דיינו שאנו חיים בין האומות אלא שאנו עוברים על מה שצונו בוראינו עד שתחפץ הגאולה מן השמים, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון