Shir HaShirim 8 – שיר השירים ח‏ – Mikraot Gedolot

אֲמַר מָרֵי עָלְמָא לְעַמֵּיהּ בֵּית יִשְׂרָאֵל אִלּוּלֵי מִתְכַּנְשִׁין כָּל עַמְמַיָּא דִּמְתִילִין לְמוֹי דְּיַמָּא דְּאִנּוּן סַגִּיאִין לָא יָכְלִין לִמְטַפֵּי יָת רַחֲמַי מִנִּיךְ וְאִי מִתְכַּנְּפִין כָּל מַלְכֵי אַרְעָא דִּמְתִילִין לְמוֹי דְּנַהֲרָא דְּנָגֵיד בִּתְקוֹף לָא יָכְלִין לְמִמְחֵי יָתִיךְ מֵעָלְמָא וְאִלּוּלֵי יָהֵיב גְּבַר כָּל מְמוֹן בֵּיתֵיהּ לְמִקְנֵי חָכְמְתָא בְּגָלוּתָא אֲנָא מַהְדַּר לֵיהּ כְּפִיל לְעָלְמָא דְּאָתֵי וְכָל בִּזְּתָא דְּיִבְּזוּן מִן מַשְׁרְיָתֵיהּ דְּגוֹג יְהֵי דִּילֵיהּ.

[א] מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה – מַיִם רַבִּים, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים (ישעיהו י״ז:י״ב). לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה׳ (מלאכי א׳:ב׳). וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח ה׳ בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר וגו׳ (ישעיהו ז׳:כ׳), וְלָכֵן הִנֵּה ה׳ מַעֲלֶה גו׳ מֵי הַנָּהָר (ישעיהו ח׳:ז׳). אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, אִם פּוֹתְחִין הֵן כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶת כָּל תִּסְבָּרִיּוֹת שֶׁלָּהֶן וְנוֹתְנִים מָמוֹנָם בְּדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר בְּיָדָם לְעוֹלָם.

דָּבָר אַחֵר: אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה – אִם פּוֹתְחִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם כָּל תִּסְבָּרִיּוֹת שֶׁלָּהֶן בְּדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, וְנוֹתְנִין כָּל מָמוֹנָם בְּדָמָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם לְעוֹלָם. בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מְטַיֵּל וְסָלֵיק מִטְּבֶרְיָה לְצִפּוֹרִין, וַהֲוָה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא סָמֵךְ לֵיהּ, מְטוֹן חַד בֵּית חַקְלָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָדֵין בֵּית חַקְלָא הֲוַת דִּידִי וְזַבִּינְתֵּיהּ בְּגִין מִלְעֵי בְּאוֹרַיְתָא. מְטוֹן חַד בֵּית כֶּרֶם, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָדֵין בֵּית כֶּרֶם דִּידִי הֲוָה וְזַבִּינְתֵּיהּ בְּגִין מִלְעֵי בְּאוֹרַיְתָא. מְטוֹן חַד בֵּית זֵיתָא, וְאָמַר כְּמוֹ כֵן, שָׁרֵי רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בָּכֵי, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ בָּכֵי, אֲמַר לֵיהּ בָּכֵי אֲנָא דְּלָא שְׁבַקְתְּ לְסִיבוּתֵיךְ כְּלוּם. אָמַר לוֹ, חִיָּא בְּנִי, וּנְקַלָּה זוֹ בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, שֶׁמָּכַרְתִּי דָּבָר שֶׁנִּתַּן לְשִׁשָּׁה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ (שמות כ׳:י׳), אֲבָל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי שָׁם עִם ה׳ אַרְבָּעִים יוֹם (שמות ל״ד:כ״ח), וּכְתִיב: וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם (דברים ט׳:ט׳). כַּד דְּמַךְ רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו: אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה שֶׁאָהַב רַבִּי יוֹחָנָן אֶת הַתּוֹרָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. כַּד דְּמַךְ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אִישׁ טְרָיָה רָאוּ מִטָּתוֹ פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר, הָיָה דוֹרוֹ קוֹרִין עָלָיו: אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה שֶׁאָהַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אִישׁ טְרָיָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה – עבירה מכבה את המצוה ואין העבירה מכבה את התורה. ד״א מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. איזו היא אהבה. זו האש שהיא מגדלת על גבי האשים. שנאמר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט׳:כ״ד). ד״א מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אלו בני אדם הבוטחים בעשרם ובממונם. שנאמר בוטח בעשרו הוא יפול (משלי י״א:כ״ח).

אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – שאהבתי אתכם אי אפשר את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. שנאמר בית אל מים והעי מקדם (בראשית י״ב:ח׳). שעתידים כהנים מבני בניו של אברהם להיות עומדים ונושאים כפיהם על הקהל ומברכים אותם בשם המפורש.

רמז תתקצד

מים רבים לא יוכלו – (ברמז תרס״ה).

מים רבים – אלו עו״א ונהרות אלו המלכיות.

אם יתן איש את כל הון ביתו – זה המן הרשע בוז יבוזו לו שנאמר ויבז בעיניו.

דבר אחר: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה – את זו דרש ר׳ סימאי כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.

מאי בוז יבוזו לו – אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן נשיאה אלא כהלל ושבנא, דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחים הוו, הלל עסק בתורה שבנא עבד עסקא, לסוף אמר ליה תא ליערוב וליפלוג, יצאה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. ר׳ יוחנן הוה מטי וסליק מטבריא לצפורי והוה מסתמיך על כתפיה דר׳ חייא בר אבא, מטון חד בי חקל אמר דין בית חקל הוה דידי וזבינתיה מיבעי לעי באורייתא, מטון חד בית זיתא אמר דין הוה דידי וזבינתיה מיבעי לעי באורייתא, שרי ר׳ חייא בר אבא בכי, א״ל למה את בכי, א״ל בכי אנא דלא שבקת לסיבותך כלום, א״ל למה את בכי, א״ל בכי אנא דלא שבקת לסיבותך כלום, א״ל חייא בני קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנתן לששה ימים וקניתי דבר שנתן לארבעים יום ולארבעים לילה, כד דמך ר׳ יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר׳ יוחנן את התורה בוז יבוזו לו. כד דמך אבא בר הושעיא איש טריא ראו מטה פורחת באויר, והיה דורו קורא עליו אם יתן איש וגו׳ באהבה שאהב המקום את אבא בר הושעיא בוז יבוזו לו.

אלאמיא אלכת׳ירה, לא יסתטיעון יטפון אלמחבה, ואלאנהאר לא יג׳רקוהא, אן אעטי אלמר גמיע מאלה באלמחבה, אזדראא יזדרא בה.

המים המרובים לא יוכלו לכבות את האהבה, והנהרות לא יטביעו אותה, אם היה נותן האדם את כל מה שיש לו באהבה, היו מבזים אותו בזיון.

ואמרו מים רבים, רמז על אדום ומה שיארע מהם באותו הזמן.

ונהרות, רמז בכך על ישמעאל. ורצה באמרו לא יוכלו לכבות, כלומר שתמיר נזכרת אהבת ישראל והאבות כמו שנ׳ ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי (מלאכי א ב-ג).

ואמרו לא ישטפוה, רמז לזמן שעבוד מלכיות, וכעין רמז זה נאמר כי תעבר במים אתך אני (ישעיהו מג ב).

ורמז באמרו אם יתן איש את כל הון ביתו, על המן ודומיו שנתן עשרת אלפים ככר ולא כבה הקב״ה אהבתו לאומתו. וכאשר ספר שלמה כל מאורעותיה הקשים של האומה מיום צאתה ממצרים עד ימות המשיח, ותיאר את זה ראשון ראשון ורצה להודיע לאלה מישראל שבגלות שהוא קיימם והם ללא מנהיג והם שני השבטים יהודה ובנימין, והם המפוזרים בארבע פנות העולם כמו שנ׳ ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ (ישעיהו יא יב). ושאר השבטים מצוים הם כשלעצמם (אך אין ידוע היכן הם). ואמר על שארית יהודה ובנימין ואזרם במזרה בשערי הארץ (ירמיהו טו ז), ואמר [על] כל אלה שבגליות שהם יהודה ובנימין אחות לנו קטנה.

מים רבים – האומות.

ונהרות – שריהם ומלכיהם.

ועל שֵכינם בלשון רשפים נופל עליהם לשון מים רבים לא יוכלו לכבות.

לא ישטפוה – על ידי חוזק ואימה, ואף על ידי פיתוי והסתה.

אם יתן איש את כל הון ביתו – כדי להמיר אהבתך.

בוז יבוזו לו – כל אלה, הקב״ה ובית דינו, מעידין שכך כנסת ישראל מתרפקת על דודה.⁠^א

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 142, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165: ״דודיו״.

Many waters – The nations.

And rivers – Their princes and their kings.

Many waters cannot quench the love – Since he refers to them with an expression of coals, the term "cannot quench" is appropriate for them.⁠¹

Cannot drown it – Through force or terror, or even through enticement and seduction.

If a man would give all the wealth of his house – In exchange for your love.

They would surely scorn him – On all these the Holy One, Blessed Is He, and His Tribunal,⁠² testify that to this extent the congregation of Yisroel clings to her Beloved.

1. The pain and suffering that Bnei Yisroel endured throughout its many exiles, "cannot quench the love [for God],⁠" which remains intact. (Sefer Dudaim)

2. Rashi adds, "and His Tribunal,⁠" because the Verse following begins with "We...⁠", the plural form. (Sifsei Chachomim)

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה – אמ׳ הקב״ה לישראל אם מתכנסין כל האומות שנמשלו במים רבים אינם יכולין לכבות את האהבה שביני לביניכם.

ונהרות לא ישטפוה – שכל משפחות הגוים לא ישטפוה. אמ׳ למעלה רשפי אש. וחזר ואמ׳ מים רבים כענין שנאמר כי תלך במו אש לא תכוה כי תלך במים אתך אני. ואו׳ באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה. תחת זה והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. ואו׳ אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. אין הקב״ה משיב את כל הון הגוים שנתונין כדי לאבד את ישראל שנאמר וחסד לאומים חטאת. וכן כל הון שנתן המן לאחשורוש בוז יבוזו לו.

ד״א: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה – אמרו ישראל לפני הקב״ה מים רבים. כל אומות העולם אם מתקבצין אינם יכולין לכבות את האהבה שישראל אוהבים אותך שהאומות נקראו מים שנאמר אזי המים שטפונו הלה עבר על נפשנו. ונהרות לא ישטפוה ואפ״י הורגין ואפ״י מטביעין במים ואפ״י שורפין באש אין ישראל שומען להם לכפור ליוצרם. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה. שאם אחד מן השרים נותנין ממון הרבה לתת לאחד מישראל לעזוב את תורת אלהיו בוז יבוזו לו. לאותו הנותן את כל הון ביתו מפני אהבת ישראל להקב״ה.

מים רבים – אילו יתקבצו כל אומות העולם לא יוכלו להזיק לכנסת ישראל.

Many waters. Even if all the nations of the world should assemble together, they would not be able to hurt the synagogue of Israel.

ועניין בוז יבוזו לו – היו בני אדם מלעיגין עליו.

ועניין מים רבים – הם האומות שנמשלו למים רבים, כעניין: ימשני ממים רבים (שמואל ב כ״ב:י״ז), וכן: את מי הנהר הגדולים^א (ישעיהו ח׳:ז׳), וכמו כן רבים. אם יתן איש – כמו המן הרשע,⁠^ב ללעג יהיה, שלא יוכל לשנות דת ישראל, כי המקום הוא שומר תורתו, כעניין: אתה י״י תשמרם (תהלים י״ב:ח׳) שהוא חוזר על הפסוק הראשון שהוא אמרות י״י אמרות טהורות (תהלים י״ב:ז׳).

א. כן בכ״י לונדון 24896 ובכ״י וטיקן 488. בנוסח שלנו: ״העצומים״.

ב. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״הרשע״.

מים רבים – אלו האומות אין יכולין לכבות האהבה שבין הקב״ה לישראל, וזהו לא יוכלו לכבות¹. לא יוכלו לכבות את ר״ת אליל, אינן יכולין האומות לכוף את ישראל לעבוד ע״ז, נבוכדנצר את חנניה וחביריו² וגם המן את מרדכי – ״ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה״³.

דבר אחר, מים רבים – ד׳ מלכיות, רבים נוטריקון רום בבל יון מדי. את האהבה – לא יוכלו לחתום. ביד⁴ דניאל התפילה – י״ח ברכות⁵, כמניין האהבה. דבר אחר, לכבות מהן התורה הנדרשת בי״ג מדות⁶, כמניין אהבה, וי״ג בריתות של מילה⁷ כמניין אהבה.

נהרות לא ישטפוה, נהרות – אלו האומות⁸.

לא ישטפוה אם ס״ת מאה, וגם אותיות מאה סמוכין יחד – מאה ברכות.

מים רבים לא יוכלו – מים הזידונים⁹ של שמד אומה הרשעה. לא ישטפשוה אם – ¹⁰אומה. אם יתן איש את כל הון ביתו – כמו בלק דכתיב ״אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף״¹¹. דבר אחר, המן שנאמר ״עשרת אלפים ככר כסף״¹². ישטפוה אם יתן ס״ת המן.

האהבה א׳, באהבה ב׳ – ק״ש שחרית וערבית.

1. שיר השירים רבה, תרגום, מדרש לקח טוב, רש״י

2. דניאל ג:יח

3. אסתר ג:ב

4. אולי צ״ל לכבות מיד

5. ראה ברכות לא., ירושלמי ברכות ד:א

6. ריש ספרא, סנהדרין פח.

7. נדרים ג:יא

8. שיר השירים רבה, מדרש לקח טוב, ראה רש״י

9. תהלים קכד:ה

10. ס״ת

11. במדבר כב:יח

12. אסתר ג:ט, ילקוט שמעוני, מדרש לקח טוב

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה לפיכך נותרה האהבה אליו בנפשותיהם, אפילו בזמן הצרות והתגברות האויבים עליהם, כאשר הם חוטאים חטאים הגורמים להם להיות ראויים לכך, והאהבה אליו אינה סרה מנפשותיהם והם אינם עוזבים את תורתו.

ונהרות לא ישטפוה כמו שהאומות המתכוונות להזיק להם נמשלו [לנהר], כמו סנחריב וכדומה ״הנה ה׳ מעלה עליכם את מי הנהר העצומים את מלך אשור...⁠״ (ישעיהו ח:ז), ואמר דויד ״נחלי בליעל יבעתוני״ (שמואל ב כב:ה).

אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו כך מפארים ומרוממים את המדרגה הזו, כלומר דברינו ״מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבתנו״ אינם חסד מצידנו או התפארות ופליאה, אלא זהו חלק ממה שמגיע לו וחלק ממה שאנו מחויבים בו, שכן המדרגה הזו שישראל זכו בה בזכות אהבתם לאל יתעלה ואהבתו להם, אפילו אם היה האדם משקיע את כל קיומו ומקדיש את כל מאמציו [להגיע אליה] היה דבר זה מועט [ערך] מאוד ביחס לאל יתעלה, ולאחר שהיה האדם מגיע לאושר הזה לא היה שם לב לכל מה שקרה לו קודם בחייו, כלומר להשפלה והמעטת הערך והבוז שסבל למען האל יתעלה מצד האויבים או הכופרים, אשר לא הבינו את המהות האמיתית של גדולתו ואינם מכירים את הכבוד שבהשתייכות אליו. [פירוש אחר] או שהוא אומר: אפילו אם היו מתאספות כנגדנו אומות רבות המשולות למים רבים, והממלכות הגדולות המשולות לנהרות סוערים ואדירי זרם, לא היו יכולות לכבות את אהבתנו לך, כלומר כאשר הם גוזרים עלינו שמדות ומנסים להוציא אותנו מתחת מרותך, אנו לא נסכים לכך אלא נעדיף לההרג ולהתענות מאשר להיפרד מאהבתך, ונסבול את השפלות והתיעוב והבושה שהם מביישים אותנו ואת הבוז, כשאנו מחכים לרחמים ובטוחים בישועתך.

מים [רבים]⁠¹ לא יוכלו לכבות את האהבה – ר״ל שאע״פ שתסבול צרות רבות ורעות, שלא יהיה להן יכולת לכבות את האהבה. והמשיל הצרות למים, כאמרו² ימשני ממים רבים.

ונהרות לא ישטפוה - ר״ל מיני גירושים וגליות נמשלות לנהרות שוטפים, לא יהיה להם יכולת לשטוף ולהסיר אהבת כנסת ישראל לש״י.

אם יתן איש את כל הון ביתו – ר״ל ואע״פ שלסבת אהבתו יתן איש את כל הון ביתו, לא יחוש עליו, וז״ש בוז יבוזו לו, ויר״ל ואם יתן כל איש ישראל ויוציא כל הון ביתו בעבור אהבת הש״י, בוז יבוזו לו, ר״ל לממונו.

1. חסר בכ״י.

2. שמואל ב׳ כ״ב י״ז, תהילים י״ח י״ז.

{השכל כאש שאינה אוכלת ונאכלת}

מים – כי זה האש המתלהבת היא ממין האש שאינו אוכל ואינו נאכל כגחלת, והקיום והעמידה אפשר להיות אף אם יהיה השכל הזה הוה כעמידת השמים ההוים, שנאמר ׳כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה יעמדו׳ (ישעיה סו, כב). ולהורות על זה ההבדל האש המעמיד מהאש היסודי, אמר אם יתן איש וכו׳, יורה שלא ערב בגשמיות, על דרך ׳אשת חיל׳ וכו׳ (משלי לא, י). ובזה יושג הבדלו מהיסודיי, כי זה מועיל מאד וזה מזיק:

מים רבים. המים הזידונים¹: לא יוכלו לכבות. בכל השתדלותם להדיחנו מעל ה׳ אלוקינו: ונהרות. מלכי האומות²: לא ישטפוה. ברוב מתנותיהם וגיזומיהם³, כענין נבוכדנצר עם חנניה מישאל ועזריה⁴, וזה כי אמנם - אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, שאין דבר כערכה אצלינו⁵:

1. ע״פ לשה״כ בתהלים (קכד ה) ׳אזי עבר על נפשינו המים הזדונים׳, ושם פירש רבינו על גזירות האומות, וכן פירש רש״י כאן ׳מים רבים – האומות׳. וראה גם מש״כ רבינו בישעיה (מג ב) ׳כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם הזדונים של בבל - אִתְּךָ אָנִי, ונְּהָרוֹת של פרס לֹא יִשְׁטְפוּךָ, [כִּי תֵלֵךְ] בְּמוֹ אֵשׁ של יוון [לֹא תִכָּוֶה], וְלֶהָבָה שולטת למרחוק של מלכות זדון [לֹא תִבְעַר בָּךְ]׳.

2. כן פירש רש״י ׳שריהם ומלכיהם׳. וראה מש״כ רבינו בישעיה (כה ג-ד) ׳וזה כי היית מַחְסֶה מִזֶּרֶם שוטף בחרות אפם בנו להמון, והיית צֵל מֵחֹרֶב השעבוד והדלות לצדיקים, וענין ׳מזרם׳ [הנביא בא לבאר למה המשיל את צרות הגוים לזרם], כִּי רוּחַ [רצונם של] עָרִיצִים [המושלים] על ישראל הוא כְּ׳זֶרֶם׳ מקור נפתח [כבאר מים שאינו פוסק], כהקיר ביר [כמו שהבאר מימיה נובעין תמיד בלי הפסק, כן הקרה רעתה, וגם כאן ׳זרם קיר׳ הוא זרם הזורם מן המקור, שאינו פוסק], כענין ׳בהא סלקינן ובהא נחתינן׳⁠ ⁠׳. וראה שם (כח ב-ג, ושם פסוק יז, לב ב). ועולה מזה שנמשלו לנהרות שאינם פוסקים, כי תמיד משתדלים להדיח את ישראל מעל ה׳, ואף על פי כן אינם מצליחים.

3. גם אם ירבו בשוחד ומתנות, או באיומים. וכן פירש רש״י: ׳לא ישטפוה - על ידי חוזק ואימה, ואף על ידי פיתוי והסתה אם יתן איש את כל הון ביתו כדי להמיר אהבתך, בוז יבוזו לו׳.

4. שמצד אחד עמדו בבית המלך והוא נתן להם את מזונם, ומצד שני איים שאם לא ישתחוו לצלם יפיל אותם לכבשן האש, הרי שלא נכנעו לא למתנותיו ולא לאיומיו.

5. אין אצלינו שום דבר בעולם שמשתווה לאהבת ה׳, ולכן לא יועילו הגויים לא באיומיהם ולא במתנותיהם. וכתב בלקח טוב: ׳אמרו ישראל לפני הקב״ה, מים רבים - כל אומות העולם אם מתקבצין אינם יכולין לכבות את האהבה שישראל אוהבים אותך, שהאומות נקראו מים, שנאמר אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו, ונהרות לא ישטפוה - ואפילו הורגין, ואפילו מטביעין במים, ואפילו שורפין באש, אין ישראל שומעין להם לכפור ליוצרם, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה - שאם אחד מן השרים נותנין ממון הרבה לתת לאחד מישראל לעזוב את תורת אלקיו, בוז יבוזו לו - לאותו הנותן את כל הון ביתו מפני אהבת ישראל להקב״ה׳. ועד כאן הם ציטוט דברי ישראל בקיבוץ גלויות על ידי ה׳, שה׳ מזכיר בדבריו את דבריהם ותפילתם שמתפללים על בוא משיח ומזכירים את זכות ישראל במה שמסרו נפשם על קדושת השם לפני קיבוץ גלויות.

לכבות – מלשון כבוי.

ישטפוה – ענין גריפה על ידי חוזק הרדיפה וכן תשטף ספיחיה (איוב י״ד:י״ט).

הון – ענין עושר וכן הון יקר (משלי א׳:י״ג).

בוז יבוזו – מלשון בזיון.

מים רבים – לפי שהמשיל את האהבה באש, לכן אמר מים רבים וכו׳ לשון הנופל בכבוי האש ורוצה לומר לא יועיל שום הסתה ופתוי לבטל את האהבה. ואם מי יתן כל הון ביתו בעבור האהבה להמיר אותה בשנאה, הנה כל בני עולם יבוזו אותו וילעגו עליו, על שלא השכיל לדעת שאי אפשר לבטל אהבה עזה זאת בשום דבר. ומוסב למעלה לומר מהראוי שלא תסיר עוד אהבתך ממני, הואיל וגם אהבתי אליך חזקה מאד. והנמשל הוא לאחדים עם המשל.

משל:

מים – [דברי המשורר] רואים אנו גדול כח האהבה ורשפיה רשפי אש. אשר במים רבים ונהרות לא יוכלו לכבותה, ר״ל שכל תחבולות שלמה שעשה להטות לב הרעיה מן דודה לא הועילו מאומה, כי אש האהבה לא תכובה במים רבים, וגם נהרות שדרכם לשטוף כל הנמצא בדרכם לא ישטפוה ר״ל שלא יכול לה שלמה לא בטוב ולא ביד חזקה. לכן אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו כי לא יקנוה בהון עתק רק באהבת הלב הדבר תלוי.

הרעיה דבקה בדודה.

ובזה נשלם השיר החמישי.

מליצה:

מים – (דברי המשורר), רואים אנו כי מים רבים לא יוכלו לכבות אהבה. הראיה העליונה אל אלהיה ר״ל שכל פתויי היצר וחמדת הכח המתעורר לא יכלו לבטל אהבת נפש שלמה לאלהיה: וגם נהרות. השוטפים שהם תהפוכות הזמן ורעת העולם: לא ישטפוה. עד שאם יתן איש כל הון בעבור אהבת ה׳ בוז יבוזו לו. כי לא דבר קטן ינתן מחירה כי מטבע האהבה הגדולה הזאת שימסור עליה את נפשו ומאודו.

הרעיה נפש שלמה דבקה בחיי עד האלהי הרוחות.

ובזה נשלם שיר החמישי.

אם יתן איש וגו׳ – נראה ששלמה נתן לה במתנה כרם גדול במקום נקרא בעל המון (למטה פסוק י״א), וכרם זה היה נחלק בין נוטרים או נוצרים הרבה שקבלו עליהם לתת בעד פרי המגיע לחלקם אלף כסף לשלמה, ונשאר עוד לכל אחד מהם מאתים כסף חלף עבודתו ושמירתו; והשונמית יראה פן ידמה שלמה שבמתנה גדולה כזו שלם לה אתננה ודי והותר; והיא אומרת לו כי אך באהבה תשולם אהבתה וְהִשָּׁמְעָהּ לו.

מים רבים וגו׳ – מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, לפיכך אין עבירה מכבה תורדה.⁠¹ (סוטה כ״א.)

מים רבים וגו׳ – מים רבים אלו אוה״ע, שנאמר (ישעיהו י״ז) הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון, לא יוכלו לכבות את האהבה, את האהבה שהקב״ה אוהב לישראל, שנאמר (מלאכי א׳) אהבתי אתכם אמר ה׳, ונהרות לא ישטפוה – אלו אוה״ע, כמש״נ (ישעיהו ז׳) ביום ההוא יגלח ה׳ בתער השכירה בעברי נהר וגו׳, ונאמר (שם ח׳) ולכן הנה ה׳ מעלה עליהם את מי הנהר.⁠² (שם)

אם יתן איש וגו׳ – אם פותחין כל אוה״ע את כל האוצרות שלהם ונותנים בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר בידם לעולם.⁠³ (מ״ר)

אם יתן איש וגו׳ – אם פותחין כל אומה״ע כל אוצרות שלהם ונותנין כל ממונם בדמיהם של ר׳ עקיבא וחביריו אין מתכפר להם לעולם. (שם)

אם יתן איש וגו׳ – כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר׳ יוחנן את התורה בוז יבוזו לו.⁠⁴ (שם)

אם יתן איש וגו׳ – כד דמך ר׳ אושעיא איש טרייה ראו מטתו פורחת באויר, והיה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הקב״ה לר׳ אושעיא איש טרייה בוז יבוזו לו. (שם)

1. ר״ל אין עבירה מכבה שכר מי שעסק בתורה, וסמך לדרוש דאהבה שבכאן היא אהבת התורה ע״ש הכתוב לעיל בפסוק ודגלו עלי אהבה דקאי על התורה, כמבואר שם.

2. וסיפא דקרא הרבים והעצומים את מלך אשור, הרי דכינה את מלך אשור בשם מים רבים, ועיקר ענין הכבוי מאהבת ישראל לה׳ ע״י עובדי אלילים צ״ל דמכוין לעת שיסורו ישראל מאחרי ה׳, שאז מקום לבע״ד לקטרג הללו עובדי עבודת כוכבים והללו עובדי עבודת כוכבים וכו׳, וא״כ הלא באפשר שהעמים יכבו את האהבה, אחרי שהם מרובים מישראל, ואמר כי אעפ״כ לא יוכלו לכבות, ואם רק פותחים בתשובה מיד מקבלם באהבה. ועיין עוד בסמוך אות ל״ד.

3. ר״ל במה שבטלו דבר אחד מן התורה מישראל.

4. כמש״כ כל הון לא ישוו בה, וא״כ אין לה שיעור וערך.

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ¹, אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן – ממון² בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה להמיר אותה בשנאה, הנה כל בני העולם³ בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ – יבזו אותו⁴ וילעגו עליו⁵ על שלא השכיל לדעת שאי אפשר לבטל את האהבה העזה הזו בשום דבר⁶:

1. לפי שהמשיל את האהבה לאש אמר שֶׁמַים לא יוכלו לכבותה, והיינו שלא יועיל שום פיתוי להסיר את האהבה, מצודת דוד.

2. רשב״ם. ומצודת ציון ביאר עושר.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. אבן עזרא, מצודת דוד.

6. מצודת דוד. והנמשל, אומות העולם שריהם ומלכיהם לא יוכלו לבטל את אהבת כנסת ישראל להקב״ה לא על ידי חוזק ואימה, ואף לא על ידי פיתוי והסתה, והקב״ה ובית דינו מעידים שכנסת ישראל נאמנה לה׳ יתברך, רש״י. ובמדרש, אמרו ישראל לפני הקב״ה ״מים רבים״ כל אומות העולם אם מתקבצין אינם יכולין לכבות את האהבה שישראל אוהבים אותך, ״ונהרות לא ישטפוה״ ואפילו הורגים ומטביעים במים, ואפילו שורפים באש, אין ישראל שומעים להם לכפור ליוצרם, ״אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה״ שאם אחד מן השרים נותן ממון הרבה לתת לאחד מישראל לעזוב את תורת אלהיו, ״בוז יבוזו לו״ לאותו הנותן את כל הון ביתו, מפני אהבת ישראל להקב״ה, לקח טוב. ועוד דרשו, ״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה״ עבירה מכבה את המצוה ואין העבירה מכבה את התורה, מדרש זוטא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון