×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל⁠־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל⁠־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי⁠־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה׃
Set me as a seal upon your heart, as a seal upon your arm. For love is strong as death, jealousy is cruel as the grave. Its flashes are flashes of fire, a very flame of Hashem.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ מאיר עראמהמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
אָמְרִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹמָא הַהוּא לְרִבּוֹנְהוֹן בְּבָעוּ מִנָּךְ שַׁוִּי יָתַן כִּגְלָף דְּעִזְקָא עַל לִבָּךְ כִּגְלָף דְּעִזְקָא עַל אֶדְרָעָךְ דְּלָא נוֹסִיף עוֹד לְמִהְוֵי גָּלְיָן אֲרוּם תַּקִּיפָא כְּמוֹתָא אַהֲבַת אֱלָהוּתָךְ וְחַסִּינָא כְּגֵיהִנָּם קִנְאֲתָא דְּעַמְמַיָּא מְקַנְּאִין לָן וּדְבָבוּ דְּנָטְרִין לָן דָּמְיָא לְגּוּמְרִין דְּאַשָּׁא דְּגֵיהִנָּם דִּבְרָא יָתֵיהּ יְיָ בְּיוֹמָא תִּנְיָנָא לִבְרִיאַת עָלְמָא לְאוֹקָדָא בֵּיהּ פָּלְחֵי פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה.
[א] שִׂימֵנִי כַחוֹתָם – אָמַר רַבִּי מֵאִיר אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה שֶּׁחָשַׁבְתָּ בְּלִבְּךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי וְאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת וְאָמַר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמִּנִּיתִיךָ קְפוֹקְלִיטוֹר קוֹזְמוֹקְרָטוֹר עַל בְּרִיוֹתַי, אֵין לְךָ עֵסֶק בְּאֻמָּה זוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ (דברים ה׳:י״ט), וְכִי יֵשׁ חשֶׁךְ לְמַעְלָה, וְהָא כְתִיב: וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (דניאל ב׳:כ״ב), וּמַהוּ מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁקָּרוּי חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת (שמות ל״ב:ט״ז), אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, וְרַבָּנָן אָמְרֵי חֵרוּת מִן הַיִּסּוּרִין.
[ב] דָּבָר אַחֵר: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם – רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר זֶה קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו׳ עַל לְבָבֶךָ (דברים ו׳:ו׳), כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, אֵלּוּ הַתְּפִלִּין, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ (דברים ו׳:ח׳).
אָמַר רַבִּי מֵאִיר שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּיהוֹיָכִין, דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁבוּעָה שֶׁהוּא נוֹתֵק מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מִיָּדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חַי אָנִי נְאֻם ה׳ כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ (ירמיהו כ״ב:כ״ד), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק מִשָּׁם אֲנִי נוֹתֵק מַלְכוּת בֵּית דָּוִד.
דָּבָר אַחֵר, אֲנַתֶּקְךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶתְּקֶנְךָּ, אֲתַקֶּנְךָ בִּתְשׁוּבָה מִמָּקוֹם שֶׁנְתִיקָתְךָ שָׁם תִּהְיֶה תַּקָּנָתְךָ.
אָמַר רַבִּי זְעֵירָא אֲנָא שְׁמָעִית קָלֵיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק יָתִיב דָּרִישׁ הֲדָא מִלָּה וְלֵית אֲנָא יָדַע מָה הִיא, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַחָא אֲרִיכָא תֵּימַר הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו (ירמיהו כ״ב:ל׳), בְּיָמָיו אֵינוֹ מַצְלִיחַ אֲבָל בִּימֵי בְּנוֹ מַצְלִיחַ, דִּכְתִיב: בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת אֶקָחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה׳ וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם וגו׳ (חגי ב׳:כ״ג), רַבִּי אַחָא בַּר רַבִּי אָבוּן בַּר בִּנְיָמִין בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי אָמַר גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁמְבַטֶּלֶת הַגְּזֵרָה וּמְבַטֶּלֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה, מְבַטֶּלֶת הַגְּזֵרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי, וּכְתִיב: בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת אֶקָחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי וגו׳. מְבַטֶּלֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: חַי אָנִי נְאֻם ה׳ כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתֵם עַל יַד יְמִינִי, וּכְתִיב: וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ וגו׳ (דברי הימים א ג׳:י״ז). רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי יִרְמְיָה אָמַר אַסִּיר, שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, שְׁאַלְתִּיאֵל שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתְּלָה מַלְכוּת בֵּית דָוִד.
דָּבָר אַחֵר, אַסִּיר שֶׁאָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבוּעָה אֶת עַצְמוֹ, שְׁאַלְתִּיאֵל שֶׁשָּׁאַל לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה וְהִתִּירוּ לוֹ נִדְרוֹ.
[ג] אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ שְׁנֵי דְבָרִים שָׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא שָׁאֲלוּ כַּהֹגֶן, עָמְדוּ הַנְּבִיאִים וְתִקְּנוּ עַל יְדֵיהֶם, יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ: וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ (הושע ו׳:ג׳), אָמְרוּ לָהֶן הַנְּבִיאִים לֹא שְׁאַלְתֶּם כַּהֹגֶן, שֶׁהַגְּשָׁמִים הַלָּלוּ סִימָן טַרְחוּת הֵן לָעוֹלָם, יוֹצְאֵי דְרָכִים מְצֵרִין בָּהֶם, מַפְרִישֵׁי יַמִּים מְצֵרִין בָּהֶם, טָחֵי גַגּוֹת מְצֵרִין בָּהֶם, דּוֹרְכֵי גִתּוֹת מְצֵרִין בָּהֶם, עוֹמְסֵי גְרָנוֹת מְצֵרִין בָּהֶם, מִי שֶׁבּוֹרוֹ מָלֵא מַיִם וְגִתּוֹ מָלֵא יַיִן מְצֵרִין בָּהֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ, וְעָמְדוּ הַנְּבִיאִים וְתִקְנוּ: אֶהֱיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל (הושע י״ד:ו׳). וְעוֹד אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, אָמְרוּ לָהֶם הַנְּבִיאִים לֹא שְׁאַלְתֶּם כַּהֹגֶן, הַלֵּב פְּעָמִים נִרְאֶה וּפְעָמִים אֵינוֹ נִרְאֶה, וְאֵין חוֹתָמוֹ נִגְלֶה, וְאֵיזֶהוּ כַּהֹגֶן: וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה׳ (ישעיהו ס״ב:ג׳). רַבִּי סִימוֹן בֶּן קוּזִית אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא אַתֶּם וְלֹא נְבִיאֲכֶם שְׁאַלְתֶּם כַּהֹגֶן וְכָרָאוּי, שֶׁמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם עוֹבֵר וַעֲטָרָה נוֹפֶלֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ וּצְנִיף מְלוּכָה מֵעָלֶיהָ, וְאֵיזֶה כַּהֹגֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד (ישעיהו מ״ט:ט״ז), כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לִשְׁכֹּחַ כַּפּוֹת יָדָיו, כָּךְ: גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ (ישעיהו מ״ט:ט״ו).
[ד] כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה – עַזָּה אַהֲבָה כַּמָּוֶת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶתְכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה׳ וגו׳ (מלאכי א׳:ב׳). קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, בְּשָׁעָה שֶׁמְקַנְאִים אוֹתוֹ בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים (דברים ל״ב:ט״ז).
דָּבָר אַחֵר: כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה – אַהֲבָה שֶׁאָהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו (בראשית כ״ה:כ״ח). קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, שֶׁקִּנֵּא עֵשָׂו לְיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב (בראשית כ״ז:מ״א).
דָּבָר אַחֵר: כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה – אַהֲבָה שֶׁאָהַב יַעֲקֹב לְיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו (בראשית ל״ז:ג׳). קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, שֶׁקִּנְאוּ בוֹ אֶחָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו (בראשית ל״ז:י״א).
דָּבָר אַחֵר: כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה – אַהֲבָה שֶׁאָהַב יְהוֹנָתָן לְדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ (שמואל א י״ח:א׳). קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, שֶׁקִּנֵּא שָׁאוּל לְדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד (שמואל א י״ח:ט׳).
דָּבָר אַחֵר: כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה – אַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב הָאִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ (קהלת ט׳:ט׳). קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, קִנְאָה שֶׁמְּקַנֵּא לָהּ וְאוֹמֵר לָהּ אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי וְהָלְכָה וְדִבְּרָה עִמּוֹ, מִיָּד: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ (במדבר ה׳:י״ד).
דָּבָר אַחֵר: כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה – אַהֲבָה שֶׁאָהֲבוּ דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמַד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם (תהלים מ״ד:כ״ג). קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַנֵּא לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כֹּה אָמַר ה׳ קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה (זכריה ח׳:ב׳). רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת-יָהּ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר כָּאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה, לֹא הָאֵשׁ מְכַבָּה לַמַּיִם וְלֹא הַמַּיִם מְכַבִּין לָאֵשׁ.
שימני כחותם על לבך – בשעה שנאמר ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים ויאמר אברהם אברהם (בראשית כ״ב:י״א).
כחותם על זרועך – כדרך התפלין הללו שנותנים על זרועותיהם של בני אדם ואין בהם מום. כך אין ביצחק מום. כי עזה כמות אהבה. עזה היתה האהבה שהקב״ה אהב את ישראל בימי סנחריב. שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים וגו׳ (ישעיהו ל״א:י״א). (אלו) [אמרו] עשר מכות הביא הקב״ה עליהם כדרך שהביא על פרעה ועל מצרים. שנאמר ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים (ישעיהו י׳:כ״ו). רבי נתן אומר הרים במטה יד על (השירים) [אשורים]. שנאמר הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (שם שם ה׳).
קשה כשאול קנאה – קשה היתה הקנאה שהכניס אליהו כנגד ישראל. שנאמר קנא קנאתי לה׳ אלהי צבאות כי עזבו בריתך וגו׳ (מלכים א י״ט:י׳). היה לו לאליהו לילך למקום שעמדו אבותיו ויבקש רחמים על ישראל ולא עשה כן. אמר לו הקב״ה צרכך בקשת לך שוב לדמשק. וכן הוא אומר בחזקיהו כי יהיה שלום ואמת בימי (ישעיהו ל״ט:ח׳). א״ל הקב״ה צרכך בקשת. נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (שם מ׳:א׳) ואין אתם צריכים לתפלתו של אליהו.
רשפיה רשפי אש שלהבתיה – עתיד (זמן) [זיון] של ישראל להיות יוצא כאש מתחת כסא הכבוד. שנאמר והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה וגו׳ (ישעיהו י׳:י״ז). א״ר חנינא בן אחיו של רבי יהושע יש נהרות של אש שהם עוברים לפני השכינה כנהרות של מים מעורבים באש וכשנתנה רשות לגבריאל לשרוף את כל חיל סנחריב. נתנה רשות ללויתן לחבל את כל הנהרות. לכך נאמר רשפיה רשפי אש שלהבת יה.
שימני כחותם על לבך – א״ר אבהו שני דברים שאלו ישראל לפני הקב״ה ואמר להם הנביא לא שאלתם כראוי.
כי עזה כמות אהבה – אהבה שאהב יעקב את רחל שנאמר ויאהב יעקב את רחל.
קשה כשאול קנאה – שקנאה רחל באחותה שנאמר ותקנא רחל באחותה, ומה תעשה אהבה בצד קנאה.
דבר אחר: זה אהבת דוד ויהונתן שנאמר ויאהבהו יהונתן כנפשו.
קשה כשאול קנאה – קנאת שאול בדוד, ומה תעשה אהבה בצד קנאה. ד״א זה אהבת יעקב ליוסף שנאמר וישראל אהב את יוסף.
קשה כשאול קנאה – ויקנאו בו אחיו, ומה תעשה אהבה בצד הקנאה.
דבר אחר: אהבה שאהב משה ליהושע קשה כשאול קנאה המקנא אתה לי. ד״א כי עז כמות אבה אהבתי אתכם, ואהבת את ה׳ אלהיך, עלמות אהבוך, קשה כשאול קנאה, קנאת ביתך אכלתני.
שימני כחותם – זה אברהם שקיים המילה כחותם. על זרועך זה יצחק כשם שתפלין נדבקין בזרוע כך יצחק נדבק בהקב״ה.
כי עזה כמות אהבה – שאהב הקב״ה את יעקב דכתיב ואוהב את יעקב.
רשפיה רשפי אש – לעתיד לבא זיוון של ישראל יוצא באש של כסא הכבוד שנאמר והיה אור ישראל לאש. זאת קומתך דמתה לתמר, אמר ר׳ אבהו כשם שעשיתי נס לתמר ולבניה וביישתי את שונאם, כך אני עתיד לעשות לכם נס ולבייש את שונאיכם. ושדיך לאשכולות, אלו חנניה מישאל ועזריה. אמרתי אעלה בתמר, בשעה שגלו ישראל אמרו להם עובדי אלילים מעכשו אין בו כח, אמר הקב״ה אני מודיע את גבורתי ביד בניה של תמר. וריח אפך כתפוחים, כשיצאו מכבשן האש היה הולך ריחן כתפוח. וחכך כיין הטוב זה המדרש, הולך לדודי למישרים אלו תלמידי חכמים, כי עזה כמות אהבה בשעה שישראל מומתין על קדוש השם.
קשה כשאול קנאה – כשחרב בית המקדש.
רשפי אש – ממרום שלח אש.
ציירני ככ׳אתם עלי קלבך, ככ׳אתם עלי ימינך, אן אלמחבה שדידה כאלמות, ואלג׳ירה צעבה כאלת׳רי, והגהא, והג אלנאר להיבהא.
תעשה אותי כמו הטבעת (חותם) על הלב שלך, כמו הטבעת על ימינך, שהרי האהבה תקיפה כמו המות והקנאה קשה כמו השאול, הלהט שלה כמו להט אש הלהבה.
על זרועך – על ימינך.
שלהבתיה – שלהבתה (כלומר שלהבת שלה).
ונתפללו אליו שתהיה השגחתו עליהם, והשיבם ואמר והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א ט ג. דה״ב ז טז), לפיכך אמר שימני כחותם על לבך. וכן בקשו מלפניו שינהלם אחרי כל המצוקות וינהל את בניהם ותולדותיהם כביכול על זרועותיו כמו שנ׳ כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים וכו׳ (ישעיהו טז יא), לפיכך אמר כחותם על זרועך. וכן ינקם להם הנקמה הגדולה מאדום וישמעאל כמו שנקם מנבוכדנצר כמו שנ׳ כי נקמת ה׳ היא (ירמיהו נ טו). ואמר קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח ב), וכן אמר ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כד יד).
ועונשו נמשל לשריפת האש לכך אמר קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה.
שימני כחותם – בשביל אותה אהבה תחתמני על לבך שלא תשכחני,
ותראה כי עזה כמות אהבה – האהבה שאהבתיך עזה עלי כנגד מיתתי שאני נהרגת עליך.
קשה כשאול הקנאה והתגר שנתקנאו ונתגרו בי האומות בשבילך. קנאה בכל מקום לשון אחיזת הלב לנקום נקם.
אש שלהבתיָהא – רשפים של אש חזקה הבאהב מכח שלהבת של גיהנם. טעם הזקף גדול הנקוד על רשפי מלמדינו על תיבת אש שהיאג דבוקה לשלהבת יה – לומר אש של שלהבת יה.
א. בכ״י לוצקי 778 נוספה בגיליון הערת המעתיק: ״תיבה אחת היא...⁠״. קשה לפענח את סוף ההערה.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לייפציג 1: ״באה״. בכ״י לוצקי 778: ״הבא״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 778: ״שהיה״.
Set me as a seal – For the sake of that love, seal me upon Your heart,⁠1 so that You do not forget me.
And You will see for love is as strong as death – The extent of my love that I loved You is to me equal to my death, for I am killed for Your sake.⁠2
Jealousy is as harsh as the grave – The quarrel that the nations were jealous and quarreled with me because of You. "קִנְאָה" every place [in Scripture] means enprenment in Old French, an expression of conveying feelings to wreak vengeance.
Fire from the flame of God – Coals of a strong fire that comes from the force of the flame of Gehinnom. The cantillation symbol of the zakef gadol, which punctuates "רִשְׁפֵּי" teaches us about the word "אֵשׁ [fire],⁠" that it is connected to "שַׁלְהֶבֶתְיָה,⁠" meaning "fire from the flame of God.⁠"
1. In the same manner that a seal is affixed on one's hand and is not removed, so too, set me as a seal upon Your heart. (Metzudat David)
2. My love to You is so strong that I would choose death before relinquishing my love for You. (Metzudat David)
שימני כחותם על לבך – זו אזהרה לישראל שלא להרהר אחר מדותיו של השם ולאהבה אותו בכל לבם.
כחותם על זרועך – שהוא נראה תמיד. כך תהיו זוכרים את הבורא תמיד.
כי עזה כמות אהבה – בשעה שאתם נהרגים עלי אני משים אהבי עליכם.
קשה כשאול קנאה – שאומות העולם מקנאים את ישראל.
רשפיה של אהבה רשפי אש – כמו גחלים של אש.
שלהבת יה – כמו מאפיליה. שאינו שם קדוש. אלא כשם שלהבת חזקה.
ד״א: שימני כחותם – כנסת ישראל אומרת לפני הקב״ה שימני כחותם על לבך כענין שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים. שתהא זוכרינו תמיד כחותם על זרועך כענין שנאמר הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד.
כי עזה כמות אהבה – שאנו אוהבים אותך שנאמר ואהבת את י״י אלהיך בכל לבך. ואפ״י הוא נוטל את נפשך.
קשה כשאול קנאה – קנאה שאומות העולם מקנאים אותנו על שאנחנו מיחדים את שם קדשך ושונאים אותנו. רשפיה של קנאה רשפי אש שאוכלת עד שאול תחתית. עד מוסדי עולם. מי יגור לנו אש אוכלה.
שלהבת יה – תיבה אחת היא.
רשפיה – גחליה, כמו ולחומי רשף (דברים ל״ב:כ״ד).
שלהבת – השי״ן מקום ׳אשר׳, ונח הלמ״ד, ואין כדרכו במקרא.
ועתה שימני על לבך כחותם על יד ועל זרועך כחותם.
Put me now on thine heart as a seal on thine hand, and on thine arm as a seal.
ואחר כן תאמר כנסת ישראל לשכינה: שימני כחותם על לבך – והעינין שלא תסור מאחרי השכינה לעולם.
After this the synagogue of Israel says to the Shekhinah, Set me as a seal upon thine heart, meaning that the Shekhinah shall never depart from me.
רשפיה – גחליה, וכן ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה׳:ז׳).
שלהבת יה – מחלוקת בין אנשי המסורת אם היא מלה אחת או שתים.
והקרוב: שהיא שתים, וסמיכת השם כמו כהררי אל (תהלים ל״ו:ז׳).
ושי״ן שלהבת שורש, וכמהו להבת שלהבת (יחזקאל כ״א:ג׳). והנה היא מלה מרובעת מארבע אותיות.
ועתה, שימני כחותם על לבך – הדביקני אל לבך כהדבק החותם אל האצבע, כן תדביקני ואני על זרועך.
שימני כחותם – אילו דברי כנסת ישראל לשכינה שאהיה דביקה בך לעולם.
שימני כחותם – זו המילה שהיא חותם1. שימני אותיות שמיני – ״וביום השמיני ימול״2. דבר אחר, שימני אותיות שי מני – קבל שי – דורון, ממני. זו מילה או קרבנות ותפילה. ש״י מנ״י – שם יתברך, קבל ק׳ ברכות כמניין מנ״י – יש מנ״י ברכות. כחותם – חיתום ברכות.
דבר אחר, שימני גי׳ ת״י – כך עמד בית ראשון, ואז שם אותם כחותם. שימני גי׳ משכן. כחותם על לבך ס״ת מלך, כמלכה שהמלך חתמה על לבה ועל זרועה שאל תשכח ממנו. כחותם וכחותם מלאים ו״ו, רמז ״והאבנים תהיינה על [שמות בני ישראל] שתים עשרה״3 – ו״ו גי׳ י״ב.
כי עזה כמות אהבה – ישראל מומתין על אהבתו של הקב״ה4.
על זרועך כי עזה ס״ת היכל, אין זזים מהיכל תורה ותפילה.
קשה כשאול קנאה – קרח ועדתו שקינאו באהרן ירדו שאולה5. רשפי אש שלהבת יה – ״ואש יצתה מאת י״י ותאכל את החמשים״ וכו׳6, זהו שלהבת יה.
דבר אחר, רשפי אש שלהבת יה – זה אברהם, הוא שנשלך לכבשן האש7.
דבר אחר, חנניה מישאל ועזריה בכבשן ועמהן גבריאל מלאך של אש8, וזהו שלהבת יה – מלאך של יה. אש שלהבת יה גי׳ חנניה מישאל ועזריה וגבריאל9.
דבר אחר, רשפיה אותיות שרפיה, כגון ר׳ חנניה בן תרדיון וחביריו10.
אש שלהבת יה גי׳ אלו מלאכי השרת11, וסמיך ליה ״מים רבים״12 רמז גם מלאכים של מים יש, ואין אלו מכבין את אלו13, וזהו לא יוכלו לכבות.
1. ראה ילקוט שמעוני, שבת קלז:
4. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, מדרש לקח טוב, רש״י
7. בראשית רבה לח:יג
8. שמות רבה יח:ה, פרקי דרבי אליעזר לג:טו
9. ואחד אינו מן המנין
10. ספרי האזינו שז
11. חסר י׳
13. ירושלמי ראש השנה ב:ד, וראה שיר השירים רבה
שימני כחותם על לבך אך הוא הושיע אותם מן הצרה הזאת, והגן עליהם בכוחו וגדולתו שלא יארע להם רע, והשמיד את אויביהם בעודם מביטים אסירי תודה ומביעים הכרת תודה ושבח.
כי עזה כמוות אהבה אז נוצרה בנפשותיהם האהבה השורשית לאל יתעלה, ולפיכך היו גם ראויים לאהבתו ולהשגחתו התמידית.
{דבקות המשכיל בשכל ובשכל הנבדל}
שימיני – ביאר בזה אפשרות התאשרות, באמור כי כן המשכיל דבק בשכל כשם שהחותם אחידתו בצורות (הכחשתם) [החותם]. אך אמר כי המושפע מהשכל הנבדל אשר הוא מעולה ממעלת האישים דבק בו ועולה למעלה עד היותו מושפע מהבורא יתברך, ידבק בו ואין הבדלם מעט, ולזה האלהי קרא כחותם על לבך המורה על עצמותו, ולזה על זרועך, כי ׳מתחת זרועות׳ (דברים לג, כז). ואין ספק שכל זאת המעלה השיגו בקבלם ממנו ית׳, שנאמר ׳ואתם הדבקים בה׳⁠ ⁠׳ (דברים ד, ד), ואליה התאוה הנאמן באומרו ׳הודיעני נא׳ (שמות לג, יג), וגם כנסת ישראל שאמרו ׳בשם אלהינו נדגול׳ (תהלים כ, ו). ולדעתי לזה כיונו רז״ל באומרם ב׳ דברים שאלה שלא כהוגן כנסת ישראל, כי אם היתה נאה להם לומר ׳חותם על לבך׳ בדרך המשל הנזכר, ׳על זרועך׳ לא היה נאה לאומה זאת, כי גבהו מהמעלה הזאת כנודע, כי זאת המעלה שלהם לעולם. וראיה הגונה לשלמות האומה שנאמר עליה ׳חומותיך נגדי תמיד׳ (ישעיה מט, טז), ואותה הזרוע פעמים אינה נראית הגונה כמו בזמן השלמות.
{חוזק האהבה והדבקות השכלית כחוזק המוות}
כי עזה כמות אהבה. הורה אפשרות הנצחיות, ואמר כי כשם שהמות הכרחי לגוף מפני עוז החום הטבעי, עזה כמוהו האהבה והדבוק השכלי להעמידו, כשם שזה עז להפסידו, כי בשוב העפר אל הארץ כמו שהיה (קהלת יב, ז), אז גם כן ישוב הרוח אל האלהים כשהיה. ולפי שההפסד יחייבהו הטבע במיתה הטבעית, וגם יש בלתי טבעית חצוניית, לכן אחר המיתה הטבעית האמורה, עזה כמות אהבה, זכר הבלתי טבעית באמרו קשה כשאול קנאה.
{שתי סיבות העמדת הנפש}
ואמר כי כן גם כן יש שני סבות מעמידות, האחד והיא שלמות המניע מצד האהבה, כשלמות השני רעים הנזכרים, והשנית יוצאת מהטבע והוא המניע מפאת הקנאה, כי גם קנאת סופרים תרבה חכמה (בבא בתרא כא, א). ואפשר שהאחת ידבק בלב וזה בזרוע הנזכר למעלה.
{רמז לאש והשלהבת האלוהית}
והוסיף ביאור ואמר רשפיה רשפי אש, להורות שהמכלה והמפסיד הגשמי הוא האש והחום המתיך כנגדו. ואמנם יש שלהבות אלהים מעמיד ומקיים החום הטבעי יותר הוא חזק מהנכרי המפסיד בדברים הטבעיים, ולא יפסד אם לא היה תלוי בגשם. וקרא פה אש ושלהבת, לרמוז למאמרם זכרונם לברכה כשלהבת קשורה בגחלת (ספר יצירה פ״א מ״ז), הוא אש היסודי המפסיד. ואמר מים רבים וכו׳:
רשפי. הפ״א דגושה ע״פ המסורת שמה שבר רשפי קשת רפה וכן כתב רש״י בתילים סימן ע״ו.
שלהבתיה. מלא חדא לבן אשר לכן התי״ו בשוא וכ״כ רד״ק בשרש אפל ושרש שלהב וה״א אחרונה רפויה בספרים כ״י מדוייקים וכן במסורת סוף פרשת בשלח במ״ג.
כחותם – הוא הטבעת העשוי לחותם בו כתבים וכן חותמך ופתילך (בראשית ל״ח:י״ח).
עזה – חזקה.
כשאול – הוא בור הקבר.
קנאה – ענינו צער מה בראות דבר מה בזולת והוא לא יוכל להשיגו כמו ותקנא רחל באחותה (בראשית ל׳:א׳).
רשפיה – ענין גחלת הבוערת וכן ומקניהם לרשפים (תהלים ע״ח:מ״ח).
שלהבת יה – שלהבת הוא ענין להב כמו תיבש שלהבת (איוב ט״ו:ל״א), ורוצה לומר להבת אש גדולה כי כן דרך המקרא כשרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת השם, וכן ארץ מאפליה (ירמיהו ב׳:ל״א) ורבים כמוהו.
שימני – לכן שים אותי על לבך לבל תזוז האהבה לעולם, כמו החותם הניתן על היד ואינה זזה משם.
כחותם על זרועך – כמו החותם הנתון על היד, כן שים אותי על זרועך והוא כפל ענין במלות שונות.
כי עזה כמות אהבה – האהבה שיש לי אליך היא חזקה כמות, בי היא עומדת נגד המות לבל יוכל לבטל אותה, רוצה לומר יותר אקבל עלי המיתה מלהסיר אהבתי ממך, ולכן מהראוי שלא תסיר אהבתך ממני והנמשל הוא לאחדים עם המשל.
קשה כשאול קנאה – הקנאה הוא דבר קשה כהירידה אל השאול וכאילו תאמר בזה אם תסיר את האהבה להפרד עוד ממני, מאוד יקשה עלי הקנאה בראותי הנערות בנות גילי יושבות תחת בעליהן ומתענגות, ואני אהיה בדודה וגלמודה. והנמשל הוא לומר אם עוד אשב בגולה, יקשה עלי הקנאה בראותי כל האומות יושבים בארצם בטח ושאנן ואני אהיה גולה וסורה.
רשפיה רשפי אש שלהבתיה – גחלת האהבה היא כרשפי אש וכשלהבת גדולה רוצה לומר אהבתי אליך שמורה לעולם כחמימות הגחלת המתקיימת זמן מרובה. וגם היא חזקה כלהבת אש גדולה השורף בחזקה. והנמשל הוא לאחדים עם המשל.
משל:
שימני – הרעיה מבקשת מדודה שישים אותה כחותם הקבוע על לבו וזרועו. להגן בעדה מחמת המלך, כי אמנם עזה כמות אהבה שמסרה נפשה בעבור אהבתו. אבל גם קשה כשאול קנאת המלך, על שעזבה אותו. רק רשפיה של אהבה גדולים מן אש השאול כי הם רשפי אש שלהבת יה.
מליצה:
שימני – הנפש מבקשת מאת דודה העליון שישים אותה כחותם על לבו ועל זרועו, ר״ל שידביק אותה אליו ברצון ובפועל, כי האהבה שאהבה את ה׳ עזה כמות ומסרה נפשה למות בעבור אהבתו, הגם שקנאת היצר היה קשה כשאול, שרצה להטותה מעבודת ה׳ ולשום בעמקי שאול קרואיה, בכ״ז רשפי אהבת ה׳ אשר בערו בלבה, היו רשפי אש ושלהבת יה, אשר בם שרפה חבלי שאול ופתויי היצר, ואחר שהיה לה תמיד מלחמה כבדה עם היצר ונצחה אותו, וראוי שתהיה כחותם על רצונו ועל זרועו, לתת לה שכר ברצון ובפועל.
שימני – אחר שנשמעת לו אומרת היא – אל תחדל מאהבתי מעתה ואל תחשוק באשה חדשה כי קנאתי תבער.
שלהבת⁠־יה – ע״ד עצי ה׳ (תהלים ק״ד:ט״ז) להוראת הגדלה.
שימני כחותם – מהו שימני כחותם, א״ר מאיר, אמרו ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, מה שחשבת בלבך לעשות לנו עשה.⁠1 (שם)
שימני כחותם – ר׳ ברכיה אומר, שימני כחותם זו ק״ש, שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך, כחותם על זרועך – אלו תפלין.⁠2 (שם)
כחותם על לבך – אמרו ישראל לפני הקב״ה, שימני כחותם על לבך, אמר להם הקב״ה, לא שאלתם כהוגן, לפי שהלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה ואין חותמו נגלה, ואיזה הוא כהוגן, כמש״נ (ישעיהו מ״ט) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד, כשם שאי אפשר לו לאדם לשכוח כפות ידיו כן גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך.⁠3 (שם)
כחותם על זרועך – א״ר מאיר, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, כיהויכין, דאמר ר׳ מאיר, נשבע הקב״ה שהוא נותק מלכות בית דוד מידו, כמש״נ (ירמיהו כ״ב) חי אני נאום ה׳ כי אם יהיה בניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך – משם אתקנך בתשובה.⁠4 (מ״ר)
עזה כמות אהבה – עזה כמות אהבה – אהבה שהקב״ה אוהב את ישראל, כמש״נ (מלאכי א׳) אהבתי אתכם אמר ה׳, אהבה שאהב יצחק את עשו, אהבה שאהב יעקב ליוסף, אהבה שאהב יונתן לדוד, אהבה שאוהב האיש לאשתו, אהבה שאהב דורו של שמד להקב״ה, כמש״נ (תהלים מ״ד) כי עליך הורגנו כל היום.⁠5 (שם)
קשה כשאול קנאה – קשה כשאול קנאה של הקב״ה בשעה שמקנאים אותו בע״ז, כמש״נ (פ׳ האזינו) יקניאוהו בזרים, קשה כשאול קנאה שקנא עשו ליעקב, כמש״נ וישטם עשו את יעקב, קשה כשאול קנאה שקנאו אחי יוסף ליוסף כמש״נ ויקנאו בו אחיו, קשה כשאול קנאה שקנא שאול לדוד, כמש״נ (שמואל א י״ח) ויהי שאול עוין את דוד, קשה כשאול קנאה שמקנא הבעל לאשתו כמש״נ ועבר עליו רוח קנאה,⁠6 קשה כשאול קנאה שעתיד הקב״ה לקנא לציון, כמש״נ (זכריה ח׳) קנאתי לציון קנאה גדולה.⁠7 (שם)
רשפיה רשפי אש – ר׳ ברכיה אומר, כאש של מעלה,⁠8 לא האש מכבה למים ולא המים מכבין לאש.⁠9 (שם)
1. מפרש שימני כחותם על לבך – כמו שחתמת והסכמת בלבך, וסמיך בזה על עוד דרשה, דבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע גער הקב״ה במלאך המות מלהיות לו עסק בישראל, ויליף זה מקרא, וזו היא הבקשה שבקשו ישראל מהקב״ה.
2. יתכן לפרש הכונה כמו שאנו נוהגים בך כביכול שמשימים אני את דבריך על לבנו ועל זרועותינו [והיינו בק״ש ובתפילין] כך נהוג אתה עמנו להטיב עמנו באהבה.
3. אגדה זו הובאה בקצור בתענית ד׳ א׳, ופירש״י פעמים נראה כשהוא ערום נראה זרועו וכנגד לבו ואינו נראה כשהוא לבוש, והכף נראית כל שעה, שהיד נראית לעינים.
4. מוסב על הדרשה דלעיל שמה חבלה ילדתך שחטאו בחורב אמר בזה דאעפ״כ אפשר להם להתקן בתשובה, ודריש כן מלשון חותם על זרועך דלשון כזה מצינו בבניהו בן יהויקים מלך יהודה דאע״פ שנשבע הקב״ה שהוא נותק ממנו מלכות בית דוד אפ״ה רמז לו בלשון חותם על יד ימיני שתועיל לו תשובה, וכן היה באמת שבשבתו בבית האסורים עשה תשובה [ע׳ בויק״ר פ׳ י״ח] ושם נולד לו בן ובן בנו זרובבל משל ביהודה וישב על כסא דוד ונאמר לו ושמתיך כחותם.
5. ועיין המשך לדרשה זו בבאור דרשה הבאה.
6. יש להעיר שלא הביא לענין זה הפסוק דמשלי ו׳ כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם, דהוא מורה יותר על קשיות הקנאה מהפסוק שהביא.
7. דרשה זו בכלל באה בהמשך לדרשה הקודמת, דחשיב שם ערך האהבות היותר גדולות שבעולם, והם הם מאלה דחשיב כאן הקנאות היותר גדולות בעולם, ובא בזה להורות, כי בה במדה שתעוז האהבה לאותו דבר במדה ההיא תולד הקנאה לכשתסור האהבה וכן מסבת אהבה עזה תולד קנאה מן הצד, וכמו באהבתם העזה של הקב״ה וישראל לכן יקניאוהו בזרים אם יסורו ממנו, והאהבה היתירה מיצחק לעשו הולידה קנאת עשו ליעקב, וכן באהבת יעקב ליוסף הולידה קנאת האחים, ואהבת יהונתן ודוד הולידה קנאת שאול, ולכשתסור אהבת האיש מאשתו תוליד קנאה עזה כנגדה, ותכלית המכוון בזה, שאומרת כנסת ישראל לפני הקב״ה, דאחרי שמאהבתך העזה אלי תולד קנאת זרים אלי, לכן שימני כחותם על לבך להגן בעדי כי לא תאכלני קנאת זרים, וכן אם ח״ו תסור אהבתך ממני לשעה, הגן בעדי כי לא יכלוני זרים באותה שעה.
8. כי סיפיה דקרא שלהבת יה.
9. מוסר בהמשך לפסוק הבא, דמכיון שרשפיה רשפי אש כאש של מעלה שאין המים מכבין אותה, לכן מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.
לכן1, בשביל אותה האהבה2, שִׂימֵנִי – הדביקני3 כַחוֹתָם4 עַל לִבֶּךָ שלא תשכחני5 ולבל תזוז ממנו האהבה לעולם,⁠6 וּכַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ – כמו החותם אשר ניתן על היד ואינו זז משם כך תשימני7, כִּי עַזָּה – חזקה8 כַמָּוֶת הָאַהֲבָה שיש לי אליך, ועבורי יותר קלה המיתה מהסרת אהבתנו, כי9 קָשָׁה כִשְׁאוֹל10 היא הָקִנְאָה שלי בראותי את הנערות בנות גילי יושבות תחת בעליהן ומתענגות, ואני אהיה בודדה וגלמודה11, רְשָׁפֶיהָ – הגחלים12 של אהבתי אליך הם כמו13 רִשְׁפֵּי – גחלי14 אֵשׁ, וכמו שַׁלְהֶבֶתְיָה – להבה גדולה15 כך היא אהבתי אליך, גם חמה כגחלת המתקיימת זמן מרובה וגם חזקה כלהבת אש גדולה השורפת בחזקה16:
1. מצודת דוד.
2. רש״י.
3. אבן עזרא.
4. טבעת העשויה לחתום בה כתבים, מצודת ציון.
5. רש״י.
6. מצודת דוד.
7. שם.
8. מצודת ציון.
9. מצודת דוד.
10. הוא בור הקבר, מצודת ציון.
11. מצודת דוד.
12. אבן עזרא, מצודת ציון.
13. מצודת דוד.
14. אבן עזרא.
15. אבן עזרא, מצודת ציון.
16. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל מבקשת מהקב״ה שישים אותה כחותם על ליבו ועל זרועו ויזכרנה, ואומרת אם אשב עוד בגולה יקשה עלי הקנאה בראותי את כל האומות יושבים בארצם בטח ושאנן ואני אהיה גולה וסורה, כי גחלת האהבה שלי אל ה׳ היא חמה כגחלת וחזקה כלהבת אש גדולה, מצודת דוד. ורש״י ביאר שכנסת ישראל מבקשת מה׳ שיזכרנה כי האהבה שאהבתיך עזה עלי כנגד מיתתי שאני נהרגת עליך, וקשה עלי התגר שנתקנאו ונתגרו בי האומות בשבילך. ובמדרש, אמרו ישראל לפני הקב״ה, שימני כחותם על לבך, אמר להם הקב״ה, לא שאלתם כהוגן, לפי שהלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה ואין חותמו נגלה, ואיזה הוא כהוגן? כמו שנאמר (ישעיהו מט, טז) ״הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד״, כשם שאי אפשר לו לאדם לשכוח כפות ידיו כך (ישעיהו מט, טו) ״גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ״. ועוד דרשו, ״כי עזה כמות אהבה״ אהבה שאהב יהונתן לדוד שנאמר (שמואל א יח, א) ״וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ״, ״קשה כשאול קנאה״ קנאה שקנא שאול לדוד שנאמר (שמואל א יח, ט) ״וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד״, מדרש רבה. ועוד דרשו, ״שימני כחותם על לבך״ זו אזהרה לישראל שלא להרהר אחר מדותיו של ה׳ ולאהבה אותו בכל ליבם, ״כחותם על זרועך״ שהוא נראה תמיד, כך תהיו זוכרים את הבורא תמיד, ״כי עזה כמות אהבה״ בשעה שאתם נהרגים עלי אני משים אהבתי עליכם, ״קשה כשאול קנאה״ שאומות העולם מקנאים את ישראל על שאנחנו מייחדים את שם קדשך ושונאים אותנו, ״רשפיה״ של קנאה ״רשפי אש״ שאוכלת עד שאול תחתית עד מוסדי עולם, לקח טוב.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ מאיר עראמהמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144