Shir HaShirim 8 – שיר השירים ח‏ – Mikraot Gedolot

יֵימַר מִיכָאֵל רִבְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אִם הִיא מִתְעַתְּדָא כְּאֻשָּׁא בֵּינֵי עַמְמַיָּא וְיָהֲבָא כַּסְפָּא לְמִקְנֵי יֵיחוּד שְׁמֵיהּ דְּמָרֵי עָלְמָא נְהֵי אֲנָא וְאַתּוּן עִם סָפְרֵיהוֹן סָחֲרִין לָהּ כְּנִדְבָּכִין דְּכַסְפָּא וְלֵית רְשׁוּ לְעַמְמַיָּא לְמִשְׁלַט בָּהּ הֵיכְמָא דְּלֵית רְשׁוּ לְזַחְלָא לְמִשְׁלַט בְּכַסְפָּא וְאַפִילּוּ אֵי מִסְכֵּינָא הִיא מִן פִּקּוֹדַיָּא נִבְעֵי רַחֲמִין עֲלַהּ קֳדָם יְיָ וְיִדְכַר לָהּ זְכוּת אוֹרַיְתָא דְּעָסְקִין בָּהּ יָנְקַיָּא דִּכְתִיבָא עַל לוּחָא דְּלִבָּא וּמִתְעַתְּדָא לָקֳבֵיל אוּמַּיָּא כְּאַרְזָא.

[א] אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף – אִם חוֹמָה הִיא, זֶה אַבְרָהָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מַעֲמִיד הוּא דְּבָרִים כַּחוֹמָה, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף, נַצִּילֶנּוּ וְנִבְנֶה אוֹתוֹ בָּעוֹלָם. וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, אִם דַּל הוּא מִמִּצְווֹת וּמְטַלְטֵל מַעֲשָׂיו כְּדֶלֶת, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה צּוּרָה זוֹ אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת, כָּךְ אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת. אֲנִי חוֹמָה, אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי חוֹמָה, וְאַעֲמִיד מַעֲשִׂים טוֹבִים כַּחוֹמָה, וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, שֶׁאֲנִי עֲתִידָה לְהַעֲמִיד כִּתִּים כִּתִּים וַחֲבוּרוֹת שֶׁל צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בִּי בְּעוֹלָמֶךָ. אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁיָּרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ כָּךְ אֲנִי מוֹצִיאֲךָ בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֲנִי ה׳ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים (בראשית ט״ו:ז׳).

[ב] רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַר קְרָאֵי בִּסְדוֹם וּבְיִשְׂרָאֵל, אָחוֹת לָנוּ, זוֹ סְדוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַאֲחוֹתֵךְ הַגְּדוֹלָה שֹׁמְרוֹן (יחזקאל ט״ז:מ״ו). וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, שֶׁלֹא הֵנִיקָה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁגָּזַר בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה שֶׁתִּשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ (בראשית י״ט:כ״ד). אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מַעֲמִידִין יִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂיהֶן כַּחוֹמָה, נִבְנֶה עֲלֵיהֶם וְנַצִּילֵם. וְאִם דֶּלֶת הִיא, אִם מְטַלְטְלִין הֵן דִּבְרֵיהֶם כְּדֶלֶת זוֹ, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה צּוּרָה זוֹ אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת, כָּךְ אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת. אֲנִי חוֹמָה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אָנוּ חוֹמָה וְנַעֲמִיד מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כַּחוֹמָה. וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לְהַעֲמִיד כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בָּנוּ בְּעוֹלָמֶךָ. אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם, לָמָּה, שֶׁהָיוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶם, אִם כֵּן, לָמָּה הִגְלָה אֶתְכֶם מֵאַרְצוֹ, וְלָמָּה הֶחֱרִיב לְמִקְדָּשׁוֹ, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ מְשִׁיבִין לָהֶם אָנוּ דּוֹמִין לְבַת מְלָכִים שֶׁהָלְכָה לַעֲשׂוֹת רֶגֶל רְדוּפִים בְּבֵית אָבִיהָ, סוֹף שֶׁחוֹזֶרֶת לְבֵיתָהּ בְּשָׁלוֹם.

דָּבָר אַחֵר: אִם חוֹמָה הִיא – זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מַעֲמִידִין הֵן חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מַעֲשֵׂיהֶם, נִבְנֶה עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם וְנַצִּילֵם. וְאִם דֶּלֶת, וְאִם מְטַלְטְלִין הֵן מַעֲשֵׂיהֶן כְּדֶלֶת זוֹ, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה צּוּרָה זוֹ אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת, כָּךְ אֵינִי מִתְקַיֵם עֲלֵיהֶן אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת. אֲנִי חוֹמָה, אָמְרוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָנוּ חוֹמָה וְאָנוּ מַעֲמִידִין מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כַּחוֹמָה. וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, אָנוּ עֲתִידִין לְהַעֲמִיד בְּעוֹלָמְךָ כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בָנוּ. אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁיְּרַדְתֶּם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ בְּשָׁלוֹם, כָּךְ אוֹצִיא אֶתְכֶם מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ (דניאל ג׳:כ״ו).

[ג] רַבָּנָן פָּתְרֵי קְרָא בְּעוֹלֵי גוֹלָה, אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, אֵלּוּ עוֹלֵי גוֹלָה. קְטַנָה, שֶׁהָיוּ דַּלִּים בְּאֻכְלוּסִין. וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, אֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁהָיָה בַּיִת אַחֲרוֹן חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: אֵשׁ שֶׁל מַעְלָה, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, אָרוֹן, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאוּרִים וְתוּמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָ (חגי א׳:ח׳) וְאֶכָּבְדָ כְּתִיב חָסֵר ה, מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵינוּ, מַה נַּעֲשֶׂה בַּיּוֹם שֶׁנִגְזַר דִּי עֲבַר פְּרָת עֲבַר דִּי לָא עֲבַר לָא יַעֲבֹר. אִם חוֹמָה הִיא, אִלּוּ יִשְׂרָאֵל הָעֳלוּ חוֹמָה מִבָּבֶל, לֹא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּהַהִיא שַׁעְתָּא פַּעַם שֵׁנִית. רַבִּי זְעֵירָא נָפֵיק לֵיהּ לְשׁוּקָא לְמִזְבַּן מְקָמָא, אֲמַר לֵיהּ לְדֵין דַּהֲוָא תָּקֵיל תְּקִיל יָאוּת, וַאֲמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ אָזֵיל לָן מִן הָכָא בַּבְלָיָא דִּי חָרְבוּן אֲבָהָתֵיהּ, בְּהַהִיא עָנָתָה אָמַר רַבִּי זְעִירָא לֵית אֲבָהָתַי כַּאֲבָהָתְהוֹן דְּהָדֵין, עָל לְבֵית וַעֲדָא וְשָׁמַע קָלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁילָא יָתֵיב דָּרִישׁ, אִם חוֹמָה הִיא, אִלּוּ עָלוּ יִשְׂרָאֵל חוֹמָה מִן הַגּוֹלָה, לֹא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ פַּעַם שְׁנִיָּה, אָמַר יָפֶה לִמְּדַנִי עַם הָאָרֶץ. וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה צּוּרָה זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִטַּשְׁטֶשֶׁת, מְקוֹמָהּ נִכָּר, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָשׁ, לֹא בִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל פַּעֲמֵי רְגָלִים שֶׁלָּהֶם שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. אֲנִי חוֹמָה, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד אֲנִי לֵעָשׂוֹת לְיִשְׂרָאֵל סָנֵיגוֹר בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֵי זֶה זֶה, זֶה בַּת קוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לוּלֵי ה׳ צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד (ישעיהו א׳:ט׳).

תָּנָא מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים אַחֲרוֹנִים, חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, פָּסְקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין בְּבַת קוֹל, מַעֲשֶׂה שֶׁנִּמְנוּ חֲכָמִים בַּעֲלִיַּת בֵּית גַּדְיָא בִּירִיחוֹ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא רָאוּי לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ כְּדַי לְכָךְ, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּהִלֵּל הַזָּקֵן, כְּשֶׁמֵּת הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו הֵא עָנָו הֵא חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל עֶזְרָא. שׁוּב מַעֲשֶׂה שֶׁנִּמְנוּ בְּכֶרֶם בְּיַבְנֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי בְּכֶרֶם הָיוּ, אֶלָּא זוֹ סַנְהֶדְרִין שֶׁעֲשׂוּיָה שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת דְּגָלִים דְּגָלִים כְּמַטַּעַת שֶׁל כֶּרֶם. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, יֵשׁ בְּנֵיכֶם אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא רָאוּי לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ כְּדַי לְכָךְ, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן, וּכְשֶׁמֵּת אָמְרוּ עָלָיו הֵא עָנָו הֵא חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן. אַף הוּא אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, שִׁמְעוֹן וְיִשְׁמָעֵאל, לְחַרְבָּא וּשְׁאָר חַבְרוֹהִי לְקַטְלָא, וּשְׁאָר עַמָּא לְבִיזָא, וְעָקָן סַגִּיאָן עֲתִידִין לְמֵיתֵי בְּעַלְמָא, וּבַאֲרָמִי אֲמָרָן. וְאַף עַל יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִין עָלָיו הֵא עָנָו הֵא חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה לוֹ שָׁעָה, שֶׁאֵין מַסְפִּידִין הֲרוּגֵי מַלְכוּת. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַע יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל בַּת קוֹל יוֹצֵאת מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְאָמְרָה נִצְּחוּ טַלַּיָּא דַּאֲזֵיל לַאֲגָחָא קְרָבָא בְּאַנְטוֹכְיָא, וְכָתְבוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתָהּ שָׁעָה וְהָיָה כֵן, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִצְּחוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַע שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק בַּת קוֹל יוֹצֵאת מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וַאֲמָרַת בְּטֵילַת עֲבִידְתָּא דִי אֲמַר סַנְאָה לְמִיחְרְבָא הֵיכָלָא וְנֶהֱרַג גְּיוֹסְלוֹקִין וּבָטְלוּ גְּזֵרוֹתָיו, וּבִלְשׁוֹן אֲרָמִי שְׁמָעָן. רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן, מֶלֶךְ בַּמְּדִינָה צוֹעֲקִים לוֹ וְהוּא עוֹשֶׂה, אִם אֵין מֶלֶךְ בַּמְּדִינָה, אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ שָׁם, אֶלָּא שֶׁאֵין אִיקוֹנִין עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּתִיב: וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז (דברים כ״ח:ס״ה), כֵּיוָן שֶׁעָלוּ רֹגֶז נִתַּן וְעָלָה עִמָּהֶם. רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר שָׁמָּה לֵב רַגָּז, כֵּיוָן שֶׁעָלוּ נִתְרַפְּאוּ. רֵישׁ לָקִישׁ כַּד הֲוָה חָמֵי לְהוֹן מְצַמְּתִין בְּשׁוּקָא הֲוָה אָמַר לְהוֹן בַּדַּרוּ גַּרְמֵיכוֹן, אָמַר לוֹ בַּעֲלִיַּתְכֶם לֹא נַעֲשֵׂיתֶם חוֹמָה וְכָאן בָּאתֶם לַעֲשׂוֹת חוֹמָה. רַבִּי יוֹחָנָן כַּד הֲוָה חָמֵי לְהוֹן הֲוָה מְקַנְתֵּר לְהוֹן, אָמַר מַה נָּבִיא מְקַנְתֵּר לְהוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ (הושע ט׳:י״ז), וַאֲנָא לֵית אֲנָא מְקַנְתֵּר לְהוֹן.

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אִם רָאִיתָ סַפְסָלִין מְלֵאִין בַּבְלִיִּין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, צַפֵּה לְרַגְלֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, מַה טַּעַם: פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי (איכה א׳:י״ג). תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אִם רָאִיתָ סוּס פַּרְסִי קָשׁוּר בְּקִבְרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, צַפֵּה לְרַגְלָיו שֶׁל מָשִׁיחַ, מַה טַּעַם: וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וגו׳ (מיכה ה׳:ד׳), וְאֵלּוּ הֵן שִׁבְעָה רוֹעִים, דָּוִד בָּאֶמְצַע, אָדָם, שֵׁת, מְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ, אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב וּמשֶׁה מִשְׂמֹאלוֹ, וְיִצְחָק לְהֵיכָן הָלַךְ, הָלַךְ וְיָשַׁב עַל פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם לְהַצִּיל בָּנָיו מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם (מיכה ה׳:ד׳), אֵלּוּ הֵן שְׁמוֹנָה נְסִיכִים, יִשַׁי, שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל, עָמוֹס, צְפַנְיָה, חִזְקִיָּה, אֵלִיָּהוּ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף וגו׳ – משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לחברו על מה ימחול לך המקום. על ע״ז שבידך או על גלוי עריות. אבא אלעזר בן גיני איש ברק אומר למה הדבר דומה לאחד שהיו אומרים עליו איש פלוני חכם ואין ענוה בידו. איש פלוני עניו ואין חכמה בידו. א״ל הכתוב הרני נותן חכמה וענוה.

אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף – אם מעמיד הוא דברים כחומה נבנה עליה טירת כסף.

ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז – מה (לוח זה) [צורה זו] אינו אלא לשעה כך איני מתקיים עליו אלא לשעה, אמר לפניו רבון העולמים אני חומה מעמיד דברי תורה כחומה, ושדי כמגדלות, אלו חנניה מישאל ועזריה.

אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף – ר׳ שמעון בן לוי הוה קא סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהיב ליה ידא. אמר ליה אלהא סנינא לכו דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם עשיתם עצמכם כחומה בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו, עכשיו שעשיתם עצמכם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו, כי אתא לקמיה דר׳ יוחנן א״ל לאו היינו טעמא אי סליקו כלהו נמי בימי עזרא לא שריא שכינה במקדש שני דכתיב יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם [אע״פ שיפת אלהים ליפת] אין השכינה שורה אלא באהלי שם.

אן כאנת סור, נבני עליהא כניסהֵ פצ׳ה, ואן כאנהֵ מצראע, נחצר עליהא לוח ארז.

אם היתה חומה אנו נבנה עליה טירת קודש מכסף, ואם היתה כנף דלת נקיף אותה בלוח ארז.

אם חומה היא – אם תחזק ביראתה ובאמונתה להיות כנגדם כחומת נחשת שלא יכנסו לתוכה, לא תתחתן בם והם לא יבואו בה, ולא תתפתה להם.

נבנה עליה טירת כסף – נהיה לה לעיר מבצר ולכתר ולנוי, ונבנה לה את עיר הקדש ובית הבחירה.

ואם דלת היא – הסובבת על צירה, ובהקיש עליה היא נפתחת. אף היא, אם תפתח להם להיות הם באים בה והיא בהם,

נצור עליה לוח של עץ – נשים בדלתה נסרים של עץ הנרקבים ותולעת גוררתן ואוכלתן.

If she be a wall – If she is strong in her faith and in her fear of God, to be against them like a copper wall, that they should not enter her midst, meaning that she will not intermarry with them, and they will not intermingle with her, and she will not be seduced by them.

We will build upon her a fortress of silver – We will become for her a fortified city and for a crown and beauty, and we will build for her the Holy City and the Temple.

If she be a door – Which turns on its hinges, and opens whenever someone knocks on it, she, too, if she opens for them so that they enter her and she into them.⁠¹

We will enclose her with panels of cedar – We will put on her door wooden panels which rot and which the worm gnaws and eats.

1. I.e., intermarry, intermingle.

אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף – אם ישראל משימים עצמם על החומה לחיצים נבנה עליה טירת כסף. כשם שהכסף הזה נכנס באור ואינו חסר. כך אתם אין אתם חסירים במלכיות.

ואם דלת היא – אם מדלדלין עצמכם מדברי תורה נצור עליה לוח ארז. כשם שהלוח סופו לריקבון כך בריתו מטשטשת אתכם. וישראל משיבין.

טירת – כמו ארמון כמו^א את כל טירותם (במדבר ל״א:י׳).

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״כמו״.

אם שמרה עצמה והיא חומה נבנה עליה טירת כסף והענין קישורים ואם דלת היא נצור עליה ותהיה סגורה.

היא אמרה:⁠^א הנה אני חומה ושדי כמגדלות כענין שדים נכונו (יחזקאל ט״ז:ז׳).

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״היא אמרה״.

if she has preserved herself and is a wall, we will build upon her a palace of silver, meaning, we will decorate her with ornaments; but if she is a door, we will enclose her with boards of cedar and she shall be shut up.

אם חומה היא – אם שמרה עצמה כמו חומה נבנה לה מקום ונלך בשבילה.

ואם דלת היא – אם היא עיר פרוצה ואין לה^א חומה, נסגור עליה שלא תבוא אלינו.

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״לה״.

If she is a wall. If she has kept herself like a wall, in not going beyond the precept, we will build a place for her, and palaces full of silver, and we will follow in her path.

And if she is a door. If she is an open city, without a wall, by her not keeping the commandments, we will enclose her, so that she cannot come towards us.

נצור עליה – מן וצרת עליה (דברים כ׳:י״ב).

אם חומה – אם שמרה עצמה והיא בתולה, נבנה עליה טירת כסף. והעניין, כי ישים בניין חשוב על החומה מכסף כדי שיהיה לכבוד על החומות. וזה הטעם, נקנה לה חלי כתם שהם הקשורים הראויין לכלה.

ואם דלת – שכבר נפתחה, נצור עליה – והעניין, נביאנה במצור ונסגור עליה שלא תיראה, הפך טירת כסף שכל הרואה על החומה טירת כסף יבוא לראותה.

אם חומה – אם שמרה עצמה ולא יצאה מן הדת, נכין לה מקום וטירת כסף מליאות כסף ונלך בשבילה.

ואם דלת היא – שלא שמרה עצמה^א ופתחה לכל, נצור עליה ונמנענה שלא תבוא אלינו.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״המצות״.

אם חומה היא – בתולה וסגורה כחומה.

נבנה עליה טירת כסף – נרבה לתת לה תכשיטין של כסף וזהב, ותקר ותתקשט בהן, ויהיו עליה טירות טירות, כמו: ומבשלות^א עשו מתחת הטירות^ב (יחזקאל מ״ו:כ״ג) – פי׳ שיטות של בנין.⁠¹

ואם דלת היא – בעולה ופתוחה כדלת.

נצור עליה לוח ארז – נסגור עליה בית של לווחין וקרשים של ארז, ונשימנה בתוכה פן תצא. ותהיה מסוגרת בה פן תצא, רקלושא.⁠²

נצור – נסגור, כמו: ונצורות ולא ידעתם (ישעיהו מ״ח:ו׳).

1. מקורו בפרחון (מחברת הערוך ״טיר״).

2. בלעז: recluse.

א. כן בפסוק. בכ״י: ומכשלות.

ב. כן בפסוק. בכ״י: לטירות.

אם חומה היא – קבועה בהק״בה כחומה הקבוע¹. טירת כסף – בית המקדש². נצור עליה לוח ארז – נביא עליה את סנחרב מלך אשור, וכתיב ״הנה אשור (כ)⁠ארז בלבנון״³, וזהו לוח ארז.

דבר אחר, נצור עליה לוח ארז – המן יעמיד עץ ארז⁴ ״גבוה חמשים אמה״⁵.

ואם דלת היא ר״ל במצות⁶. עליה טירת כסף גי׳ זה היא הבית המקדש⁷.

1. שיר השירים רבה

2. שיר השירים רבה, רש״י

3. יזחקאל לא:ג

4. ראה ילקוט שמעוני אסתר תתרנו, תנחומא נח ה

5. אסתר ה:יד

6. ״אם דל הוא ממצוות ומטלטל מעשיו כדלת״ (שיר השירים רבה). נ״ל שמקומו לפני ״נצור עליה לוח ארז – המן״

7. נ״ל שמקומו אחרי ״טירת כסף - בית המקדש״

אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז – אמרו אם היא גדורה בגדרים הראויים למי שיכנס לחקור בזאת החכמה נבנה עליה הבנין אשר אנחנו משתדלים בבנייתו בשלם שבפנים ואם דלת היא ר״ל אם היא פרוצה שאין לה חומה הנה נצור עליה לוח ארז ר״ל שנחזק אותה ונסתום פרצתה בלוח ארז.

אם חומה היא – השיב הש״י ואמר, אם חומה היא, ר״ל אם היא חזקה בתורה, ואנשי גלותה הם חזקים כחומה בתורתי.

נבנה עליה טירת כסף - ר״ל לעתיד, אבנה עליה במקומה טירת כסף, ר״ל אחרת יותר טובה, שזה כמו בטירת כסף.

ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז - ר״ל אם אומת ישראל תהיה חלושה כדלת, שהיא מעץ ואינה חזקה כחומה, נשים עליה מצור, ונחזקה בלוח ארז שהוא עץ חזק, בעבור שתהיה מוכנת לבנות ג״כ טירת כסף:

והיתה תשובתם על כל פנים נשיאנה ונראה אם היא מתחזקת בעצמה וראוי לסמוך עליה כחומה זו נשתדל להשיא אותה אל בעל יקר ונכבד כי הוא הבנין הנאה והטוב כטירת כסף ואם לא תהיה רק כדלת הזאת שאינה מקבלת בנין חזק נשיאה אל בעל דומה לה.

לוח ארז – נבנה עליה עליית קיר קטנה.

והיתה תשובתם כי בבא קצה אין מעכב. אמנם נקרא לנערה ונשאלה את פיה. ואם היא חומה בצורה בדעותיה ואמונתה נבנה עליה טירת כסף והוא הבנין אשר נתנבא עליו יחזקאל (מ׳) שהוא קיים לעולמים. ואם דלת היא כלומר שהיא חלושה בדעתה והאמונה רופפת בידה נבנה עליה לוח ארז. והוא בנין חלוש לעמוד זמן מועט כמו שהיה בימי עזרא.

{תקנה למי שאינו יכול להשכיל מעצמו}

והתשובה משני דברים. אם חומה היא, ירצה אף שלא תשכיל מעצמה, אם יש בית קבול על זאת החומה לשמור ולעשות מה שיצוה, על דרך ׳ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה׳ (ישעיה כט, יג), לא מושכלות כאשר הם היום רוב העמים, נבנה עליה טירת כסף, נתן לה שכל הכוסף שיש לה, ויש תקוה לדבר הנכסף. ואם דלת היא, שכשם שקשה לשמוע כך היא קשה כדלת הזה, שהיותר טוב שאפשר להניעו נצור עליה לוח ארז, ר״ל שרומז אל ההפסד.

{תומך תורה במעשיו וממונו}

או שיאמר, כי גם אם לא למד, אם זכה ללמוד לאחרים בממונו, וזהו אם חומה היא שהיה מחזיק להגן לאחרים, על דרך ׳חומה היו עלינו׳ (שמואל א׳ כה, טז) סביב, [נ]⁠צור עליה ציור החכמה הנכספת וגם הכוסף שבו, כי על ידו תתקיים, והרי הוא מאושר במה שיש לו בו הוא מלמד. ואם דלת היא, ירצה ואם הוא דל המעשים ואינו מחזיק ביד לומדיה, נצור עליה לוח ארז, ירצה, קיומו יהיה כמין קיום הארז.

אם חומה היא. הנה אם יהיה זכותם¹ מספיק להגן על דורם: נבנה עליה טירת כסף. נבנה בית המקדש של ׳כסף׳, שלא תשלוט בו האש²: ואם דלת היא. שלא יסגרו דלת בעדם³, ולא יחושו לתיקון ההמון⁴: נצור עליה לוח ארז. נעשה להם בית המדרש⁵ של עץ [ארז]⁠⁶ נכבד, ולא יבנה בית המקדש בזכותם⁷:

1. של עדת הצדיקים שתהיה אז.

2. האש של משיח שהוא ׳כאש מצרף׳. והיינו שאם יזכו עדת הצדיקים, ייבנה בית המקדש לפני מלחמת גוג ומגוג, והבית השלישי יעמוד לנצח ולא ייחרב.

3. כ״ה בדפוסים, אך בכת״י מ׳ ׳שיסגרו׳. ונראה שנוסח הדפוסים נכונה, והוא ע״פ מה שנביא בסמוך מפירוש רבינו בישעיה ׳ואתה עַמִּי - קהל החכמים, בֹּא בַחֲדָרֶיךָ לעסוק בתורה, פן תספו בעון העם, וּסְגֹר דְּלָתְךָ - בהגיד לעמי את פשעם, ואתה את נפשך תציל׳, הרי שסגירת הדלת היא ע״י שמוכיח לרבים ומחזיר אותם בתשובה. וכנראה שהתלמיד המעתיק לא הבין זאת, ולכן השמיט תיבת ׳לא׳.

4. בנבואת ישעיה (כו יז-כא) המתנבא על חבלי משיח כתוב: ׳כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה׳ וגו׳, לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם, כִּי הִנֵּה ה׳ יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ׳. ובפירוש רבינו שם כתב: ׳ואתה עַמִּי - קהל החכמים, בֹּא בַחֲדָרֶיךָ - לעסוק בתורה, פן תספו בעון העם, וּסְגֹר דְּלָתְךָ - בהגיד לעמי את פשעם, ואתה את נפשך תציל, חֲבִי כִמְעַט רֶגַע - מחרב ועונש וכו׳, עַד יַעֲבָר זָעַם - פעל האל ית׳ בלתי אמצעי, כענין ׳ארץ רעשה׳ כו׳ (שופטים ה ד), יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ - מן המורגל להנהיג באמצעי, לִפְקֹד - בהסירו ממשלת שרי מעלה, וְגִלְּתָה [הָאָרֶץ] - כי תקיאם מפני אדון, דָּמֶיהָ - שלא הוכיחו את שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, [וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ], כענין ׳ועצומים כל הֲרוּגֶיהָ׳ (משלי ז כו) מן המורים שלא כהלכה׳. ובסוטה (כב.) ׳מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, כי רבים חללים הפילה, זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה, זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה׳. הרי שמפרש שבחבלי משיח ייענשו הצדיקים שהגיעו להוראה ואינם מעוררים את העם העוסקים בחיי שעה בלבד וזונחים חיי עולם, ורק בכך שיחושו לתיקון ההמון ויעוררו אותם, ׳יסגרו דלת בעדם׳ במלחמת גוג ומגוג.

5. לא יבנה בית המקדש בימיהם.

6. אינו בכת״י.

7. כלומר, בנין בית המקדש בזמן קיבוץ גלויות לא יהיה עד שהצדיקים שבדור יזכו לכך בכך שיוכיחו את בני דורם ויחזירו אותם למוטב, אך גם אם לא יזכו לבניין בית המקדש, יזכו לבית המדרש שילמדו בו תורה, אך לא כולם יינצלו מאש המצרף של המשיח בבוא גוג ומגוג. ובשהש״ר איתא: ׳ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז - אם דל הוא ממצוות ומטלטל מעשיו כדלת, נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת׳. וביומא (ט:) דרשו כעין זה מפסוק זה על בית שני: ׳אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא - נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו׳.

נבנה – מלשון בנין.

עליה – בעבורה.

טירת – היכל וארמון וכן תהי טירתם נשמה (תהלים ס״ט:כ״ו).

נצור – מלשון מצור ומבצר.

לוח – נסר כמו את כל לחותים (יחזקאל כ״ז:ה׳).

אם חומה היא – כאילו החשוק שולח אמריו לומר עצתו, אם היא סגורה וסתומה כבנין חומה ולא שכבה מי משכבי אשה לאבד ולשבר בתוליה, אזי נבנה בשבילה ארמון כסף לשתשב בה יחידי מבלי בעל, ותתענג לשבת בארמון כסף אם לא תתענג בשבת תחת בעל.

ואם דלת היא – אם לא שמרה בתולה והיא כדלת הנפתח, אזי נעשה בשבילה מאסר בנין חזק ומשומר מנסרי ארז לבל יוכל מי לקרוב אליה, ותשב בדודה ושוממה והנמשל הוא כאילו המקום ברוך הוא משיב אם היו כחומה ולא עזבו להכנס ביניהם מעובדי גלולים לדבקה בהם, אזי יזכו גם המה לבנין בית המקדש. ואם פתחו הדלת ונכנסו ביניהם, ישבו עוד במאסר הגולה.

משל:

משיב – הדוד, אם חומה היא אם תהיה כחומה סגורה ולא תתרצה אליו אז נבנה עליה טירת כסף ר״ל נסגיר אותה בטירה חזקה העשויה מכסף הכוסף ר״ל ניתן לה בעל שתכסף אליו ואליה תשוקתו והוא יוציאנה מבית שלמה אבל אם דלת היא אם פתחה דלתיה לאהבת שלמה נצור עליה לוח ארז הבלתי מתקיים ר״ל נפקירנה לו.

מליצה:

אם – משיב ה׳ אם חומה היא אם עמדה חזקה כחומה סגורה ולא שלט בה היצר והתאוה אז נבנה עליה טירת כסף ר״ל נביאוה אל הגן בעדן אל הטירה הנכספת לצדיקים, אבל אם דלת היא אם פתחה דלתיה אל הנחש המסית שהם התאות אז נצור עליה לוח ארז ותתבלה עם הגוף בקבר תחת ארון העץ.

אם חומה – והיו אומרים אם בבגרותה תתקיים בצניעותה כחומה הנצבת לה על מכונה והסוללות לא יפילוה.

נבנה עליה טירת כסף – נתעשר הרבה בכתובתה.

ואם דלת היא – מוכנה להפתח ולהשמע לראשון שיבוא להסיתה.

נצור עליה לוח ארז – נשמרה יפה פן תוסת; וע״י לוח ארז יחזקו גם בזמננו הדלתות שיראים עליהן שמא גנבים יפילון.

אם חומה היא וגו׳ – אמר ליה ריש לקיש לרבה בר בר חנה, אלהא סנינא לבו לבני בבל, דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו.⁠¹ (יומא ט׳:)

אם חומה היא וגו׳ – רבי יוחנן פתר קרא בישראל, אם תמה היא וגו׳, אמר הקב״ה, אם מעמידים מעשיהם כתמה נבנה עליה ונצילם, ואם דלת היא – אם מטלטלין הם דבריהם כדלת² נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליהם אלא לשעה אחת,⁠³ אמרו ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, אני חומה ונעמיד מצות ומעשים טובים כחומה, ושדי כמגדלות – שאנו עתידים להעמיד כתות כתות של צדיקים⁴ אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, למה, – לפי שהיו אוה״ע אומרים לישראל א״כ למה הגלה אתכם מארצו והחריב למקדשו, והיו ישראל משיבים, אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רדופים לבית אביה סוף שחזרה לביתה לשלום.⁠⁵ (שם)

אם תמה היא וגו׳ – דבר אחר אם חומה היא וגו׳, בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר, אמר הקב״ה, אם מעמידין הם מעשיהם כחומה נבנה עליהם העולם ונצילם⁶ ואם דלת היא – ואם מטלטלים מעשיהם כדלת נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליהן אלא לשעה אחת,⁠⁷ אמרו הם לפני הקב״ה, רבש״ע אנו חומה ואנו מעמידין מצות ומע״ט כחומה, ושדי כמגדלות – עתידין אנו להעמיד בעולמך כתות של צדיקים כיוצא בנו, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר להם הקב״ה, כשם שירדתם לכבשן האש בשלום כך אוציא אתכם משם בשלום.⁠⁸ (שם)

אם חומה היא וגו׳ – נתבאר בדרשות פסוק הקודם.

1. ענין העליה כחומה ע׳ משכ״ל אות נ״ב, ור״ל אם היו עולים כולם כאחד בחזקה כחומה היה ניכר שאמונתם ובטחונם בה׳ חזקה ונאמנה מבלי כל פגם, ועכשיו שעלו כדלת שמתנועעת, והיינו שעלו רק מקצת ובחשק קל, מבואר שלא היו תקיפים בבטחון בה׳, ובדרך מליצה שבאמונתם שלטה רקבון.

2. ענין העמדה כחומה וטלטול כדלת נתבאר באות הקודם ולעיל באות מ׳ ומ״א.

3. נראה הפי׳ כמו לעיל בדרשה אחות לנו שדריש בענין אברהם ובארנו שם [אות מ״ב] הפירוש בלשון כזה דהכונה אם חומה היא יגן עליו ועל דורותיו, ואם דלת היא שמתנועעת בבטחון בה׳, אז רק עליו לבדו יגן ולא על הדורות הבאים, וה״נ הכונה איני מתקיים עליהם אלא לשעה אחת, עליהם לבד, על אותו הדור ולא על הדורות הבאים, ולא כמו אם תקיפים הם באמונה ובטחון בה׳ כחומה אז יגוננם ויצילם לדורות.

4. ר״ל אנו עומדים תקיפים וחזקים באמונתנו אליך כמגדלות ולא רק אנו אלא גם ושדי כמגדלות, שהדורות הבאים שיעמדו ממנו גם הם חזקים ותקיפים באמונתם אליך כמגדלות.

5. רומז להאגדה בפסחים פ״ז א׳ עה״פ אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, מהו כמוצאת שלום, א״ר יוחנן, ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה, וזוהי הכונה אנו דומין לבת מלכים שאע״פ שהיא רדופה לבית אביה אבל סופה שחוזרת לביתה לשלום, ומשל הוא לישראל שאע״פ שהיו נרדפים להגלות לחו״ל ע״י שלא שמעו בקול הנביאים לחזור בתשובה, אעפ״כ סופם שיחזרו לארצם לשלום.

6. נתבאר בדרשות הקודמות

7. עיין משכ״ל אות נ״ו וצרף לכאן.

8. ודריש כמוצאת שלום מלשון הוצאה וכמו בפסוק הקודם באברהם ע״ש אות מ״ד.

משיב לה החשוק בעצתו¹, אִם סגורה וסתומה² כְּחוֹמָה הִיא ולא שכב עימה איש לאבד ולשבר בתוליה, אזי³ נִבְנֶה עָלֶיהָ – בשבילה⁴ טִירַת – ארמון⁵ כָּסֶף שתשב בו ותתענג שם במקום להתענג תחת בעלה⁶, וְאולם⁷ אִם לא שמרה בתוליה⁸ וּכְדֶּלֶת הנפתחת⁹ הִיא, אזי¹⁰ נָצוּר – נעשה מבצר¹¹ עָלֶיהָ – בעבורה¹² מִלוּחַ חזק מנסרי¹³ אָרֶז לבל יוכל איש להתקרב אליה ותשב בודדה ושוממה¹⁴:

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. שם.

4. מצודת ציון, מצודת דוד.

5. אבן עזרא, מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. שם.

8. שם.

9. שם.

10. שם.

11. מצודת ציון.

12. שם.

13. מצודת דוד.

14. שם. והנמשל, כאילו המקום ברוך הוא משיב, אם ישראל היו כחומה ולא עזבו להיכנס ביניהם מעובדי גלולים לדבקה בהם, אזי יזכו גם המה לבנין בית המקדש, ואם פתחו הדלת ונכנסו ביניהם, ישבו עוד במאסר הגולה, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהקב״ה ובית דינו אומרים על כנסת ישראל (בתשובה לשאלה בסוף הפסוק הקודם), אם תחזק כנסת ישראל ביראתה ובאמונתה להיות כנגד האומות כחומת נחושת שלא יכנסו לתוכה, לא יתחתנו בהם והם לא יבואו בה ולא תתפתה להם, נהיה לה לעיר מבצר ולכתר ולנוי ונבנה לה את עיר הקדש ובית הבחירה, ואם היא כמו דלת הנפתחת שפתחה לאומות לבוא בתוכה, נשים בדלתה הנפתחת לזרים נסרים של עץ הנרקבים ותולעת גוררתן ואוכלתן.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון