Shir HaShirim 7 – שיר השירים ז‏ – Mikraot Gedolot

אָמְרִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִלֵּין לְאִלֵּין נַקְדֵים בְּצַפְרָא וּנְהָךְ לְבֵית כְּנִשְׁתָּא וּלְבֵית מִדְרַשָׁא וּנְבַקַּר בְּסִפְרָא דְּאוֹרָיְתָא וְנִחְמֵי אִי מְטָא זְמָן פּוּרְקָנָא דְּעַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל דִּמְתִילִין לְגוּפְנָא לְאִתְפְּרָקָא מִגָּלוּתְהוֹן וְנִשְׁאַל לְחַכִּימַיָּא אִי אִתְגְּלִי קֳדָם יְיָ זְכוּתָא דְּצַדִּיקַיָּא דְּמָלְיָן פִּקּוֹדַיָּא כְּרִמּוֹנָא אִי מְטָא קִצָּא לְמִסַּק לִירוּשְׁלֵם לְמִתַּן תַּמָּן שְׁבָח לֵאלָהָא דִּשְׁמַיָּא וּלְמִקְרַב עֲלָוָן וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָּא.

[א] נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֶרֶם ה׳ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל (ישעיהו ה׳:ז׳). נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן, זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע. פִּתַּח הַסְּמָדַר, אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, תִּינוֹקוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי, שָׁם אֲנִי נוֹתֶנֶת הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת וְהַנְּבִיאִים וְהַנְּבִיאוֹת שֶׁעָמְדוּ מִמֶּנּוּ.

נדלג לאלכרום, ננצ׳ר, אן כאן קד פרעת אלגפן ואנפתח אלסמנדר ונוור אלרמאן, ת׳ם אעטי מודתי לך.

נשכים לכרמים, נסתכל אם פָרַח [עץ] הגפן, ונפתח הסמדר, ואם עץ הרימון הוציא פרחים, שם אני אתן את התידודתי לך.

פרחה הגפן – הוציאה עלים חדשים.

נשכימה לכרמים – אילו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

נראה אם פרחה הגפן – אילו בעלי מקרא.

פתח הסמדר – כשהפרח נופל והענבים ניכרים הוא פיתוח הסמדר, ולהם דימה בעלי משנה שהם קרובים ליהנות מהם בהוראת התורה.

הנצו הרמונים – כשהן גמורין והנץ שסביבותם נופל. הנצו – נפל נֵצן, ולהם דימה בעלי תלמוד שהן בחכמה גמורה וראויין להורות.

שם אתן את דודיי – שם אראך כבודי וגודלי שבח בניי ובנותיי.

Let us rise early for the vineyards – These are the synagogues and the study halls.

Let us see if the vine has blossomed – These are those who are versed in Scripture.

If the tender grapes have appeared – When the blossom falls off and the grapes are discernible, that is the appearance of the tender grapes. And he compares those versed in the Mishnah to them, because they are nearer [than those versed in Scripture] to derive pleasure¹ in the instruction of the Torah.

If the pomegranates are in bloom – When they are ripe, and the flower around them falls off; "הֵנֵצוּ" means "its flower falls off.⁠" He compares those versed in the Talmud to them, for they are at the level of maturity in [Torah] wisdom that is worthy to teach.

There I will give my love – There I will show You my honor and glory of my sons and daughters.⁠²

1. Alternatively, let us eat manna. "בכפרים" is derived from כפר [=frost] which is the manna's description, in Shemot 16:14. Free us from having to earn a living and we will dedicate ourselves to you. (Tzror Hamor)

2. Than those who are versed in Scripture.

נשכימה לכרמים – אומרת כנסת ישראל רבונו של עולם הנה ראית חירופם וגדופם שאומות העולם מחרפין ומגדפין. ומה הנאה לך מהן. נשכימה לכרמים. כי כרם י״י צבאות בית ישראל. שהם נעשו כרמים הרבה קהלות קהלות.

נראה אם פרחה הגפן – אם יש ביניהם צדיקים.

פתח הסמדר – אם התחילו לשוב בתשובה.

הנצו הרמונים – אלו תינוקות של בית רבן.

שם אתן את דודי לך שם אראך כמה צדיקים וכמה צדקניות שהעמדתי לך בכל שנה ובכל שנה.

נשכימה לכרמים – וקודם זה תראה שחזרו ישראל בתשובה.

וזה ענין אם פרחה הגפן, שם בירושלם אעבוד השם בפרהסיא.

Let us get up early to the vineyards. Even before this thou shalt see that Israel is become penitent.

And this is the meaning of if the vine flourish, there in Jerusalem I will worship God openly.

את דודי לך – אהבי, או ריר הלשון.

ובעלות השחר נשכימה, ובמקום הראוי שיש לו ריח טוב שם אתן את דודיי לך – כעניין: נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה (ירמיהו י״ב:ז׳), ואם הוא הפך.

ולבוקר נשכימה לכרמים סמוכים אצל בני הכפרים.⁠^א

א. מכאן ועד הפסוק האחרון של הספר חסר בכתב היד.

נראה אם פרחה הגפן – ענין זה אמרה למעלה: לראות באיבי הנחל אם פרחה הגפן (שיר השירים ו׳:י״א), שאז הגיע עת דודים, וכן למעלה: וכרמינו סמדר (שיר השירים ב׳:ט״ו).

הנצו הרמונים – כל מינין אילו צומחין בגן הנזכר למעלה הנקרא פרדס (שיר השירים ד׳:י״ב-י״ג).

שם אתן את דודי לך – דודי – אהבתי, שאעשה כל רצונך.

נשכימה לכרמים – לארץ ישראל, לאחר ע׳ שנה של גליות בבל. נשכימה אותיות כי״ם שנה, כי״מ גי׳ ע׳.

דבר אחר, נשכימה – בצאתם ממצרים לבא לארץ.

דבר אחר לעתיד, לכרמים – כרמים גי׳ יש – הן י״ש עולמות, ר״ל נשכימה לי״ש עולמות ״להנחיל אוהבי יש״¹.

נשכימה לכרמים – לאברהם ושרה שנאמר ״וירא אליו ה׳⁠ ⁠⁠״². נשכימה לשון רבים – אני ופמליא שלי. נשכימה לכרמים גי׳ אברם ושרה³. נראה אם פרחה הגפן – אם ילדה שרה את יצחק לאברהם, אם פרחה קרי ביה אם פֵּרְחָה, ושרה היתה אם כל חי⁴.

נראה אותיות אהרן.

פרחה הגפן א׳, פתח הסמדר ב׳, הנצו הרמונים ג׳ – הרי ג׳ אבות, הרמונים לשון רבים – יעקב ובניו.

הרמנים גי׳ משה.

אם פרחה הגפן א׳, הסמדר ב׳, הרמונים ג׳ – משה אהרן ומרים. דבר אחר, כהנים לוים וישראלים.

דבר אחר, פרחה הגפן – זה מקרא, פתח הסמדר – זה משנה, הנצו הרמונים – זה תלמוד⁵. דבר אחר, תורה נביאים וכתובים.

פרחה הגפן פתח ס״ת חנה – אם יולדה, כי היתה עקרה⁶ – אם ילדה שמואל. אם פרחה – ״אם הבנים שמחה״⁷.

שם אתן את ״דודי״ לך בגי׳ כ״ד, הן כ״ד ספרים.

1. משלי ח:כא, עוקצין ג:יב

2. בראשית יח:א

3. (זה אברהם שרה)

4. ברכות יג.

5. ראה ילקוט שמעוני, רש״י, ערובין כא:

6. ברכות לא:

7. תהלים קיג:ט

נשכימה לכפרים נראה אם פרחה הגפן פיתח הסמדר אז ייוודע שאושרנו הופיע ואורנו כבר זרח, ושאהבתנו לו כבר הגיעה אליו [הגיעה לידיעתו], ״שם אתן את דודי לך״.

נשכימה לכרמים - נשכימה לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל¹.

נראה אם פרחה הגפן - ר״ל ואם פרחה הגפן [ופתח הסמדר]⁠², הגפן שהוא ישראל האנשים³ הנכבדים והחכמים, אם נתנו פרח, והסמדר, אותם שאינם כ״כ חכמים, אז נראה בטוב ה׳:

שם אתן את דודי לך - ר״ל אז כשעמי כלם, האנשים החכמים החשובים והנכבדים, וג״כ אותם שאינם כ״כ גדולי המעלה שנמשלו לסמדר או [לבוסר]⁠⁴ יתנו פרחיהם, ר״ל שישובו בתשובה שלימה, אז אתן את דודי לך, ר״ל תוכל אתה לקרא אותי דודי, כמו שאני קורא אותך, ועשה שנוי בין [המון העם]⁠⁵ וגדולי העם:

1. ישעיהו ה׳ ז׳.

2. בכ״י: ופתחה סמדר.

3. בכ״י: ישראל וסמדר האנשים.

4. בכ״י: לבוצר.

5. בכ״י: עם ההמון.

{המושכלות והחכמות מקור ריח}

הדודאים – ידוע מאמר האומרים כי הדודאים הם שרשים אשר להם כצורות אדם (ראב״ע בראשית ל, יד, עקידת יצחק שער עב). ולכן נראה שהביא רמזם פה להורות שעבר לפני דודה כל מין ממיני המושכלות, אשר התחלתם שכל האדם, וגם הם נתנו ריח. ואמר על מה שהשיגה מדעתם עם מה שקימוהו מהבאות חכמים חדשים וגם קדמונים, שהם המה היו במקום פתחים למה שהשיג עליהם, וכמאמר החכם שאנו כצפור בראש הענק. אך שם הכל צפנתי לך, מסכים למאמרו למעלה ׳שם אתן את דודי לך׳ (פסוק יב), יראה, עם כל זה שלמדתי מכלם הכל מסורים לך ובטלים אצל דעתך:

נשכימה לכרמים. נתבונן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות¹: נראה הפרחה הגפן. הנזכרת (פסוק ט)⁠², אם יש יוצא למשנה ולתלמוד בעיון ובמעשה³: שם. בצאתי משעבוד מלכויות⁴, אתן את דודי לך, אראך אהבתי את שם קדשך⁵:

1. כ״כ רש״י: ׳נשכימה לכרמים - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות׳, וכן תרגומו. ובשהש״ר: ׳נשכימה לכרמים - אלו ישראל..., פתח הסמדר - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, הנצו הרמונים - תינוקות שיושבים ועוסקים בתורה׳. וכעי״ז גם בעירובין (כא:).

2. ׳ויהיו נא שדייך כאשכולות הגפן׳, ופירש רבינו ׳ויהיו נא בזה המורים כאשכולות הגפן שבהם מזון רב וטוב, כן יהיו הם נותנים פרי נאות בעיוניות׳.

3. ע״פ קהלת רבה (ז כח) ׳אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצאין מהן מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה לתלמוד, יוצא מהם אחד להוראה׳. ורבינו לא הזכיר אלא היוצאים למשנה ותלמוד, וכן הוא בפירוש רש״י: ׳נראה אם פרחה הגפן - אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר - כשהפרח נופל והענבים ניכרים הוא פיתוח הסמדר, ולהם דימה בעלי משנה, שהם קרובים ליהנות מהם בהוראת התורה, הנצו הרמונים - כשהם גמורים והנץ שסביבותיהן נופל, ׳הנצו׳ - נופל נצו, ולהם דימה בעלי תלמוד שהן בחכמה גמורה וראויין להורות׳. והגפן הוא העץ הנמצא בכרם, ואם בית המדרש נקרא ׳כרם׳, א״כ הגפנים הם לומדי בית המדרש, ומפרש ׳הפרחה הגפן׳ - שנתנה פרי שיצא מבית המדרש תלמיד הראוי להוראה. וראה לעיל (ב יד-טו) עה״פ ׳מחבלים כרמים׳, ובביאור שם.

4. בקיבוץ גלויות שהיא הגאולה משעבוד מלכויות.

5. כמו שמצינו בגלות מצרים ששאל משה רבינו (שמות ג יא) ׳וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים׳, ופירש רבינו ׳וכי אוציא את בני ישראל - שאזכה להוציא את בני ישראל שהם עתה בלתי ראויים לכך׳, ולזה אמר לו ה׳ (שם פסוק יב) ׳בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה - אף על פי שאינם ראויים, הם מוכנים לעבוד את האלקים על ההר הזה, בהוציאך אותם מבין הפושעים׳. וראה מש״כ רבינו בישעיה (כו ט). כפירוש רבינו בהרחבה יתירה כתב האלשיך: ׳אנא אלקי, אל תאשימני על העדר תשוקתי לידבק בך ובתורתך תמיד, כי הלא טרדות עול הגלות ובקשת מזונות מעכבות בידינו מהיות כל ישענו וכל חפץ הדבק בך ובתורתך ומצותיך והשלך כל מילי דעלמא אחרי גוינו, ומי יתן תנסה נא ה׳ ולכה דודי לפנינו כאשר הלכת לפנינו בצאתנו ממצרים וכו׳, נצא מבין הנכרים השדה, שנהיה משוללי עול הגליות כמאז..., ואז כל חפצך נעשה, כי לא נטפל רק בחפצי שמים, מאשמורת הבקר נשכימה לכרמים הם בתי כנסיות ובתי מדרשות וישיבות הנקראים כרמים וכו׳, וכל מה שנטפל, יהיה לשית לב ולחפש אם פרחה הגפן, אם נתחדשו חדושי תורה או עסק מצות לשמוע ולעשות, וזהו אם פרחה הגפן, אם הפריחו ישראל הנקראים גפן חדושים בתורה, וכן אם פתח הסמדר, הם תינוקות של בית רבן שהם עדיין סמדר, אם פתח ונתפקחו להגדיל בתורה להעלותם ממדרגת ידיעה אל גדולה הימנה, וכן נטפל לבוקר אם הנצו הרמונים, הם התלמידים שחכמתם אשר למדום כנוסה בתוכם כרימונים, ונטפל ונראה אם הנצו דבר מתוך דברי חכמתם אשר בקרבם ברוח מבינתם, כלל הדברים, כי שם אתן את דודי אשר לי בכח בקרבי, ואוציאם בפועל ואתנם לך, ולא לזרים אתך כאשר בהיות עלי טרדות מזון ועול מלכות כמדובר שצריך לתת חלק לזולתך, והיו דודי לך בכח ולא בפועל׳.

הנצו הרמונים. מצאתי בס׳ דקדוק ישן כ״י שצד״י הנצו בדגש במקום אות החסרה כמו הנצצו ובספרים שבידינו אין בהם דגש ושרשו נצה.

נשכימה – מלשון השכמה.

הסמדר – הם הענבים הדקים הניכרים אחר שנפלה הפרח וזהו פתח הסמדר.

הנצו – הוא חנטת הפרי.

דודי – ענין אהבה וחבה.

נשכימה לכרמים – בהיות שהכרמים סמוכים לה נבוא בהשכמה אל הכרמים עד שלא תזרח השמש בתוקף החום.

נראה – שם נתענג לראות אם כבר פרחה הגפן אם פתח וכו׳.

שם – בכרמים אראה לך אהבתי אליך, אחר שיהיה לנו הרחבת הלב מתענוג ראיית פרחי הגפן וכו׳ והנמשל הוא כאילו כנסת ישראל אומרת לך שם לבתי כנסיות ומדרשות וראה אם התלמידים והחכמים הפריחו חכמת התורה ומעשים טובים, ושם תראה גודל שבחי ואהבתי לך.

משל:

באור הבקר נשכימה לכרמים – ונראה אם פרחה הגפן ר״ל זה ספק אם פרחה הגפן והנצו הרמונים אבל שם אתן את דודי לך. אבל דודי ואהבתי הם פרחו והנצו בודאי. ושם אתנם לך לא לאיש אחר.

מליצה:

אח״כ נשכימה – בבקר לכרמים כבר בארנו (למעלה א׳:ו׳) שהכרם יציין במליצה תכלית המעשים והפעולות, ר״ל נראה מה פרי המעשים ומה הרוחנו בכל אשר עמלתי ועסקתי בעולם הגופים, נראה אם פרחה הגפן, ר״ל אם העלנו איזה דברים לתועלת ע״י ההשגה (שזה נמשל בכל הספר לגפן ויין הטוב כנ״ל ב׳:י״ג) ואם פרחה, נשקיף אם פתח הסמדר, ר״ל שהחלו הענבים להתבשל ועשו סמדר, ר״ל אם ההשגה עשתה פרי ותנובה, גם נראה אם הנצו הרמונים, שהרמונים בשיר זה שהוא ציון המצות והמע״ט שהם תרי״ג כפלח הרמון (כנ״ל ד׳ י״ג ואו א׳), ר״ל נראה אם נמצא איזה תועלת מכל אשר עסקנו בעולם המורגש בין בתורה בין במע״ט. אמנם שם אתן את דודי לך, ר״ל הגם שזה ספק אם פרחה הגפן והנצו הרמונים כי לפעמים יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה רק לשם פניות אחרות, ואז אינם לתועלת אל הנפש בעולם הגמול, אבל את דודי אתן לך בודאי, כי מדת אהבת ה׳ והתורה והמצות שעשה ועסק מאהבת ה׳ זה הוא המובטח שתקבל הנפש מהם תועלת והיא העולה לה לריח ניחוח, את אהבתי זאת אתן לך, שהיא נשמת המעשים ולב העבודה אשר ירצה ה׳.

פתח – עומד גם בבנין פִּעֵל, וכן כחש מעשה זית (חבקוק ג׳:י״ז).

וכיון שהכרמים סמוכים לכפר¹, נַשְׁכִּימָה לפני שתזרח השמש בתוקף החום, ונבוא² לַכְּרָמִים הסמוכים³, נִרְאֶה – נתענג לראות⁴ אִם כבר⁵ פָּרְחָה הַגֶּפֶן, האם פִּתַּח הַסְּמָדַר⁶, הֵנֵצוּ – האם נפלו ניצני⁷ הָרִמּוֹנִים, שָׁם בכרמים, אחרי שתהיה לנו הרחבת הלב מתענוג ראיית פרחי הגפן⁸, אֶתֵּן אֶת דֹּדַי – את אהבתי וחיבתי⁹ לָךְ¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. שם.

3. אבן עזרא.

4. מצודת דוד.

5. שם.

6. כשהפרח נופל והענבים ניכרים הוא פיתוח הסמדר, רש״י, מצודת ציון.

7. רש״י. והוא חנטת הפרי, מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. מצודת ציון.

10. והנמשל, כנסת ישראל כאילו אומרת להקב״ה, לך שם לבתי כנסיות ומדרשות וראה אם התלמידים והחכמים הפריחו חכמת התורה ומעשים טובים, ושם תראה גודל שבחי ואהבתי לך, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהכרמים הם בנמשל בתי כנסיות ובתי מדרשות, הגפן אלו בעלי מקרא, הסמדר הם בעלי משנה שהם קרובים ליהנות מהם בהוראת התורה, והרימונים המבושלים הם בעלי התלמוד שהם בחכמה גמורה וראויים להורות, ולאחר שתראה כל זאת ״שם אתן את דודי״ דהיינו שם אראך כבודי וגודלי שבח בני ובנותי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון