×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ח) זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃
This, your stature, is like a palm-tree, and your breasts like clusters of grapes.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וּבְעִדָּן דְּפָרְסִין כָּהֲנַיָּא יְדֵיהוֹן בִּצְלוֹ וּמְבָרְכִין לַאֲחֵיהוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל דְּדָמְיָן אַרְבְּעַת יְדֵיהוֹן מִתְפָּרְשִׂין כְּלוּלַבֵּי דְּתָמָר וְקוֹמָתְהוֹן כְּדִקְלָא וּקְהָלַיִךְ קָיְמִין אַפִּין בְּאַפִּין כָּל קֳבֵיל כָּהֲנַיָּא וְאַפֵּיהוֹן כְּבִישִׁין לְאַרְעָא כְּאַתְכָּלִין דְּעִנְבִין.
[א] זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר – רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא בַּר טֵבֵת שְׁנֵי יְצָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, יֵצֶר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְיֵצֶר זְנוּת, יֵצֶר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כְּבָר נֶעֱקַר, וְיֵצֶר זְנוּת הוּא קַיָּם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מִי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד בַּזְּנוּת מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹמֵד בִּשְׁתֵּיהֶן.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְחַבָּר שֶׁהָיוּ לוֹ חֲכִינִים חָבַר אֶת הַגְּדוֹלָה וְהִנִּיחַ אֶת הַקְּטַנָּה, אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד בְּזוֹ מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹמֵד בִּשְׁתֵּיהֶם, כָּךְ עָקַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵצֶר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהִנִּיחַ שֶׁל זְנוּת, אָמַר כָּל מִי שֶׁעוֹמֵד בְּיֵצֶר זְנוּת מַעֲלִין לוֹ כְּאִלּוּ עָמַד בִּשְׁתֵּיהֶן. אֵימָתַי נֶעֱקַר יֵצֶר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, רַבִּי בַּנָּיָה אָמַר אֵלּוּ מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מֵיתִיבִין רַבָּנָן לְרַבִּי בַּנָּיָה וְכִי עַל יְדֵי יְחִידִי הָיָה נֶעֱקַר, מֵיתִיב רַבִּי בַּנָּיָה לְרַבָּנָן וְכִי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר יְחִידִים הָיוּ, הֲדָא מְסַיְּיעָא לְרַבִּי בַּנָּיָה.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא וְרַבִּי מְיָאשָׁא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר כַּהֲנָא, כְּתִיב: שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים (אסתר ד׳:ג׳), רֻבָּן שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר צַדִּיקִים הָיוּ, וְדָא מְסַיְּיעָא לְרַבָּנָן, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל כְּתִיב: וְזָכְרוּ פְּלִיטֵיכֶם אוֹתִי בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וגו׳ (יחזקאל ו׳:ט׳), פְּלִיטֵיכֶם אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁהָיוּ פְּלֵטִים מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁבוּ שָׁם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים (הושע י״ד:ט׳), מַה לִּי לְיִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֲנִי עָנִיתִי, אֲנִי עֻנֵּיתִי לוֹ, לֹא אֲשׁוּרֶנּוּ, לֹא אָמַרְנוּ שִׁירָה לְפָנֶיךָ, הֱוֵי אוֹמֵר אֲנִי הוּא שֶׁכָּפַפְתִּי יִצְרָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אִם כֵּן לָמָּה בָּאוּ יִשְׂרָאֵל בְּסָפֵק בִּימֵי הָמָן, רַבָּנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, רַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֶׁעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר עַל שֶׁאָכְלוּ מִתַּבְשִׁיל הַגּוֹיִם. אָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא לֹא אָכְלוּ סְעוּדָה אֶלָּא אַנְשֵׁי שׁוּשַׁן הַבִּירָה בִּלְבָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה (אסתר א׳:ה׳), אָמַר לָהֶם וַהֲלֹא כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, דִּכְתִיב: וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו (ויקרא כ״ו:ל״ז), אִישׁ בַּעֲווֹן אָחִיו, אָמַר לָהֶם אִם כְּדַעְתְּכֶם אַתֶּם חִיַּבְתֶּם אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, דִּכְתִיב: זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם (שמות כ״ב:י״ט), אָמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן לֹא עָבְדוּ אוֹתָהּ בְּכָל לִבָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ (איכה ג׳:ל״ג), אַף עַל פִּי כֵן: וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ (איכה ג׳:ל״ג), הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם אָדָם קָשֶׁה בְּיוֹתֵר לְנַסּוֹתָן, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, וְעָמַד וְהִגָּה אֶת מַכָּתָן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת פָּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּסִינַי פָּעֲלוּ בְּפִיהֶם וְלֹא פָּעֲלוּ בְּלִבָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ (תהלים ע״ח:ל״ו-ל״ז). בְּבָבֶל פָּעֲלוּ בְּלִבָּם וְלֹא פָּעֲלוּ בְּפִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה (אסתר ז׳:ו׳), וְהִגָּה אֶת מַכָּתָן, עַל דַּעַת רַבָּנָן עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, עַל דַּעַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר. עַל דַּעַת רַבָּנָן עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כֵּיצַד, נְבוּכַדְנֶצַּר הֶעֱמִיד צֶלֶם וְהִפְרִישׁ עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה מִכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה, וְעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה מִכָּל יִשְׂרָאֵל. עַל דַּעַת רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הָא כֵיצַד, נְבוּכַדְנֶצַּר הֶעֱמִיד צֶלֶם וְהִפְרִישׁ מִכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה, וּשְׁלשָׁה מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁהָיוּ הַשְּׁלשָׁה מִיִּשְׂרָאֵל עָמְדוּ וּמִחוּ עַל עַצְמָן וְלֹא עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל דָּנִיֵּאל, אָמְרוּ לוֹ רַבֵּנוּ דָּנִיֵּאל נְבוּכַדְנֶצַּר הֶעֱמִיד צֶלֶם וְהִפְרִישׁ מִכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה, וְלָנוּ הִפְרִישׁ מִכָּל יִשְׂרָאֵל מָה אַתָּה אוֹמֵר לָנוּ נִסְגּוֹד לֵיהּ אוֹ לֹא, אָמַר לָהֶם הִנֵּה הַנָּבִיא לִפְנֵיכֶם לְכוּ אֶצְלוֹ, הָלְכוּ לָהֶם מִיָּד אֵצֶל יְחֶזְקֵאל, אָמְרוּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לְדָנִיֵּאל נִסְגּוֹד לֵיהּ אוֹ לֹא, אָמַר לָהֶם כְּבָר מְקֻבָּל אֲנִי מִיְשַׁעְיָה רַבִּי: חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם (ישעיהו כ״ו:כ׳). אָמְרוּ לֵיהּ מָה אַתְּ בָּעֵי דִּיהוֹן אָמְרִין הָדֵין צַלְמָא סָגְדִין לֵיהּ כָּל אֻמַּיָא, אֲמַר לוֹן וּמָה אַתּוּן אָמְרִין, אֲמָרוּ לֵיהּ אֲנַן בָּעֵינַן נִתֵּן בֵּיהּ פְּגַם דְּנֶיהֱוֵי תַּמָּן וְלָא נִסְגּוֹד לֵיהּ, בְּגִין דִּיהוֹן אָמְרִין הָדֵין צַלְמָא כָּל אֻמַּיָּא סָגְדֵי לֵיהּ לְבַר מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם אִם כְּדַעְתְּכֶם הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרשׁ אֶת ה׳ וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי (יחזקאל כ׳:א׳), וּמִי הָיוּ, אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מְבַקְשִׁים לִתֵּן נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ, מִתְקַיֵּם אַתְּ עֲלֵיהֶן אוֹ לֹא, אָמַר לוֹ אֵינִי מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בֶּן אָדָם דַּבֵּר אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וגו׳ הֲלִדְרשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים (יחזקאל כ׳:ג׳), מֵאַחַר שֶׁגְּרַמְתֶּם לִי לְהַחֲרִיב בֵּיתִי וְלִשְׂרֹף הֵיכָלִי וּלְהַגְּלוֹת בָּנַי לְבֵין הָאֻמּוֹת וְאַחַר כָּךְ אַתֶּם בָּאִים לְדָרְשֵׁנִי, חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם (יחזקאל כ׳:ג׳). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה יְחֶזְקֵאל וְקוֹנֵן וְהֵילִיל בְּעַצְמוֹ וְאָמַר וַי לְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל אָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה, שֶׁלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִיהוּדָה אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (דניאל א׳:ו׳), וְזוֹ תְּשׁוּבָה בָּאָה לָהֶם, וַהֲוָה בָּכֵי וְאָזֵיל, כֵּיוָן דַּאֲתָא אָמְרוּ לֵיהּ מָה אָמַר לָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לָהֶם אֵינוֹ מִתְקַיֵּם עֲלֵיכֶם, אָמְרוּ לוֹ בֵּין מִתְקַיֵּם בֵּין שֶׁאֵין מִתְקַיֵּם אָנוּ נוֹתְנִין נַפְשׁוֹתֵינוּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁעַד שֶׁלֹא בָּאוּ אֵצֶל יְחֶזְקֵאל מָה אָמְרוּ לוֹ לִנְבוּכַדְנֶצַּר: לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא (דניאל ג׳:ט״ז-י״ז). לְאַחַר שֶׁבָּאוּ אֶל יְחֶזְקֵאל וְשָׁמְעוּ הַתְּשׁוּבָה, אָמְרוּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר: וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא (דניאל ג׳:י״ח), בֵּין מַצִּיל בֵּין לֹא מַצִּיל יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתָנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד. מִן דְּנָפְקִין מִן גַּבֵּיהּ דִּיחֶזְקֵאל נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ יְחֶזְקֵאל מָה אַתְּ סָבוּר שֶׁאֵינִי מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, מִתְקַיֵּם אֲנִי עֲלֵיהֶם בְּוַדַּאי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהִים עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל (יחזקאל ל״ו:ל״ז), אֶלָּא שְׁבִיק לְהוֹן וְלָא תֵימַר לְהוֹן מִידֵי, אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן מְהַלְּכִין עַל תֻּמָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וגו׳ (משלי י׳:ט׳), מֶה עָשׂוּ הָלְכוּ וּפִזְּרוּ עַצְמָן בֵּין הָאֻכְלוּסִין וַהֲווֹן אָמְרִין וְהֵן לָא מַצִּיל יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ, הֲדָא הִיא דִּבְרִיָּיתָא מִשְׁתַּבְּעִין וְאָמְרִין בְּמַאן דַּאֲקִים עַלְמָא עַל תְּלָתָא עַמּוּדִים, אִית דְּאָמְרֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אִינוּן, וְאִית דְּאָמְרִין אֵלּוּ הֵן חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, מַה תָּמָר נִגְזְרָה עָלֶיהָ שְׂרֵפָה וְלֹא נִשְׂרְפָה, אַף אֵלּוּ נִגְזַר עֲלֵיהֶם שְׂרֵפָה וְלֹא נִשְׂרְפוּ, כֵּיצַד נַעֲשָׂה לָהֶם הָאוּר, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נְחֶמְיָה, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כְּמִין טַלְנָס, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר כְּמִין אָוְקֵיי.
הד׳ה קאמתך תשבה אלנכ׳לה, ות׳דיאכי כאלענאקיד.
זאת הקומה שלך דומה לעץ הדקל, והשדים שלך דומים לאשכולות.
ואמר זאת קומתך, אורך ימי האומה בצדקתה כאורך קומת התמר שנ׳ כי כימי העץ ימי עמי (ישעיהו סה כב), ונאמר בצדיקים צדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג).
ואפשר שפירוש שדיך לאשכולות, בית שמאי ובית הלל וכל תלמידיהם,
זאת קומתך דמתה לתמר – ראינו נוי קומתך בימי נבוכדנצר, שכל האומות היו כורעות ונופלות לפני הצלם, ואת עומדת קומה זקופה כתמר הזה.
ושדיך לאשכולות – דניאל חנניה מישאל ועזריה, שהיו לך כשדים לינק מהם, דמו לאשכולות, שמשפיעות משקה. כך הם השפיעו להניק וללמד את הכל שאין יראה כיראתם.
עד כאן קלסו האומות, מכאן ואילך דברי שכינה לגלות ישראל שבין האומות.
Such is your stature, likened to a [stately] palm tree – We saw the beauty of your stature in the days of Nevuchadnetzar, when all the nations were kneeling and falling before the image,⁠1 but you stood as upright as this palm tree.
And your breasts are like clusters – Daniel, Chananyah, Mishaeil, and Azaryah, who were for you like breasts to suck from. They were likened to clusters, which provide drink, so did they provide lavishly and teach everyone that there is no God like your God.
Until this point, the nations praised him [i.e., Yisroel]. From here on, are the words of the Divine Presence addressing Yisroel's exiles, who were among the nations.
1. See the last note in 1:17 above.
זאת קומתך דמתה לתמר – אלו ישראל שמכוונים לבם לאביהם שבשמים כתמר.
ושדייך – אלו תלמידי חכמים שמלמדין תורה לישראל שמניקים את ישראל חכמה. כשם שהשדיים מניקים את התינוק חלב והם נקראו אשכלות כענין שנאמר אין אשכול לאכל ביכורה אותה נפשי.
ואחר שדימה אותה לתמר התאווה להיות עמה.
After comparing her to a palm-tree, he longs to be with her.
זאת קומתך – אז ירבו הצדיקים, צדיק כתמר יפרח (תהלים צ״ב:י״ג).
ושדייך – הם בעלי התורה שיתנו פרי.
This thy stature. This means what the Scripture says, ‘Thy people also shall be all righteous’ (Isaiah 60:21). Then the righteous shall be multiplied. ‘The righteous shall flourish as the palm-tree’ (Psalms 92:13).
And thy breasts. Those who occupy themselves with the law, whose words give forth the fruit of its sayings.
ועניין זאת קומתך דמתה לתמר – זהו שאמר: ועמך כלם צדיקים (ישעיהו ס׳:כ״א), וכתוב: צדיק כתמר יפרח (תהלים צ״ב:י״ג).
זאת קומתך דמתה לתמר – גבוה את הרבה כתמר, ואדם גבוה הוא נאה.
ושדייך לאשכלות – גדולים לאשה מום הוא לה (בבלי כתובות ע״ה.). וזה שמשבחה: גבוה את כתמר, ואפילו כך, שדייך אינן גדולותא כענפי תמר, אלא דומות לאשכולות שהם קטנים.
א. בכ״י: גדילת.
דמתה לתמר – כלפי שאמרה לו: בחור כארזים (שיר השירים ה׳:ט״ו), אמרו לה: שקומתה ישרה וזקופה כתמר, שאין לו ענפים רק בראשו, והוא עץ זקוף וישר.
ושדייך לאשכלות – מתאוין לשכב בין שדיה כמו שתאבים לאכול אשכל של ענבים, כמו שנאמר במיכה: אין אשכל לאכל בכורה אותה נפשי (מיכה ז׳:א׳), ובהושע:⁠א כבכורה בתאנה בראשיתה (הושע ט׳:י׳).
א. בכ״י בטעות: ובישעי׳.
זאת קומתך דמתה לתמר, זאת קומתך – עתידין להיות גבוה ק׳ אמה כתבנית היכל1, וכתיב ״הנה ישכיל עבדי ׳ירום ונשא וגבה׳⁠ ⁠⁠״2 ס״ת מאה – אמה. ישכיל א׳, ירום ב׳, ונשא ג׳, וגבה ד׳, כנגד דניאל חנניה מישאל ועזריה, וכתיב בהו ״ומשכילים בכל חכמה״3 וכאן כתיב ישכיל. קומתך – קומתן של צדיקים. קומתך – ק׳ בראש תיבה כנגד ק׳ אמה.
דבר אחר, נטילת לולב בקומה, וזהו דמתה – דומה לכפות תמרים ולמינין שבלולב. דמתה לתמר – שישים לבו למעלה כתמר המתמר למעלה. ״פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל״4 ס״ת5 לתמר. דבר אחר, ד׳ מינים כנגד ד׳ צדיקים, דניאל חנניה מישאל ועזריה6.
דבר אחר, דמתה לתמר – אשת יהודה שהיתה צנועה וצדקת. תמר גי׳ צנועה היתה7. ״והיא יושבת תחת תומר דבורה״8 – יושבת תחתיו משום צניעות9, וכתיב בתמר ״כי כסתה פניה״10.
ושדיך לאשכלות – תלמידי חכמים11. לאשכולות – אשכלותיה של תורה כמו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן12. ושדייך – משה ואהרן13.
1. תנחומא עקב ז
5. של סוף כל מין
6. ראה רש״י
7. ואחד אינו מן המנין
11. מדרש לקח טוב
12. סוטה ט:ט
13. שיר השירים רבה ד:ד, ד:ה, ילקוט שמעוני, תנחומא שמות יב, שמות רבה א:לה
זאת קומתך דמתה לתמר ירבו הידיעות שלך ותגדל חוכמתך ותצמח ותרבה.
ושדיך לאשכולות ההבנה שלך תגדל ותרבה, ויצאו ממנה פירות מתוקים וערבים ומועילים, כמו אשכולות הגפן ואשכולות של תמרים יבשים ולחים.
זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכולות – אמר שהיא עולה מאד אל השלמות ביושר כמו התמר שהוא גבוה מאד וישר ושדיה אשר תשפיע לו בהם מה שתשפיע הם דומים לאשכולות לטוב התיישרה למה שידרוך אל התכלית אשר הוא הפרי. ואולם אמר זה כי באלו העניינים המיוחדים אשר יחקור מהם סדור מוגבל והמאוחר יותר נכבד מהקודם כאלו תאמר שהוא יחקור תחלה מהמחצבים ואחר מהצמחים ואחר מהבעלי חיים וזה אופן עלותה ביושר.
זאת קומתך דמתה לתמר – המשיך דבורו ואמר לה, בעבור זאת קומתך נגלית1, ר״ל גאותך זאת דמתה לתמר, שהוא עץ גבוה ולוקטי׳ פריו בכל שנה, כן אומת ישראל שודדה2, בעבור כי גבהו בנות ציון3, וז״ש דמתה לתמר, ר״ל גאותך כתמר, ובעבור זה דמתה אליה, שבכל שנה לוקטים פריה.
ושדיך - ר״ל בתי המקדש היו כאשכלות ענבים שלוקטים אותם, ונשארה הגפן בלי ענבים4.
1. ר״ל הלכת לגלות.
2. שוּדְּדָה.
3. ישעיהו ג׳ ט״ז.
4. עיין ירמיהו ח׳ י״ג.
ואמר זאת קומתך דמתה לתמר – לומר שתועלות קומתה הם אלו כי הוא כמו התמר הנאה אשר שם התמרים מתוקים.
ולזה אמר זאת קומתך – ירצה כי כל העם המוגבל בשיעור קומתיך דומין לעץ התמר. ירצה שעמך כלם צדיקים וכמ״ש (תהלים צ״ב) צדיק כתמר. ואמרו רז״ל (בראשית רבה מ״א) מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה. לולבין להלל. חריות לסכוך. סיפין לחבלים. סנסנים לכברה. קורות לבית. עצים להדליק, כך ישראל אין להם פסולת. מהם בעלי מקרא. מהם בעלי משנה. מהם בעלי תלמוד. ואפילו בורים גומלי חסדים הם. בעלי מדות הם. בעלי צדקה הם. וכ״ש בזמן שלא ימצא בורות במעמדם.
ושדיך לאשכלות – יאמר ג״כ על המלך והכהן כי הפרנסים יהיו לפי הדור. אם כן אין לי בך מכאן ואילך רק אהבה בתענוגים רבים כמו שאמרתי.
{משל התמר להבנת התשובה והשלמות}
זאת – להתיר שאלת השואל איך אפשר שמתרשל כזה יעלה זה השיעור, וכן תפול השאלה בבעלי תשובה, לזה המשיל משלו ואמר למה שהמעיין היה דומה, ואמר כי זאת הקומה אשר נרמז בה כל אשר בשם נמצא יקרא, דומה לתמר, במה שמתחילה נתקשה להכנס במסורת המעיינים ואחר כך הספיק המוסר לקנות מהשלמות השיעור הנאמר, כי כן התמר תחילתו אינו עושה פרי, ומה שימצא בפגישתו אינו רק הקוצים וברקנים, ועם כל זה באחריתו עושה פרי למעלה, חשוב ומועיל מחשובי שאר האילנות כמוהו. והיה זה אשר בתחלתו נתקשה לרוע מזגו מזלו, ואחר צדק בעיוני הטוב ובתורתו, כי הבחירה מנצחת המזל, וכדברי רבי יוחנן אין מזל לישראל (שבת קנו, א). ויצדק המשל בו שנאמר ׳צדיק כתמר יפרח׳ (תהלים צב, יג). וזהו שקומתו דמתה לתמר בעוקצין, אך בסופו שדיך כאשכלות הגפן, ולכן מפני כוסף האשכלות יסבול צער מוקף האילן. וזהו:
ובכן1 זאת קומתך – מעלתך, דמתה לתמר שהוא גבוה ופריו יושג בטורח רב, ועם זה פריו מעט המזון נעדר הריח2 ומזונו בלתי נאות3, כן ראשי עמך משתררים על הציבור עם היותם נותנין פרי בלתי רב התועלת4, ושדיך - המורים בעם5, דומים לאשכולות של תמר6, שבהם תמרים רבים ומעטי התועלת7, כן הם מלאו חכמות של מעט תועלת, כענין שיחת דקלים ומשלי כובסים וזולתם8:
1. לא פירש את פסוק ז׳ ׳מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים׳, ולדרכו של רבינו עלינו להבין מה עניינו לכאן, שאינו מדבר עתה בשבחם של ישראל. והאלשיך כתב על פסוק זה שאילו היה משיח בא בזמן של ׳אחישנה׳, לא היו סובלים מחבלי משיח, וכתב ׳ואמר הוא יתברך, מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, כמה טוב וכמה נעים היתה אהבה בתענוגים ולא בצרות וחבלי משיח, כלומר שעל כן קדמתי כמה פעמים לעוררך אלי שתשוב, למען הביא עליך את כל הטובה בתענוגים ולא בצרות׳, ובהמשך כתב שעל אף תיאורי מעלות ישראל, בכל זאת לא זכו ל׳אחישנה׳, שכל מעלותך ׳דמתה לתמר׳ שאורך שבעים שנה עד שיוכל לשבוע מפריו, כן על ישראל לסבול מחבלי משיח כי לא השיגו שלימות מספיקה.
2. כמו שאמרו בויקרא רבה (ל יב) שארבעה מינים שבלולב משל למיני האנשים, וכפות תמרים שיש בהם טעם ולא ריח, הוא משל לבעלי תורה שאין להם מעשים טובים, וכאן מוסיף רבינו שאף המזון של התמר שיש בו טעם, הוא רק מעט.
3. ראה ברכות (יב.) ׳דתמרי נמי מיזן זייני׳, הרי שיש להם ערך של מזון, אך שם (נו.) איתא ׳אמרי ליה [אביי ורבא לבר הדיא], חזן חביתא דתלי בדיקלא [ראינו בחלום חבית תלוי בדקל], לאביי אמר ליה מדלי עסקך כדיקלא [עסקך ביין יגדל כדקל], לרבא אמר ליה חלי עסקך כתמרי׳ [תתן סחורתך בזול כתמרים], ובתענית (ט:) ׳עולא איקלע לבבל, חזי מלא צנא דתמרי בזוזא [ראה שהתמרים זולים], אמר, מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא [בתמיה], בליליא צערוהו, אמר מלא צנא דסכינא בזוזא ובבלאי עסקי באורייתא׳. ובכתובות (י:) ׳אמר רב חנא בגדתאה, תמרי משחנן [מחממות], משבען, משלשלן, מאשרן [מחזיקות כח], ולא מפנקן [אינן מרבות אסטניסא על הלב, וכולן לשבח], אמר רב, אכל תמרים אל יורה, מיתיבי, תמרים שחרית וערבית יפות, במנחה רעות בצהרים אין כמותן, ומבטלות שלשה דברים, מחשבה רעה וחולי מעים ותחתוניות, מי אמרינן דלא מעלו, עלויי מעלו, ולפי שעתא טרדא וכו׳, ואיבעית אימא לא קשיא, הא מקמי נהמא הא לבתר נהמא, דאמר אביי אמרה לי אם תמרי מקמי נהמא כי נרגא לדיקולא, בתר נהמא כי עברא לדשא׳. ועולה מזה שהתמרים כמאכל בפני עצמו אינם טובים, אלא אחרי אכילת לחם.
4. ראשי העם, המלך והכהן הגדול, היו משתררים על העם, ולא היו מביאים לו תועלת רב, שלא דאגו אלא לעצמם ולא לתיקון העם, הרי שהתועלת המועטת שהשיגו ישראל מהם היה כפרי התמר, שיש טורח רב להשיגו בגלל גובה העץ, והתועלת מועטת. [והתועלת שמשיג ממנהיגים רעים מבוארת בפירוש רבינו לאבות (ג׳:ב׳) על תקופה זו שמדבר בה כאן, על המשנה ׳הוי מתפלל בשלומה של מלכות׳: ׳אף על פי שהמלך לפעמים בלתי כשר, כמו שקרה ברוב מלכי בית שני, והוא אולי גוזל וחומס, מכל מקום ראוי להתפלל בשלומו, כי אז יטיל מוראו ולא יסכים שיגזלו העם זה את זה, ובזה מסיר החמס מבין המון העם׳].
5. כמו שביאר לעיל (ד ה, ז ד).
6. כי לא פירש לאיזה אשכולות הכוונה, ומסתבר שהם אשכולות התמר הנזכר. אך אבע״ז כתב שהם אשכולות הגפן.
7. כי יש תמרים רבים בכל אשכול, אבל כבר התבאר שהתועלת מפרי הדקל מועטת.
8. בסוכה (כח.) ׳אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן׳. ובמאירי כתב שם ׳ונכללו באלו חכמות גדולות מענין הטבע ומה שאחר הטבע ומעשה מרכבה׳. וראה בן יהוידע שם שדייק ממה שאמרו בהמשך שם ׳לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא׳, שלא תחשוב שריב״ז איבד זמן בלימוד חכמות אלו, אלא בסייעתא דשמיא נפתח ליבו להבינם במהרה הואיל ויש בהם צורך לענייני תורה, וזהו ׳ואוצרותיהם אמלא׳ ללא יגיעה. וראה שו״ת משנה הלכות (חט״ו סי׳ עד) מה שהאריך בעניין לימוד חכמות אלה. ורבינו נקט דוגמא משיחת דקלים לפי שהמשיל חכמות אלה לפרי הדקל. והדברים עולים בקנה אחד עם המבואר שפרי התמר יש בו מעלות רבות, אבל רק כאשר אינו המאכל העיקרי, אלא בא אחרי הלחם, כן חכמות אלה יש בהן תועלת למי שמילא כריסו בתורה. והאלשיך כתב: ׳ושדיך, הם הראוים שתלמוד ותינק מדדיהם תורה ומעשים טובים, הם כאשכלות, ולא אמר כאשכלות הגפן, רק סתם חוזר אל התמר הנזכר, לומר שאין תוכם בעצם כברם, כי הם כאשכלות התמר שברם מתוק ותוכם גרעין קשה, והמוצץ לא יוכל למוץ רק מהחצוניות, ובדחקו לא יקח את כל מאומה כי קשה הוא, כן הדבר במלמדי תורה ומצוות ומוסר, שאם נופת תטופנה שפתותם ולבם לא כן בעצם כלבב דוד ודומה לו, לא יסכונו למודיו ומוסריו אל יונקי שדי השכלתו בעצם וכו׳, וזהו אומרו הנה שדיך הם כאשכלות התמר הנזכר, מתוקים מבחוץ וקשים מבפנים וכו׳, או יאמר שדיך, הם מלמדיך אשר שדיהם תינק, כאשכלות התמר שלא יהנה אדם ממנו רק מהחצוניות ולא מהפנימי כי קשה כעץ הוא, כן מלמדיך לא ימציאו עצמם ללמדך מפנימיות ידיעתם רק מהחצוניות, ומתקשים ללמדך הפנימיות׳. ועוד כתב שם: ׳עוד יתכן בהמשך הכתובים זאת קומתך כו׳, לתת דופי במתפלספים ומניחים חיי עולם, ובילדי נכרים ישפיקו חכמות חיצוניות אשר שנא ה׳, בשומם עיקרי הדת נתונים נתונים תחת היקשי שכליהם ותולדות כזביהם, כי מגפן סדום שרשי עיקריהם..., וכמקרה אוכל פרי התמר גם הוא יקרנו, אשר אם יאכל איש ברו ותוכו יזרוק ויערב לו, אך אם יתן איש אותו כאשר הוא תוך פיו וילעוס אותו בין שניו למוץ תוכו אגב חצוניותו, ישתברו שניו ומתלעותיו ולא יהנה לא מזה ולא מזה, כן הדבר הזה, כי התחלות חיצוניות החכמה הזרה יערבו בצד מה, אך אין תוכה כברה כי אם קשה כשאול, כענין גרעין התמרה כי קשה הוא, ואינו ככל יתר גרעיני פירות שיש אוכל בקרבו כי אם כלו עץ יבש, כן החכמה ההיא קלת האיכות ורבת המהומה׳ וכו׳, ע״ש. ואולי כוונת רבינו אחרת, כי כאשר היתה הנבואה שורה בישראל, לא היתה תועלת בידיעת חכמות אלו שבהם האדם יכול לדעת עתידות, אך כעת שלא שרתה נבואה היו חכמי ישראל לומדים אותם.
ושדיך לאשכלות. האל״ף בפתח והכ״ף בחולם.
קומתך – מלשון קומה וגבהות.
דמתה – מלשון דמיון והשוואה.
לאשכלות – כן יקרא הענף והגרגרים תלוים בו וכן אשכול הכופר (שיר השירים א׳:י״ד).
זאת קומתך – זאת תהי מראה קומתך תדמה לאילן תמר הזקוף מבלי עקמימות והנמשל הוא על כל האומה שתהיה בכללה ישרה.
ושדיך – דדיך יהיו תלוים כלפי מטה כאשכלות מן האילן והנמשל הוא על המלך וכהן גדול המיניקים אותך להשפיע לך טובה, הנה ישפיעו טובה מרובה כאשכלות הגפן המשפיעים יין רב.
משל:
זאת – עתה בא המלך שלמה עצמו ומדבר על לבה בל תפרד מאתו. אומר לה הנה זאת קומתך שאת נצבת עתה בקומה זקופה בגאוה ועוז, עד שדמתה לתמר הגבוה מאד. עד שלא יוכל איש לעלות אליו. ושדיך תלוים מן הגובה הזאת כאשכולות.
מליצה:
זאת קומתך – אחר שצייר איך כל בנות הגויה וכל כחותיה לכל מחלקותיה מתוכחים עם הנפש בל תפרד מאתם, וכ״א מדבר עמה בפרט ומבקש בל תפרד ממנו כי יאבד בהפרדה, מצייר עתה איך המלך שלמה עצמו, (הוא הלב שממנו תוצאות חיים והוא הדופק וחי עד סוף הגויעה שאוסף מרוצת הדם והחיים אליו) מתפרד עתה מן חשוקתו שהיא הנפש. ומתעורר הפעם האחרון בכל עז ובכל כחותיו לעצור בעד הנפש בל תפרד מן הגויה, (כידוע שברגע האחרון יתאמץ הלב בכחותיו עוד הפעם כאשר יתלהב הנר בעת שקרוב להכבות) אומר הוא אליה, נפשי הנה זאת קומתך. ר״ל כל הפרטים שחשב עד עתה מן מה יפו פעמיך עד הראש. היא קומת הרעיה השמיימית, כי הנפש הצומחת והחיונית והמשכלת היא הקומה השלמה של הנפש בכללו, אשר ממנה יתפרדו אלה הכחות (כמ״ש הרמב״ם בח׳ פרקיו), והיא דמתה לתמר. הפורח למעלה ראש ולבו פונה למעלה, כן את פונה למעלה ואל אישך בשמים תשוקתך, ושדיך דומים לאשכולות, שכבר הבשילו ענבים ועומדים להבצר ולהנתן ביקבים להוציא יינם, כן הגיע עת הבציר לך להפנות מהעה״ז ולקבל שכר מעשיך בעולם הגמול.
דמתה לתמר – יש אומרים בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר, מה תמר נגזרה עליה שריפה ולא נשרפה אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו.⁠1 (שם)
1. גזירת שריפת תמר ע״י יהודה שאמר הוציאוה ותשרף, ושייכות כלל פסוק זה לחנניה מישאל ועזריה יתבאר בדרשה הבאה.
זֹאת – כך יהיה מראה1 קוֹמָתֵךְ – הגובה שלך2, דָּמְתָה – תהיה דומה3 לְאילן4 תָמָר הזקוף מבלי עקמימות5, וְשָׁדַיִךְ – ודדיך יהיו תלויים כלפי מטה בדומה6 לְאַשְׁכֹּלוֹת7 הנוטים מטה מן האילן8:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. שם.
4. מצודת דוד.
5. שם.
6. שם.
7. הוא הענף שהגרגרים תלויים בו, מצודת ציון.
8. מצודת דוד. והנמשל, כל האומה תהיה בכללה ישרה, והמלך וכהן גדול המניקים את כנסת ישראל להשפיע לה טובה, וישפיעו טובה מרובה כאשכלות הגפן המשפיעים יין רב, מצודת דוד. ורש״י ביאר, ראינו נוי קומתך בימי נבוכדנצר שכל האומות היו כורעות ונופלות לפני הצלם, ואת, כנסת ישראל עמדת בקומה זקופה כתמר הזה, וכן ראינו את דניאל חנניה מישאל ועזריה שהיו לך כשדיים לינק מהם, ״דמו לאשכולות״ שמשפיעות משקה, כך הם השפיעו להניק וללמד את הכל שאין יראה כיראתם. ובמדרש, אלו ישראל שמכוונים לבם לאביהם שבשמים כתמר, ״ושדייך״ אלו תלמידי חכמים שמלמדים תורה לישראל, שמניקים את ישראל חכמה כשם שהשדיים מניקים את התינוק חלב, והם נקראו אשכולות, לקח טוב.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144