1. ׳ועתה׳ בכל מקום פירושו ׳בהיות זה כולו אמת׳ (ע״פ לשון רבינו בשמות ג ט-י), כלומר, ׳ועתה׳ – כיון שהחלטתי למכור את השדה כדי לתת לך נדוניה, לא נוכל לעשות זאת בלי להודיע לבועז, כי הלוא בועז הוא קרובינו, והקרוב קרוב קודם לגאול את השדה.

2. אף שהיו קרובים נוספים, וכמו שמבואר בהמשך שפלוני אלמוני היה קרוב יותר מבועז, בכל זאת עלינו להקדים את בועז לשאר הקרובים מצד הכרת הטוב, שהרי היית עם נערותיו ועשה אתך חסד, ולכן יש להציע לו לקנות את השדה לפני שנציע לאחרים. [ודרכו של רבינו בגאולת השדה נראה כדעת רש״י שלא היתה זו גאולת שדות כפשוטה, שכן הקדים רש״י לפרש בדברי רות (ג ט) שרות אמרה ׳וחמותי ואני צריכות למכור נחלתנו׳, כלומר, שהיתה נחלה לנעמי ורות, והיו צריכות למכור אותה, והן מבקשות ׳גואל׳ שיגאל מהן את השדות. ולא פירש שכבר מכרוהו כי המשך הענין (פסוק ה) ׳ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה׳, ואם כבר מכרוהו אין הוא קונה מהן, אלא מן הקונה, ועוד, הרי כתוב ׳מכרה נעמי השבה משדה מואב׳, הרי שלא מכרה עד ששבה ממואב, והרי לא שבו משם אלא לפני שלוש חדשים, כי שבו בימי קציר השעורים, ועכשיו היה סוף קציר החיטים, נמצא שלא שהה ביד הלוקח יותר משלוש חדשים, והרי נחלה אין לה גאולה אלא אחרי שנתיים, ולכן פירש רש״י שלא מכרה נעמי, אלא הסכימה למכור, ועכשיו הסכימו שתהיה המכירה לקרובים, וכדי שיהיה זכר למת התנו שישא הגואל את רות. ונקראת מכירה זו בשם ׳גאולה׳, כמו שכתב הרמב״ן (ויקרא כה לג) עה״פ ׳ואשר יגאל מן הלוים׳, שדרשו בערכין (לג.) שהכתוב מדבר בלוי שקנה מלוי, ומ״מ נקראת מכירה זו ׳גאולה׳, וכתב ׳ולפי דבריהם נראה לי בפירוש הפסוק כי היה לפנים בישראל כשצריך אדם למכור שדהו, שיבוא הקודם בירושתו ויקנה אותה, והוא הנקרא גאולה, שנאמר (ירמיה לב ז) קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה לקנות, וכן מפורש שם בענין בועז, ונראה בעיני שהיו דנים לו דין קדימה, כאשר הנהיגו לנו רבותינו בדינא דבר מצרא, והיו קונים מן הגואל הראשון בקנין סודר כמו שעשה בועז׳. וביאור הענין שכאשר אדם נאלץ למכור את נחלתו, היה לקרובו דין קדימה כמו בר מצרא, ולכן בועז היה חייב להציע את השדה לגואל שהוא קרוב יותר ממנו. ורבינו הוסיף על דרך זה, שהשדה ניתן כנדוניה למי שישא את רות, וכיון שבא במקום ממון נקרא כאילו נמכר].