×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ח) וַֽיְהִי֙א בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו׃
In the middle of the night, the man trembled1 and twisted around,⁠2 and behold a woman was lying at his feet!
1. trembled | וַיֶּחֱרַד – This might mean that Boaz was startled awake, or perhaps that he shuddered in some dream or from the cold, leading him to move and notice Rut. Alternatively, he trembled only after he realized that someone else was lying beside him and then twisted to see who it was (Pseudo-Rashi). Cf. R"Y Kara (and Akeidat Yitzchak similarly), that the order of the verse should be inverted. After stretching and twisting (in sleep or upon awakening), he felt Rut, and then trembled in fright.
2. twisted around | וַיִּלָּפֵת – The verb might refer to twisting and turning in sleep (Akeidat Yitchak), to stretching upon waking (R"Y Kara), or to Boaz's turning around after noticing that someone was by his side (Pseudo-Rashi, Ralbag). Alternatively: "grasp" (Rashi and Rid). Besides here, the root "לפת" appears only in Shofetim 16:29 and Iyyov 6:18. From context, in the former it appears to mean "grasp", while in the latter it seems to mean: "to wind around". See BDB that the Arabic cognate "لَفَت" supports the translation of "twist".
א. וַֽיְהִי֙ =א (געיה)
• ל=וַיְהִי֙ (אין געיה)
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנותורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בְּפַלְגוּת לֵילְיָא וּתְוַהּ גּוּבְרָא וּרְתֵית וְאִתְרַכִּיךְ כְּלִפְתָּא בִּשְׂרֵיהּ מִן רְתֵיתָא וַחֲזָא אִתְּתָא דָּמְכָא לָקֳבֵל רַגְלוֹי וּכְבַשׁ יִצְרֵיהּ וְלָא קְרֵיב לְוָתַהּ הֵיכְּמָא דַּעֲבַד יוֹסֵף צַדִּיקָא דְּסָרֵיב לְמִקְרַב לְוָת מִצְרֵיתָא אִתַּת רִבּוֹנֵיהּ וְהֵיכְּמָא דַּעֲבַד פַּלְטִיאֵל בַּר לַיִשׁ חַסִּידָא דִּנְעַץ סַיְפָא בֵּין מֵימְרֵיהּ וּבֵין מִיכַל בַּת שָׁאוּל אִתַּת דָּוִד דְּסָרֵיב לְמִקְרַב לְוָתַהּ.

פרשה ו

[א] חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (תהלים קי״ט:ס״ב), רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כִּנּוֹר וְנֵבֶל הָיוּ נְתוּנִים מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ בַּחֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹמֵד וּמְנַגֵּן בָּהֶם.
אָמַר רַבִּי לֵוִי כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי וכו׳, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַגַּע ה׳ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים (בראשית י״ב:י״ז), וּצְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אַבְרָהָם וְשָׂרָה.
דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל הַמִּצְרִיִּים, וּצְדָקוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדָם מִצְווֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם וְיִגָּאֲלוּ, וְנָתַתָּ לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם וְיִגָּאֲלוּ, וְאֵלּוּ הֵן: דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה.
אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִתְעָרֵב דַּם הַפֶּסַח עִם דַּם הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי (יחזקאל ט״ז:ו׳).
דָּבָר אַחֵר, עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ, מִשְׁפָּטִים שֶׁהֵבֵאתָ עַל עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים, וּצְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם זְקֵנִי וְעִם זְקֶנְתִּי, שֶׁאִלּוּ הֵחִישׁ לָהּ קְלָלָה אַחַת מֵאַיִן הָיִיתִי בָּא, וְנָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרְכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה׳ בִּתִּי. חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּה׳ יְשֻׂגָּב (משלי כ״ט:כ״ה), רַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה סָלֵיק לְרוֹמִי אָמַר לְבַר בַּיְיתֵיהּ אֲזַל זְבוּן לִי חָדָא מִילָּא דְּשַׁוְויָא מִן שׁוּקָא, אֲזַל וְאַיְיתֵי לֵיהּ צִיפָּרִין, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה שָׁהִיתָ לָצוּד, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְרִידוֹת אֶת הָאָדָם, קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִיד יַעֲקֹב לְיִצְחָק, דִּכְתִיב: וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה (בראשית כ״ז:ל״ג), וּבַדִּין הָיָה שֶׁיְקַלְּלֶנּוּ, אֶלָּא: וּבוֹטֵחַ בַּה׳ יְשֻׂגָּב, נָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה (בראשית כ״ז:ל״ג). חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִידָה רוּת לְבֹעַז, דִּכְתִיב: וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וּבַדִּין הוּא שֶׁיְקַלְּלֶנָּה, אֶלָּא: וּבוֹטֵחַ בַּה׳ יְשֻׂגָּב, נָתַתָּ בְּלִבּוֹ וּבֵרֲכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה׳ בִּתִּי. וַיִּלָּפֵת לְפָתַתּוּ כַּחֲזָזִית, הִתְחִיל מְמַשְׁמֵשׁ בְּשַׂעֲרָהּ, אָמַר רוּחוֹת אֵין לָהֶם שֵׂעָר.
ויחרד האיש וילפת – ומהו וילפת אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות.
אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש שנעץ חרב בינו לבינה אמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה. כתיב פלטי (שמואל א כ״ה:מ״ד) וכתיב פלטיאל (שמואל ב ג׳:ט״ו), מלמד שפלטו ה׳ מן העבירה. כתיב רבות בנות עשו חיל וגו׳ (משלי ל״א:כ״ט) – רבות בנות עשו חיל – זה יוסף [ובועז], ואת עלית על כולנה – זה פלטי בן ליש, שקר החן (משלי ל״א:ל׳) – זה דורו של משה ושל יהושע, והבל היופי (משלי ל״א:ל׳) – זה דורו של חזקיה, אשה יראת ה׳ היא תתהלל (משלי ל״א:ל׳) – זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידי חכמים מתכסין בטלית אחד ועוסקים בתורה.
תנא דבי אליהו מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרת בבתי מדרשות ואמרה כתיב כי {הוא} חייך ואורך ימיך (דברים ל׳:כ׳) בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו, ולא היה אדם שהחזיר לה שום דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והסיחה לי כל המאורע ואמרתי לה בימי נידותיך מהו אצלך אמרה לי חס ושלום שאפילו באצבע קטנה לא נגע בי אמרתי לה בימי ליבונך מהו אצלך אמרה ליא אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלה על לבו לדבר אחר. אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויקרא י״ח:י״ט). ושוב מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין הגוים והשיאום זה לזה ואמרה לו בבקשה ממך אל תגע בי שאין לי כתובה ממך ולא נגע בה עד יום מותה וכשמת אמרה ספדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף ומבועז [דאלו ביוסף לא היה אלא חדא שעתא] וזה היה פטפט ביצרו כל יום ויום.
ויחרד האיש – נשבע לה אם רוח את הסתלקי מעלי ואם מבני אדם את הודיעני. אמרה לו מבני אדם אני ובאתי לבקש מאת המקום שיתן לי חלק במשפחתך.
א. כן צ״ל. בכ״י פרמא 2342: ״לו״.

רמז תרו

ויהי בחצי הלילה – זה שאמר הכתוב חצות לילה אקום להודות לך, כך אמר דוד חייב אני לקום להודות לך על מה שעשית לזקני וזקנתי בחצי הלילה שנאמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת, שאילו התחיל לה קללה אחת מהיכן הייתי עומד נתן בלבו וברכה ברוכה את לה׳ בתי.
ויחרד האיש – זש״ה חרדת אדם יתן מוקש, חרדה שהחריד יעקב ליצחק דכתיב ויחרד יצחק וכו׳, בדין היה לקללו אלא ובוטח בה׳ ישוגב, נתן בלבו וברכו שנאמר גם ברוך יהיה, ברוכה את לה׳ בתי.
וילפת – לפפתו כחזזית והתחיל למשמש בשערה ואומר שרוחות אין להם שער, א״ל רוח את או אשה את א״ל אשה אנכי, פנויה את או אשת איש את, א״ל פנויה אנכי, טהורה את או טמאה את, א״ל טהורה אנכי, א״ל מי את ותאמר אנכי רות אמתך, אמר רבי ברכיה ארורים הרשעים להלן ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי כבהמה, ברם הכא ופרשת כנפך על אמתך.
פלמא כאן נצף אלליל אנזעג אלרגל למא אלתפת וראי אמראה נאימה ענד רגליה.
ויהי בחצי הלילה נחרד האיש משום שפנה1 וראה2 אשה ישנה אצל רגליו3.
1. קישב קרא ותרגום, ואלתפת – ופנה, ונשא מבטו. אך רבינו מפרש שהטעם שנחרד הוא משום שפנה. והכוונה כמו שכתבו רלב״ג ושורש ישי, שעשה כן כדי לדעת מי היא.
2. תרגם כן לשיטתו שמשום שנלפת הבחין בה וכמו שנתבאר בהערה הקודמת. קיב קרא ותרגום: והנה.
3. כאן מתרגם רבינו קרא ותרגום, וכן יב, ורק לעיל במקום שנזכר גילוי תרגם רבינו לשון כיסוי. רק ק מתרגם גם כאן ׳נחו קדמיה׳ – לצד רגליו.
פלמא כאן פי נצף אלליל, זעג אלרגל ואלתפת, פאד׳י באמראה, נאימה נחו קדמיה.
וילפת – ויפן.
ויחרד האיש וילפתויחרד האיש – כסבור שד הוא וביקש לזעוק, והיא אחזתו ולפפתו בזרועותיה.
וילפת – ויֵאַחֵז, כמו: וילפת שמשון את שני עמודי התוך (שופטים ט״ז:כ״ט).
והנה אשה – נתן ידו על ראשה והכיר שהיא אשה.
The man was startled – He thought it was a demon and wanted to scream, but she held him and encompassed him with her arms.
And [he] turned about – וַיִּלָּפֵת =] and he was seized, as in, "And Shimshon grasped וַיִּלְפֹּת.⁠"1
And behold there was a woman – He placed his hand on her head and recognized that it was a woman [and not a demon].⁠2
1. Shofetim 16:29. Alternatively, "his skin Hardened [like a turnip= לפת] from fright.⁠" (Maseches Sanhedrin 19b)
2. Because demons have no hair. Alternatively, he realized from her voice that she was a woman, or he saw her by the light of the moon.
ויהי בחצי הלילה – גלוי היה לפני הקב״ה שעתיד דוד לצאת ממנה ושהיה עומד בחצי הלילה שנאמר (תהלים קי״ט:ס״ב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, לפיכך עמד לה זכות גדול שלא כעס עליה בעז.
ויחרד האיש – אמ׳ לה מי את אשה או רוח אמרה לו אשה אמ׳ לה פנויה או אשת איש אמרה לו פנויה אמ׳ לה טמאה או טהורה אמר׳ לו טהורה ומי את ומה שמך (רות ג׳:ט׳) ותאמר אנכי רות אמתך.
וילפת – מלמד שנעשית בשרו כראש הלפת ד״א וילפת כמו (שופטים ט״ז:כ״ט) וילפת שמשון שהיה ממשמש בבשרה כיון שראה שהיה לה שיער אמ׳ הרוחות אין להן שיער והנה אשה שכבת מרגלתיו.
ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו – מקרא מסורס הוא זה, ופתרונו: מסופו לראשו. וזה פתרונו: כשניעור משנתו ופשט ידיו ורגליו, והרגיש שהאשה שוכבת מרגלותיו, בדבר זה חרד.
וילפת – לשון פישוט ידים ורגלים, ולשון עיקום, כמנהג אדם שניעור משנתו פושט ידיו ורגליו, ומעקם לכאן ולכאן. וכן: וילפת שמשון (שופטים ט״ז:כ״ט), אֵשטוּרְשֵטא בלעז, אף כאן וילפת אשטורשט בלעז.⁠ב
א. כן בכ״י המבורג. בכ״י ברלין: ״אישטודש״.
ב. כן בכ״י המבורג. בכ״י ברלין הושמט ע״י הדומות: ״אף כאן... בלעז״.
ויחרד האיש – מקרא מסורס: וילפת ואחר כך ויחרד.
וילפת – כל אדם הניעור משנתו הוא פושט ידיו ורגליו, ועוקמן ומושכן אליו ופושטן, בלעז: שְטַנְרִילִית.
וילפת – ויעקם את עצמו, רטוּרצַת, וילפות שמשון את עמודי התוך (שופטים ט״ז:כ״ט).
וכן פתרונו: מתי ויחרד האיש, בשעת וילפת:⁠א לאחר שוילפתב והנה אשה שוכבת ואחר כך ויחרד, כך פתרונו.
א. כן בפסוק. בכ״י (בהשפעת הפסוק בשופטים ט״ז:כ״ט): ״וילפות״.
ב. כן בפסוק. בכ״י (בהשפעת הפסוק בשופטים ט״ז:כ״ט): ״וילפות״.
וילפת – בניין נפעל, כמו: ילפתו ארחות דרכם (איוב ו׳:י״ח), והטעם עוות, וכן: וילפת שמשון (שופטים ט״ז:כ״ט). ואיננו כמו מישוש. והעניין שנהפך מצד לצד.
והנה אשה – יתכן שאמרה לו: אל תפחד, וקול האשה לעולם הוא ניכר.
או היה אור הלבנה רב, וראה אותה שהיא בלא זקן.
גם יוכל להכירה במלבוש.
AND TURNED HIMSELF. Va-yillafet (turned himself) is a nifal. It means "twisted.⁠" Similarly, yillafetu (twist) in The paths of their way twist (Job 6:18)1 and va-yilpot (twisted) in va-yilpot Shimshon (And Samson twisted)(Judges 16:28). It does not mean to feel.⁠2 It refers to turning from side to side.
AND, BEHOLD, A WOMAN LAY AT HIS FEET. She most likely said to him: "do not be afraid.⁠" The voice of a woman is always easily identified.⁠3 On the other hand, the moon might have been shining brightly.⁠4 Boaz was able to see that she did not have a beard. He was also able to identify her gender by the clothes that she was wearing.
1. Translated according to Ibn Ezra.
2. Va-yilpot Shimshon does not mean 'and Samson felt'. It rather means 'and Samson twisted'.
3. Hence Boaz knew that she was a woman.
4. Literally, light coming from the moon.
ויחרד האיש וילפת – שהרגיש שיש ברייה למרגלותיו.
וילפת – ויתנענע למשש בה למשש מה זה,⁠א וכן ״וילפת שמשון״ (שופטים ט״ז:כ״ט), ״ילפתו ארחות דרכם״ (איוב ו׳:י״ח).⁠ב
והנה אשה שוכבת – כשנלפת ומשש מצא אשה שוכבת למרגלותיו.
א. ייתכן שהמלה ״בה״ מסומנת למחיקה, מה שאומר שהנוסח צריך להיות: ויתנענע למשש מה זה. אבל המשפט מובן גם כך וגם כך.
ב. בכתב היד: ילפתו ארחות רב דרכם. אמנם אין סימן מחיקה במלה ׳רב׳, אבל נקל לשער שמדובר בטעות של העתקת חלק מהמלה ׳דרכם׳.
וילפת – כמו וילפת שמשון, שפתרונו: ויאחוז. גם זה אחז את איבריו אצלו כאדם המתפחד.
ויהי בחצי הלילה – אמר בחצי הלילה כי עד אז היה ישן כי היא לא הלכה לשכב מרגלותיו עד שידעה שהיה ישן.
ויחרד האיש וילפת – זה הפסוק בא קצר, והיה ראוי שיאמר ״ויהי בחצי הלילה הקיץ משנתו והרגיש שהיה איש או אשה עמו במטה״, ובעבור זה חרד ונתעוות מן הפחד, או נהפך מצד אל צד והרגיש שאותן שהיה במטה עמו היתה אשה.
וילפת – עתיד מבניין נפעל, כמו ״ילפתו אורחות דרכם״ (איוב ו׳:י״ח) שעניינו יתעותו, והעניין שנהפך מצד אל צד ואז ראה והכיר שהיתה אישה והכיר היותה אשה בקולה, כי יתכן שהיא אמרה לו ״אל תירא״ בראותה אותו חרד וקול האשה חרד [ניכר]⁠א לעולם, או היה אז אור הלבנה רב וראה אותה בלא זקן, או הכיר אותה בשער ראשה או במלבוש שעליה, שהוא משונה ממלבושי הזכרים.
א. נוסף בצד הטקסט.
ויהי בחצי הלילה – כבר הודעתיך כי חצי בעברי אין ענינו רק קצת וחלק.
וילפת – התחבר קצתו עם קצתו כדרך כל חרד ומתפחד, וכן וילפת שמשון (שופטים ט״ז:כ״ט), וכל זה השרש כלו דבוק וחבור, ומזה נקרא הצמח הידוע לפת ולפתות.
והנה אשה שכבת מרגלותיו – אין חובה לכותב הספר שיכתוב בכל מקום סבות הדבר, וכל שכן שאין חובה בזה כי אין צריך, שכלנו בקיאים לתת בזה סבות וטעם, יותר מטעמי מצות.
ויחרד האיש וילפת – רוצה לומר: כי כאשר הרגיש שיש במשכבו זולתו חרד ואז הטה מצבו ועות אותו להפך צד הרגלים לדעת מי הוא אשר ישכב עמו ואז ידע כי אשה שוכבת מרגלותיו והנה אמרו וילפת הוא מענין ילפתו ארחות דרכם (איוב ו׳:י״ח).
ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת – ר״ל כי כשנלפת ונתעות על מטתו בנטותו ימין ושמאל אנה ואנה כמשפט השוכבים. חרד חרדה גדולה להכירו כי אשה שוכבת מרגלותיו. וזה ליראתו מן החטא. ובפרט אז אשר הלך לישכב מתוך תפלה ודברי שמים. ואולי כי היה חושב בדברי ה׳. או היה חולם חלום נבואיי והוא אשר קראו האיש ולא הזכירו בשמו בועז. להיותו אז על השלימות אשר יורה עליו שם איש. ומה שהכירה בפתע היותה אשה יוכל להיות כי במקרה הנטייה משש ברגליו את כל כלי ביתה. ולכן בסימניה הכירה היותה אשה ולא איש.
וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ.⁠1 מפני [חלום] מבהיל2: וַיִּלָּפֵת. התגלגל מצד אל צד3, ובכן לא ישן עד הבוקר כאשר חשבה4: וְהִנֵּה אִשָּׁה. שהכירה לאשה כשקרב אצלה5:
1. המפרשים נתקשו בסדר הפסוק, כי משמע שנחרד לפני שהרגיש בה, ולא היתה חרדתו בגללה. וראה אבן יחיא ור״י קרא שכתבו שיש לסרס את סדר הפסוק.
2. החרדה היתה מחמת חלום ולא בגלל רות, וזה גרם לו שהתעורר בחצי הלילה, ולא המשיך בשינתו.
3. כן פירש האבע״ז, שהטה עצמו מצד לצד, כמו ׳ילפתו ארחות דרכם׳ (איוב ו יח). והרלב״ג פירש כי כאשר הרגיש שיש במשכבו אחר זולתו נחרד, ואז היטה מצבו ועיוות אותו לצד הרגלים, לדעת מי הוא אשר ישכב עמו. ואילו רבינו מפרש שהתעורר בחרדתו מן החלום, והפך את עצמו מצד לצד במיטתו כדרך המפחד. ובמשיב נפש כתב שנחרד ולא ידע למה נחרד, על דרך ׳מזלייהו חזי׳ (מגילה ג.), ואז התעקם לחפש מה גרם לו הפחד.
4. שלא חשבה לדבר אליו עד הבוקר, כאשר יתעורר משנתו, אלא שהתעורר לפני כן.
5. האבן עזרא כתב שהיה אור הלבנה רב וראה שלא היה לה זקן, או שהכירה במלבושיה.
ויחרד האיש – כתיב (משלי כ״ט) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה׳ ישוגב בדין היה שיקללנה. בועז לרות, אלא בוטח בה׳ ישוגב – וברכה, כמש״נ ברוכה את לה׳ בתי.⁠1 (שם)
וילפת – מהו וילפת – אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות.⁠2 (סנהדרין י״ט:)
וילפת – מהו וילפת – לפתתו כחזזית.⁠3 (מ״ר)
1. ר״ל בדין היה שמתוך החרדה לא יבליג על כעסו ויקללנה, שמא לא יוכל להתגבר על יצרו, אך מתוך שהיה בוטח בה׳ שלא יביא תקלה לידו נתגבר על חרדתו ולא די שלא קללה אלא עוד ברכה. ויש ג״כ נפרש דקאי על רות יען דהיא בטחה בה׳ ועשתה את הדבר לשם שמים, ולכן נתברכה.
2. מין ירק קשה, ובא בזה לרומם את מעלת בועז שאעפ״כ נתגבר על יצרו.
3. תרגום ילפת חזזן, ונקרא ילפת על שם שמסבב ומלפף את האדם מכל צד.
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה1 בועז הבחין בה והיה סבור ששד הוא2, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וביקש לזעוק3 וַיִּלָּפֵת – והיא אחזתו ולפפתו בזרועותיה4, וְהִנֵּה נתן בועז ידו על ראשה והבחין בועז כי לא מדובר בשד5 אלא אִשָּׁה6 שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו – לצד רגליו7:
1. גלוי היה לפני הקב״ה שעתיד דוד לצאת ממנה, ושיהיה עומד בחצי הלילה שנאמר (תהלים קי״ט ס״ב) ״חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך״, לפיכך עמדה לה זכות זו שלא יכעס עליה בועז, מדרש לקח טוב.
2. רש״י.
3. רש״י. אמר לה מי את אשה או רוח? אמרה לו אשה, אמר לה פנויה או אשת איש? אמרה לו פנויה, אמר לה טמאה או טהורה? אמרה לו טהורה, ומי את ומה שמך? (פסוק ט׳) ותאמר אנכי רות אמתך, מדרש לקח טוב.
4. רש״י. ויש מרבותינו שפירשו ״וילפת״ שבועז נהפך מצד לצד במשכבו כדי להבחין מי שוכב לידו, ר״י קרא, אבן עזרא, רלב״ג. ובגמרא (סנהדרין יט:) אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות.
5. רש״י.
6. כי לשדים ורוחות אין שיער הראש, מדרש לקח טוב. ואבן עזרא מפרש שזיהה על פי קולה, או שהיה אור הלבנה רב וראה שהיא בלי זקן או שזיהה עפ״י מלבושיה.
7. תרגום רס״ג.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״ירי״דעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנותורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144