×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יג) לִ֣ינִי׀ אהַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם⁠־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם⁠־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגׇאֳלֵ֛ךְב וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד⁠־הַבֹּֽקֶר׃
Stay the night, and in the morning, if he will redeem you, good,⁠1 let him redeem, but if he does not want to redeem you, as God lives, I will redeem you. Lie down until the morning.⁠"
1. good | טוֹב – Alternatively, "Tov" is the name of the other redeemer (opinion in Pseudo-Rashi and Ralbag), but see Ibn Ezra that it would then be strange why in the rest of the story he is not called by name.
א. לִ֣ינִי׀ =מ״ס-ל ובדפוסים וקורן (אות נו״ן גדולה)
• א,ל=לִ֣ינִי (אין אות גדולה)
ב. לְגׇאֳלֵ֛ךְ =א (אין געיה)
• ל=לְגָֽאֳלֵ֛ךְ (געיה)
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
בִּיתִי בְלֵילְיָא וִיהֵי בְּצַפְרָא אִם יִפְרְקִיךְ גּוּבְרָא דְּחָזֵי לֵיהּ לְמִפְרְקִיךְ מִן ְאוֹרַיְתָא הֲרֵי טָב וְיִפְרוֹק לְחַיֵי וְאִם לָא יִצְבֵּי לְמִפְרְקִיךְ וְאֶפְרוֹקִנִּיךְ אֲנָא אֲמַרִית בִּשְׁבוּעָה קֳדָם יְיָ כְּמָא דְּמַלֵּילִית לִיךְ כְּדֵין אַעֲבֵיד דְּמוּכִי עַד עִדָּן צַפְרָא.
[ד] לִינִי הַלַּיְלָה – הַלַּיְלָה הַזּוֹ אַתְּ לָנָה בְּלֹא אִישׁ, וְאֵין אַתְּ לָנָה לַיְלָה אַחֶרֶת בְּלֹא אִישׁ. וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וגו׳, רַבִּי מֵאִיר הֲוָה יָתִיב וְדָרִישׁ בַּהֲדֵין מִדְרְשָׁא דִּטְבֶרְיָא וַהֲוָה אֱלִישָׁע רַבֵּיהּ גָּזֵיז בְּשׁוּקָא רָכֵיב עַל סוּסַיָּא בְּשַׁבְּתָא, אָמְרוּ לְרַבִּי מֵאִיר הָא אֱלִישָׁע רַבָּךְ אָתֵי גָּזֵיז בְּשׁוּקָא, נְפַק לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ בַּמֶּה הֲוֵיתָא עָסֵיק, אֲמַר לֵיהּ: וַה׳ בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ (איוב מ״ב:י״ב). אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ, בֵּרַךְ, שֶׁהִכְפִּיל לוֹ אֶת מָמוֹנוֹ. אֲמַר לֵיהּ עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא, וַה׳ בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ, בִּזְכוּת תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ תּוּבָן: טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ (קהלת ז׳:ח׳). אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא קוֹנֶה סְחוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וְהוּא מַפְסִיד וּבְזִקְנוּתוֹ וְהוּא מִשְׂתַּכֵּר בָּהּ.
דָּבָר אַחֵר, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים רָעִים בְּנַעֲרוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים.
דָּבָר אַחֵר, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁהוּא לֹמֵד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּמְשַׁכֵּחַ, וּבְזִקְנוּתוֹ הוּא חוֹזֵר עָלֶיהָ, הֱוֵי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא כָּךְ אָמַר, אֶלָּא, טוֹב אַחֲרִית דָּבָר כְּשֶׁהוּא טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ. וּבִי הֲוָה מַעֲשֶׂה, אֲבוּיָה אָבִי הָיָה מִגְדּוֹלֵי הַדּוֹר וּכְשֶׁבָּא לְמוּלֵנִי קָרָא לְכָל גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְקָרָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם, וּכְשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ שָׁרוּן אִילֵּין אָמְרִין מִזְמוֹרִים וְאִילֵּין אָמְרִין אַלְפָבֵּתָרִין.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִילֵּין עָסְקִין בְּדִידְהוֹן וַאֲנַן לֵית אֲנַן עָסְקִין בְּדִידָן, הִתְחִילוּ בַּתּוֹרָה וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִין כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתֵיהֶן, עִקַּר נְתִינָתָן לֹא מִסִּינַי נִתְּנוּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם (דברים ד׳:י״א), אָמַר הוֹאִיל וְכֵן הוּא גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה, הַבֵּן הַזֶּה אִם מִתְקַיֵּם לִי הֲרֵינִי נוֹתְנוֹ לַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי שֶׁלֹא הָיְתָה כַּוָּנַת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לֹא נִתְקַיְּמָה בִּי תּוֹרָתִי. וּמָה אַתְּ אֲמַרְתְּ: (בְּ)⁠לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית (איוב כ״ח:י״ז), אֲמַר לֵיהּ וְאַתְּ מָה אֲמַרְתְּ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁקָּשִׁין לִקְנוֹת כִּכְלֵי זָהָב וְנֹחִין לֵאָבֵד כַּזְּכוּכִית. אָמַר לוֹ עֲקִיבָא רַבָּךְ לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא מַה כְּלֵי זָהָב וּזְכוּכִית אִם נִשְׁבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, אַף תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאִבֵּד מִשְׁנָתוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר עָלֶיהָ, אֲמַר לֵיהּ חֲזֹר לָךְ, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ מְנָן אַתְּ יָדַע, אָמַר מִטַּלְפֵי סוּסִי שֶׁכְּבָר הָלַךְ אַלְפַּיִם אַמָּה. אֲמַר לֵיהּ וְכָל הֲדָא חָכְמְתָא אִית בָּךְ וְלֵית אַתְּ חָזַר בָּךְ. אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּחֵילִי. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אֲמַר לֵיהּ רוֹכֵב הָיִיתִי עַל הַסּוּס וּמְטַיֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל מְפוֹצֶצֶת וְאוֹמֶרֶת: שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים (ירמיהו ג׳:כ״ב), שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם (מלאכי ג׳:ז׳), חוּץ מֵאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה שֶׁהָיָה יוֹדֵע כֹּחִי וּמָרַד בִּי. וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, אָמְרוּ פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה בְּבִקְעַת גֵּינוֹסַר וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל וְנָטַל הָאֵם עַל הַבָּנִים וְיָרַד בְּשָׁלוֹם, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת רָאָה אָדָם אַחֵר שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל וְנָטַל הַבָּנִים וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְיָרַד וְהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וָמֵת, אָמַר, כְּתִיב: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (דברים כ״ב:ז׳), הֵיכָן טוּבוֹ שֶׁל זֶה וְהֵיכָן אֲרִיכוּת יָמִים שֶׁל זֶה, וְלֹא יָדַע שֶׁדְּרָשָׁהּ רַבִּי עֲקִיבָא בְּצִבּוּרָא, לְמַעַן יִיטַב לָךְ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁרָאָה לְשׁוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם נָתוּן בְּפִי הַכֶּלֶב, אָמַר אִם הַלָּשׁוֹן שֶׁיָּגַע בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו כָּךְ, לָשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יָגֵעַ בַּתּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אָמַר אִם כֵּן לֹא מַתַּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים וְלֹא תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל יְדֵי שֶׁכְּשֶׁהָיְתָה אִמּוֹ מְעֻבֶּרֶת בּוֹ עָבְרָה עַל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֵרִיחָה וְנָתְנוּ לָהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְאָכְלָה וְהָיָה מְפַעְפֵּעַ בִּכְרֵסָהּ כְּאָרִיסָהּ שֶׁל חֲכִינָה. לְאַחַר יָמִים חָלָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, אֲתוֹן וְאָמְרִין לְרַבִּי מֵאִיר אֱלִישָׁע רַבְּךָ חוֹלֶה, אֲזַל לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ חֲזֹר בָּךְ, אָמַר לֵיהּ וְעַד כַּדּוּן מְקַבְּלִין, אֲמַר לֵיהּ וְלָא כְתִיב: תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא (תהלים צ׳:ג׳), עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה וָמֵת. וְהָיָה רַבִּי מֵאִיר שָׂמֵחַ וְאָמַר דּוֹמֶה שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה נִסְתַּלֵּק רַבִּי, וְכֵיוָן שֶׁקְּבָרוּהוּ בָּאתָה הָאוּר לִשְׂרֹף אֶת קִבְרוֹ, אֲתוֹן וְאָמְרִין לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר קֶבֶר רַבְּךָ נִשְׂרָף, יָצָא וּפָרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, אֲמַר לֵיהּ: לִינִי הַלַּיְלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁכֻּלּוֹ לַיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל. וְהָיָה בַבֹּקֶר בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: טוֹב ה׳ לַכֹּל (תהלים קמ״ה:ט׳). וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה׳ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר, וּדְמַכַת לָהּ. אֲמַרוּן לֵיהּ, רַבֵּנוּ, לְעַלְמָא דְאָתֵי אִין אָמְרִין לָךְ מָה אַתְּ בָּעֵי אֲבוּךְ אוֹ רַבָּךְ, מַה תֵּימָא, אֲמַר, אַבָּא, וּבָתַר כֵּן רַבִּי. אָמְרִין לֵיהּ וּשְׁמַעוּן לָךְ אִינּוּן, אֲמַר לְהוֹן וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, מַצִּילִין אֱלִישָׁע בִּזְכוּת תּוֹרָתוֹ. לְאַחַר יָמִים בָּאוּ בְּנוֹתָיו וְתוֹבְעוֹת צְדָקָה אֵצֶל רַבֵּנוּ, אָמַר: אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו (תהלים ק״ט:י״ב), אָמְרִין רַבִּי לָא תִסְתַּכֵּל בְּעוֹבָדוֹהִי תִּסְתַּכֵּל לְאוֹרָיְיתֵיהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי וְגָזַר עֲלֵיהוֹן שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ, אָמַר מִי שֶׁלֹא הָיְתָה תּוֹרָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם כָּךְ הֶעֱמִיד, מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שְׁלשָׁה הֵן שֶׁבָּא יִצְרָן לְתָקְפָן וְנִזְדָּרְזוּ עָלָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׁבוּעָה, וְאֵלּוּ הֵן, יוֹסֵף, וְדָוִד, וּבֹעַז. יוֹסֵף דִּכְתִיב: וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת (בראשית ל״ט:ט׳). רַבִּי חוּנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי כְּלוּם קְרָיָא חָסֵר, וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים, וְחָטָאתִי לַה׳ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים, [אם חטאתי אני עושה לאלהים, ולא אלהים עושה] [נשבע ליצרו] וְאָמַר לֵאלֹהִים אֵינִי חוֹטֵא וְאֵינִי עוֹשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. דָּוִד מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה׳ כִּי אִם ה׳ יִגֳּפֶנּוּ (שמואל א כ״ו:י׳), לְמִי נִשְׁבַּע, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְיִצְרוֹ נִשְׁבַּע, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה נִשְׁבַּע, אָמַר לוֹ חַי ה׳ אִם תִּגַּע בּוֹ שֶׁאָנֹכִי מְעַרְבֵּב דָּמְךָ עִם דָּמוֹ. בֹּעַז מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: חַי ה׳ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חוּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה יִצְרוֹ מְקַטְרְגוֹ וְאוֹמֵר, אַתְּ פָּנוּי וּמְבַקֵּשׁ אִשָּׁה וְהִיא פְּנוּיָה וּמְבַקֶּשֶׁת אִישׁ עֲמֹד וּבָעֳלָהּ וְתִהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה, וְנִשְׁבַּע לְיִצְרוֹ וְאָמַר חַי ה׳ שֶׁאֵינִי נוֹגֵעַ בָּה, וְלָאִשָּׁה אָמַר שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל. וְרַבִּי חוּנְיָא אָמַר, כְּתִיב: גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז (משלי כ״ד:ה׳), גֶּבֶר חָכָם בֹּעַז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ, שֶׁנִּזְדָּרֵז עַל יִצְרוֹ בִּשְׁבוּעָה.
ליני הלילה וגו׳ – נשבע ליצרו. שלשה נשבעו ליצרן: יוסף, ובועז, ופלטי בן ליש. יוסף כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית ל״ט:ט׳), בועז הרי אמרנו (רות זוטא ג׳:ח׳), ופלטי בן ליש שנעץ חרב וכו׳.
אם יגאלך טוב יגאל – אם מקבל עליו טוב אחי ישא אותך ואם לאו אני נושא אותך.
שכבי עד הבקר – מחצי הלילה עד הבקר ובבקר החזירה, וביציאתה אמר לה: ראי, אל יודע שהיתה בכאן.
ליני הלילה – בעולם הזה שדומה ללילה. והיה בבקר – העולם הבא, אם יגאלך טוב – זה הקב״ה, יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה׳.
חי ה׳ שכבי עד הבקר – ר׳ יודן אמר כל הלילה היה יצר הרע מקנטרו ומצערו ומפתהו בדברים היא פנויה ואתה פנוי, אתה מבקש אשה והיא מבקשת איש עמוד ובועלה ותקנה אותה בביאה. ונשבע חי ה׳ ליצרו, ולאשה אמר שכבי עד הבקר. (ברמז קל״ז).
ביתי ...⁠א[אללילה] אנא [אתולא]⁠ך וחק אללה נאמי? אלי אלגדאה.
א. T-S NS 164.94 ע״א.
ליני [הלילה1] ...⁠2 אני אגאלך, וחי ה׳3 שכבי עד הבוקר.
1. הושלם בנוסח שבו שווים כל התפסירים. שאר התיבות שבשתי השורות הראשונות נחתכו, וא״א להשלימן מסברא כיון שהתפסירים חלוקים זה מזה.
2. חסרות כאן המילים בתרגום ׳והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך׳. קשגב נוקטים ש׳טוב׳ אינו שמו של הגואל אלא הכוונה שאם יגאל הגואל הרי טוב, ורק יד נוקטים שהוא שמו של הגואל. אולם בפירוש הארוך לשמות כא לה-לו מבואר שנוקט ששמו של הגואל היה ׳טוב׳, הרי שקשגב אינם לרבינו.
3. ק הוסיף: אלבאקי – הקיים לעד, וצ״ע בטעמו.
ביתי אללילה ההני, ואד׳י כאן באלג׳דאה אן תולאך פכ׳יר מתולי, ואן לם יריד ד׳לך פאנא אתולאך, וחק אללה אלבאקי, פאנצ׳געי אלי אלצבאח קארה.
ליני הלילה – ליני הלילה פה.
אם יגאלך – אם יגאל הרי הוא הטוב שבגואלים ואם לא ירצה בכך וגאלתיך.
עד הבקר – בלב שקט.
אחי י״י – אמרה לו בדברים אתה מוציאיני, קפץ ונשבע לה שאינו מוציאה בדברים.
ויש מרבותינו אומרים: ליצרו נשבע, שהיה יצרו מקטרגו: אתה פנוי והיא פנויה, בא עליה. ונשבע שלא יבא עליה כי אם על ידי נישואין.
א. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״ליני הלילה – ליני בלא איש.⁠״ ביאור זה חסר בכ״י.
[Stay the night – Stay over [one more night] without a husband.]
As Adonoy lives – She said to him, "You are dismissing me with words [i.e., excuses].⁠" He jumped up and swore to her1 that he would not dismiss her with words. Some of our Rabbis said that he swore to his evil inclination, for his evil inclination was inciting him [by saying], "You are not married and she is not married; be intimate with her.⁠" So he swore that he would not be intimate with her except with marriage.
1. 'חי ה is the Biblical form of an oath, as in I Shemuel 19:6.
ליני הלילה – כבר אמר למעלה (רות ג׳:י״א) ועתה בתי אל תיראי שהיתה מפחדת שלא יבזוה אמ׳ לה אל תיראי, ליני הלילה אמ׳ לה הלילה הזה את לנה בלא איש מכאן ואילך את בעולת בעל.
והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל – לפי שהיה יותר קרוב מבועז.
ואם לא יחפוץ לגאלך – שהיה יודע שיש לו אשה וזו היא התשובה שענה טוב בבקר שכן כתי׳ (רות ד׳:ו׳) לא אוכל לגאל לי פן אשחית את נחלתי והבין בועז מדעתו לכך אמר לה ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי׳. אמ״ר יוסי שלשה השביעו את יצרן ואלו הן יוסף ודוד ובועז, יוסף אמ׳ (בראשית ל״ט:ט׳) וחטאתי לאלהים כלומר בשבועת אלהים לא אחטא, דוד אמ׳ (שמואל א כ״ו:י׳) חי יי׳ כי אם יי׳ יגפנו או יומו יבא ומת, למי נשבע ר׳ אלעזר אומ׳ ליצרו השביע ר׳ שמואל בר נחמן אומ׳ לאבישי השביע חי יי׳ אם תגע בו דמך אני מערב את דמו, בועז אמ׳ חי יי׳ לא אגע בה ולמה אמ״ר יהודה לפי שכל הלילה היה יצרו תקפו ואומ׳ לו אתה פנוי והיא פנויה בוא עליה לפיכך השביע ליצרו ד״א חי יי׳ כיון שאמר אם יגאלך טוב יגאל ואם לאו וגאלתיך אנכי אמרה לו שמא מילי דעלמא אתה אומ׳ אלי מיד נשבע לה חי יי׳ כאשר אמרתי לך כן אעשה.
ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל – פתרונו: אם יגאלך הגואל הקרוב ממני, הרי טוב, יגאל.
טוב יגאל – אם ירצה לגאלך עם השדה, הרי טוב, יגאל, גם אני אתן לו רשות.
אם יגאלך טוב – יש אומרים: כי טוב היה שם הגואל. ואילו היהא כן, למה אמר כותב המגילה: סורה שבה פה פלוני (רות ד׳:א׳).
רק טעמו: אם יגאלך – הגואל, טוב – הוא לך שיגאל, כי אדם חשוב הוא.
א. כן בכ״י אוקספורד פוק׳ 108. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: היה.
IF HE WILL PERFORM UNTO THEE THE PART OF A KINSMAN, WELL; LET HIM DO THE KINSMAN'S PART. Some say that tov (well) was the name of the redeemer.⁠1 Now if this were the case why did the author of the scroll of Esther quote Boaz as saying,⁠2 "Ho, such a one! turn aside, sit down here?⁠"
The meaning of our verse is: If the redeemer redeems you, it will be for your good (tov), for the redeemer is an important person.⁠3
1. They read our verse as follows: If Tov will perform unto thee the part of a kinsman, let him do the kinsman's part.
2. Literally, why did the author of the scroll of Esther say?
3. "For the redeemer is an important person" is Ibn Ezra's elaboration of "it will be for your good". It is not in the text.
אם יגאלך טוב – כלומר טוב הדבר אם יגאל אותך. ויש אומרים שם הגואל, טוב היה שמו.
ליני הלילה – ר״ל ליני פה הלילה הזאת.
אם יגאלך טוב יגאל – ר״ל והיה בבקר שנדבר מזה העניין אל הגואל שהווא קרוב יותר ממני. אם יגאלך אותו הגואל יהיה העניין טוב בעבורך, כי הוא אדם חשוב והגון, ולכן יגאל אותך וייטיב לך, ואם לא יחפוץ לגאלך הוא, אגאלך אנוכי.
חי יי׳ – הוא שבועה, וכאילו אמר אם לא יחפוץ לגאולך חי יי׳ כי]⁠א חי יי׳ כי אגאלך אני ולכן שכבי הנה עד הבוקר. ויש אומרים כי שם הגואל היה טוב, ולכן אמר אם יגאלך האיש שמו טוב, יגאל אותך, כי הראוי על זה. וזה הפירוש אינינו נכון, בעבור מה שיאמר, אמר זה ״סורה שבה פה פלוני אלמוני״ (רות ד׳:א׳), ואם מחבר הספר היה זוכר שמו, היה אומר ״סורה שבה פה טוב.⁠״
א. נוסף בצד הטקסט.
אם יגאלך טוב יגאל – לא היה שם הגואל, טוב. והעד בעלי המסורות. גם יאמר עוד עליו פלוני אלמוני, אבל אם הוא יגאלך, טוב שיגאל.
חי י״י – דבק עם מה שלפניו, לפי בעלי המסורות, ואם בשבועה או בזולת שבועה, רצה הוא על כל פנים שתשכב עמו עד הבוקר.
והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל – אפשר ששם הגואל שהיה יותר קרוב לה הוא טוב או אפשר שהרצון בזה אם יגאלך טוב הדבר וגו׳ כי יספיק לה זה ואם לא יגאלך וגאלתיך אנכי ונשבע לה כדי שתאמין בו.
ואמר לה שכבי עד הבקר – כי אולי מפני בשתה תסור משם בעוד לילה ויהיה לה לפחד מהנערים שלא יתעללו בה ולזה צוה אותה למען למלטה מזה שתשכב עד אור הבקר.
ולכן אמר ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב והוא הגואל הקרוב. יגאל בשם יי׳ ונקיתי מהחיוב הלז. ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי. ולמען לא תחשוב רות כי היתה דחיה שהיה נותן לה בדבריו אלה. לכן אמר חי יי׳ כי כל אשר אמרתי אליך אעשה בלי רמיה. ולכן שכבי עד הבקר בלי שום מחשבה.
שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. שלא יוודע כי באה האשה הגורן1 ויחשדו אותנו2:
1. לשה״כ בפסוק הבא.
2. נראה שמבאר כפילות ׳ליני׳ ו׳שכבי׳, שאמר לה ׳ליני׳ - שתישאר בגורן [מחמת סכנה לצאת בלילה], אך ׳שכבי׳ - שתישאר שוכבת ולא בעמידה או בישיבה, למרות שלבטח לא ישנו שניהם, כדי שלא יראו האנשים שסביבותיהם שיש שם אשה ויחשדו בהם. [ואולי הכוונה כמו ששיערנו (פסוק ד) בדעת רבינו שרות שכבה תחת החלק של המיטה הנקרא ׳מרגלותיו׳ כדי שלא יבחינו בה, ואמר לה שתמשיך להסתתר שם].
ליני. כפי המסרה דריש ד״ה וריש בראשית הנו״ן רבתי ולא הלמ״ד ובנוסח אחר מאותיות גדולות לא נמנית עמהם וכן בספרים כ״י אין שום אחד מהן גדולות.
ליני הלילה – צריכה את ללון פה עד שיהיה בוקר שאז אדבר עם טוב, ואם יגאלך טוב הלא הוא יגאל, ר״ל הלא אז לו משפט הקדימה, ואם לא רק זאת אני מבטיחך בשבועה שאם לא יחפוץ לגאלך אז וגאלתיך אנכי חי ה׳, ע״ז אני נשבע לך, ובאשר רצתה לקום ממשכבה מרגלותיו, א״ל שכבי עד הבקר, ר״ל שכבי במקום הזה, כי איני ירא פן יסיתני היצה״ר לבא עליך עתה, וחז״ל אמרו ליצרו נשבע ר״ל שמ״ש חי ה׳ מוסב על שני התנאים, על תנאי שאם יגאל טוב יגאל, וע״ז נשבע חי ה׳ שלא יגע בה כל עוד לא דבר עם טוב וזה נשבע ליצרו וגם חי ה׳ שאם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי וזה נשבע לה.
טוב – טוב הדבר, יגאל הוא. והטעמים הם לפי הסברא שהגואל הקרוב יותר מבעז שמו טוב. ודבר רחוק הוא שאם כן מכאן ולהלאה היה קוראו בשמו ולא היה כותב: והנה הגואל עבר (רות ד׳:א׳), ויאמר לגאל (רות ד׳:ג׳), ויאמר הגאל (רות ד׳:ח׳). וראוי להטעים כאן: א֣ם יגאל֔ך.
ליני הלילה – הלילה הזה את לנה בלא איש ואין את לנה לילה אחרת בלא איש.⁠1 (מ״ר)
חי ה׳ וגו׳ – מלמד שבא יצרו לתקפו ונזדרז עליו בשבועה, הדא הוא דכתיב (משלי כ״ד) גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח – זה בועז שנזדרז על יצרו בשבועה.⁠2 (שם)
1. מדייק יתור לשון הלילה, דהא שם לינה לבדו יונת על לילה, או משום דהלשון לינה בכלל יונח על מי שאין לו מקום קבוע לדירתו אלא הוא כאורח נטה ללון, וזולת זה מיותר כאן כל הלשון ליני הלילה דהול״ל והיה בבקר, לכן דריש שרמז לה, כי אך הלילה הזה אין לה קביעות מקום להויתה אבל מלילה זה והלאה תמצא לה מקום מנוחה, וזה הוא שתבא לבית איש ותהיה עקרת הבית, וכמבואר לעיל פרשה א׳ פסוק ט׳ ומצאנה מנוחה אשה בית אישה מלמד שאין לאשה קורת רוח אלא בבית בעלה.
2. יתכן דדריש כן מכפול לשון וגאלתיך אנכי כיון דאמר וגאלתיך מה זה דאמר אנכי – אלא הוא לשון זרוז כמו דאמר (ישעיהו נ״א) אנכי אנכי הוא מנחמכם דלשון זריזות הוא ומפני שרצה להתגבר על יצרו שלא לעשות איסור ע״ז אמר בזריזות בשבועה שהוא הוא יגאלנה וישא אותה בהיתר ומה לו לעבור על איסור ולפי״ז י״ל דהשבועה היתה באמת על הגאולה כפשטות הכתוב אך ממילא ע״י זריזות ההבטחה והשבועה ביחד שישאנה ממילא ניצל מדבר ערוה ואיסור והפשט והדרש אגודים יחד.
לִינִי | הַלַּיְלָה בלא איש1, ואל תחזרי כעת לביתך מפני הבושה, ושלא יתעללו בך הנערים2, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ הגואל3 טוֹב4 הוא לך שהוא5 יִגְאָל כי אדם חשוב הוא6, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, אמרה לו רות: בדברים אתה מוציאני?! קפץ ונשבע לה שאינה מוציאה בדברים7, חַי יְהוָה (לשון שבועה) כאשר אמרתי לך כן אעשה8, וכעת שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר:
1. רש״י. ומכאן ואילך תהי נשואה, מדרש לקח טוב.
2. רלב״ג.
3. אבן עזרא.
4. יש מרבותינו שפירשו כי שמו של הגואל היה ״טוב״, רלב״ג, מלבי״ם.
5. אבן עזרא.
6. אבן עזרא.
7. ויש מרבותינו שאמרו שנשבע ליצרו שהיה מקטרגו אתה פנוי והיא פנויה בא עליה, ונשבע שלא יבוא עליה אלא על ידי נישואין, רש״י, מלבי״ם.
8. מדרש לקח טוב.
תרגום כתוביםרות רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג תפסיר ערבית נוסח תימןהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזראפסאודו-רש״יעמנואל הרומיר״י אבן כספירלב״געקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144