Rut 3 – רות ג‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַרַת שֵׁית סְאִין דִסְעוֹרִין הָאִלֵין יְהַב לִי גּוּבְרָא אֲרוּם אֲמַר לִי לָא תְהָכִין רֵיקָנְיָא לְוָת חֲמָתִיךְ.

[ה] וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי וגו׳ – אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, בְּבִזַּת מִצְרַיִם לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, בְּבִזַּת סִיחוֹן וְעוֹג לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, בְּבִזַּת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים לֹא יָצְאוּ רֵיקָנִין, נֶאֱמַר רֵיקָם בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם (שמות ג׳:כ״א), וְנֶאֱמַר בְּעוֹלֵי רְגָלִים: וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם (שמות כ״ג:ט״ו), וְנֶאֱמַר רֵיקָם בַּצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ, לֹא כְרֵיקָם שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם, רֵיקָם שֶׁנֶּאֱמַר בַּצַּדִּיקִים, אֶלָּא כְרֵיקָם שֶׁנֶּאֱמַר בְּעוֹלֵי רְגָלִים, כִּי הָא דִּתְנֵינַן תַּמָּן, הָרְאִיָה, שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה, מָעָה כֶסֶף.

ותאמר שש השעורים האלה נתן לי וגו׳ – בא וראה כמה גדול כחה של צדקה ושל גמילות חסדים. [ארבע כיתות יושבות בצילו של הקב״ה: כת גומלי חסדים,]⁠^א וכת של בעלי אמונה, וכת של בעלי תורה, [כת של חסידים. כת של גומלי חסדים מניין? מה יקר חסדך וגו׳ (תהלים ל״ו:ח׳).]⁠^ב כת של בעלי אמונה מניין? שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהלים ק״א:ו׳). כת של בעלי תורה מניין? שנאמר כי ליושבים לפני ה׳ יהיה סחרה (ישעיהו כ״ג:י״ח). [כת של חסידים מניין? אספו לי חסידי וגו׳ (תהלים נ׳:ה׳).]⁠^ג

א. ההשלמה מכ״י אוקספורד וחסר בכ״י פרמא.

ב. ההשלמה מכ״י אוקספורד וחסר בכ״י פרמא.

ג. ההשלמה מכ״י אוקספורד וחסר בכ״י פרמא.

אל תבואי ריקם אל חמותך – לא כריקם של מצרים, ולא כריקם של עולי רגלים ולא כריקם של עבד עברי, אלא הדא דתנינן תמן הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף.

^א...[סת] ויבאת שעיר דפעאני לאנה קאל לא תדכ׳לין אלי חמאתך בלא שי.

א. T-S NS 164.94 ע״ב.

[שש] איפות¹ שעורים נתן לי לפי שאמר לא תכנסי אל חמותך בלי כלום².

1. כדלעיל פסוק טו, ראה הערה שם.

2. קישב: פארג׳ה, כתרגום רבינו בכל מקום ל׳ריקם׳.

וקאלת, הוד׳י סתהֵ אצואע שעיר קד אעטאני, אד׳ קאל לי, לא תרגעי אלי חמאתך פארג׳ה.

שש השעורים – שש סאים השעורים.

ותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך – נאמר כאן ריקם ונאמר להלן ריקם (שמות כ״ג:ט״ו) לא יראו פני ריקם מה להלן דבר מועט אף כאן דבר מועט כדתנן הראיה שתי כסף וחגיגה מעה כסף.

ותאמר^א שש השעורים האלה^ב נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך – שאם תאמר מה צורך לך^ג בשש השעורים האלה, מאחר שהבטיחך לישא אותך הרי כל אשר לו בידך,⁠¹ לכך הוצרך לפרש: לא לצרכי נתנם, אלא כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך.

1. השוו ללשון הפסוק באיוב א׳:י״ב.

א. כן בכ״י המבורג, פראג. בכ״י ברלין בטעות: ״ויאמר״.

ב. כן בפסוק ובכ״י פראג, המבורג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״האלה״.

ג. כן בכ״י פראג, המבורג. בכ״י ברלין חסרה מלת: ״לך״.

ותאמר שש השעורים – אמרה לה: אם לא נתן לך השעורים, הייתי אומרת: כל אשר יאמר יקיים. אלא מאחר שנתן לך מתנה דחה אותך, שאם היה רצונו לישאך, לא היה לו ליתן לך כלום, שהרי מה שיש לבעל הכל לאשתו. ורות השיבתה: גם זה לא היה רוצה ליתן לי, אלא כי אמר {אלי} אל תבואי ריקם – ריקנות, אל חמותך.

שש השעורים – ר״ל שש מדות השעורים האלה.

כי אמר אלי – איני רוצה שתבואי ריקם אל חמותך. כבר הזכרתי כי מלת ריקם שוה לזכר ולנקבה.

ולכן אלי קרי ולא כתיב לרמוז שיהיו השש צדיקים ההם עם השש ברכות ההן יוצאים ממנה. והם בה בכח. ולכן אלי לא כתיב לבלתי היותם אז בפועל. וקרי להיותם בכח וכל אשר בכח יצא אל הפועל בזמן מהזמנים. והנה נתינת הסך משש האמור היה לסבה האמורה. ונתינת השעורים היה לאומרו אל תבאי ריקם אל חמותך.

אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם. כענין ׳לא תשלחנו ריקם׳ (דברים טו יג), וההיפך ׳כי עתה ריקם שילחתני׳ (בראשית לא מב)¹: אֶל חֲמוֹתֵךְ. כעניין ׳פטרוני בשביל אבא׳ (קידושין לא:)²:

1. תיבת ׳ריקם׳ שייך במי שעבד ולא קיבל דבר בתמורה, כמו שמצינו בעבד עברי שאין לשלחו ׳ריקם׳, ויעקב אבינו אמר שאילו לא היה בורח היה לבן משלחו ׳ריקם׳ ללא כל שכר על עבודתו. [ולשון המדרש (רו״ר ז ו) ׳אל תבואי ריקם אל חמותך, לא כריקם של מצרים, ולא כריקם של עולי רגלים ולא כריקם של עבד עברי, אלא הדא דתנינן תמן הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף׳. ובטעמא דקרא כתב שיש לפרש ׳שש שעורים׳ היינו שש קבין [כפירוש רבינו], וביאר כי מחיר לחם של קב שעורים מחירו פונדיון שהוא חצי מעה, כי בפאה (ח׳:ה׳) ׳אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים׳, הרי שהשעורים שווים חצי מן החיטים, ושם (משנה ז) ׳אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מכיכר בפונדיון׳, הרי ששווי כיכר פונדיון, ואם כן שש קבין מחירם שלוש מעות, שהוא שיעור הראייה והחגיגה ביחד].

2. כלומר, אף שבועז לא הזכיר חמותה, היא הזכירה זאת ותלתה את מה שנתן לה בועז בכבוד חמותה, וכמו שאמרו שם: ׳תנו רבנן, מכבדו [את אביו] בחייו ומכבדו במותו, בחייו כיצד, הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר שלחוני בשביל עצמי, מהרוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי, אלא כולהו בשביל אבא׳. ורש״י פירש ׳אם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו, אל יתלה הכבוד בעצמו ואפילו יודע שיכבדוהו כאביו, אלא יתלה הכבוד באביו׳. אך נראה שרבינו מפרש שהכוונה אחרי שכיבדו אותו, שיתלה את הכבוד באביו. וכ״כ רבינו בבראשית (כג יב) ׳וישתחו אברהם לפני עם הארץ׳ - השתחווה לתת להם הודאה, כמודה שבשביל כבודם הסכים עפרון לתת את שאלתו, כאמרם ז״ל הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר מהרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא פטרוני בשביל אבא׳. והרמב״ם (ממרים פ״ו ה״ד) כתב: ׳הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי, אלא מהרוני בשביל אבא פטרוני בשביל אבא, וכן כל כיוצא בזה, לעולם יכלול בכלל דבריו שהוא חושש בכבוד אביו ושמתיירא ממנו׳. ואולי בכלל דבריו גם פירושו של רבינו, שמלבד דין הנשמע למקום עבור אביו, יש דין נוסף לייחס בכל מקום הכבוד לאביו. וראה יו״ד (סי׳ ר״מ סעי׳ ו) מש״כ הטור ע״פ רש״י שם שאם יודע שלא ישלימו חפצו בשביל אביו יבקש בשביל עצמו ולא בשביל אביו, ובב״י וט״ז וש״ך מש״כ בזה, ואולי תלוי במחלוקת בפירוש הסוגיא, ואכמ״ל. [וראיתי מקשים לדעת הראשונים הסוברים שאין מצות כיבוד אז אלא כשיש לא הנאה מכך, ומה הנאה יש בנשמע לדבר שאינו לפניו, ולדרכו של רבינו יתכן שאין העניין אלא לייחס את הדבר לאביו כאשר הוא בפניו לכבודו].

כי אמר ___ אל תבואי. אלי ק׳ ולא כתיב להודיע כי רות הגידה הדבר לנעמי ב׳ פעמים כדאמרן לעיל על כל אשר תאמרי אלי ועיין עוד בשרש ישי ואגרת שמואל.

ותאמר שש השעורים האלה נתן לי – ולא לשם קדושין רק אמר אל תבואי ריקם ר״ל שיהיה לנו סעודת הבקר.

כי אמר – הכתיב כי אמר והקרי כי אמר אלי – הלכה למשה מסיני הוא.⁠¹ (נדרים ל״ז:)

1. כמשכ״ל פסוק ה׳ אות ה׳.

וַתֹּאמֶר לה רות שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי לא לשם קדושין¹ ולא בשבילי שכן הבטיח לדאוג לגאולתי², אלא בשבילך נתן לי, כִּי אָמַר אֵלַי בועז אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ:

1. מלבי״ם.

2. ר״י קרא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון