Kohelet 12 – קהלת יב‏ – Mikraot Gedolot

עַד דְּלָא יִשְׁתַּנֵּי זִיו יְקָרָא אַפָּךְ דִּמְתִיל לְשִׁמְשָׁא וּנְהוֹרָא דְּעֵינָךְ עַד דְּלָא יִסְתְּמוּן וַהֲדַר לֵיסָתָךְ עַד דְּלָא יִתְקַדְרוּן וּבָבֵי עֵינָךְ דִּמְתִילִין לְכוֹכְבַיָּא עַד דְּלָא יִתְעָמְמוּן רֵיסֵי עֵינָךְ יְהוֹן זָלְגִין דְמָעוֹת כַּעֲנָנִין בָּתַר מִטְרָא.

עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ – זֶה קְלַסְתֵּר פָּנִים. וְהָאוֹר, זֶה הַחֹטֶם. וְהַיָּרֵחַ, זֶה הַמֵּצַח. וְהַכּוֹכָבִים, אֵלּוּ רָאשֵׁי לְסָתוֹת. וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם, רַבִּי לֵוִי אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי, חֲדָא לְחַבְרַיָּה וַחֲדָא לְבוּרַיָּא, חֲדָא לְחַבְרַיָּה, בָּא לִבְכּוֹת זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. וַחֲדָא לְבוּרַיָּא, בָּא לְהַטִּיל מַיִם הַגְּלָלִים יוֹצְאִים וּמְקַדְּמִין אוֹתוֹ.

עד אשר לא תחשך השמש והאור – זה פדחת והחוטם.

והירח – זו נשמה.

והכוכבים – אלו הלסתות.

ושבו העבים אחר הגשם – זה מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי.

עד אשר לא תחשך השמש – זה הפדחת. והאור זה החטם. והירח זה הנשמה. והכוכבים אלו הלסתות.

ושבו העבים אחר הגשם – זה מאור עיניו של אדם, אמר שמואל האי דמעתא עד ארבעין שנין הדרא.

ושבו העבים אחר הגשם – אתה מוצא כל נבואות הקשות והרעות שהתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חרבן הבית.

קבל אן תצ׳לם אלשמס וצ׳יאהא, ואלקמר ואלכואכב, ותכרר אלג׳יום באת׳ר אלאמטאר.

[המשך מהפסוק הקודם] (תתאמץ לזכור את ה׳) לפני שתחשך השמש ומאוריה והירח והכוכבים. ולפני שיתפזרו העננים אחרי הגשמים (נ״א: ויחזרו העננים עוד פעם אחרי המטר שכבר היה).

והאור – ואורה.

ושבו – ויחזרו עוד העבים מיד אחר הגשם.

עד אשר לא תחשך השמש – אמרו רבותינו: זו פדחת, שהיא מאירה ומצהבת באדם בחור, וכשמזקין היא מעלת קמטים ואינה מצהבת.

והאור – זה חוטם, שהוא תאר קלסתר הפנים.

והירח – זו נשמה, שהיא מאירה את האדם, שכיון שניטלה ממנו אין לו מאור עיניים.

והכוכבים – אילו הלסתות, רומני דאפי, שקורין פומילש של לחיים שהם מצהיבים.

ושבו העבים אחר הגשם – תבוא כהיית המאור אחר דמעת הבכי מכמה צרות שעברו עליו.

^א[לשון אחר: ושבו העבים אחר הגשם – אילו נקביו של אדם שבזמן שאדם זקן וחלש נצרך לגשם – קטנים לבדן, באים לו העבים – גדולים אחריהן. ר׳ מנחם קרא.]

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בגיליון כ״י לוצקי 778. הוא חסר בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לייפציג 1.

Before the darkening of the sun – Our Rabbis said that this שֶׁמֶשׁ refers to the forehead, which gives light and shines on a young man,⁠¹ but as he grows older, it becomes wrinkled and does not shine.⁠²

The light – This refers to the nose, which is the form of the face's features.

The moon – This refers to the soul, which provides a person with light, once it is taken away from him, his eyes cease to have light.

And the stars – These refer to the cheeks, the pomegranates of the face, called pomels [in Old French] of the cheeks, which shine.

And the clouds return after the rain – The dimming of the light follow the tears of weeping for the many troubles that he experienced.⁠³

1. See Rashi in Maseches Shabbos 151b.

2. Alternatively, before becoming ill and bedridden. (Metzudat David)

3. Alternatively, he returns to his weakness following a brief recovery. (Metzudat David)

עד שלא תחשך השמש והירח והכוכבים – עד שלא יחשך קלסתר פנים והעינים שהם כשמש והאור זה החוטם ששואב החיות לגוף כמו המאור לעולם והירח זו הפדחת. והכוכבים אלו ראשי הלסתות בזמן שהבשר בפנים וראשי הלסתות מלאים בשר הם נאים לפנים.

ושבו העבים אחר הגשם – בא להטיל מים למוציא גללים.

עד {אשר} לא תחשך השמש – טרם יהיה לך העולם חשוך ומאופל שלא יאירו לך המאורות – לפי שתהיה לך קרוב לזמן מיתתך, תשוב בתשובה.

ושבו העבים – טרם יבוא לך חושך אחר חושך, תהיה זריז לשוב להקב״ה. מקרא זה דוגמת: אלביש שמים קדרות (ישעיהו נ׳:ג׳), ודוגמת שהעולם חשוך להם ברוב צרתם.

ושבו – לשון חזרה, זהו שבתחילת גשם היו עבים בעולם, ואחר כך ירדו גשמים והאיר העולם, וגם עתה שבו העבים. זהו חושך אחר חושך.⁠¹

1. השוו רשב״ם בראשית כ״ב:י״ג.

עד – פירוש והאור – הוא אור השחר שיעלה טרם זרוח השמש, ויעמוד אחר בואו שעה ושליש שעה מהשעות השוות.

ואחר שהזכיר השמש מה צורך היה לו להזכיר האור והירח והכוכבים – בעבור שיימצאו נבראים כמו עופות שלא יוכלו לעוף ביום מפני להט אור השמש.

והקרוב: כי זה דרך המקרא להקדים או לאחר, כמו: הנה לא ינום ולא יישן (תהלים קכ״א:ד׳), והתנומה יותר קלה מהשינה.

יש מפרשים: ושבו העבים – על הבכי.

ואחרים אמרו: על הליחה המתגברת עליו.

והנכון בעיני: שהוא כמשמעו, כי החולה בעת מותו יחשך לו העולם ויתראה לו כאילו העבים הסתירו את האור. וכן הוא: ושבו העבים להגשים אחר הגשם.

BEFORE THE SUN, AND THE LIGHT. The light refers to the light of dawn which appears before the rising of the sun. It lasts for an hour and a third of equinoctial hours¹ after sunset.⁠²

What need is there to mention the light, the moon, and the stars after mentioning the sun?⁠³ [The answer is:] There are creatures, such as fowl, that cannot fly during the day because of the flame of the light of the sun.⁠⁴

However, in reality, the light, the moon, and the stars follows the sun because it is biblical style to place [the more important item in a list] either first or last.⁠⁵ Compare, He that keepeth Israel doth neither slumber nor sleep (Ps. 121:4). Now slumbering is less intense than sleep.⁠⁶

Some say and the clouds [return after the rain] refers to crying.⁠⁷ Others say that it refers to the phlegm⁸ which overpowers the person.⁠⁹

According to my opinion, and the clouds return after the rain is to be interpreted according to its plain meaning. It refers to the time when an ill person dies. At that time, the world grows dark for him. It appears to him as if clouds cover the light. [Therefore,] our verse is to be understood as follows: after raining, the clouds return to rain.⁠¹⁰

1. Hours that are measured on the Spring and the Fall equinox, when day length and night length are equal. Hours measured on other days vary in length.

2. In other words, the light refers to the light that appears between the break of dawn and sunrise. It also refers to the light that appears between sunset and nightfall.

3. Ibn Ezra believed that the heavenly bodies are dependent on the sun. See Ibn Ezra on Ps. 19:5. Once the sun goes out, the other bodies will lose their source of power. There is thus no reason to mention the light, moon, and stars after speaking of the sun's extinction, for they will die with it.

4. Ibn Ezra interprets our verse to mean: If you are healthy and enjoy sunlight, remember your Creator before the sun goes down. If you can't tolerate sunshine, then remember your Creator before the radiance that you can enjoy goes down, be it the light, the moon, or the stars. In other words, remember your Creator while you still enjoy whatever light you can (Filwarg),

5. In our verse, the most important item (the sun) is placed first.

6. In Ps. 121:4, the more powerful item is mentioned last.

7. The rain refers to crying. The eyes of old people are full of tears. See Rashi:
"The light will dim after the tears of crying.⁠"

8. Medieval medicine believed that there are four humors in the body: blood, phlegm, yellow bile, and black bile. Health was said to be based on maintaining a proper balance among those humors.

9. There is too much phlegm in the aged body.

10. Literally, the clouds will return to rain after the rain. That is, the darkness or infirmity of old age will be permanent.

עד שלא^א תחשך – תרגום ״עד דלא ישתני^ב זיו אפך דמתיל לשמשא ונהורא^ג דעיניך עד לא יתחסמון והדר לסתתך עד דלא יתקדרון וגבי עיניך דמתילין לכוכביא עד דלא יתעממון וריסי עיניך יהון זלגין דמען כענני בתר מיטרא״. ואני מפרש: ושבו העבים אחר – מן הים, ואח״כ יבא הגשם ויכהו בעיניו, ואח״כ ירבה מתון, וכן ״אחר נאחז בסבך בקרניו״ (בראשית כ״ב:י״ג).

א. בנוסחנו: עד אשר לא.

ב. בכתב היד: שיתני.

ג. בכתב היד: ולנהורא.

עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים וכו׳ – כי בעת הזקנה נראה לו לאדם כל העולם חשך, מרוב יובש הגוף וכהיות עינים.

ודרך העולם שהעבים באים לפני^א הגשם, ואחר^ב הגשם האור מאיר והשמש זורח. אבל לזקן נראה כאילו העבים שבים אחר הגשם, כי החשך לעולם לזקן.

א. כן צ״ל. בכ״י (אגב לשון הכתוב): אחר.

ב. כן צ״ל. בכ״י: ולפני.

עד אשר לא תחשך השמש והאור ידועים דברי הוגי הדעות שמידות הנפש הולכות בעקבות המזג [האיזון בין החומרים השונים] של הגוף ואין ספק שהמזג בשנות הזקנה שונה ממה שהיה [בשנות הבחרות] ולפיכך משתנות המידות והתפישות והמחשבות שאדם מצייר לעצמו ואם כך המקרים הבאים על הזקן מתחלקים לשניים: גופניים, כמו החלשות הכח וחולשה בהליכה ומיעוט התזונה ועיכול גרוע ומיעוט שנה והתגברות הקור וכדומה, ונפשיים, כמו החלשות החשיבה וקלקול ביכולת הדמיון וחולשת הדעת ויאוש מתקוות ארוכות טווח וחולשה ביכולת לצייר לעצמך דברים במחשבתך וכדומה. לפיכך החל שלמה בחלק הנכבד יותר והזכיר את המקרים הקשורים בו וזהו החלק הנפשי וכאשר סיים חלק זה הזכיר את המקרים הגופניים והראשון שבהם ״ביום שיזועו שומרי הבית״ (קהלת יב:ג). המפרשים חלוקים בפירוש משל זה ומחלוקתם היא לגבי המילים והביטויים, לא לגבי המשמעות. חלק מהם אומרים: עד אשר לא תחשך השמש השכל האנושי שאורו טהור כשמש. והאור השפע הנשלח מן השכל לעבר כוחות ההבנה והדימוי כמו האור המוקרן מן השמש.

והירח הנפש ההוגה המוארת באורו של השכל כשם שהירח מקבל את אורו מן השמש כפי שאמרו הוגי הדעות¹ שהנפש ההוגה נוצרה מן הקרינה הנשלחת מן השכל ולכן אורה חלש יותר מאור השכל שכן אור השכל הוא אור ממקור עצמי ואור הנפש נרכש [ממקור אחר] כאור הירח ולכן יש בנפש חסרון וטיפשות ויציאה מן הכח אל הפועל.

והכוכבים הכוחות הנפשיים בעלי יכולת התפישה. והעבים הרוחות הגסות הגשמיות הנוצרות מאדי הדם כמו שהענן נוצר מאדי הלחות.

אחר הגשם בעקבות הלחה הלבנה² המתגברת בעת הזקנה בגלל חולשת החום שהוא סיבת הערות והתנועות והפקחות וההבנה והאיכות של יכולת הדימוי וכאשר נחלש החום וגובר הקור נחלשים כל אלה כמו שאורם של השמש והירח ממשיך לנוע [אלינו] ואינו מפסיק להתקיים ורק האדים הסמיכים והעננים מונעים ממנו להגיע אלינו בעוצמתו האמיתית, כך חומרי הלחה הלבנה וסמיכות האדים חוסמים את עוצמתה האמיתית של יכולת הדימוי וההבנה אע״פ שהשכל והנפש לא נפגעו בעצמם אלא הפגיעה בהם היא פגיעה מקרית [עקיפה] במכשיר המשמש אותם והוא המוח בגלל התגברות הקור והסמיכות בתוכו והאדים הסמיכים והקרים העולים אליו. [לעומת זאת] חלק מהם [מן המפרשים] ניסח זאת בצורה שונה ואמר על פירוש הפסוקים עד אשר לא תחשך השמש חולשת ההבנה השכלית בגלל חולשת החום הטבעי.

והאור יכולת הדימוי [הציור במחשבה] הקיימת אצל האדם באופן פוטנציאלי מבחינת איזון החומרים שבו מתחילת ברייתו. והירח כח הדמיון שהוא קר ולח כמו השפעות הירח שהן מהירות תנועה כמו מהירות התנועה של הירח³ מפני שהם תמיד ממשילים את המחשבה – בגלל שהיא חמה ויבשה – לשמש המביאה חום לעולם ואת הדמיון – בגלל שהוא קר ולח ומהיר תנועה וממהר להשתנות – לירח אשר ממנו נובעות כל ההשפעות האלה.

והכוכבים שאר החושים והכוחות שנבראו כדי להועיל לגוף.

ושבו העבים אחרי הגשם העצירה של האדים העולים מן המזון אשר מהם נוצרת הזעה הדומה לגשם אשר מרטיב את האדמה שכן הקור גובר ומתרבה הלחה הלבנה שסותמת את נקבוביות העור בסמיכותה וצמיגותה. הפירוש של ״ושבו העבים״ הוא יציבות ורגיעה, לא חזרה, כמו ״בשובה ונחת״ (ישעיהו ל:טו) ״שובה ה׳ [רבבות אלפי ישראל]״ (במדבר י:לו) כלומר עשה אותם יציבים וחזקים. המילים ״אחר הגשם״ משמעם ״ולאחר מכן גשם״ עמו ״אחר ובנית ביתך״ (משלי כד:כז) כלומר ״ואחר כך תבנה את ביתך״ וכך גם ״קדמו שרים אחר נוגנים״ (תהלים סח:כו) כלומר ״המדקלמים ואח״כ הזמרים״, כלומר [כוונת הפסוק] שהאדים והעננים ייעצרו וייעלמו ולאחר מכן יעלם הגשם הבא מהם שכן העלמות בסיבה מביאה להעלמות התוצאה שלה.

1. זוהי השקפתם של אכ׳ואן אלצפא (مجهول, إخوان الصفاء م. 3 ص. 8): ״نسبة النفس من العقل كنسبة ضوء القمر من نور الشمس ونسبة العقل من الباري كنسبة نور الشمس من الشمس״ ותרגומו: ״היחס בין הנפש לבין השכל הוא כמו היחס בין אור הירח לאור השמש והיחס בין השכל לבורא הוא כמו היחס בין אור השמש לשמש״.

2. הכוונה כנראה לנוזל הפלסמה.

3. לפי ההשקפה של יה״ב כל גרמי השמיים מסתובבים סביב כדור הארץ והירח משלים את הסיבוב הזה בזמן הקצר ביותר – תוך שלושים יום – ולכן מהירות התנועה שלו היא הגבוהה ביותר בין הכוכבים.

השמש והאור – ר״ל האור אשר יאיר לך הנר והאבוקה, וזה יהיה בעת השיבה מפני חולשת הראות.

עד אשר לא תחלש ראותך וידמה לך שתחשך השמש והאור והירח והכוכבים, וידמה לך שישובו העבים אחר הגשם (שם שם, ב) לחולשת ראותך,

והתחיל האחד ואמר עד אשר. לפי שדרך העננים להחשיך הפלא ופלא ולהסתיר המאורות בהמטיר אלהים גשם רב על הארץ. לקח זה המשל עצמו ואמר טרם בא יום ענן וערפל אשר בו תחשך שמשו וירחו ואורו. גם כוכבי נשפו הוא יום שבו העבים אשר הם סבות המיתה אחר גופו וגשמו להביא אותו אל קרב הארץ והיא מליצה נאה מאד אותה עצמה לקח המקונן באומר איכה יעיב. השליך (איכה ב׳) והוא ענין נאה כמפורש שם.

[קהלת מתאר במשלים את ׳ימי הרעה׳ של הזקנה שהזכיר ואת מה שהיא גורמת לגופו של אדם¹, ואת המוות שבעקבותיהם, ומעורר את האדם להשלים את עצמו לפני שיגיעו זמנים אלו]:

עד – בעוד אשר לא תחשך השמש – הלב², בתגבורת הליחה השחורה בו³: והאור. הרוח החיוני אשר בו⁴: והירח. המוח המקבל האור החיוני מן הלב⁵: והכוכבים. החושים החיצוניים והפנימיים⁶: ושבו העבים. האדים החוזרים חלילה אחר הגשם - אחר ירידת הנוזלים⁷:

1. גם רש״י מפרש בדרך דומה ע״פ חז״ל בשבת (קנא:), אך המשלים שבפירוש רבינו שונים.

2. שהוא האבר החשוב ביותר בגוף האדם, ומשפיע ׳אור חיוני׳ לכל האיברים, ולכן נמשל לשמש שבאורו מחיה את כל היקום.

3. בזקנותו לבו של אדם נחלש כי הוא מתמלא בליחה שחורה, וקשה לו להחיות את הגוף, וכאילו נחשך אור השמש. וכן כתב רבינו באיוב (יד כ-כב): ׳תתקפהו לנצח - לעת זקנה כשיגבר החומר על הכח, ויהלוך אל ההפסד, אך בשרו עליו יכאב - במקרי הזקנה, ונפשו עליו תאבל - התגברות [המרה] השחורה, אשר בה יהיה הרוח החיוני נעכר ומתאבל׳.

4. בלב, כלומר הלב עצמו נחשך, ומחמת זה גם האור החיוני שהוא משפיע לשאר הגוף נחשך ונחלש.

5. המוח מקבל את החיות מן הלב, ולכן נמשל ללבנה המקבלת את האור מן השמש.

6. בבמדב״ר (יד יב) ׳ה׳ הרגשות וה׳ מורגשות׳, ובברייתא המכונה מעשה תורה ׳עשרה חושים באדם, חמשה גשמיים, הראיה השמיעה הריח הטעם המישוש, וחמשה רוחניים של אלו החושים׳. וראה מש״כ לעיל (ז יט). ולפי שהמשיל את הלב והמוח לשמש וירח, המשיל את החושים לכוכבים.

7. הרס״ג באמונות ודעות (פרק י) מתאר את ימי הזקנה: ׳ויחסר זהרו ומראהו ויופיו וחושיו וכוחו, ויהיה כעבים שכבר נשפך מהם הגשם ונשארו אדים יבשים שאין בהם תועלת, כאמרו עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם ושאר אותה הפרשה עד סופה׳. וראה מש״כ רבינו באיוב (כט ד).

עד אשר – טרם שתחשך השמש ואור היום וגו׳, רוצה לומר טרם שתחלה ותפול למשכב, כי החולה כשיקשה עליו החולי נראה לו כאלו חשכו השמש והאור וכו׳.

ושבו העבים – יחזרו העבים לבא להחשיך האורה אחר ירידת הגשם, שהיה אז מעט אורה, רוצה לומר אחר שירווח לו מעט מן החולשה וראה האור, יחזור להחולשה ויחשך לו.

ושבו העבים וגו׳ – שיהיו שמיך תמיד מעוננים ואין מטהרם, והוא משל לימי הזקנה.

עד אשר וגו׳ – עד אשר לא תחשך השמש והאור – זו פדחת והחוטם¹ והירח – זו נשמה,⁠² והככבים – אלו הלסתות,⁠³ ושבו העבים אחר הגשם – זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי.⁠⁴ (שבת קנ״א:)

עד אשר וגו׳ – רבי יהושע פתר קראי במקדש, וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא תחשך השמש – זו מלכות בית דוד, שנאמר (תהלים פ״ט) וכסאו כשמש נגדי, והאור – זו התורה שנאמר ותורה אור, והירח – אלו סנהדרין, שנאמר (שם פ״ט) כירח יכון עולם,⁠⁵ והכוכבים – אלו תלמידי חכמים,⁠⁶ ושבו העבים אחר הגשם, אתה מוצא כל הנבואות קשות שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חרבן הבית.⁠⁷ (מ״ר)

ושבו העבים וגו׳ – ושבו העבים אחר הגשם – ר׳ לוי משל בזה תרתי משלי, בא לבבות זלגו עיניו דמעות,⁠⁸ בא להטיל מים – הגללים יוצאין ומקדמין אותו.⁠⁹ (מ״ר)

1. שהם תואר קלסתר הפנים, כמו שהשמש קלסתר היום.

2. פירש״י דכתיב נר ה׳ נשמת אדם, עכ״ל, ולפי״ז אינו מתבאר למה לא דריש זה על השמש, ויותר מזה קשה שהרי כל הדרשה איירי בתואר אברי הגוף ולא ברוחניות, וגם על הזמן שאחר חיי האדם לא שייך בכלל לדרוש כל ענין הפסוק עד אשר וכו׳, דפשיטא הוא, ומה רבותא בזה. אבל האמת נראה דט״ס הוא וצ״ל כמו במ״ר כאן. והאור זה החוטם, והירח זה המצח, והכונה שבאדם בחור מצהיב המצח ובזקן מעלה קמטים, ותארו בשם ירח שכל זמן שמזקין במשך החודש אורו מתמעט.

3. ר״ל הלחיים, ומשום דמסייעים בקלסתר פנים קרי להו כוכבים שגם הם מסייעים להאיר את הלילה.

4. יותר מדאי, כי מפני החלישות אי אפשר לו לעצור אותם וממשיל לעבים אחר הגשם, כי יען כי מרוב הבכי נעשו העינים עכורים כעין עבים שאחר הגשם.

5. יתבאר ע״פ מ״ש בסנהדרין ל״ז א׳ דסנהדרין היו יושבין כחצי גורן עגולה וכעגול חצי לבנה, [וכן איתא להדיא בפתיחתא דאיכה בזה הלשון והירח זו סנהדרין דתניא סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה], וכן דרשו שררך אגן הסהר אלי סנהדרין, וסהר הוא לבנה, וכמבואר לפנינו במקומו במדרש שה״ש (ז׳ ג׳) יעו״ש. ומ״ש והאור זו התורה לכאורה אין זה שייך במקדש לבד, ואולי מכוון למ״ש באגדות אין תורה כתורת ארץ ישראל. וכמו שאמר הכתוב להדיא כי מציון תצא תורה וגו׳.

6. כמש״כ ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, דמוסב על ת״ח, עיין ב״ב ח׳ ב׳.

7. ר״ל שהחורבן בעצמו קשה כגשם שוטף וטורד, והיסורים שהגיעו אחר החורבן המה כעבים שאחר הגשם שהם קשים ועכורים. ויחס יתר הפסוקים לכלל דרשה זו נתבאר בדרשות הקודמות ובהבאות.

8. מדרך הזקנים שעיניהם זולגות תמיד וכשבא לבכות כבר קדמוהו הדמעות, וממשיל את הבכיה בזקנה לעבים, לפי שע״י הזקנה תבאנה הדמעות כמו שהגשם יבא ע״י העבים.

9. מרוב חלישות, וממשיל הטלת מי רגלים לעבים וכמו שבארתי באות הקודם, וגללים (שהם גושים) – לגשם, ותהיה כאן הוראת השם גשם דבר המתגשם ונעשה גוש.

ותשוב בתשובה¹ עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ – טרם שתחשך² הַשֶּׁמֶשׁ וְיחשכו הָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים ויהיה לך העולם חשוך ואפל³, וְאז בתקופה זו, גם לאחר שירווח לך מעט מהחולשה⁴ ידמה לך⁵ שָׁבוּ – שישובו⁶ הֶעָבִים – העננים אַחַר ירידת⁷ הַגָּשֶׁם וששוב יחשך לך, לאחר מעט האור שהיה לך, ובשל כך תחזור לחולשתך ויחשך לך⁸:

1. רשב״ם.

2. מצודת דוד.

3. לפי שתהיה לך קרוב לזמן מיתתך, רשב״ם. שאז תחלש ראותך וידמה לך שתחשך השמש והאור והירח והכוכבים, וידמה לך שישובו העבים אחר הגשם לחולשת ראותך, רלב״ג.

4. מצודת דוד.

5. רלב״ג.

6. רלב״ג.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד. ובמדרש, ״עד שלא תחשך השמש והירח והכוכבים״ עד שלא יחשך קלסתר הפנים והעיניים שהם כשמש, ״והאור״ זה החוטם ששואב את החיות לגוף כמו המאור לעולם, ״והירח״ זו הפדחת, ״והכוכבים״ אלו ראשי הלסתות, בזמן שהבשר בפנים וראשי הלסתות מלאים בשר הם נאים לפנים, ״ושבו העבים אחר הגשם״ זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי, שבת קנא:, מדרש רבה, ילקוט שמעוני, רש״י. ורבי יהושע העמיד את הפסוק על בית המקדש, דהיינו, ״וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא תחשך השמש״ זו מלכות בית דוד, שנאמר (תהלים פט, לז) ״וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי״, ״והאור״ זו התורה שנאמר (משלי ו, כג) ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״, ״והירח״ אלו סנהדרין שנאמר (תהלים פט, לח) ״כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם״, ״והכוכבים״ אלו תלמידי חכמים, ״ושבו העבים אחר הגשם״ אתה מוצא כל הנבואות קשות שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון