Kohelet 12 – קהלת יב‏ – Mikraot Gedolot

כַּד אִסְתַּכַּל שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּהֲבָלוּ דְּעַלְמָא הָדֵין וּבַהֲבָלִין דְּעָבְדִין בְּנֵי אֱנָשָׁא אָמַר קֹהֶלֶת בְּמֵימְרֵיהּ כּוֹלָא הֲבָלוּ.

מסתחיל נהאיהֵ אלאסתחאלה, קאל קהלת אלכל מסתחיל.

דבר שמתנדף (מתאדה) בתכלית אמר קהלת, הכל מתנדף (מתאדה).

הבל הבלים – אני רואה בעולם.

אמר הקהלת – מי שבו קבוצת החכמה.

הכל הבל – כל מה שנברא בששת ימי בראשית.

Vanity of vanities – I see in the world.

Says Koheles – He who had a collection of wisdom within him.⁠¹

All is vanity – All that was created during the six days of creation.

1. See Rashi above 7:27 for an explanation why "קהלת" which is a feminine noun is sometimes used in the masculine form.

הבל הבלים אמר הקוהלת אלו דברי חכמה שאמ׳ קהלת מפי הגבורה על הבלי העולם משנברא ועד סופו ועד יום הדין – הכל הבל. הכל צריכין לתת דעת על הבל שהוא נברא בו מה יעשה ויזכה.

הבל הבלים – עכשיו נשלם הספר, ואותן אשר סידרוהו אמרו מיכאן ולהבא,⁠¹ לומר: כל דברי העולם הנוהגין בו: הבל הבלים אמר קהלת.

הקהלת – החכם.⁠²

1. השוו לביאור לעיל א׳:ב׳.

2. בדומה ברש״י.

הבל – יתכן היות מלת הֲבֵל שתי לשונות: האחד – כמשקל זהב, והשני – הידוע על משקל ארץ, כמו: ויעל עשנו כעשן הכבשן (שמות י״ט:י״ח), ויסָמך בצרי כמו חלב עזים (משלי כ״ז:כ״ז).

ויש אומרים: כי הֲבל – לשון ציוי, והענין כמו עָזוֹב.

ובא ה״א הידיעה על קהלת – בעבור היותו תואר השם, כי לא יבוא על שם העצם.

וכאשר אמר מוֹת האדם, אמר נתברר לך מה שאמרתי בתחלה (קהלת א׳:ב׳): הבל הבלים.

VANITY OF VANITIES [HAVEL HAVALIM]. It is possible that there are two forms for the Hebrew word for “vanity.”¹ One of them follows the form of zahav (gold) (Gen. 24:22) [and is pronounced haval].⁠² The second is the more usual form. It follows the form of eretz (earth) (Gen. 1:24) [and is vocalized hevel].⁠³

[We find the same with the Hebrew word for “smoke.”]⁠⁴ Compare: and the smoke thereof (ashano)⁠⁵ ascended as the smoke (ke-eshen)⁠⁶ of a furnace (Ex. 19:18).

When the word [vocalized] haval is in the construct, it is vocalized with a tzere [that is, havel] like the word chalev (milk of) in: milk of the goats⁷ (Prov. 27:27).

Some say that havel is an imperative.⁠⁸ Its meaning is "forsake.⁠"⁹

The word Kohelet [in our verse] has a heh, indicating the direct object, prefixed to it.⁠¹⁰ [This is] because “Kohelet” [here] is an adjective. The heh¹¹ indicating the direct objects is not placed before a proper noun.

After Kohelet mentions the death of man (Kohelet 12:7), he goes on to note: “It is now clear to you that I was correct in stating [at the opening of this book]: Vanity of vanities, all is vanity.”

1. Our verse reads: havel havalim. The usual term for vanity is hevel. Thus, our verse should read hevel havalim. This is because words vocalized segol, segol do not change their vocalization when in the construct. Havel is a construct of haval. Thus, the word for vanity in our verse is haval. Hence Ibn Ezra's comment that it is possible that there are two forms for the Hebrew word for vanity.

2. It is vocalized kamatz, kamatz.

3. It is vocalized segol, segol.

4. There are two forms of the Hebrew word for smoke: ashan and eshen.

5. Ashano is the word ashan with the third person masculine singular pronominal suffix.

6. Here, the word for “smoke” is eshen.

7. Translated literary.

8. As it is in the phrase havel havalim. See Chapter 5, footnote 84.

9. Nachmanides accepted this interpretation. See his sermon on Kohelet in Kitvei Ha-Ramban, edited by, Chayyim Dov Chavel, Volume 1, (Ktav, 1963) pp. 179-210. According to this interpretation, havel havalim means: “Forsake vanity,” or more literally, “Treat vanity as vanity.”

10. Our verse reads amar ha-kohelet, literally: “says the Kohelet.”

11. Literally, because the heh.

הבל הבלים – חוזר וכולל כל מעשים שבעולם שדבר עליהם.

הבל הבלים מכיוון שהוא הזכיר את כלל תכונות האדם ותהפוכותיו ומידותיו השונות, וסוף העניין מוביל אל המוות אשר אין מנוס ממנו וקטן וגדול ונכבד ונקלה שווים בו, לכן אמר: ועל כן זהו הדבר אשר החל בו החכם אשר קיבץ חכמות ואמר בתחילת הספר ״הבל הבלים...⁠״ (קהלת א:ב), כלומר, אני קיבצתי בשבילך בתחילה את הדברים והודעתי לך עליהם באופן כללי, ולאחר מכן פירטתי לך את חלקי העולם ההתהוות מתחילת ימי האדם והוא ״עת ללדת״ (קהלת ג:ב) עד אשר הובלתי אותך אל הסוף שהוא המוות וההתפרקות והוא ״וישוב העפר אל הארץ״ (קהלת יב:ז), ולא מצאת בפירוט דבר היוצא מן הכלל, אלא הכל הבל הבלים כמו שאמרתי לך בתחילה, חוץ מעניין אחד שאם הוא קיים הריהו דבר יציב ״והרוח תשוב...⁠״ (שם). דברו ״אמר הקהלת״ לשון זכר לפי העניין שכן זהו כינוי לשלמה ולא לפי צורת הביטוי ״קהלת״ שהוא לשון נקבה כמו ״יושבת, עומדת״, והראיה ש״קהלת״ הוא תיאור של שלמה ולא שם פרטי גמור הוא שיידעו אותו באמצעות ה׳ הידיעה בעוד ששמות האנשים אינם מקבלים יידוע, ואפשרות אחרת היא שה-ה׳ היא במקום ״אשר״ כמו ״ההושיבו נשים נכריות״ (עזרא י:יז) ״ההקדיש שמואל״ (דברי הימים א כו:כח), ולפי זה הנוסח המשוחזר המביע את כוונת הכותב הוא ״אמר אשר הוא קהלת לחכמה״ או ״אשר הקהיל החכמה״. באשר לצורת הסמיכות של ״הבל״ עם חטף פתח וצרי הרי שכבר נאמר שזה יוצא מן הכלל וחריג לגבי משקל ״ארץ״ וחבריו, וייתכן שלפנינו שתי צורות לשוניות, אחת מהן היא המפורסמת על משקל ״ארץ, פגר, כסף, דבר, קבר״ וכדומה ואין לה צורת נסמך, והשנייה על משקל ״זהב, עשן״ וכדומה והיא קיימת בנסמך בלבד שהוא כמו ״חלב עזים״ (משלי כז:כז) הנגזר מ״חלב ודבש״ (שמות ג:ח), וכבר מצאנו שתי צורות נסמך ל״עשן״: ״ויעל עֲשַנו״ (שמות יט:יח) כמו ״זהבו״, ״כעֶשֶן הכבשן״ (שם) כמו ״כארץ מצרים״, שזה כמו הצורה בלי סמיכות.

לכן כל מעשה העולם הזה, הבל הבלים, ובזה סיים כמו בראש ספרו (קהלת א׳:ב׳).

ובכאן נשלם מה שצוה עליו זה החכם. ובעבור שלא ידמה האדם שתהיה סתירה בדבריו ושלא ילמד ממנו לעשות הבלתי ראוי, שב לזכור שכבר אמר המחבר בזה הספר דברים רבים שהם הבל. ואין הרצון בזה שיהיה כל מה שאמר הבל, אבל ירצה בזה שכבר ימצא דברים רבים שהם הבל. כי כבר תבוא מלת כל בלשוננו בכמו זה האופן הרבה. וזה תכלית מה שהגיע אליו עיונו בזה הספר באופן כולל.

ומ״מ לפי הענין הפרד החמר אל עצמו וחזרת הרוח אל האלהים אשר נתנה אמר הבל הבלים – יראה אחר כל מה שהוכרחנו וביררנו בחקירתנו מזה הענין הנפלא הנה עלתה בידינו פשרה נפלאה מגזרה אשר הנחתי ראשונה. והיא הודאת חצייה וכפירת חצייה. וזה כי שם נאמר הבל הבלים אמר קהלת והכונה לומר ולגזור על סוג פעולות החלק השכלי ומיניו. וכן סוג פעולות החלק החמרי ומיניו גם כן כי הכל הבל. וביררנו אמיתת הגזרה בכל ארבעת חלקיה אחת אל אחת כמו שאמרנו שם.

אמנם אחר כל הדברים האלה אשר מצאנו ראינו באמת כי יש ביד האדם להשיב נפשו אל האלהים אשר נתנה והעפר לבדו הוא אשר ישוב אל הארץ כשהיה. הנה לא נשארה רק חצי הגזרה על עמדה. ולזה לא נאמר רק הבל הבלים והוא על החלק החמרי הנחלק לב׳ חלקים לבד. כי החלק האחד והוא המעולה ודאי חלקו בחיים. ומה נכבד טעם הקהלת בה״א הידיעה כלומר הפה שגזר על הכל הוא הפה שגזר על החלק, והנה עם זה לא נשאר שום ספק על אימות שני כתובים אלו שהם שני קצות הקטר וקטביו. והיא ראיה גדולה על מה שבינתיים ודי במה שאמר גלוי דעת וזרוז וגזום לכל מרגיש לזכור את בוראו בימי בחורותיו ולשום לו שארית בארצות החיים ולהחיות עצמו לפליטה גדולה.

ובזה נתבאר החלק הששי ביאור מספיק לכוונתינו. ועם שרבו הפירושים והמדרשים על אופנים אחרים זה הנראה יותר מסכים אל כוונת הכתובים ואל אשר יקרה לאדם באחרית הימים. ודבריהם גם כן יודעו איש במקומו.

ומעתה נבוא אל ביאור החלק הז׳ הוא הקטן שבו יחתום הספר בשיזכור בו טוב כוונתו ועוצם תועלתו ופרשת גדולת עיונו ורוב חפצו ורצונו להצדיק את הרבים. והכלל הנפלא העולה מעיוניו וחקירתו ואופני למודו הכל באר היטב אשר זכרון זה ודאי הוא נר אלהים דולק לפני האנשים הבאים באות נפשם לחקור ולפשפש על דבריו הסתומים והחתומים בתחילת המחשבה כי יספיק סופו זה להוכיח על כל חלקיו כי כלם יראת שמים וסוף הצלחת האדם כמו שאמר.

[מסכם כי מסוף האדם נראה שהכל הבל]:

הבל הבלים. ומכל זה התבאר מיעוט חשיבות התכלית בנפסדים, וזה כי מלבד מה שהתכלית בהם מצד עצמם הוא דבר בלתי נחשב, הוא עם זה¹ ׳הבל הבלים׳², התכלית מכולם אינו המכוון האחרון בלי ספק³:

1. בנוסף על כך.

2. שאין העולם הגשמי רק ׳הבל׳ – דבר שאין בו חשיבות, אלא אף ביחס לשאר הדברים שהם ׳הבל׳ נחשב הוא להבל יותר מהם, כיון שכל מערכת הטבע שנברא ומונהג בחכמה עצומה כולו בא לתת לו קיום זה שאין לו כל ערך, כפי שהתבאר בהקדמה ולעיל (א ב).

3. כלומר, ומכיון שכן הוא, לא יתכן שהסוף הגשמי שרואים בכל נברא הוא התכלית שלמענם נבראו, כיון שאחריתם הבל, אלא שיש ממציאותם תועלת שאינו נראה לעין הגשמית.

הקהלת – ענין אסיפה וקבוץ כמו קהלת יעקב (דברים ל״ג:ד׳).

הבל הבלים אמר הקהלת – יתכן שאלה דברי המעתיק את הספר, ואמר הנה המלך שלמה המאסף הדעות המנגדות, יפה הזהיר לההביל את ההבלים אותם שהם הכל הבל, שלא בא מהם תכלית ראוי ויקר, (אבל אין ראוי לההביל אם באחרונה בא מהם תועלת, יען נמצא בהם דבר טוב ומועיל) וכאומר הואיל וכן הוא סוף האדם כאמור, הנה נתאמת האמור בראשית הדברים הבל הבלים וגו׳.

את הדברים הבאים מכאן עד סוף הספר כתב קהלת כאלו הם לא דברי שלמה רק דברי המעתיק המדבר בשבח הספר ובשבח המלך אשר כוננו. אמר הבל הבלים אמר הקהלת (ובתחלה היה כתוב המלך החכם.) הכל הבל – כלומר תמצית הספר זו היא כי כל^א עמל האדם הבל הוא.

א. כן בכ״י קולומביה. באוצר נחמד חסרה מלת ״כל״.

הבל וגו׳ – חוזר על מה שכתב בראש הספר.

הכל הבל – מהו הכל הבל, תני, החזיק עשיר בדבר טוב, תחלתו רעב הוא לו וכשמתישן בו עשאו למרמס, ולו תאוה ולעני תאוה, ושניהם שוין לקבר, הכל הבל.⁠¹ (שם)

1. הכונה להורות כי כל קניני העוה״ז הוא רק תאוה קודם שמשיגים אותם, בין עשיר בין עני, ומכיון שמשיגים אותם ונעשים שבעים בם, והיינו כשמתישנין בם, אז ימאסום ויעשום למרמס, ונעשו שניהם שוים לקבר, כלומר לא ימצאו עוד חפץ בעוה״ז, וא״כ הלא הכל הבל.

והואיל וכן הוא סוף האדם כאמור, הנה נתאמת האמור בראשית הדברים¹; הֲבֵל הֲבָלִים אני רואה בעולם² אָמַר הַקּוֹהֶלֶת – שלמה המלך³ החכם אשר קיבץ חכמות⁴; כל מה שנברא בששת ימי בראשית⁵ הַכֹּל הָבֶל וצריך לתת דעת מה ניתן לעשות בו ולזכות⁶:

1. מצודת דוד. ויתכן כי אלו דברי כותבי המגילה (הם חזקיהו וסיעתו כמובא בבבא בתרא טו.), רשב״ם, מצודת דוד. ולקח טוב ביאר שהם דברי חכמה שאמר מפי הגבורה על הבלי העולם משנברא ועד סופו ועד יום הדין.

2. רש״י.

3. מצודת דוד, וראה פרק א׳ פס׳ א׳.

4. רש״י, רשב״ם, ר׳ תנחום הירושלמי.

5. רש״י.

6. לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון