×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ז) וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל⁠־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל⁠־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃
and the dust returns to the earth as it was, and the spirit returns to God who gave it.
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובאבן עזראפסאודו-רש״יר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וִיתוּב בִּסְרָךְ דְּאִתְבְּרִי מִן עַפְרָא עֲלַוֵי אַרְעָא הֵיכְמָא דַּהֲוָה מִלְּקַדְמִין וְרוּחַ נִשְׁמְתָךְ תְּתוּב לְמֵיקָם בְּדִינָא קֳדָם יְיָ דְּיַהֲבָהּ לָךְ.
וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה – רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן, אֵימָתַי וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, לִכְשֶׁיָּשׁוּב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ, וְאִם לָאו: נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה וגו׳ (שמואל א כ״ה:כ״ט). רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְּחֵיפָם, לְכֹהֵן חָבֵר שֶׁמָּסַר לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וְאָמַר לוֹ רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּבֵיתִי טָהוֹר וְכֵלַי טְהוֹרִים, וְכִכָּר זוֹ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ טְהוֹרָה הִיא, אִם אַתָּה מַחֲזִירָהּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּתַתִּיהָ לְךָ מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵינִי שׂוֹרְפָהּ לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם זֶה, רְאֵה שֶׁאֲנִי טָהוֹר וּמְעוֹנִי טָהוֹר וְשַׁמָּשַׁי טְהוֹרִים, וּנְשָׁמָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ טְהוֹרָה הִיא, אִם אַתְּ נוֹתְנָהּ לִי כְּשֶׁאֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, מוּטָב, וְאִם לָאו אֲנִי שׂוֹרְפָהּ בְּפָנֶיךָ. כָּל אֵלֶּה בִּימֵי זִקְנוּתוֹ, אֲבָל בִּימֵי נַעֲרוּתוֹ, אִם חָטָא הוּא לוֹקֶה בְּזִיבָה וְצָרַעַת. לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ (ויקרא ט״ו:ב׳). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָא בַּמִּקְדָּשׁ, אָמַר לָהֶם הַנָּבִיא לְיִשְׂרָאֵל וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ, זִכְרוּ אֶת בּוֹרַאֲכֶם עַד שֶׁבְּחוּרֵיכֶם קַיָּמִין, עַד שֶׁבְּרִית כְּהֻנָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (שמואל א ב׳:כ״ח), עַד שֶׁבְּרִית לְוִיָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בוֹ בָּחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ וגו׳ (דברים י״ח:ה׳), עַד שֶׁבְּרִית יְרוּשָׁלַיִם קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ (מלכים א י״א:ל״ב), עַד שֶׁמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ (תהלים ע״ח:ע׳), עַד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה (דברי הימים ב ז׳:ט״ז), עַד שֶׁאַתֶּם קַיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּךָ בָּחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה (דברים ז׳:ו׳). עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, אֵלּוּ הֵן יְמֵי הַגָּלוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע (עמוס ו׳:ג׳). וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר, שֶׁזְּכוּת הָאָבוֹת בְּטֵלָה. עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי (תהלים פ״ט:ל״ז). וְהָאוֹר, זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו׳:כ״ג). וְהַיָּרֵחַ, זֶה סַנְהֶדְּרִין, דִּכְתִיב: כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם (תהלים פ״ט:ל״ח). וְהַכּוֹכָבִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם, אַתְּ מוֹצֵא כָּל הַנְּבוּאוֹת קָשׁוֹת שֶׁנִּתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם יִרְמְיָה לֹא בָאוּ עֲלֵיהֶם אֶלָּא לְאַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת. בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, אֵלּוּ מִשְׁמָרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה. וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, אֵלּוּ הַכֹּהֲנִים.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף לְוִיִם הֵנִיף אַהֲרֹן בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה׳ (במדבר ח׳:י״א).
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַמֻּרְאָה הַזּוֹ דָּבָר קַל הוּא, וְהָיָה הַכֹּהֵן מְכַוֵּן וְנוֹטְלוֹ בְּאַחַת יָדוֹ וְזוֹרְקוֹ לַאֲחוֹרֵי הַכֶּבֶשׁ שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמָּה לַאֲחוֹרֵי יָדָיו. וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת, אֵלּוּ מִשְׁנָיוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּגוֹן מִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא, וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל בַּר קַפָּרָא. כִּי מִעֵטוּ, זֶה הַתַּלְמוּד שֶׁבָּלוּל בָּהֶן. וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת, אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל לֹא הָיָה אֶחָד יָכוֹל לִסְבֹּר אֶת תַּלְמוּדוֹ, וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק, אֵלּוּ דַּלְתוֹת נְחָשְׁתָּא בֵּית אֶלְנָתָן שֶׁהָיוּ פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה. בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה, עַל יְדֵי שֶׁבָּטְלוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כְּטַחֲנָה, מַה טַּחֲנָה זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה נֶאֱמַר בָּהּ: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א׳:ח׳). וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיְתָה בַּת קוֹל מַכְרֶזֶת וּמְצַפְצֶפֶת עַל נְבוּכַדְנֶצַּר וְאוֹמֶרֶת לוֹ עַבְדָּא בִּישָׁא סוֹק אַחֲרֵיב בֵּיתֵיהּ דְּמָארָךְ דִּבְנוֹי מָרְדִין וְלָא שָׁמְעִין לֵיהּ. וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר, שֶׁעָלָה וּבִטֵּל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: בְּשִׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן (ישעיהו כ״ד:ט׳). גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ, מִגָּבְהוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים נִתְיָרֵא. וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, חִתִּית שֶׁל דֶּרֶךְ נָפְלָה עָלָיו, וְרַבִּי לֵוִי אָמַר הִתְחִיל מַתְוֶה תְּוָואִים בַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ (יחזקאל כ״א:כ״ו), עַל אֵם דְּבָצְלֵי, בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים, שֶׁמְּתַוֶּוכֶת לִשְׁנֵי הַדְּרָכִים, שְׁנֵי דְרָכִים הָיוּ שָׁם אַחַת הוֹלֶכֶת אֶל הַמִּדְבָּר וְאַחַת הוֹלֶכֶת לַיִּשּׁוּב. לִקְסָם קֶסֶם, הִתְחִיל לִקְסֹם קְסָמִים, לִשְׁמָהּ שֶׁל רוֹמִי וְלֹא עָלוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא וְלֹא עָלוּ, לִשְׁמָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְעָלוּ. קִלְקַל בַּחִצִּים, לִשְׁמָהּ שֶׁל רוֹמִי וְלֹא עָלוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא וְלֹא עָלוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְעָלוּ. הִדְלִיק נֵרוֹת וּפָנָסִין לִשְׁמָהּ שֶׁל רוֹמִי וְלֹא הִדְלִיקוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא וְלֹא הִדְלִיקוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְהִדְלִיקוּ. הֵצִיף סְפִינוֹת בִּנְהַר פְּרָת לִשְׁמָהּ שֶׁל רוֹמִי וְלֹא הָלְכוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא וְלֹא הָלְכוּ, לִשְׁמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְהָלְכוּ. שָׁאַל בַּתְּרָפִים, זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלּוֹ. רָאָה בַּכָּבֵד, אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּהָדֵין עֲרַבְיָא דְּנָכֵיס אִימְרָא וְחָמֵי בִּכַבְדֵיהּ. בִּימִינוֹ הָיָה הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלָיִם, הָיָה קִסְמוֹ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם בִּימִינוֹ. לָשׂוּם כָּרִים, כָּלוֹרְכִין. לִפְתֹּחַ פֶּה בְּרֶצַח, סְפַקְלָאטוֹרִין. לְהָרִים קוֹל, בְּסַרְפִּינִיסֵס. לָשׂוּם כָּרִים, עָשָׂה כַּרְקוֹמִין. לִשְׁפֹּךְ סֹלְלָה, אַבְנֵי בַּלִּסְטְרָא. לִבְנוֹת דָּיֵק, כְּבָשִׁין. וְכֻלָּם וְהָיָה לָהֶם כִּקְסָם שָׁוְא וגו׳, אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל, אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרִין בַּתּוֹרָה שֶׁנִּדְרֶשֶׁת שִׁבְעָה מִשִּׁבְעָה, וְעַכְשָׁיו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי נְבוּכַדְנֶצַּר קוֹסֵם עֲלֵיכֶם שִׁבְעָה מִשִּׁבְעָה, וְכָל כָּךְ לָמָּה וְהוּא מַזְכִּיר עָוֹן לְהִתָּפֵשׂ, זֶה דָּמוֹ שֶׁל זְכַרְיָה. וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד, זוֹ נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה (ירמיהו א׳:י״א), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָה הַשָּׁקֵד הַזֶּה מִשְּׁעַת שֶׁיָּנֵץ עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר פֵּרוֹתָיו עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, כָּךְ כָּל גְּזֵרָה לֹא הָיְתָה אֶלָּא מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב (דניאל ג׳:א׳).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִשְׁתַּכַּח דְּאַתְּ אָמַר כָּל דְּרוּמֵיהּ שִׁיתִּין וּפוּתְיֵיהּ שִׁית, צָרִיךְ הֶקֵּף חַד מִתְּלָתָא, אָמַר רַבִּי בַּנַּי בְּקָנֶה זֶה הָיָה מַעֲמִידוֹ וְנוֹפֵל מַעֲמִידוֹ וְנוֹפֵל, אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק לֹא הָיָה עוֹמֵד עַד שֶׁהֵבִיא כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְשָׁפְכוּ לְפָנָיו דִּימוֹס סָמַךְ עַל רַגְלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ (יחזקאל ז׳:י״ט). וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, מִבָּבֶל הָיוּ וּלְבָבֶל חָזְרוּ. וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים, זוֹ גָּלוּת יְכָנְיָה, אַתְּ מוֹצֵא מִשָּׁעָה שֶׁגָּלְתָה גָּלוּתוֹ שֶׁל צִדְקִיָּה יָצָאת גָּלוּת יְכָנְיָה לִקְרָאתָם וְהָיוּ מְכֻסִּים שַׂקִּים מִבִּפְנִים וּלְבָנִים מִבַּחוּץ וַהֲווֹן מַשְׁאֲלִין אִילֵּין לְאִילֵּין מָה אַבָּא עֲבֵיד מָה אִמָּא עֲבִידָא מָה אַחָא עֲבֵיד, וְאָמְרוּן לוֹן קְטִילִין אִינוּן, וַהֲוָה מְסַפֵּיד בְּחָדָא יָדֵיהּ וּמְקַלֵּס בְּחָדָא יָדֵיהּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וּפְאֵרֵכֶם עַל רָאשֵׁיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ (יחזקאל כ״ד:כ״ג). עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף, זוֹ שַׁלְשֶׁלֶת יוֹחֲסִים. וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב (תהלים י״ט:י״א). וְתִשָּׁבֵר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ, תְּרֵין אָמוֹרָיִן, חַד אָמַר כַּדּוֹ שֶׁל בָּרוּךְ עַל מַבּוּעוֹ שֶׁל יִרְמְיָה. וְחַד אָמַר כַּדּוֹ שֶׁל יִרְמְיָה עַל מַבּוּעוֹ שֶׁל בָּרוּךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיהו ל״ו:י״ח). וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר, מִבָּבֶל הָיוּ וּלְבָבֶל חָזְרוּ. מִבָּבֶל הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ (בראשית י״ב:א׳), וּלְבָבֶל חָזְרוּ: וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל (עזרא ה׳:י״ב).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי (ישעיהו מ״ד:כ״ז), צוּלָה זוֹ בָּבֶל, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צוּלָה, שֶׁשָּׁם צָלֲלוּ מֵתֵי דּוֹר הַמַּבּוּל, דִּכְתִיב: גַּם בָּבֶל לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל (ירמיהו נ״א:מ״ט).
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּתִיב: וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר (בראשית י״א:ב׳), לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שִׁנְעָר, שֶׁנִּנְעֲרוּ שָׁם מֵתֵי דּוֹר הַמַּבּוּל.
דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר, שֶׁמֵּתוּ בְּתַשְׁנוּק, בְּלֹא נֵר וּבְלֹא מֶרְחָץ.
דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר, שֶׁהֵן מְנֹעָרִים מִן הַמִּצְווֹת בְּלֹא תְרוּמָה וּבְלֹא מַעַשְׂרוֹת. שִׁנְעָר, שֶׁשָּׂרֶיהָ מֵתִים נְעָרִים. שִׁנְעָר, שֶׁהֶעֱמִידוּ שׂוֹנֵא וָעֵר, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, מִבָּבֶל הָיוּ וּלְבָבֶל חָזְרוּ. וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אַתְּ מוֹצֵא כֵּיוָן שֶׁרָאָה יִרְמְיָה יְרוּשָׁלַיִם חֲרֵבָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּשְׂרַף, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה לָהּ, הִתְחִיל עֲלֵיהֶם בַּהֲבֵל הֲבָלִים.
וישוב העפר אל הארץ כשהיה – מבבל היה ולבבל חזרו.
והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה – זה רוח הקדש כיון שנסתלקה רוח הקדש גלו. לכן הזהרו ועשו טובה והקב״ה יעזור לכם ויתן לכם חיים טובים בעולם הזה וגן עדן לעולם הבא וכן יהיה. אמן אמן. אמן.
סליק מדרש קהלת.
והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה – תנה לו כמו שנתנה לך, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחין שבהם קפלום והניחום בקופסא, טפשין שבהם הלכו ועשו בהם מלאכה, לימים בקש המלך את בגדיו פקחים החזירום לו מגוהצים, טפשים החזירום לו מלוכלכים, שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין, על פקחין אמר כלי ינתנו לאוצרותיהם וילכו לבתיהם לשלום, ועל טפשין אמר כלי ינתנו לכובס והם יחבשו בבית האסורין, אף הקב״ה על גופן של צדיקים הוא אומר יבא שלום ינוחו על משכבותם, ועל נשמתם הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (בשמואל ברמז קל״ד).
וישוב העפר על הארץ כשהיה – רבי חלקיה ורבי פנחס בשם ר׳ סימון אימתי תשוב הרוח אל האלהים כששב העפר כשהיה. ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע, רבי שמואל בר נחמני מתני לה בשם רבי אבדימי דמן חיפה לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ כבר תרומה, ואמר לו ראה שאני טהור וביתי טהור וככר שנתתי לך טהורה אם אתה נותנה לי כדרך שנתתיה לך מוטב ואם לאו הריני זורקה לפניך.
וישוב העפר – אל הארץ, א״ר אבהו כל הנאמר בפני המת יודע עד שיסתום הגולל, פליגי בה רבי חייא ורבי שמעון פן פזי חד אמר עד שיסתום הגולל, וחד אמר עד שיתעכל הבשל, מאן דאמר עד שיתעכל דכתיב אך בשרו עליו יכאב וגו׳. ומאן דאמר עד שיסתום הגולל דכתיב וישוב העפר על הארץ. הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק, נחר בהון רב אחא בר יאשיה, אמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא, אתא אמר ליה מנו מר, אמר ליה אנא אחי בר יאשיה, אמר ליה ולאו אמר רב מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא, אמר ליה ומנו מרי (אמר ליה) לא ידענא ליה, אמר ליה והא קרא כתיב וישוב העפר על הארץ, אמר ליה דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה, מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין ושאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין, חזייה דאית ביה מששא, אמר ליה ליקום מר לגו ביתא, אמר ליה גלית אדעתך דאפילו נביאי לא איקרי לך דכתיב וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם, אמר ליה והא כתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אמר ליה ההוא שעה אחת קודם תחית המתים.
דבר אחר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך – רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי זכרו את בוראכם עד שבחורותיכם קיימת, עד שברית כהונה קיימת שכתוב ובחור אותו מכל שבטי ישראל לכהן לי, עד שברית לויה קיימת שכתוב בו כי בו בחר ה׳ אלהיך מכל שבטיך, עד שברית מלכות קיימת שכתוב בו ויבחר בדוד עבדו, עד שברית ירושלים קיימת שכתוב בו העיר אשר בחרתי בה, עד שברית בית המקדש קיימת הכתיב ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה, עד שאתה קיים דכתיב ובך בחר ה׳ אלהיך, עד אשר לא יבאו ימי הרעה ימי הגולה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ לא טובה ולא רעה, עד אשר לא תחשך השמש זו מלכות בית דוד שנאמר בו וכסאו כשמש נגדי. והאור זו התורה שכתוב בה כי נר מצוה ותורה אור. והירח אלו סנהדרין, דתניא סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה. והכוכבים אלו הרבנים דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים.
וישוב העפר על הארץ כשהיה – מבבל היו ולבבל חזרו.
והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה – זה רוח הקדש כיון שנסתלקה רוח הקדש גלו.
ויעוד אלגסם אלי ענצרה אלתראבי חסב מא כאן, ואלנפס תנצרף אלי אלרב אלד׳י רכבהא פיה.
ולפני שיחזיר הגוף ליסודות העפר (שמהם הוא בא) לפי מה שהוא היה בתחילה. והנפש תלך אל ה׳ שהוא הרכיב אותה (בגוף האדם).
ויבוא הגוף ליסודו העפרי כפי שהיה, והנפש תלך אל האלהים אשר הרכיבה בו.
And the dust returns, etc – They came from Bavel and they returned to Bavel.⁠1
And the spirit returns – This is the Holy Spirit, for as soon as the Holy Spirit departed, they were exiled.
1. Alternatively, referring to the body, for God created Adam from dust. The body will return to the earth and turn into dust as it was originally. (Metzudat David)
וישוב העפר – זה הגוף שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה – אלו נפשות הצדיקים שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את י״י אלהיך.
וישוב – לא ישאר בגוף כי אם העצמות, גם הם ישובו עפר.
והרוח תשוב – זה הפסוק יכחיש האומרים שהרוח היא מקרה, כי המקרה לא ישוב.
AND THE DUST RETURNETH TO THE EARTH. Nothing of the body will remain except for the bones. They, too, shall turn into dust.
AND THE SPIRIT RETURNETH UNTO GOD WHO GAVE IT. This verse repudiates those who say that the spirit is an accident, for an accident does not return.⁠1
1. By accident, Ibn Ezra means something that does not have an independent existence. For example, a table may be painted red. Red is an accident.” The table could be any color and would still be a table. If the soul were an accident, without an independent existence, it would die with the body. There would be nothing returning to its source, as opposed to Kohelet’s statement. Hence, the soul is something that has its own independent existence.
כשהיה – כשנברא מן העפר.
וישוב העפר אל הארץ רומז להתפרקותו של הגוף וחזרתו ליסודותיו שהבולט והקרוב שבהם היא האדמה וגם מפני שההתפרקות הראשונה היא בד״כ [הפיכה] לאדמה.
והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ״רוח״ הוא שם עצם מרובה משמעויות. המשמעות הראשונה היא אויר נע ״רוח ים חזק״ (שמות י:יט) והאויר כיסוד ״ורוח אלהים מרחפת״ (בראשית א:ב). יש לרוח גם משמעות של רצון ״כל רוחו יוציא כסיל״ (משלי כט:יא) ״ונבקה רוח מצרים״ (ישעיהו יט:ג) [שמשמעו] דעתם וכוונתם, ״אל אשר יהיה שמה הרוח ילכו״ (יחזקאל א:יב). יש לרוח גם משמעות של כח החיים ״אשר בו רוח חיים״ (בראשית ו:יז) ״רוח הולך ולא ישוב״ (תהלים עח:לט) ו⁠[גם משמעות] של הדבר שנשאר מן האדם לאחר המוות והתפרקות הגוף והוא הדבר אשר אינו כלה ״והרוח תשוב אל האלהים״, ומשום שהשפע האלהי היורד על הנביאים מגיע אליהם באמצעות הרוח הזו שנזכרה לכן נקרא גם השפע הזה ״רוח״ ויש לו [כמה] מדרגות: הראשונה היא מה שנקרא רוח הקודש ״רוח ה׳ דבר בי ומילתו על לשוני״ (שמואל ב כג:ב) וגם לה יש מדרגות. ולאחר מכן באה מדרגת הנבואה וגם לה יש מדרגות. הראשונה היא ״ויהי כנוח עליהם הרוח״ (במדבר יא:כה) ״ואצלתי מן הרוח אשר עליך״ (במדבר יא:יז). ״רוח״ משמש בהשאלה גם לנבואה כוזבת אשר בעליה משקרים וטוענים שיש להם [נבואה] ״והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו״ (מלכים א כב:כב). בלשון חכמים [יש משמעות נוספת] ״רוח מזרחית, דרומית״ שמשמעו כיוון וצד.
ודברו כאן ״והרוח תשוב״ כוונתו לנפש השכלית המגיעה אל האדם בפועל, והיא השכל אשר הוענק לנפשו מאת השכל הפועל ונעשה תבנית לנפשו שיש בה הכנה של המין [כלומר, עוד לפני שהגיע אליה השכל היתה לנפשו יכולת הקליטה הבסיסית לקבל את השכל, כמו לכל המין האנושי]. ועל כך אמר שלמה ״גם בלא דעת נפש לא טוב״, (משלי יט:ב) שכן יכולת הקליטה כשלעצמה אינה מספיקה לשם השגת השלמות, כשם שהגימור החלק של המראה כשלעצמו אינו מספיק כדי שתופיע בה תמונה [של חפץ] אלא יש צורך שאותו החפץ יעמוד מולה, כך גם הנפש אם היא אינה עומדת מול השכל – כדי שייטבעו בה תמונות שכליות אמיתיות – הרי שהחיסרון פוגע בה והכאב והייסורים מגיעים ברציפות. דברו על הנפש ״תשוב״ מעיד שהיא עצם יציב שאינו כלה, שכן המקרה אינו ממשיך להתקיים בכוחות עצמו לאחר שכלה [העצם] הנושא אותו, ודבר זה מוכיח את טעותם של אלה הסוברים שהנפש היא מקרה1. מכיוון שהדברים המוזכרים בספר זה הם דברים טבעיים הנוהגים באופן טבעי, וחלק מהם הם דברים שמשתנים כפי שהוסבר קודם, והשינוי נובע מצד מקבלי הפעולה ולא מצד עושה הפעולה, לכן לא הוזכר בכל הספר הזה השם המפורש אשר הוא מורה על ישות נפרדת ואחידה, אלא [הוזכר] שם שהוא מונח משותף לאל ולמלאכים ולשליטים ולגדולים ולנכבדים הנעלים, כדי להבהיר שהאל ברא את הנבראים האלה וטבע בדברים את הטבע היציב הזה באמצעות הישויות הרוחניות והכוחות הנאצלים מן העולם העליון לעולם התחתון, וכמו שגם נאמר כבר שכל מעשה טבעי ייאמר עליו ״אצבע אלהים״ (שמות ח:טו) ו״מעשה אצבע״2 ועל פי זה נוהגים דבריו בכל הספר הזה. ובגלל הסוד הזה נאמר ״תשוב אל האלהים״ ולא נאמר תשוב אל ה׳ [השם המפורש], אע״פ ש״אלהים״ ו-ה׳ הן מילים נרדפות במקומות רבים, ולכן כל פרקי מעשה בראשית לא הוזכר בהם אלא ״אלהים״, ולאחר מכן – ובגלל המשך קיומו של היקום וקביעותם של הנבראים הנובעת מן השפע שהאל יתעלה שולח והוא הדבר המחזק אותם כדי שימשיכו להתקיים ולהתמיד – הוא הסמיך את הסיבה הראשונה לסיבות המתווכות ואמר ״ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים״ (בראשית ב:ד), ולאחר מכן הוא הציב את שני השמות האלה בזה אחר זה במשפט אע״פ שמשמעותם היא אחת, כמו ״ה׳ אלהים אתה החלות להראות את עבדך״ (דברים ג:כד) ודוגמאות רבות אחרות.
1. דעה זו מיוחסת לעתים לג׳עפר בן חרב, מחכמי המעתזלה בבגדאד (زرعي, الروح 177) ובמקורות אחרים למחמד בן הד׳יל, מחכמי המעתזלה בבצרה, שמביא זאת בשם הרופא היווני גאלינוס (ابن حزم, الفصل, م.5 ص.47). למעשה, עמדתו של גאלינוס לגבי הנפש מתאפיינת בעיקר בחוסר ידיעה (Rosen, Galen 4-5).
2. אין במקרא. הביטוי לקוח ממורה נבוכים א סו (בן מימון, מורה 171)
וישב העפר על הארץ כשהיה, וכן הענין בשאר היסודות. והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (שם שם, ז), ולזה ראוי שתשתדל בהשלמתה בעת שתוכל, כי אחר המות לא תוסיף שלמות, זולת מה שהגיעה אליו בעת החיים, בדבקותה לחומר.
ומשם והלאה וישוב העפר – יראה ודאי אם תשמע לעצתי זאת אשר יעצתיך מצד ג׳ חלקיך אלה אך מצד זה האחרון אי אתה יכול לצאת מידי הפסד. הנה עם זה כבר תעשה וגם יכול תוכל מה שאפשר לעשות מרדתה עמו אל שחת. אבל ישוב כל עצם אל עצמו ישוב העפר אל הארץ כשהיה כאשר לוקחת ממנה ר״ל שלא תסתבך הנפש עמו להלוה אליו בשאול אשר הוא הולך כמו שנאמר (תהלים ט״ז) כי לא תעזוב נפשי לשאול וגו׳.
והרוח תשוב – טהורה ונקיה אל האלהים אשר נתנה. והוא תכלית השתדלות האדם אשר אל גלוי מציאותו ואמותו כוון זה החכם מתחלה ועד סוף.
וכבר אמרנו למעלה אצל באשר הוא סוף כל האדם כי עד אשר תצא נפשו תמיד שם אדם עליו כמו שאמר למעלה כי הולך האדם אל בית עולמו וכאשר פירשנוהו.
אמנם אחרי מותו כבר תם שמו כי נפרדו חלקיו. ויקראו א״כ כל א׳ שמו כמו שקראם עכשיו לזה עפר ולזה רוח. והוא ענין נכון מסכים אל מה שאמרוהו החוקרים בכל כיוצא בזה.
וישוב העפר. החלק הארציי1: והרוח תשוב. לתת דין וחשבון2:
1. של האדם, שלא ישאר בגוף כי אם העצמות, וגם הם ישובו עפר (אבע״ז), שנאמר (בראשית ג יט) ׳כי עפר אתה ואל עפר תשוב׳ (לקח טוב).
2. ׳הרוח׳ הוא העצם השכלי (פירוש רבינו לאיוב יב י), והיא שבה ׳אל האלהים׳, לתת לפניו דין וחשבון. ובהוספות לאבות דר״נ מכת״י (שכטר, הוספה ב לנו״א פ״ז): ׳אדם נוצר מן האדמה וישוב אל האדמה, דכתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, זה שאמרו חכמים (משנה אבות ב׳:א׳) ולפני מי אתה עתיד ליתן את דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים ב״ה שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה וגו׳⁠ ⁠׳.
על הארץ – אל הארץ.
וישוב העפר – הגוף שהוא מעפר, כי תחלת יצירת האדם הראשון היה מן העפר, ישוב אז אל הארץ ולהתהפך להיות עפר כמו שהיה בתחלת היצירה.
והרוח – נשמת האדם תשוב אל המקור אשר ממנה נחצבה למעלה, אל האלהים אשר נתנה לו בעת הלידה.
וישב וגו׳ – יפה מעירנו החכם פיליפפזאָן, שסוף האחרון שבספרי תנ״ך מלמדנו מה שלימדנו ספר בראשית בתחלתו (בראשית ב׳:ז׳); וכאן סיום פרשה י״ב לפי הרמבמ״ן, ודברי המורה לפי בן זאב, והשאר היא חתימת הספר.
וישב העפר וגו׳ – א״ר אבהו, כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל, דכתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה.⁠1 (שבת קנ״ב:)
וישב העפר וגו׳ – כתיב הכא וישב העפר על הארץ כשהיה וכתיב התם (משלי י״ד) ורקב עצמות קנאה, מלמד שכל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים, וכל מי שאין קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים.⁠2 (שם שם)
וישב העפר וגו׳ – וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה – אימתי והרוח תשוב אל האלהים – לכשישוב העפר על הארץ כשהיה ואם לאו (שמואל א כ״ה) ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע.⁠3 (מ״ר)
והרוח תשוב וגו׳ – ת״ר, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה תן אותה לו בטהרה.⁠4 (שבת קנ״ב:)
והרוח תשוב וגו׳ – רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, והרוח תשוב אל האלהים – זו רוח הקודש,⁠5 אתה מוצא כיון שראה שלמה ירושלים חרבה וביהמ״ק נשרף וישראל גולים ורוח הקודש מסתלקת – התחיל עליהם בהבל הבלים.⁠6 (מ״ר)
1. פירש בספר איי הים הכונה לפי דרש זה, כי האדמה הנעשית עפר תיחוח מחמת חפירת הקרקע והושלכה ממקומה בשעת החפירה תארו בשם עפר, ואח״כ כאשר נרוץ הגלגל בתוך הבור, כלומר אחר שניתן האדם בכללו בתוך הקבר אז ישובו ויחזרו את העפר התחוח אל הארץ המחובר בקרקע עולם, וזהו אשר תארו בשם סתימת הגולל, ואז הרוח תשוב וגו׳ שאין בה חיות עוד, משא״כ עד אז יש לה עוד רגש לשמוע באיזה ערך מה שמדברים לפניו. וע׳ ברש״י ותוס׳ בבאור ענין סתימת הגולל.
2. ר״ל דמה שאמר דישוב העפר וגו׳ אין זה כלל מוחלט על כל האנשים, שהרי זה האיש שאין לו קנאה ותחרות אין עצמותיו נרקבים, אלא דבדרך כלל נקט, ועיין מש״כ השייך לענין זה בתו״ת ס״פ בראשית בפ׳ והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
3. ר״ל אז ישוב הרוח אל האלהים לכשישוב העפר על הארץ נקי מעונות וחטאים כמו שהיה נקי בשעת לידה, ואם לאו – כלומר כשלא ישוב העפר כמו שהיה נקי אז תקולע הנפש.
4. פשוט דדריש זה ממה שאמר אשר נתנה שהיא מיותר כמובן.
5. יתכן דדריש הלשון תשוב, דהשבה משמע שכבר היה אותו הדבר במקום ההוא והלך משם ועתה הוא שב, וא״כ מכיון דכתיב והרוח תשוב אל האלהים, הרי הוא רוח אלהי, רוח הקודש.
6. פשוט דדריש סמיכות הכתובים בענין שאינו דבוק כלל, דאחרי דהרוח תשוב אל האלהים א״כ איך זה אפשר לסמוך ולומר כמוסב על ענין זה הכל הבל, ולכן דריש בענין המתקבל וכדמפרש, שכיון שראה ברוה״ק חורבן וגלות אמר כי הכל הבל, כלומר כל גדולת עוה״ז, ואפי׳ גדולת ביהמ״ק, מאחר שסופו ליחרב, ורוחו הקודש ישוב אל האלהים ולא כמו הבית השלישי שיבנה ב״ב שקיומו יהיה עדי עד.
וְיָשֹׁב הגוף הבא מן1 הֶעָפָר2 עַל – אל3 הָאָרֶץ כְּפִי שֶׁהָיָה בתחלת היצירה4, וְהָרוּחַ היא נשמת האדם5 תָּשׁוּב אל המקור ממנו נחצבה למעלה6, אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ לו בעת הלידה7:
1. מצודת דוד. ואבן עזרא ביאר שהעצמות שישארו מן הגוף ישובו להיות עפר.
2. כי תחילת יצירת האדם הראשון היה מן העפר, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד. ולקח טוב ביאר נשמות הצדיקים.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד. ואמרו רבותינו (שבת קנב:), א״ר אבהו, כל שאומרים בפני המת יודע הוא עד שיסתם הגולל דכתיב ״וישוב העפר על הארץ כשהיה״, ועוד אמרו, כתיב הכא ״וישב העפר על הארץ כשהיה״ וכתיב התם (משלי יד, ל) ״וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה״, מלמד שכל מי שיש לו קנאה בליבו עצמותיו מרקיבים, וכל מי שאין קנאה בליבו אין עצמותיו מרקיבים. ועוד אמרו, ת״ר ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״, תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה תן אותה לו בטהרה, משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו, פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא, טפשים שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה, לימים ביקש המלך את כליו, פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין, טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין, שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין, על פקחין אמר ינתנו כליהם לאוצר והם ילכו לבתיהם לשלום, ועל טפשין אמר כליהם ינתנו לכובס והן יתחבשו בבית האסורים, אף הקב״ה על גופן של צדיקים אומר (ישעיהו נז, ב) ״יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם״, ועל נשמתן הוא אומר (שמואל א׳ כה, כט) ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״, על גופן של רשעים הוא אומר (ישעיהו מח, כב) ״אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה׳ לָרְשָׁעִים״, ועל נשמתן הוא אומר (שמואל א׳ כה, כט) ״וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע״. ובמדרש, רבי יהושע בן לוי פתר פסוק זה במקדש, ״והרוח תשוב אל האלהים״ זו רוח הקודש, אתה מוצא כיון שראה שלמה ירושלים חרבה ובית המקדש נשרף וישראל גולים ורוח הקודש מסתלקת, התחיל עליהם בהבל הבלים, מדרש רבה.
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובאבן עזראפסאודו-רש״יר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144