×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) שַׁלַּ֥ח לַחְמְךָ֖ עַל⁠־פְּנֵ֣י הַמָּ֑יִם כִּֽי⁠־בְרֹ֥ב הַיָּמִ֖ים תִּמְצָאֶֽנּוּ׃
Cast your bread on the waters; for you shall find it after many days.
תרגום כתוביםקהלת רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
אוֹשֵׁיט לְחַם פַּרְנָסוּתָךְ לַעֲנִיֵי דְּאָזְלִין בִּסְפִינָן עַל אַפֵּי מַיָּא אֲרוּם בָּתַר עִדָּן יוֹמִין סַגִּיאִין תַּמָּן תַּשְׁכַּח אַגְרָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי.

פרשה יא

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם – אָמַר רַבִּי בֵּיבַי אִם בִּקַּשְׁתָּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, עֲשֵׂה אוֹתָהּ עִם עֲמֵלֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין מַיִם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיהו נ״ה:א׳).
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָיִיתִי בָּא בַּיָּם רָאִיתִי סְפִינָה שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם, וְנִצְטָעַרְתִּי עַל תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד שֶׁהָיָה בָּהּ וְנִטְבַּע, וּכְשֶׁבָּאתִי לִמְדִינַת קַפּוֹטְקְיָא רְאִיתִיו שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לְפָנַי וְשׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת, נַמְתִּי לוֹ, בְּנִי, הֵיאַךְ עָלִיתָ מִן הַיָּם, אָמַר לִי רַבִּי בִּצְלוֹתָךְ טְרָדַנִּי הַגַּל לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעוּנִי לַיַּבָּשָׁה. אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי, מַה מַּעֲשִׂים יֵשׁ בְּיָדֶךָ, אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַסְּפִינָה פָּגַע בִּי אִישׁ אֶחָד מִסְכֵּן, אָמַר לִי זְכֵי בִּי, וִיהֲבִית לֵיהּ חַד עִיגּוּל, אָמַר כְּמָה דִּיהַבְתְּ לִי נַפְשִׁי בְּמַתְּנָךְ, כֵּן יִתְיְהֵב לָךְ נַפְשָׁךְ. וְקָרָאתִי עָלָיו: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. מַעֲשֶׂה בִּסְפִינָה אַחַת גְּדוֹלָה מְפָרֶשֶׁת לַיָּם הַגָּדוֹל, נְטָלָהּ הָרוּחַ וְהוֹלִיכָהּ לְמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם מְהַלְּכִין, כְּשֶׁרָאוּ שֶׁצָּרָתָן צָרָה, אָמְרוּ בּוֹאוּ וְנִשְׁתַּתְּפִינוּן בְּאִיצְטְרַכְיָא שֶׁלָּנוּ, אִם נָמוּת נָמוּת כֻּלָּנוּ, אִם נִחְיֶה נִחְיֶה כֻּלָּנוּ, הֵאִיר הַמָּקוֹם עֵינֵיהֶם וְנָטְלוּ גְּדִי אֶחָד וְצָלוּ אוֹתוֹ וְתָלוּהוּ בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל סְפִינָה, בָּאָה חַיָּה גְדוֹלָה לְרֵיחוֹ וְהִתְחִילָה גּוֹרֶרֶת בָּהּ עַד שֶׁהִשְׁלִיכָה לַמַּיִם הַמְהַלְּכִין וְהָלְכוּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ וְנִכְנְסוּ לְרוֹמִי תַּנּוֹן עוֹבָדָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וּקְרוֹן עֲלֵיהוֹן: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. בַּר קַפָּרָא מְקַפֵּל בְּשׁוּנִיתָא דְּיַמָּא דְקֵסָרִי, רָאָה סְפִינָה שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם הַגָּדוֹל וְאוֹטַפִּיטָא עוֹלֶה מִתּוֹכָהּ עָרֹם, כַּד חֲמִינֵיהּ בָּא אֶצְלוֹ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ וְנָתַן לוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים, מֶה עָשָׂה הִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ עוֹד שְׁלשָׁה סְלָעִים אֲחֵרִים, אָמַר לוֹ אָדָם גָּדוֹל שֶׁכְּמוֹתְךָ יוֹצִיא שְׁלשָׁה סְלָעִים אֲחֵרִים, לְבָתַר יוֹמִין אִתְצַיְדוּן יְהוּדָאֵי בַּהֲדֵין סַפְּפָסָא, אָמְרִין מַאן אָזֵיל וּמְפַיֵּיס עֲלֵינָא, אָמְרִין דֵּין לְדֵין בַּר קַפָּרָא דְּהוּא חָשׁוּב בְּמַלְכוּתָא, אֲמַר לוֹן וְיָדְעוּן אַתּוּן הֲדָא מַלְכוּתָא עָבְדָא מִידֵּי עַל מַגָּן, אָמְרִין לֵיהּ אִית הָכָא חֲמֵשׁ מָאוָון דְּדִינָרִין סַב יַתְהוֹן וְזִיל וּפַיֵּיס עֲלֵינָן. נְסַב חֲמֵשׁ מָאוָון דְּדִינָרִין וּסְלַק לְמַלְכוּתָא. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ אַנְטַפִּיטֵי עָמַד עַל רַגְלָיו וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, אָמַר לוֹ לָמָּה אִיצְטָעֵר רַבִּי לְהָכָא, אֲמַר לֵיהּ בָּעֵינָא מִינָךְ דְּתִתְרַחַם עַל אִילֵּין יְהוּדָּאֵי. אֲמַר לֵיהּ יָדַע אַתְּ דְּהָדֵין מַלְכוּתָא עָבְדָא כְּלוּם עַל מַגָּן, אֲמַר לֵיהּ אִית עִמִּי חֲמֵשׁ מָאוָון דְּדִינָרֵי סַב יַתְהוֹן וּפַיֵּיס עֲלֵינָן. אֲמַר לֵיהּ אִית אִילֵּין דִּינָרִין אִינּוּן יְהוֹן מִתְמַשְׁכְּנִין לָךְ חֲלַף חֲמִשָּׁה סְלָעִים דִּיהַבְתְּ לִי, וְאֻמָּתָךְ מִשְׁתַּזְבִין חֲלַף מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה דְּאוֹכֵלְתְּ וְאַשְׁקֵית יָתִי בְּבֵיתָךְ, וְאַתְּ זִיל בִּשְׁלָם בִּיקָרָא סַגִּי, וּקְרוֹן עֲלוֹי: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ הֲוָה מְטַיֵּיל עַל כֵּיף יַמָּא רַבָּה, חֲמָא אִילְפָא דְּמִיטָרְפָא בְּיַמָּא, כַּהֲרִיפַת עַיִן טְבַעַת וּטְבַע כָּל מַה דַּהֲוָה בָּהּ, חֲמָא חַד גְּבַר דִּיתֵיב עַל קוּרְשָׁא דִּסְפִינְתָּא, מִגַּלָּא לְגַלָּא סְלֵיק לְיַבֶּשְׁתָּא כַּד הוּא הֲוָה עַרְטִילָאי, וַהֲוָה מִיטַּמַּר בְּכֵיף יַמָּא. אֲרָעַת עָנְתָה דְּיִשְׂרָאֵל סָלְקִין לְרִיגְלָא בִּירוּשְׁלֵם, אֲמַר לְהוֹן מִן בְּנֵי עֵשָׂו אֲחוּכוֹן אֲנָא, הָבוּ לִי זְעֵיר כְּסוּת וְאֵיכַסֵּי בָּהּ תַּתָּאִי, דְּעָרְעַנִי יַמָּא וְלָא אִישְׁתֵּזַב גַּבָּאי מִידֵּי. אָמְרִין לֵיהּ כֵּן יִתְעַרְעֲרָן כָּל אוּמָּתָךְ. תְּלָה עֵינֵיהּ וַחֲמָא יַת רַבִּי אֶלְעָזָר דַּהֲוָה מְטַיֵּיל בֵּינֵיהֶן, אֲמַר מִסְתַּכֵּל אֲנָא דְּאַתְּ גְּבַר סַב וְיַקִּיר מֵאוּמָּתָךְ, וְאַתְּ חַכִּים בִּיקָרֵי דִּבְרִיָּיתָא, אֶלָּא זְכֵי בִּי וְהַב לִי תַּכְסִית דַּאֲכַסֵּי בָּהּ תַּתָּאִי דְּעַרְעֲרָן יַמָּא. הֲוָה עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ שֶׁבַע אִיצְטַלְוָון, שְׁלַח חַד וְיַהֲבֵיהּ לֵיהּ, אוֹבְלֵיהּ לְבֵיתֵיהּ וְאוֹכְלֵיהּ וְאַשְׁקֵיהּ וִיהַב לֵיהּ תְּרֵין מָאוָון דִּינָרִין, וְאַרְכְּבֵיהּ אַרְבְּעָה עֲשַׂר פַּרְסִין, וַעֲבַד לֵיהּ יְקָרָא סַגִּי עַד דְּאַעְלֵיהּ לְבֵיתֵיהּ. לְבָתַר יוֹמִין מֵת קֵיסָר הָרָשָׁע וְאֵימַנּוֹ לֵיהּ מַלְכָּא תְּחוֹתֵיהּ, גְּזַר עַל מְדִינְתָּא הַהִיא כָּל גּוּבְרִין לְקַטָּלָא וְכָל נְשַׁיָא לְבִיזָה. אֲמָרוּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ זִיל וּפַיֵּיס עֲלֵינַן, אֲמַר לוֹן אַתּוּן יָדְעִיתוּן הֲדָא מַלְכוּתָא עָבְדָא מִידֵּי עַל מַגָּן, אֲמָרוּ לֵיהּ אִית הָכָא אַרְבְּעָה אַלְפִין דִּינָרִין סַב יַתְהוֹן וְאִזֵיל וּפַיֵּיס עֲלֵינַן. נְסַב יַתְהוֹן וּסְלַק, וְקָם עַל תְּרַע מַלְכוּתָא, אֲמַר לוֹן אִיזְלוּן אִימְרוּן לְמַלְכָּא חַד גְּבַר יְהוּדָאי קָאֵים עַל תַּרְעָא בָּעֵי מִישְׁאַל שְׁלָמָא דְּמַלְכָּא, אֲמַר אַעֲלוּנֵיהּ, כַּד חֲמִינֵיהּ מַלְכָּא שְׁדָא מֵעַל כּוּרְסְיֵיהּ וּנְפַל עַל אַנְפּוֹהִי, אֲמַר לֵיהּ מַאי עִיסְקֵיהּ דְּמָרִי הָכָא, וּלְמָה אִיצְטָעֵר מָרִי לְהָכָא, אֲמַר בְּגִין דְּתִתְרַחַם עַל הֲדָא מְדִינְתָּא וְתִתְבַּטֵּל הֲדָא גְּזֵרְתָא. אֲמַר לֵיהּ אוֹרָיְיתָא כְּלוּם כְּתִיב בָּהּ שִׁיקְּרָא, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ לָא כְתִיב בְּתוֹרַתְכֶם: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳ (דברים כ״ג:ד׳), לָמָּה, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם (דברים כ״ג:ה׳), וּכְתִיב: לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא (דברים כ״ג:ח׳), וַאֲנָא לָא בַּר עֵשָׂו אֲחוּכוֹן אֲנָא, וְלָא גְּמָלוּן לִי חֶסֶד, וּמַאן דַּעֲבַר אַדְאוֹרָיְיתָא חַיָּיב לְקַטָּלָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ אַף עַל פִּי דְּהִינוּן חַיָּיבִין לָךְ תִּישְׁבּוֹק וּתְרַחֵם עֲלֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ וְאַתְּ יָדַע הֲדָא מַלְכוּתָא עָבְדָא מִידֵּי עַל מַגָּן, אָמַר לֵיהּ אִית עִמִּי אַרְבַּעַת אַלְפִין דִּינָרִין, סַב יַתְהוֹן וְאִיתְרַחַם עֲלֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ אַרְבְּעָה אַלְפִין הַלָּלוּ יְהוֹן לָךְ יְהִיבִין חֲלַף תְּרֵין מָאוָון דִּיהַבְתְּ לִי, וּמְדִינְתָּא כּוּלָּהּ תְּהֵא מִשְׁתַּזְּבָא בְּגִינָךְ, חֲלַף מֵיכְלָא וּמִישְׁתְּיָא דְּאוֹכֵלְתְּ וְאַשְׁקֵת יָתִי. וְעוּל לְבֵי גְּעָא וְגִנְזֵי דִּידִי וְסַב לָךְ שַׁבְעִין אִיצְטַלְוָון דִּלְבוּשָׁן, חֲלַף אִיצְטְלָא דִּיהַבְתְּ לִי, וְזִיל בִּשְׁלָם עַל אוּמָּתָךְ וְאַשְׁבִּיקִין בְּגִינָךְ, וּקְרוֹן עֲלוֹי: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דִּבְכָל יוֹם הֲוָה נָסֵיב חַד עִיגּוּל וּמְקַלֵּק לְיַמָּא רַבָּא, חַד יוֹמָא אֲזַל וּזְבֵין חַד נוּן, קָרְעֵיהּ וְאַשְׁכַּח בֵּיהּ סִימָא, אָמְרוּ לֵיהּ הַיְידֵי הוּא גַּבְרָא דְּקָם לֵיהּ עִיגּוּלֵיהּ, וּקְרוֹן עֲלוֹי: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עוֹבָדָא הֲוָה בִּפְרַגְמָטוּזְטוֹס שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ בַּהֲדֵי אִסְרַדְיוֹט חַד, כְּשֶׁהֵן מְהַלְּכִין זֶה עִם זֶה קָשַׁר עִמּוֹ חִבָּה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר הִכְנִיסוֹ עִמּוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ. לְבָתַר יוֹמִין אִיתְצַיָּד הַהוּא פְּרַגְמָטוּזְטוֹס דַּהֲוָה מְזַבֵּין מָנִין מְגַעְגְּעִין בִּדְמָא, שְׁמַע הַהוּא אִסְרַדְיוֹט וַאֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ עָבֵיד הָכָא, תַּנֵּי לֵיהּ עוֹבָדָא, אֲמַר לֵיהּ כַּד אַתְּ נָפֵיק לְמִיתְדָנָא אֵימָא לְהוּ פְּלַן חַכִּים עֲלַי זָכוּ, כַּד נְפַק לְאִתְדָנָא אֲמַר פְּלוֹנִי חַכִּים עֲלַי זָכוּ. אֲמָרוּן לֵיהּ מַה זָּכוּ אַתְּ יָדַע לְדֵין, אֲמַר לוֹן אֲחוֹי דִּקְטִילָא הֲוָה חַיָּיב לִי וְלָא הֲוָה לֵיהּ מַה יִּתֵּן וּנְסֵיבִית יַת מָנוֹי וִיהָבִית יַתְהוֹן לְדֵין לִמְזַבְּנָא יַתְהוֹן לִי, אָמְרִין נֶאֱמָן מִנֶּאֱמָן קַבֵּיל, וְהוּא נָפֵיק לְדִימוֹס, וּקְרוֹן עֲלֵיהּ: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי סִימָאי פָּתַר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אָמַרְתָּ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם (בראשית י״ח:ה׳), חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר, וּבַיִּשׁוּב, וְלֶעָתִיד לָבוֹא. בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנְּנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (שמות ט״ז:ד׳). בַּיִּשּׁוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה (דברים ח׳:ח׳). לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ (תהלים ע״ב:ט״ז). אָמַרְתָּ: וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, חַיֶּיךָ אֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר, וּבַיִּשּׁוּב, וְלֶעָתִיד לָבוֹא. בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וגו׳ (יחזקאל ט״ז:ט׳). בַּיִּשּׁוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: רַחֲצוּ הִזַּכּוּ (ישעיהו א׳:ט״ז). לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם רָחַץ ה׳ אֶת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן (ישעיהו ד׳:ד׳), אָמַרְתָּ: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם (בראשית י״ח:ד׳), חַיֶּיךָ אֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר, וּבַיִּשּׁוּב, וְלֶעָתִיד לָבוֹא. בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: עֲלִי בְאֵר וגו׳ (במדבר כ״א:י״ז). בַּיִּשּׁוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם וגו׳ (דברים ח׳:ז׳). לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶאֱמַר: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וגו׳ (יואל ד׳:י״ח). אָמַרְתָּ: וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ (בראשית י״ח:ד׳). חַיֶּיךָ אֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר, וּבַיִּשּׁוּב, וְלֶעָתִיד לָבוֹא. בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ (תהלים ק״ה:ל״ט). בַּיִּשּׁוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כ״ג:מ״ב). לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם וגו׳ (ישעיהו ד׳:ו׳).
שלח לחמך על פני המים – מעשה באדם אחד שהיה רגיל בצדקה, נכנס וישב בספינה באת הרוח וטבעה את הספינה בים וראהו רבי עקיבא ובא להעיד על אשתו שתנשא לאחר והלך אצל ישיבה להעיד עליו ולא הגיע עת לעמוד עד שבא אותו האיש ועמד לפניו, אמר ליה בני לא אתה שטבעת בים, א״ל הן, א״ל ומי העלך, א״ל רבי צדקה שעשיתי, א״ל בני מגין אתה יודע, אמר ליה כשירדתי למקום מצולה שמעתי קול רעש גדול שהיו אומרים זה לזה רוץ ונעלה אותו האיש שהוא בעל צדקה, באותה שעה פתח רבי עקיבא ברוך שבחר בתורה ובדברי חכמים, שכך כתיב שלח לחמך על פני המים וגו׳.
מעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, ובאת אלמנה אחת ועמדה לפניו א״ל רבי פרנסני, א״ל העבודה שאין בקופה של צדקה כלום, אמרה ליה רבי אם אין אתה מפרנסני נמצאת מאבד אלמנה ושבעה בניה, עמד ופרנסה משלו כדי פרנסתה, לימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער על המטה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, בנימין הצדיק שקיים אלמנה ושבע בניה ימות לשנים מועטות, באותה שעה בקשו מלאכי השרת רחמים קרעו לו גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.
סייב טעאמך עלי וגה אלמא, פאן מע תעאקב אלאייאם תגדה.
הפקר את מזונך על פני המים (תעשה הרבה גמילות חסדים והטבות) גם כשאינך רואה תמורה לכך. שבהמשך הזמן תמצאנו (בעת הצורך שלך אתה תמצאנו ממקום שמשם יגיע אליך).
שַלַח לחמך על פני המים – עשה טובה וחסד לאדם שיאמר לך לבך עליו שלא תראנו עוד, כאדם המשליך מזונותיו על פני המים.
כי ברֺב הימים תמצאנו – עוד ימים באים ותקבל תשלומיך. ראה מה נאמר ביתרו: קראן לו ויאכל לחם (שמות ב׳:כ׳), וסבור שהוא איש מצרי ולא יראנו עוד. סופו שנעשה חתנו ומלך על ישראל והכניסו תחת כנפי השכינה וזכו בני בניו לישב בלישכת הגזית.
Cast you your bread upon the waters – Do goodness and kindness to a person about whom your heart tells you that you will never see him again,⁠1 like a person who casts his food upon the water's surface.⁠2
For after many days you will find it – Days will yet come, and you will receive your recompense.⁠3 Look what is stated about Yisro, "Call him and let him eat bread,⁠"4 and he thought that he [Moshe] was an Egyptian and that he would never see him again. What was the end? He became his son-in-law and reigned over Yisroel and [Moshe] brought him under the wings of the Divine Presence, and his sons and grandsons merited to sit in the Chamber of Hewn Stone.
1. Do kindness without anticipating reciprocity from the receiver. (Seforno) Or, when giving charity, needy Torah scholars should be given priority. The Gemara in Maseches Bava Kamma 17a states that Torah is symbolized by water. Thus, when you "cast your bread,⁠" cast it first to the needy Torah Scholars. (Derech Hachayim)
2. Alternatively, also give charity to people you do not know. (Ibn Ezra)
3. Alternatively, for you will find its reward in the World to Come. (Targum)
4. Shemot 2:20.
שלח לחמך על פני המים – פשוטו של פסוק להיות זורע במקום שיש שם לחלוחית מים שהזרע מתברך כי ברוב הימים בימי קציר תמצאנו. ופירוש על בעלי צדקה. אמ׳ רב פפי אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמילי תורה שהם עמלים שנמשלה למים כי ברוב הימים אם תפול לצרה תמצאנו יתנצל מתוך צרה. ר׳ אלעזר בשם ר׳ סימא פתר קרא באברהם אבינו שנאמר וירא והנה שלשה אנשים וגו׳ וכתי׳ יוקח נא מעט מים וכו׳ וכנגדן פרע המקום לבניו. במדבר. לחם מן השמים. בארץ. ארץ חטה ושעורה. לעתיד. יהי פסת בר בארץ. מכן ואילך הכן מדעתך כי ברוב הימים תמצאנו וכן הוא אומ׳ נותן לרש אין מחסור. ואו׳ קרנו תרום בכבוד.
שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו – פתרונו: זרע זרעך במקום מוצא מים, שאפילו אם תהיה תבואה של אחרים לוקה כל ימות השנה בעצירת מטר, אתה בשנת בצורת לא תדאג, לפי שזרעת זריעתך על פני המים.
וברוב הימים – הם ימי הקציר, תמצא שזריעה שזרעת עשתה פירות.
שלח לחמך על פני המים – לאותו אדם שתהיה סבור שלא תיהנה ממנו לעולם, עשה לו טובה.
שהרי לרוב ימים – גם הוא יעשה לך טובה.
שלח – יזהיר מי שיש לו שיהיה נדיב ותהיינה ידיו פתוחות למי שיכיר ולמי שאיננו מכיר.
ויש אומרים: כי אלה המים הם מימי ברֵכה ויש שם דגים. ואין לנו צורך לפירוש הזה.
CAST THY BREAD UPON THE WATERS. Kohelet charges the person who has wealth to be generous and to open his hands both to those whom he recognizes and to those whom he does not recognize.⁠1
There are those who say that “the waters” referred to in our verse are waters of a pool which has fish.⁠2 There is no need for this interpretation.
1. According to this interpretation, cast thy bread upon the waters means “be charitable to all.”
2. This interpretation takes cast thy bread upon the waters literally. It means feed the fish, for in the future they will provide you with food (Meijler).
שלח לחמך וסחורתך על פני המים באניות להרויח, כי ברוב ימים תמצאינו.
שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו גם זו לשון הפרזה והגזמה המעודדת את האדם להיות נדיב ולעשות חסד עם כל אחד בלי להפלות אף אחד לעומת רעהו, שכן מה שמושלך למים אי אפשר לדעת אל מי יגיע ואם ייהנה ממנו חיה או אדם. לפיכך אמר שגמילות חסדים בכל המקרים כמעט מביאה פרי ואין האדם מצטער עליה, אפילו אם לעתים הדבר אורך זמן רב.
וזהו: שלח לחמך על פני המים וג׳, תן חלק לשבעה וג׳ ולא יעמיק בהתחשבות בהפלגה, כי שומר רוח לא יזרע וג׳, אבל:
גול על י״י דרכיך ומחשבותיך ובבוקר זרע וג׳, כי אינך יודע וג׳. וזהו הפסק שקדם זכרו, ובזה נגמר הפסק פעם עשירית.
שלח לחמך, ר״ל מזון שכלך והוא המושכלות, על פני המים והוא מרוצת זה הנמצא הטבעי, וקח התחלות דרושך ממנו כי ברב הימים תמצאנו (שם יא, א) בזה האופן. ובזולת זה לא תגיע אליו, כי לא יתכן לקנות שום מושכל מזולת לקיחת ההתחלות מן החוש.
ועתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך: שלח – יראה תמיד תהיה כוונתך להשקיף אל מה שיהיה באחרית הימים יותר מן הנרצה לפי שעה ושתוציא זמנך וממונך בעסק החכמה והתורה אע״פ שלא תייעד השכר והתועלת כי אם לימים רבים והוא אחר המות.
[עוד הנהגות הראויות לחכם]:
שלח לחמך. אף על פי שהמלך והשרים לא יעשו הראוי להם להיטיב לזולתם1, אתה אל תחדל, ׳שלח לחמך׳ להיטיב לזולתך: על פני המים. המוליכים במהירות גם אל ארץ מרחק2: כי ברוב הימים. שתתמיד בזה, תמצאנו, שתקנה שֵׁם מטיב לכל3, וימציאך חן בעיני אלהים ואדם4:
1. כמו שהתבאר בפרק הקודם.
2. כלומר, תעשה חסד אף לאנשים הנמצאים רחוק ממך, ׳עשה טובה וחסד לאדם שיאמר לך לבך עליו אל תראנו עוד, כאדם שמשליך מזונותיו על פני המים׳ (רש״י). והאלשיך כתב שהכוונה למין הצדקה המעולה ביותר שמנה הרמב״ם (פ״י מהל׳ מתנו״ע ה״ז-ט) שהוא הנותן ואינו יודע מי המקבל והמקבל אינו יודע מי הנותן, כאילו השליך את הלחם על פני הנהר ומצאו העני במקומו.
3. כי ברוב הימים תמצאנו - עוד ימים באים ותקבל תשלומך (רש״י), והתשלום יהיה בכך שתקנה לך שם טוב.
4. ע״פ לשה״כ במשלי (ג ד) ׳ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם׳, ומכאן שבמציאות חן שייך לשון ׳מציאה׳, ולכן פירש ׳תמצאנו׳, שתשיג לעצמך שם טוב, ושם טוב זה יגרום לך למצוא חן בעיני ה׳ ובעיני האנשים. ובמשנה באבות (ב׳:ז׳) אמרו: ׳מרבה צדקה מרבה שלום קנה שם טוב קנה לעצמו׳, ורבינו מפרש שם שכולו עניין אחד: ׳מרבה צדקה - והוא התעוררות הנפש להיטיב לזולת, והוא שלימות תכונה בה [המידה בנפש הגורמת לאדם להיטיב לאחרים היא נקראת ׳צדקה׳, והיא תכונה משלימות הנפש], מרבה שלום לעצמו ולזולתו, וזה כי מצד מה שקנה שם טוב בהיטיבו לזולת ובהשתדלו להשבית מדנים, שהוא מפעולות הצדקה, יוכל על זה בהיותו נשוא פנים מצד השם טוב וכו׳, וכמו כן מרבה שלום במה שקנה לעצמו תכונת ההיטיב לזולת בהרבותו אותה, ובזה ידמה ליוצרו, ויקנה שלום במנוחתו מכל מקטרג כחוק מדה כנגד מדה, כאמרו (ישעיה לב יז) ׳והיה מעשה הצדקה שלום׳⁠ ⁠׳. ונמצא ביאור המשנה לדעת רבינו, כי ע״י הצדקה מרבה שלום, והכוונה לשני סוגי שלום, מול האחרים ובתוך האדם עצמו, ושוב ביאר התנא ׳קנה שם טוב׳, כלומר שהשלום שבין האדם לאחרים ישיג ע״י שמרבה צדקה כי בכך יקנה לעצמו שם טוב וישמעו דבריו לעשות שלום בין אדם לחבירו. ו׳קנה לעצמו׳, היינו שמרבה שלום לעצמו גם כן, כי ע״י שהולך בדרכי ה׳ ועושה צדקה עושה שלום לעצמו מאת המקטרגים עליו, ולא יזיקו למנוחתו במותו. ואולי נרמזו שני אלה במציאות חן בעיני ׳אלקים ואדם׳.
שלח לחמך על פני המים – ולא תחשוב שהמים יוליך אותו למרחוק למקום שלא תמצא אותו כי ברבות הימים תמצאנו והוא ענין משל לומר תן מלחמך אף למי שתחשוב עליו שלא תראנו עוד לקבל ממנו הגמול כי אחר ימים רבים תקבל ממנו תשלום גמול.
וראוי לומר לכל מתחכם משל הדיוט האומר דרך לעג למי שיעשה דבר אין תועלת בו: שלח לחמך על פני המים, כי ברֹב הימים תמצאנו.
שלח לחמך וגו׳ – פעל הצליח מגזרת צלח שהוראתו עבר הלאה, למדנו לשון הקדש בזה שצריך אדם לבקש להתגבר על המונעים ולהכניס ממונו בסכנת איבוד אם רוצה שתצא לו תועלת מרובה, ובלבד שישכיל (השכיל נרדפו של הצליח) כלומר שישים שכל על מעשיו שלא יהיו מעשי שוטות; וזה ענין מקרא שלפנינו, הכנס נכסיך המועטים בסכנה קטנה וברוב הפעמים לא תאבדם.
שלח לחמך וגו׳ – אמר רב ביבי, אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלים בתורה, שאין מים האמורים כאן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיהו נ״ה) הוי כל צמא לכו למים.⁠1 (שם)
שלח לחמך וגו׳ – רבי אלעזר ב״ר סמאי פתר קרא באברהם אבינו, אמר ליה הקב״ה אתה אמרת ואקחה פת לחם – חייך שאני פורע בזה לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא, במדבר – דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, בישוב – דכתיב ארץ חטה ושעורה,⁠2 לעתיד לבא – דכתיב (תהלים ע״ב) יהי פסת בר בארץ, וכן מה שאמרת ורחצו רגליכם, אני פורע לבניך במדבר – דכתיב (יחזקאל ט״ז) וארחצך במים3 ובישוב שנאמר (ישעיהו א׳) רחצו הזכו,⁠4 ולעתיד לבא דכתיב (שם ד׳) אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון, וכן מה שאמרת יוקח נא מעט מים, אני פורע לבניך במדבר – שנאמר (פ׳ חקת) עלי באר,⁠5 בישוב שנאמר ארץ נחלי מים, ולעתיד לבא דכתיב (יואל ד׳) והיה ביום ההוא יטיפו ההרים עסיס וגו׳ וכל אפיקי יהודה ילכו מים. וכן מה שאמרת והשענו תחת העץ, אני פורע לבניך במדבר שנאמר (תהלים ק״ה) פרש ענן למסך,⁠6 בישוב שנאמר בסכות תשבו,⁠7 לעתיד לבא – דכתיב (ישעיהו ד׳) וסוכה תהיה לצל יומם וגו׳.⁠8 (מ״ר)
1. ר״ל להנות להעוסקים בתורה, וכנראה רומז למ״ש בפסחים נ״ג ב׳ כל המטיל מלאי לכיס של תלמיד חכם זוכה וישב בישיבה של מעלה, ופירש״י מטיל מלאי – נותן סחורה לת״ח להשתכר בה, ובכתובות קי״א ב׳ אמרו העושה פרקמטיא לת״ח כאלו מתדבק בשכינה, וזהו שיעץ כאן גם בסתם צדקה שטובה להעניק לת״ח מפני הזכות הגדול שבזה כמבואר. ועיין מש״כ לעיל (ז׳ י״ב) בפסוק כי בצל החכמה בצל הכסף, ומפרש כאן הלשון כי ברוב הימים תמצאנו בכנוי לעוה״ב שהוא עולם שכולו ארוך.
2. נראה דסמיך גם אסוף הפסוק לא תחסר כל בה, דענין כזה שייך יותר לתשלום גמול באהבה.
3. כנוי להקדושה והטהרה שהכין הקב״ה את ישראל טרם קבלו את התורה, יעו״ש במפרשים.
4. וסופי׳ הסירו רוע מעלליכם, וזהו אות על רצון הקב״ה בקרבתן של ישראל, וזהו ג״כ מענין תשלום גמול על מעשה אברהם בנתינת המים, משום דמלבד הגמ״ח מנתינת גוף המים יש לו שכר גם על כונתו בנתינת המים שיטהרו מעבודת כוכבים כמבואר שם שנדמו לו כערביים שעובדים לאבק של רגליהם, ועל זה ניתן שכרו שיטהר הקב״ה את ישראל מעונות. והא דשם אמר וארחצך במים דמשמע דהקב״ה בעצמו כביכול ירחץ וינקה את ישראל מעונותיהם ובישעי׳ אמר רחצו וגו׳ דמשמע דישראל בעצמן יטהרו וינקו וזה אין כל כך אהבה והתקרבות, אמנם באמת הוא מדה כנג״מ דבעד קיחת המים אמר כביכול דהוא בעצמו ירחצם, אך רחיצת הרגלים היה ע״י עצמם כמ״ש ורחצו רגליכם לזאת גם רחיצת ישראל מעון עבודת כוכבים תהיה ע״י עצמם כמו ששם היה הרחיצה מעבודת כוכבים כנודע וע׳ פירש״י שם, וקיחת המים של אברהם כיון שכונתו היה שירחצו בהמים מעלה עליו הכתוב כאלו הרחיצם בעצמם ולזאת אמר כביכול וארחצך במים היינו בעצמו כביכול – וא״ל דהרחיצה של הקב״ה בעצמו כביכול היה על שאר עבירות לא כן עון עבודת כוכבים החוב מוטל על ישראל בעצמן להתרחץ ולהתטהר כמובן וכמו שם שרחצו בעצמן וכנ״ל.
5. וסופי׳ חפרוה שרים ודרשו שם וכי חפירה היתה שם אלא שנתנה בזכות אבות שנקראו שרים שנאמר פתח צור ויזובו מים כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו.
6. להיות צל על ראשיהם דוגמת השענם תחת העץ כדי להסתר מחום היום.
7. וצ״ל דזכות התשלומין בזה הוא זכות המצוה מישיבת סוכה, דבישיבה עצמה אין כל יתרון לחשבה לתשלום גמול.
8. כמש״כ לעיל אות ו׳. וכפי הנראה מהמשך כל דרשה זו מפרש הלשון כי ברוב הימים כמו בימים הרבה, כלומר בזמנים רבים, ודריש דאימתי הם הזמנים הרבים, במדבר ובישוב ולעתיד לבא.
והזהיר כאן שלמה המלך ע״ה שיהיה האדם נדיב ותהיינה ידיו פתוחות למי שיכיר ולמי שאיננו מכיר1, וכך המשיל את משלו ואמר2: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, עשה טובה וחסד לאדם שאתה סבור שלא תראנו עוד ולא ישיב לך על הטובה3, כאדם המשליך מזונותיו על פני המים4, כִּי בְרֹב הַיָּמִים – אחר ימים רבים5 תִּמְצָאֶנּוּ – תקבל ממנו תשלום גמול6:
1. אבן עזרא.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. וכן מצינו ביתרו (שמות ב, כ) ״קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם״, סבור היה יתרו שמשה הוא איש מצרי ולא יראנו עוד, וסופו של יתרו שנעשה חתנו ומלך על ישראל והכניסו תחת כנפי השכינה וזכו בני בניו לישב בלשכת הגזית, רש״י. ולקח טוב ביאר, תזרע במקום שיש שם לחלוחית מים שהזרע מתברך, כי בימי הקציר תמצאנו, והנמשל, תעשה צדקה, כי בעת צרה זה יעמוד לך להנצל. ובמדרש, אמר רב ביבי, אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלים בתורה, שאין מים האמורים כאן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) ״הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״ מדרש רבה. ואמרו רבותינו (אבות דברי נתן ג׳:ט׳), מעשה באדם אחד שהיה רגיל בצדקה, נכנס וישב בספינה באה הרוח והטביעה את הספינה, ראהו רבי עקיבא ובא להעיד על אשתו שתנשא לאחר והלך אצל ישיבה להעיד עליו ולא הגיע עת לעמוד עד שבא אותו האיש ועמד לפניו, אמר ליה בני לא אתה שטבעת בים?! א״ל הן, א״ל ומי העלך? א״ל רבי, צדקה שעשיתי! א״ל בני מנין אתה יודע? אמר ליה כשירדתי למקום מצולה שמעתי קול רעש גדול שהיו אומרים זה לזה ״רוץ ונעלה אותו האיש שהוא בעל צדקה״ באותה שעה פתח רבי עקיבא, ברוך שבחר בתורה ובדברי חכמים, שכך כתיב ״שלח לחמך על פני המים״. ועוד אמרו (בבא בתרא יא.), מעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, ובאה אלמנה אחת ועמדה לפניו, אמרה לו רבי פרנסני! א״ל העבודה (לשון שבועה) שאין בקופה של צדקה כלום! אמרה לו רבי, אם אין אתה מפרנסני נמצאת מאבד אלמנה ושבעה בניה, עמד ופרנסה משלו כדי פרנסתה, לימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער על המיטה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה, רבש״ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, בנימין הצדיק שקיים אלמנה ושבע בניה ימות לשנים מועטות?! באותה שעה ביקשו מלאכי השרת רחמים, קרעו לו את גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו, ילקוט שמעוני. ועוד דרשו, ר׳ אלעזר ברבי סימאי פתר באברהם אבינו, אמר לו הקב״ה אתה אמרת למלאכים (בראשית יח, ה) ״וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם״, חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבוא, במדבר שהוריד להם מן, בישוב שנאמר (דברים ח, ח) ״אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה״, לעתיד לבוא שנאמר (תהלים עב, טז) ״יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ״, מדרש רבה. וראה שם במדרש שכל דבר שעשה אברהם למלאכים הקב״ה החזיר כנגדו לבניו.
תרגום כתוביםקהלת רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144