×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ט) וְיֹתֵ֕ר שֶׁהָיָ֥ה קֹהֶ֖לֶת חָכָ֑ם ע֗וֹד לִמַּד⁠־דַּ֙עַת֙ אֶת⁠־הָעָ֔ם וְאִזֵּ֣ן וְחִקֵּ֔ר תִּקֵּ֖ן מְשָׁלִ֥ים הַרְבֵּֽה׃
Further, because Kohelet was wise, he still taught the people knowledge. Yes, he pondered, sought out, and set in order many proverbs.
תרגום כתוביםקהלת רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזראפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וְיוֹתֵר מִן כָּל בְּנֵי אֱנָשָׁא הֲוָה שְׁלֹמֹה דִי מִתְקְרֵי קֹהֶלֶת חַכִּים וְתוּב הֲוָה מְאַלֵּיף מַנְדְּעָא יָת עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאַצֵּית לְקָל חַכִּימַיָּא וּבְלַשׁ בְּסִפְרֵי חוּכְמְתָא וּבְרוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ תַּקִין סִפְרֵי חוּכְמְתָא וּמְתִלִין דְּסִכְלְתָנוּ סַגִּיאִין לַחֲדָּא.
הֲבֵל הֲבָלִים – תָּנֵי הֶחֱזִיק עָשִׁיר בְּדָבָר טוֹב, תְּחִלָּתוֹ רָעֵב הוּא לוֹ, הַמִּתְיַשֵּׁן בּוֹ עֲשָׂאוֹ לְמִרְמָס. גַּם עָנִי כִּי דַל חֶלְקוֹ, גַּם עֵינָיו לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ חֵלֶק שֶׁמֵּעֵז בּוֹ עָשִׁיר, לָזֶה תַּאֲוָה וְלָזֶה תַּאֲוָה, שְׁנֵיהֶם שָׁוִין לַקֶּבֶר, הַכֹּל הָבֶל.
ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם – דרש רבא למד דעת את העם דאגמרה בסימני טעמין ואסברה במאי דדמי ליה.
ואזן וחקר – אמר עולא אמר רבי אלעזר בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים, אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצאה בת קול ואמרה לו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני.
ואלפצ׳ילה פי כון קהלת עאלמא חכימא, אנה לם יזאל יפיד אלנאס במערפתה, ואנה חרר ורתב ות׳בת חכאיאת כת׳ירה.
והעדיפות בהיות קהלת יודע וחכם. (המשך מהפסוק הקודם) שהוא עדיין מועיל לאנשים בידיעותיו, ושהוא ערך וסדר וקבע ספורים רבים (משלים).
והיתרון במה שקהלת יודע וחכם הוא בכך שלא חדל מלהועיל לבני אדם בידיעותיו, ודקדק ותקן וקבע דברים רבים.
ויותר שהיה קהלת חכם – ויותר ממה שנכתב בספר זה היה קהלת חכם.
ואִזֶן – עשה אזנים לתורה, כקופה זו שאין לה אזנים ליאחז בהן, ובא ועשה לה אזנים, שתיקן עירובין לסייג שמירת שבת, ותיקן נטילת ידים סייג לטהרה, וגזר על השניות סייג לעריות.
And besides that Koheles was wise – More than what is written in this book"1 Koheles was more [=יוֹתֵר wise.
He weighed – He made handles2 for the Torah, like a basket which has no handles with which to grasp it, and he came along and made handles for it,⁠3 for he instituted "Eiruvin" as a safeguard for the observance of the Shabbos, and the ritual washing of the hands as a safeguard for purity, and he instituted secondary forbidden marriages as a safeguard for the prohibitions against incest.
1. Alternatively, "In addition to his virtue of being a wise man, Koheles also taught others and made them wise.⁠" (Metzudat David)
2. I.e., ears [אזן]. See Maseches Eiruvin 21b. Alternatively, "ואזן" means, "he let them hear.⁠" (Metzudat David)
3. By applying "handles" to various mitzvos, he made it easier to grasp them, in the same manner as it is easier to grasp a utensil with handles than one that is without handles. (Sifsei Chachomim)
ויותר שהיה קהלת חכם – כלומר אפי׳ אמרו מדעתו קהלת היה ראוי לכוף אזננו לשמעם ויותר שאמרם ברוח הקדש שהיה קהלת חכם. ז׳ פעמים נזכר קהלת במגלה זו. ואלו הן. דברי קהלת. אמר קהלת. אני קהלת. אמרה קהלת. אמר קהלת. שהיה קהלת בקש קהלת. שכל דבריו לא הוסיפו ולא גרעו משבעה ספרים שבתורה. בראשית, ואלה שמות, ויקרא, וידבר, ויהי בנסוע, ויהי העם, אלה הדברים. ויותר שהיה קהלת חכם לתועלת עצמו עוד זכה וזיכה לימד דעת את העם דעת התורה והמצוות ודעת יחוד השם ודעת יום הדין.
ואיזן וחיקר – פתח להם אזנים להוציא דבר מתוך דבר להבין ולהשכיל דעת ובינה. איזן כמו אזנים של קופה גדולה שהיא מטלטלת על ידי אזנים כך התורה נלמדת על ידי פירושיה.
וחיקר – שלא היה אדם יכול להגות ולסבור בדברי תורה כל עיקר עד שעמד שלמה לסבור ולהגות בדברי תורה ונתן דרך ופתח למשכילים (לסברים) ולמבינים להבין דבר מתוך דבר ומדרש ממדרש והכל לקחו דרך לדרוש פסוקי התורה. אמ׳ רב נחמן משל לחכם אחד שמצא חרישה של קנים ולא היה אדם יכול לכנוס בתוכה נטל את המגל והיה עושה בה שביל והיו הכל נכנסין בתוכה כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להבין (ולסבור) בדברי תורה ומשעמד שלמה התחילו הכל לסבור בדברי תורה.
תקן משלים הרבה – אמ״ר חנינא משל לבאר עמוקה שהיו מימיה מתוקין וצונין ולא היה אדם יכול לדלות ולשתות מימיה בא פקח אחד וקשר חבל בחבל ודלה ושתה. כך דברי תורה מדבר לדבר דבר למד מענינו ודבר למד מסופו ממשל למשל עד שעומד על דבר תורה לכך נאמר תקן משלים הרבה לשון שול תשולו לה כך הם המשלים מושך דבר לדבר וכן הוא אומ׳ באיוב ויסף איוב שאת משלו ויאמר. היא חכמתו אל תהי קל בעיניך שעל ידי משל האדם עומד על דברי תורה. אמ״ר יודן כל האומר דברי תורה זוכה שתשרה עליו שכינה שנק׳ יהב חכמתא לחכימין ומנדעה לידעי בינה.
ויותר שהיה חכם – על חכמות הללו.
עוד לימד – אותה חכמה בעל פה.
דעתא – כדי שידעו ויחכמו העם.
ואזן וחיקר – נתן אוזניו ולבו לחקור עינייני העולם ואת החכמות ותיקן ספר משלי.
א. כן בפסוק. בכ״י המבורג: לדעת.
ויותרעוד – תמיד, כמו: עוד טמאתו בו (במדבר י״ט:י״ג).
ואִזֵן – שירים.
או: חיבור מאזני החכמה.
או: הוא מן אזנים, כעינין השמיע.
וחִקר – והורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה, ויהיה פוֹעַל יוצא לשני פעולים.
תקן משלים הרבה – וידבר שלשת אלפים משל (מלכים א ה׳:י״ב).
AND BESIDES THAT KOHELETH WAS WISE, HE ALSO TAUGHT THE PEOPLE KNOWLEDGE. The meaning of od (also) is “consistently.”1 Compare, od (is yet) in: his uncleanness is ye t (od) upon him (Num. 19:13).
AND PONDERED.⁠2 Ve-izzen (he pondered) means: [he composed balanced] songs.⁠3 Ve-izzen might also mean: he composed books which pondered wisdom.⁠4 On the other hand, ve-izzen (and sought out) might be related to oznayim (ears) [in: opening ears] (Is.42:20). It means he lectured.⁠5
AND SOUGHT OUT. He taught the people various ways to investigate knowledge.⁠6 According to this interpretation, ve-chikker (and sought) has two objects.⁠7
AND SET IN ORDER MANY PROVERBS. Compare: And he spoke three thousand proverbs (1 Kings 5:12).
1. Ibn Ezra renders our phrase: He consistently taught the people knowledge.
2. Hebrew, ve-izzen.
3. Izzen comes from the root alef, zayin, nun, meaning “weighed” or “balanced (as on a scale)” Ibn Ezra renders ve-izzen as “he balanced,” and interprets “he balanced” as short for “he balanced poems.” That is, he composed poems whose lines are divided into two parts. Each half of the line has the same number of accents as the other half. The poems thus consisted of balanced lines.
4. According to this interpretation, ve-izzen means “he weighed.” That is, he weighed the teachings of wisdom, or he pondered wisdom.
5. According to this interpretation, ve-izzen means “he made the ear to hear.” That is, he taught.
6. According to Ibn Ezra, ve-chikker (and sought) means: he taught people how to seek knowledge. Ibn Ezra renders thus because the verse speaks of Kohelet as a teacher.
7. It is a causative. It applies to 1) Kohelet, who taught people how to seek knowledge, and 2) the people who were taught how to seek it. Ve-chikker is a pi'el, an active form. It is not usually causative. Hence, Ibn Ezra points out that here it is a causative.
ויותר שהיה קהלת חכם עוד יותר למד דעת את העם ואיזן – הבינם בחכמתו, ותיקן להם משלים הרבה.
ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר ותכן משלים הרבה אין ספק שמי שמלמד את חברו דעתו מתרבה ומתרחבת ויוצאת מן הכח אל הפועל יותר ממי שלומד בשביל עצמו, שכן בגלל השוני בין שכלי האנשים בהבנה ובדרישה [של הידע] ובידיעות שונות יופנו אליו שאלות שונות ועניינים שונים, והוא יידרש לתת תשובה לכל אחד, והוא ישתמש בשביל כל אדם או בשביל כל שאלה במחשבה מיוחדת לה, ושכלו יתווסף וכח הביטוי שלו יתרחב ודיבורו ישתפר ויתווספו לו מדעים וידיעות של השראה ורעיון מחודשים שלא התגלו לו כאשר למד בשביל עצמו, שכן נפשו של אדם אחד אינה מתפשטת אל עניינים רבים ושונים כמו שיתפשטו נפשותיהם של אנשים רבים. על כן אמר שקהלת הוסיף חכמה על חכמתו המקורית וידיעותיו שרכש לבדו ע״י כך שנהג תמיד ללמד את האנשים ולהדריכם ולהורות להם על השלמות ולדחוף אותם לעבר מה שיועיל להם בעולם הזה ובבא וע״י כך נוספו לו חכמות ומעלות. משמעות המילה ״עוד״ היא התמדה ורציפות כמו ״עוד טומאתו בו״ (במדבר יט:יג) ״עוד כל ימי הארץ״ (בראשית ח:כב) וע״פ זה הוא אמר: בנוסף לכך שקהלת התמיד [189א]] בחכמה ובחקירותיה ובבקשת סודותיה הוא השתדל תמיד ללמד את האנשים ולחנכם, ולא הסתפק בשלמותו האישית, אלא השפיע [העניק] משלמותו שנתן לו האל על כל מי שהיה מוכן לכך, משום שזוהי הידמות לאל יתעלה כפי יכולת האדם, כמו שנאמר שהפילוסופיה היא הידמות לאל ואימוץ מידותיו כפי היכולת1, ועם זאת מטרתו וכוונתו היתה להציג דעות נכונות ורצויות ודרכים ישרות ואמיתיות, והוא לא הסתפק במצב מסוים ונעצר בו אלא התמיד בחקירה ובדרישה. יש אומרים ש״אזן״ נגזר מ״מאזניים״ כלומר שקל דברים ודעות זה מול זה וערך אותם וסידר אותם בסדר נכון כאילו עשה זאת במאזניים עד אשר אימץ את המסתבר ביותר והנכון ביותר. ״וחקר״ בדיקה וחיפוש ובחינה כדי שידע להבדיל בין הנכון למוטעה. ויש אומרים שהמשקל [בערבית ״וזן״, דומה ל״אזן״] הזה הוא משקל השירים והמשלים שכתב, כמו שאמר ״תקן משלים הרבה״, והפירוש הראשון נכון יותר שכן שיריהם באותה תקופה לא היה בהם משקל, אלא היו הרצאת דברים בביטויים מושאלים ובאמצעות דברי דמיון לפי דרך השירה בעניין זה שהיא המטאפורה והסיפור בלבד, בלי משקל, והראיה היא ששיר השירים ומשלי [ערוכים] בלשון מטאפורית של הרצאת דברים ומשל, בלי משקל, ואם ישנם כמה פסוקים שבהם יש חריזה או משקל הרי שאין זה מתוך כוונה של המחבר אלא במקרה, שכן דבר זה איננו מתרחש באופן סדיר ואינו כפוף לסדר מסוים. ויש אומרים ש״אזן״ הוא פועל הגזור מ״אוזן״ ו״אזניים״ והוא כמו שאומרים בערבית ״אד׳ן אלמוד׳ן״ כלומר השמיע קריאה, וכך גם נקראות בערבית ״אלמוד׳נאת״ אותן [הנשים] אשר מודיעות [על חגיגות], כלומר הוא השמיע להם ולימד אותם כיצד להאזין וכיצד לשמוע את ענייני החכמה וכיצד מבקשים את החכמה וכיצד לומדים אותה, וכך גם ״חקר״ הוא פועל יוצא כלומר הורה לאנשים את דרכי חיפוש החכמה.
תקן משלים הרבה נאמר ״וידבר שלושת אלפי משל״ (מלכים א ה:יב), וייתכן שאלה היו ספרים ערוכים עניין אחרי עניין בדומה לספרי הוגי הדעות, וייתכן שהם היו [משלים שנועדו] להוראת המידות ותיקונן וספר אחד כלל משלים רבים. [לפי הסברה] הראשונה זה היה דומה לשיר השירים [ולפי הסברה] השנייה זה היה כמו משלי וקהלת אתה יודע שרבים מספרינו אבדו ולא מצאנו אלא הזכרת שמם בלבד, כמו ״דברי הימים של מלכי ישראל״ ו״דברי הימים של מלכי יהודה״ שאליהם מפנים כאשר מזכירים את סיפוריהם בנביאים, ו״ספר הישר״ (יהושע י:יג) וספר עדו הנביא2 וגד החוזה ונביאים אחרים, וישנם כאלה שרק חלקם נמצא [בידינו] כמו ספר עובדיה אשר לא ייתכן שבמשך כל חייו לא התנבא אלא נבואה אחת על אדום ונפסקה נבואתו, וכך גם יונה. לפיכך יתכן שהיו לשלמה ספרים אחרים מלבד אלה אלא שהם אינם נמצאים [בידינו]. ובאשר לשלושת הספרים האלה הרי הם כוללים שלושה סוגים של עניינים. הראשון הוא משלי המפציר בכל אדם ואדם ללמוד את המידות הנאות ולהתנהג בדרך המשובחת והממוצעת, ומטיף לאהבת החוכמה ומאמץ לנטות אליה בלבד ולא לדבר אחר ולרחוק מן התאוותנות ומאהבת ההנאות הגופניות והתאוות החייתיות ומן ההימשכות אחרי פיתויי החומריות, ו⁠[לדאוג] שהנפש לא תטה לעבר חמדת העניינים החומריים ומתיקות פיהם בטווח הקצר בגלל בורותה [של הנפש] בעניין היעלמותה [של המתיקות] בטווח הארוך, כפי שתיאר אותה ואמר ״כי נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות״ (משלי ה:ג), כפי שביארנו את עניינו במקומו. השני הוא קהלת שהוא ההתעמקות במדעים הטבעיים וחקירתם ובקשת סודות הנבראים ומטרותיהם כפי שאמר בסופו ״למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת״ (להלן י), והוא מגלה לאדם את סודות ההתחלות והסופים והגורמים והתוצאות וכדומה, ולאחר מכן מודיע לאדם על סופו שאין מפלט ממנו כדי שימאס בעולם הזה שאינו קבוע ויחשוק בעולם הבא אשר בו המשך הקיום והתמדתו כפי שבואר קודם. השלישי הוא שיר השירים אשר בו ביאר את היעד האמיתי והמטרה העליונה והאיחוד עם השכל שהנפש מגיעה אליו, ואת ההארה באורו הבוהק [של השכל] ואת השקיעה באורו של האל יתעלה הנובעת מכך, ודבר זה לא יתקיים אלא לאחר השגת שתי מדרגות קודמות. הראשונה היא תיקון המידות ושיפורן וזיכוך הנפש וטיהורה מעכירות החומר והתיאורים [המצטיירים בנפש והנובעים מן] הדמיונות הגשמיים, ולאחריה קניית החוכמה וטביעת התמונה של המהות האמיתית של הנבראים בנפש כדי שיוטבעו בה השלמות והמושכלות האמיתיים עד שיהפכו לחלק ממנה, ובאופן זה היא תכיר את כל הנבראים ותגלה בהם את עקבות החוכמה האלהית ותצמח בה תשוקה חסרת פשרות ותאווה עזה להתאחד עם אותה המעלה המרוממת, והיא תיהפך ע״י כך למהות אמיתית בפועל ותצא מחשכת הכח הנפשי, וע״י כך היא תיהפך לאחת מן האמיתות השכליות המופיעות בפועל, וזו היא פסגת המדרגות של אצילות האדם ושיא אושרו אשר עליו אמר דויד לשלמה ״דע את אלהי אביך״ ולאחר מכן ״ועבדהו״ ולאחר מכן ״אם תדרשנו ימצא לך....⁠״ (דברי הימים א כח:ט) וכמו כן אמר ״כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו״ (תהלים צא:יד-טו). שלושת הספרים האלה מקבילים לשלושה שלבים בחיי האדם שכן בשנות הינקות אין לאדם יכולת להבהיר לעצמו [מושגים על] טוב וגם לא ורע [ולכן הן מוצאות מכלל חשבון] ובשנות הנעורים – בגלל התגברות החום הטבעי ורתיחת נוזלי הגוף ושפע עצמתם של הכוחות הטבעיים והחייתיים – האדם נזקק לתרגול ולכפייה ולחינוך וללימוד בדרכי נועם ועדינות והערמה על טבע [האדם]. לכן ספר משלי [ערוך] בצורה זו כלומר בצורת חידות ומשלים, שכן משל אפשר לומר אותו למתחיל לפי צורתו החיצונית ומשמעות הביטויים שבו ו⁠[השומע] יבין אותו במהירות ויבין את מטרתו, ואם יראה [המורה] ש⁠[התלמיד] מעוניין במה שהוא מעבר לכך ושדעתו יכולה לשאת זאת ושכלו איתן אז יסביר לו את מהותו הפנימית ויבהיר לו מעבר לכך [לצורה החיצונית], ואם לא הרי ש⁠[התלמיד] יסתפק בעניין זה בצורה החיצונית ויפיק מכך תועלת ולא יגרם לו מכך סלידה ולא נזק. ספר קהלת מתאים לשנות הבגרות שכן רתיחת נוזלי הגוף כבר נרגעה, ואש הבערה שככה מעט והתאוות נחלשו בגלל תחילת ההיחלשות של הגוף, והצמיחה הסתיימה, והכוחות החייתיים נחלשו בגלל החלשות החום הטבעי, ובד״כ האדם נוטה [בשלב זה] לקבל תוכחה ולקבל את המדעים ולאהוב אותם והוא מסוגל לספוג עניינים שונים ומנוגדים בגלל יציבות רעיונותיו, ולכן נקרא הספר הזה גם ספר הפרישות מכיוון שהוא גורם לאדם להיות פרוש מן העולם הזה [ולמאוס בו] ומבליט את הפגמים שבו וחוסר הקביעות שבו ואת העובדה שלעתים נדירות הרוצים בו זוכים בו, ואף אם זכו בחלק ממנו הרי שדבר זה לא יישאר ולא יתמיד כפי שכבר בואר. וכאשר מגיע האדם למאיסה בעולם הגשמי הוא מגיע [כתוצאה מכך] אל השאיפה לעולם הבא הרוחני והוא מתאמץ להשיגו כפי יכולתו ומוכנותו. באשר לשנות הזקנה לאחר ההגעה אל המעלה הגבוהה ביותר שהיא הידע והחכמה בשנות הבגרות, הרי שלא נותר אלא טוהר החשיבה וההתנתקות מכל דבר המושג בחוש ושקיעת הנפש באהבת האל יתעלה ושמחתה בו וההתמסרות לכבודו וההיפרדות מכל דבר גשמי, וזוהי מטרת שיר השירים כאילו הוא אומר שזהו השיא של כל השירים שקדמו לו והוא הציר אשר סביבו הם סובבים. מן הראוי היה שיוצב אחרי קהלת כפי שעושים הוגי הדעות אשר מציבים את מדע האלוהות לאחר מדעי הטבע בסדר הלימוד וקוראים לו מה שאחרי3 הטבע מבחינה זו, ולפי האמת הם קוראים לו מה שלפני הטבע מבחינת הנשגבות והעדיפות על הטבע, ובדומה לכך הוצב [שיר השירים] לפני קהלת, וגם כדי שלא יעברו ממנו לספר קינות [איכה] שעניינו מנוגד ואילו המעבר מקהלת שעניינו הפרישות והקץ האחרון והמוות שבו חתם ״וסבבו בשוק הסופדים״ (קהלת יב:ה) אל קינות הוא מתאים. באשר להצבת קהלת ושיר השירים לפני רות הרי שאין זה מתאים שכן סיפור רות קודם בזמן, ובנוסף לכך בסופה נמצא ייחוסם של דויד ושלמה ולא [ייתכן] להקדים את תיאור חכמתו לפני [תיאור] לידתו. כמו כן מגילת אסתר אין זה ראוי שתוצב לפני קינות שכן היא מאוחרת ממנה, שכן מרדכי ואסתר לאחר ירמיהו לאחר חורבן בית ראשון במסגרת שבעים השנה ששהו ישראל בבבל4, ועל כן סידור חמש מגילות בזו הצורה הוא עניין הכרחי כפי הראוי, ואמנם ישנם עותקים מעטים שסודר בהם המקרא בצורה שונה מן המקובל באזור שלנו אך הצורה המקובלת אצלנו היא הצורה הרווחת כמעט אצל כולם5.
1. הגדרה זו מביא יצחק ישראלי (הירשפלד, ישראלי 132).
2. ע״פ המדרש זה שמו של איש האלהים שבא מיהודה הנזכר במלכים א פרק יג (בבלי סנהדרין קד:א). ״מדרש עידו הנביא״ מוזכר בדברי הימים ב יג:כב.
3. כך כונתה המטאפיזיקה בימי הביניים.
4. על דעה זו חוזר תנחום בתחילת פירושו לאסתר (בכתב יד ב) אך מפירושו לדניאל (קאפח, דניאל עמ׳ 26-27) מתברר שהוא מחשיב את הזמן שבין הצהרת כורש לחנוכת ביהמ״ק השני בימי דריוש כחלק משבעים השנה ששהו העם בבבל ובתקופה זו אירע לפי דעתו מעשה אסתר.
5. סידור המגילות לפי תנחום הוא: רות, שיר השירים, קהלת, איכה ואסתר. זהו סידור המבוסס על הסדר ההיסטורי של כתיבת המגילות וכך מסודרות המגילות בכתבי יד של המקרא ממוצא ספרדי. לעומת זאת בכתבי יד ממוצא אשכנזי מסודרות המגילות לפי סדר החגים שבהם הן נקראות: שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר (ליוור, מגילה עמ׳ 638). תנחום הכיר כנראה גם כתבי יד אשכנזיים.
ויותר – ר״ל ונשאר, וכמוהו ׳ואת היותר החרמנו׳ (שמואל א ט״ו:ט״ו).
ושאר מה שהיה קהלת חכם באלו הענינים, ר״ל בכשרון המעשה ובענין החכמה, למד בו עוד דעת את העם, שקל במאזני שכלו איך ראוי שיהיה מנהג האדם באלו הדברים, וחקר בהם ותקן משלים הרבה (שם שם, ט) יביאו האדם לאהוב הנאהב ולהרחיק מה שראוי. וזה היה ממנו בספר משלי, וזה מה שיתבאר ממנו שספר קהלת נעשה קודם משלי.
ולזה הודיע ענין תשוקתו וכונתו בעיון הזה ואמר ויותר שהיה קהלת חכם – יראה כי נוסף על מה שהיה קהלת חכם בהגיעו אל סוף אמיתת עיוניו אלו הנה לא נתקררה דעתו להיותו חכם בחכמתו ולאכול לבדו פתו. אבל רצה עוד להועיל לזולתו וללמד דעת את העם אשר ראוי לחוס עליהם כי קנא בהוללים הטועים בעיונם והיה טעותם זה אבן נגף וסיר מכשול לפני כל באי עולם למצוא להם עילה ועלילה להשליך נפשם אחרי גיום. ולחמול עליהם להציל משחת נפשם השתדל כל זה ההשתדלות אשר בו אזן וחקר ותקן משלים הרבה.
והנה בג׳ ענינים אלו כלל כל אופני הלמוד שנשתמש בהם בו כי מאמר אזן כוון כל מה שכוונו בחלק הא׳ לתת סבה מכרעת לכל בעל שכל לשמוע ולהאזין דבריו. ויהיה אזן יוצא לשני. ובמלת חקר רמז אל מה שכללו בשני אלו החלקים הסמוכים. אם החלק השני אשר בו העביר החקירה על כל חלקי הפעולות הנמצאות לאדם מצד היותם אנושיות ולא מצא בהם קורת רוח שתהיינה כלנה או שום ענין אחד מהנה יתרון האדם על שאר הבעלי חיים. ואם החלק הג׳ אשר בו הניח הדעת האמתי המחוייב מן החקירה הקודמת. גם שבו העמיק בחקירת החפוש בענינים היוצאים אל המציאות אשר בהם בדק ומצא וידע כי כן.
ובאמרו תקן משלים הרבה כוון אל הג׳ חלקים הנמשכים אחריהם אשר בהם הוכיח ובירר ואמת דעתו אל כל בעל שכל בבחינת ג׳ חלקיו בתקון משלים נאותים קרובים מאד המשל אל הנמשל ולפעמים יבארהו הוא בעצמו. כי בעצמו הלמוד הראוי ללמד דעת את העם. כי בחלק הד׳ שהוא הראשון אל שלשתן אמר יש רעה חולה ראיתי. עשר שמור. טוב ילד. החכמה תעוז. מי כהחכם. אני פי מלך. על הענין הנפלא ההוא כמ״ש. ובחלק הה׳. עיר קטנה. אם רוח המושל. אם קהה. אם ישוך. אי לך. שכלם הם משלים מעולים מוכיחים אל הכח המתעורר מה שהוכיחו הראשונים אל הכח השכלי. גם בחלק הו׳ אמר עד אשר לא תחשך. וסוגרו וגו׳. וכל הענין ההוא. גם עד אשר לא ירתק. והנה לכלול ג׳ חלקים אלו אמר משלים הרבה. כמו שאמרו ז״ל (גיטין מ״ו.) רבים שלשה. ולפי זה הוסיף במלות הללו על סדר נכון. כי במלת אזן כלל א׳. ובמלת חקר כלל ב׳. ובתקן משלים הרבה כלל ג׳. והוא נכון.
ואחר שכולל בפסוק זה אופני למודו בזה הספר נעתק לכלול מה שהיה כונתו בו וקיום ראיותיו ומופתיו. ומה שעלה בידו מעיוניו.
[מבאר את עבודת קהלת ללמד דעת את העם, ולמה הוצרך לזה]:
ויותר שהיה קהלת חכם. ועם מה ׳שהיה קהלת׳ ׳יותר חכם׳ ויודע משאר חכמי דורו, עוד לימד דעת את העם, ׳עוד׳ השתדל ׳יותר׳ מהם ׳ללמד את העם דעת׳, ולזה איזן וחיקר, הורה אותם דרכים להאזין ולחקור דברי הקדמונים1, ולזה תיקן משלים הרבה לשבר את האוזן2, כאמרו (מלכים א׳ ה יב) ׳וידבר שלשת אלפים משל׳3:
1. ׳איזן׳ הוא לשון האזנה בפועל יוצא, שלימד את העם להאזין ולחקור את דברי הקדמונים. וכן לשון אבע״ז ׳וחקר - והורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה׳.
2. על ידי משליו לימד את העם איך להבין את דברי הקדמונים, הרי שאיזן וחיקר על ידי משלים.
3. וכ״כ אבע״ז. וראה בהקדמה לשיר השירים מה שנתבאר על פסוק זה, ובביאור שם.
למד דעת. בספרים מדוייקים כ״י ובמקראות קדמוניות מהדפוס למד במקף בלא טעם אחר והמ״ם בפתח כן דינו כי הוא מהדגוש בפלס אבד ושבר בריחיה כמ״ש במכלול דף ע״ד ובשרשים ומסורת כ״י מצאתי בפ׳ בלק יזל מ֙ים֙ עוד למד⁠־ד֙עת֙ דמיין בטעם.
ואזן – מלשון האזנה ושמיעה כמו האזינו השמים (דברים ל״ב:א׳) והוא מלשון אוזן.
תיקן – עשה וחבר.
ויותר וגו׳ – יותר ממה שהיה קהלת חכם בעצמו, עוד היה בו מעלה יתרה, כי למד דעת את העם והיה מחכים את אחרים.
ואזן – היה מאזין להם דברי חכמה, כי היה לו לשון למודים להבין לזולת.
וחקר – הורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה.
תקן – עשה וחבר משלים הרבה, כמו שנאמר וידבר שלשת אלפים משל.
ויותר – כלומר מלבד שהיה קהלת (שלמה) חכם, עוד למד דעת את העם ואזן – שקל במאזני שכלו,
וחקר – בכל דבר שבעולם.
גם תקן משלים הרבה – הכוונה על ספר משלי שלמה.
ויתר וגו׳ – וכל שהחכים קהלת יותר והוסיף חכמה כן השתדל ללמדה להמון העם.
ואזן – שקל במאזני שכלו; ומאזנים ממקור אוזן, או לדיוק השיקול, או מפני צורת הכלי בימי קדם.
משלים – שעל ידיהם הדבר נשמע יותר אל האוזן (נזם זהב באף חזיר, משלי י״א:כ״ב ודומיו).
עוד למד דעת וגו׳ – דרש רבא, מאי דכתיב ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם – דאגמריה בסימני טעם ואסברה במאי דדמי ליה.⁠1 (עירובין כ״א:)
ואזן וחקר וגו׳ – אמר עולא א״ר אלעזר, בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים שנאמר ואזן וחקר.⁠2 (שם שם)
ואזן וחקר וגו׳ – אמר רב יהודה, רמז לאיסור שניות מן התורה, דכתיב ואזן וחקר תקן משלים הרבה.⁠3 (יבמות כ״א.)
1. קבע מסורות וסימנים בתיבות המקרא ובגירסא של משנה, וע״י פיסוק טעמים שלמד אותם ידעו ויזכרו יותר, וגם אסברה בדמעי ליה. ועי׳ מש״כ בענין דרשה זו בארוכה בתו״ת פ׳ בראשית בפ׳ ויצו ה״א על האדם ובס״פ תשא ובר״פ ויקרא בפ׳ מן הבהמה ובפ׳ חקת בפ׳ וממדבר מתנה ובר״פ דברים. עוד י״ל הכונה דאסברה במאי דדמי ליה ע״ד הפסוק וידבר שלשת אלפים משל דפי׳ המפרשים דדבריו היה כ״כ עמוקים אשר לכל דבר עמוק היה צריך שלשת אלפים משל להבינו – כי מדרך ההסברה הוא אשר לנמשל עמוק צריך משל וע״י המשל מובן הנמשל, ואם המשל ג״כ עמוק מהבין אז צריך גם לזה המשל עוד משל וכן הלאה, וזה דאמר וידבר וגו׳ ר״ל שלהסביר דבריו העמוקים היה צריך שלשת אלפים משל ותפס ג׳ אלפים ע״ד מספר הפרזה. ומזה אנו יודעים חכמתו כמה גדולה. והנה ידוע אשר לערות מכלי גדול לכלי קטן אשר פיו צר מאד אי אפשר יען כי זרם המשקה ההולך ברעש יעבור על פי הכלי קטן והמשקה תשפך מחוץ לכלי קטן ולא אל פיו, לזאת אם צריך לערות לכלי קטן אז צריך לערות גם מכלי קטן רק שהוא גדול מעט מהכלי קטן אשר הוא מערה לתוכו, כן הוא בלימוד החכמה, כי החכם היותר גדול אי אפשר לו ללמוד עם קטן שבקטנים כי חכמתו הגדולה אין באפשרו להסביר בהסברה שפלה כמו שצריך לקטן שבקטנים. אמנם לשלמה היה יתרון כי אף שהיה חכם גדול בכל זאת היה יכול להסביר אף לקטן שבקטנים, וזה אמרו ויותר שהיה קהלת חכם, בכל זאת עוד לימד דעת את העם היינו הפחותים שאין להם דעת כ״כ [כמש״ה הגר״א בפי׳ ישעיה ב׳ בבאור שם ״עם״] והוא ע״י שלשת אלפים משל – וזוהי הכונה ואסברה במאי דדמי ליה היינו ע״י משלים וכמ״ש.
2. ר״ל שתיקן הרבה תקנות וסייגים לשמירת מצות התורה, וכמובא בסוגיא כאן ובדרשה הבאה, ועל ידי כן אחוזים בעקרי המצות ונתרחקו מעבירות, כי אם אוחזין בהכפיפה עצמה אז ע״י משמוש היד תקרע הכפיפה, לא כן אם יש לה אזנים אז לא תקרע הכפיפה עצמה.
3. ענין שניות לעריות הוא כי לבד עריות המפורשות בתורה (פ׳ אחרי) גזרו חכמים עוד קרובות משום גזירה שלא ילמדו מהן להתיר בעריות דאורייתא, והם הנקראים בלשון חז״ל שניות לעריות, וכונת שם זה, כי אלה המפורשים בתורה [אם מפורשים ממש או נלמדו בק״ו וגז״ש וכדומה] הם עקרים וראשונים, ואלה שחכמים גזרו עליהן הן שניות להן, וכמו אם אביו, אם אמו, אם אבי אביו, אם אבי אמו, אשת אבי אביו, אשת אבי אמו, ועוד הרבה, ובארנום בפרטיות בתו״ת פרשה אחרי, יעו״ש. ולמד כאן סמך לדבר זה בכלל שיש כח ביד חכמים להוסיף גדרים לתכלית שמירת התורה, דכמו שעושין אזנים לכלי שיהיה באפשרי לאחוז בהם וישתמר הכלי, כך ע״י הסייגים משתמר עיקרי התורה, וכמש״כ בדרשה הקודמת.
וְהיה קהלת חכם1 יֹתֵר ממה שנכתב עליו בספר הזה2, ויותר ממה3 שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם בעצמו4 עוֹד היתה בו מעלה יתרה, והיא שהוא5 לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וכך היה מחכים אחרים6, וְאִזֵּן – והיה משמיע7 להם דברי חכמה8, וְחִקֵּר – והורה דרכים לעם לחקור בהם את החכמה9, וכן תִּקֵּן – חיבר10 מְשָׁלִים הַרְבֵּה להכניס בלב יראת ה׳11, אשר חלקם כתובים בספר משלי12:
1. רש״י.
2. רש״י.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד. כלומר, אפילו אמרו מדעתו היה ראוי לכוף אזננו לשומעם, ויותר שאמרם ברוח הקודש שהיה קהלת חכם. ז׳ פעמים נזכר קהלת במגילה זו, ואלו הן: דברי קהלת, אמר קהלת, אני קהלת, אמרה קהלת, אמר קהלת, שהיה קהלת, בקש קהלת, משום שכל דבריו לא הוסיפו ולא גרעו משבעה ספרים שבתורה: בראשית, ואלה שמות, ויקרא, וידבר, ויהי בנסוע, ויהי העם, אלה הדברים, לקח טוב.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת ציון. ורש״י ביאר שעשה אזנים לתורה כקופה זו שאין לה אזנים ליאחז בהן, ובא ועשה לה אזנים, שתיקן עירובין לסייג שמירת שבת, ותיקן נטילת ידים סייג לטהרה, וגזר על השניות סייג לעריות, וראה גם במסכת עירובין כא ע״א ובמסכת יבמות כא ע״א.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד. שלא היה אדם יכול להנות ולסבור בדברי תורה כל עיקר עד שעמד שלמה לסבור ולהגות בדברי תורה, ונתן דרך ופתח לסוברים ולמבינים להבין דבר מתוך דבר ומדרש ממדרש, והכל לקחו דרך לדרוש פסוקי התורה, אמר רב נחמן משל לחכם אחד שמצא חרישה של קנים ולא היה אדם יכול לכנוס בתוכה, נטל את המגל והיה עושה בה שביל והיו הכל נכנסין בתוכה, כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להבין ולסבור בדברי תורה, ומשעמד שלמה התחילו הכל לסבור בדברי תורה, לקח טוב.
10. מצודת ציון.
11. ראה מצודת דוד מלכים א׳ ה, יב. ובמדרש, אמר ר׳ חנינא משל לבאר עמוקה שהיו מימיה מתוקין ולא היה אדם יכול לדלות ולשתות מימיה, בא פקח אחד וקשר חבל בחבל ודלה ושתה, כך דברי תורה מדבר לדבר, דבר למד מענינו ודבר למד מסופו, ממשל למשל, עד שעומד על דבר תורה, לכך נאמר תקן משלים הרבה, לשון ״שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ״ (רות ב, טז), כך הם המשלים מושך דבר לדבר, שעל ידי משל האדם עומד על דברי תורה, לקח טוב.
12. רשב״ם, וכמו שנאמר (מלכים א׳ ה, יב) ״וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל״, מצודת דוד.
תרגום כתוביםקהלת רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזראפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144