Eikhah 2 – איכה ב‏ – Mikraot Gedolot

יַתְבִין עַל אַרְעָא שָׁתְקִין סָבֵי כְנִשְׁתָּא דְצִיּוֹן אֲסִיקוּ עֲפַר מַקְלָה עַל רֵישֵׁיהוֹן קְמַרוּ סַקִּין עַל בִּסְרְהוֹן אָחִיתוּ לְעַפְרָא דְאַרְעָא רֵישֵׁיהוֹן בְּתוּלְתַּיָא דִירוּשְׁלֵם.

[יד] יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַל תְּהִי פָּרָשַׁת נְדָרִים קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי פָּרָשַׁת נְדָרִים נֶהֶרְגוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל צִדְקִיָּהוּ. לְפִי כְּשֶׁגָּלוּ יְכָנְיָה מִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר עַל חֲמִשָּׁה מְלָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלָיִם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה (ירמיהו כ״ז:ג׳), וַהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ, יוֹמָא חַד עֲלֵיל לְגַבֵּיהּ וְאַשְׁכְּחֵיהּ דְּתָלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל כְּשֶׁהוּא חַי, אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתַּבַּע לִי דְּלֵית אַתְּ מְפַרְסֵם לִי, וְאִישְׁתַּבַּע לֵיהּ. וּבַמֶּה הִשְׁבִּיעוֹ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר בְּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וַהֲווֹן חַמְשָׁה מַלְכִין יָתְבִין וּמְפָרְתִין לֵיהּ בִּנְבוּכַדְנֶצַּר קֳדָם צִדְקִיָּהוּ וְאָמְרֵי לֵיהּ לָא יָאֲיָיא לֵיהּ מַלְכוּתָא לִנְבוּכַדְנֶצַּר אֶלָּא לָךְ יָאֲיָיא מַלְכוּתָא דְאַתְּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד, אַף הוּא מְפָרְתֵיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר וַאֲמַר אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל, שָׁלְחוּן מִיָּד וַאֲמָרוּן לֵיהּ לְמַלְכָּא הַהוּא יְהוּדָאָה דַּהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ קֳדָמָךְ אֲמַר לָן אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל (מלכים ב כ״ד:כ׳). מִיָּד בָּא וְיָשַׁב בְּדָפְנֵי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, וְיָצְאוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּנֵי אָדָם שֶׁל צוּרָה, גָּזַר וְהוֹצִיאוּ לָהֶם קַתֶּדְּרָאוֹת וְהוֹשִׁיבָן, אָמַר לָהֶם דִּרְשׁוּ לִי אֶת הַתּוֹרָה, מִיָּד הָיוּ קוֹרִין פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה וּמְתַרְגְּמִין אוֹתָהּ לְפָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת נְדָרִים: אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר (במדבר ל׳:ג׳), אֲמַר לְהוֹן אִי בָּעֵי לְמֶהֱדַר בֵּיהּ, יָכֵיל אוֹ לָאו, אָמְרוּ לוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וּמַתִּיר לוֹ אֶת נִדְּרוֹ. אָמַר לָהֶם דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאַתֶּם הִתַּרְתֶּם לְצִדְקִיָּה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לִי, מִיָּד גָּזַר וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן. הֶעֱלוּ עָפָר, הִתְחִילוּ מַזְכִּירִין זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר (בראשית י״ח:כ״ז). חָגְרוּ שַׂקִּים, הִתְחִילוּ מַזְכִּירִין זְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, דִּכְתִיב: וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו (בראשית ל״ז:ל״ד). מֶה עָשׂוּ לָהֶם קָשְׁרוּ שְׂעָרָן בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם וְהָיוּ מְרִיצִין אוֹתָם מִירוּשָׁלַיִם וְעַד לוּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הוֹרִידוּ לָאֶרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָיִם.

פצאר שיוך׳ גמע ציון יגלסון עלי אלארץ׳ ויתחזנון, ויצעדון אלתראב עלי רוסהם ויתזרון באלמסוח, וצאר אבכאר ירושלם ינזלון עלי אלארץ׳ שעורהן.

ידמו – ידוו ויתאבלו.

הורידה – והיו בתולות ירושלם מורידות לארץ שערן (כדרך המיצר שתולש שערו כעין גזי נזרך והשליכי).

ישבו לארץ וגו׳ – כמשמעו. ומדרש אגדה: נבוכדנצר הושיבן לארץ כשמרד בו צדקיהו ועבר על שבועתו. בא וישב לו בדפנה של אנטוכיא, ושלח בשביל סנהדרין ובאו לקראתו. ראה אותן אנשים של צורה והושיבן בקתידראות של זהב. אמר להם סדרו לי תורתכם פרשה ופרשה ותרגמוה לי. כיון שהגיעו לפרשת נדרים, אמר להם: ואם רצה לחזור, יכול הוא? אמרו לו: ילך אצל חכם ויתיר לו. אמר להם: אם כן אתם התרתם לצדקיהו את שבועתו צוה ושמטום והושיבום לארץ וקשרו שערות ראשם בזנבות הסוסים וגיררום.

They sit on the ground, etc – According to its apparent meaning. But the Midrash Aggadah [states] that Nevuchadnetzar sat them on the ground when Tzidkiyahu rebelled against him and transgressed his oath. He came and stationed himself in Dophnei¹ of Ontochya, and sent for the Sanhedrin. They came toward him and he saw that they were men of imposing appearance. He sat them down in golden chairs and said to them, "recite your Torah for me chapter by chapter and translate it for me.⁠" When they reached the chapter dealing with vows, he said to them, "[What] if he wishes to retract [from his vow], can he retract?⁠" They said to him, "Let him go to a sage and he will absolve him [of his vow].⁠" He said to them, "If so, you [must have] absolved Tzidkiyahu of his oath.⁠" He [Nevuchadnetzar] commanded, and they pushed them down and sat them on the ground.⁠² They then tied the hair of their heads to the horses' tails³ and dragged them.

1. Nevuchadnetzar's headquarters was situated in Rivlah as indicated in Yirmeyahu 39:5. See Targum Yonatan Ben Uzieil in Bemidbar 34:11, who identifies Rivlah as Daphnei. However, the Gemara in Maseches Sanhedrin 96b identifies Rivlah as Antochya.

2. If they had sat down on their own accord, Scripture would have stated yushvu instead of yishvu and domu instead of yidmu.

3. As indicated by the end of the verse, 'they lower their heads to the ground.'

ישבו לארץ ידמו – העלו עפר על ראשם לזכור ברית אברהם שא׳ ואנוכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז).

חגרו שקים – לזכור ברית זכות יעקב שנאמר בו וישם שק במתניו (בראשית ל״ז:ל״ד).

הורידו לארץ ראשן – שלא היתה להם הרמת ראש מפני אויב.

בתולת ירושלם – שהיתה כלילת יופי משוש לכל הארץ (איכה ב׳:ט״ו).

ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון^א – כת׳:⁠^ב ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה וידבר⁠{ו} אתו משפט (מלכים ב כ״ה:ו׳). היה מפרש ר׳ מנחם ב״ר חלבו הזקן: כיון שתפש מלך בבל את צדקיהו בערבות יריחו, אותה שעה סימא את עיניו והביאו לבבל סומא, לקיים מה שנאמר: והבאתי אותו בבלה ארץ כשדים ואותה לא יראה ושם ימות (יחזקאל י״ב:י״ג). כיון שבא לבבל, שלח והביא זקני ירושלם לפניו, אמר: כתוב^ג בתורתכם, איש כי ידר נדר לי״י או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו^ד (במדבר ל׳:ג׳), כלום אדם יכול להפר לו שבועה. השיבוהו: הוא אינו מוחל, אבל אחרים מוחלין לו. אמר להם: אם כן, אתם מחלתם לצדקיהו את השבועה שהמלכתיו והביאותיהו באלה שלא ימרוד בי, ובזה את אלתי והפר את בריתי ומרד בי. מיד גזר והשיבום לארץ וגזר שיהרגו, דכתיב: ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון.⁠¹

1. השוו בבלי נדרים ס״ה ורש״י.

א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסר: ״זקני בת ציון״.

ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פראג: ״כמו״.

ג. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״כת׳ אמ׳⁠ ⁠⁠״.

ד. כן בפסוק ובכ״י פראג (אלא ששם כתוב ״ולא״). בכ״י מינכן 5 חסר: ״או השבע... דברו״.

They sit on the ground, they are silent – It is written Then they seized the king and brought him up to the king of Babylon at Riblah, and they spoke [words of] judgement to him (II Kings 25:6). Rabbi Menachem bar Helbo the elder¹ explained that when the king of Babylon seized Zedekiah in the plains of Jericho, (in) that hour he blinded his eyes in order to bring him to Babylon blind. This fulfills what it says: then I will bring him to Babylon, the land of the Chaldeans, yet he will not see [it], and there he will die (Ezekiel 12:13). When he entered Babylon he sent and brought the elders of Jerusalem into his presence; he said, "It is written in your Torah If a man takes a vow to HaShem etc. (Numbers 30:3), is there a person who is able to cancel the oath to him? They said, "He may not renounce (it), but others may renounce (it) for him.⁠" He said to them, "If so, it is you who have renounced for Zedekiah the oath (by) which I made him king and brought him in with an oath that he would not rebel against me. But he despised my oath, and violated my covenant, and rebelled against me.⁠" At once he decreed and returned them to the land, and he decreed that they be killed, for it is written They sit on the ground, the elders of the daughter of Zion are silent.

1. R. Menachem bar Helbo was RY Kara's uncle, his father's brother.

ראשן – שער ראשן.

או כמשמעו.

Their heads. The hair of their heads, or according to the literal meaning.

על שנפלה גבהות ציון ישבו על העפר הזקנים בגולה והבתולות לא תשמחנה בחופתם.

As the loftiness of Zion had fallen, the elders sat in the dust during the exile, and the maidens did not celebrate their marriages.

זקני – שדרכם לשבת על כסאות גם בשערים במקום גבוה.

הורידו לארץ ראשן – כמשמעו כטעם ויקד ארצה (שמות ל״ד:ח׳) והראש הוא גבוה לנכח המשקוף, והאדם המתמרמר ישפילהו ויגעהו עד עפר כמו שנראה תמיד.

בתולת ירושלים – הפך דרך הבתולות לסלסל ראשן.

ישבו – זהו פי׳ טבעו בארץ שעריה כי כאשר זקני העיר השערה העלו עפר על ראשם וחגרו שק ואפר הם ממש טבועים שעפר הארץ עולה עליהם. אולם על הבתולות אמר הורידו לארץ ראשן לא שהעפר עולה עליהן והוא ודאי דרך כבוד לזקנים שישארו נשואי ראש. ועיקר הכתוב הזה לומר כי הזקנים והבתולות יתאבלו על האופן ההוא על כל מה שסופר עד הנה מן הרעות אשר השיגו לבת יהודה נוספות על הרעות אשר השיגו לישראל.

העלו. העי״ן בחטף סגול.

זקני – סנהדרין.

ישבו לארץ וגו׳ – פעם אחת העליל נבוכדנצר על סנהדרי גדולה, גזר והורידן לארץ, העלו עפר וחגרו שקים, קשר שערן בזנבי הסוסים והיו מריצין אותן מירושלים ועד לוד, הדא הוא דכתיב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלים¹ (שם).

ישבו לארץ וגו׳ – א״ר יצחק, מלמד ששמטו כרים מתחתיהם² (נדרים ס״ה.).

1. ובתולת ירושלים כנוי לסנהדרין כמבואר לעיל פרשה א׳ פסוק ד׳ בדרשה בתולותיה נוגות אלו ת״ח שנאים כבתולות, יעו״ש. ויש עוד גירסא בענין זה, ולפיה יהיה הפי׳ בתולות ממש שגם להם עשה כן נבוכדנצר עד שניטל שערן, וע״ע בדרשה הבאה.

2. יתכן דמדייק, כי יתר לשונות הפעלים שבפסוק זה מורים על הפעולה מצד עצמן של הזקנים, ר״ל שהם עצמן עשו מה שעשו, העלו [להם עצמן] עפר על ראשם, חגרו [הם עצמן] שקים, הורידו לארץ ראשן, ולפי״ז הול״ל כאן יָשְׁבוּ ביו״ד קמוצה ולא ביו״ד צרויה המורה על צווי מצד אחר, ולכן דריש דמוסב על הדרשה הקודמת שהישיבה היתה מצד גזירת נבוכדנצר, ומכיון שצוה באכזריות להושיבם לארץ בודאי צוה גם שיצטערו בישיבתם שלא ישבו גם על הכר, וזהו שאמר יֵשְבוּ [בצווי] – מלמד שצוה להשמיט כרים מתחתם וישבו על הארץ ממש.

ולאות אבל¹ על שנפלה ציון², יֵשְׁבוּ – יושבים³ לָאָרֶץ – על הארץ⁴ על אבידת כבוד תפארתם⁵ יִדְּמוּ – ושותקים⁶ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן הם חכמי הסנהדרין⁷ אשר היו בגולה⁸, כל כך גרם עון ביטול התורה!⁠⁹; הֶעֱלוּ הם עָפָר עַל רֹאשָׁם¹⁰, חָגְרוּ שַׂקִּים¹¹; ובמקום לשמוח בחופתן¹² הוֹרִידוּ לָאָרֶץ את רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם¹³ שלא היתה להם הרמת ראש מפני האויב¹⁴: ס

1. רש״י, תשלום מצודת דוד. ומדרש אגדה, נבוכדנאצר הושיבם לארץ כשמרד בו צדקיהו ועבר על שבועתו, בא וישב לו בדפנה של אנטוכיא, ושלח בשביל סנהדרין ובאו לקראתו, ראה אותם אנשים של צורה והושיבם בקתידראות של זהב, אמר להם סדרו לי תורתכם פרשה ופרשה ותרגמוה לי, כיון שהגיעו לפרשת נדרים אמר להם ואם רצה לחזור יכול הוא? אמרו לו ילך אצל חכם ויתיר לו, אמר להם אם כן אתם התרתם לצדקיהו את שבועתו! ציווה ושמטום והושיבום לארץ, וקשרו שערות ראשם בזנבות הסוסים וגיררום, מדרש רבה, רש״י, ר״י קרא.

2. אבן עזרא.

3. תרגום.

4. תרגום.

5. תשלום מצודת דוד.

6. תרגום.

7. פלגי מים.

8. אבן עזרא.

9. פלגי מים.

10. לזכור ברית אברהם שנאמר (בראשית יח, כז) ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, לקח טוב.

11. לזכור ברית זכות יעקב שנאמר בו (בראשית לז, לד) ״וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו״, לקח טוב.

12. אבן עזרא.

13. ועל דרש הדרש, אפילו הצדיקים שלא טעמו טעם חטא המכונין בשם ״בתולת ירושלים״ נלכדו בעוונם והורד ראשן לארץ וחגרו שקים, פלגי מים.

14. לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון