Eikhah 2 – איכה ב‏ – Mikraot Gedolot

הֲוָה יְיָ דָמֵי כִבְעֵיל דְבָבָא שֵׁיצֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁיצֵי כָל בִּרְנְיָתָהָא חַבִּיל כָּל קִירְוֵי פַּצִּיחָהָא וְאַסְגֵי בִּכְנִישְׁתָּא דְּבֵית יְהוּדָה אֲבֵילוּתָא וַאֲנִינוּתָא.

[ט] הָיָה ה׳ כְּאוֹיֵב – אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ הֵן לֹא פָּלְשׁוּ אַחַר מִדַּת הַדִּין, אַף מִדַּת הַדִּין לֹא פָּלְשָׁה אַחֲרֵיהֶם. הֵם לֹא פָּלְשׁוּ אַחַר מִדַּת הַדִּין, דִּכְתִיב: וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, מִתְאֹנְנִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כְּמִתְאֹנְנִים. הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְבוּל, מַסִּיגֵי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּמַסִּיגֵי. כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה, פָּרָה סֹרֵרָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּפָרָה סֹרֵרָה. אַף מִדַּת הַדִּין לֹא פָּלְשָׁה אַחֲרֵיהֶם, דִּכְתִיב: הָיָה ה׳ כְּאוֹיֵב, הָיָה ה׳ אוֹיֵב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּאוֹיֵב. בִּלַּע יִשְׂרָאֵל בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ, רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לִשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת גָּלוּ יִשְׂרָאֵל, אֶחָד לִפְנִים מִן נְהַר סַמְבַּטְיוֹן, דִּכְתִיב: לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחשֶׁךְ הִגָּלוּ (ישעיהו מ״ט:ט׳). אֶחָד חוּץ מִן נְהַר סַמְבַּטְיוֹן, עַל דְּרָכִים יִרְעוּ, אֵלּוּ שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם עָנָן וְהִקִּיפָן. וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם, אֵלּוּ שֶׁגָּלוּ לְדָפְנֵי אַנְטוֹכְיָא. וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה, סְכוּפִים סְכִיפִים.

וצאר אללה להם כעדו אהלך אלאסראיל, ת׳ם אהלך גמיע דיארהא, ואפסד חצונהא, וכת׳ר פי אליהודה אלתרח ואלאנין.

היה ה׳ – היה ה׳ להם כאויב השמיד בית ישראל.

ויֵרֶב בבת יהודה – הִרְבַה בכנסת יהודה.

תאניה וַאניה – צער ויללה.

ויֵרב – נקוד יו״ד קמץ קטן¹ שהוא לשון הִרְבָה את אחרים ויִרֶב העם ויעצמו (שמות א׳:כ׳) נקוד חִרק שהוא לשון רָבָה הוא^א עצמו וכן כל תיבה שפעל שלה בהֵ״י כגון פנה בנה זנה כן דרכה לשמש כשהוא^ב מחסר ממנה ה״י, כשהוא מדבר על עצמו נקוד חירק כגון: ויפן פרעה, וכשהוא מדבר על אחרים נקוד קמץ:⁠^ג ויֵפן זנב אל זנב (שופטים ט״ו:ד׳), וַיִגל יהודה מעל אדמתו (מלכים ב כ״ה:כ״א), וַיגל מלך בבל^ד את ישראל אשורה (מלכים ב י״ח:י״א).

1. ״קמץ קטן״ בלשון הראשונים = ׳צירה׳ בלשון ימינו.

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165 נוסף כאן: ״את״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״כשהוא״.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165 נוסף כאן: ״כגון״.

ד. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165. בפסוק: ״אשור״, ועיינו מנחת שי מלכים ב י״ז:ו׳.

He magnified in the community of Yehudah – He increased in the congregation of Yehudah.

Suffering and lamentation – Pain and wailing.

He magnified – The yud is vowelized with a small patach [=segol], which is an expression of increasing others, [as in,] "And the people increased וַיִּרֶב and were very mighty,⁠"¹ is vowelized [under the yud] with a chirik, which is an expression meaning that he himself increased. Similarly, every word whose radical ends with a hei, e.g., to turn פָּנָה, to go astray זָנָה, to weep בָּכָה, are vowelized in that manner when the hei is missing, when it speaks of itself it is vowelized with a chirik, e.g., "And Pharaoh turned.⁠"² But when it speaks of others it is vowelized with a small patach [=segol], e.g., "and he turned [the foxes] tail to tail,⁠"³ [and] "and Yehudah went into exile from his land,⁠"⁴ [and] "and the king of Bavel exiled Yisroel into Assyria.⁠"⁵

1. Shemot 1:20. See Rashi there on וייטב.

2. Shemot 17:23.

3. Shofetim 15:4.

4. II Melochim 25:21. Here, ויגל is vowelized with a chirik.

5. Ibid., 18:11.

היה י״י – כשם שהאויב אמר ארדף אחרי שונאי ישראל כך כתב ושלחתי אחריהם את החרב (ירמיהו ט׳:ט״ו).

כאויב – ולא אויב כי לא ענה מלבו.

בלע ישראל – הבליעם בין האומות.

בלע כל ארמנותיה – אלו פלטרין שלהם.

שחת מבצריו – אלו ערי בצורות שביהודה.

וירב בבת יהודה – הרבה בהם תאניה ואניה – הם לשון עצב ולשון אנינות.

ד״א: בלע ישראל – אמר ר׳ ברכיה משום ר׳ שמואל בר נחמני בג׳ מקומות נאנסו ישראל אחד לפנים מנהר סמבטיון ואחד שירד עליהם הענן והקיפן ואחד בדופני של אנטוביא ושלשתן בפסוק אחד. לאמר לאסורים צאו (ישעיהו מ״ט:ט׳) אלו שלפנים מנהר סמבטיון ולאשר בחשך הגקלו אלו שהקיפן הענן. ועל דרכים ירעו אלו נותנין בדופני של אנטוכיא שמהן נתפזרו גליות ישראל.

ויֵרֵב בבת יהודה – פתרונו: וַיגְדֵל בבת יהודה, תאנייה ואנייה – אנינות ואבילות. ואלו היה נקוד וַיִרֵב, היה פתרונו: וַיִגְדַל, כמו: ויִרֵב העם (שמות א׳:כ׳).

He multiplied within the daughter of Judah – Its explanation is he increased within the daughter of Judah.

mourning and lamentation – sorrow and mourning. But it was pointed ויִרֵב, and its explanation is וַיִגְדַל‎,⁠¹ just like and the people increased (ויִרֵב) (Exodus 1:20).⁠²

1. Buber points thus to keep the verbs intransitive, hence the example from Exodus 1:20.

2. The commentary on this verse is virtually identical with that of Munich 5.

וירב בבת יהודה תאניה ואניה – פתרונו: ויגדיל בבת יהודה אנינות ואבילות. אילו היה נקוד וירב,⁠¹ היה פתרונו:⁠^א ויגדל, כמו: וירב העם (שמות א׳:כ׳).⁠²

1. כלומר: בחיריק תחת הי׳.

2. השוו רש״י.

א. בכ״י פראג: פת׳. בכ״י מינכן 5: ״פתרונם״.

He multiplied within the daughter of Judah mourning – Its explanation is He increased within the daughter of Judah sorrow and mourning, but if it is pointed וַיִרב, its explanation is it increased, just like and the people increased (Exodus 1:20).

וירב – בשלש נקדות תחת היו״ד, מהבנין הכבד הנוסף.

תאניה – הת״ו נוסף, מגזרת: ואנו ואבלו (ישעיהו ג׳:כ״ו).

And He has increased (וירב) – A segol is beneath the yod because of the added hiphil¹ stem.

תאניה – The tav is additional.⁠² [It is] from the same root as will mourn (ואנו) and lament (Isaiah 3:26).

1. Literally, heavy conjugation.

2. I.e. The ת is a nominal prefix.

בלע ישראל – על גלות שומרון והיה יהודה אחרי גלות השבטים באנחה.

He destroyed Israel during the exile of Samaria; Judah was in lament after the exile of the tribes.

וירב – בשלש נקודות תחת היו״ד, והוא מהפעול כמו: וירבה.

וירב בבת יהודה. היו״ד בסגול במדוייקים וכן כתב בעל פתח דברי דף ק׳ וכן כתב רש״י במלכים ב׳ י״ו אע״פי שלא כתב כן כאן ובריש פרשת שמות על וייטב אלהים.

בלע – מקור פֹעַל זה הסתיר בלֹעַ הוא הגרון, ולשון מושאל בבנין פִּעֵל השחית עד שיעלם מעין כל אדם.

תאניה ואניה – ממקור אנה הקרוב לאנח שממנו אנחה, ובודאי תאניה בריבוי אות מוסיף על אניה, ור״ל אנחות מכל מין גדולות וקטנות, ואולי היה הרגל בפי המון העם לומר כן בעת צרתם.

כאויב – נדרש לעיל פרשה א׳ פסוק א׳ בדרשה היתה כאלמנה.

הָיָה אֲדֹנָי | כְּאוֹיֵב, בִּלַּע – השחית את¹ יִשְׂרָאֵל בגלות שומרון² והבליעם בין האומות³, ואחרי גלות עשרת השבטים הגיע החורבן בממלכת יהודה⁴, בִּלַּע – השחית ה׳ את⁵ כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ – הֵיכָלֶיהָ⁶, שִׁחֵת וְחִבֵּל את⁷ מִבְצָרָיו – הערים הבצורות של יהודה⁸, וַיֶּרֶב – וְהִרְבָּה⁹ והגדיל¹⁰ בְּבַת – בִּכְנֶסֶת¹¹ יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה – צער¹² ועצב¹³ וַאֲנִיָּה – ויללה¹⁴ וַאֲנִינוּת¹⁵ ואבלות¹⁶: ס

1. רי״ד, תשלום מצודת ציון בפס׳ ב׳.

2. אבן עזרא.

3. לקח טוב.

4. אבן עזרא.

5. רי״ד, תשלום מצודת ציון בפס׳ ב׳.

6. לקח טוב. ועדיין הכל במידת החסד, שקירר כעסו במה ששפך חמתו על עצים ואבנים ובלע כל ארמנותיה כדי למעט בהריגת ישראל, פלגי מים.

7. תרגום.

8. לקח טוב.

9. רש״י, לקח טוב.

10. ר״י קרא.

11. רש״י.

12. רש״י.

13. לקח טוב.

14. רש״י.

15. ר״י קרא, לקח טוב.

16. ר״י קרא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון