Eikhah 2 – איכה ב‏ – Mikraot Gedolot

חָשַׁב יְיָ לְחַבָּלָא שׁוּר כְּנִשְׁתָּא דְצִיּוֹן סָאט מִשְׁקוֹלָתָא וְלָא אָתִיב יְדֵיהּ מִלְשֵׁיצָאָה וְאֲבֵיל מַקְפָנָא וְשׁוּרָא כַחֲדָא אִתְפַּגָּרוּ.

[יב] חָשַׁב ה׳ לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא מִן הַכְּרוּז, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי עַל אַפִּי וגו׳ (ירמיהו ל״ב:ל״א), אָמַר רַבִּי אִילָם כְּאָדָם שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּמָקוֹם מְטֻנָּף וְעוֹקֵם אֶת חָטְמוֹ. נָטָה קָו, יֵשׁ קָו לְטוֹבָה וְיֵשׁ קָו לְרָעָה, לְטוֹבָה: וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם (זכריה א׳:ט״ז), וְקָו לְרָעָה דֵּין, נָטָה קָו. לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ, כְּהַהוּא דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא שׁוּרָא וּבַר שׁוּרָא.

וכמא קדר אללה אן יהלך סור גמע ציון, כד׳אך מד אלתר פלם ירד ידה ען הלאכה, ואחזן אהל אלפציל ואלסור חין קצפא גמיעא.

חשב – וכמו שגזר ה׳ להשחית חומת קהל ציון כך (עשה) מתח קו המדה ולא השיב ידו מלהשחיתו (מוסב על קהל ציון).

ויאבל – (עשאם אבלים) אנשי (שאין אבל לדומם) החל והחומה כשנשמדו יחד (כלומר האביל אנשי העיר כשאבד שורא ובר שורא ונמצאו בלתי מוגנים).

חשב י״י להשחית – זה ימים רבים שעלתה על דעתו כך, שנאמר: כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת להסירה מעל פני (ירמיהו ל״ב:ל״א).

נטה קו – של משפט ליפרע על עונינו.

מבלע – מהשחית.

חיל וחומה – שורא ובר שורא, חומה נמוכה שכנגד חומה גבוהה.

Adonoy determined to destroy – It had been many days since this entered His mind, as it is stated, "For it has aroused My anger and My fury – this city – [from the day that they built it until this day], to remove it from My Presence.⁠"¹

He set the course – Of judgment, to be punished for our sins.

From destroying – From destroying.

The fence and the wall – A large wall and a small wall, a low wall opposite a high wall.

1. Yirmeyahu 32:31.

חשב י״י להשחית – זה שאמר הכתוב כי על אפי ועל חמתי וגו׳ (ירמיהו ל״ב:ל״א) הוא יום חינוך הבית שבו נשא שלמה את בת פרעה והיה קול שמחת בת פרעה יוצאת כקול המשוררים בבית המקדש.

נטה קו – גזר גזירה כלומר נטה עליהם מדת הדין.

לא השיב ידו מבלע – הם לא חזרו בהם והשם לא השיב ידו מבלע.

ויאבל חיל וחומה – ר׳ חנינא אמר שורה ובר שורה.

נטה קו – נטה עליהם מידת הדין.

[חיל – קַרְבוֹנַרַא בלעז.]⁠^א

אומללו – פתרונו: פסקו, וכן כל לשון אומלל פתרונו: פסק, וכן: פרח לבנון אומלל (נחום א׳:ד׳) – פסק ומש מעשות פרי כשם שהיה למוד, וכן: ורבת בנים אומללה (שמואל א ב׳:ה׳) – פסקה מלהוליד ועמדה מלדת.

א. כן בגיליון כ״י לונדון 27298. המלים בסוגריים המרובעים חסרות בכ״י פרמא 2203, פריס 162, מינכן 52.

He stretched a line – He stretched against them divine justice.

they languish (אומללו) – they cease, and so every expression of אומלל is explained by cease. Thus, the flower of Lebanon fades (אומלל) (Nahum 1:4), it ceases and departs from the making of fruit, just as it has been taught. So, but she who has many children languishes (אומללה) (I Samuel 2:5) – she has ceased from giving birth, and she has ceased from bearing children.

חשב י״י להשחית – פתרונו: כאשר חשב להשחית חומת בת ציון וגזר עליה גזירה, לא ניחם על הרעה אשר חשב להשחית ולא השיב ידו מבלע. לפי שמצינו במקומות הרבה שגזירות שהוא גוזר מתבטלות, כמו: וינחם י״י על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה (יונה ג׳:י׳) דנינוה. אבל כאן כאשר חשב בלבו להשחית חומת בת ציון נטה קו – פתרונו: גזר עליה גזירה של השחתה, כמו: נטה עליה קו^א תהו (ישעיהו ל״ד:י״א) שפתרונו: גזר עליה גזירה של חורבן. וכן: ונטיתי על^ב ירושלם את קו שומרון (מלכים ב כ״א:י״ג), שפתרונו: גזר עליה את גזירת שומרון.

לא השיב ידו מבלע – פתרונו: לא שב מאותה גזירה.

ויאבל חיל וחומה – שורה ובר שורה (בבלי פסחים פ״ו.), חומה לפנים מחומה.

יחדיו אומללו – פתרונו: פסקו, כמו: פרח לבנון אומלל (נחום א׳:ד׳). וכן: רבת בנים^ג אומללה (שמואל א ב׳:ה׳), פתרונו: פסקה מלהוליד.

א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 הושמט ע״י הדומות ״פתרונו... קו״.

ב. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5 (במקום ״על״): את ידי. בכ״י פראג: ״ידי את״.

ג. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״בניה״.

HaShem determined to destroy – Its explanation is when he determined to destroy the walls of the daughter of Zion, and decree an edict upon her, he did not regret the evil that he determined to destroy, and he did not turn back his hand from devouring; because we found in many places that the edicts he decrees are repealed, like and HaShem relented concerning the evil he had said he would bring upon them, and did not do it (Jonah 3:10) of Nineveh. But in this case, when he determined in his heart to destroy the wall of the daughter of Zion he drew a line – Its explanation is he decreed against her decrees of her destruction, like and he will draw a line of emptiness against it (Isaiah 34:11); because its explanation is he decreed an edict of destruction against her, and so I will stretch out over Jerusalem the line of Samaria (II Kings 21:13); because its explanation is he decreed the edict of Samaria upon her.

He did not draw back his hand from consuming – Its explanation is he did not turn back his edict from her.

He made rampart and wall mourn – the large wall and the smaller wall¹ (Bavli Pesachim 86a), a wall inside a wall.

they languished together (אומללו) – Its explanation is they ceased, just like the flower of Lebanon fades (אומלל) (Nahum 1:4), and but she who has many children languishes (אומללה) (I Samuel 2:5). Its explanation is she has ceased from giving birth.

1. This is interpreted by R. Huna ben R. Aha as the rampart with the smaller wall within it. This is found in Lamentations Rabbah at 2.8.12.

נטה קו – תהו (ישעיהו ל״ד:י״א).

חל – כמו: ותעמד בחל (שמואל ב כ׳:ט״ו), והוא מקום סביב החומה.

He stretched out a line (נטה קו). As in [a line (קו) of] emptiness (cf. Isaiah 34:11).

Rampart (חל) as in it stood even with the rampart (בחל) (II Samuel 20:15); it is the place surrounding the wall.

נלכד הבית כי נפלה חומת העיר ונבקעה.

The Temple was seized because the wall of the city fell, and she was breached.

חשב – הטעם שם מחשבתו לעשות זה הפועל.

נטה קו – אע״פ שבא סתם ובמוחלט, הטעם: קו תוהו,⁠¹ ורבים כן בתורה ובנביאים, וזכור זה והקש ע״ז ותמצא סודות.

חל – הוא סביב החומה מחוץ.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ל״ד:י״א.

חשב – יקונן במר ויאמר כי חשב ה׳ להשחית חומת בת ציון מתחילת בנינה כענין שנאמר (ירמיהו ל״ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני. אבל הוא נטה עליה קו השחתה ומפלה ולא השיב ידו מבלע. לא בענין החומה שחשב לבד. אבל ויאבל חיל וחומה יחדיו אומללו. ומלת חיל תורה בדרך המליצה על כל חילה והמונה כי לא חומת העיר לבד השחית כי את הכל כמו שיבאר.

חשב – השחיתה בכוונה עצומה כמו שמכוונים בבנין בית ונוטים קו כדי להישיר כותליו.

ויאבל וגו׳ – הושיב החומות לארץ כאבל.

חל – חומה החיצונה המוספת חַיִל לעיר; ותעמד בחל (שמואל ב׳ כ׳:ט״ו) פירשתיו בביאורי לנ״ר נפלה החומה החיצונה ולא נשארה כי אם הפנימית שהיא החל, רק היום נ״ל להפך, ותיבת ותעמד מוסבת אל הסוללה היא אֵיל נחשת הנוגח שעמד בחל (שהיא החומה החיצונה) ועשה בה פרץ.

אמלל – בתוספת אות מורה כריתה גמורה, ומקורו מל שענינו כרת.

חשב ה׳ להשחית – [א״ר יוחנן, לא מעתה חשב להשחית אלא משכבר הימים], הדא הוא דכתיב (ירמיהו ל״ג) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת להסירה מעל פני¹ (שם).

חל וחומה – מהו חיל וחומה, א״ר אחא ואתימא ר׳ חנינא, שורא ובר שורא² (פסחים פ״ו.).

1. קשה ליה הלשון חשב ה׳ להשחית, כי הלא כאן לא נסתפק במחשבה בעלמא כי אם השחית בפועל ממש, ומאי שייך הלשון חשב, ולכן דריש שענין המחשבה שבכאן מורה דלא עתה נתחדשה המחשבה כי אם עוד משכבר הימים מאז נשא שלמה את בת פרעה דאז כבר כתיב מאמר הקב״ה כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת, לפי שבאותו הלילה של חנוכת ביהמ״ק עשה שמחה גם לבת פרעה כמבואר בילקוט במלכים.

2. חומה גדולה וחומה קטנה זו לפנים מזו. ואפשר דבא לומר בזה ע״ד דאמרי׳ בב״ב ק״ז ע״ב דיהיב ליה המוכר ללוקח קרקע לעשות חריץ ובן חריץ כדי שלא תהא חי׳ קופצת וכאן היה שורא ובר שורא בכל זאת בא האויב ועשה פרצים בשניהם ולא חש לההיזק שאפשר לבא, וזהו שאמר יחדיו אומללו.

זה ימים רבים¹ שֶׁחָשַׁב יְהוָה ועלה בדעתו² | לְהַשְׁחִית את חוֹמַת בַּת צִיּוֹן – ירושלים³, וגזר עליה גזירה⁴ של השחתה וחורבן⁵, נָטָה קָו של משפט ליפרע על עֲווֹנֵינוּ⁶, ושלא כמו בפעמים הקודמות⁷ בפעם הזו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ – לא שב מאותה גזירה⁸ מִבַּלֵּעַ – מלהשחית⁹, משום שהם לא שבו בתשובה¹⁰, וַיַּאֲבֶל – והשחית את¹¹ חֵל – החומה החיצונית הנמוכה¹² של העיר, וְאת הַחוֹמָה הפנימית¹³ הגבוהה שמולה¹⁴, ושתיהן יַחְדָּו אֻמְלָלוּ – פסקו מלהגן¹⁵ כי נכרתו¹⁶, וכך נבקעה החומה, נפלה העיר והבית נלכד¹⁷: ס

1. רש״י.

2. רש״י.

3. שנאמר (ירמיהו לב, לא) ״כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת... לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי״, רש״י, לקח טוב.

4. לקח טוב.

5. ר״י קרא.

6. רש״י.

7. כמו שראינו בהרבה מקומות שהרבה גזירות שהוא גוזר מתבטלות, כמו בְּנִינְוֶה (יונה ג, י) ״וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה״, ר״י קרא.

8. ר״י קרא.

9. רש״י.

10. לקח טוב.

11. תשלום מצודת ציון.

12. רש״י. ואבן עזרא ביאר שחֵל הוא מקום סביב החומה.

13. ר״י קרא.

14. רש״י.

15. ר״י קרא.

16. תשלום מצודת ציון.

17. אבן עזרא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון