דָּרַךְ – מתח את1 קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב2 לירות בו את החץ3, נִצָּב – נִצְּבָה יְמִינוֹ שהיתה עומדת לישראל לעזרה והפכה להיות להם לרעה4 כְּצָר – כצורר5, וניצב לימינו של נבוכדנצר כאילו ה׳ הוא זה שהיה האויב של עמו ישראל6, וַיַּהֲרֹג ה׳ כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן אלו תינוקות של ישראל7, בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן8 שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ, אש שאינה מבחינה בין נאה למגונה9: ס
1. תרגום. ולפי שדרך קשתות שהם חזקים לשום רגליו עליהם כשהוא כופפם, לכך נכתב בלשון דריכה, רש״י.
2. ובמדרש, בוא וראה עד היכן גברה מידת הדין שנאמר פסוק זה כלפי שכינה! שאלמלא מקרא כתוב אי אפשר היה לומר ״דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב״ תחת אשר אמר הכתוב
(זכריה ט, יג) ״כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר״, ונהפך עליהם מה שנאמר
(תהלים צח, א) ״הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ״, לקח טוב. ועוד במדרש ״כאויב״ זה פרעה שנאמר
(שמות טו, ט) ״אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג״, דבר אחר, ״כאויב״ זה עשיו שנאמר
(יחזקאל לו, ב) ״יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב״, ״נצב ימינו כצר״ זה המן שנאמר
(אסתר ז, ו) ״אִישׁ צַר וְאוֹיֵב״, מדרש רבה.
3. ר״י קרא.
4. ר״י קרא. ובמדרש ניצב השם לנקום נקמת ימינו זו התורה, לקח טוב.
5. ראה ר״י קרא איכה א, ה.
6. תרגום.
7. החביבים עליהם כאישון עינם, מדרש רבה, לקח טוב. ויש מי שביאר שאלו גם הסנהדרין החביבים כאישון העין, מדרש רבה.
8. וטעם באהל, כי אם תיפול האש בו הכל יֵאָכֵל מיד, אבן עזרא.
9. עקדת יצחק.