Eikhah 2 – איכה ב‏ – Mikraot Gedolot

שָׂפְקוּ עָלַיךְ יְדֵיהוֹן כָּל עוֹבְרֵי אוֹרְחָא שְׁרִיקוּ בְּסִפְוַתְהוֹן וְטַלְטִילוּ בְרֵישֵׁיהוֹן עַל כְּנִישְׁתָּא דִירוּשְׁלֵם אֲמָרוּ בְּפוּמְהוֹן הָדָא הִיא קַרְתָּא דַהֲווּ אָמְרִין אַבְהָתָן דְמִלְּקַדְמִין דְהִיא גְמִירַת נוֹאִי וּשׁוּפְרָא חֶדְוָה לְכָל יַתְבֵי אַרְעָא.

[יט] סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם – רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי אָמַר, כִּפָּה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת הָיְתָה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם וְכָל מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְחַשֵּׁב הָיָה רָץ וּמְחַשֵּׁב שָׁם, שֶׁלֹא יֵצֵא חוּץ לִירוּשָׁלַיִם מִצְטָעֵר, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ, וְעַכְשָׁיו סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם שָׁרְקוּ וַיָּנִיעוּ רֹאשָׁן עַל בַּת יְרוּשָׁלָיִם. כְּרַכֵּי הָאֻמּוֹת הֵן אוֹמְרִים שִׁבְחָן בְּפִיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי (יחזקאל כ״ז:ג׳), אֲבָל יְרוּשָׁלָיִם אֲחֵרִים אוֹמְרִים שִׁבְחָהּ בְּפִיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי. רַבִּי נָתָן אָמַר פְּרַקְמַטּוּטָא סָלֵיק לְזַבָּנָא עַמְרַיָא, דְּמַךְ וְלָא זַבַּן, אֲמַר דֵּין דְּאַתּוּן אָמְרִין מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ, קְרַן וְזַבֵּין, אֲמַר טָבְאוּת אַמְרִיתּוּ מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ.

רמז תתרכט

הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי – כרכי האומות הן אומרים שבחן בפיהן הה״ד את אמרת אני כלילת יופי, אבל ירושלים אחרים אומרים שבחה בפיהם הה״ד הזאת העיר שיאמרו כו׳.

וספקו עליך אכפתהם גמיע מארהֵ אלטריק, ואצפרו וחרכו רוסהם עלי גמע ירושלם, יקולון אתרי הד׳ה אלקריה אלד׳י יקולון אלנאס ענהא אנהא כאמלת אלגמאל, וסרור גמיע אלבלדאן.

הזאת – אומרים האתה רואה זאת העיר שאומרים בני אדם עליה שהיא כלילת יופי.

שרקו – נופח בפיו, שיבְלֵיר,⁠^א ודרך לעשות כן הרואה דבר חשוב שחרב וכלה.

כלילת יופי – כל היופי היה שלה.

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165 נוסף כאן: ״בלעז״.

They hiss – To blow with the mouth, [i.e., to whistle], sibler in Old French. It is customary for a person to do so upon seeing an important thing that was ruined and destroyed.

The perfection of beauty – All beauty was hers.⁠¹

1. See Tehilim 50:2. The gematriya [numerical value] of ירושלים is equal to כלילת יופי. (Yalkut Me'am Lo'ez)

ספקו עליך כפים כל עוברי דרך שרקו בפיהם – מלשון שריקות עדרים.

ויניעו ראשן על בת ירושלם – שכהאדם רואה את חבירו משונה ממה שהיה הוא סופק עליו כפים ושורק ומניע ראשו.

הזאת העיר – כענין שנאמר על נעמי: הזאת נעמי (רות א׳:י״ט).

שיאמרו כלילת יופי – בא וראה מה בין ירושלים לשאר ארצות שאר ארצות משבחות את עצמן צור אמרה אני כלילת יופי (יחזקאל כ״ז:ג׳) סנחריב אמר עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (מלכים ב י״ח:ל״ב) נעמן אמר הלא טוב אמנה ופרפר (מלכים ב ה׳:י״ב) אבל ירושלם אחרים משבחין אותה שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ שאמרה לא נאמרה אלא שיאמרו משוש לכל הארץ שכל העולם היו מצפין לראותה וליהנות מטובה.

ספקו עליך – וגו׳ שרקו וינעו ראשם – כמו: ישם וישרק (ירמיהו י״ט:ח׳).⁠^א

א. כן בכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״ספקו עליך... וישרק״.

They clap at you etc., they hiss and wag their heads – just like ישם וישרק will be horrified and hiss (Jeremiah 19:8).

ספקו עליך כפים כל עוברי דרך שרקו ויניעו ראשם על בת ירושלם^א – כשהיה בית המקדש קיים לא לישראל בלבד היה תקנה אלא לכל האומות. שכשהיה צועק גוי לאלהיו לא יעננו מצרתו לא יושיענו (ישעיהו מ״ו:ז׳), ואז מקלל מלכו ואלהיו ופנה למעלה (ישעיהו ח׳:כ״א). ואז בא^ב לבית המקדש ונענה, דכתיב: וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך כי ישמעו⁠{ן} את שמך^ג הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת את שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי^ד (מלכים א ח׳:מ״א-מ״ג). לפיכך כל הגוים יקראו לירושלם כלילת יופי משוש לכל הארץ. וכשחרב היו כל האומות מצטערות, דכתיב: והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישם^ה ושרק^ו ואמרו על מה עשה י״י ככה לארץ הזאת ולבית הזה (מלכים א ט׳:ח׳).

א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסר: ״שרקו... ירושלם״.

ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 נוספה כאן מלת: ״למעלה״.

ג. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, פראג: ״שמעך״.

ד. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 רק ״וגו׳⁠ ⁠⁠״ במקום: ״אותך כעמך... בניתי״.

ה. כן בפסוק ובכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״שם״.

ו. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5: וישרק. בכ״י פראג: ״וישרוק״.

All who pass along the way clap hands at you – When the Temple was established, not for Jerusalem alone was the reform, but for all the nations, because when the gentile cried out to his gods, they did not answer him, and from his anguish they did not deliver him. Therefore, cursing his king and his gods, he turned to above, and then he entered the Temple and we responded, as it is written"Also a gentile who is not of Your people Israel, but will come from a distant land, for Your Name's sake – for they will hear of Your great Name and Your strong hand and Your outstretched arm – and will come and pray toward this Temple – may You hear from Heaven, the foundation of your abode, and act according to to all the gentile calls out to you, so that all the peoples of the world may know Your Name, to fear etc." (I Kings 8:41-43). Therefore, all the gentiles called out to Jerusalem, "You are a paragon of beauty, joy to all the earth!⁠", and when she was destroyed, all the nations were worried, as it is written: And this Temple, which should be so exalted – all who pass by it shall be appalled and will whistle, and they will say, "Why did HaShem do such a thing to this land and to this Temple?⁠" (I Kings 9:8).

כלילת – מגזרת: כל.

the perfection (כלילת) of beauty. Of the same verbal classification as כל.

יש נאנחים עליך כאשר שממת ויש מניעים ראש ומלעיגים.

There was sighing over you when you were desolate, and there were those shaking their head and mocking.

הזאת העיר – נכון זה כמו אם היה כתוב: ויאמרו הזאת העיר וג׳.

כלילת – כל שורש כליל מטעם כל וכללות.

ספקו – ספיקת הידים והשריקה עם הנעת הראש הם סימני התמיהה עם הצער. ויאמר כי עוברי דרך שם יעשו אותות אלו באמרם הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי. כמתמיהים עליה ודואגים על רעתה וחורבנה.

ספקו – הכאת כף אל כף פעם אחת בכח להוראת התפלאות או צער, והברת התיבה מוכיח על הוראתה Onomatopeia.

שרקו – קול טבעי היוצא מן הפה להוראת התפלאות.

וינעו ראשם – גם תנועה זו להתפלאות.

כלילת יופי – שם מופשט ממלת כל וכמו כן כליל שהוא תאר הפעל; עיר שיופי שלה שלם או שכולה יופי.

משוש – לכל אנשי הארץ הבאים שם לשמוח ולטייל.

שיאמרו כלילת יופי – בכרכים של אומות העולם האומות עצמן אומרים שבחן בפיהם, כמש״נ (יחזקאל כ״ז) את אמרת אני כלילת יופי^סה*),⁠¹ אבל ירושלים אחרים אומרים שבחה בפיהם, הדא הוא דכתיב הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי² (שם).

משוש לכל הארץ – ר׳ יוחנן בשם ר׳ שמעון ב״ר יוחאי אומר, כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל מי שהיה רוצה לחשב היה רץ ומחשב שם כדי שלא יחשב בירושלים ויצטער שם, לקיים מה שנאמר משוש לכל הארץ³ (שם).

1. בעיר צור איירי.

2. פשוט דדייק מדלא כתיב בקצור הזאת העיר כלילת יופי וכמו הזאת נעמי, אך אם היה כתוב כן היה באפשר לומר שישראל בעצמם אומרים כן ובאופן כזה אין השבח שלם וכמ״ש (מ״ר פ׳ עקב) אין שבחה של מטרונה כשמתקלסת מפי קרוביה, וכמאמר החכם יהללך זר ולא פיך (משלי כ״ז:ב׳) לכן אמר שיאמרו והיינו אומות אחרות.

3. בפסיקתא רבתי ר״פ מ״א הלשון והיו יוצאים ועושים חשבונותיהם שם מחוץ לעיר והיו אוכלים ושותים בתוך העיר. ויתכן הכונה כמו שנוהגים היום לנהל חשבונות מסחר בלשכות מיוחדות לזה (קאנטאר״ן ובירזו״ת) ובית המעון מיוחד רק לחיי בית בחוג משפחה, ובירושלים היו לשכות מסחר כאלה חוץ לעיר [והיו נבנים כמין כיפה, גג עגול], והעיר עצמה היתה מיוחדת רק לחיים ועונג. ומה שאמר שלא יצטער בירושלים, הכונה פשוטה, כי בעת מו״מ ומערכת חשבונות לא ימנע איזה צער ודאגה וכדומה.

ומרוב תְּמִיהָה¹, סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, שָׁרְקוּ כדרך הרואה דבר החשוב שֶׁחָרַב וְכָלָה², וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם חלקם באנחה וחלקם בלעג³ עַל בַּת – עֲדַת⁴ יְרוּשָׁלִָם⁵ כפי שעושה אדם כשרואה את חבירו משונה ממה שהיה⁶, וכך היו שואלים בִּתְמִיהָה⁷, הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ עליה כְּלִילַת יֹפִי – שכל היופי היה שלה⁸, מָשׂוֹשׂ – שִׂמְחָה⁹ לְכָל יושבי¹⁰ הָאָרֶץ?!: ס

1. עקדת יצחק.

2. רש״י.

3. אבן עזרא.

4. תרגום.

5. כשהיה בית המקדש קיים לא לישראל בלבד היה תקנה אלא לכל האומות, שכשהיה צועק גוי לאלהיו ״וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ״ (ישעיהו מו, ז), ואז ״וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה״ (ישעיהו ח, כא), ואז בא לבית המקדש ונענה, דכתיב (מלכים א׳ ח מא-מג) ״וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה... וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה אַתָּה תִּשְׁמַע... וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי... כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי״, וכאשר חרב הבית היו כל האומות מצטערות, דכתיב (מלכים א׳ ט, ח) ״וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה״, ר״י קרא.

6. לקח טוב.

7. עקדת יצחק.

8. רש״י. ובמדרש, בא וראה מה בין ירושלים לשאר ארצות, שאר הארצות משבחות את עצמן, צור אמרה (יחזקאל כז, ג) ״אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי״, סנחריב אמר (ישעיהו לו, יז) ״עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם״, נעמן אמר (מלכים ב׳ ה-יב) ״הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק״, אבל ירושלים אחרים משבחין אותה שיאמרו עליה ״כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ״, ׳שאמרה׳ לא נאמר אלא ׳שיאמרו׳, משוש לכל הארץ שכל העולם היו מצפים לראותה וליהנות מטובה, מדרש רבה, לקח טוב, ילקוט שמעוני.

9. ראה מצודת דוד בישעיה סב, ה.

10. תרגום.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון