Eikhah 2 – איכה ב‏ – Mikraot Gedolot

לְאִמְהוֹן אָמְרִין רוּבַיָּא דְיִשְׂרָאֵל אָן עִיבּוּר וַחֲמַר כַּד הֲווּ צַחֲיָין כִּקְטַל דְחַרְבָּא מִן צָחוּתָא בְּפַתְאַוַת קִרְיָתָא כַּד אִתְשַׁד נַפְשְׁהוֹן מִן כַּפְנָא לְגוֹ עֲטִיף אִמְהוֹן.

[טז] לְאִמּוֹתָם יֹאמְרוּ אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן – רַבִּי חֲנִינָא אָמַר גְּלוּסְקִין וְקוֹנְטִיטוֹן, וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר גְּלוּסְקִין וַחֲמַר עַתִּיק. בְּהִתְעַטְּפָם כְּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר, הֲוַת אִתְּתָא אָמְרָה לְבַעְלָהּ סַב לָךְ חַד שִׁירָא אוֹ חַד קְדָשׁ וְסַק לְשׁוּקָא אִי מַשְׁכַּחְתְּ כְּלוּם וַאֲנַן אָכְלִין, הֲוָה סָלֵיק לְשׁוּקָא וַחֲמֵי וְלָא אַשְׁכַּח כְּלוּם, וַהֲוָה מְפַרְפֵּר וּמָאִית, וְהִיא אָמְרָה לִבְרָהּ חֲמִי מָה עָבֵיד אֲבוּךְ, סָלֵיק לְשׁוּקָא וַחֲמָא אֲבוּהִי מִית וַהֲוָה מְפַרְפֵּר וּמִית עֲלוֹהִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר, הַיְינוּ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ הַגָּדוֹל. בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמּוֹתָם, הֲוָא בְּרָא זְעֵירָא בָּעֵי לְמֵינַק וְלָא מַשְׁכַּח חָלָב וּמְפַרְפֵּר וּמִית.

בהתעטפם כחלל – הות אתתא אמרת לבעלה סב לך חד שירא או חד קדיש וסק לשוקא אי משכחת כלום ואנן אכלין, הוה סליק לשוקא וחמי ולא אשכח כלום והוה מפרפר ומאית, והיא אמרה לברה חמי מה עביד אבוך, סליק לשוקא חמי אבוהי מית, והוא מפרפר ומאית עלוהי, הה״ד בהתעטפם כחלל היינו בעלה ובנה גדול בהשתפך נפשם גו׳ הוה בריה זעירא בעי למינק ולא משכח חלבא ומפרפר ומאית.

וסימא חין קולהם לאמאתהם, אין אלבר ואלכ׳מר, פי תצ׳וורהם כאלצריע פי רחאב אלקרי, ופי סילאן נפוסהם פי חגור אמאתהם.

לאמותם – בפרט (כלו? בדמעות) כשאומרים לאמותם איה.

עיר – הערים.

אל חיק – בחיק (בצאת נפשם מרעב והם בחיק אמותם לא שנפשם נשפכת אל חיק).

לאמותם יאמרו איה דגן – ר׳ סימן אומ׳ איה קילוסקין נאים וחמר עתיק שהיו מתעדנים בהם.

בהתעטפם כחלל – מעשה באשה אחת שאמ׳ לבעלה צא וקח לנו דבר שנחיה בהם יצא ולא מצא ופרפר ומת אמרה לבנה הגדול צא וביקש את אביך הלך ומצאו מת בכה עליו עד שמת גם הוא.

בהשתפך נפשם – אלו הקטנים.

שי״ן בהשתפך קודם תי״ו התפעל, כמו: וישתמר (מיכה ו׳:ט״ז).

The shin in while (their soul) ebbs away (בהשתפך) precedes the tav; a hithpael, as in are preserved (וישתמר) (Mikhah 6:16).

האם היא המינקת על כן זכר האמות ולא זכר האבות.

The mother is the one who nurses, therefore he remembers the mothers, but not the fathers.

לאמותם יאמרו – העולל והיונק שקדם זכרם.

כחלל – המוכה מכת חרב.

בהתעטפם כחלל. מלת כחלל בכ״ף.

דגן ויין – כי מפני המצור חסרו להם המים לשתות וללוש, ושואלים יין לשתיה ודגן ללעוס (מורי שא״ט ז״ל).

איה דגן ויין – דגן – גלוסקא,⁠¹ ויין – יין מבושם בבשמים, ויש אומרים יין ישן² (שם).

בהתעטפם כחלל וגו׳ – מעשה באשה אחת שאמרה לבעלה לך לשוק לקנות אוכל, הלך ולא מצא, והיה מפרפר ומת, אמרה לבנה, ראה, היכן אביך, הלך לשוק, וביון שראה אביו מת היה מתפרפר ומת גם הוא, ובנה הקטן בעי למינק ולא מצא חלב ומתפרפר ומת, הדא הוא דכתיב בהתעטפם כחלל ברחובות עיר בהשתפך נפשם אל חיק אמותם³ (שם).

1. דדגן עצמן אינו בר אכילה, ועיין באות הסמוך.

2. טעם הדרשה בכלל הוא משום דע״כ א״א לומר דעל אותה שעה היו דואגים שאין להם גלוסקאות ויין, דמה שייך להתאונן על זה, הלא די אם יש להם מיני מאכלים ומשקאות אחרים להשיב נפש, אלא ע״כ שזכרו את הראשונה בטוב להם, ואז היו באמת אמונים על כל טוב וזכרו את אשר אבד להם, וגם י״ל הכונה כי הם בהרגלם היו קוראין לגלוסקאות ויין ישן או מבושם דגן ויין סתם, וגם כעת היו שואלין כזה בתומתם מאמותיהם, וזה תפרש הדרשה.

3. כי בפסוק הקודם כתיב בעטף עולל ויונק ברחובות קריה, ואם כן גם הלשון כאן בהתעטפם קאי ג״כ עלייהו, ולכן מפרש גם המשך הלשון בהשתפך נפשם ג״כ עליהם וכדמפרש.

לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ העוללים¹, אַיֵּה – היכן² דָּגָן וָיָיִן להשיב נפשינו?!³ ואין קול ואין עונה!⁠⁴, בְּהִתְעַטְּפָם – בהתעלפם⁵ וּבְפִרְפּוּרָם⁶ מחמת רעב⁷ כֶּחָלָל – כחללי חרב⁸ בִּרְחֹבוֹת עִיר אין מי שיחזק אותם⁹, בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם של העוללים הקטנים¹⁰ אֶל חֵיק אִמֹּתָם עיניהם רואות וכלות ואין מושיע¹¹: ס

1. תרגום. וניתן גם לבאר כי הרואים אותם הם אלה אשר פנו לאימהות, עקדת יצחק.

2. תרגום.

3. שם. אלשיך מבאר שאם האמהות יאכלו דגן ויין שהם דברים שמסעדים, יהיה להם חלב להניק את ילדיהן, ולכן הילדים היו אומרים לשומעיהם איה דגן ויין בשביל אמותם. מלא העומר מבאר שהעוללים ויונקים שאין בהם דעת ביקשו יין, אבל בר דעת לא יבקש יין כשאין לו לחם.

4. עקדת יצחק.

5. ראה לעזי רש״י בפס׳ יא.

6. לקח טוב בפס׳ יא.

7. אלשיך.

8. תרגום.

9. עקדת יצחק.

10. לקח טוב.

11. עקדת יצחק. ובמדרש, מעשה באשה אחת שאמרה לבעלה לך לשוק לקנות אוכל, הלך ולא מצא והיה מפרפר ומת, אמרה לבנה ראה היכן אביך, הלך לשוק וכיון שראה את אביו מת היה מתפרפר ומת גם הוא, ובנה הקטן בא לינוק ולא מצא חלב והתפרפר ומת, ועל כך נכתב ״בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם״, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון