×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מֹעֲד֑וֹא שִׁכַּ֨ח יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה ׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם⁠־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן׃
He laid bare1 His shelter2 like a garden;⁠3 He destroyed His meeting place.⁠4 He made festival and Sabbath to be forgotten in Zion. In the fury of His anger, He has spurned king and priest.
1. He laid bare | וַיַּחְמֹס – See R"Y Kara and Ibn Ezra who point to the word's usage in Yirmeyahu 13:22 where the verb is parallel to "נִגְלוּ" (revealed). Alternatively: "cut off" (Rashi, pointing to its usage in Iyyov 15:33, where the root is parallel to "וְיַשְׁלֵךְ", to cast off), "destroyed" (based on the parallel "שִׁחֵת" in our verse), or: "violently wronged", connecting the verb to the noun "חָמָס", violence.
2. shelter | שֻׂכּוֹ – This word appears only here, but is likely a variant of the word "סוּכּוֹ" (his "סוכה"), a booth or temporary shelter. [See Eikhah Rabbah for discussion of what might be learned from the variant spelling.] Hashem's "sukkah" is presumably the Beit HaMikdash, Hashem's dwelling place, as in Tehillim 76:3: "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן".
3. like a garden | כַּגַּן – The metaphor might refer to the way a garden is laid bare after her fruits are gathered (R"Y Kara).
4. meeting place | מֹעֲדוֹ – This, too, likely refers to the Mikdash, the place where Hashem would meet with the nation (Shemot 25:22), and they themselves would gather (see Yeshayahu 33:20). The word "מועד"' can refer to a set time, assembly or meeting place, or specifically to the festivals (being "set times" or "gatherings"). Thus, in this verse, it first refers to a place and then to the festivals (see Lekach Tov and Ibn Kaspi).
א. מֹעֲד֑וֹ =ש1,ק-מ ומסורת-ל וטברנית
• ל!=מוֹעֲד֑וֹ (כתיב מלא וי״ו)
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספימנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וְשֵׁרַשׁ כְּגִינְתָא בֵּית מוּקְדְשֵׁיהּ חִבֵּל אֲתַר מְזוּמָן לְכַפָּרָא עַל עַמֵּיהּ אִינְשֵׁי יְיָ בְּצִיּוֹן חֶדְוַת יוֹמָא טָבָא וְשַׁבְּתָא וּשְׁנָא בִתְקוֹף רוּגְזֵיהּ מַלְכָּא וְכַהֲנָא רַבָּא.
[י] וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ – רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּגִנָּה שֶׁנֶּחְמַס מַעְיָנָהּ וְהִלְבִּין יַרְקָהּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר נַחְמָנִי אָמַר כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וגו׳ (בראשית ג׳:כ״ד).
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שֻׂכּוֹ כְּתִיב, כֵּיוָן שֶׁגָלוּ יִשְׂרָאֵל שָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שִׁכַּח ה׳ בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת, אֶפְשָׁר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁכֵּחַ מוֹעֲדוֹתֵיהֶם וְשַׁבְּתוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מוֹעֲדוֹתָיו וְשַׁבְּתוֹתָיו שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁבָּדָא לָהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ (מלכים א י״ב:ל״ג). מִלְּבַד כְּתִיב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה׳ (ויקרא כ״ג:ל״ח). וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן, מֶלֶךְ זֶה צִדְקִיָּהוּ, וְכֹהֵן זֶה שְׁרָיָה בֶּן מַחְסֵיָה.
ונת׳ר כאלגנאן צ׳לאלה, ואפסד מחצ׳רה, ואנסא פי ציון אלמחצ׳ר ואלעטלה, ורפץ׳ בזגם ג׳צ׳בה אלמלך ואלאמאם.
ויחמם כגן – השיר כגן צלו (וכ״ת באויב טו לג יחמס כגפן וכתב בפירושו שם שהוא כמו זה).
מועד ושבת – מסבת התועדות ויום שבתון.
וינאץ – הרחיק בבוז.
ויחמס – לשון כריתה, וכן: יחמס כגפן בסרו (איוב ט״ו:ל״ג), נחמסו עקיביך (ירמיהו י״ג:כ״ב).
כגן – כמו שגוזזין ירקות הגנה.
סוכוא – מעונתו. שכו כתיב, ששיכך חמתו מעל בניו בחורבן ביתו, כך נדרש במדרש קינות.
שיחת מועדו – בית קדש הקדשים ששם היה נועד לבניו, שנאמר: ונועדתי לך שם (שמות כ״ה:כ״ב).
מלך וכהן – צדקיהו ושריה כהן גדול.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, וכן בהרבה מאד כ״י של המקרא. בכ״י לייפציג 1: ״שכו״.
He cut down – An expression of cutting, and similarly, "He will cast off like a vine,⁠"1 [and] "your steps were cut off.⁠"2
Like a garden – As they cut off the vegetables of a garden.
His dwelling place – His abode.⁠3 It is written שִׁכּוֹ [to indicate] that He lightened4 His anger against His children with the destruction of His House. [So it is expounded] in the Midrash of Lamentations.⁠5
He destroyed His place of Communion – The Holy of Holies,⁠6 where He would meet with His children, as it is stated, "I will set My meeting you there.⁠"7
The king and the kohein – King Tzidkiyahu8 and Serayahu the Kohein Gadol.⁠9
1. Iyyov 15:33.
2. Yirmeyahu 13:22.
3. The Kodesh Hakodoshim. (Palgei Mayim)
4. As in Bereshit 8:1, 'and the waters subsided' [וישכו].
5. Eikhah Rabbah 2:10.
6. Alternatively, the Beis Hamikdosh. (Palgei Mayim)
7. Shemot 25:22. See footnote for 1:4 above.
8. See II Melochim 25:7.
9. See II Melochim 25:18-21. Rashi explains that the king and the kohein must be two individuals rather than a king who is a kohein, because the kings who ruled during the period of the first Beis Hamikdosh were descendants of the non-kohein Dovidic dynasty. (Sifsei Chachomim)
ויחמוס כגן סכו – אמר ר׳ חמא בר חנינא כגינה שנחמס מעיינה והלבין ירקה שאם נחמס המעיין שהיה משקה בה את הגן מיד נשחת הירק. ומפני מה הכתיב שוכו בשי״ן שכיון שנחמסו ישראל וגלו ישראל מיד שכבה חמתו של השם וכן הוא אומ׳ וגם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כ״א:כ״ב). ויחמוס כגן כשם שהגן כיון שגלה הירק מיד סוכתו נהרסת כך כיון שנסתלק השם מירושלים מיד נהרסה וכן הוא אומ׳ ונותרה בת ציון כסוכה בכרם (ישעיהו א׳:ח׳).
שחת מועדו – זה בית המקדש שהיה בית וועד לישראל כענין שנאמר ונועדתי לך שם (שמות כ״ה:כ״ב).
שכח י״י בציון מועד ושבת – אלו קרבנות ומועדים והשבתות.
וינאץ בזעם אפו מלך וכהן – מלך זה צדקיהו וכהן זה שריה הכהן הראש. ויש אומ׳ שכח י״י בציון מלך ושרים בשעת חרבן הבית לא היה להם כח לשמור לא מועד ולא שבת.
ס״א ויחמס – פ״ת ויגל.
ויחמס כגן סוכוויחמס – פתרונו: ויגל, לשון גילוי, כמו: יחמוס כגפן בסרו (איוב ט״ו:ל״ג), וכן: נחמסו עקיביך (ירמיהו י״ג:כ״ב).
שכו – מפני מה כתוב בש׳,⁠1 שכיון שנחמסו ישראל וגלו, מיד שככה חמתו של הקב״ה, וכן הוא אומר: אניא אכה כפי אל כפי והניחותי חמתיב (יחזקאל כ״א:כ״ב).
[ויחמס – פירוש: אַגְרַפַאו בלעז.]⁠ג
1. כלומר: באות ש׳.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 52. בכ״י פריס 162: ״ואני״.
ב. כן בכ״י פריס 162, מינכן 52. ״לשון גילוי... חמתי״ חסר בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203.
ג. כן בגיליון כ״י לונדון 27298. המלים בסוגריים המרובעים חסרות בכ״י פרמא 2203, פריס 162, מינכן 52.
He has destroyed his booth like a gardenHe has exposed.
ויחמוס כגן שכו – פתרונו: גילה ציון שהיה סוכו, דכתיב: ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהלים ע״ו:ג׳), כגן זה שעומד פרוץ ומגולה לאחר שנלקטו פירותיו.
ויחמוס – לשון גילוי, כמו: כוהניה חמסו תורתי (יחזקאל כ״ב:כ״ו), שפתרונו: גילו פנים בתורה שלא כהלכה. וכן: נגלו שוליך נחמסו עקביך (ירמיהו י״ג:כ״ב).
שיחת מועדו – פתרונו: מן היום שיחמוס כגן סוכו, מן היום ההוא והלאה שחת מועדו.
שכח י״י בציון מועד ושבת – שמשחרב הבית ואילך בטלו עולי רגלים.
He has destroyed his booth like a garden – Its explanation is he exposed Zion which was his booth, as it is written His tabernacle was in Salem, and his dwelling place in Zion (Psalms 76:3). This is like a garden that stands crushed and exposed after its fruits were gathered.
he destroyed (ויחמוס) is an expression for exposure, her priests robbed (חמסו) my Torah (Ezekiel 22:26) because its explanation is they exposed their faces to the Torah not in accordance with the Halakhah, and so your skirts have been revealed, your steps have been exposed (Jeremiah 13:22).
he destroyed his place of assembly – Its explanation is from the day that he stripped his booth like a garden, from that day and beyond he destroyed his place of assembly.
HaShem has caused the appointed feast and Sabbath to be forgotten in Zion for since the Temple was destroyed, and afterwards, the pilgrims stopped.
ויחמוס – חשף, נחמסו עקביך (ירמיהו י״ג:כ״ב).
סכו וסכתו כמו: חקו וחקתו.
מועדו – כמו: באי מועד (איכה א׳:ד׳).
He has destroyedto strip off, lay bare, like your steps were laid bare (נחמסו) (Jeremiah 13:22).
His booth (סכו and סכתו) are like חקו and חקתו his law.⁠1
His meeting-place (מועדו) – Similarly, [no-one] comes to the appointed festival (מועד) (Lamentations 1:4).⁠2
1. Ibn Ezra is making the point that the forms with and without a he do exist: חק and חקה. Similarly, therefore, we find סך (masculine) and סכה (feminine).
2. HaShem has laid waste His מועד, and has caused the מועד to be abandoned.
ואחר כן גלה שכו שהוא מקום הדביר.
וטעם כגן כאשר יכלו עליו.
וטעם מלך וכהן שהכהן מורה את המצות והמלך משמר התורה בכחו ולשניהם נתן התורה.
And afterwards, he removed his booth because it was the place of the Holy of Holies. Now the meaning is like a garden that they seized; the meaning of king and priest is that the priest teaches the commandments, and the king guards the Torah with his power, and he gave Torah to both of them.
ויחמס כגן – כבר הודעתיך הפלגת לשון העברי, ולא אל חנם נקרא לשון הקודש ויקר כי אין כמוהו בדיוק ודקדוק. והנה סוג שמוש ההעדר יש תחתיו מינים לאין מספר, וכל אחד בענין מיוחד, ולכן שם חמס הוא תחת סוג העדר מציאות הדבר, ולכן נאמר: חמסו תורה (צפניה ג׳:ד׳) יאמרו החכמים: חמסו האמת, ולא נוכל אנחנו לבא עד תכלית יחוד מין מין בכל העברי, רק נבא בקצתם, כל שכן שנעמד על הכלל. ולכן הכונה בזה העדר מציאות המקדש, ובפרט מקום לפני ולפנים ששם נועד השם כמ״ש: ונועדתי לך (שמות כ״ה:כ״ב), ומבואר כי שם הכרובים סוככים, ולכן אמר על זה: שכו ומועדו, והשם העדיר כי נבוכדנצר השחיתו, ואולם דמיון כגן, כאלו היה סכת קוצים ושומרי גנות, שהם בתכלית הפחיתות, והבעלים הורסים אותם אחר שעבר הקיץ.
מועד – מועדי השם והם החגים, ואחד מהם שבת כמו שמפורש בתורה.
מלך וכהן – כי הם שני כתרים, ונכון היה כי הקדים בסדר מלך, ואם גם היה נכון אם אמר כהן ומלך.
ויחמס כגן שכו. כתיב בשי״ן על פי המסורת דהכא ובריש הושע ובמדרש קינות אמר ר׳ אבהו שכו כתיב כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקב״ה הכי גרסינן באיכה רבתי וכצ״ל בעירוך ערך סך.
ויחמס – שרש חמס יש לו ג״כ הוראת גלוי, נחמסו עקביך (ירמיהו י״ג:כ״ב), וכאן ר״ל ויחמס סכו (הוא בית המקדש) כמו שחומסים ומגלים סכת גן בבוא ימי הסתו שאין יושבים עוד בה ומשתמשים בעציה להבערה.
וינאץ – בחילוף אותיות (מות⁠־נוט ואותיות זסצר״ש) וימאס.
ויחמס כגן – רבי חמא ב״ר חנינא אומר, כגנה שנחמס מעיניה והלבין ירקה,⁠1 ורבי שמעון בר נחמני אמר, כאדם הראשון דכתיב בו ויגרש את האדם מגן וגו׳2 (מ״ר).
ויחמס כגן שכו – א״ר אבהו, שכו כתיב, כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקב״ה3 (שם).
שכח ה׳ וגו׳ – שכח ה׳ בציון מועד ושבת, וכי אפשר שהקב״ה משכח מועדיהם ושבתותיהם של ישראל,⁠4 אלא אלו מועדותיו ושבתותיו של ירבעם בן נבט שבדא להם, כמש״נ (מלכים א י״ב) בחודש אשר בדא מלבו5 (שם).
מלך וכהן – מלך זה צדקיהו וכהן זה שריה בן מחסיה6 (שם).
1. ר״ל כגנה שנכרת ונשחת מעינה, וע״י כן נתייבש והלבין הירק שבתוכה, וכן ע״י שהסתיר הקב״ה פניו מישראל נשחתו ויבש פרים.
2. ר״ל כאדה״ר שנחמס והוסר ממקומו מגן עדן, ומפרש כגן – כאותו שהיה בגן עדן. וטעם הדמיון י״ל ע״פ הדרשה דלעיל ריש פרשה א׳ עה״פ והמה כאדם עברו ברית – כאדם הראשון יעו״ש בבאורנו, ועונשן של ישראל נדמו לעונשין שלו, ואחד מהם, מה הוא גורש ממקומו כך ישראל גורשו ממקומן יעו״ש.
3. מלשון וחמת המלך שככה, וחמס הוא מלשון חמה וכעס כמו (פ׳ וירא) חמסי עליך, וזהו הטעם מ״ש בעלמא כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם (עי׳ מגילה כ״ט.) דמכיון שעם גלותם שככה חמתו לכן נלוה עמהם כביכול בגלותם.
4. אין התמיה על עיקר ענין השכחה, דזה דבר שאפשר ואפשר, שמרוב הצרות וטלטולים שוכחים זמני מועדים ושבתות וכמ״ש בגמ׳ (שבת ס״ט:) ההולך במדבר ואינו יודע איזה יום שבת וכו׳, אלא התמיהה על מה שתלה דבר זה בהקב״ה שכביכול הוא השכיח אותם מהם, ואין זה דבר מתקבל שהקב״ה יכוין לבטלם אלו ממצות, אלא הו״ל לומר נשכח בציון מועד ושבת בפעל סתמי.
5. ואע״פ דעל זה אין ראוי להתאונן ולקרוא תגר, אלא הכונה שהשכיח מועדים סתמא שדומים למועדי ירבעם, מה הם כונתם לא לשם שמים כך המועדים שחגגו הם, היו שלא לשם שמים כי אם לשם הנאה גופנית ונחשבו כמועדי ירבעם. ויש להוסיף באור ולפרש עם זה כונת הפ׳ בישעיה א׳ חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי עפ״י המתבאר בביצה ט״ו ב׳ דהלשון לכם מורה על הנאה גופנית כולה בלא חלק לחפצי שמים. וזוהי הכונה חדשיכם ומועדיכם, בעת שהם כולם לכם לבד, שנאה נפשי. וטעם השנאה הוא כמש״כ הערוך בבאור מאמר חז״ל סקבא דשתא רגלא, דמכיון שאוכלין ושותין ובטלין ממלאכתן מתיחדין ובאין לידי עבירה. וזוהי הכונה כאן, שכח ה׳ בציון מועד ושבת – איזה מועד ושבת, כאלה שהם דומין בערכן למועד ושבת של ירבעם, שמבלים בהוללות וסכלות.
6. דהמלכים וכהנים שזולתם היו רשעים ולא שייך להתאונן עליהם.
ולאחר מכן1, וַיַּחְמֹס – כרת2 כַּגַּן – כמו שגוזזים ירקות הגינה3 שֻׂכּוֹ – את בית מקדשו4, שִׁחֵת – חיבל את5 מֹעֲדוֹ הוא בית קודש הקדשים ששם היה נועד לבניו6, ומן היום ההוא7 שִׁכַּח – השכיח8 יְהוָה | בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת, שבשעת החורבן לא היה להם לישראל כח לשמור לא מועד ולא שבת9, ובוטלו עולי רגלים10, וַיִּנְאַץ – ושנא11 בְּזַעַם אַפּוֹ – בכעסו החזק12 מֶלֶךְ הוא צדקיהו13, וְכֹהֵן הוא שְׂרָיָהוּ כהן גדול14: ס
1. אבן עזרא.
2. רש״י.
3. רש״י.
4. תרגום. ששיכך חמתו מעל בניו בחורבן ביתו, רש״י. כשם שהגן כֵּיוָן שגלה הירק מיד סוכתו נהרסת, כך כֵּיוָן שנסתלק השם מירושלים מיד נהרסה, וכן הוא אומר (ישעיה א, ח) ״וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם״, לקח טוב.
5. תרגום.
6. רש״י, אלשיך. לקח טוב ביאר שזה בית המקדש שהיה בית וועד לישראל.
7. ר״י קרא.
8. תרגום.
9. לקח טוב. ובמדרש וכי אפשר שהקב״ה משכח מועדיהם ושבתותיהם של ישראל!? אלא אלו מועדותיו ושבתותיו של ירבעם בן נבט שבדה להם, מדרש רבה.
10. ר״י קרא.
11. תשלום מצודת ציון.
12. תרגום.
13. רש״י.
14. מדרש רבה, רש״י. שלאחר שראה בעיניו המלך צדקיהו את בניו מומתים, הוכה בסנוורים, נאסר בנחושתים, הובא לבבל (מלכים ב׳ כה, ז), ושם ניתן בבית הכלא עד יום מותו, ובזמן ההוא מת שריה הכהן הגדול (שם יח, כא), תשלום מצודת דוד.
תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספימנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144