×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ג) גָּדַ֣ע בׇּֽחֳרִי⁠־אַ֗ףא כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב׃
He cut down, in burning anger, every horn1 of Israel. He withdrew His right hand from before the enemy. He burned in Yaakov like a flaming fire, consuming all around.
1. every horn | כֹּל קֶרֶן – In Biblical Hebrew a horn generally represents might or glory. See, for example, Shemuel II 23:3, Yirmeyahu 48:25, and Tehillim 148:14 (Lekach Tov, Hoil Moshe). See Eikhah Rabbah, noting the language of "every", which enumerates ten "horns" (or sources of glory) of Israel, including the "horn" of Torah, priesthood and prophecy.
א. בׇּֽחֳרִי⁠־אַ֗ף =ש1,ק-מ ובדפוסים
• ל!=<בָּֽחֳרִי אַ֗ף> (חסר מקף)
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
קִצֵּץ בִּתְקוֹף רְגָז יָת כָּל יְקָרֵיהּ דְיִשְׂרָאֵל אַרְתַּע לְאָחוֹרָא יַד יְמִינֵיהּ וְלָא סַיַּע לְעַמֵּיהּ מִן קֳדָם בְּעֵיל דְבָבָא וְאַדְלֵיק בְּבֵית יַעֲקֹב כְּאֶשָּׁתָא דִמְשַׁלְהֲבָא אֲכָלַת חֲזוֹר חֲזוֹר.
[ו] גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל – עֶשֶׂר קְרָנוֹת הֵן, קַרְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, קַרְנוֹ שֶׁל יִצְחָק, קַרְנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, קַרְנוֹ שֶׁל משֶׁה, קַרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, קַרְנָהּ שֶׁל כְּהֻנָּה, קַרְנָהּ שֶׁל לְוִיָה, קַרְנָהּ שֶׁל נְבוּאָה, קַרְנוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קַרְנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַרְנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. קַרְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן (ישעיהו ה׳:א׳). קַרְנוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו (בראשית כ״ב:י״ג), קַרְנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו (דברים ל״ג:י״ז). קַרְנוֹ שֶׁל משֶׁה, דִּכְתִיב: כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו (שמות ל״ד:כ״ט). קַרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב: קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ (חבקוק ג׳:ד׳). קַרְנָהּ שֶׁל כְּהֻנָּה, דִּכְתִיב: קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד (תהלים קי״ב:ט׳). קַרְנָהּ שֶׁל לְוִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן חֹזֶה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן (דברי הימים א כ״ה:ה׳). קַרְנָהּ שֶׁל נְבוּאָה, דִּכְתִיב: רָמָּה קַרְנִי בַּה׳ (שמואל א ב׳:א׳). קַרְנוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי (תהלים כ״ב:כ״ב), קַרְנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ (תהלים קמ״ח:י״ד). וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַרְנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֶם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ (שמואל א ב׳:י׳). וְכֻלָּן הָיוּ נְתוּנוֹת בְּרֹאשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ נִטְּלוּ מֵהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל, וְנִתְּנוּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִי סִלְקַת וּנְפַלָה מִן קֳדָמַהּ תְּלָת (דניאל ז׳:כ׳), וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק (תהלים ע״ה:י״א), הַקְּרָנוֹת שֶׁגִּדַּע צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי הוּא מַחְזִירָן לִמְקוֹמָם, לִכְשֶׁיְּרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֶרֶן מְשִׁיחוֹ, דִּכְתִיב: וְיִתֵּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ (שמואל א ב׳:י׳). הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר כֵּיוָן שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹת וְנִכְנְסוּ שׂוֹנְאִים בִּירוּשָׁלַיִם, נָטְלוּ גִּבּוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכָפְתוּ יְדֵיהוֹן לַאֲחוֹרֵיהוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה (תהלים צ״א:ט״ו), כָּתַבְתִּי בַּתּוֹרָה, וְעַכְשָׁיו בָּנַי שְׁרוּיִין בְּצַעַר וַאֲנִי בְּרֶוַח, כִּבְיָכוֹל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ, וּלְבַסּוֹף גִּלָּה אוֹתָהּ לְדָנִיּאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ (דניאל י״ב:י״ג), אָמַר לוֹ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְתָנוּחַ. אָמַר לוֹ וַהֲנָחָה לְעוֹלָם, אָמַר לוֹ וְתַעֲמֹד, אָמַר לוֹ עִם מִי, עִם הַצַּדִּיקִים אוֹ עִם הָרְשָׁעִים, אָמַר לוֹ לְגֹרָלְךָ, עִם הַצַּדִּיקִים, אָמַר לוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִין, אָמַר לוֹ לְקֵץ הַיָּמִין, אוֹתָהּ יָמִין שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת קֵץ נָתַתִּי לִימִינִי. גָּאַלְתִּי אֶת בָּנַי גָּאַלְתִּי אֶת יְמִינִי, וְהוּא שֶׁאָמַר דָּוִד: לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי (תהלים ס׳:ז׳).
[ז] וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, כְּשֶׁהַפֻּרְעָנוּת בָּאָה אֵין מַרְגִּישׁ בָּהּ אֶלָּא יַעֲקֹב, מַאי טַעְמָא, וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה. וּכְשֶׁהַטּוֹבָה בָּאָה אֵין מַרְגִּישׁ בָּהּ אֶלָא יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל (תהלים י״ד:ז׳).

רמז תתרכד

ויבער ביעקב – אמר ריש לקיש כשהפורענות באה אין מרגיש בה אלא יעקב, מאי טעמא ויבער ביעקב כו׳, וכשהטובה באה אין מרגיש בה אלא יעקב שנאמר יגל יעקב ישמח ישראל.

רמז תתרכה

השיב אחור ימינו – ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה ברבי סימון אמר כיון שגרמו עונות ונכנסו שונאים לירושלים נטלו גבוריהם של ישראל וכפתו ידיהם לאחוריהם, אמר הקב״ה עמו אנכי בצרה כתבתי (בתורה) ועכשיו בני שרויין בצער ואני (אנוח) [בריוח] כביכול השיב אחור ימינו, ולבסוף גלה אותה לדניאל הדא הוא דכתיב ואתה לך לקץ, אמר לו ליתן דין וחשבון אמר לו הקב״ה ותנוח, אמר ליה והא נייחא לעולם הבא, אמר ליה ותעמוד, אמר ליה עם מי עם הצדיקים או עם הרשעים, אמר לו לגורלך עם הצדיקים, אמר ליה באחרית הימים או באחרית הימין, אמר ליה לקץ הימין אותה ימין שהיא משועבדת, קץ נתתי לימיני גאלתי את בני גאלתי ימיני, הדא הוא דכתיב למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך כו׳.

רמז תתרלב

השיב אחור ימינו מפני אויב – אמר רבי אלעזר משל למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו והיה מזדעזע מן בן המלך עד שכפת לו ידי בנו לאחוריו. אף כאן א״ל הקב״ה לנבוכדנאצר עלה לירושלים והיה מתירא עד שכפה לו ידי מיכאל שנאמר השיב אחור ימינו, [מפני מה מפני שמאסו בתורה] שנאמר כי מאסו את תורת ה׳ ואת אמרת קדוש ישראל נאצו, כי מאסו את תורת ה׳ זו תורה שבכתב ואת אמרת זו תורה שבעל פה.

רמז תתרלג

ויאמר ה׳ כי גבהו בנות ציון שהיו הולכות בקומה זקופה, ותלכנה נטויות גרון כשהיתה אחת מהן מתקשטת היתה מטה בגרונה לכאן ולכאן כדי להראות את תכשיטיה, ומשקרות עינים בסיקרא. ריש לקיש אמר בקלורית אדומה, הלוך וטפוף תלכנה כשהיתה אחת מהן ארוכה מביאין שתי קצרות ומהלכת ביניהן כדי שתהא נראית טפה על גביהן, וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה לובשת קונדריקין וצרות עכנא בהם ומביאה שתי ארוכות ומהלכת ביניהם כדי שתהא נראית לבחורים. וברגלים תעכסנה, אמר רבי אבא בר כהנא שהיתה כל אחת מהם מביאה שלחופיה של תרנגולת וממלאו ארפסמון ונותנת אותו בין עקבה למנעלה, וכשהיתה מגעת לכת של בחורים עומדת ודורסת עליה והיא נבקעה והיה הריח יוצא ממנה ומפעפע בהם, היה הקב״ה אומר לירמיה מה עושות אלו כאן יגלו מכאן. והיה ירמיה מחזר עליהן ואומר בנותי עשו נא תשובה עד שלא יבואו השונאים עליכם, והיו אומרות ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותביאה עצת קדוש ישראל ונדעה, דוכוס רואה אותי והוא נוטל אותי לו לאשה, אפרכוס רואה אותי ונוטל אותי לו לאשה, ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה על דמאן הוא קיימא על דידן או על דיליה, וכיון שגרמו העונות ונכנסו השונאים לשם היו יוצאות לפניהם מקושטות והיה דוכוס רואה אחת מהן ונוטלה לו לאשה ומושיבה על קרונין שלו. אמר הקב״ה הא קא קמת על דילהון ועל דידיה לא קמת, מה עשה להם הקב״ה ר׳ אלעזר אומר חלקם בצרעת שנאמר ושפח ה׳ קדקד בנות ציון, וכתיב ולשאת ולספחת ולבהרת, רבי יוסי בר חנינא אמר העלה על ראשיהן משפחות של כנים, רבי חייא בר אבא אמר עשה אותן שפחות מכודנות, רבי ברכיה בשם רבי יוסי אמר שמר משפחות שלא יתערבו זרע קדש בעמי הארצות, אעפ״כ לא חזרו בהם אמר יודע אני שאין עובדי אלילים בדלין מן הזיבה ומן הצרעת, מה עשה להן הקב״ה וה׳ פתהן יערה רמז למעינות שלהם והיו שופעות וממלאות קרונין דם, כיון שרואים אותם כך היו דוקרים אותם בחרב ומשליכים אותם תחת קרונין והיו אומרים זה לזה סורו טמא קראו למו. הה״ד ויקרא ה׳ אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק.
גדע בשדת ג׳צ׳בה גמיע שאן אלאסראיל, וכאנה רד ימינה אלי ורא מן קבאלהֵ אלעדו, ואשעל פי אליעקוב כנאר מלתהבה אכלת חואליהם.
קרן – כבוד ומעלת.
השיב אחור – וכאלו השיב אחור.
השיב אחור ימינו – עשה עצמו כמשיב אחור ימינו מלהלחם בעד בניו.
He withheld His right hand – He withdrew Himself as though withdrawing His right hand from waging war for his children.⁠1
1. His right hand is symbolic of strength and war. See Shemot 15:6.
גדע בחרי אף כל קרן ישראל – מצינו בישראל קרן בלשון גדולה כענין שנאמר קרנו תרום בכבוד (תהלים קי״ב:ט׳) וכן הוא אמ׳ כרם היה לידידי בקרן בן שמן (ישעיהו ה׳:א׳) ואומ׳ וקרני ראם קרניו (דברים ל״ג:י״ז) ואומ׳ עלץ לבי בי״י רמה קרני (שמואל א ב׳:א׳) וגדע כל אלו הגדולות בחרי אף שהכעיסו לבוראם וכן הוא אומ׳ וידעו בני ישראל כי לא על חנם השיב אחור ימינו – כמו משל הוא לפי שלא היה להם זכות לישראל להושע ובמה להתלות נהיתה ישועתו של השם נקראת ימינו כענין שנאמר הושיעה לו ימינו (תהלים צ״ח:א׳) כאלו שבה אחור וכן הוא אומ׳ למה תהיה כאיש נדהם וגו׳ (ירמיהו י״ד:ט׳) ואו׳ עורה למה תישן י״י (תהלים מ״ד:כ״ד) אלא וכיוצא בהן ברוב עונות ישראל מפני אויב שלא הושיע את ישראל מפני אויב.
ויבער ביעקוב כאש להבה – אשר כתוב בו הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב (מלאכי א׳:ב׳) ועכשיו ויבער ביעקוב.
ס״א: ויבער ביעקוב – אמר ר׳ שמעון ב׳ לקיש כשהפורענות בא אין מרגיש בה תחלה אלא יעקוב שנאמר ויבער ביעקוב. וכשהשמחה באה אין מרגיש בה אלא יעקוב שנאמר יגל יעקוב ישמח ישראל (תהלים י״ד:ז׳).
אכלה סביב – אלו פליטי חרב כענין שנאמר ושלחתי אחריהם את החרב (ירמיהו ט׳:ט״ו).
השיב אחור ימינו – כלומר: ימינו שהיתה מגינה על ישראל עד עכשיו מן האומות רעים,⁠א שנאמר: ימינך י״י נאדרי בכח ימינך י״י תרעץ אויב (שמות ט״ו:ו׳), עכשיו עמדה לה מנגד.
השיב אחור ימינו – דְטֶיְרַשְטְ שַמְווְן בלעז, כלומר: השיב ידו מלעוזרם כשם שהיה למוד לשעבר.
א. כן בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203. בכ״י פריס 162, מינכן 52, ודפוס ברסלאו חסר: ״רעים״.
He drew back his right hand; that is to say, his right hand that protected Israel from the nations until now, as it is said Your right hand, HaShem, is glorified with strength; your right hand, HaShem, smashed the enemy (Exodus 15:6). Now her position is the opposite.
He drew back his right hand – דטירשט שמיין in the vernacular.⁠1 That is to say, he drew back his hand from assisting them just as it used to teach them before.
1. Old French – unidentified.
גדע בחרי אף כל קרן ישראל – קרן כהונה, קרן לויה, קרן מלכות, קרן נבואה, קרן תורה (איכה רבה ב׳:ו׳).
השיב אחור ימינו מפני אויב – ימינו שהיתה מגינה על ישראל עד עכשיו מן האומות, כעיניין שנאמר: ימינך י״י נאדרי בכח ימינך י״י תרעץ אויב (שמות ט״ו:ו׳), עכשיו עמדה לה מנגד, שלא עזרה אותם מחרב האויב.
He destroyed, in his burning anger, all the horn of Israel;⁠1 the horn of Israel, the horn of the priesthood, the horn of the Levitehood, the horn of the Sabbaths, the horn of the prophets, the horn of the Torah.
He drew back his right hand in the presence of the enemy – his right hand that, until now, shielded Israel from the nations, like the text which says Your right hand, HaShem, is glorified with strength; your right hand, HaShem, smashes the enemy (Exodus 15:6). Now, her position is the opposite for it did not save them from the sword of the enemy.
1. At 2.3.6, Lamentations Rabbah considers that there are ten horns etc.
ויבער – פועל עומד, ויחסר אף.
והנכון: שהוא שב אל: בחרי אף.
And he has burned. An intransitive verb, but anger is missing, for it certainly refers to in fierce anger.
גדע כל קרן ישראל – השתי מלכיות.
He has cut down all the strength of Israel from both kingdoms.
קרן – כפשוטו, וכן רמה קרני (שמואל א ב׳:א׳), כי זה עניין משל ודמיון.
ימינו – כנוי לישראל, גם לשם להפלגה.
וכן השיב רמז לישראל גם לשם, כי הכל כיון ירמיה בכאן, כי משפטי השם אמת צדקו יחדיו (תהלים י״ט:י׳).
ויבער ביעקב – היותר נאות אצלי שזה יוצא, והוא רומז לשם.
ודמה החרבן לאש בוערת, ויותר מופלג אש להבה שהוא יותר אוכלת מאש גחלים.
גדע – סמך אופן מפלתן בזאת המלחמה אשר זכר והוא כי גדע ה׳ בחרי אף כל קרן ישראל והוא הכח העצום אשר בו היו צרים ורודים על זולתם. ומצד אחר השיב אחור ימינו מהנצל מן המכים אשר ירום מן האויב עד שבזה נהפך להם הדבר מאשר נאמר עליהם בנבואה (עבדיה א׳) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו׳ ואכלום. כי היה ודאי למשל על קלות נצחונם באויביהם ועכשיו ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב. ויבא כף הדמיון על המשל הנזכר כהוגן.
גדע – כרת לשנים.
קרן – חוזק והדר.
מפני – לתת מקום לאויב.
ויבער – חרי אף זה.
כל קרן ישראל – א״ר יוחנן, אלו שמונים אלף קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה והרגו בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמן ונפל לים הגדול1 (גיטין נ״ז.).
כל קרן ישראל – עשר קרנות הן, של אברהם של יצחק של יוסף של משה של תורה של כהונה של לויה של נבואה של ביהמ״ק של ישראל ויש אומרים גם קרנו של משיח,⁠2 וכולן היו נתונות בראשן של ישראל,⁠3 וכיון שחטאו נטלו מהן, הדא הוא דכתיב גדע בחרי אף כל קרן ישראל (מ״ר).
השיב אחור ימינו – ר׳ יהודה ב״ר סימון אמר, כיון שגרמו עונות ונכנסו שונאים לירושלים נטלו את גבוריהם של ישראל וכפתו ידיהם לאחוריהם, אמר הקב״ה, אמרתי עמו אנכי בצרה, עכשיו בני שרויים בצער ואני ברווח – כביכול השיב אחור ימינו4 (שם).
כאש להבה – א״ר שמעון בן לקיש, כשהפורעניות באה לעולם אין מרגיש בה אלא יעקב, מאי טעמא – ויבער ביעקב כאש להבה5 (שם).
1. פירש״י קרני מלחמה ראשי גייסות תוקעי קרן ומתאספים אליהם בני צבאם, עכ״ל. ולא אדע מה שייכות דרשה זו ללשון כל קרן ישראל שמוסב על קרן ישראל ולא על קרן או קרני הגייסות, ואולי מפרש לשון הכתוב בסירוס וכמו גדע כל קרן בחרי אף את ישראל, ומוסב הפעל גדע על הפועל כל קרן דהיינו האויב גדע. ומה שהכריחו לפרש כך ולא כפשוטו דקאי על הקב״ה, י״ל משום דברוב הפסוקים בפרשה זו [לבד פסוק ד׳] בא אחר הפעל מפורש שם ה׳, איכה יעיב באפו ה׳, בלע ה׳, היה ה׳ כאויב, זנח ה׳, חשב ה׳, עשה ה׳, ומדלא אמר גם כאן גדע ה׳, לכן מסיב אותו אל מובן אחר – גדע האויב, וכדמפרש.
גם יש לפרש טעם הדרשה משום דכיון דהעמיד השונא קרנות [גייסות] מסתמא העמידו כנגדו קרנות גם ישראל [ויש סמך לזה מפסוק וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק], וכשגבר האויב גדע הקרנות של ישראל, ושם קרן שבכאן י״ל דהוא מכוון להשם קָרנֶ״ט כנוי לשרי מצביאי מלחמה.
2. בכל אלה כתיב התואר קרן, באברהם כתיב (ישעיהו ה׳) כרם היה לידידי בקרן בן שמן וסמך על התרגום שם אמר נביא אשבחי׳ כען ישראל דמתיל לכרמא זרעי׳ דאברהם רחימי, ולידידי הוא תואר לאברהם, כמו שדרשו על הפסוק מה לידידי בביתי דקאי על אברהם וכדכתיב זרע אברהם אוהבי, וביצחק כתיב נאחז בסבך בקרניו, ומבואר באגדות שהיה מוכן האיל לתכלית זו מששת ימי בראשית, והיתה זה לכבודו של יצחק שירום קרנו, וביוסף כתיב וקרני ראם קרניו, ובמשה כתיב כי קרן עור פניו ובתורה כתיב (חבקוק ג׳) קרנים מידו לו, ובכהונה כתיב (תהלים קי״ב) קרנו תרום בכבוד [וקאי על הכהונה כי המזמור הזה מיוסד על אברהם כדאיתא במדרשות, ובפ״ד דנדרים (ל״ב:) איתא שניטלה הכהונה ממלכי צדק וניתנה לאברהם], ובלויה כתיב (דברי הימים א כ״ה) להרים קרן, ובנבואה כתיב (שמואל א ב׳) רמה קרני בה׳, ובביהמ״ק כתיב (תהלים כ״ב) ומקרני ראמים עניתני [ע״פ מש״כ בשוח״ט שבשעה שניצול דוד מן הראם נדר שיבנה ביהמ״ק גבהו מאה אמה כגובה הראם], ובישראל כתיב (שם קמ״ח) וירם קרן לעמו, ובמשיח כתיב (שמואל א ב׳) וירם קרן משיחו. והעירני בני השנון מ׳ מאיר שי׳, דחידוש הוא שלא חשב המדרש קרן של דוד ע״פ הפ׳ דתהלים קל״ב שם אצמיח קרן לדוד, וכן קרן המזבח דכתיב כ״פ, והיא לכאורה באמת פליאה רבה. והשבתי לו, כי בנוגע לקרנו של דוד הנה עיקר ויסוד קרן של דוד הוא משיח בן דוד, ובסוף הפ׳ הנזכר, ערכתי נר למשיחי, וכ״ה בנוסח התפלה את צמח דוד וכו׳ דקאי על משיח, וקרנו של משיח הרי חשיב המדרש וממילא קרן דוד בכלל, ובנוגע לקרן המזבח, הנה ידוע דיסוד ענינו ותכליתו של ביהמ״ק הוא המזבח, כי תכלית ביהמ״ק לכפר, ועיקר הכפרה הוא על המזבח וכמש״כ (פ׳ אחרי) ואני הנה נתתיו על המזבח לכפר, וע׳ כתובות י׳ ב׳, וא״כ אחרי דחשיב המדרש קרנו של ביהמ״ק היינו הך דקרן המזבח.
3. ר״ל זכות כולן היה תלוי להן לולא חטאו כל כך, והוא ע״ד מ״ש בשבת פ״ח א׳ בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכ״א מישראל שני כתרים וכו׳ וכיון שחטאו ירדו מאה ועשרים רבוא של מלאכי חבלה ופרקום וכו׳.
4. אולי הכונה ע״ד הכתוב ימין ה׳ רוממה, ומכיון שרצה להראות אות שהוא מצטער עם ישראל השיב אחור ימינו, והיינו שהוא כביכול בשפל ובצער. עוד י״ל דהוא ע״ד מדרש תהלים מ״ב על הפסוק חלותי היא שנות ימין עליון (תהלים ע״ז) וכי יש חולי למעלה אלא שנשתנית ימין של עליון, והבאור הוא שמתאוננת כנסת ישראל על מה שגרמו העונות, ויהיה שעיר הכתוב, ואומר [ואחשב בלבי, והוא מדברי כנסת ישראל], כי חלותי – היינו מה שנעשיתי חולי או חולין מעונותי הם גרמו לשנות ימין עליון הייני מרחמים לדין כביכול וזה הוא אמרו גם כן כאן השיב אחור ימינו – היינו שבעת האהבה – בעת שכנסת ישראל רצוין לאביהם שבשמים אמר (שה״ש ב׳) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, וכשאין ישראל רצוין לאביהם שבשמים אז השיב אחור ימינו, וזהו השתנות ימין עליון כביכול.
5. ומסיים במדרש וכן כשהטובה באה אין מרגיש בה אלא יעקב שנאמר יגל יעקב ישמח ישראל, וסיום זה מובא במדרש שוח״ט סוף סי׳ י״ד, ומסיים שם על זה בבאור, יגל אברהם וישמח יצחק אין כתיב כאן אלא יגל יעקב ישמח ישראל, ומזה מבואר דהפי׳ אין מרגיש בה אלא יעקב הכונה היא יעקב אבינו ולא דקאי על אומת ישראל, וטעם הדבר שיעקב מרגיש יותר משאר האבות כתבו המפרשים מפני שהוא נצטער ביותר בגידול בנים ונתן נפשו עליהם, כנודע.
גָּדַע – כרת1 בָּחֳרִי אַף את כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל, קרן כהונה, קרן לויה, קרן מלכות, קרן נבואה וקרן תורה2; עשה עצמו3 הֵשִׁיב – כמשיב4 לְאָחוֹר את יד5 יְמִינוֹ ולא סייע6 כבעבר7 להלחם בעד בניו8 מִפְּנֵי אוֹיֵב, וַיִּבְעַר בָּחֳרִי-אַף9 בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה – אשר כילתה10 סָבִיב – את כל סביבותיה11: ס
1. תשלום מצודת ציון.
2. מדרש רבה, ר״י קרא. ואבן עזרא ביאר את שתי הממלכות, ממלכת ישראל וממלכת יהודה.
3. רש״י.
4. רש״י.
5. תרגום.
6. תרגום.
7. כלומר, ימינו שהיתה מגינה על ישראל עד עכשיו, שנאמר (שמות טו, ו) ״יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב״ עמדה לה עכשיו מנגד, ר״י קרא. ובמדרש, אמר רבי אלעזר משל למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו והיה מזדעזע מן בן המלך עד שכפת לו ידי בנו לאחוריו, אף כאן א״ל הקב״ה לנבוכדנאצר עלה לירושלים והיה מתיירא עד שכפה לו ידי מיכאל שנאמר ״הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ״, ילקוט שמעוני.
8. רש״י.
9. אבן עזרא.
10. תשלום מצודת ציון.
11. ויש מרבותינו שביארו כי הכוונה היא שגם לאחר שהרס את המבצרים ולא שבו ישראל, מכל מקום לא גדע אלא רק את קרן ישראל דהיינו את הגדולה והשררה של ישראל, וכשראה שעדיין לא שבו והשיב אחור ימינו, לא הבעיר ביעקב רק כאש אכלה סביב, דהיינו את עשרת השבטים שהיו סביבות ירושלים ולא בתוכה ממש והמתין אולי ישובו, פלגי מים.
תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144