Devarim 34 – דברים לד‏ – Mikraot Gedolot

ומשה בן מאה ועשרים שנה – זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הם משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה הילל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבן יוחנן בן זכיי עסק בפרגמטיא ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבי עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושמש את החכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה שש זוגות ששנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה.

לא כהתה עינו – מלמד שעיניהם של מתים כהות.

ולא נס לחה – רבי אליעזר בן יעקב אומר אל תהי קורא לא נס לחה אלא לא נס לחה עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך.

"And Moses was one hundred and twenty years old when he died": He was one of the four who died at the age of one hundred and twenty: Moses, Hillel the Elder, R. Yochanan b. Zakkai, and R. Akiva. Moses was in Egypt for forty years, in Midian for forty years, and led Israel for forty years. Hillel the Elder went up from Bavel (to Eretz Yisrael) at the age of forty, attended upon the sages for forty years, and led Israel for forty years. R. Yochanan b. Zakkai was in business for forty years, attended upon the sages for forty years, and led Israel for forty years. R. Akiva was a shepherd for forty years, learned (Torah) for forty years, and led Israel for forty years. Six "pairs" whose years (of life) were the same: Rivka and Kehoth; Levi and Amram; Joseph and Joshua; Samuel and Solomon; Moses and Hillel the Elder; R. Yochanan b. Zakkai and R. Akiva.

"his eye did not dim": This teaches us that the eye of the dead (with the exception of that of Moses) does dim.

"and his moisture lo nas": R. Eliezer b. Yaakov says: Read it not "his moisture did not depart, but "his moisture does not depart" — even now, ("lo nas" being susceptible of both readings). If one touched Moses' flesh (today), moisture would "blossom" from it.

ומשה בן מאה ועשרים שנה מלמד שלא נמלט נח מן התבה אלא בזכותו של משה את מוצא בשעה שביקש הקב״ה להביא מבול על עולמו להחריבו אמ׳ מלאכי השרת לפני מי שאמ׳ והיה העולם ב״ה רבון העולמים הואיל ואת מביא על עולמך מבול שלמים מה אתה עושה לאותו שהוא עתיד לחיות מאה ועשרים שנה וכבר קצבת לו ימיו והיו ימיו מאה ועשרים שנה (בראשית ו׳:ג׳):

אמרו מלאכי השרת לפני מי שאמר והיה העולם ב״ה רבון העולמים אדם הראשון מפני מה גזרת עליו מיתה אמ׳ להם מפני שעבר על גזרתי אמ׳ לו והרי משה קיים את גזירותיך והרי הוא מת אמ׳ להם כבר נגזרה גזירה זאת התורה אדם כי ימות (במדבר י״ט:י״ד):

בן מאה ועשרים שנה זה אחד מארבעה שחיו מאה ועשרים שנה ואלו הן משה והלל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ור׳ עקיבה:

משה עשה במצרים ארבעים שנה ועשה במדין ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:

הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:

רבן יוחנן בן זכאי עשה פרגמטיא ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:

ר׳ עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושמש את ישראל ארבעים שנה:

ששה זוגות שנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ור׳ עקיבה:

לא כהתה עינו הא למדנו שעיניהם שלמתים כהות:

ולא נס לחה הא למדנו שלחיין של מתים נפסק ר׳ אליעזר בן יעקב אומר ולא נס לחה עד עכשו כל מי שהוא נוגע בבשרו של משה ליחה בורחת אילך ואילך:

וּמֹשֶׁה בַּר מְאָה וְעֶשְׂרִין שְׁנִין כַּד מִית לָא כְהָת עֵינֵיהּ וְלָא שְׁנָא זִיו יְקָרָא דְּאַפּוֹהִי.

And Moshe was a son of a hundred and twenty years when he died: his eye had not dimmed, neither was the radiance of his face changed.

ומשה בר מאה ועשרין שנין בזמנה דאתכנש לא כהיין עיינוי ולא אשתנייו זיווהון^א דאפוי.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זיווהון״) גם נוסח חילופי: ״{זיוו}⁠הן״.

ומשה בר מאה ועשרין שנין כד שכיב לא כהיין גלגילי עינוי ולא נתרון ניבי ליסתיה.

Mosheh was a son of a hundred and twenty years when he died; the orbs of his eyes were not darkened, nor had his teeth passed away.

ומשה בר מאה ועשרין שנין בזמנא דאתכניש לא כהיין עינוי ולא אשתנון זיוהון דאפוי.

Mosheh was the son of a hundred and twenty years in the time that he died; his eyes were not darkened, nor had the brightness of his face faded away.

וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה – זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְאֵלוּ הֵן, מֹשֶׁה וְהִלֵּל הַזָּקֵן, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְרַבִּי עֲקִיבָא, מֹשֶׁה הָיָה בְּמִצְרַיִם אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּבְמִדְיָן אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, הִלֵּל הַזָּקֵן עָלָה מִבָּבֶל בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשִׁמֵּשׁ חֲכָמִים אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי עָסַק בִּפְרַקְמַטְיָא אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשִׁמֵּשׁ חֲכָמִים אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, רַבִּי עֲקִיבָא שִׁמֵּשׁ חֲכָמִים אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלִמֵּד תּוֹרָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֵׁשׁ זוּגוֹת שֶׁשְּׁנוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, רִבְקָה, וּקְהָת, לֵוִי, וְעַמְרָם, יוֹסֵף, וִיהוֹשֻׁעַ, שְׁמוּאֵל, וּשְׁלֹמֹה, מֹשֶׁה, וְהִלֵּל הַזָּקֵן, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְרַבִּי עֲקִיבָא,.

וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים – חֲבִיבָה הָיְתָה מִיתָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מִזִּקְנוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק, בְּחָיָיו הוּא אוֹמֵר ״וַיְהִי כִי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ״ וּמֹשֶׁה לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ בְּמוֹתוֹ. (כָּתוּב בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָׂא בְרֶמֶז שצא).

לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ – מְלַמֵּד שֶׁעֵינֵיהֶן שֶׁל מֵתִים כֵּהוֹת. וְלֹא נָס לֵחֹה, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַל תְּהִי קוֹרֵא לֹא נָס לֵחֹה אֶלָּא לֹא נָס לֵחֹה, עַכְשָׁיו כָּל הַנֹּגֵעַ בִּבְשָׂרוֹ לֵחָה פּוֹרַחַת אֵילָךְ וְאֵילָךְ.

וכאן מוסי אבן מאיה ועשרין סנה לם תדמס עינה ולם תזל רטובתה

ומשה היה בן מאה ועשרים שנה, ראייתו לא נחלשה¹ ולחותו לא פגה.

1. המילה ״תדמס״ (تدمس), צורת העתיד של הפועל ״דמס״, נושאת מספר משמעויות: להחשיך או להאפיל; לכבות או לדעוך; להיחלש או להיעלם; לטשטש או לעמעם. בהקשר של העין, המשמעות המדויקת ביותר היא ״להיחלש״ או ״להתעמעם״, ותרגום מדויק של הביטוי ״לם תדמס עינה״ הוא: ״עינו לא נחלשה״ או ״מאור עיניו לא דעך״.

ולא נס לחֹה – דומה ללשון הערב, שאומר: נס הלחם, כלומר: יבש וינגב. ואם יאמר אומר שהוא מן: ונסנו לפניהם (יהושע ח׳:ו׳) על דרך העברה – לא יזיק. (ספר השרשים ״נוס״)

לא כהתה עינו – אף משמת.

ולא נס לחה – לחלוחית שבו. לא שלט בו רקבון, ולא נהפך תואר פניו.

לא כהתה עינו HIS EYE WAS NOT DIM – even after he had died (Sifre Devarim 357:34).

ולא נס לחו – means, nor did the life-sap that was in him depart (Sifre Devarim 357:35): decomposition had no power over him (had no effect on his body), and the appearance of his face had not changed.

פס׳: ומשה בן מאה ועשרים שנה – זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הן. משה והלל הזקן ורבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא. משה היה במצרים ובמדין שמנים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה. הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרקמטיא ארבעים שנה ולמד ארבעים שנה ולימד ארבעים שנה. וכן רבי עקיבא. ששה דברים ניתנו למשה שלא ניתנו לשום בריה: לא כהתה עינו, ולא נס לחה, ¹קולו היה נשמע בכל המחנה, ראה את כל הארץ מה שלא אפשר לכל בריה, דבר עמו הקב״ה פנים בפנים, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.

לא כהתה עינו – מיכן שעיניהם של מתים כהות.

ולא נס לחה – כי קרן עור פניו. שלא נשתנה אדמות פניו מדמות שהיה מהר סיני עדיין כאלו חי ועומד ומשרת בפני אל חי. אשריהם של צדיקים שבוראם אוהבם בעוה״ז ובעוה״ב. אשרי ילוד אשה שבחר בו הקב״ה:

1. קולו היה נשמע. כשבירך את ישראל:

^א{לא כהתה עינו – כמו: עין הבדולח (במדבר י״א:ז׳), פי׳ לשון דמות ומראה.}

^בולא נס לחה – דרך זקן להתקמט בשר לחייו ולנוס ממקומן.

א. ביאור זה הושלם מפענח רזא כ״י אוקספורד אופ׳ 103. ביאור זה קודם לביאור בפסוק ו׳ ״ולפי שלא נודע״ שלאחריו בא החתימה ״רשב״ם״, ואפשר שהחתימה מוסבת על שניהם, והשוו רשב״ם במדבר י״א:ז׳. אולם, בכ״י אוקספורד אופ׳ 34 ביאור זה חסר.

ב. ביאור זה הושלם מכ״י אוקספורד אופ׳ 34.

{See Hebrew text.}

ולא נס לחה HIS CHEEKS DID NOT SAG: Usually when a person gets old, the flesh on his cheeks becomes wrinkled¹ and “retreats” (נס) from its [original] position.⁠²

1. Rashbam discusses wrinkles as a sign of aging also in his commentary to Genesis 18:12.

2. Rashbam offers an unusual explanation of this phrase. Most exegetes see לחו as meaning “his moisture” or “his vigor” [from the presumed noun לֵחַ], not “his cheek” [from the noun לחי], as Rashbam would have it. The expected form for “his cheek” would be לחיו, as in Job 40:26.
In any case, Rashbam’s explanation opposes that of Rashi who claims that the verse describes the miraculous way that Moses’ body was not affected by death. Rashbam’s interpretation is that while he was still alive, Moses’ body was not affected by age.

לחה – הה״א תחת ו״ו, כמו: בתוך אהלה (בראשית ט׳:כ״א). מגזרת: לח, כי היבשות^א תתגבר על הזקן.

וטעם נס – ולא סר לחה.⁠^ב

א. כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פרנקפורט 150: בושת. בכ״י פריס 177: היבשת.

ב. כן בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 176, לוצקי 827 (במקום ״ולא סר לחה״): הפך מתח.

HIS NATURAL FORCE. The heh of lechoh (his natural force) is in place of a vav.⁠¹ It is like the heh of oholoh (his tent) (Gen. 9:21).⁠² Lechoh is related to the word lach (moist, fresh).⁠³ Scripture notes this⁴ because old people are overtaken by dryness.

The word nas (abated) is the reverse of diffused.⁠⁵

1. The pronoun "his" is usually indicated by a vav. Here it is indicated by a heh. Hence Ibn Ezra's comment.

2. Which is in place of a vav.

3. Thus lechoh means his moistness.

4. That Moses' moisture did not abate.

5. Moisture is diffused throughout the skin of a young person. However, it is removed from the skin of an old man. See Filwarg.

לא כהתה עינו {ו}⁠לא נס ליחה – לפי הפשט: בחייו מחמת זקנה.

לא כהתה עינו {ו}⁠לא נס ליחה – HIS EYE DID NOT DIM {AND} HIS VITALITY DID NOT DISAPPEAR – According to the plain meaning: During his lifetime due to old age.

ולא נס לחה – כתרגומו: ליחלוחיתו.

לא כהתה עינו – מקירון פנים.

לא כהתה עינו, "his eye had not become dim;⁠" he had exuded light until the end of his days, as he had when he had returned to earth from Mount Sinai on the last occasion.

לא כהתה עינו – פי׳ מראיתו ודמותו כמו עין הבדולח.

לא כהתה עינו – זה קרון עור פנים שקבל מסיני, מלשון (במדבר י״א:ז׳) ועינו כעין הבדולח, (יחזקאל א׳:כ״ב) כעין הקרח הנורא.

ולא נס לחה – לחותו, ולפי שממנהג הזקן שיתגבר עליו היובש ויפרד הלחות ממנו, העיד הכתוב בכאן במשה שלא נפרד ממנו לחותו, ומלת לחה מצאנוה בתוספת ה״א. והתבונן כי כשנולד הנביא הוסיף הכתוב ה״א, גם עתה במותו הוסיף, וזה לבאר כי השכינה דבקה עמו מדי היותו גם אחרי מותו.

לא כהתה עינו, "his eyesight had not become weaker.⁠" This is actually a reference to the rays of light which the skin of Moses' forehead emitted, a gift which he had brought with him from Mount Sinai (Exodus 34,29). The word עין here does not mean "eye,⁠" but means the same as in the description of the properties of the manna which the Torah described as "like the sparkling, i.e. עין of 'bedolach'" in apperance (a gemstone called "crystal" by Rashi in Numbers 11,7). Another instance where the word עין does not mean "eye,⁠" though it appears so at first glance, is found in Ezekiel 1,22 כעין הקרח הנורא. It can hardly mean "as the terrible eye of the ice,⁠" but must mean: "as the sparkle of the awesome ice.⁠"

ולא נס לחה, "and his vital juices had not departed from him.⁠" A reference to the moisture of the body which prevents it from drying out, from dehydrating. Seeing that it is normal for people over a certain age to appear to dry out and to shrivel, the Torah testifies that Moses' body had not displayed any signs of aging till the day he died. We find the expression לחה, i.e. לח, "moist, wet,⁠" with the added letter ה instead of the pronoun ending ו describing "his" moisture, already mentioned by the Torah when Moses was born where his mother Yocheved is described as ותראהו, "she saw him,⁠" and the Torah inserted the letter ה to indicate that when she looked at him she also perceived the presence of the Shechinah, alluded to by that letter. The extra letter ה here means that this divine element had not left Moses from the day he was born until after the day he died.

ובכלל הנה היה ענינו נפלא בחייו ובמותו על שאר האנשים כמו שזכר בזה המקום וזה שבמותו לא נשתנה גופו כלל במזגו ובריאותו כי לא כהתה עינו ולא נס לחותו הטבעי כמנהג הזקנים והיה רגע מותו כמו רגע הולדו כמו שאמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וביום ההוא מת כשנשלמו לו ק״כ כאלו העיר בזה שמותו הוא כמו הולדו מפני הגיעו אז לערבות החיים הנצחיים ונעימים בתכלית מה שאפשר וכאלו נולד אז להכנס בגבול אלו החיים הנפלאים שהגיע אליהם מצד עוצם מדרגתו בחכמה אשר לא יתכן שיגיעו אליהם אחד משאר האנשים אם לא על דרך זרות.

לא כהתה עינו אף משמת. פירש לא נהפך תאר פניו ויהיה פירש עינו כמו ועינו כעין הבדולח עין יעקב ומה שאמר אף משמת אינו אלא על פי המדרש דאל״כ מ״ל הא דילמא בחייו קא מיירי כמו שאמרו גבי לא אוכל עוד לצאת ולבא יכול שתשש כחו ת״ל לא כהתה עינו ולא נס לחה לחלוחית שבו אף משמת הוא דקאמר כמו שגלה דעתו אחר זה באמרו לא שלט בו רקבון שהו׳ פי׳ ולא נס לחה ולא נהפך תאר פניו שהוא פי׳ לא כהתה עינו:

והעד על זה מה שסמך ואמר. ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה. אף משמת כמאמרם ז״ל. ואם לא כהתה עינו ולא נס ליחה. לא מת ולא היה אדם. שאם היה אדם לפי הרכבתו היה מרגיש אפיסת הכחות ויתרון החולשה כדרך כל הארץ. אבל אחר שלא יקרהו מקרה האדם. לא היה אדם אלא מלאך. והעד מה שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא וה׳ אמר אלי. שאם לא בשביל מאמרו וגזרתו. ככחי אז כחי עתה.

אף משמת. דאם לא כן, הוי למכתב ׳וימת משה בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס ליחו׳, אלא כדי לדרוש ״במותו״ לא כהתה עינו ולא נס ליחו, והיינו אף אחר שמת:

ולא נהפך תאר פניו. מדכתיב ״לא כהתה עינו״, ופירושו מלשון ״עין הבדולח״ (במדבר יא, ז), שלא נשתנה תאר פניו (כ״ה ברא״ם):

ולא נס לֵחֹה: י״ו מלין בתורה כתי׳ ה׳, רְאֹה¹ פניך לא פללתי, אסרי לגפן עִירֹה², סוּתֹה³, וגם דלה⁴ דלה, כי גאה גאה, וחבירו⁵, כי מחה⁶ אמחה, או ירה⁷ יירה, ושלח את בעירה⁸, כי היא כסותה⁹, כי פרעה¹⁰ אהרן, את קול העם ברעה¹¹, ונסכה¹² יין חצי ההין, ובנחה¹³ יאמר, לא קבה¹⁴ אל, ולא נס לחה¹⁵. [לֵחֹה].

1. רְאֹה: בר׳ מח יא.

2. עִירֹה: בר׳ מט יא.

3. סוּתֹה: בר׳ מט יא.

4. דלה: שמ׳ ב יט.

5. גאה ... וחבירו: שמ׳ טו א, כא.

6. מחה: שמ׳ יז יד.

7. ירה: שמ׳ יט יג.

8. בעירה: שמ׳ כב ד.

9. כסותה: שמ׳ כב כו.

10. פרעה: שמ׳ לב כה.

11. ברעה: שמ׳ לב יז.

12. ונסכה: וי׳ כג יג.

13. ובנחה: במ׳ י לו.

14. קבה: במ׳ כג ח.

15. לחה: פסוקנו.

לחלוחית שבו לא שלט בו רקבון כו׳. דהיינו ולא נס לחה. ולא נהפך תואר פניו, היינו ולא כהתה עינו, כלומר שלא נשתנה צורתו אף משמת. דאל״כ הוה לי׳ לכתוב ומשה בן מאה וגו׳ במותו בערבות מואב לא כהתה וגו׳, כמו דכתיב לעיל גבי אהרן (במדבר ל״ג:ל״ט) ואהרן בן וגו׳ במותו בהר ההר, אלא לכך לא נכתב כאן בערבות מואב, כדי להסמיך במותו ללא כהתה עינו, ללמד שאף במותו לא כהתה וגו׳. ודו״ק. [נ״ל]. והרא״ם פי׳ וזה לשונו, ומה שכתב אף משמת אינו אלא ע״פ המדרש, דאל״כ מנא ליה הא, דילמא בחייו קמיירי, כמו שאמרו (סוטה יג:) גבי לא אוכל עוד לצאת ולבא, כמו שפי׳ רש״י לעיל בפ׳ וילך (דברים ל״א:ב׳):

His moistness. He was not subject to decay, etc. This is the meaning of his freshness did not fade. His countenance was not disfigured is the meaning of his appearance was not dulled, meaning that his appearance did not alter even after he died. Because otherwise Scripture should have written, And Moshe was 120, etc. at his death in the plains of Moav, his appearance was not dulled, etc., as it is written above regarding Aharon (Bamidbar 33:39), Aharon was 123 years old at his death on Hor Hohor. Thus [we infer] that the reason it does not say in the plains of Moav here is in order to juxtapose at his death to his appearance was not dulled, to teach that even in his death his appearance was not dulled, etc. Analyze this. (So it seems to me). Re"m explains: And that which he writes, 'even after his death,' is according to the Midrash, because otherwise how does he know? Perhaps it is speaking of when he was alive as [the sages] comment [Sotah 13b) on the verse, I cannot any longer go forth and return, as Rashi explains above in parshas Vayelech (31:2) [that this refers to while he was still alive].

בן מאה ועשרים שנה במותו – פירוש עם יציאת נפשו נגמרו המאה ועשרים שנה. עוד נתכוון להסמיך במותו למאמר לא כהתה עינו, להעיר שאחר מיתה הוא אומר לא כהתה וגו׳.

בן מאה ועשרים שנה במותו. he was 120 years old at his death. This means that at the precise moment his soul left him Moses had completed 120 years. Another nuance the Torah may have in mind by writing the word "at his death" is that seeing the Torah reported only afterwards that neither Moses' eyesight nor his vigor had diminished that this statement was true up until the moment Moses died.

ומשה בן מאה ועשרים שנה – כמבואר שכל ימיו היו נקבצים וכולן היו שלימים עד אין תכלית והוא במדריגת חו״ב שנכללין זה בזה ונ׳ שערי בינה. שבחייו לא זכה לשער הנו״ן לפי שהוא בחכמה כמ״ש ותחסרהו מעט מאלהים מן המלאכים שהם חיים לעולם ואמר ופני לא יראו כי לא יראני האדם וחי אבל במותו זכה לכולם.

לא כהתה עינו – בנבואה שהנביאי׳ נקראו רואים וחוזים.

ולא נס לחה – בחכמ׳ שנא׳ בו כי מן המים משיתהו דאשקי לכל גופא וכמ״ש אבי אבי אבי. אב בתור׳ אב בחכמ׳ אב בנבואה שלכול׳ זכה וכל הנביאי׳ וחכמי׳ נפסק מהם במותם אבל כאן לא נפסק כלל וכלל במותו. ומה שהיה חי ק״ך שנה. לפי שהוא תרומתו של עולם. [והוא בינונית אחד מנו״ן ועולה מן קיום העולם שהוא ששת אלפים שנה א׳ מחמשים הוא ימי חייו של משה מאה ועשרים שנה] אלמלא מי מריבה היו נותנים לו בעין יפה אבל בשביל מי מריבה נטלו ממנו שלשים שנה. [והיה א׳ מארבעים כדין עין יפה ואז היו שנות׳ מאה וחמשים שנה. והגאון ז״ל קיצר בדבריו] וז״ש (מסכת שבת נ״ה ע״ב) אף משה ואהרן וכו׳ עדיין לא הגיע זמנכם וכו׳. ולכן יבכו אתו שלשים יום והוא יום לשנה. וזאת נגזר עליו מקברות התאוה כאשר מסר נפשו וביקש הרגני וגו׳. וכן נתנבאו אלדד ומידד תיכף משה וכו׳. וכן אמר ואל אראה ברעתי. מפני שהיה בעיני משה רע מאד. אשר היו מתאוננים לתת להם בשר. כי מדרגתם היה לאכול לחם מן השמים. ועל זה נאמר בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרי׳ שנה.

לא כהתה עינו – שלא כמנהג הזקנים, כי מעת שעמד בהר סיני מ׳ יום ומ׳ לילה בלא אכילה ובלא שתיה, נשתנה טבע גופו ולא היה שולט בו חולי או חולשה או חסרון:

לחה – לחלוחית שבו:

מאה ועשרים שנה – אמרי׳ (שבת נ״ה ב׳) אף משה ואהרן בחטאם מתו שנאמר יען לא האמנתם בי, הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנם להפטר מן העולם. ואמר הגר״א לפי שהיה משה תרומתו של עולם, והבינוני אחד מחמשים, ועולה מן קיום העולם שהוא ששת אלפים שנה אחד מחמשים ימי חייו של משה מאה ועשרים שנה, ואילמלא מי מריבה היה נותנים בעין יפה אחד מארבעים ואז היו שנותיו מאה וחמשים. לכן ויבכו עליו שלשים יום נגד שלשים שנה שנטלו ממנו, יום לשנה.

ולא נס לחה – לחלוחית שבו לא שלט בו רקבון (רש״י) לפי שמנהג הזקן שיתגבר עליו היובש ויפרד הלחות ממנו העיד הכתוב במשה שלא נפרד ממנו לחותו ודשנו המחיה את הגוף ונותן לו תאר נאה, לכן ת״א ולא שנא זיו יקרא דאפוהי, ויב״ע תרגם ולא נתרון ניבי לסתי׳ פירש לחה מן לחייו כערוגת הבושם, שם העצם שבו השניים סדורות נקרא לחי, כי שם קבוץ הלחיות, ועל שמו נקרא עבר הפנים שבו לחי, הכית את כל איבי לחי, וימצא לחי חמור (שופטים ט״ו): ראב״י אמר אל תקרי לא נס לחה אלא לא נס לחה עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך (ספרי) כלומר לחלוחית שבו קיים כמו בחייו שלא שלט בו רקבון. כבר נתבאר בכמה מקומות שבאמרם אל תקרי אין כוונתם בשינוי נקודות כ״א בשנוי המובן. כי מלת נס יש לפרשו לשון עבר ולשון הווה. כי בכל נחי ע״ו שוה הבינוני לעבר, כמו סר שב גר רץ וכן קם, ובאמרו לא קם נביא עוד בישראל כמשה, מלת קם הוא עבר ובינוני, שבכל הדורות עד הדור האחרון תמיד הווה ומתקיים מאמר שלא יהיה נביא כמוהו, וכן נס כמו אשר נס שמה (מסעי ל״ה כ״ה) ודוד נס וימלט (שמואל א י״ט י׳) הוא עבר, שאלו נס ונמלטה (ירמיהו מ״ח י״ט לא ינוס להם נס (עמוס ט׳) הוא הווה, ולזה באו רבותינו לומר אל תקרי ולא נס לחה, כלומר אל תבין נס לעבר, שבכל זמן חיותו לא נס ממנו ליחיות טבעיותו, אלא תבין נס להווה, שבכל עת וזמן אף אחר מותו הווה ומתקיים בו לחותו, והדבר פשוט ולא היה מן הצורך לבארו, רק מפני שראיתי להרב בעל מג״א בפירושו זית רענן על הילקוט שכתב אל תקרי לא נס בנין רפה אלא בדגוש, דכשהנו״ן רפה הוא עבר וכשהוא דגוש הוא בינוני. ע״ש. והרב בעל צאן קדשים בחידושיו לערכין ט״ו כתב על תקרי לא נס בקמ״ץ אלא לא נס בציר״י, ע״ש. ולא אאמין שיצאו דברים מוטעים כאלה מתחת ידי המחברים הגדולים, אלא תלמידים טועים הכניסום תוך חיבוריהם, טעו והטעו את הרב בעל זרע אברהם להעתיק דבריהם כאן בפירושו לספרי.

ומשה וגו׳ – ״לחה״, השווה ״וענבים לחים״ (במדבר ו, ג), ענבים טריים ורעננים; לפיכך ״לֵחַ״ או ״לֵחֶה״ – על משקל ״רֵעַ״ ורֵעֶה״ – מורה על רעננות. נראה שהשורש הוא ״לחה״, הקרוב ל״לאה״ ו״להה״, ששניהן מורים על אובדן כוח (עיין פירוש, בראשית מז, יג). אולם ״לחה״ – בחי״ת הניגוד, כדוגמת ״נוע״, ״נוא״, ״נוח״ (עיין פירוש שם ה, כח–לא; מח, א; שמות ט, ח–י; יב, יא) – מבטא את ההפך הגמור: חיות שלא פחתה, הממשיכה ללא הפוגה; רעננות הכוחות. ״לחֹה״ בה״א הנקבה במקום וא״ו: רעננות שאיננה רגילה בשנות חולשתו של האדם (עיין פירוש, לעיל לא, ב).

[לו] ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו – כי כל אדם יוכר בו גבול נטית ימי חייו מימי הילדות לימי השחרות ומימי השחרות לימי הזקנה, ולפיהם יערכו ימי חייו. אבל משה לא ניכר בו לאמר כי בן מאה ועשרים שנה רק במותו. והטעם כי לא כהתה עינו ולא נס לחה:

במותו, לא כהתה עינו: פירש רש״י¹ ׳אף משמת׳. ואין הכוונה שראה ממש כמו בחיים ח״ו, דודאי נסתלקו כל החושים וזוהי מיתת האדם. אלא משום שאין ניכר על האיברים אם הם מרגישים בם או לא, זולת העינים שהכל מבינים אם האדם רואה או אינו רואה שניכר באישון העינים, ומכ״ש לאחר מיתה ניכר על העינים ששוב אין לו חוש הראות. ובזה נשתנה משה רבינו, שנשארה צורת העין כמו שהיתה בחיים², אלא שמ״מ לא ראה.

ולא נס לחה: דגם בזה ניכר אדם במותו, שחסרה הלחלוחית שבין העור העליון לעצמו, וצפד העור על העצם. ואמנם כבר ניכר בזה האדם בעודו בחיים בימי הזקנה כשמתחילה הליחה להתמעט יום יום, ונקראת הליכות הליחה כמו שהוא הולך לאט לאט. אבל מי שמת פתאום ובעצם לחותו, תיכף אחר המיתה הליחה נסה מהר. והנה זה לא נצרך הכתוב לבאר אשר בחייו של משה היתה לחותו עמו, שהרי היה זריז בפעולתו עד הרגע האחרון, וזה בא בכח החמימות שבליחה, אלא אפילו במותו ״לא נס לחה״ אלא נשאר קבור בלחותו.

1. בעקבות הספרי.

2. אך לא ברור מה המעלה בדבר זה שהתורה ׳טרחה׳ לציינו. ועיין בקטע הסמוך וברש״י שם.

לא כהתה עינו – מלמד שעינם של מתים כהה¹ (ספרי).

ולא נס לחה – א״ר אליעזר בן יעקב, אל תקרא לא נס לחה אלא לא נס לחה עכשיו, כל הנוגע בבשרו של משה ליחה פורחת ממנו². (שם)

1. נראה ההכרח לדרשה זו ולא כפשוטו דקאי על זמן החיים עד שעת מיתה, משום דאין זה רבותא כל כך לגבי משה, דמצינו כמה זקנים שהם בריאים ושלמים עד שעת המיתה, לכן מפרש דהרבותא היא שגם לאחר מיתה שאז בכל המתים מבלי יוצא מן הכלל עינם כהה, אבל במשה לא היו עיניו כהות גם לאחר מיתה ובדרשה הבאה יתבאר כזה גם לענין לא נס לחה, יעו״ש.

2. נראה הבאור אל תקרא לא נס בעבר אלא לא נס בהוה, כלומר לא תימא שבסוף חייו לא היה נס אבל לאחר מיתה נס, אלא לא נס עתה לאחר מיתה, וכמו שסיים כל הנוגע וכו׳, ואעפ״י שאין שינוי בקריאה זו, בין אם נקרא בעבר בין בהוה, בכ״ז רגילין חז״ל לומר אל תקרא, וכנראה זו היא כונת התוס׳ בערכין ט״ו ב׳ ד״ה אל תקרא יעו״ש.

ומה שהכריחו לר״א לדרוש כך לא נס בהוה, נראה דהדרשה הקודמת הכריחתו, דדרשינן שם ולא כהתה עינו מלמד שעינם של מתים כהה, ובארנו שם הכרח הפי׳ דאיירי שם בהוה לאחר מיתה, יעו״ש, וא״כ מכיון דלענין כהות עין דרשינן בהוה, לכן בהכרח גם לענין לא נס לחה ג״כ לדרוש בהוה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון