×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ד) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַעֲבֹֽר׃
Hashem said to him, "This is the land which I swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob, saying, 'I will give it to your seed.' I have let you to see it with your eyes, but you shall not pass over there.⁠"
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םפירוש מחכמי צרפתר׳ בחייטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנצי״בתורה תמימהעודהכל
ויאמר ה׳ אליו זאת הארץ – אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה לך הראיתיך בעיניך.
ושמה לא תעבור – נאמר כאן ושמה לא תעבור ונאמר להלן (דברים ל״ב:נ״ב) ושמה לא תבא מה תלמוד לומר ושמה לא תעבור אמר משה אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת אמר לו המקום ושמה לא תבא, אמר לפניו אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט אם איני נכנס לה חי אכנס לה מת אמר לו המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת.
"And the Lord said to him: 'This is the land that I swore to Abraham, etc.'" He said to him: "To the fathers I swore it with an oath; to you I show it before your eyes.⁠"
"and there you shall not pass": Here it is written "and there you shall not pass,⁠" and elsewhere (Ibid. 32:12) "and there you shall not come.⁠" Moses said before Him: If I cannot enter as a king, let me enter as a commoner, to which He replied "and there you shall not come" (at all!) Moses: If I cannot enter alive, let me enter dead, to which He replied "and there you shall not pass" — not as a king and not as a commoner, neither alive nor dead.
ויאמר ה׳ אליו זאת הא׳ אשר נש׳ אמ׳ לו לאבות נשבעתי בשבועה לך הראיתיך בעיניך:
ומה ת״ל הראיתיך בעי׳ ושמה לא תעבר מלמד שאמ׳ משה לפני הקב״ה רבון של העולמים הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור חי אעבור מת שלא אעבור בארץ אעבור במחילה אמ׳ לו הקב״ה ושמה לא תבוא (דברים ל״ב:נ״ב) ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט ולא חי ולא מת לא בארץ ולא במחילה:
וַאֲמַר יְיָ לֵיהּ דָּא אַרְעָא דְּקַיֵּימִית לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לְמֵימַר לִבְנָךְ אֶתְּנִנַּהּ אַחְזִיתָךְ בְּעֵינָךְ וּלְתַמָּן לָא תִעְבַּר.
And the Lord said to him, This is the land which I covenanted to Abraham, Izhak, and Jacob, saying, To your children will I give it; you have seen it with your eyes, but to it you are not to pass over.
ואמר מימריה די״י לי אמר משה דא ארעא דקיימתא לאברהם ליצחק וליעקב למימר לזרעיית בניך אתן יתה חמי יתהב ותמן לית את עבר.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דקיימת״) גם נוסח חילופי: ״דקימ׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חמי יתה״) גם נוסח חילופי: ״אחמיתה בעיינך״.
ואמר י״י ליה דא היא ספא דמילתא בארעא ודא ארעא דקיימית לאברהם ליצחק וליעקב למימר לבניכון אתנינ⁠(א){ה} אחמיית יתה בעיינך ותמן לא תעיבר.
And the Lord said to him, This is the end of the word concerning the land,⁠a and this is the land which I covenanted unto Abraham, to Izhak, and to Jacob, saying, I will give it unto your children. I grant thee to see it with thine eyes, but you shalt not pass over to it.
a. Sepha de miltha be arah.
ואמר מימרא דיי ליה משה נביא דא ארעא די קיימית לאברהם ליצחק וליעקב למימר לזרעיית בנייך אתן יתה חמי יתה בעיינך ולתמן לית את עבר.
Spoke Mosheh the prophet: The Word of the Lord said unto me, This is the land which I have sworn unto Abraham, to Izhak, and to Jakob, saying, Unto the children of thy children will I give it. Behold it with thine eyes, but thou shalt not pass over unto it.

רמז תתקסה

וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב – לֵאמֹר, מַאי לֵאמֹר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָהֶם כְּבָר קִיַּמְתִּיהָ לִבְנֵיהֶם, מִכָּאן שֶׁהַמֵּתִים מְסַפְּרִים זֶה עִם זֶה, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָא יָדְעֵי כִּי אֲמַר לְהוֹ מַאי הֲווֹ, (וּלְמָאן דְּאָמַר) [אֶלָּא מַאי] דְּיָדְעֵי לָמָּה לֵיהּ לְמֵימַר לְהוֹ, (כִּי הֵיכִי) לְאַחְזוּקֵי לֵיהּ טִיבוּתָא לְמֹשֶׁה.
וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ – אָמַר לוֹ לָאָבוֹת נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁבוּעָה וּלְךָ הִרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר, נֶאֱמַר כָּאן ״וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״וְשָׁמָּה לֹא תָבֹא״, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְשָׁמָּה לֹא תָבֹא״, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר״, אָמַר מֹשֶׁה אִם אֵינִי נִכְנָס בָּהּ חַי אֶכָּנֵס בָּהּ מֵת, אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם ״וְשָׁמָּה לֹא תָבֹא״, אָמַר לְפָנָיו אִם אֵינִי נִכְנָס בָּהּ מֶלֶךְ אֶכָּנֵס בָּהּ הֶדְיוֹט, אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר, לֹא מֶלֶךְ וְלֹא הֶדְיוֹט לֹא חַי וְלֹא מֵת.
הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַעֲבֹֽר
על הנס- להשלים מה שחיסר במים ולא דבר אחר
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב (במדבר כא) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס. עַל נֵס לֹא כָתוּב, אֶלָּא עַל הַנֵּס. רָצָה לְהַתְקִין וּלְהַשְׁלִים מַה שֶּׁחִסֵּר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, כָּתוּב (שם כז) לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם. בַּמַּיִם וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר.
כְּשֵׁם שֶׁהִתְחַלְתִּי בְמַיִם, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם שְׁמִי הַנֵּס בַּמַּיִם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה חָסֵר לֹא הִשְׁלִים, אֲבָל כָּאן נַעֲשָׂה הַנֵּס.
עשה לך לתועלתך לתקן מה שחסרת,
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּתוּב (שם כא) עֲשֵׂה לְךְ שָׂרָף. עֲשֵׂה לְךְ - לְתוֹעַלְתְּךְ. עֲשֵׂה לְךְ - תַּקֵּם מִמַּה שֶּׁחִסַּרְתָּ. עִם כָּל זֶה לֹא תִקֵּן אֶלָּא רְאִיָּה, שֶׁהָיוּ רוֹאִים בַּנָּחָשׁ וְחַיִּים, אֲבָל הַשֵּׁם לֹא נִתְקַדֵּשׁ בַּמַּיִם, וְנִשְׁאַר חָסֵר מֵהַשְּׁאָר.
וזהו שתיקן בראייה
וְתִקַּנְתָּ בִּרְאִיָּה, (שם כז) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה וְגוֹ׳, וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךְ, (דברים לד) הֶרְאִיתִיךְ בְעֵינֶיךְ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.
בּא וּרְאֵה, שֶׁעָנְשׁוֹ הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ רְאִיָּה לֹא תִקֵּן כָּרָאוּי. כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה לוֹ רְאִיָּה, בָּזֶה הִשְׁלִים לוֹ רְאִיָּה, אֲבָל לֹא הִשְׁלִים שְׁמוֹ בַּמַּיִם כְּמוֹ כָּל שְׁאָר הַשֵּׁם.
(זוהר חדש בשלח)
וקאל אללה הד׳א אלבלד אלד׳י אקסמת לאברהים ואסחק ויעקוב קאילאא לנסלכם אעטיהא אוריתכהא בעיניך ואלי ת׳ם לא תעבר
א. עד כאן (החל מדברים ל״ג:כ׳) חסר בכ״י סנקט פטרבורג והושלם מכ״י אוקספורד.
ואמר לו ה׳: ״זוהי הארץ שנשבעתי לאברהם, ליצחק וליעקב באומרי ׳לצאצאיכם אתן אותה׳. הראיתי לך אותה בעיניך, אבל לשם לא תעבור.⁠״
לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך – הראיתיך כדי שתלך ותאמרא לאברהם ליצחק וליעקב: שבועה שנשבע הקב״ה לכם קיימה. וזהו: לאמר, לכך הראיתיה לך. אבל גזירה היא מלפני שמה לא תעבור, שאילולי כן הייתי מקיימיך עד שתראה אותם נטועים וקבועים, ותלך ותגיד.⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״כדי שתאמר״. בכ״י לייפציג 1: ״שתלך ואמור״. בכ״י אוקספורד 34: ״כדי שתלך״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״להם״.
לאמר לזרעך אתננה הראיתיך TO SAY, TO YOUR SEED WILL I GIVE IT, I HAVE LET YOU SEE IT – i.e. in order that you may go and say to Avraham, to Yitzchak and to Yaakov: The oath which the Holy One, blessed be He, swore to you – that oath He has fulfilled. This is the force of לאמר (Berakhot 18b), "to say it", viz., that you may say it – for that reason have I let you see it. But it is a decree from Me that שמה לא תעבר THERE YOU SHALL NOT CROSS OVER; for were this not so, I would keep you alive even until you saw them planted and settled in it, and you would then go and tell them (the patriarchs).
פס׳: ויאמר ה׳ אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב – אמר הקב״ה לאבות נשבעתי ולך הראיתיך בעיניך.
מהו לאמר – אמר לו לך אמור להם לאבות העולם השבועה שנשבע הקב״ה לכם הרי כבר קיימה לבניכם.
1ושמה לא תעבור – לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת. וכל כך למה כדי לעמוד עם מתי המדבר בתחיית המתים וכה״א (דברים ג) ויתעבר ה׳ בי למענכם בשבילכם כדי שאעמוד בראש כלכם בתחיית המתים:
1. ושמה לא תעבור. ונאמר להלן ושמה לא תבוא כצ״ל:
א
א. רשב״ם בבא בתרא נ״ו. ״חייב במעשר״ דן בפסוק זה וכותב: ״...זאת הארץ אשר נשבעתי וגו׳ – זאת למעוטי הני שנתוספו לאברהם (בראשית ט״ו:י״ח-כ״א) על השבועה. כן נראה בעיני. ואף על גב דרפאים נמי כתיב באברהם, לא ממעטינן ליה, דהיינו חוי דלא כתיב התם, ומצינו שכבשם משה דכתיב: ההוא יקרא ארץ רפאים (דברים ג׳:י״ג) – כלומר היינו רפאים שניתן לאברהם בין הבתרים.⁠״ הביאור הובא בשם רשב״ם בערוגת הבשם (כמעט מלה במלה), ורוזין כללו בליקוט ביאורי רשב״ם במהדורתו. אולם, כאמור, מקור הביאור בפירוש רשב״ם על הש״ס ולא בפירושו על התורה, ולכן הביאור גם אינו מופיע בכ״י אוקספורד אופ׳ 34.
1
1. See footnote in Hebrew text.
זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב – לתת לזרעם.
זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה – רמז לך משה בכאן שהשכינה תחזור לזמן והוא קץ דניאל. ודרשו רז״ל בברכות בפרק מי שמתו, מאי לאמר, לך אמור, אמר רבי יונתן מנין למתים שמספרים זה עם זה שנאמר לאמר, אמר הקב״ה למשה לך אמור להם לאברהם יצחק ויעקב שבועה שנשבעתי להם קיימתיה לבניהם. ושם העלו בגמרא שהמתים יודעין, ואין צריך לומר צערא דגופייהו, מדכתיב (איוב י״ד:כ״ב) אך בשרו עליו יכאב וגו׳, אלא אפילו צערא דאחריני ידעי, ואין צריך לומר שיודעים עניני אותו עולם שהם בו, אלא אפילו ענינים שבעולם הזה יודעין, מכאן שאפילו ענינים שבעולם הזה יודעים ומתעסקים בו. וזהו שאמרו בגמרא אי סלקא דעתך לא ידעי, כי אמר להו מאי הוי, אלא מאי ידעי, למה ליה למימר להו, לאחזוקי טיבותא למשה. למדונו החכמים ז״ל בכאן בפירוש שהמתים יודעים אפילו ענינים שבעוה״ז, ומה שהוצרך משה להודיעם כדי שיחזיקו לו האבות טובה כשהודיעם דבר זה אע״פ שכבר ידעוהו הם.
זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר: לזרעך אתננה, "this is the land concerning which I have sworn to Avraham, to Yitzchok, and to Yaakov, saying: "to your descendants I shall give it.⁠" In this verse Moses hints that at an appropriate time the Shechinah will return to the land of Israel, the time in question being the one discussed at the end of the Book of Daniel. In Berachot 18 the sages focus on the word לאמור in the verse above; Rabbi Yonathan says there: "how do we know that the dead are in verbal communication with one another?⁠" He answers that we derive this from the word לאמור in the above quoted verse. God is reported to have said to Moses: "tell Avraham, Yitzchok, and Yaakov that the oath I swore to them I have fulfilled to their children.⁠" The Talmud therefore concluded that the dead could communicate with one another, otherwise how could Moses tell all this to the patriarchs seeing that all of them were dead? The Talmud further concludes that the dead experience pain on their bodies, proving it from a verse in Job 14,22: "He feels only the pain of his flesh, and his spirit mourns in him.⁠" The Talmud assumed first that the dead experiences only pain inflicted upon himself but not that inflicted upon others; later on, the Talmud concludes that the dead experience even pains inflicted upon others, and that they are not only aware of what goes on in their world but also of what goes on in our world. They deduce all this from our verse, seeing that if they did not know what was going on in our world what good would it do for God to tell Moses to tell them what He had done on earth? The Talmud retorts that this latter argument is faulty, for if the patriarchs had known what goes on in our world why did God have to instruct Moses to tell them something they knew already? The Talmud answers that God wanted that the patriarchs give credit to Moses for having told them, although he had not told them something they had not been aware of.
הראיתיך – מלא י׳. כי י׳ פסוקים בתורה שכתוב בהם אשר נשבע להם להביאם לארץ. והראהו י׳ קדושות שבא״י.
הנה שיחסו אל המאמרים האלה הענינים הראויים שיודעו לו מפיו יתע׳ בעת ההיא הנבחר אם מהטובות המוכנות לישראל ואם מהצרות אשר על כלן יתכן שיאמר לו הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור כי אין כח בבן אדם להגיע עד סוף כל הדורות ההם כלומר אם שא״א לך לעבור אל קצה זמנים ארוכים בהם כבר הראיתיך נוראות בטרם יהיו.
לאמר לזרעך אתננה. הראיתיך בעיניך הראיתיך כדי שתלך לאמר לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבע לכם הקב״ה קיימה וזהו לאמר לכך הראותיה לך. וכאילו אמר זאת הארץ אשר נשבעתי וגו׳ הראיתיך בעיניך לאמר לזרעך אתננה הארץ אשר נשבעתי דאל״כ לאמר למה לי ה״ל למכתב זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לזרעך אתננה ומזה הטעם דרשו בספרי גבי ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר זה א׳ מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עוש׳ לי אם אין אתה עושה לי כיוצא בו וידבר משה אל י״י לאמר מה אעשה לעם הזה הזה שאין ת״ל לאמר ומת״ל לאמר אמר לו הודיענו אם נופל אני בידם אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני י״י לאמר שאין ת״ל לאמר ומת״ל לאמר אמר הודיעני נא אם אתה גואלם אם לאו כיוצא בו אתה אומר ויצעק משה אל י״י לאמר שאין ת״ל לאמר ומת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם אתה מרפא אותם אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני י״י לאמר שאין ת״ל לאמר ומת״ל לאמר אמר לו הודיעני נא אם אותה ממנה עליה׳ פרנס אם לאו אבל גבי וידבר משה לפני י״י לאמר יפקוד י״י אלהי הרוחות שנו בספרי ר׳ אליעזר אומר בד׳ מקומות בקש משה מלפני המקום והשיבו המקו׳ על שאלותיו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני י״י לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי שאין ת״ל לאמר אלא אמר לו הודיעני אם אתה גואלן אם לאו עד שהשיבו הקב״ה אתה תראה כיוצא בו אתה אומר ויצעק משה אל י״י לאמר אל נא רפא נא לה שאין ת״ל לאמר אלא אמר לו הודיעני אם אתה רופא לה אם לאו עד שהשיבו המקום ואביה ירוק ירק בפניה וגומר כיוצא בו אתה אומר ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר אין ת״ל לאמר ומת״ל לאמר אלא אמר לו הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו עד שהשיבו רב לך אף כאן אין ת״ל לאמ׳ אלא אמר לו הודיעני אם אתה ממנה עליהם פרנס אם לאו עד שהשיבו קח לך את יהושע והשמיט המקום של וידבר משה אל י״י לאמר מה אעשה לעם הזה ולא ידעתי למה ומה שדרז״ל בלאמר של ה׳ מקומות הללו מה שלא דרשו כן בשאר המקומות הוא מפני שבכל שאר המקומות שכתוב בם לאמר אחר דבור השם ואמירתו כמו וידבר י״י אל משה לאמר ויאמר י״י אל משה לאמר כבר דרשו בהם צא ואמור להם לישראל דברי כבושין או צא ואמור להם דברי והשיבני קבלום כמו שנאמר וישב משה את דברי העם אל י״י והביאו רש״י בתחלת ויקרא דאל״כ מת״ל לאמר הרי כבר נאמר וידבר השם אל משה ויאמ׳ השם אל משה ולפיכך הוצרכו לדרוש ג״כ גבי ואמרת שאח׳ דבור משה לישר׳ כגון דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם דבר להם ותחזור ותאמר אליהם שצריך שישנה להם הפרק פעם ופעמיים עד שיהא שגור בפיהם ומפני זה הוקשה לרז״ל בלאמר שבדברי משה כגון וידב׳ משה לפני י״י לאמר הן בני ישר׳ לא שמעו אלי וכגון ויצעק משה אל י״י לאמר אל נא רפא נא לה וכגון ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר וכגון וידבר משה אל י״י לאמר יפקוד י״י אלהי הרוחות וכגון ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר שאין לדרוש בהם לא צא ואמר להם לישראל דברי כבושין ולא צא ואמור להם דברי והשיבני אם קבלום והוצרכו לומר שבקש משה מלפני המקו׳ ששיבונו השם על שאלותיו כדלעיל שנמצא שכמו שפי׳ לאמר של השם הוא שישיבנו אם קבלו דבריו אם לא כך פי׳ לאמר של משה הוא שבקש משה מהשם שישיבנו על שאלתו וגבי ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר דרשו בו אמור להם הושבני על דברי מדוע לא אכלתם את החטאת במקו׳ הקודש ומפני שאין זה דומה לשאר המקומו׳ שבאותן המקומו׳ הוא בקשת משה מהשם שישיבו לו על שאלתו וכאן הוא בקשת משה מבני אהרן שישיב לו על דבריו לפיכך אין זה ממנין המקומות שאמר בד׳ מקומות בקש משה מלפני המקום ובמקום אחר בה׳ מקומות ומזה הטעם עצמו לא מנו גם זה האמור פה עמהם מפני שאין זה דומה לשום אחד מהם שכל אותו המקומות הן תשובה למשה אם מפי השם אם מפי בני אהרן וכאן אינו אלא שילך ויאמר לאבות שהקב״ה קיים שבועתו שנשבע להם ויהיה פי׳ לזרעך אתננה במקום נתתיה עתיד במקום עבר ופי׳ ושמה לא תעבור הוא דבור לעצמו כאילו אמר אבל אתה שמה לא תעבור מפני שכבר נגזרה גזרה עליך שלא תעבור:
שלולא כך היית מקיימך. פי׳ וא״ת הלא לולא הגזרה נמי לא הוה אפשר לו לעבור שכבר מלאו ימיו ושנותיו כדכתיב בן ק״כ שנה אנכי היים היום מלאו ימי ושנותי כדלעיל השיב ואמר שלולא כך היית׳ מקיימך עד שתראה אותם נטועים וקבועים בה ותלך ותגיד ויש נוסחא שכתוב בה אבל גזרה מלפני שמה לא תעבור כלומר שהוא דבור לעצמו כדפרישית:
והנה אמר הש״י למשה אחר הראיה זאת הארץ אשר נשבעתי וגו׳ לומר למשה שלא יחשוב שנמנע מעבור אל הארץ. לפי שלא היתה טוב׳ כדי שלא יראה שלא נתקיימה שבועת האבות כי אינו כן ועיניך הרואות איך היא כלולה מכל הטובות ובעולם הנפשות תוכל להעיד לאברהם יצחק ויעקב שראית בעיניך הארץ אשר נשבעתי לתת לזרעם ושהיתה יותר טובה ויותר שלמה ממה שנדרתי להם ולכן לא אמר זאת הארץ אשר אני נותן לבני ישראל כמה שנא׳ בפרשת פנחס אבל אמר זאת הארץ אשר נשבעתי וגו׳ להגיד שקיים שבועתו ולפי שמשה ראה אותה עם היות שלא עבר בה לכן אמר לו הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור. ר״ל הראיתיך בעיניך הארץ הזאת כלה עם היות ששמה לא תעבור ונתקיימה גזרתי ונעשה חפצך בראיי׳ כי כמו שהיית יכול לראותה בהיותך עובר שמה ראית אותה עתה מכאן ויהיה לפי זה אמרו ושמה לא תעבור אינך עובר לראותה. והוא על דרך כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר. גם רמז לו בזה המאמר שהראה לו חלוקת הארץ לשבטים והדברים העתידים להיות בה לשנים רבות שידוע ששם ר״ל לאותו זמן לא היית עובר. כי לא תוכל לחיות אלף שנים. ואם כן ראית כל מה שהיית רואה אלו היית עובר שם וראית דברים אחרים שלא אפשר כפי הכח האנושי שתגיע בחייך אליהם הנה התבארו הדרושים אשר רציתי לבאר בראייה הזאת:
אם הראשון שאמרתי שהיתה הראייה הזאת חושיית והדברים הנראים מתחדשים לפני משה על דרך הפלא:
ואם בדרוש השני שאמרתי שהיתה הראייה הזאת נבואיית גמורה אבל לא היתה כשאר נבואותיו שהיו מושכלות ר״ל מקובלות בשכלו. וזאת היתה נבואה מגעת בחושיו:
ואם הדרוש הג׳ שנתתי התכלית האמתי בראייה הזאת כדי שיגיע אליה משה בחושיו כאשר נכספת וגם כלתה נפשו לראותה ולכן הית׳ הראיה הזאת אליו מהפיוס. ולכך היתה על פני יריחו כדי שיראה הדברים ההם כאלו הם בארץ:
ואם הדרוש הד׳ שאמרתי שמכח הצווי שבא לו בפרשת פנחס עלה משה וראה את הארץ בשלמות טבעה ומחוזיה ומחלוקותיה לשבטים. ובראיי׳ האחרונה בשעת מותו הוסיף בשעת ראייה לראות הדברים העתידים ולהיות מתיחסים כפי מקומו׳ הארץ אשר יקרה בהם ועם זה פירשתי פסוקי הפרשה וענין הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור. והותר בו הספק האחד עשר שהעירותי בפרשה:
ולפי שיריחו היתה ראשונה לבקש ונלקחה ע״י נס כמוזכר ביהושע. והיה צריך סיוע גדול ועזר תפלת משה. לכן הוצרך לומר שאע״פ שראה אותה בראשונה. כשעלה הוצרך לחזור לראותה פעם אחרת להתפלל עליה. בענין שתהיה נוחה להכבש. לפי שהיתה חזקה והיתה מנעולה של ארץ ישראל. ולכן אמר זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה. ואז״ל לאמר לאחרים שתאמר לאבות. הארץ שנשבעתי להם לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך. שתאמר להם שקיימתי השבועה ונתתיה להם. כי אחר שראית אותה בעיניך ונתת עיניך בה לטובה והתפללת עליה. הרי הם מוחזקים בה בזכותך אע״פ שלא תעבור שמה:
הראיתיך בעיניך – למען תברכנה.
ושמה לא תעבר – כדי שלא תגיענה ברכתך באופן שלא תחרב בסוף, כמו שכבר נגזר עליהם לכשתתמלא סאתם.
הראיתיך בעיניך, in order for you to give it your blessing.
שמה לא תעבור, so that by your crossing the river your blessing would not invalidate the decree issued by Me, that if the sins of the Jewish people were to reach a certain measure that they would be expelled from the land.⁠a
a. According to what the author explained on Deut.1,35-39 it was the fact that Moses was forbidden to cross the Jordan although personally not guilty of accepting the assessment of the 10 spies who counseled against trying to conquer the land, that preserved their chance to participate in the resurrection of the dead when the time would come for this. Our sages subscribe to the concept that whatever Moses did had enduring, eternal validity, provided it had been based on a valid premise. A blessing after setting foot in the Holy Land would have been of more enduring value than one pronounced when not on holy soil. Denying Moses the chance to pronounce his blessing while on holy soil, indirectly benefited the whole generation of the people who were adults at the time of the Exodus. It preserved their chance to participate in the resurrection, as did the fact that Moses was buried outside the Holy Land, and his appearance at the resurrection without the people whom he had shepherded for 40 years would be embarrassing for him.
לאמר לזרעך אתננה כדי שתלך לאמר לאברהם וכו׳. דאם לא כן, לא שייך לומר כאן ״לאמר״, דלא שייך ״לאמר״ אלא אחר ״וידבר״, אבל כאן דכתיב ״זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב״, לא יתכן ״לאמר״, ולפיכך דרשו שפירושו שיאמר זה לאברהם ליצחק וליעקב שקיים את שבועתו. ודבר זה מבואר בכמה מקומות, ואין להאריך:
שלולי כך הייתי מקיימך. עיין בפרשת (נצבים) [וילך] אצל ״בן מאה ועשרים שנה אנכי היום״ (לעיל לא, ב, אות א):
נִ֠שְבַעְתִי: אין בבי״ת תלשא. [נִ֠שְׁבַּעְתִּי].
הֶרְאִיתִיךָ: הה״א בסגול והאל״ף בחירק (מכלול1 דף קנ״ז). [הֶרְאִיתִיךָ].
1. מכלול: קטו ע״ב.
כדי שתלך ותאמר לאברהם כו׳. רצונו לתרץ לאמר למה לי, אלא כדי שתלך ותאמר וכו׳. ולפי זה נ״ל שהמקרא מסורס, ומלת הראיתיך צריך להיות קודם, וכאלו אמר זאת הארץ אשר נשבעתי וגו׳ הראיתיך בעיניך לאמר לזרעך אתננה:
אבל גזרה היא מלפני. ר״ל ואם כן למה לא היה מעבירו, ואז יותר היה יכול לראות ויכול להגיד להם. לכן אמר אבל כו׳:
שאלולי כך הייתי כו׳. פירוש לולי השבועה, אע״פ שכבר כתיב (לעיל ל״א:ב׳) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום מלאו ימי וכו׳, ואם כן בלא שבועה היה ג״כ מת, כיון שמלאו ימיו, מ״מ הייתי מקיימך וכו׳. [בשם מהרי״ץ]: ולי נראה, דמה שפי׳ רש״י היום מלאו וכו׳, דעתו לומר במה שפירש מלאו ימי, כלומר ביום זה נולדתי וביום זה אמות, אבל שנותיו לולא החטא בעבור זכותו היה מאריך שנים, כמו שהאריך אביו, והיה זוכה לבא אל הארץ, אבל בשביל החטא לא האריך ונשלמו שנותיו לעת הזאת, ואין שייך לומר בזה קיצור ימים, כיון דימי שנותינו הם שבעים שנה, והמאריך ימים הוא בשביל זכותו. ולפי מה שכתבתי בשם מהרי״ץ יתורץ גם כן קושיא זו ודו״ק:
So that you may go forth and say to Avraham, etc. Rashi is answering the question: Why the verse says saying? It is so that you may go forth and say, etc. According to this, it seems to me that the phrases in the verse should be rearranged and the phrase I have shown it to you should appear earlier. It is as if Hashem said, "This is the land that I swore, etc., I have shown it to you with your eyes to say, 'I will give it to your descendants.'
However, it has been decreed before Me. Rashi is answering the question: If so, why did He not take him over so he would be able to see more and tell them? Therefore Rashi says However, etc.
Were it not for this, I would have sustained you, etc. Meaning, were it not for the oath [that Moshe would not enter]. Even though it is written (above 31:2), I am 120 years old today, [and Rashi explains], Today my days and years are completed, so that even were it not for the oath he would die since his days were completed, nevertheless, I would have sustained you [even longer]. (In the name of the Maharitz). It seems to me that when Rashi explains, Today my days and years are completed, etc. he means, when saying his days were completed, that on this day I was born and on this day I will die. But regarding his years [i.e., age], because of his merit, if not for the sin he would have lived long [even more than 120 years] as his father lived long, and he would have merited to enter the land. But because of the sin he did not live [so] long and his years were completed now. You cannot say that this is [considered] shortened years [and cannot be called completed years], since the span of our years is [normally] seventy years, and when one lives longer, it is because of his merit. According to what I wrote in the name of Maharitz this question is also answered [since he explains that Moshe did reach his allotted time span].
לאמר לזרעך אתננה – אומרו לאמר, לפי שלא אמר נוסח זה של לזרעך אתננה לשלשתם, לזה אמר לאמר, פירוש שמכוון המאמר הוא זה לזרעך אתננה, ורבותינו ז״ל (ברכות יח:) דרשו שצוהו שילך ויאמר להם לאבות כו׳, ע״כ. ואולי כי רצה ה׳ שיאמר להם משה הדברים להחזיק לו האבות טובת חן וחסד על אשר טרח ויגע הוא בעדם עד הביאם אל המקום.
ושמה לא תעבר – אולי שנתכוין לומר לו שלא יצטרך לעבור שמה לעלות דרך שם משער השמים שהוא שמה, ואמרו רבותינו ז״ל שאין הנפשות עולות אלא דרך שם. ומשה לפי שנאסף אל השכינה הנה מקומו בקודש במקום שהוא שם. וזה הוא שיעור הכתוב ושמה לא תצטרך לעבור אל מקומך, וסמך אומר וימת שם וגו׳ על פי ה׳, והבן.
לאמור לזרעך אתננה, to say: "to your descendants I will give it.⁠" The reason the Torah had to write the word לאמור "to say" at this juncture, was that as of now God had not given this information to the patriarchs. [In connection with a statement that the dead communicate with one another, Ed.], our sages in Berachot 18 claim that God ordered Moses to tell the three patriarchs (after his death) that He had already discharged the oath He had sworn to them to give the land to their descendants. Perhaps the reason God wanted Moses to tell the patriarchs [instead of telling them Himself, Ed.] may have been so that Moses would make sure that the patriarchs would appreciate that God was able to keep His promise to them only after having overcome many difficulties and setbacks en route.
ושמה לא תעבור, "but you yourself will not cross there.⁠" Perhaps the reason this is repeated at this point is that God wanted to tell Moses that he did not need to enter the gate to heaven by first having set foot in the land of Israel. The Zohar volume one page 81 says that all the souls ascend to heaven by way of ארץ ישראל. Seeing that Moses' soul was being gathered up by God personally, and that God immediately deposited it in the Celestial Regions, there was no need for his soul to travel via ארץ ישראל in order to achieve its objective. The words וימת שם משה mean that where Moses died his soul ascended to heaven immediately.
ויאמר ה׳ אליו זאת הארץ וגו׳ – שהארץ נקראת זאת בסוד אבני שוהם שנחלק לי״ב תחומין ונאמ׳ כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם שהם י״ב וי״ג ולכן זאת נכללת בזה וכמ״ש בפ׳ צו זאת וגו׳ וכן אברהם יצחק יעקב נכללו עם כל השבטים וז״ש זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר. לבנים שהם עולי מצרים.
לזרעך – אלו עולי בבל.
אתננה – הם לימות המשיח שהקב״ה יחלק בעצמו כמ״ש בפרשת דברים אשר נשבע ה׳ לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם.
הראיתיך בעיניך – כמ״ש וראה בעיניך.
ושמה לא תעבר – על שלא השלים עם ה׳ בדבור ולכן לא השלים ג״כ להביאם אל הארץ. ועל שתיקן בעשיית השרף וראה אתו וחי לפיכך זכה לראיה וזכה לאור הראשון שמששת ימי בראשית שבו ראה את כל העולם כלו מראשו ועד סופו.
ושמה – כתיב בה״א הוא עוה״ז כמ״ש לעיל אבל לעתיד לבא הוא בראש כולם וז״ש לא תעבר שעוה״ז הוא כפרוזדור שעוברים בו לעוה״ב וכמ״ש בפ׳ דברים אתם עברים בגבול אחיכם וגו׳ אבל עומד ומשמש במרום וכמ״ש חז״ל שהוא חי כו׳.
זאת הארץ אשר נשבעתי – הכונה על ארץ כנען שהיא למערב הירדן, ואינו מוסב גם אל ארץ הגלעד הנזכרת למעלה שהיא מעבר לירדן מזרחה, כי עליה לא יפול מאמר אשר נשבעתי לאברהם וכו׳, וראיה לזה כי אמר ושמה לא תעבור וכבר היה אז משה בארץ הגלעד:
שמה לא תעבור – חלילה להעלות על הדעת דלצעורי לנאמן ביתו קמכוון להראות לו את הארץ אשר נתן נפשו עלי׳, ולהגדיל כאב לבו באמירת מניעת ביאתו שמה. אמנם כבר ידענו כי דרך הלשון להקדים לעולם את העיקר לטפל (עמ״ש באנכי עשו בכורך), ואם היתה מניעת הביאה עיקרית במאמר זה, ה״ל להקדים השלילה שהוא העיקר ולומר, ולא תעבור שמה, ומשהקדים הגבול לשלילה, ואמר ושמה לא תעבור, מלת שמה הוא העיקר, והכוונה הראיתיך איכות ומהות פרטי כל מחוז ומחוז כאשר הוא, גם הראיתיך התחלקות הארץ לכל שבט ושבט, וגם כל הדברים העתידים להולד לשנים רבות הבאות (כמ״ש רש״י בשם הספרי), אשר כל אלה לא היית רואה אם עברת שמה כאשר אותה נפשך, וזהו ושמה לא תעבור, כלומר הראיתיך ענינים נפלאים העתידים להתילד באומה עד היום האחרון, שהוא ענין בלתי אפשרי כפי כח האנושי להגיע אליו בחיי גשמיותו לראות כל אלה. ובדברי מהרי״א ראיתי דברים קרובים לדברי אלה. ואפשר עוד דלא תעבור היא שלילה רצונית, כלומר אינך צריך לעבור שם כי כבר ראית אותה.
לזרעך אתננה הראיתיך וגו׳: משום שנשבעתי לתת אותה לזרעם, על כן ״ושמה לא תעבור״, כי זה סיבה לדבר, כמו שכתבתי בפרשת חוקת (במדבר כ,יב) בלשון ״לכן לא תביאו וגו׳⁠ ⁠⁠״, ולעיל סוף פרשת האזינו (לב,נב), עיי״ש.
לאמר – מאי לאמר, א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן, אמר הקב״ה למשה, לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב, שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם, מכאן למתים שמספרים זה עם זה.⁠1 (ברכות י״ח:)
לאמר – מה ת״ל לאמר, אמר לו, לך ואמור להם לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם, מכאן לצדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים.⁠2 (ירושלמי ברכות פ״ב ה״ג)
1. בגמרא מבואר דתכלית האמירה הזאת היתה כדי שיחזיקו טובה למשה, אמנם אין זה מבואר, וכי היה צריך משה לתודה ואף כי קודם פטירתו, וגם הלא בהכרח היה הדבר צריך להתקיים, מכיון שנשבע הקב״ה, ועוד יש לדקדק בזה, וראיתי בס׳ יד יוסף כתב בזה וז״ל, ראיתי בזה דבר פלא, שלא מצא הקב״ה עילה על משה רבינו לפטרו מעוה״ז לעוה״ב, לכן שלח אותו בשליחות זו, ותיכף מסר נפשו למיתה כדי למלא משלחתו של הקב״ה, עכ״ל. ומעתה מיושב הכל.
2. עיין מש״כ בדרשה הקודמת, ונראה דכונת דרשה זו אחת היא עם הקודמת, והיינו שיש להמתים איזה ערך חיוני שמספרים זה עם זה [אשר אמנם קשה לנו לציירו], ורק בדרשה הקודמת מבבלי בא ענין זה בלשון שמספרים זה עם זה ובדרשה זו מירושלמי בא בלשון שנקראו חיים.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םפירוש מחכמי צרפתר׳ בחייטור הפירוש הקצרעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנצי״בתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144