×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    31. לא31
    32. לב32
    33. לג33
    34. לד34
    35. לה35
    36. לו36
    37. לז37
    38. לח38
    39. לט39
    40. מ40
    41. מא41
    42. מב42
    43. מג43
    44. מד44
    45. מה45
    46. מו46
    47. מז47
    48. מח48
    49. מט49
    50. נ50
    51. נא51
    52. נב52
    53. נג53
    54. נד54
    55. נה55
    56. נו56
    57. נז57
    58. נח58
    59. נט59
    60. ס60
    61. סא61
    62. סב62
    63. סג63
    64. סד64
    65. סה65
    66. סו66
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) ⁠אֲנִ֤י הַגֶּ֙⁠בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּ⁠שֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ׃
    I am the man1 who has seen affliction by the rod of His wrath.⁠2
    1. I am the man | אֲנִי הַגֶּבֶר – According to Bavli Bava Batra 15a, the prophet Yirmeyahu authored Eikhah, and he might be the speaker of these verses, having himself witnessed the destruction and having personally been much afflicted (R"Y Kara, opinion in Ibn Ezra). Alternatively, the speaker is the nation of Israel as whole, here presented as a male in contrast to the widow of earlier chapters. This chapter no longer focuses on the city as a whole, but on the individual's physical and emotional suffering.
    2. His wrath | עֶבְרָתוֹ – This assumes that the verse refers to the wrath of Hashem (Rashi, R"Y Kara). Alternatively: "his wrath", referring to the wrath of the human enemy (Ibn Ezra). The two possibilities continue throughout the chapter.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    אֲנָא גַבְרָא דַחֲזָא עָנְיִי בְּחוּטְרָא דְרָדֵי בְּרוּגְזֵיהּ.

    פרשה ג

    [א] אֲנִי הַגֶּבֶר – רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח: וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה (ירמיהו ל״ו:ל״ב), שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר כָּהֵמָּה, רַב כַּהֲנָא אָמַר: וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה, דְּבָרִים, אֵיכָה יָשְׁבָה, אֵיכָה יָעִיב, אֵיכָה יוּעַם. רַבִּים, זְכֹר ה׳. כָּהֵמָּה, אֲנִי הַגֶּבֶר, דְּהוּא תְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים (משלי כ״ב:כ׳), דְּבָרִים מְשׁוּלָשִׁים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר מַהוּ שָׁלִשִׁים, גִּבּוֹרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: וְשָׁלִשִׁים עַל כֻּלּוֹ (שמות י״ד:ז׳), וּמְתַרְגְּמִינַן וְגִיבָּרִין מְמַנָּן עַל כּוּלְּהוֹן.
    דָּבָר אַחֵר, שָׁלִשִׁים, אֲנִי הַגֶּבֶר – דְּהוּא מִתְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֲנִי הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא דִילִיפְנָא יִיסּוּרִין, אַהֲנֵי עָלַי מַה דְּאַהֲנֵי לָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל מַטְרוֹנָה וּדְחָפָהּ וְהוֹצִיאָהּ חוּץ לַפָּלָטִין, הָלְכָה וְצִמְצְמָה פָּנֶיהָ אַחַר הָעַמּוּד, נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר וְרוֹאֶה אוֹתָה. אָמַר לָהּ אַקְשִׁית אַפֵּיךְ, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּךְ יָפֶה לִי וְכָךְ נָאֶה וְכָךְ רָאוּי לִי שֶׁלֹא קִבְּלָה אוֹתָךְ אִשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהּ אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הַנָּשִׁים בַּעֲבוּרֵךְ. אָמְרָה לוֹ אִם כֵּן לָמָּה נִכְנַסְתָּ לְמָבוּי פְּלוֹנִי וּלְחָצֵר פְּלוֹנִי וּלְמָקוֹם פְּלוֹנִי, לֹא בִּשְׁבִיל אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְלֹא קִבְּלָה אוֹתְךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַקְשִׁיתוּן אַפֵּיכוֹן, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ יָפֶה לָנוּ וְכָךְ נָאֶה לָנוּ וְכָךְ הָגוּן לָנוּ שֶׁלֹא קִבְּלָה אֻמָּה אַחֶרֶת תּוֹרָתֶךָ אֶלָּא אֲנִי. אָמַר לָהֶם אֲנִי הוּא שֶׁפָּסַלְתִּי כָּל הָאֻמּוֹת בִּשְׁבִילְכֶם. אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן לָמָּה הֶחֱזַרְתָּ תּוֹרָתְךָ עַל הָאֻמּוֹת וְלֹא קִבְּלוּהָ. דְּתַנְיָא בַּתְּחִלָּה נִגְלָה עַל בְּנֵי עֵשָׂו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ (דברים ל״ג:ב׳), וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֶחֱזִירָהּ עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא קִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן (דברים ל״ג:ב׳), וּלְבַסּוֹף הֶחֱזִירָהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְקִבְּלוּהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים ל״ג:ב׳). וּכְתִיב: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כ״ד:ז׳).
    דָּבָר אַחֵר: אֲנִי הַגֶּבֶר – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲנִי הוּא הַגֶּבֶר, אֲנָא הוּא אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה לַּעַג כַּמָּיִם (איוב ל״ד:ז׳). רָאָה עֳנִי, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתִי עֲנִיָּה מִן הַמִּצְווֹת, עֲנִיָּה מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, הֵבִיא עָלַי שֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ.
    אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה גִּבְּרַנִי לַעֲמֹד בְּכֻלָּן, אַתְּ מוֹצֵא אַחַר מֵאָה חָסֵר שְׁתַּיִם תּוֹכָחוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, מַה כְּתִיב: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם (דברים כ״ט:ט׳), וּמְתַרְגְּמִינַן אַתּוּן קַיָּימִין יוֹמָא דֵין כּוּלְּכוֹן, גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בְּכֻלָּם.

    רמז תתרלה

    אני הגבר – א״ר יהושע בן לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה אנא היא דיליפנא [יסורין] כל מה דאת בעי איתי עלי, משל למטרונא שכעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין, מה עשתה הלכה וצמצמה את פניה ועמדה לאחורי העמוד, כשהמלך עבר אמרה (לה) [לו] אדוני המלך כך יפה לי וכך נאה לי וכך הגון לי שלא קבלה אותך אשה אחרת אלא אני, אמר לה המלך לאו אלא אני פסלתי את כל הנשים בשבילך, אמרה לו לאו אלא הן שלא קבלו אותך, כך אמרה כנסת ישראל רבש״ע מפני מה כך הגון לי שלא קבלה אומה תורתך אלא אני, אמר לה הקב״ה לאו אלא אני הוא שפסלתי את כל האומות בשבילך אמר לו לאו אלא הן הן שלא קבלו אותך, מפני מה הלכת להר שעיר כו׳ שנאמר ה׳ מסיני בא וגו׳, כמה טובות עשיתי לפניך קדשתי שמך על הים אמרתי לך שירה קבלתי תורתך בשמחה מה שלא קבלו האומות, ואחר כל השבח הזה אני הגבר ראה עני – רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אני הוא איוב, כמד״א מי גבר כאיוב ישתה לעג וגו׳ כל מה דאייתית על איוב את בעי מיתי עלי, באיוב כתיב כשדים שמו שלשה ראשים, ובי כתיב והעיר נתנה ביד הכשדים. באיוב כתיב אש אלהים נפלה וגו׳, ובי כתיב ממרום שלח אש. באיוב ויקח לו חרש, ובי כתיב איכה נחשבו לנבלי חרש. באיוב כתיב וישבו אתו לארץ, ובי כתיב ישבו לארץ ידמו. באיוב כתיב שק תפרתי, ובי כתיב העלו עפר על ראשם. באיוב כתיב חנוני חנוני אתם רעי, ובי כתיב אשר לא יתן לכם חנינה. באיוב כתיב כי יד אלוה נגעה בי, ובי כתיב כי לקחה מיד ה׳.
    ראה עני וגו׳ – א״ר שמואל בר נחמן כיון שראה אותי עניה במצות ומעשים טובים הביא עלי שבט עברתו.
    אנא אלרגל אלד׳י ראא אלעד׳אב, בקצ׳יב עברתה.
    ראה – אשר ראה את העינוי בשבט כעסו.
    ראה עני – אשר ראה עני.⁠א
    בשבט עברתו – של רודה ומכה, הוא הקב״ה.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204. בדפוסים מופיע במקומו ביאור מורחב: ״אני הגבר ראה עני – היה מתאונן ירמיה לומר: אני הגבר ראה עני אשר ראה עוני מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית, שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי.⁠״
    I am the man who has seen torment – {Yirmeyahu lamented, saying, "I am the man} who has seen torment,⁠" {[i.e.,] who has seen torment more than all the prophets who prophesied concerning the destruction of the Beis Hamikdosh, for the Beis Hamikdosh was not destroyed in their days, but it was [destroyed] in my days}.
    By the rod of His fury – Of the One who chastises and smites, i.e., the Holy One, Blessed is He.⁠1
    1. Alternatively, the enemy's rod, i.e., this phrase reverts to 'my enemy has annihilated,' and how, 'by the rod of his fury.' (Ibn Ezra)
    אני הגבר ראה עני – ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אמר אמרה כנסת ישראל לפני השם אני למודה להביא עלי מכות כמו איוב שנאמר מי גבר כאיוב (איוב ל״ד:ז׳) וכשם שבאו על איוב באו על ישראל ואיוב היה משל לישראל כשם שאיוב תחלה אבד ממונו ואחר כך בניו ואחר כך לקה בגופו כך ישראל תחלה לקחו מגיני הזהב וקצצו דלתות ההיכל ולקחו כל אוצרות המלכים ואחר כך סילה כל אביריי (איכה א׳:ט״ו) ואחר כך גת דרך י״י לבתולת בת יהודה (איכה א׳:ט״ו) עד אשר טפחתי ורביתי (איכה ב׳:כ״ב). לכך נא׳ אני הגבר ראה עני דומה אני לגבר אשר ראה עני זה איוב.
    בשבט עברתו – בחמת אפו ובחמתו וכן הוא אומ׳ ופקדתי בשבט פשעם (תהלים פ״ט:ל״ג) ואו׳ הוי אשור שבט אפי (ישעיהו י׳:ה׳) ששבט עברתו של השם הוא הרשע וגם נקרא חרב שנאמר פלטה נפשי מרשע חרבך (תהלים י״ז:י״ג) לכך נא׳ בשבט עברתו שהביא עלי את הכשדים הגוי המר והנמהר (חבקוק א׳:ו׳) שהם שבט עברתו.
    ס״א אני הגבר ראה עני בשבט עברתו – ייאוסו צל אומו כי גרנט מלי אכרי פמטוטו (?) כך אדמה עלי יכול כל אדם לומ׳ זה האיש ראה עני בשבט עברתו של השם מכל הנביאים שהתנבאו על החרבן שהרי כמה נביאים נתנבאו על חרבן הבית ובכולם לא חרבה הבית בימיהם כי אם בימי. (תוספות המאור הגדול רש״י ז״ל)
    אני הגבר ראה עניא בשבט עברתו – ייו שֹויִ צִיל אוֹם כֵי גְרַנְטְ מַל אַד ווִדוּד בלעז. כלומר, כך אדמה: עלי יכול כל אדם לומר זה האיש ראה עוני בשבט עברתו של הקב״ה. היה מתאונן ירמיהו לומר: אני הגבר ראה עניב מכל הנביאים שנתנבאו על חרבן הבית. שהרי כמה נביאים נתנבאו על חורבן הבית, ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי.
    א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298: ״בעוני״.
    ב. כן בכ״י פריס 162, מינכן 52. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״היה מתאונן... ראה עני.⁠״
    I am the man who has seen affliction by the rod of his wrath – "I am that man who is great evil or virtue"1 That is to say, "thus is the land against me". Anyone is able to say: This is the man who has seen affliction by the rod of the wrath of the Holy One, blessed be He, more than all the prophets who prophesied about the destruction of the Temple, but for all of them the Temple was not destroyed during their lifetime, but in mine.⁠2
    1. ייו שֹויִ צִיל אוֹם כֵי גְרַנְטְ מַל אַד ווִדוּד is transliterated French. Proposed reading is: Jeu sui cil hom ki grant mal ou verdue.
    2. RY Kara is following Rashi here, but does not identify the man as Jeremiah like Rashi. Rather, he says it could be anyone living at the time of the destruction of the Temple, which is an explanation offered by ibn Ezra, whom RY Kara predates.
    אני הגבר ראה עני בשבט עברתוא – פתרונו: אני הוא הגבר שהוכה בשבט עברה – בתוכחות חמה ולא בתוכחות אהבה.
    בשבט – שמשחית עור ובשר ומשבר את העצם, כאשר מפרש למטה: בלה בשרי ועורי שבר עצמותי (איכה ג׳:ד׳), ולא בשבט אשר ייסר בו אישב את בנו.
    אני הגבר ראה עני – ייוּ שוּי צִיל אוֹם קִי גְרַנְט מַאל אַה בְאוּ.⁠1 כך אמר ירמיה: עלי יכול כל אדם לומר: זה האיש ראה עני בשבט עברתו – של הקב״ה, מנביאים שנתנבאו על חורבן הבית, ובכולם לא חרב הבית בימיהם כי אם בימיי.⁠2
    1. je suis cel homme que grand mal a vue
    2. השוו רש״י ולקח טוב.
    א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 חסר: ״בשבט עברתו״.
    ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 (במקום ״בו״): ״איש בה״.
    I am the man who has seen affliction – Its explanation is: It is I who am the man who was beaten by the rod of his wrath with the punishments of anger, and not the punishments of love.
    By the rod – that is the destroyer of skin and flesh, that breaks the bone as it is explained below He has worn away my flesh and skin; he has broken my bones (Lamentations 3:4). But [it is] not with the rod that a man punishes his son.
    I am the man who has seen affliction – I am that man who is great evil or virtue (ייוּ שוּי צִיל אוֹם קִי גְרַנְט מַאל אַה בְאוּ).⁠1 Thus Jeremiah said everyone can say about me, "This is the man who has seen affliction by the rod of the wrath of the Holy One, blessed be He, more than the prophets who prophesied about the destruction of the Temple, for concerning all of them, the Temple was not destroyed in their days, but in my days.⁠"
    1. Jeu sui cil hom ki grant mal ou verdue in Old French.
    אני הגבר – אמרו קדמונינו ז״ל: כי זאת המגילה ירמיהו חיברה. אם כן יהיה הוא האומר: אני הגבר.
    או: אמר כל אחד מישראל.
    עני – סמוך, ויחסר מקום השבי או הגלות.
    וראה – תחת ראיתי, וכן: ונשארא אני (יחזקאל ט׳:ח׳).⁠ב
    ב⁠{שבט }⁠עברתו – שב אל: אויבי כלם (איכה ב׳:כ״ב).
    ויש אומרים: שהוא שב אל אף השם. ואיננו נכון בעיני. וזה המקונן אמר: כי הצר היה מענה אותוג בשבט עברתו.
    א. כן בכ״י פרמא 2876, ובראב״ע ישעיהו כ״ט:י״ד, מ״ח:י״א. בנוסח שלנו: ״ונאשאר״.
    ב. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876 נוסף כאן: ״הגבר״.
    ג. כן בכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״אתו״.
    I am the man. Our forefathers, of blessed memory, said that this is the scroll that Jeremiah wrote. If this is so, it is he who says I am the man, or it is anyone from Israel.
    Affliction – In construct, but the noun with which it is in construct, either the captivity or the exile, is missing.
    And ראה is instead of ראיתי, like a similar anomaly in I remained (ונשאר) (Ezekiel 9:8).
    Of his anger – It refers back to my enemy destroyed (Lamentations 2:22). Some say that it refers to HaShem's anger, but they are not correct, in my opinion. It is the lamenter who said that the adversary was afflicting him with the rod of his anger.
    אני הגבר – יספר המקונן שהיה הצר מכהו בשבט עברה.
    I am the man. The mourner recounts that it was the enemy who dealt him a heavy blow with the rod of [his] wrath1;
    1. Here ibn Ezra disagrees with the usual understanding of HaShem as antecedent.
    אני הגבר – הכונה בזה כי ירמיה מדבר זה גם על עצמו בפרט, גם על כלל עמנו, וכנוי עברתי לאויב ולשם, כל אחד כפי הראוי לו, כי האויב הוא נבוכדנצר היה שלוח מהשם עד שקראו עבדי. וידוע כי גבר עקרו מטעם גבור, ולכן הפכו ראה עני.
    וטעם שבט עברתו – כי המוסר הוא בשבט כאמרו: ומת תחת השבט, גם כתיב: ושבט עברתו יכלה (משלי כ״ב:ח׳), ועוד: בשבט יודש.
    (הקדמה) גרסינן באיכה רבתי (בפתיחה) רב חמא ב״ח פתח וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה לברוך בן נריה הסופר ויכתוב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה (ירמיהו ל״ו), מה תלמוד לומר כהמה. אמר רב כהנא דברים. איכה ישבה בדד. איכה יעיב. איכה יועם: רבים. זכור ה׳. כהמה אני הגבר דאית בה ג׳ פסוקים בכל מלה הה״ד (משלי כ״ב) הלא כתבתי לך שלישים, דברים משולשים. הנה עפ״י הדברים האלה עם מה שחובר מן העיון בכללו ופרטו האלפא ביתא הזאת ראיתי שענינה הוא חמור להגדיל בה התמרור ולהרבות בבכיה בהזכיר כללות ההפסד והרע אשר מצא את עמנו ואופן הדעתם אליו מכל אשר לפניה ואחריה רעותיה: כי על כן המקונן כמתאונן ומתלונן דמה עצמו לאיש אשר בהיותו שלו ושקט פתע פתאום ראה לנגדו כמראה איש צר ואויב ובידו שבט הנוגש בו יכה עליו וינהגהו כשבוי חרב במכות ויסורין עד אשר הביאהו אל המקום אשר אסירי המלך אסורים ושם תלה קולר בצוארו ובשמי קורה ושם בסד רגליו הרבה והכביד כל מאסריו עד בא עתו להוציאו למשפט ואז הוציאוהו בקושי ובמרדות גדולה וישפטהו משפט קשה ממות ואל המיתו לא נשא נפשו אך ישלח בו חרון אפו להכאובו ולצערו בנגע וקלון לשחק בו ולהתלוצץ עמו ואחרי נוקפו עורו ובשרו לא חסה עליו עין להצילו ולהשקותו ולא שמו לב להחזיקו ולהחזירו לבוריו עד אשר נואש מכל טובה ונשאר באפס תקוה ויצא לבו ונשתטה ובא לידי כפירה לולי ניצוץ שכלו ורוח בינתו החזיקו בידו לערוך טענות כנגדו להשיבו על כנו והנה יישוב הכתובים לפי זה המשל והדמיון כך הוא.
    (א) אני הגבר – יראה אני הגבר אשר ראה אותו השוטר האכזר ששמו עוני בשבט עברתו אשר בידו ויהיה עני שם דבר כמו אל דמי לכם (ישעיהו ס״ב).
    (א-יח) ועתה – דעו נא וראו איך כלל המקונן עד הנה בתמרורו זה ורמז ברמיזות קרובות עד״מ את כל הרעה אשר מצאתנו מן היום אשר החלונו לרדות מגבהי שמים עד אשר שפלנו עד עפר ונחתם ונסתם הגלות לגמרי אשר היה אחרי מות המלך יאשיהו אשר לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו (מלכים ב כ״ג) אשר אמרנו ובצלו נחיה. ובמותו סר צלם מעליהם ויי׳ אתו. ומיד כשמלך יהואחז בנו החלה הרעה לבא כאשר דברה חולדה הנביאה (מלכים ב כ״ב) ומאותו השעה ואילך נרמז במשל המר האמור. וזה פתרונו ושברו. כי כאשר נאמר ביהואחז (מלכים ב כ״ג) ויעש הרע בעיני יי׳ באותו השעה ראה הנביא השוטר בא כנגדו בשבט עברתו והוא פרעה נכה אשר שמהו הש״י שוטר לרדות בו וכמ״ש הכתוב (מלכים ב כ״ג) ויאסרהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת ממלוך בירושלם. ונאמר (מלכים ב כ״ג) ואת יהואחז לקח ויבא מצרים וימת שם.
    [ב] אמר אותי נהג ויולך חשך ולא אור. ואמר אך בי ישוב הוא מה שאמור ביהויקים אחיו אשר המליכו פרעה נכה כי לא שלו ולא שקט לא השיב ידו ממנו אשר עליו אמר (מלכים ב כ״ד) בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים. ובדברי הימים (ב׳ לו) כתיב, עליו עלה נבוכדנצר ויאסרהו בנחושתים להוליכו בבלה. וזהו ממש אך בי ישוב להוליכני ולהגלותי. ולפי שלא היה אז גלות שלימה לא אמר רק יהפוך ידו כל היום. ומה שאמר בלה בשרי ועורי על מה שהיה בימי יהויכין בנו של אליקים שכתוב בו (מלכים ב כ״ד) ויבא נבוכדנצר מלך בבל על העיר ועבדיו צרים עליה ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל וכו׳ ויוצא משם את אוצרות בית יי׳ ואוצרות בית המלך ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל יי׳ וכו׳ והגלה את כל ירושלם ואת כל השרים וכו׳ עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא ישאר זולת דלת עם הארץ. הרי שכלה הכל הבשר והעור והעצמות אבד ושבר. ומה עצמו דברי חז״ל (איכה רבה ג׳) בשרי זה הצבור. ועורי אלו סנהדרין כשם שהעור חופה את הבשר כך סנהדרין חופין את ישראל. שבר עצמותי העצומים שבי.
    והנה אחרי זה. המליך מלך בבל את מתניה בן יאשיהו ויסב את שמו צדקיהו מה כתיב ביה (מלכים ב כ״ה) ויהי בשנה התשיעית למלכו בא נבוכדנצר וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב.
    [ה] הוא מ״ש בכאן בנה עלי ויקף ראש ותלאה כי ראש ישראל היא ירושלם והיא הקיפה. ותלאה מלשון ותלה ארץ מצרים (בראשית מ״ז). כי כן כתיב (מלכים ב כ״ה) ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו בט׳ לחדש ויחזק הרעב ותבקע העיר. והנה נשתמש מלת ותלאה לב׳ ענינים א׳ לתפארת המשל ושלמותו. ב׳ לעיקר הכוונה בנמשל והוא בשלמות המליצה. מה כתיב אחר זה (מלכים ב כ״ה) ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה וידברו אתו משפט ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור הה״ד במחשכים הושיבני כמתי עולם. מה כתיב (מלכים ב כ״ה) ויאסרהו בנחושתים ויביאהו בבל.
    [ז] הה״ד גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי גם כי אזעק: כי אתחנן קולי לא האמין בו ולא פתח אסירי ביתה. וכיון שמת שם הרי גדר בעדו. והנה בכל זאת לא שב אפו. ועוד נאמר שם (ירמיהו נ״ב) ובחדש החמישי בי׳ לחדש שנת י״ט שנה למלך נבוכדנצר וגו׳ וישרוף את בית יי׳.
    [י] ועל הרע הגדול הזה אמר כאן דוב אורב הוא לי ארי במסתרים: כי בחדש הה׳ מזל אריה כנרמז במלת ארי והה״א יתירה רמז לחדש.
    [יא] גם למזל שהוא ה׳ ואז דרכי סורר כי אז האויב מלא דרכי העיר ושווקיה ורחובותיה סירים וקוצים לשרוף הבית והעיר וה״א שמני שומם כי אז היה המקדש שמם.
    [יב] ואמר דרך קשתו על מה שלקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן המשנה ואת שלשת שומרי הסף. ומן העיר לקח סריס א׳ וז׳ אנשים מרואי פני המלך אשר נמצאו בעיר ואת הסופר ויולך אותם. ויך אותם מלך בבל וימיתם (מלכים ב כ״ה).
    [יג] עליהם נאמר הביא בכליותי: כי אחר הבשר והעור והעצמות לא נשארו רק הכליות.
    והנה מפני שענינו של גדליה בן אחיקם שכתוב בסמוך (מלכים ב כ״ה) והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר מלך בבל ויפקד עליהם את גדליהו בן אחיקם, היה כמו אונאה והיתול אל כל השארית הנמצאה עד כי נהרגו רובם על ידו ביד ישמעאל בן נתניה לרמוז לזה.
    [יד] אמר כאן הייתי שחוק לכל עמי ותלה השחוק לעצמו בשם הכנסיה לפי שזה השחוק וההיתול קרה לה מצד עצמה וזהו בסבת האמנת גדליהו בישמעאל ובלתי שמעו אל יוחנן בן קרח אשר גלה את אזנו. גם כי ישמעאל עצמו מזרע מלוכה היה ולזה יצדק הייתי שחוק.
    ונגינתם – ר״ל יללתם. ולפי שהרע הזה היה ע״י אכילתו עמו ועם השרים אשר אתו כמ״ש בירמיהו (ירמיהו מ״א) ויהיו בחדש הז׳ בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה ורבי המלך וי׳ אנשים אתו אל גדליהו המצפתה ויאכלו שם לחם יחד במצפה ויקם ישמעאל וגו׳ ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אותו.
    [טו] והנה היה שלחנם לפניהם לפח ומאכלם לחרב חדה ולזה אמר השביעני במרורים הרוני לענה. כי האכילה והשתיה אחר כל מה שעבר עליו מן הרעות אשר הזכיר היתה זאת וגם המחזקים אשר הכינו לו לחזקו ולאמצו.
    [טז] היו אלו אשר אמר עליהם ויגרס בחצי שני, וחתם הכפישני באפר כי כבר הוקבעה יללה וצום לדורות על הריגתו של גדליה ושארית ישראל (זכריה ד׳).
    [יז] ואמר ותזנח משלום נפשי לפי שהריגה זו היתה שימת דמי מלחמה בשלום כי האנשים שלמים היו וגדליהו שמר את בריתו כשאמר ליוחנן בן קרח (ירמיהו מ׳) אל תעשה את הדבר הזה כי שקר אתה דובר אל ישמעאל והרי זו היא פקודת שלומם אשר קבלו בימי רעתם ולפי שנמשך מזה כי שארית ישראל בראותם כל אלה שבו מאחרי יי׳ לאמר מה לנו עוד חלק ונחלה בביתו כמו שאמר (ירמיהו מ״ד) ויענו את ירמיהו כל אנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול וכו׳ הדבר אשר דברת אלינו בשם יי׳ איננו שומעים אליך כי עשה נעשה וכו׳ לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים וגו׳ ומן אז וגו׳ חסרנו כל בחרב וברעב תמנו.
    [יח] סוף דבר כי נמנו וגמרו ואמרו שוא עבוד אלהים. זהו שהזכיר כאן בחתימת המשל ואומר אבד נצחי ותוחלתי מיי׳. והנה שנמשכו הדברים עד שאמר כנסיה וגזרה בדעתה אבד נצחי. כי מדי עבדנו אותו חסרנו כל טוב ונוספו עלינו רעות רבות וכי נעבוד אלהים אחרים נחיה ונירש טובה וברכה. וכן עשו כי בפיהם דברו ובמעשיהם מלאו לאמר (ירמיהו מ״ד) עשה נעשה את נדרינו. והם ונשיהם ובניהם ירדו מצרימה ואין ספק כי זאת היתה תכלית הכפירה כשהוא יתברך פועל דבר מכל ענייני זה העולם אשר נתקיים להם הסכלות הזה מהפלגת הרעות אשר קבלו רצופות ותכופות אשר אמרו א״א שהרעות הללו בשעורן ובמספרן יבאו מאת האלהים כי טוב הוא ודנו מהן המשפט אשר גזרה אשת איוב (ע״ג) כאמור בהקדמה והוא היה שבוש קצת הקדמונים שהיו רואים שרוב ענייני המציאות היו רעים ומשובשים ולכן היו גוזרים כי הכל הוא במקרה כמו שאמר המורה פ׳ י״ג ח״ג.
    אני הגבר – יש בסימן זה איזה רמז למה שסבל ירמיה עצמו מצד בני עמו, מ״מ כללות הדברים על האומה כולה נאמרו ולא על אדם מיוחד; וכן גבר זה ר״ל עַם גבורים, וענין הפסוק כך – אין כמוני עם שיוכל להאמר עליו בבירור ואמת שסבל עינוים בעבור שבט האל.
    אני הגבר – רבי לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא דרגילנא ביסורים והניין לי מה דהניין לך1 (שם).
    אני הגבר – רבי יהושע בן לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא איוב דכתיב ביה (איוב ל״ד) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים, וכל מאי דאייתית עליה אייתית עלי2 (שם).
    אני הגבר – רבי ברכיה אומר, אני הגבר – גברתני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולם3 (שם).
    ראה עני – [והלא היה ראוי לומר ראיתי עני ומהו ראה], אלא אמרה כנסת ישראל, ראה הקב״ה אותי עניה מן המצות, עניה ממעשים טובים, הביא עלי שבט עברתו4 (שם).
    1. ר״ל אני הוא הגבר שכבר הורגלתי לקבל באהבה את היסורין על קדושת שמך, [ואשר על כן מכונה בשם גבר על שם גבורתו שסבל ככה], ולכן מה שנאה וטוב בעיניך להביא עלי הוא גם נאה וטוב בעיני, ולא אתאונן עליהם אלא אקבלם באמונה, ודריש ראה מלשון רבנן רואה אני את דברי אדמון (כתובות ק״ח:), כלומר נראין בעיניו ומתקבלים, דירמיה (שהורגל ביסורים כל ימי חייו) מצא את היסורים לנכון לפניו. או י״ל דקאי על כנסת ישראל.
    2. גם בכאן הדיוק כמו בדרשה הקודמת דהול״ל ראיתי עני, ודריש שאומרת כנסת ישראל אני דומה להגבר הידוע שהיה מצוין ביסורים רבים, וגם אני כן, דכל מאי דאייתת עליה אייתת עלי.
    3. דריש יתור לשון הגבר, ודריש מלשון גבורה וכדמפרש, ובכלל יתבאר כמו שפרשנו לעיל אות א׳. ומ״ש ומתרגמינן הנה בתרגום כתיב אתון קיימין יומא דין אך המדרש דריש ללשון זה כמו כולכם גבורים וכו׳, והוי הלשון ומתרגמינן קיצור לשון.
    4. הלשון עניה מן המצות עניה ממע״ט לאו דוקא הוא, דלפי משמעות המלים ענינו רק עניה מקיום מצות ומע״ט, ותו לא, ובאמת כמה עבירות חמורות גרמו לחורבן הבית וכמ״ש לעיל בפרשה א׳ פסוק א׳ לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה ובעשרת הדברות וכו׳, אלא הכונה עניה במצות ועשירה בעבירות, ולשון קצר ונקי נקט.
    וכך היה ירמיה הנביא מקונן1: מכל הנביאים אשר התנבאו על חורבן הבית2 אֲנִי הוא3 הַגֶּבֶר אשר4 רָאָה את עֳנִי השבי והגלות5, שבימיהם של הנביאים האחרים לא נחרב הבית כי אם ביָמַי, ונחרב6 בְּשֵׁבֶט – במקל7 עֶבְרָתוֹ – רוגזו8 של רודה ומכה, הוא הקב״ה9, ואין זה שבט של אב המחנך את בנו אלא שבט שמשחית עור ובשר ומשבר את העצם10:
    1. רש״י, ר״י קרא, אבן עזרא.
    2. רש״י, ר״י קרא.
    3. ר״י קרא.
    4. רש״י.
    5. אבן עזרא.
    6. רש״י.
    7. תרגום.
    8. תרגום.
    9. רש״י.
    10. ר״י קרא. עקידת יצחק ביאר אני הגבר אשר ראה את אותו שוטר האכזר ששמו ׳עוני׳ שהכה בשבט עברתו אשר בידו.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (ב) אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּ⁠לַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְ⁠לֹא⁠־אֽוֹר׃
    It is me He has driven and led into darkness, not light.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    יָתִי דְבַר וְאוֹבִיל חֲשׁוֹכָא וְלָא לְאַנְהָרָא.
    אוֹתִי נָהַג – בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא חשֶׁךְ וְלֹא אוֹר.
    וקאדני וסיירני פי צ׳לאם בלא נור.
    חשך – בחושך בלי אור.
    אותי נהג ויולך חשך ולא אור – כנגד שתי חרבנות ממשמע שנאמר חשך איני יודע דלאו אור ומאי ולא אור בלא נבואה שנאמר אין עוד נביא (תהלים ע״ד:ט׳).
    ד״א: ולא אור – בלא תורה ונעו מים אל ים.
    אותי נהג ויולך חשך ולא אור – לכל חשך שם קץ, אין לך ליל שלא תופיע עליו נהרה1 לסוף אשמורת אחרונה כשיעלה עמוד השחר. אבל אותי נהג ויולך חשך ולא אור – מצרים שגלו כתוב בהן: מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים (יחזקאל כ״ט:י״ג), וכן כל אומה שגלתה ממקומה לסוף חזרה, וישראל כמה שנים שגלו ועוד היום הם בגלותם.
    1. השוו ללשון הפסוק באיוב ג׳:ד׳.
    He has driven me and led me into darkness and not light – For every darkness there is an end; you have no night because you did not shine light upon it at the end of the last watch (of the night) when dawn was about to break. But, he has driven me and led me into darkness and not light – it was written about Egypt who was exiled: At the end of forty years I will gather Egypt (Ezekiel 29:13), and so every nation who went into exile from its location in the end returned. But Israel – how many days that they have been exiled, and even today they are in their exile.
    ונהג אותו ממקומו במקום חשך.
    And he led me from my place into a place of darkness.
    והיה מוליכו בשבי בחשך ולא יקוה אור.
    and led him into captivity, into darkness, and he did not hope for light.
    וכן נהג, וילך – רמז לאויב, והראש להשם יתברך.
    וטעם: ולא אור, אחר חושך, כמו: בנים סכלים המה ולא נבונים (ירמיהו ד׳:כ״ב).
    אותי נהג – בשבטו זה ויוליכני חשך ולא אור – כלומר על אשר לא אדע כי אפילו בדרך שם מסתר פנים על פני כי לא אדע אנה אני בא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    נהג וילך – הכריחני ללכת.
    ולא אור – ע״ד נבל ולא חכם (שירת האזינו), תחת שלפנים לאורו אלך.
    אותי נהג וגו׳ – אותי נהג בעולם הזה שנקרא חושך ולא אור1 (שם).
    1. דייק כפול הלשון חושך ולא אור, דפשיטא הוא, דבחושך אין אור, ולכן דריש דמשל הוא לעוה״ז שגם נראה בו כמו אור מדומה והם ההצלחות הזמניות, ואמרי אותי נהג בגלות החשך גם בלא אור המדומה, כלומר אפילו ההצלחות הזמניות אין בי.
    אוֹתִי נָהַג1 ה׳ בשבטו זה2, וַיֹּלַךְ – והוליכני3 במקום4 חֹשֶׁךְ וְלֹא במקום5 אוֹר ואפילו לא לכיוון קצה האור6, והותיר אותי ללא תורה וללא נבואה7:
    1. נאמר נהג ולא ״הנהיג״ על כי נתן לי ללכת לבד ללא הנהגה, פלגי מים.
    2. עקדת יצחק.
    3. עקדת יצחק.
    4. אבן עזרא.
    5. אבן עזרא.
    6. ר״י קרא. ובמדרש רבה, הותיר אותי בעולם הזה הנקרא חושך ולא אור. וכיוון שירמיה לא התנבא בנבואה טובה הבין כי היסורין אינם ייסורי אהבה, פלגי מים.
    7. לקח טוב. ועוד מובא שם על ״חושך ולא אור״, שכפילות המילים באה על שתי החורבנות שהיו לעם ישראל.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (ג) אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כׇּל⁠־הַיּֽ⁠וֹם׃
    Against me alone He repeatedly turns His hand all day.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    בְּרַם בִּי יָתוֹב יְגַלְגֵל עָלַי מְחָתֵיהּ כָּל יוֹמָא.
    אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַךְ בִּי יָשֻׁב.

    רמז תתרלו

    אך בי ישוב – א״ר ר״ל אע״פ שהקב״ה כועס על הצדיקים חוזר הוא ומתנחם עליהם.
    והוד׳אה יעוד עליי, יקלב ידה טול אלזמאן.
    כל היום – כל הזמן (ראה א יג).
    אך בי ישוב – אני לוקה לבדי תמיד כי כל תשובתא מכותיו עלי.
    א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165: ״תשובות״.
    At me alone He repeatedly – I alone am constantly smitten, for the entire repetition of His blows is upon me.
    אך בי ישוב – במכות משונות זה מזה על הראשונה פקודה שניה ממהרת.
    אך בי ישוב יהפך ידו כל היום – כל האומות חוטאים, ואין לך אומה בעולם שהקב״ה פוקד עונה עליה אלא על ישראל. הדא הוא דכתיב: אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום.
    Only against me would He repeatedly turn His hand all day long – All the nations sin, but there is not a nation the continues in all the world which the Holy One, blessed be He, visits suffering upon, except Israel, of which it is said, Only against me would He repeatedly turn His hand all day long.⁠1
    1. RY Kara appears to take the speaker as Israel. Cf. R. Joshua of Siknin in the name of R. Levi, who reads I am the man as the community of Israel (Lamentations Rabbah 3:1).
    אך בי ישוב – כל האומות חוטאים, ואין לך אומה שהקב״ה פוקד עוונה עליה אלא עלי. הדא הוא דכתיב: אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום.
    Only against me would he repeatedly turn his hand – All the nations sin, but there is not a nation that continues that the Holy One, blessed be He, visits suffering upon, but against me, of whom it is said, Only against me did he turn his hand all day long.
    המפרש וא״ו ב⁠{שבט }⁠עברתו (איכה ג׳:א׳) על השם, יפרש: ידו – מכתו, כמו: הנה יד י״י (שמות ט׳:ג׳), והמכה ביד.
    The one who explains that the ו in עברתו concerns HaShem, should interpret His hand as His strike as in Behold, the hand of HaShem is upon your livestock (Exodus 9:3) – the strike with the hand.
    ובכל שעה הופך ידו ומכהו.
    At every hour his hand turned and struck him;
    ישב – כפילת תנועתו עלי.
    אך בי ישוב – וגם בדרך אשר אנכי הולך יהפוך עלי כל היום.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ישב יהפך – יהפוך פעם אחר פעם, או יפנה מעסק אחר להפוך, והפיכת היד היא להכאה.
    אך בי ישב וגו׳ – א״ר שמעון בן לוי, מלמד שאע״פ שהקב״ה מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה אע״פ כן חוזר ומרחם עליהם, הדא היא דכתיב אך בי ישוב וגו׳1 (מ״ר).
    1. מדייק מכפל לשון ישוב יהפוך ידו, דמדלא די בהפוך ידו כל היום ש״מ שבא לרמז שישוב לרחם עליהם, ועיין לקמן פ׳ כ״ב ופ׳ כ״ו.
    למרות שכל האומות חוטאים, אין לך אומה בעולם שהקב״ה פוקד עוונה עליה1, אַךְ – אבל2 בִּי ישראל3, יָשֻׁב בכל שעה4, וְיַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם להכות אותי5 במכות משונות זו מזו, ובטרם תגמר המכה הראשונה, השניה ממהרת לבוא6: ס
    1. ר״י קרא.
    2. תרגום.
    3. ר״י קרא.
    4. אבן עזרא. ובמדרש על דרך הנחמה, א״ר שמעון בן לוי, מלמד שאע״פ שהקב״ה מתייאש מן הצדיקים בעולם הזה אע״פ כן חוזר ומרחם עליהם, מדרש רבה. ועוד על דרך הנחמה, אין להתייאש חס ושלום מהגאולה, כי כך דרכו של הקב״ה בי, להפוך ידו ולהיטיב לי, ואם נשוב, ישוב וירחמוני, פלגי מים.
    5. אבן עזרא. רש״י ביאר את הפסוק הזה על ירמיה הנביא (ראה שפתי חכמים), דהיינו שרק הוא הנביא אשר נענש וראה את החורבן.
    6. לקח טוב.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (ד) ⁠בִּלָּ֤⁠ה בְ⁠שָׂרִי֙ וְ⁠עוֹרִ֔י שִׁבַּ֖⁠ר עַצְמוֹתָֽי׃
    He has worn out my flesh and skin; He has smashed my bones.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    עָתַק בִּסְרִי מִמְכְתָּשִׁין וּמַשְׁכִי מִן מְחָתָא תְּבַר גַרְמַי.
    [ב] בִּלָּה בְשָׂרִי – זֶה צִבּוּר, וְעוֹרִי, זֶה סַנְהֶדְרִין, כְּשֵׁם שֶׁהָעוֹר חוֹפֶה עַל הַבָּשָׂר כָּךְ סַנְהֶדְּרִין חוֹפִין עַל יִשְׂרָאֵל.
    שִׁבַּר עַצְמוֹתָי – עִצּוּמַי, בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ כִּבְנֵי הָעֲצוּמִים.
    בלה בשרי – זה צבור, ועורי אלו סנהדרין מה העור מחפה על הבשר כך סנהדרין גדולה מחפה על ישראל.
    וקד אבלא לחמי וגלדי, ת׳ם כסר עצ׳אמי.
    בלה – וכבר בלה.
    שבר – וגם שבר.
    א
    א. בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3081, פרמא 3204 לא מופיע ביאור לפסוק ד׳. בכ״י אוקספורד 34 נוסף כאן: ״בלה בשרי ועורי כמו: והארץ כבגד תבלה, כלומר שכבו לארץ חוצות נער וזקן לא היה להם כר וכסת, ובלה בשרם כשהם גולים.⁠״ ובדפוסים נוסף לפני ביאור זה גם המלים: ״בלה בשרי – כמו: לבול עץ. דבר אחר״, וכן בפירוש ר״י קרא.
    [He rotted my flesh – As in, "to rotten לְבוּל wood.⁠"1 Another explanation:] 'He has made my flesh and skin waste away,' as in, "And the earth will wear away תִּבְלֶה like a garment,⁠"2 i.e., both young and old lay outdoors on the ground with neither pillow nor cushion, and their flesh wore out, when they were going into exile.
    1. Yeshayahu 44:19.
    2. Ibid., 51:6.
    בלה בשרי ועורי – בשרי זה צבור ועורי זה סנהדרין כשם שהעור מכסה הבשר כך הם מכסים ומגינים על ישראל בזכותן.
    שבר עצמותי – אלו גבורים העצומים השרים והסגנים.
    בילה בשרי ועורי – בילה – כמו: לבול עץ אסגוד (ישעיהו מ״ד:י״ט)
    He has made my flesh and my skin waste away – waste away (בילה) is like Shall I bow down to rotton wood (לבול עץ)? (Isaiah 44:19).⁠1
    1. In BDB, בול (n. m. sing.) produce, outgrowth is an abbreviation or scribal error for יבול – only in sing. constr. E.g. For the mountains yield food for him (Job 40:20). RY Kara seems to take בילה as a piel to rot, but it is difficult to equate this with Isaiah 44:19. Rashi refers to לבול עץ as rotten wood, but then gives another explanation. Lamentations Rabbah explains flesh as the community, and skin as Sanhedrin.
    בילה בשרי ועורי – בילה, כמו: לבול עץ (ישעיהו מ״ד:י״ט). כתחילהא זועק על שהוכה בשבט עברה, וסתם את דבריו ולא פירש מהו שבט עברה, ועכשיו מפרש: זה שבט שמכלה הבשר והעור ומשבר את העצמות.
    א. כן בכ״י מינכן 5, פראג, ועיינו בהערה לעיל בר״י קרא איכה א׳:כ״א.
    He has made my flesh and skin waste away – waste away (בילה) is like Shall I bow down to rotten wood (לבול עץ)? (Isaiah 44:19). At first he cried out because he was beaten with the rod of wrath, and when his words were completed, then he did not explain what the rod of wrath was. Now, he explains that this is the rod that destroys the flesh and the skin, and breaks the bones.
    הבשר והעור שירגישו – בלו, והעצמות שלא ירגישו – נשברו.
    The flesh and the skin, which have feeling, wither. But the bones, which do not have feeling, are broken.
    ומרוב המכות בילה בשרו ועורו ונשבר עצמותיו.
    and because of the abundance of blows, his flesh and skin wasted away, and his bones were broken.
    ויכני עד אשר בלה בשרי ועורי כי במכה תחלה נמחץ ונפצע הבשר ואח״כ בהתמיד המכות נקרע העור ואחר כך נשברו העצמות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    בלה – ע״י מכות.
    בלה בשרי ועורי – בלה בשרי – זה הצבור,⁠1 ועורי – אלו סנהדרין, דכשם שהעיר חופה על הבשר כך סנהדרין חופין על ישראל2 (שם).
    שבר עצמותי – עצמותי – עצומי, העצומים שבבני3 (שם).
    1. רומז להפסיק דיחזקאל (י״א ג׳) היא הסיר [מוסב על ירושלים] ואנחנו הבשר, כלומר שכל האומה מכונה בשם בשר.
    2. כלומר מגינים על ישראל, וכמש״כ ונשאתי לכל המקום בעבורם.
    3. החכמים והצדיקים, שהם עצמות האומה, שמחזיקים כלל האומה כמו שהעצמות מחזיקות את הבשר, וע״ל אות ז׳ דבכלל האומה מכונה בשם בשר.
    ועם שבטו1, מרוב המכות2 בִּלָּה – הרקיב ה׳ את3 בְשָׂרִי וְאת עוֹרִי, ובהתמיד המכות נקרע העור, ולאחר מכן4 שִׁבַּר ה׳ את עַצְמוֹתָי5:
    1. ר״י קרא.
    2. אבן עזרא.
    3. ר״י קרא, וראה רש״י בישעיה מד, יט.
    4. עקדת יצחק.
    5. ובמדרש, ״בִּלָּה בְשָׂרִי״ זה הציבור, ״וְעוֹרִי״ אלו סנהדרין, דכשם שהעור חופה על הבשר כך סנהדרין חופין על ישראל. ועוד במדרש, ״שִׁבַּר עַצְמוֹתָי״ העצומים שֶׁבְּבָנַי, אלו השרים והסגנים, מדרש רבה, לקח טוב.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (ה) בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖⁠ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה׃
    He has built against me1 and surrounded me with bitterness and hardship.⁠2
    1. He has built against me | בָּנָה עָלַי – See R"Y Kara (first commentary) and Ibn Kaspi that this is short for: "He built a bulwark against me" or the like. [See Melakhim II 25:1 and Yirmeyahu 52:4.] If so, the verse might read "He built and surrounded me with a siege of bitterness and hardship".
    2. bitterness and hardship | רֹאשׁ וּתְלָאָה – The word "רֹאשׁ" refers to a bitter and poisonous plant. It is often mentioned together with "לַעֲנָה", another poisonous plant, or sometimes with "פְּתָנִים", venomous snakes, and tends to be used metaphorically to refer to someone's bitter lot. It is possible that the words "רֹאשׁ וּתְלָאָה" together form a hendiadys (a phrase in which two nouns joined by a conjunction stand for but one idea, with one noun acting as a modifier for the other) and might be translated as: "bitter hardship". Cf. Ibn Ezra that "רֹאשׁ" takes its primary usage of "head" and the clause reads: "He surrounded my head [with] hardship" and compare R"Y Kara (2nd commentary): "He built up and surrounded my head and upwards", reading "וּתְלָאָה" as "והלאה" (onwards).
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    בָּנָה עָלַי כַּרְכּוֹמִין וְאַקֵּף קַרְתָּא וַעֲקַר רֵישֵׁי עַמְמַיָּא וְשַׁלְהֵי אִנּוּן.
    בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ – זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, דִּכְתִיב בֵּיהּ: אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא (דניאל ב׳:ל״ח), וּתְלָאָה, זֶה נְבוּזַרְאֲדָן.
    דָּבָר אַחֵר: רֹאשׁ – זֶה אַסְפַּסְיָאנוּס. וּתְלָאָה, זֶה טְרַכִינוּס.
    בנה עלי גו׳ – ראש זה נבוכדנאצר כמה דאת אמר אנת הוא ראשה די דהבא. ותלאה זה נבוזראדן.
    דבר אחר ראש – זה אספסיאנוס, ותלאה – זה טרכינוס.
    וכאנה בנא עליי, ואחדק בי קאמה ובסטה.
    בנה – וכאלו בנה.
    ויקף – הקיפני (בחומה גבוהה כגובה) קומה (של אדם) ופשיטת הידים (כשאדם תולה ידיו למעלה).
    אראש ותלאה – כמו ראשב ולענה (דברים כ״ט:י״ז).
    ומדרש אגדה: ראש – נבוכדנצר לגלות יהויכין, ותלאה – נבוזראדן שגמר המכה בימי צדקיהו והלאני.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3081, פרמא 3204. בגיליון כ״י אוקספורד 34 ובדפוסים נוסף כאן: ״ויקף – הקיפני.⁠״
    ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, וכן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 778, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״רוש״.
    [Encircling – He encompassed me.]
    Gall and bitter plants – As in, "gall and bitter fruit.⁠"1 The Midrash Aggadah [states] that רֹאשׁ, refers to Nevuchadnetzar in the exile of Yehoyachin; and תְלָאָה [refers to] Nevuzaradan, who completed the blow in the days of Tzidkiyahu, and he wearied me.⁠2
    1. Devarim 29:17.
    2. According to this Midrash, תלאה is an expression similar to Shemot 18:8, where it means travail, hardship. (Sifsei Chachomim)
    בנה עלי ויקף – כאדם שמשימין אותו בתוך הבנין כל זמן שראשו חוץ מן הבנין ורואה אוירו של עולם יש לו נחמה ומביאין לו לאכול והוא חי שם כיון שבונין למעלה מן הראש אז תבא לו התלאה כך ישראל לא דיי שגלו אלא שנתפזרו עוד בכל פינה מהם מעבר לנהרי כוש (צפניה ג׳:י׳) ומהם לנהרי חשך ומהם בדופני של אנטוכיא שהכתו׳ מעיד עליהם ואת בת יהודה מכרתם לבני היוונים למען הרחיקם מעל גבולם (יואל ד׳:ו׳).
    בנה עלי – מצודות.
    ויקף ראש ותלאה – הקיפני מלמעלה.
    ורוש ותלאה – לשון יגיעות ועייפות.
    He has built up strongholds against me.⁠1
    He has encompassed me [with] gall and suffering (ותלאה) – He surrounded me from above.
    ותלאה expresses trouble and fatigue.
    1. RY Kara expands the text to explain more fully what is understood.
    בנה עלי ויקף ראש ותלאה – מקרא זה מוסב למקרא של מעלה שאומר: אותי נהג. שאם תאמר: עדיין יש תקוה בדבר, שאדם שהולך בחשך ומשתקע במבואות אפלים הולך וממשמש עד שיוצא לאור, לכך נאמר: בנה עלי ויקף ראש ותלאה. ופתרונו: אע״פ שאני עצור וכלוא במקום חשך, שאפילו אילו היה פתוח בית הכלא לא אוכל לצאת מפני החשך, עוד בנה עלי בניין והקיפו בחומה סביבותי. ושמא תאמר: יכול אני לדלג ולקפץ עליו ולצאת, לכך נאמר ראש ותלאה. ופתרונו: הגביה עלי את הביניין למעלה מראשי.
    ותלאה – פתרונו: והלאה, וכן פירש רבינו סעדיה.
    ואנשי פתרון1 פותרין בו: בנה עלי ויקף ראש ותלאה – הקיפני מלענהא ורושב ותלאה.
    תלאה – לשון יגיעות ועייפות.
    1. השוו רש״י.
    א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״על לענה״.
    ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״וראש״.
    He has built over me and encircled [me] with bitterness and hardship – This text is meant for the text above that says, He has driven me and led me into darkness and not light (Lamentations 3:2). For if she says there is still hope in the matter for a person who walks in darkness and settles in dark alleys, walking and feeling until emerging into light, therefore, it says He has built over me and encircled [me] with bitterness and hardship – Its explanation is that although I was imprisoned and restrained [in] darkness, so that even if the prison was open, I was unable to go out because of the darkness. Furthermore, he has built a building over me, and they have encompassed [me], and with a wall they have surrounded me. Perhaps she says I am able to jump and to leap over it, and to go out. Therefore, it says bitterness and hardship. Its explanation is he raises up the construction around me above my head.
    and hardship (ותלאה) – its explanation is and beyond, and thus explains Rabbi Saadiah. But exegetes who adhere to the simple meaning explain it as he has besieged me and encircled me with bitterness and hardship – he encompassed me more than gall, and bitterness, and hardship. תלאה is an expression of troubles and weariness.
    ויקף ראש – בצרה ותלאה.
    או יהיה כמו: ועמי תלואיםא (הושע י״א:ז׳), ויהי הראש לשון נקבה, והה״א נעלם, כה״א ושערה לא הפך לבן (ויקרא י״ג:ד׳).
    א. כן בפסוק ובכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״תלאים״.
    He has encompassed [me with] gall. With anguish and hardship (תלאה), or it may be like yet my people persist (תלואים)⁠1 (Hosea 11:7).
    ראש is feminine, but the he is concealed like the he in and the hair (ושערה) has not turned white (Leviticus 13:4).⁠2
    1. The meaning of this verse from Hosea is uncertain, and the translation here reflects the context of the surrounding text in Hosea. However, in Lamentations Rabbah on 3.65 there is a play on תלאתך which ibn Ezra translates as your curse. In the midrash it is rendered as force (תלי lit. suspend) them through suffering, and bring upon them all the curses. See Jastrow, Dictionary, 1671. So, ibn Ezra offers anguish and hardship as a translation for [he encompassed me with] gall, or he seems to say that it may be understood in the light of the wordplay.
    2. Since ושערה is feminine, then the verb הפך should read הפכה.
    ואחר כן בנה עליו בניין והקיף ראשו.
    After this, he constructed a building about him, and encircled his head,
    ויקף – הקף חומת ראש ותלאה.
    בנה – כשהביאני אל בית הסהר בנה למעלה מראשי עמוד חזק ויקף בראשי שלשלת של ברזל ותלאה מעל הראש.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    בנה עלי – חומת ראש ולענה, ויקף אותי תלאה, שכל עמלי לפרוץ חומה זו לריק היתה.
    ויקף ראש ותלאה – ראש – זה נבוכדנצר דכתיב ביה (דניאל ב׳) אנת הוא רישא די דהבא, ותלאה – זה נבוזראדן,⁠1 דבר אחר ראש זה אספסינוס ותלאה זה טרכיגוס2 (שם).
    1. ר״ל ראש זה נבוכדנצר במקדש ראשון, ותלאה זה נבוזראדן שלוחו של נבוכדנצר והוא גמר את כל התלאה, ועיין בפירש״י בפסוק זה.
    2. ר״ל ראש זה אספסינוס שהיה תחלה לגלות בית שני שהיה צר על ירושלים קודם טיטוס ותלאה זה טרכינוס, ויש גורסים זה טיטוס והוא בנו של אספסינוס ששלחו להחריב את ירושלים ובית המקדש כמו נבוכדנצר לנבוזראדן בבית ראשון, כמש״כ באות הקודם.
    ואע״פ שאני עצור וכלוא במקום חושך, והחושך כשלעצמו מונע ממני לברוח, עוד1 בָּנָה עָלַי בניין2, וַיַּקַּף – וְהִקִּיפוֹ בחומה, ואת הבניין הגביה3 רֹאשׁ – למעלה מראשי4; וְהִקִּיפוֹ בצרה5 וּתְלָאָה – ומרירות6:
    1. ר״י קרא.
    2. ר״י קרא.
    3. ר״י קרא.
    4. ר״י קרא.
    5. אבן עזרא.
    6. רש״י. וכן ראה רש״י בדברים כט, יז. ובמדרש ״רֹאשׁ״ זה נבוכדנאצר דכתיב ביה (דניאל ב, לח) ״אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִי דַהֲבָא״, ״וּתְלָאָה״ זה נבוזראדן, דבר אחר ראש זה אספסינוס ותלאה זה טְרַכִינוּס, מדרש רבה. ובמדרש לקח טוב מבואר מדוע המרירות, כי כאשר שמים אדם בתוך בניין סגור, כל זמן שראשו חוץ מן הבנין ורואה את אויר העולם, יש לו נחמה ומביאים לו לאכול והוא חי שם, כיון שבונים למעלה מן הראש אז תבוא לו התלאה, כך ישראל לא די שגלו אלא עוד שנתפזרו בכל פינה, מהם מעבר לנהרי כוש ומהם לנהרי חושך ומהם בדופני של אנטוכיא, שהכתוב מעיד עליהם (יואל ד, ו) ״וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים, לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם״.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (ו) בְּ⁠מַחֲשַׁכִּ֥⁠יםא הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּ⁠מֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃
    He had me dwell in places of darkness,⁠1 like those long dead.⁠2
    1. places of darkness | בְּמַחֲשַׁכִּים – Alternatively, the plural form simply acts as an intensifier: "in utter darkness". See also Ibn Ezra who translates: "darkness within darkness". Compare Tehillim 143:3 which uses the same imagery.
    2. like those long dead | כְּמֵתֵי עוֹלָם – See R"Y Kara that "עוֹלָם" should be understood as if written "מעולם", forever. Cf. Ibn Kaspi: "like the dead of this world", but this might be a later usage of the word, first prevalent in Mishnaic Hebrew. In Tanakh "עוֹלָם" generally refers to a span of time, not a place (the common word for world being "תבל"). For further discussion, see Ibn Ezra on Kohelet 3:11 and Changing Meanings.
    א. בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים =ל?,ש1,ק-מ ובדפוסים
    • ל?!=בְּמַחְשַׁכִּ֥ים (חי"ת שווּאה במקום חטף פתח?). כך לפי הערת ברויאר, אבל מעיון בכתב⁠־היד נראה שקו הפתח קיים אך התנגש בו ראשו של הלמ"ד בשורה מתחת (וכן דעתם של דותן והמקליד)
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    בְּבֵית יִסּוּרִין דַחֲשׁוֹכָא אוֹתְבַנִּי כְּמֵיתִין דְאָזְלִין לְעַלְמָא אוֹחֲרָן.
    בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין כְּמֵתִים, סוּמָא, דִּכְתִיב: בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם. מְצוֹרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: אַל נָא תְהִי כַּמֵּת (במדבר י״ב:י״ב). וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים, דִּכְתִיב בָּהּ בְּרָחֵל: הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית ל׳:א׳). וּמִי שֶׁיָּרַד מִנְכָסָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים (שמות ד׳:י״ט), וְכִי מֵתִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם.
    ואגלסני פי צ׳למאת כמותי אלדהר.
    במחשכים הושיבני – זה שאמ׳ דוד שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות (תהלים פ״ח:ז׳) זו היא הגולה שהיא חשך ואפלה.
    כמיתי עולם – ולא מיתי עולם ממש מלמד שיש עוד תקוה שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאם י״י וגו׳ (ירמיהו ל״א:ט״ז).
    במחשכים הושיבניא כמיתי עולם – כמתים, והיה לך י״י לאור עולם (ישעיהו ס׳:י״ט) – מעולם.
    א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״השיבני״.
    He has made me dwell in darkness like those who are dead forever – Like dead men – And HaShem will be a (daily) light for you [forever] (Isaiah 60:19).⁠1
    1. RY Kara is citing a passage where עולם is used as an adverb, as here.
    במחשכים הושיבני – ולא באותו מחשך שנאמר בו: אשים מחשךא לפניהם לאור (ישעיהו מ״ב:ט״ז), אלא כמתים שמחשך שלהם מחשך עולם.
    א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 הושמט ע״י הדומות ״שנאמר בו אשים מחשך״.
    He has made me to dwell in darkness but not like the same darkness of which [it says], I will turn darkness into light before them (Isaiah 42:16). But, like the dead whose darkness is eternal darkness.
    במחשכים – מחשך בתוך מחשך.
    In darkness: darkness in the middle of darkness.
    והוא יושב בחשך.
    and he sat in darkness.
    כמתי עולם – הטעם המתים בעולם הזה שהם יושמו בקבר מכוסים בעפר.
    במחשכים – ובית הסהר היה במחשכי ארץ אשר שם הייתי כמתי עולם שאי אפשר לצאת מקבורתם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    כמתי עולם – לפי החכם המליץ יוסף ברזילי יש כאן רמז למתי מצרים החנוטים ונתונים בקברותם (Piramide בּוֹר המת?) במקום חשך.
    במחשכים הושיבני וגו׳ – במחשכים הושיבני כמתי עולם – מלמד שהסומא חשוב כמת1 (נדרים ס״ד:)
    במחשכים הושיבני וגו׳ – במחשכים הושיבני כמתי עולם, א״ר ירמיה, זה תלמודה של בבל2 (סנהדרין כ״ד.).
    1. וכתבו התוס׳ דנ״מ בזה למבעי עלי׳ רחמי, ואינו מבואר, הלא על כל צרה וצער דרוש לבקש רחמים, ויתכן הכונה למבעי רחמי שלא יבא האדם לידי כך, ובקשה כזו שבעבר באמת מבקשים רק על דבר גדול, וכנראה כונו תוס׳ ללשון כזה בעירובין מ״א ב׳ גבי ג׳ דברים מעבירין את האדם על דעתו וגו׳ ושם בהכרח צריך לפרש דצריך לבקש על זה למפרע.
    2. ר״ל הלומדים שבבבל, מפני שאין נוחין זה לזה בהלכה ומתוך כך אין ההלכה מתבררת אצלם והם מגששים בה כמו באפלה. והארכנו בבאור דרשה זו בתורה תמימה ס״פ בראשית בפסוק בבל יעו״ש.
    בְּמַחֲשַׁכִּים – במחשך מתוך מחשך1, זו היא הגולה שהיא חושך ואפלה2 הוֹשִׁיבַנִי ה׳, כְּמֵתֵי עוֹלָם – כמתים שהחושך שלהם הוא לעולם3, שאי אפשר להם לצאת מקבורתם4: ס
    1. אבן עזרא. וע״פ התרגום הוא בית הסוהר שם היה ירמיה, ראה ירמיה לב. ורבותינו אמרו (סנהדרין כד.) ״בְּמַחֲשַׁכִּים״ זה תלמודה של בבל שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם, רש״י שם.
    2. לקח טוב.
    3. ר״י קרא.
    4. עקדת יצחק. ולא מתי עולם ממש, מלמד שיש עוד תקוה, לקח טוב. ובמדרש, אמר רבי שמואל ארבעה חשובים כמתים, סומא, דכתיב (כאן) ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִּי כְּמֵתֵי עוֹלָם״, מצורע שנאמר (במדבר יב, יב) ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״, ומי שאין לו בנים דכתיב ברחל (בראשית ל, א) ״הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״, ומי שירד מנכסיו שנאמר (שמות ד, יט) ״כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים״, וכי מתים היו?! אלא שירדו מנכסיהם, מדרש רבה.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (ז) ⁠גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְ⁠לֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְ⁠חׇשְׁתִּֽי׃
    He has walled me in so that I cannot leave. He has made my chains heavy.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    סָגַר בַּתְרַי בְּגִין דְלָא אֶפּוֹק מִן טְרִיקָא יְקַר עַל רִגְלַי כְּבָלִין דִנְחָשָׁא.
    [ג] גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא – רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר זֶה בַּסְגָּר שֶׁל עֲרַבְיָיא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר זֶה קַסְטְרָא שֶׁל פַּרְסִיִּין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי זֶה מַטְלִית שֶׁל כּוּתִיִּים.
    הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי – הִכְבִּיד עָלַי אַרְנוֹנִיוֹת וְדִימוּסְיָאוֹת וְגֻלְגְּלָאוֹת.

    רמז תתרלז

    גדר בעדי – א״ר אבהו זה קסטרה של פרסיים, ור׳ ברכיה אמר זה גדגוד של ערביים, ורבנן אמרין זו מטלית של כותיים.
    וקד גדר דוני, ולא אכ׳רג ות׳קל קידי.
    נחשתי – כבלי.
    גדר בעדי – עשה חומה לנגדי להיות כלוא.
    ולא אצא – כלומר הושיב סביביי מחנות וגייסות של אורבים.
    הכביד נחשתי – עשה לרגליי נחשתים כבדים שלא אוכל להלך, פֵֿייְֿרְיְּיש בלעז.
    He fenced me in – He has made a wall opposite me [so that I] should be imprisoned.⁠1
    And I cannot go out – He stationed around me camps and troops of soldiers lying in wait for me.
    He chained me heavily – He made heavy fetters for my feet so that I would not be able to walk, ferjes in Old French.
    1. Symbolic of Nevuchadnetzar's siege around Yerusholayim. (Lechem Dimah)
    גדר בעדי – שהסתיר נבואתו מישראל לפיכך לא אצא שאי אפשר לישראל לצאת מן הגלות בלא נבואה.
    הכביד נחשתי – שפיזרני בן האומות שלא תמצא מהם ריבותים יחד.
    אף על פי שהושיבני במחשכים, גדר בעדי שלא אצא. אילו הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי היה לי קשה לצאת, וכל שכן שהושיבני במחשכים וגדר בעדי. ולא עוד, אלא: אף על פי שגדר בעדי, הכביד נחושתי – נחושתים שאני אסור בהם כבידים הם כל כך שאיני יכול ללכת בהם אפילו אם הושיבני לאור.
    Although He has made me dwell in darkness, He has fenced me in so that I cannot get out – If He made me dwell in darkness, and did not fence me in, it was difficult for me to get out; all the more so because He made me dwell in darkness and fenced me in. Furthermore, although He fenced me in, He made my chain heavy, chains by which I am bound. They are so heavy that I am unable to walk with them, even if He made me dwell with an eternal light all day.
    (ז-ח) גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי – פתרונו: אילוא הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי, אי איפשר לצאת מפני החשך. על אחת כמה וכמה, עכשיו שבמחשכים הושיבני ועוד גדר בעדי.
    ולא עוד, אלא אע״פ שגדר בעדי, הכביד נחשתיב – נחשתים שאני אסור בהם כבדים הם כל כך, שאיני יכול לצאת בהם אפילו אם הייתי יושב לאור יומם, ואפילו אם לא גדר בעדי. ושמא תאמר עדיין יש לי תקוה,⁠1 שאם אזעק לפניו ימצא לי, שהרי מידתו: מוציא ממסגר אסיר מביתג כלא ישבי חשך (ישעיהו מ״ב:ז׳), ואם אזעק ואשוע ממקום שהושיבני במחשכים וגדר בעדי, משם יוציאני לאור, ת״ל: גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי.
    1. השוו ללשון הפסוק ברות א׳:י״ב.
    א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״איש״.
    ב. בכ״י מינכן 5 נכפלו כאן מלמעלה: ״פתרונו איש הושיבני במחשכים״.
    ג. כן בפסוק. בכ״י מינכן 5, פראג: ״ומבית״.
    (7-8) He has fenced me in so I cannot escape; He has made my chain heavy – Its explanation is if he made me dwell in darkness and did not fence me in, it would not be possible to get out because of the darkness, and in addition he has fenced me in. Furthermore, although he has walled me in, he has made my chain heavy. Its explanation is chains that I was bound with were heavy, so much so that I was not able to escape them even if I were sitting in the light of day, and even if he had not fenced me in.
    Perhaps you would say there is hope for me yet; that if I would cry out before him he would be found for me, that behold, from his edict to bring forth a prisoner from confinement, and dwellers of darkness from prison (Isaiah 42:7). But if I cry out and plead from a place that he has caused me to sit in darkness, and has walled me in; from there will he bring me out into light? It teaches us that even though I would cry out and plead, he shuts out my prayer.
    נחשתי – כבלי.
    My chains: fetters.
    ושם גדר בעדו ורגליו בכבל.
    There he fenced him in and his feet were in chains.
    נחשתי – כטעם לנחשתים הגשו (שמואל ב ג׳:ל״ד), והם הכבלים.
    ועכ״ז לא נתקררה דעתו עד כי גדר בעדי – יראה גדר סביבותי בגדר חזק ואמיץ מן העצים החזקים או מהאבנים אבני גזית כדי שלא אצא ואף כי לא יהיה קולר בצוארי ולא עוד אלא שהכביד נחשתי אשר ברגלי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    הכביד נחשתי. במכלול בשמות משקל פְּעוֹלֶת כתב שהוא בשלש נקודות והביאו עם דומים אחרים כולם בשלש נקודות וכן הוא בשרשים וכן מצאתי בספר כ״י אך בספרים אחרים שלנו מהדפוס וכ״י החי״ת בקמת חטוף וכן כתב בפירוש בעל הלשון בשרש נחש.
    גדר בעדי ולא אצא – ר׳ איבו אמר, זה בסגר של ערביים, ר׳ ברכיה אמר, זה קסטרא של פרסיים, ורבנן אמרי זה מטלית של כותים1 (מ״ר).
    הכביד נחשתי – מהי הכביד נחשתי – הכביד עלי מסים וארנוניות וגולגלאות2 (שם).
    1. בסגר שם מקום שבערביא, וקסטרא שם מקום שבפרס, ומטלית שם מקום שבכותים, והכונה שהנגלים לאחד מן אלה המקומות לא היו מניחין אותן לצאת משם ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, שכל אחד זכר המקום הנודע לו.
    2. מסים וארנוניות הם מיני מסים מבהמה ונכסים וגולגלאות הוא כסף גולגולת מאנשים, והכונה הכביד נחשתי שהכביד עלי מסים ככובד הנחושת, או דהכונה דע״י מסים אדם נאסר ונגש לנחשתים.
    ואילו רק הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי, לא הייתי יכול לצאת מפני החושך, על אחת כמה וכמה עכשיו שבמחשכים הושיבני וגם1 גָּדַר בַּעֲדִי – עשה חומה לנגדי שאהיה כלוא2 וְלֹא אֵצֵא, ולשם כך הושיב סביבי מחנות וגייסות של אורבים3, וְהִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי – את האזיקים4 שברגלי5, בעשותו לרגלי נְחֻשְׁתַּיִם כבדים שלא אוכל אפילו להלך6:
    1. ר״י קרא.
    2. רש״י. ובמדרש, שהסתיר נבואתו מישראל לפיכך ״לא אצא״, שאי אפשר לישראל לצאת מן הגלות בלא נבואה, לקח טוב.
    3. רש״י.
    4. לעזי רש״י. ובמדרש, שפיזרני בן האומות, לקח טוב. ועוד במדרש, שהכביד עלי מיסים וארנוניות, מדרש רבה.
    5. עקדת יצחק.
    6. רש״י. פלגי מים ביאר שכל כך נעשה הקב״ה לי כשונא, כאילו גדר ומנע ממני את דרכי התשובה.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (ח) גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔⁠עַ שָׂתַ֖ם תְּ⁠פִלָּ⁠תִֽי׃
    Even if I cry and call out, He blocks1 my prayers.
    1. blocks | שָׂתַם – See Ibn Ezra that the"ש" takes the place of a "ס" so that "שָׂתַם" is the equivalent of "סתם", to shut off.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    אַף אֲרוּם אֶצְוַח וַאֲצַלֵּי אִסְתַּתִּים בֵּית צְלוֹתִי.
    גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ – רַבִּי אַחָא אָמַר כָּל הַמִּתְפַּלֵל עִם הַצִּבּוּר לְמָה הוּא דּוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם שֶׁעָשׂוּ עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ, בָּא עָנִי אֶחָד וְנָתַן חֶלְקוֹ בְּתוֹכָהּ, מָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בִּשְׁבִיל זֶה עָנִי אֲנִי מְקַבְּלָהּ, מִיָּד מְקַבֵּל הַמֶּלֶךְ וְנוֹתְנָהּ בְּרֹאשׁוֹ, כָּךְ אִם הָיוּ עֲשָׂרָה צַדִּיקִים עוֹמְדִים בִּתְפִלָה וְרָשָׁע עוֹמֵד בֵּינֵיהֶם, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר בִּשְׁבִיל רָשָׁע זֶה אֵינִי מְקַבֵּל תְּפִלָּתָם. וְרַבָּנָן אָמְרִין בָּא אַחַר הַצִּבּוּר מַעֲשָׂיו נִפְרָטִין, לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנְסוּ אֲרִיסָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ לְכַבְּדוֹ, בָּא אֶחָד בָּאַחֲרוֹנָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּסָּתֵם חָבִיתוֹ, וּמִי גָרַם לוֹ הֲרֵי שֶׁבָּא בָּאַחֲרוֹנָה, כָּךְ כָּל הַמִּתְפַּלֵּל לְאַחַר הַצִּבּוּר מַעֲשָׂיו נִפְרָטִין, לְכָךְ נֶאֱמַר: גַּם כִּי אֶזְעַק וַאַשַּׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי, שָׂתַם כְּתִיב, לְפִי שֶׁתַּמּוּ הַצִּבּוּר תְּפִלַּתְהוֹן.
    גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי – אמר ר׳ אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנא׳ גם כי אזעק ואשוע וגו׳, אעפ״כ שערי דמעה לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש, ר׳ אבא לא הוה גזר תעניתא ביומא דעיבא שנאמר סוכתה בענן לך מעבור תפלה.
    ואן אנא צרכ׳ת ותג׳וות׳ת, קד סד עני צלותי.
    שתם תפלתי – סתם לי את תפלתי (בבואי להתפלל מסתתמות מעינות לבי ואיני מוצא את המלים מאין מענה לשון. בכל העתיקים ״עני״ ובמאוחרים שלא הבינוה תקנו ״ען״).
    סתםא תפלתי – סתם חלונות הרקיע בפניה.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י לייפציג 1 ובנוסח שלנו של המקרא: ״שתם״.
    He represses my prayer – He shut the windows of the heavens before it.
    גם כי אזעק ואשוע – שכמה שנים ישראל צועקים בגלות עורה למה תישן י״י (תהלים מ״ד:כ״ד) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפשי (תהלים ס״ט:ב׳).
    שתם תפלתי – ששם מחבת ברזל בינו ובין ישראל. שתם כתי׳ בשי״ן כמו שתום העין (במדבר כ״ד:ג׳).
    וגם – ואפילו אם לא גדר בעדי, שמא תאמר אם אבקש משם את י״י ומצאתיו, שהרי מדתו: מוציא ממסגר אסיר ומבית כלא יושבי חשך (ישעיהו מ״ב:ז׳), ואם אזעק ואשוע ממקום שהושיבני במחשכים וגדר בעדי משם יוציאני לאור, תלמוד לומר: גם כי אזעק ואשוע סתם תפילתי.⁠א
    א. בכ״י פריס 162, מינכן 52 נוסף כאן: ״שתם – ש׳ כתיב, כל מי שמתפלל אחר הציבור מעשיו נפרשין.⁠״ הביאור חסר בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203.
    Even – and even if He had not fenced me in, perhaps you would think if I seek HaShem from there, I would find Him, for is that not His nature? One who brings out the prisoners from the dungeon, from the prison those who dwell in darkness (Isaiah 42:7). For if I shout and cry out from the place where He has made me dwell in darkness and fenced me in, from there He will bring (them) [me] out to the light. The text teaches us: Even if I shout and cry out, He shuts out my prayer.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

    שתם – בשי״ן כסמ״ך, וכן: השירו ולא ממניא (הושע ח׳:ד׳).
    א. כן בכ״י פרמא 2876, מונטיפיורי 40, וטיקן 488. בפסוק: ״ולא ממני השירו״.
    He shuts out (שתם). With a shin acting as a sameq, thus they made princes (השירו) but not through me} (cf. Hosea 8:4).⁠1
    1. The comment is on the interchangeability of ש and ס, but the quote from Hosea to illustrate his point is incorrect, with the Masoretic Text reading ולא ממני השירו. This blends two parts of the sentence. However, ibn Ezra's meaning is clear.
    ואם יצעק אין צעקתו נשמעת.
    Even though he cried out, his cry was not heard.
    גם – יראה כי כוונתו בכל אלו ההסגרים היתה גם כן לשאצעק ואשוע בקול גדול שלא ישמע קולי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    שתם תפלתי. נסתמו עיניהם של מדפיסים שעשאוהו כולו קמוץ כי בכל ספרים כ״י חציו קמץ וחציו פתח כדינו ובמסורת ב׳ דין כתיב בשי״ן וחד כתיב בסמ״ך יחזקיהו סתם את מוצא (ד״ה ב לב) וזה אחד מן מלין דחמיין שי״ן וקריין סמ״ך עיין במ״ג הושע ב׳ ובאיכה רבתי כל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרשין לכך נאמר גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי שתם כתיב לפי שתמו הצבור תפילתהון פי׳ ל׳ השלמה ועיין פי׳ המאמר בס׳ לחם דמעה.
    שתם – המעבר למען לא תבוא תפלתי אליו.
    גם כי אזעק וגו׳ – א״ר אלעזר, מיום שחרב ביהמ״ק ננעלו שערי תפלה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי1 (ברכות ל״ב:)
    שתם תפלתי – כל הבא להתפלל אחר הצבור מעשיו נפרטין, לכך נאמר שתם – קרי בי׳ שתם2 (מ״ר).
    1. איירי בתפלת יחיד כמש״נ גם כי אזעק ואשוע, אבל בצבור כתיב (פ׳ ואתחנן) מי כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו, וגם ביחיד אינו רק בשאר ימות השנה, אבל בעשרה ימים שבין ר״ה ליוהכ״פ מתקבלת אפילו תפלת יחיד, ובשאר ימות השנה נמי תפלה בדמעות מתקבלת אפילו ביחיד כמש״כ (תהלים ל״ט) שמעה תפלתי ה׳ אל דמעתי אל תחרש, ולכן אמרו בב״מ פ׳ הזהב אע״פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, ואמנם אחרי כל זה כפי הנראה הא דר״א לאו כו״ע ס״ל כן, והפסיק קאי רק לאותו הזמן של החורבן שאז כביכול לא רצה הקב״ה לשמוע תפלה, ומ״ש אע״פ ששערי תפלה ננעלו היינו בעת שהם ננעלו, ע״י איזה סבה וכעס.
    2. כנראה דריש המלה שתם בתרי אנפי שתם מלשון סתם, ושתם – בנוטריקון שתם, כלומר שתמה תפלת הצבור, וטעם דרשה זו מדלא כתיב סתם (בסמ״ך), וענין מעשיו נפרטים הוא שנמנין בפרוטרוט אחד אחד והקב״ה מדקדק עמהם, כמ״ש חז״ל על הפ׳ הן אל כביר לא ימאס, דמשמע דדוקא תפלת צבור אינו ממאס כביכול אף אם יש מה למאס, כי קרבן צבור דוחה את הכל כנודע, אמנם תפלת יחיד אם יש במה למאס את תפלתו אז אין תפלתו נשמעת.
    ושמא תאמר אם אבקש משם את ה׳ אמצא אותו, לא כך הוא, כי1 גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ אליו2 שָׂתַם – סתם הוא את3 תְּפִלָּתִי שסתם את חלונות הרקיע בפניה4, וחטאי הם אלה אשר גרמו לכך5:
    1. ר״י קרא.
    2. ר״י קרא.
    3. אבן עזרא.
    4. רש״י. וכך אמרו רבותינו (ברכות לב:) א״ר אלעזר, מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, ואעפ״כ לא ננעלו שערי דמעה שנאמר (תהלים לט, יג) ״שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְהוָה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ״, ילקוט שמעוני.
    5. פלגי מים.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (ט) גָּדַ֤ר דְּ⁠רָכַי֙ בְּ⁠גָזִ֔ית נְ⁠תִיבֹתַ֖י עִוָּֽ⁠ה׃
    He has walled up my ways with hewn stones; He has twisted my path.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    סָגַר אוֹרְחָי בְּמַרְמֵירִין פְּסִילָן שְׁבִילַי סְרַךְ.
    גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית – בְּנוֹת לוּד הָיוּ לָשׁוֹת עִיסָּתָן וְעוֹלוֹת וּמִתְפַּלְּלוֹת וְיוֹרְדוֹת עַד שֶׁלֹא הֶחֱמִיצוּ. בְּנוֹת צִפּוֹרִי הַוְיָין סָלְקָן וְשַׁבְּחָן בְּבֵית מַקְדְּשָׁא וְלָא הֲוָה בַּר נָשׁ קָרֵיץ לִתְאֵנָה קֳדָמֵי מִנְהוֹן. וְהַאי סַפְרָא דְּמַגְדְּלָא הֲוָה מְסַדְרָא קַנְדִּילֵיהּ בְּכָל עֲרוּבָא שׁוּבָּא, סָלֵיק שַׁבַּח וְנָחֵת וּמַדְלֵיק יָתְהוֹן. וְאִית דְּאָמְרֵי סַפְרָא הֲוָה בְּכָל עֲרוּבָא שׁוּבָּא הֲוָה סָלֵיק וּפָשֵׁט סִדְרֵיהּ בְּבֵית מַקְדְּשָׁא וְנָחֵית שָׁבֵית בְּבֵיתֵיהּ. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה קָאי וְרָדֵי, עֲרָקַת תּוֹרְתֵיהּ, נְפַק אָמַר לְהוּ כַּדּוּ, אֲמָרוּ לֵיהּ בְּאִידְּנָא אִסְטְרַטְיָיא אֲתֵית, שָׁרֵי מַחֲוֵי לְהוֹן וְלָא אַשְׁכַּח הַדֶּרֶךְ, וְקָרוֹ עֲלֵיהּ הָדֵין קְרָיָיה, גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה, אַצְּדִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה (יחזקאל כ״א:ל״ב).
    וכאנה קד גדר טרקי בחגארה מהנדמה, ושווש סככי.
    גדר – וכאלו גדר.
    נתיבותי עוה – אם באתי לצאת איני יוצאה בדרכים הסלולים דרך ישרה מפני האורבים ויוצאה דרך עקלתון.
    He has made my paths crooked – If I wish to go out, I do not go out in the roads paved in a straight way, because of the enemies, but I go out on the crooked road.
    גדר דרכי בגזית – כענין שנאמר הנני סך את דרכך בסירים (הושע ב׳:ח׳) לא נתן לי פתח לשוב נאספו הנביאים כלו החוזים בטלו הרואים ואין בנו כח במה להשען.
    גדר דרכיי בגזית – כאילו היו אבני גזית.
    במה גדר דרכיי – בנתיבותיי שעיוה. חד דהוה פרי בתר תורתיה, פרי בתרה עד דאישתכח יהיב בבבל. חמא יתיה חד בבלי, הפיס ביה דהוא ירושלמי. אמר ליה: מתי אתית. אמר ליה: יומא דין. אמר ליה: הדא הוא דכתיב: גדר דרכיי בגזית נתיבותיי עוה.
    He has walled up my roads with hewn stones – as if they were hewn stones. How has He walled up my ways? By my paths which He has distorted.
    גדר דרכי בגזית – כאילו באבני גזית. במהא גדר דרכי, בנתיבותי שעיוה – שאיניב יודע לכוין דרך ישרה שאשוב בה למקומי. חד דהוה פריה בתר תורתיה, פרה בתרה עד דאישתכח יהיב בבבל. חמא יתיה חד בבל וחכים ביה דהוא ירושלמי. אמר ליה: מתי אתית. אמר ליה: יומא דין. אמר ליה: הדא הוא דכתיב: גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה.⁠1
    1. השוו איכה רבה וירושלמי מעשר שני ה׳:ב׳.
    א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״כמה״.
    ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״שאני״.
    He has walled up my roads with hewn stones – as if with hewn stones. How has he has walled up my roads? With my paths that he has distorted, for I do not know how to grasp a straight road, that I may return to my place on it.
    הנתיבות הם ידועות.
    The paths [which] are known.
    ושם גדר בעדו שהיה נואש והנתיבות שהיה יודע עוה אותם.
    And there he fenced him about because he was despairing, and he [the enemy] made crooked the paths that he knew.
    וכל זה לא שוה לו עד שגדר דרכי הקרובים אל המאסר כאילו היה אפשר להתיר עצמי שלא אוכל לצאת לדרך. וגם הנתיבות הבלתי מפורסמות עוה אותם בענין שכלן ישובו אל המאסר או סביבותיו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    בגזית – באבנים גדולות ויקרות (כבדות) ונתונות ג״כ בסדר זו על זו (מלכים א׳ ה׳:ל״ו).
    נתיבותי – דרך ישרה, וכן והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות (שירת דבורה).
    גדר דרכי וגו׳ – תניא, מחילות בארץ היו בין לוד לירושלים ונגנזו, הדא הוא דכתיב גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה1 (ירושלמי מעשר שני פ״ה ה״ב).
    נתיבתי עוה – בראשונה היו משיאין משואות בחרים וכייר וגדר וחברותיה,⁠2 א״ר יוחנן, בין כל אחת ואחת שמונה פרסאות, והא האידנא טובי הוו, א״ר נחמן בר יצחק, שאני השתא, דכתיב נתיבותי עוה3 (ר״ה כ״ג:)
    נתיבתי עוה – מהו עוה – קלקל והחריב, כמש״נ (יחזקאל כ״א) עוה עוה עוה אשימנה4 (מ״ר).
    1. ר״ל דרך קרובה היתה בין לוד לירושלים דרך מחילות בארץ, ואלר החורבן נתקלקלו ונסתתמו, וסמך זה על פסוק זה.
    2. לאחר שקדשו ב״ד את החודש היו מדליקין נרות בכיפין גבוהים שיראום ערי הגולה והיה זה לסימן מקידוש החודש, והיו מדליקין בעיירות אלו שחשב, מפני שבהם היו הרים גבוהים.
    3. ר״ל נתקלקלו ונתעותו הדרכים הישרים, ונחשב הדרך בעקלתון, ולכן טובא הוי. ויתכן דהכונה ע״פ הדרשה הקודמת דדרך קרובה היתה להם ע״פ מחילות בארץ ואח״כ נתעותו ונסתתמו.
    4. שם איירי במלכות צדקיהו שאמר שיעשנה שממה ובטלה, ושילש המלה ג׳ פעמים לומר שעד עולם לא ימלוך מי מזרעו [דכמו באכסניא של תורה חזקתה לבוא בג׳ דורות כך חזקתה להשלל לעולם בשלילת ג׳ דורות], דשלש פעמים הוי חזקה כנודע, ומבואר דעוה פירושו שממה וביטול.
    גָּדַר – סגר1 דְּרָכַי כאילו2 בְּאבני3 גָזִית, ואת נְתִיבֹתַי – הדרכים הידועות4 עִוָּה – עיקם5 והחריב6, וכעת איני יודע לכוון דרך ישרה שאשוב בה למקומי7, שאם באתי לצאת איני יוצא בדרכים הסלולות מפני האורבים אלא דרך עקלתון8 שמחזירה אותי לבית האסורים9: ס
    1. תרגום.
    2. ר״י קרא.
    3. ר״י קרא.
    4. אבן עזרא.
    5. ראה מצודת ציון ביחזקאל כא, לב.
    6. מדרש רבה.
    7. ר״י קרא. ועל דרך הדרש הוא שנאמר (הושע ב, ח), ״הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים״, שלא נתן לי פתח לשוב, נאספו הנביאים, כלו החוזים, בטלו הרואים, ואין בנו כח במה להשען, לקח טוב. ומחמת כי מנע ממני התורה והמצוות הרגלתי עצמי בדרכים מעוותים ומקולקלים, פלגי מים.
    8. רש״י.
    9. עקדת יצחק.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (י) ⁠דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י [אֲרִ֖י] (אריה) בְּ⁠מִסְתָּרִֽים׃
    He is a bear lying in ambush for me, a lion in hiding.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    דוּבָּא מְכַמֵּן הוּא לִי אַרְיָא דְמִיטַמַּר בִּכְבִישָׁא.
    [ד] דֹּב אֹרֵב הוּא לִי – זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. אֲרִי בְּמִסְתָּרִים, זֶה נְבוּזַרְאֲדָן.
    דָּבָר אַחֵר: דֹּב אֹרֵב – זֶה אַסְפַּסְיָאנוּס. אֲרִי בְּמִסְתָּרִים, זֶה טְרָכִינוּס.
    דוב אורב הוא לי – זה הקב״ה, ארי במסתרים – אריה כתיב כמד״א אריה שאג מי לא יירא.
    והו כדב כאמן לי, או אסד פי אלסואתר.
    דב – והוא כדב אורב לי או כארי.
    דוב אורב הוא לי – הקב״ה נהפך לי לדוב אורב.
    He is a bear lying in wait for me – The Holy One, Blessed Is He, turned into a bear in wait for me.⁠1
    1. Alternatively, bear refers to Nevuchadnetzar who lay in wait to attack the Bnei Yisroel who are symbolized by a lion. (Eikhah Rabbah 3:4)
    דוב אורב הוא לי – זו מלכות פרס שנמשל כדוב דכתי׳ וארו חיווא אחורי דמיא לדוב (דניאל ז׳:ה׳). תני רב יוסף אלו הפרסיים שאוכלין כדוב ושותין כדוב ומסרבלין שיער כדוב ואין להם מנוחה כדוב.
    ארי במסתרים – ארי קרי אריה כתיב זה נבוכדנצר דכתי׳ ביה עלה אריה מסבכו (ירמיהו ד׳:ז׳) לכך נאמ׳ כדוב כארי ומהו שנא׳ הוא י״י הוא גזר ונהיה כענין שנאמר וקראתי לי נבוכדנצר עבדי (ירמיהו מ״ג:י׳).
    דוב אורב – פתרונו: אע״פ שהדרך מעוקל ומעוות שאין אדם יכול לצאת בו לדרך הישרה, דוב אורב הוא לי – שאם אצא חוץ מן הכלא אורב הוא לטרוף אותי כדוב לטרוף טרף.
    He is a lurking bear to me – Its explanation is that although the road is so distorted and crooked that there is no one able to leave on it to the straight path, he is a lurking bear to me – For if I go outside of the prison he lurks in order to prey upon me like a bear that lurks to prey upon its prey.
    יש אומרים: כי מנהג הדוב להכריז על הארי, והוא רחוק.
    Some say that the bear is accustomed to call aloud, concerning the lion when he is (still) far away.
    ועוד רעהא אחרת שדוב יבוא אליו.
    א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876, מונטיפיורי 40: ״ראה״.
    More misfortune in a different manner, because a bear comes against him,
    דב ארב הוא לי – נכון מטעם, הוא הוא, כמו שהיה נכון אם אם אמר כדוב כארי מטעם הדומה לו, ומאלו השני מינים לאין מספר בספר משלי.
    דוב – יראה ואני בהיותי בתוך מאסרי הקשה והמר הזה ומסתריו לא הונח לי משאגת אריה וקול שחל כאילו הייתי במדבר עד אשר הוכרח לי לצאת משם ירמוז אל היום שהוציאוני משם בעל כרחי להשפט.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אריה. ארי ק׳ והכתיב רמז לנבוכדנצר דכתיב ביה עלה אריה מסבכו ירמיה ד׳.
    דב ארב וגו׳ – דוב אורב זה נבוכדנצר, ארי במסתרים זה נבוזראדן, דבר אחר דוב אורב זה אספסינוס, ארי במסתרים זה טרכינוס1 (שם).
    1. כנודע במדרשים ודה״י היה נבוכדנצר צר זמן רב על ירושלים ואורב ומחפש תחבולות לכובשה, ועם כל זה לא עלתה בידו, ובא נבוזראדן וכבשה, וכן אספסינוס בבית שני צר וארב וטרכינוס כבש. ולכן מדמה את נבוכדנצר ואספסינוס לדוב שדרכו להיות אורב, ואת נבוזראדן וטרכינוס לארי שדורס ומזיק ואוכל. גם י״ל שמכנה את נבוזראדן בשם ארי ע״פ המבואר במ״ר לקמן פרשה ה׳ בפסוק על צוארינו נרדפנו נבוזראדן הוא אריה ולמה נקרא אריה שהיה נוהם על השביה כאריה, ובבית שני אספסינוס התחיל וטרכינוס גמר, ולכן המשיל את אספסינוס לדוב ואת טרכינוס לארי.
    ואע״פ שהדרך מעוקלת וממילא אין אדם יכול לצאת בה לדרך הישרה1, לְדֹּב אֹרֵב נהפך2 הוּא לִי הקב״ה3, שאם אצא מחוץ לכלא, אורב הוא לטרוף אותי כדוב4, כְּאֲרִי (אריה5 כתיב) שמסתתר6 בְּמִסְתָּרִים לטרוף את הטרף שלו7:
    1. ר״י קרא.
    2. רש״י.
    3. רש״י. ובמדרש, זו מלכות פרס שנמשל כדוב, תני רב יוסף אלו הפרסיים שאוכלין כדוב ושותין כדוב ומסרבלין שיער כדוב ואין להם מנוחה כדוב, לקח טוב.
    4. ר״י קרא.
    5. ראה מנחת שי הלמד כי הכתיב ״אריה״ רמז הוא לנבוכדנצר עליו כתוב (לרמיה ד, ז) ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״.
    6. תרגום.
    7. פלגי מים. ועל דרך הדרש, כל כך הגביר עלי יצרי הרע עד כי היה לי היצר הרע כדוב אורב להחטיאני בכל פעם, ואח״כ כשנתמלאה סאתי היה עלי כאריה במסתרים שטורף ומשסע מיד את הטרף שלו, פלגי מים. ועוד על דרך הדרש, דוב אורב זה נבוכדנצר, ארי במסתרים זה נבוזראדן, דבר אחר דוב אורב זה אספסינוס, ארי במסתרים זה טְרָכִינוּס, מדרש רבה.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (יא) דְּ⁠רָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁ⁠חֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃
    He has placed thorns1 on my ways and torn me to pieces,⁠2 has made me desolate.
    1. placed thorns | סוֹרֵר – See Rashi and R"Y Kara that the verb is related to the noun "סיר", a type of thorn, and compare Hoshea 2:8. Alternatively: "turned aside my ways", with "סוֹרֵר" connected to the root "סור", to turn aside.
    2. tore me in pieces | וַיְפַשְּׁחֵנִי – This word is a hapax legomenon, but many commentators assume it is equivalent to the root "פשח" in the Mishna, which means to split (see Mishna Sheviit 4:6). See also Targum Yonatan on Shemuel I 15:33 who translates "וַיְשַׁסֵּף" (which is also a hapax legomenon, but from context appears to mean to cut, pierce or the like) as "פשח". The phrase might relate to the earlier image and refer to the thorns' piercing and breaking of flesh.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    אוֹרְחָי סְרַךְ וְשַׁסְעַנִּי שַׁוִינִי צָדוּ.
    דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי – תִּילְהֵי, כִּדְאַמְרִינַן אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית.
    אזאל טרקי, ופצ׳כ׳ני וציירני מסתוחשה.
    סורר – הסיר. וכתב רבינו בפירושו הארוך לקהלת ז, ו, שיש מפרשים ״סורר״ מלשון ״סירים״ כלומר מלא דרכי קוצים וברקנים.
    דרכייא סורר – לשון סירים קוצים. סורר – קווץ אותם, מפזר קוצים בדרכיי.
    ויפשחני – לשון פיסוק הרגלים, שהעובר על הדרכים שאין מופנים צריך להרחיב את צעדיו. ויש דוגמא בלשון תלמוד: האי מאן דפשח דיקלא.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י לייפציג 1: ״דרכי״.
    He spread thorns across my roads – An expression of thorns, [meaning that] He "has strewn" them with thorns, [i.e.,] He scattered thorns on my ways.⁠1
    He made me hurdle them – An expression of spreading the legs.⁠2 One who passes on roads that are not cleared must widen his stride, and there is an example of this in the language of the Gemara:⁠3 "The one who pruned דְּפָשַׁח4 a date palm.⁠"
    1. Alternatively, 'he forced me off my path.' (Ibn Ezra)
    2. Alternatively, 'he wounded me.' (Yalkut Me'am Lo'ez)
    3. Maseches Mo'ed Katan 10b.
    4. I.e., he separated the branches from the tree trunk. Here too, he had to separate his legs, i.e., take large strides, in order to avoid the thorns.
    דרכי סורר ויפשחני – לשון משנה ופשח אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית כלומר לאחר שהגלני בגלות סורר דרכי.
    ד״א: דרכי סורר – ראה השם שהייתי סורר כבן סורר ומורה לפיכך ויפשחני הבקיעני כענין שנאמר ותבקע העיר (ירמיהו נ״ב:ז׳) מיד שמני שומם.
    דרכיי סורר – סך את דרכי בסירים שאיני יכול למצוא נתיבותיי.
    ויפשחני – פתרונו: ויבקעני, כמו: אילן שנפשח (משנה שביעית ד׳:ו׳).
    he has strewn my paths with thorns – He has covered my roads with thorns, so that I am unable to find my paths.
    and crushed me (ויפשחני) – its explanation is He split/stripped me, as in if a tree is split (אילן שנפשח) (Mishna Sheviit 4:6).
    דרכי סורר – סך את דרכי בסירים, שאיני יכול למצוא נתיבתי.
    ויפשחני – פתרונו: ויבקעני, כמו: אילן שנפשח (משנה שביעית ד׳:ו׳).
    He has strewn my paths with thorns – He has covered my roads with thorns so that I am unable to find my paths.
    and torn me to shreds (ויפשחני) – its explanation is He split/stripped me, as in if a tree is split (אילן שנפשח) (Mishna Sheviit 4:6).
    יש אומרים: סורר – מגזרת: סירים (נחום א׳:י׳). וכן: הנני שך (הושע ב׳:ח׳) מגזרת לשכים (במדבר ל״ג:נ״ה).
    והישר בעיני: שהוא פועל עבר, מגזרת: כפרה סוררה (הושע ד׳:ט״ז).
    Some say he made me depart (סורר) is from the same source as thorns (סירים),⁠1 and thus I will block her path with thorn bushes (בסירים) (Hosea 2:8). But in my opinion, it is a verb in the past tense from the same source as like a stubborn (סוררה) heifer (Hosea 4:16).⁠2
    1. Rashi translates סורר as thorns. Ibn Ezra disagrees with this interpretation.
    2. In other words סוררה is from the root סרר to be stubborn.
    ובא מדרך לא ידעו.
    ויפשחני – תרג׳ וישסף שמואל (שמואל א ט״ו:ל״ג), ופשח.
    ושומם – שכל רואהו ישום. וכן שקוץ משומם (דניאל י״א:ל״א), ובמקום אחר שומם (דניאל י״ב:י״א).
    and enters from a path he does not recognize.
    he has torn me to pieces (ויפשחני) – The Targum of Samuel tore to pieces (I Samuel 15:33) is and he crushed (ופשח).⁠1
    desolate, because each one he sees is desolate, just as the abomination that causes desolation (Daniel 11:31); and in another place desolation (Daniel 12:11).
    1. The hapax legomenon ויפשחני, is translated in the Targum as and he has rent me. This is also found in the Peshitta. Ibn Ezra follows this translation, and includes the midrashic interpretation of ויפשחני split in pieces from the same root פשח.
    סרר – מטעם כפרה סוררה (הושע ד׳:ט״ז) והוא אם פעל עבר, ואין בכאן חסרון כלל, או הוא שם נגזר יחסר מלת המציאות, וטעמו היה סורר.
    ויפשחני – מטעם בקיעה, וכן תרגום: וישסף שמואל – ופשח. וידוע כי הארמי והעברי והערבי מיסוד אחד.
    דרכי – יראה שהדרך אשר הוליכני לבית המשפט היה כלו מלא קוצים וברקנים וסירים וע״ד הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב׳) ויהיה סורר מגזרתו. ומהם הוכה והופצע כל בשרי טרם בואי אל בית הועד. וגם שמני שומם כי שם אותי במקום אשר דנו אותי המשפט אשר אזכיר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ויפשחני. בשי״ן ימנית.
    דרכי סורר – בן סורר ומורה הוא הסר מן הדרך הישרה, ובא התאר מן בנין פִּעֵל להוראת אומץ סורו הרע, וכאן ר״ל קלקל דרכי שהיו ישרים באופן שאני מוכרח להסיר רגלי מהם; ובשניהם הלשון מושאל, בבן סורר ומורה שהיא סר מדרך ה׳ כלומר עובר על מצותיו, וכאן נאמר על דרכי בני אדם על חריצותם והשתדלותם שלא יצליחו בהן.
    ויפשחני – עשני אילן שנפשח (משנה שביעית ד׳:ו׳), שנבקע ואינו עושה עוד פירות.
    שומם – שהכל עזבוני ומתוך התבודדתי שוממתי ונסכלתי.
    דרכי סורר ויפשחני – מהו ויפשחני – ויבקעני, כההיא דתנינן (משנה שביעית ד׳:ו׳) אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית1 (שם).
    1. ושם פרשו המפרשים שנפשח נסדק כמו ויפשחני, וא״כ הרי פסוק זה ומשנה זו נעשים למוד ולימד כאחת, והוא חזון שאינו נפרץ, ובכלל לפלא הוא שלא הביאו במדרש כאן ראיה למובן נסדק בשורש פשח מש״א ט״ו וישסף שמואל את אגג, תרגומו ופשח, ושסף באורו בקיעה שיסודו שסע [בחלוף ע׳ בפ׳, מפני שהן אותיות הסמוכות ומתחלפות].
    את דְּרָכַי סוֹרֵר – פיזר הקב״ה בקוצים, ובכך1 וַיְפַשְּׁחֵנִי – גרם לי לפסק רגליים בהליכתי2 ולא למצוא נתיבותי3; שָׂמַנִי הקב״ה שֹׁמֵם – כדבר תמוה, שכל רוֹאַי נהיו מושתקים כאבן דומם4:
    1. רש״י.
    2. רש״י. ולקח טוב פירש הבקיעני. ועל דרש הדרש, עשה אותי כ״כ רע עד שפסעתי על התורה והמצוות, וע״י זה בבוא עת הפורענות שמני שומם, פלגי מים.
    3. רי״ קרא.
    4. אבן עזרא. וראה את מצודת דוד בדניאל יא, לא.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (יב) דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙א וַיַּצִּ⁠יבֵ֔נִי כַּמַּטָּ⁠רָ֖א לַחֵֽץ׃
    He drew his bow and set me as a target for the arrow.
    א. קַשְׁתּוֹ֙ =ש1,ק-מ ובדפוסים
    • ל!=קַשְׁתוֹ֙ (חסר דגש באות תי"ו)
    • הערת המקליד
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    מָתַח קַשְׁתֵּיהּ וְעַתְּדַנִי הֵיךְ פַּלְגָלִיסָא לְגִירָא.
    דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כְּמַטָּרָה לַחֵץ – תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אֲמַר כְּבוּרְמָא לְאַסְפְּרִיסָא, וְחַד אֲמַר כְּקוֹרַת חִצִּים שֶׁהַכֹּל מוֹרִים בָּהּ וְהִיא נִצֶּבֶת. רַבִּי יוּדָן אָמַר וְגִבְּרַנִי לַעֲמֹד בְּכֻלָּן, אַתְּ מוֹצֵא אַחַר מֵאָה חָסֵר שְׁתֵּי תּוֹכָחוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, מַה כְּתִיב: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם (דברים כ״ט:ט׳), וּמְתַרְגְּמִינַן אַתּוּן קַיָּימִין גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בְּכֻלָּן.
    וכאנה אותר קוסה, ונצבני כאלהדף לאלסהאם.
    דרך קשתו – וכאלו דרך קשתו,
    ויציבני כמטרהא – העמידני לנגד חציו לירות בי כמטרה, אַשְנַיְיל בלעז.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 165 ובנוסח שלנו של המקרא: ״כמטרא״.
    [He] positioned me as a target – He set me up opposite His arrows to shoot at me like a target,⁠1 aseneil in Old French.
    1. By having to hurdle over the thorns I was forced to slow down, thereby becoming an easy target for my enemy. (Lechem Dimah)
    דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ – כשם כמשימין המטרה והכל יורין בו כך שמני בגלות וכל האומות יורין בי ומכין אותי ובוזזין ומחרפין ומגדפין אותי.
    כמטרה לחץ – שכל הרוצה לירות מורה, כך כל האומות מושלים בנו.
    As a target for the arrow that every archer wishes to shoot. Thus all the nations rule over us.
    דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ – שכל הרוצה לירות מורה ועשוי הפקר, כך ישראל הפקר לכל האומות.
    He bent his bow and set me up as a target for the arrow – that every archer wants to shoot, and constraint is abandoned. Thus Israel is abandoned to all the nations.
    כמטרא – אל״ף במקום ה״א הנקבה, והוא מגזרת: מטר.⁠א
    א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״נטר״.
    As a target (מטרא). An aleph is in place of the hey of the feminine, and it is from the same source as מטר.
    ומרחוק הצר עליו חץ.
    Moving the oppressor far away, he fires an arrow against him.
    דרך – וכה היה משפטו אלי שדרך קשתו וזרק בי החץ ויציבני למטרה לכל רובה קשת.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ויציבני – ר׳ יודן אמר, ויציבני – הגבירני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולם1 (מ״ר).
    כמטרא לחץ – יש אומרים כמגן לחנית, ויש אומרים כקורת חצים שהכל מורים בה והיא נצבת2 (שם).
    1. וכן דרשו לעיל בפסוק אני הגבר גברתני לעמוד בכולם, ועיין מש״כ שם.
    2. ר״ל כי עם כל החצים שירו בי עדיין קיים אני, והוא מענין הדרשה הקודמת הגבירני לעמוד בכולם.
    וכך היה משפטו אלי1 בבוא עת הפורענות2, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ והעמידני מול חציו3 וזרק בי החץ4, וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא – למטרה5 לַחֵץ לכל רובה קשת6, שכל הרוצה לירות יורה; וכך נעשו ישראל הפקר לכל האומות שמושלים בנו7: ס
    1. ר״י קרא.
    2. פלגי מים.
    3. רש״י.
    4. ר״י קרא.
    5. אבן עזרא.
    6. ר״י קרא.
    7. ר״י קרא. וכשם ששמים את המטרה והכל יורים בה, כך שמני בגלות וכל האומות יורים בי ומכים אותי ובוזזים ומחרפים ומגדפים אותי, לקח טוב.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (יג) ⁠הֵבִיא֙ בְּ⁠כִלְיֹתָ֔יא בְּ⁠נֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ׃
    He brought into my kidneys the contents of his quiver.⁠1
    1. the contents of his quiver | בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ – Literally: "the sons of his quiver". The word "בן" is sometimes used to mark the members of a certain group (such as בְּנֵי הַנְּבִיאִים, the prophets). Here, too, it might be simply a way of referring to all that which was in the quiver, perhaps implying that he emptied it of its arrows. Cf. Ibn Ezra and Ibn Kaspi that the phrase is meant more metaphorically; the poet compares the quiver to the stomach of a pregnant women, and its arrows to children. The image might be meant to underscore how Hashem, normally full of mercy, has turned against the people.
    א. בְּכִלְיֹתָ֔י =א⁠(ק),ק-מ ומסורות-א,ל וטברנית
    • ל!=בְּכִלְיוֹתָ֔י (כתיב מלא וי"ו)
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    אָעִיל בְּכִלְיָתַי גִירֵי תֵיקֵיהּ.
    [ה] הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ – רַב וּשְׁמוּאֵל, רַב אָמַר בְּנֵי אוֹפִיכֵיהּ, בְּנֵי אֲמוֹרֵיהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין הַרְבֵּה וּמוֹצִיאִין אַשְׁפּוֹת, הֵבִיאָן עָלַי.
    ואדכ׳ל פי כלאי סהאם געבתה.
    בני אשפתו – חצים שבתרמילו.
    בני אשפתו – חצים שנותנים בתוך אַשפה שקורין קוֺיְיבְֿרִי.
    The arrows of His quiver – Arrows that are put into the quiver, called cuivre [in Old French].
    הביא בכליותי בני אשפתו – אלו החצים שבתוך האשפה אלו הם דאגות הגלות ומצוקות הגלות וכן הוא אומ׳.
    הביא בכיליותי בני אשפתו – משהקימני לו למטרה, ירה בי חצים והביא בכיליותי בני אשפתו. מי הם בנים של אשפה, הם החצים, שאדם מניח חציו באשפה.
    He has caused the sons of His quiver to enter my innards because he established me as a target for himself, he shoots arrows into me and He has caused the sons of His quiver to enter my innards – Who are the sons of the quiver? They are the arrows, for a man puts his arrows in the quiver.
    הביא בכליותי בני אשפתו – משהקימני למטרה, ירה בי חצים והביא בכליותי חצים בני אשפתו, שאדם מניח חציו באשפה.
    He caused the sons of his quiver to enter my innards – because he established me as a target he shot arrows into me, and caused arrows, sons of the quiver, to enter into my innards; for a person lays their arrows in the quiver.
    דמה האשפהא לבטן ההרה.
    א. כן בכ״י מונטיפיורי 40, וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״האשה״.
    He compares the quiver to the belly of the pregnant woman.
    ובא החצים בכליותיו שהם נסתרים בחלב.
    The arrows went into his innards, which were hidden in fat.
    בני אשפתו – קרא החצים אם היותם רבים כבטן האשפה, בנים, כמו הילדים בבטן האשה, וידוע מיני השיתוף.
    הביא – הנה הוא לא זרק החצים אל לבי להמיתני בנקלה אך כוון שיבאו החצים בכליותי וסביבות גופי כאילו הם מונחים באשפה כדי לשחוק ולהתעולל בי כשיראוני הרואים שכל גופי מלא חצים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    בני אשפתו – רב אמר, בני אשפתו [בני שבויים, בני תערובות],⁠1 ושמואל אמר, בני אדם שאוכלין הרבה ומוציאין אשפות הביא עלי2 (שם).
    1. ר״ל נבזים ושפלים ככל הנולדים בשביה ובני תערובות שמגודלים ללא מוסר וללא דרך ארץ, וכמו מתגוללים באשפה והלשון הביא מוסב על נבוכדנצר.
    2. ע׳ סוטה מ״ב ב׳ דרשו הפסוק דירמיה ה׳ דאיירי בחילו של נבוכדנצר אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים, רב ושמואל, חד אמר, בשעה שזורקין חץ עושין אשפתות אשפתות של חללים וחד אמר בשעה שעושין צרכיהן עושין אשפתות אשפתות של זבל, ופירש״י מפני שאוכלים הרבה בגבורה, וגם כאן איירי בנבוכדנצר ומכוין לאותה דרשה. וידענו מזה, כי מ״ד שם בשעה שעושין צרכיהן וכו׳ הוא שמואל, כמבואר בדרשתו כאן, שבאה בקצור לשון ומכוין לדרשתו בסוטה שם.
    ומשהקימני לו למטרה, ירה בי חצים1, ולא ירה אותם אל לבי להמיתני במהירות, אלא כדי לשחוק ולהתעולל בי שיראוני שכל גופי מלא חצים2, הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי את בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ הם החצים3 המצויים בתוך הכלי שלהם הקרוי ׳אשפה׳4:
    1. ר״י קרא.
    2. עקדת יצחק.
    3. ובמדרש, אלו הם דאגות הגלות ומצוקותיה, לקח טוב. ועוד על דרך הדרש, היצר הרע הביא במחשבתי חצים להחטיאני אף במחשבתי, פלגי מים.
    4. לעזי רש״י.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (יד) הָיִ֤יתִי שְּׂ⁠חֹק֙א לְ⁠כׇל⁠־עַמִּ֔⁠י נְ⁠גִינָתָ֖ם כׇּל⁠־הַיּֽ⁠וֹם׃
    I was a laughing stock to all of my people,⁠1 their song2 all day.
    1. to all of my people | לְכׇל עַמִּי – Alternatively: "to all the peoples", as if written "לְכׇל עַמִּים" or perhaps "לְכׇל עַם" (See Lekach Tov, R"Y Kara, and Hoil Moshe, who points to a similar missing plural marker in Tehillim 144:2). If one assumes that the speaker of the chapter is the nation as a whole, then this reading is preferred, for Israel would complain about her image among other nations, not herself. However, if one maintains that the speaker is either one individual within the nation or the prophet Yirmeyahu, there is no need to veer from the simple reading of the text. In fact, see Yirmeyahu 20:7 where the prophet echoes the sentiments of this verse: "הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כׇּל הַיּוֹם".
    2. their song | נְגִינָתָם – Here the verse refers to a mocking song or taunt, as per its usage in Iyyov 30:9 and Tehillim 69:13.
    א. שְּׂחֹק֙ =ל,ש1 (שי"ן דגושה); וכן הכריעו ברויאר ומג"ה)
    • הערות ברויאר והמקליד
    • דפוסים=שְׂחֹק֙ (אין דגש בשי"ן) וכן בקורן
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    הֲוֵיתִי חוֹכָא לְכָל פְּרִיצֵי עַמִּי וּמְזַמְרָן עֲלַי כָּל יוֹמָא.
    הָיִיתִי שְׂחֹק לְכָל עַמִּי – כְּתִיב: יָשִׂיחוּ בִי ישְׁבֵי שָׁעַר (תהלים ס״ט:י״ג), אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי תַּרְטִיאוֹת וּבְבָתֵּי קַרְקְסִיאוֹת. וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר, מֵאַחַר שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְׁתַּכְּרִין, הֵן יוֹשְׁבִין וּמְשִׂיחִין בִּי וּמַלְעִיגִים בִּי וְאוֹמְרִים בְּגִין דְּלָא נִצְרוֹךְ לְחָרוֹבָא כִּיהוּדָאֵי, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, כַּמָּה שָׁנִים אַתְּ בָּעֵי מְחֵי, וְהֵן אוֹמְרִים כַּחֲלוּקָא דִּיהוּדָאֵי דְּשַׁבַּתָּא. וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּמָל לְטַרְטִיאוֹת שֶׁלָּהֶם וְהַחֲלוּקִין שֶׁלּוֹ עָלָיו, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ עַל מָה זֶה מִתְאַבֵּל, וְהֵן אוֹמְרִים הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הֵן וְאֵין לָהֶם יָרָק וְאָכְלוּ הַחוֹחִים שֶׁל זֶה וְהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם. וּמַכְנִיסִים אֶת הַמּוּמוֹס לַתֵּיאַטְרוֹן שֶׁלָּהֶם וְרֹאשׁוֹ גָּלוּחַ, וְהֵן אוֹמְרִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ עַל מָה רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מְגֻלָּח, וְהוּא אוֹמֵר הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּתוֹת הֵן, וְכָל מַה שֶּׁהֵם יְגֵיעִין כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת אוֹכְלִים בַּשַּׁבָּת, וְאֵין לָהֶם עֵצִים לְבַשֵּׁל בָּהֶם, וְהֵם שׁוֹבְרִים מִטּוֹתֵיהֶם וּמְבַשְּׁלִים בָּהֶן, וְהֵם יְשֵׁנִין בָּאָרֶץ וּמִתְעַפְּרִים בֶּעָפָר וְסָכִין בְּשֶׁמֶן, לְפִיכָךְ הַשֶּׁמֶן בְּיֹקֶר.
    דָּבָר אַחֵר, יָשִׂיחוּ בִי ישְׁבֵי שָׁעַר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר, מֵאַחַר שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִשְׁתַּכְּרִין בִּסְעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, יוֹשְׁבִין וְקוֹרְאִים קִינוֹת וּנְהִי בְּאֵיכָה.
    וצרת צ׳חכא לגמיע אלשעוב, ולחנהם טול אלזמאן.
    עמי – (כאלו כתוב עמים).
    כל היום – כל הזמן (ראה א יג).
    הייתי שחוק לכל עמי – ולמה חסר מ״ם אלו כשדים שהם אומה שפלה מכל האומות שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג).
    נגינתם כל היום – מתלוצצים בישראל וכן הוא אומ׳ באיוב ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה (איוב ל׳:ט׳) ודוד הוא או׳ ונגינות שותי שכר (תהלים ס״ט:י״ג) שהאומות אוכלין ושותין ומשתכרין ומספרין בישראל ומלעיגים אותם.
    הייתי שחוק לכל עמי – דומה שכך פתרונו: לכל עם.
    I have become a laughingstock to all my people resembling a neighbor. Its explanation is to every people.
    לכל עמי – עד שיהיו עמי שוחקים ממני. או לכל העם שהיה תחת ידי, כמו: את עמלק ואת עמו (שמות י״ז:י״ג). או היו״ד נוסף. ואין ותפלטני מריבי עמיא (שמואל ב כ״ב:מ״ד), כמו: עמים, כי על שאול רמז, וכן אמר בראשית השירה: ומכף שאול (שמואל ב כ״ב:א׳).
    א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״עם״.
    Of all my people (עמי), while my people were laughing at me; or, of all the people who were under my hand, like [Joshua mowed down] Amalek and his people (Exodus 17:13).⁠1 Alternatively, the yod is redundant. But You have delivered me from strife with the people (עמי) (II Samuel 22:44), is not like עמים. It was alluding to Saul, and so it said at the beginning of the song: from the hand of Saul (ibid. v1).
    1. I.e. His people are those under him [Amalek].
    ושב להיות שחוק.
    He became a laughing stock.
    לכל עמי – זה הפלגה, כי אף קצת עמנו היו מלעיגים על המלך והגדולים כי נפלו תחת נבוכדנצר, כל שכן ירמיה היה שחוק לישראל כשהיה מוכיחם, כמו שאמר בספרו בפירוש. וכבר הודעתיך כי רוב זה על ירמיה עצמו, ולכן אמר: אני הגבר (איכה ג׳:א׳), ואף גם על כלל ישראל.
    והוא אומרו הייתי שחוק לכל עמי נגינתם כל היום.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    הייתי שחק לכל עמי. חסר וא״ו ועוד אדבר מזה בירמיה מ״ח.
    לכל עמי. חד מן ג׳ דסבירין עמים ובמדרש לקח טוב למה כתוב חסר מ״ם אלו כשדים שהם אומה שפלה ובזויה כדכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה.
    עמי – חסר התג והראוי עמים, וכן הרדד עמי תחתי (תהלים קמ״ד:ב׳).
    הייתי שחוק וגו׳ – הייתי שחוק לכל עמי, כמש״נ (תהלים ס״ט) ישיחו בי יושבי שער אלו עובדי כוכבים שיושבין בבתי טרטיאות וקרקסאות, נגינתם כל היום – כמש״נ (שם) ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגין בי1 (שם).
    1. שאין שחוק ונגינות באין אלא מתוך אכילה ושתיה כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקומו לצחק.
    וכך המשיך ירמיהו הנביא בקינתו ואמר; בעת שניבאתי רעה על ישראל שישובו אל ה׳1 הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל פריצי2 עַמִּי, נְגִינָתָם הייתי, שהיו מזמרים ומלעיגים עלי3 כָּל הַיּוֹם, ומחמת זה באו עלינו כל הרעות האלה4:
    1. פלגי מים.
    2. תרגום.
    3. תרגום, פלגי מים.
    4. פלגי מים. יש מרבותינו שביארו את כל הפסוק על אומות העולם שלעגו לישראל, ראה מדרש רבה, ר״י קרא, אבן עזרא בביאור השני, ולקח טוב.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (טו) הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּ⁠רוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה׃
    He filled me with bitter herbs, sated me with wormwood.⁠1
    1. wormwood | לַעֲנָה – This is a toxic and bitter plant, and thus a common symbol of suffering. See Hoil Moshe that it was used to create a poisonous drink to give to those sentenced to death.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    אַשְׂבִּיעַנִּי מְרִירַת חֵיוָן אַרְוָנִי גִידָא.
    הִשְׂבִּיעַנִּי בַמְּרוֹרִים – זֶה יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, דִּכְתִיב בּוֹ: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים (במדבר ט׳:י״א). הִרְוַנִּי לַעֲנָה, מַה שֶּׁהִשְׂבִּיעַנִּי בְּלֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הִרְוַנִּי בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב לַעֲנָה, הֱוֵי לֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הוּא לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב.
    א״ר אבין השביעני במרורים – בליל פסח של יו״ט הראשון. הרוגי לענה, בט״ב מה שהשביעני בליל יו״ט של פסח הרוגי בליל ט״ב לענה.
    וכאנה אשבעני מרארא, וארואני עלקמא.
    השביעני – וכאלו השביעני.
    השביעני במרומים – חרבן ראשון ושני.
    בי״ת במרורים נוסף, וכן: בדמעות שליש (תהלים פ׳:ו׳).
    The bet of במרורים is superfluous as in [You have made them drink] tears (בדמעות) in full measure (Psalms 80:6).
    תחת רגלי ותחת לחם ומים מרורים ולענה.
    Beside bread and water were bitter herbs and wormwood.
    במרורים – אין הבי״ת נוספות כמ״ש אבן עזרא, אך נכונה מאוד בענין זה בעברי ובהגיון.
    השביעני – יראה והנה אחרי כל זה לא האכילוני ולא השקוני ולא שמו בי מזור. ובמקום אכילה השביעני במרורים. ותחת השתיה הרוני לענה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    לענה – שהיו מכינים ממנה משקה ומשקים אותו לנדונים למות, ע״כ כתב הרוני.
    השביעני במרורים וגו׳ – השביעני במרורים זה יו״ט הראשון של פסח דכתיב ביה על מצות ומרורים, הרוני לענה – מה שהשביעני מרורים בליל פסח הרוני בליל תשעה באב לענה, הוי – ליל יו״ט הראשון של פסח הוא ליל תשעה באב1 (שם).
    1. שלעולם באותו יום שחל יו״ט ראשון של פסח חל גם תשעה באב. וכלל הדרשה יש לפרש משום דיסוד החיוב מאכילת מרור הוא זכר לקושי השעבוד, וידוע דע״י קושי השעבוד הוקדם זמן היציאה ממצרים, מת׳ שנים עד ר״י, ואמנם כנגד זה שהוקדם נשאר חוב להשתעבד עוד הפעם בגלות, וזהו שאמר השביעני במרורים בלילי פסח – זכר לקושי השעבוד, ובזה הרוני לענה בליל ת״ב, שנשאר חייב להשתעבד בגלות עוד הפעם.
    ירמיהו הנביא חוזר לקונן בשם כנסת ישראל1; והנה אחרי כל מה שעבר עלי לא האכילוני ולא השקוני ולא שמו בי מזור, ובמקום אכילה2 הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים3, ותחת השתיה4 הִרְוַנִי לַעֲנָה5: ס
    1. פלגי מים.
    2. עקדת יצחק.
    3. פלגי מים ביאר פסוק זה על כנסת ישראל, ולפי ביאורו ״הִשְׂבִּיעַנִּי בַמְּרוֹרִים״ הכוונה החטיאני הרבה מאוד, כי המרור מתחילה מתוק וסופו מר, כך החטא מתחילתו מתוק וסופו מר, לכך המשיל החטא למרור.
    4. עקדת יצחק.
    5. הוא צמח מר, ראה רש״י דברים כט, יז. ובמדרש, ״הִרְוַנִּי לַעֲנָה״ מה שהשביעני בליל יום טוב הראשון של פסח,⁠״הִרְוַנִּי״ בליל תשעה באב ״לַעֲנָה״, וכך לעולם היום בשבוע בו חל יום טוב ראשון של פסח הוא אותו יום בשבוע בו חל ליל תשעה באב, מדרש רבה. פלגי מים ביאר ״הִרְוַנִּי לַעֲנָה״ על העונש שהוא דומה ללענה שתחילתו וסופו מר.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובאבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (טז) ⁠וַיַּ⁠גְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔⁠י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃
    He crushed1 my teeth with gravel; He buried me2 in ashes.
    1. He crushed | וַיַּגְרֵס – This root appears only one other time, in Tehillim 119:20, but many commentators also connect it to the noun "גֶּרֶשׂ" (crushed grain) in Vayikra 2:14 and 16 (with the "ש" and "ס" interchanging). From context, it means to "break" or "crush".
    2. buried me | הִכְפִּישַׁנִי – See Lekach Tov, Ibn Kaspi, and Hoil Moshe. This word appears only here, but might be related to the root "כבש", to subdue (with the "ב" interchanging with the "פ"). Other translations include: "made me cower", "trampled me", or: "defiled me" (Ibn Ezra).
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    וְרִצַּץ בִּפְרִידָן שִׁינַי כְּנַע יָתִי בְקִטְמָא.
    [ו] וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי – מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁנִּתְחַבֵּר לְלִסְטִים וְגִלָּה אֶת רָזָן, וַהֲרָגוּהוּ וּמִלְאוּ פִּיו עָפָר וּצְרוֹרוֹת. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים נְתָנוּהוּ בִּכְלִיבָא, וּבִקְּשׁוּ לְקַלֵּס עָלָיו מִפְּנֵי כְּבוֹד אָבִיו וְלֹא הִנִּיחָן, אָמַר לָהֶם הַנִּיחוּ לוֹ וַאֲנִי אֹמַר עַל בְּנִי, פָּתַח וְאָמַר: וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא הִטִּיתִי אָזְנִי. כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל רָע בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה (משלי ה׳:י״ג-י״ד). וְאִמּוֹ קָרָאת עָלָיו: כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ (משלי י״ז:כ״ה). אֲחוֹתוֹ קָרָאת עָלָיו: עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ (משלי כ׳:י״ז). וּתְנַן כָּל שֶׁהוּא מִסְּעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, אָסוּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר, וְלִשְׁתּוֹת יַיִן, וְלֶאֱכֹל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, וְלִרְחֹץ וְלָסוּךְ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מִסְּעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן, וְלֶאֱכֹל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. רַב מִן דְּהוּא אָכֵיל כָּל מַאֲכָלוֹ נְסֵיב חַד פַּת פָּחִית וִיהַב עֲלֵיהּ קְטָם וַאֲמַר זוֹ הִיא סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּשַׁנִּי בָּאֵפֶר.
    ואחפא באלחצם אסנאני, וטמרני באלרמאד.
    ויגרס – הקהה (ובתהלים קיט כ תרגם ״כלחת״ ועניניהם קרובים).
    הכפישני – טמנני.
    ויגרס – וישבר, וגרסה נפשי (תהלים קי״ט:כ׳) דוגמתו, וכן גרש כרמל (ויקרא ב׳:י״ד).
    בחצץ – אבנים דקים שבתוך העפר שהיו לשין הגולים עיסתןא בתוך גומות שחופרין בקרקע והחצץ נכנס בתוכה, כשאמר הקב״ה ליחזקאל: עשה לך כלי גולה (יחזקאל י״ב:ג׳) לשתות בו ללוש בתוכו חררה קטנה, כדי שילמדו הם ויעשו כן, כעיניין שנאמר: והיה יחזקאל לכם למופת (יחזקאל כ״ד:כ״ד). והם היו משחקים עליו ולא עשו כן סוף שנשתברו שִנֵּיהם.
    הכפישני – בככלי הכפוי על פיו, אַדֵינְטֵיר בלעז. ויש דומה במשנה (בבלי יבמות ק״ו): פישון הגמל במדה כפושה מדד.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165 (ושם: ״לשים״). בכ״י לוצקי 778: ״לשין עיסתן הגולים״. בכ״י לייפציג 1: ״הגולין לשין עיסתן״.
    ב. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, פרמא 3081, פרמא 3204. בדפוסים נוסף כאן: ״כפה אותי באפר״.
    He ground – [Meaning] and He broke; and an example is, "My soul is crushed גָּרְסָה,⁠"1 and similarly, "ground גֶּרֶשׂ when still fresh.⁠"2
    Pebblestones – Fine pebbles that are in the dust, for the exiles would knead their dough in the pits that they would dig in the ground, and the gravel would enter it, as the Holy One, Blessed Is He, said to Yechezkel, "Make yourself implements for exile,⁠"3 in which to drink and in which to knead a small cake, so that they should learn and do likewise, as it is stated, "And Yechezkel will be to you for a sign.⁠"4 But they ridiculed him and did not do so; at the end their teeth were broken.
    He made me grovel – [He turned me over in ashes] like a vessel inverted on its mouth, adenter in Old French [to throw flat on one's face]. There is a similar [word] in the Mishnah, "Pishon the camel driver measured with a reversible measure.⁠"5
    1. Tehilim 119:20.
    2. Vayikra 2:14.
    3. Yechezkel 12:3.
    4. Ibid., 24:24.
    5. Maseches Yevamos 107b; he would invert the measure to his advantage, thereby shortchanging his customers.
    ויגרס בחצץ שני – השם אמר ליחזקאל בן אדם עשה לך כלי גולה (יחזקאל י״ב:ג׳) ור׳ חייא ורבא ור׳ שמעון בן חלפתא אמרו חמת וקערה ושטיח וכל אחד ואחד משמש שנים או ג׳ דברים. חמת ממלאה קמח ונותנות תחת ראשו קערה אוכל בה ושותה בה שטיח לש בו וישן עליו אמר השם אני אמרתי והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה (יחזקאל כ״ד:כ״ד) כן תעשו ואתם לא עשיתם כן אלא גליתם ולא היה במה ללוש והיו גומות עושין בארץ ולשין בהן והצרורות נרכסין בעיסה והם אוכלין ושינם קהות שנאמר ויגרס בחצץ שני ודומה לו ואחר ימלא פיהו חצץ (משלי כ׳:י״ז).
    ויגרס – לשון שיכור כמו גרסה נפשי לתאוה (תהלים קי״ט:כ׳) והוא לשון שבור כלומר אמר דוד נשתברה נפשי לתאוה של השם.
    הכפישני באפר – הטביעני בתוך האפר. הכפישני אין לו דמיון במקרא והוא לשון תלמוד כופש לשון אונס.
    ויגרס בחצץ שינַיא – כמו: ימלא פיהו חצץ (משלי כ׳:י״ז).⁠ב וישבר באבן שיני, שכשהיו מגלין אותן היו לשים לחמם בעפר והעפר נכנס בין שיניהם, ושיניהם משתברים.
    הכפישני באפר – אִינְבּוֹלְצִימֵי אִיְנלפולבי בלעז.⁠ג
    א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203, פריס 162. בכ״י לונדון 27298: ״שיניו״.
    ב. כן בכ״י פריס 162 ובדפוס ברסלאו. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 חסר: ״כמו ימלא פיהו חצץ״.
    ג. כן בכ״י פרמא 2203. סוף הביאור קטוע בכ״י לונדון 27298.
    He ground my teeth in gravel (בחצץ) – The same idea as found in his mouth will be full of gravel (חצץ) (Proverbs 20:17). For when they [the Babylonians] were exiling them, they put their food in the dust, and the dust entered between their teeth, and their teeth were broken.
    He made me cower in ashes (הכפישני באפר) – that we want grains (of wheat) from ashes (אִינְבּוֹלְצִימֵי אִיְנלפולבי).⁠1
    1. Transliterated Medieval French. Following Ahrend, and Rashi glosses, the following is proposed: en voulceme nielle olbes that we want grains (of wheat) from ashes.
    ויגרס בחצץ שיני – פתרונו: וישבר בחצץ שיני, שכשהיו מגלין אותם היו לשים קמחים שלהם בעפר, והעפר נכנס בין שיניהם, ושיניהם משתברים.
    חצץ – הוא חול, כמו: ואחר ימלא פיהו חצץ (משלי כ׳:י״ז).
    הכפישני באפר – שהיו שוכבים על עפר ואפר.
    He ground my teeth on gravel – Its explanation is he has broken my teeth with gravel because when they (the Babylonians) were exiling them, they (the Judeans) kneaded their flour with dust, the dust entered between their teeth, and their teeth were broken. Gravel is sand, just like but afterwards his mouth will be filled with gravel (Proverbs 20:17).
    He made me cower in ashes – for they lay down upon dust and ashes.
    ויגרס – כמו: וישבר, וכן: גרסה נפשי (תהלים קי״ט:כ׳).
    הכפישני – אין לו אח, והטעם: גאלני.
    He has ground (ויגרס), as in he has crushed. For example, My soul is crushed (גרסה) (Psalms 119:20).
    הכפישני is a hapax legomenon,⁠1 but the sense is he defiled me.
    1. Literally, it reads it has no fellow…
    ונשברו שניו באבנים ולא יוכל לאכל.
    ומלא הצר פיו באפר או כטעם כי אפר כלחם (תהלים ק״ב:י׳).
    His teeth were broken with stones, and he was unable to eat. The enemy filled his mouth with ashes, which is similar to ashes like bread (Psalms 102:10).
    ויגרס – חפיפה חזקה, וכן גרסה נפשי (תהלים קי״ט:כ׳), ומזה נאמר גירסא.
    הכפשני – אין לו חבר במה שנמצא בידינו מן העברי, ורבים כן, ויפורש כפי הראוי מטעם חפיפה או הדומה לו.
    וחלוף המרקחות המחזקות ויגרס בחצץ שני. ותחת מצע משכב הכפישני באפר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ויגרס – מלשון גרש כרמל, גרסה נפשי לתאבה (אלפא ביתא), כתישת דבר לחלקים דקים.
    בחצץ – אבנים קטנות ודקות הראויות להנתן בקלע ומוחצות כחן ויותר ממנו, ע״כ בא השם בכפל צד״י.
    הכפישני – שרשו כפש קרוב לכבש וחבש, ל׳ הטמנה וסגירה.
    ויגרס בחצץ שני – לאחר שהיה אוכל רב כל מאכלו בערב ת״ב היה טובל פתו באפר ואוכלו ואמר, זו היא עיקר סעודת ערב ת״ב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר1 (ירושלמי תענית פ״ד ה״ז).
    ויגרס בחצץ שני – כשגלו ישראל היה אחד בא ללוש את עיסתו ולא היה יודע במה,⁠2 והיה חופר ועושה גומא ולש בתוכה והיו הצרורות מתדבקות בעיסה, וכיון שנותנה בתוך פיו היו שיניו קהות, לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני (איכה רבה א׳:ב׳).
    1. מה שאמר זו היא עיקר סעודת ת״ב בא בזה ליישב מה שאכל מקודם תבשילין שונים, יען כי עד עתה לא אכלו סעודת ת״ב והיה מותר בכל, ועיקר סעודת ת״ב היא זה, וע׳ בבבלי תענית ל׳ א׳.
    2. ר״ל שלא מצאו כלי הדרושה לזה, מפני שהיו מטולטלים בדרך.
    וַיַּגְרֵס – שִׁיבֶּר ה׳1 בֶּחָצָץ את שִׁנָּי2, ובמקום מצעי משכב3, הִכְפִּישַׁנִי – כִּיסָנִי4 והטביעני5 כל גופי6 בָּאֵפֶר שהיינו שוכבים על עפר ואפר7:
    1. רש״י, אבן עזרא.
    2. שהיו לשים הגולים עיסתם בתוך גומות שחופרים בקרקע והחצץ נכנס בתוכה, שכאשר אמר הקב״ה ליחזקאל (יחזקאל יב, ג) ״עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה״ לשתות בו וללוש בתוכו חררה קטנה, כדי שילמדו הם ויעשו כן, כעניין שנאמר (יחזקאל כד, כד) ״וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה תַּעֲשׂוּ״, והם היו מלעיגים עליו ולא עשו כן, וסופם היה שנשתברו שִנֵּיהם, רש״י, ר״י קרא, לקח טוב.
    3. עקדת יצחק.
    4. כמו שכופים כלי על חפץ, רש״י. והתרגום ביאר הכניע אותי.
    5. לקח טוב.
    6. פלגי מים.
    7. ר״י קרא. ובמדרש, רב לאחר אכילתו בערב תשעה באב היה לוקח חתיכת לחם ונותן עליה אפר, ואמר זו היא סעודת תשעה באב, לקיים מה שנאמר (כאן) ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר״, מדרש רבה.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (יז) וַתִּ⁠זְנַ֧ח מִשָּׁ⁠ל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה׃
    My soul has abandoned peace;⁠1 I have forgotten goodness.
    1. abandoned peace | וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי – See Ibn Kaspi that the subject of "וַתִּזְנַח" is the soul. Alternatively: "You have cast off my soul from peace", reading "וַתִּזְנַח" as indicating second person masculine rather than third person feminine. [Compare verse 20 where it is similarly ambiguous whether the poet is addressing Hashem in second person, or speaking in third person.]
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    וְקָצַת מִלְמִשְׁאַל שְׁלַם נַפְשִׁי אַנְשִׁיתִי טִיבוּתָא.
    וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה – רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּקֵיסָרִין שֶׁהוֹלִיכָה אֶת בְּנָהּ אֵצֶל נַחְתּוֹם אֶחָד אָמְרָה לוֹ לַמֵּד אֶת בְּנִי אֻמָּנוּת, אָמַר לָהּ יַמְתִּין אֶצְלִי חֲמִשָּׁה שָׁנִים וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִינִין בְּחִטָּה. כַּמָּה מִינִין יֵשׁ בְּחִטָּה, רַבִּי אַחָא אָמַר בְּחִטֵּי מִנִּית, חִטִּים דְּלָא מְנִין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּחִטִּין כְּמִנְיַן מִנִּית. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן הֲווֹ יָתְבִין וְחָשְׁבִין לְהוֹן עַד שִׁתִּין וְקָמוּ לְהוֹן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהוֹלִיכָה אֶת בְּנָהּ אֵצֶל חַד פַּרְכוֹטָס, אָמְרָה לוֹ לַמֵּד אֶת בְּנִי אֻמָּנוּת, אָמַר לָהּ יַמְתִּין אֶצְלִי חָמֵשׁ שָׁנִים וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ מֵאָה מִינִין בְּבֵיצָה. שָׁמַע רַבִּי וְאָמַר לֹא רָאִינוּ שֶׁיֵּשׁ טוֹבָה בָּעוֹלָם. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא וְאָמַר לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ טוֹבָה בָּעוֹלָם. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אֲזַל לִנְצִיבִין בְּעַרְבֵי צוֹמָא רַבָּא, אֲכַל וּפְסַק, שְׁמַע רֵישׁ גָּלוּתָא וַאֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ יַשְׁגַּח עֲלַי רַבִּי. אֲמַר לֵיהּ אֲכַלִּית וּפְסַקִית. אֲמַר לֵיהּ יַשְׁגַּח עָלַי רַבִּי דְּלָא יְהוֹן אָמְרִין לָא חֲשָׁבֵיהּ כְּלוּם מַטְרַח עֲלוֹי, אֲזַל עִמֵּיהּ. כֵּיוָן דַּאֲזַל אֲמַר לְטַלְיָא, בְּרִי, פָּטִילִיק דְּאַתְּ מַיְיתֵי לָן חַד זְמַן קֳדָמַיי לָא תַיְיתֵי לָן זְמַן אֳחוֹרֵי, מִן דַּאֲכָלוּן אַיְיתִין קֳדָמֵיהוֹן תְּמָנִין פָּטִילְקִין, אֲכַל מִכָּל פָּטִילִיק חַד פַּת וּמִכָּל פְּטִיס חַד כָּס, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מִן דַּאֲכָלִית וּפְסָקִית אַיְיתוֹן קֳדָמָךְ תְּמָנִין פָּטִילְקִין, מֵחָדָא פָּטִילִיקֵי אָכַל רַבִּי חָדָא פְּתִית וּמֵחָדָא פְּטִיס אִישְׁתֵּי רַבִּי חַד כָּס, אֲמַר וּבַמֶּה קָרַן לָהּ נַפְשָׁא, דְּהִיא כְּמָה דְּאִיתְיְהֵיב לָהּ הִיא נְפִישָׁה. רַבִּי אַבָּהוּ אֲזַל לְבָצְרָה וְאִתְקַבֵּל גַבֵּי יוֹסֵי רֵישָׁא, אַיְיתוֹן קַמֵּיהּ תְּמָנִין מִינֵי מֹחִין דְּעוֹף, אֲמַר לֵיהּ לָא יִכְעוֹס רַבִּי דְּלָא הֲוָה צֵידָא סָפֵק, וְלָא קַרְיָין לֵיהּ יוֹסֵי רֵישָׁא אֶלָּא דְּלָא הֲוָה מַאֲכָלֵיהּ אֶלָּא מֹחִין דְּעוֹף. רַבִּי חִיָּא רַבָּא אֲזַל לְדָרוֹמָא, וְאִתְקַבֵּל גַּבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אַיְיתוּ לְקַמֵּיהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תַּבְשִׁילִין. אֲמַר לֵיהּ בְּשַׁבַּתָּא מָה אַתּוּן עָבְדִין, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן כָּפְלִין לְהוֹן. לְבָתַר יוֹמִין אֲתָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִטְבֶרְיָא וְאִתְקַבֵּל גַּבֵּי רַבִּי חִיָּא רַבָּא וִיהַב לְתַלְמִידוֹי דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דַּרְכְּמוֹנִין וַאֲמַר לְהוֹן זִילוּ וַעֲבִידוּ לְרַבְּכוֹן כְּמִנְהָגֵיהּ. רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֲוָה יָדַע לְמִסְדַּר סְעוּדָתָא כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. כַּד הֲוָה לֵיהּ הֲוָה עָבֵיד, כַּד לָא הֲוָה לֵיהּ נְסֵיב גַּרְעִינִין וּמְנֵי עֲלֵיהוֹן, בְּגִין דְּלָא יִתְנְשֵׁי יַתְהוֹן.
    נָשִׁיתִי טוֹבָה – אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל זוֹ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם אַחַר הַמֶּרְחָץ.

    רמז תתרלח

    ותזנח משלום נפשי – אמר ר׳ אבהו זה הדלקת נר בשבת.
    נשיתי טובה – א״ר ירמיה זה בית המרחץ, רבי חיא בר אבא א״ר יוחנן זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, רבי יצחק נפחא אמר מטה נאה וכלים נאים שעליה, רבי אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמיד חכם.
    פאנכ׳ד׳לת נפסי חתי מן אלסלאם, ונסית מן אלכ׳יר.
    ותזנח – והוזנחה נפשי אפילו מן השלום ונשכחתי מן הטובה.
    ותזנח משלום נפשי – על עון אשר זנחה משלום נפשי שזנחתי התורה שכתו׳ בה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז) על כן נשיתי טובה יצאתי בגלות ונשיתי ארץ טובה ורחבה וכן הוא אומ׳ זנח ישראל טוב אויב ירדפו (הושע ח׳:ג׳) מה טעם אויב ירדפו משום דזנח ישראל טוב.
    נשיתי טובה – שאדם שמוליכין אותו בשבי הוא שכוח מכל טובה.
    I have forgotten goodness – for a man whom they bring into captivity has forsaken goodness entirely.
    נשיתי טובה – שאדם שמוליכין אותו בשבי הוא נשוי מכל טובה.
    I have forgotten goodness – for a man they bring into captivity has forgotten goodness entirely.
    ותזנח – כמו: ותמאס.
    [My soul] is far removed (ותזנח) is like [My soul] is despised.
    כאלו לא ירגיש ונשה הטובה.
    [It was] as though he did not notice, and had forgotten good.
    ותזנח – רמז אל נפשי.
    וטעם משלום – מענין אחד ממיני המ״ם, או מן שזכר אריסטו בתחלת השמע וגם בספר ההטעאה, וכבר הארכתי על זה במקום אחר.
    ותזנח – יראה וגם פקודת כל האדם בפקודת שלום כדרך המוכים שהרופאים מרפאים אותם תזנח נפשי באופן שנשיתי טובה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ותזנח – עיין מה שכתבתי למעלה ב׳:ז׳, ודבר שלא יראה עוד ישכח מן הלב, ע״כ בא כאן כפל ענין בתיבת נשיתי.
    ותזנח משלום נפשי – מהו ותזנח משלום נפשי, א״ר אבהו, זו הדלקת הנר בשבת1 (שבת כ״ה:)
    נשיתי טובה – מהו נשיתי טובה, רבי ירמיה אמר זה בית המרחץ, ר׳ יוחנן אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, ר׳ יצחק נפחא אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה, ור׳ אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים2 (שם שם).
    1. כי במקום שאין נר אין שלום מפני שהולך באפלה ונכשל, כך פירש״י, ולא נתבאר לפי״ז למה אמר דוקא בשבת ולא בכל הימים, ויתכן לומר דאיירי שאין לו כל כך נרות להדליק בכל חדרי ביתו, וא״כ בחול אפשר לטלטל הנר בכל חדר הדרוש לו, משא״כ בשבת שמעמידין הנר בחדר אחד וביתר חדרי הבית חושך, ובכלל יש כפול לשון בדברי רש״י, שהולך ונכשל והולך באפילה, ואולי צ״ל במקום והולך באפילה – ואוכל באפילה, והיינו משום דבשבת מצוה לאכול בלילה, וע״ע בחא״ג. וגם י״ל הטעם דדוקא בשבת, משום דהאור מרחיב הלב ושבת הוא יום שלום הנפש.
    2. הפעל נשה נרדף עם זנח, עזב, וי״ל דחשיב כאן הדברים שעוזב אותם האדם לא מפני שאין ידו משגת אלא רק מעצבון רוחו ודכאת נפשו, בשעה שהוא עצוב ורוחו כהה, דכל אלה הדברים דורש האדם רק בטוב לבו עליו. ובמ״ר כאן הלשון קצת משונה.
    וּבֶעָווֹן שזנחתי את התורה הנקראת שלום1, וַתִּזְנַח – ותמאס2 מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי3, כי הנפש בראותה את כל הרעות האלה חשבה כי רחוקה היא עוד להשיג השלום4; ובעווני יצאתי לגלות5 נָשִׁיתִי – ושכחתי6 ארץ7 טוֹבָה ורחבה8, ולא זו בלבד שאני כעת נמצא בתוך הרעה אלא גם שכחתי מכל הטוב שהיה לי בעבר כאילו מעולם לא היה, ואינני יכול להתנחם בטובה שהיתה לי, כי אדם שמוליכים אותו בשבי שוכח הוא מכל הטובה שהיתה לו9:
    1. פלגי מים. ושנאמר עליה (משלי ג, יז) ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם״, לקח טוב.
    2. אבן עזרא.
    3. ובמדרש, מהו ״ותזנח משלום נפשי״? א״ר אבהו, זו הדלקת הנר בשבת, שבת כה:.
    4. אלשיך.
    5. לקח טוב.
    6. תרגום.
    7. לקח טוב.
    8. לקח טוב. ובמדרש, מהו נשיתי טובה? רבי ירמיה אמר זה בית המרחץ, ר׳ יוחנן אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, ר׳ יצחק נפחא אמר זו מיטה נאה וכלים נאים שעליה, ור׳ אבא אמר זו מיטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים, שבת כה:.
    9. ר״י קרא. וראה עקידת יצחק שביאר שבפסוקים עד כאן כלל המקונן את כל הרעה אשר מצאתנו מן היום אשר החלונו לרדת מגבהי שמים עד אשר שפלנו עד עפר ונחתם ונסתם הגלות לגמרי.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גלקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (יח) וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְ⁠תוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהֹוָֽהי״יֽ׃
    I said, "My endurance1 is lost, and my expectation from Hashem.⁠"
    1. endurance | נִצְחִי – See Hoil Moshe. Or, similarly: "my might" (Ibn Kaspi), or: "my existence" (Ibn Ezra). Alternatively: "my glory", as per the word's usage in Divrei HaYamim 29:11.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַרִית אוֹבַד תּוּקְפִי וְטוּבָא דַהֲוֵיתִי אוֹרִיךְ מִן קֳדָם יְיָ.
    וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה׳ – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי.
    פקלת קד באד ג׳יאת׳י, ורגאי מן ענד אללה.
    נצחי – ישעי.
    ואומר אבד נצחי – אמרתי בלבי ברוב צרותיי: אבד עולמי וסברי.
    I thought that my world was ruined – I said to myself because of my many troubles, "My world and my hope are gone.⁠"
    ואומר אבד נצחי וגו׳ – ואומר לפי הצרות שבאו עלי ואורך גלותי יש לי לומ׳ אבד נצחי אבל תוחלתי מי״י – כענין שנאמר קוה קויתי י״י (תהלים מ׳:ב׳) ואומ׳ מה תשתוחחי נפשי (תהלים מ״ב:ו׳,י״ב).
    (יח-יט) ואמר אבד נצחי ותוחלתי מי״י. זכר עניי ומרודי לענה וראש – שני מקראות הללו מליצה אחת ופתרון אחד. וכה פתרונם. אע״פ שהייתי יכול לומר אבדה תקוותי ותוחלתי מי״י, כי מה תקוה לאדם שכלוא במקום חשך, ובית הכלא בנוי באבניא גזית, וגודר בעדו, והוא אסור בנחושתים כבדים, ובית הכלא סגור מכל עבריו מסביב שלא ישמע קולו מבחוץ כשיצעק, ונתיבותיו עיוה מבחוץ לבית הכלא, שאפילו אם מקרקר קיר בית הכלא אי איפשר לו לשוב {ל}⁠דרך שהלך, ולא עוד אלא שדוב אורב הוא לי (איכה ג׳:י׳), ומעתה אבדה תקותי לצאת, ועל חנם אצעק ואשוע, שהרי סתם תפלתי. אע״פ כן לא אחריש מלצעוק ולהתחנן לו ולבקש מלפניו,⁠1 ולומר לו: זכר עונייב ומרודי לענה ורוש.
    ואומר אבד נצחי ותוחלתי מי״י – פורטנט קייא פודרייא אורא דירא צישטא אשפרנצא אישט מא פרדוטא קייא דצישטא יירקלא דייו מייש איישיר פורטנט נליריי ייו קייו נדייאה פרייאיר אדוי.⁠2
    זכור עניי ומרודי – שהוא דומה ללענה ורוש.
    ומרודי – ירידתי, כמו: ועניים מרודים תביא בית (ישעיהו נ״ח:ז׳).
    1. השוו ללשון הפסוק באסתר ד׳:ח׳.
    2. המשפט בלעז מופיע בכ״י מינכן 5 באותיות קטנות והוא חסר בכ״י פראג. ואולי בצרפתית של ימינו: Pourtant que pour dieux aura dire cette esprance est moi perdue que donner dieux mes etre pourtant je quoi
    א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״בהנני״.
    ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״עוני״.
    (18-19) And I said, "Lost is my strength and my expectation from HaShem. Remember my afflictions and my sorrow, the wormwood and the bitterness – These two verses are combined by phraseology, and the explanation is one. Thus, their explanation is that although I was able to say my hope and my expectation from HaShem was lost, for what hope is there for someone who is imprisoned in a dark place, and a prison built with hewn stones, and walled in for his sake? He is bound with heavy chains, and locked up in prison from all sides, so that no one would hear his voice from outside when he cries out. He twisted his paths from outside to the prison, so that even if he pulled down the wall of the prison, it would be impossible for him to return the way that he had walked and there is nothing for it but that he is a lurking bear to me – From now on, my hope to get out is lost, and in vain I cry out and plead for behold, he shut out my prayer – Even so, I was not silent from crying out and asking him for mercy, and to beg from him, and say to him, Remember my afflictions and my sorrow, the wormwood and the bitterness.
    And I said: 'My strength is perished, And mine expectation from Hashem' – פורטנט קייא פודרייא אורא דירא צישטא אשפרנצא אישט מא פרדוטא קייא דצישטא יירקלא דייו מייש איישיר פורטנט נליריי ייו קייו נדייאה פרייאיר אדוי‎.⁠1.
    Remember mine affliction and mine anguish – which is akin to the wormwood and the gall.
    and my sorrow (ומרודי) – like and bring the homeless [into the] house (Isaiah 58:7).
    1. This appears to be a quotation from a piece of Old French poetry for which, as yet, there is no translation. The present transcription reads: PO(U)RT[A]NT QUI A FORVEIIE AOR[R]A (or A ORE) DIRA SESZISTE (unattested combination of sezisme and siste) A S[A] (or ASTE) FR[E]NINE IEST MA FR[OI]DURE (or PR[O]DOME) QUI A DIGNESTE (or DE[S]NICHIE) GERKE (or GERLE) DIEU MES (or MIE) CH[E] GESIR (or IE[IS]SIR) FOR[S] (or POR) [A]H[A]NT (or EANT) N[U]LERIE JO QUIEU (for CUI?) N[E] DI FR[A]YEUR A DIEU. [Dr Clive Sneddon]
    נצחי – עמידתי בנצח שיש לי, וכן: ויז נצחם על בגדי (ישעיהו ס״ג:ג׳) – הדם שבו אגאלתי על הדם יעמד החי נצחו.
    My existence (נצחי) – My situation, because of the existence that I have, like their blood is enduring (נצחם) upon my garments, I have stained all my raiment (Isaiah 63:3).⁠1 On account of the blood that is in him, the living will continue his existence.
    1. נצחם from Isaiah 63:3, is a hapax legomenon from נצח to sprinkle, rather than נצח to be pre-eminent, enduring which is the root found in Lamentations 3:18. However, this is the root that ibn Ezra uses to explain the text.
    ואין לו תוחלת שיראה עוד טובה.
    He had no hope that he would see good again.
    נצחי – כחי, שהייתי מקוה שיהיה לנצח.
    ואמר אבד נצחי – מכאן ואילך כי נכזבה תוחלתי ונגזרה תקותי מפאת האדון הוא אשר כבר בו נשפט עד כה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    נצחי – ל׳ חוזק הגובר גם על הכליון ומזה נצח ישראל (שמואל א׳ ט״ו:כ״ט) נעימות בימינך נצח (תהלים ט״ז:י״ח), והושאל להוראת דם שהוא קיומו של אדם ובהמה, ויז נצחם (ישעיהו ס״ג:ג׳).
    ותוחלתי – שהיתה לי שתבוא לי תשועה מאת ה׳ וזה היה נצח שלי, סבת אומץ לבי להתגבר על גודל תהפוכותי.
    וָאֹמַר – אמרתי בליבי ברוב צרותי1 גודל יסוריי2 ואורך גלותי3, אָבַד נִצְחִי – חוזקי4 ועמידתי בנצח5, ואבד עולמי6 וְתוֹחַלְתִּי – ותקוותי7 מֵיְהוָה בגלל שהוא שפט אותי לרעה8, ואעפ״כ לא אחריש מלצעוק ולהתחנן לו ולבקש מלפניו ולומר לו9: ס
    1. רש״י. ולקח טוב ביאר שלפי גודל הצרות ואורך הגלות הייתי צוריך לומר שאבד נצחי, אבל תוחלתי היא רק מה׳.
    2. פלגי מים.
    3. לקח טוב.
    4. תרגום.
    5. אבן עזרא.
    6. רש״י.
    7. ר״י קרא.
    8. עקדת יצחק.
    9. ר״י קרא.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יט) זְ⁠כׇר⁠־עׇנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ׃
    Remember my affliction and my distress,⁠1 wormwood and bitterness.
    1. and my distress | וּמְרוּדִי – See the note on Eikhah 1:7.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    אִדְכַּר עִנּוּי נַפְשִׁי וּמַה דְאַמְרִידוּ בִי סַנְאַי וְאַשְׁקִין יָתִי גִידִין וְרֵישֵׁי חִיוָן.
    [ז] זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי – כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זְכֹר עִנּוּיִין שֶׁעֻנֵּיתִי, וּמְרוּדִי שֶׁמָּרַדְתִּי בְּךָ, וְיִסּוּרִין שֶׁהִרְוִיתַנִי לַעֲנָה וָרוֹשׁ, יָצְאוּ אֵלּוּ בָּאֵלּוּ.
    זכר עניי וגו׳ – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע זכר עניי ומרודי שמרדתי בך, לענה וראש שהשקיתני, ותפוק דא בדא.
    זכור תזכור – תני ר׳ חייא משל למלך שהלך לחמת גרר ונטל בניו עמו, פעם אחת הקניטוהו ונשבע שאינו נולן והיה נזכר להם ובוכה ואומר הלואי יהוון בני עמי אע״פ שמקניטים אותי, הדא הוא דכתיב מי יתנני במדבר מלון אורחים אמר הקב״ה הלואי יהוון בני עמי כמו שהיו במדבר שהיו מלינין עלי, ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה. אמר הקב״ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע״פ שמטמאין אותה.
    אד׳כר עד׳אבי וד׳לי, אלד׳ין המא כעלקם וסם.
    לענה – שהם כלענה.
    ומרודי – קונפליינט בלעז.
    And my lament – Conpleint in Old French, [wailing].
    זכור עניי ומרודי – אמרה כנסת ישראל לפני השם זוכרת אני בעניי על המרדים שמרדתי ולענה ורוש שהושקתני בכל דור ודור שהם עומדין עלינו לכלותינו.
    ד״א: זכור עניי ומרודי ולענה ורוש – ואיפיק דין לדין.
    זכור ענייא – יודע אני כי הנה היום בא שתהא נזכר עניי ומרודי.
    א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לונדון 27298, פרמא 2203 (כמו בפסוק כ׳): ״תזכור״.
    Remember my afflictions – I know that behold! the day is coming that he remembers my afflictions and my sorrow.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 18]

    זכר עניי – שם הפועל: כזכר בניהם (ירמיהו י״ז:ב׳).
    או לשון בקשה לשם.
    Remembers. A verbal noun (infinitive), like When their children remember (Jeremiah 17:2); or in the sense of a request to HaShem.⁠1
    1. Therefore, it is an imperative: You (will) remember well that my soul is humbled within me.
    כי תמיד יזכר עניו שיענה אתו הצר.
    הלענה והרוש והמרוריםא מקום לחם.
    א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י פרמא 2876: ״והם המולידים״.
    For he would continually recall his affliction, because the adversary would answer him with wormwood and gall; for they embittered a place of war.
    ומרודי – פרשתיו.
    ואחר שגמר המקונן מה שכללו משל זה התמרור על האופן אשר נתבאר אמר זכר עניי – ויהיה מלת זכר שם הפעל כמו זכור מלחמה אל תוסף (איוב מ׳) והכוונה זכירת עניי ומרודי על האופן אשר זכרתיו הנה הוא ודאי לענה ורוש. וכוון אל אחרית דברי פי האנשים הרשעים הוללות רעה אשר אמר (יח) אבד נצחי ותוחלתי מה׳. וכנה המאמר הזה ללענה ורוש וכמו שאמר הכתוב בזה ובכיוצא בו פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה (דברים כ״ט). וסמיך (דברים כ״ט) והיה בשמעו את דברי האלה הזאת. כי בשרירות לבי אלך. וכן האנשים האלה ודאי פרקו עול מלכות שמים מעליהם ללכת בשרירות לבם ועל זה אמר הנביא זכור תזכור ותשוח. אמר כי הדבר הרע הזה כאשר תזכרנו נפשו עליו תשתוחח מאנה הנחם כי גדול כאבה לפי שקשה עליה עד מאד פרידתה מאת המקום ב״ה מכל הרעות אשר עברו עליה.
    עניי. העי״ן בקמץ לבדו והוא חטוף.
    זכר וגו׳ – זכרון זה מר לי כלענה וראש.
    זכר עניי ומרודי – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, זכור ענויין שעוניתי ומרורי שמרדתי בך ויסורין שהרויתני לענה וראש – יצאו אלו באלו1 (מ״ר).
    1. מה שנראה ליה להוציא המלה ומרודי מפשטה שהוא שם נפרד לענין צרה ועוני, י״ל דמדייק מדלא כתיב ראה ה׳ עניי ומרודי, דכן מצינו בענינים אלה הפעל ראה, וירא אלהים את נאקתם, ראה עניי משונאי, ראה עניי ועמלי, ראה עניי וחלצני, אבל הפעל זכירה יונח על הרוב על זכירת רחמים, ולכן מפרש כאן מענין כזה.
    ריבונו של עולם1, זְכָר עָנְיִי – עִנּוּיִים שֶׁעֻנֵּיתִי2 וּמְרוּדִי שמרדתי בך, וזכור יִסּוּרִים שֶׁהִרְוִיתַנִי3 לַעֲנָה וָרֹאשׁ4 ששונאי השקוני5, ויצאו אלו באלו6:
    1. מדרש רבה.
    2. מדרש רבה.
    3. מדרש רבה.
    4. הם מינים ממיני הָאֶרֶס, תשלום מצודת ציון.
    5. תרגום.
    6. מדרש רבה, לקח טוב.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (כ) זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר [וְ⁠תָשׁ֥וֹחַ] (ותשיח) עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃
    My soul1 remembers well, and it is bowed down within me.
    1. My soul... | זָכוֹר תִּזְכּוֹר... – According to this reading, verses 19-20 are related inversely. The poet first asks Hashem to remember his distress, then notes that he himself remembers it well. Alternatively, this verse continues the plea that Hashem remember him, reading: "Remember well that my soul bows down within me", understanding "זָכוֹר תִּזְכּוֹר" as a second person addressing of Hashem. Compare the Midrash Aggadah cited by Rashi: "You shall surely remember, but [in the meantime] my soul bows down...⁠"
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספימנחת שיהואיל משהמשך חכמהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    מִדְכַּר תִּדְכַּר וְתַצְלֵי עֲלַי נַפְשִׁי עַל סִיגוּפָא.
    זָכוֹר תִּזְכּוֹר – תָּנֵי רַבִּי חִיָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַמִּלְחָמָה וְהָיוּ בָּנָיו עִמּוֹ וְהָיוּ מַקְנִיטִין אוֹתוֹ. לְמָחָר יָצָא הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ וְלֹא הָיוּ בָּנָיו עִמּוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ הַלְוַאי הָיוּ בָּנַי עִמִּי וַאֲפִלּוּ מַקְנִיטִים אוֹתִי. כָּךְ, הַמֶּלֶךְ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּנָיו, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵא עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִכְעִיסוּהוּ לֹא יָצָא עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ, אָמַר הַלְּוַאי הָיוּ יִשְׂרָאֵל עִמִּי וַאֲפִלּוּ הָיוּ מַכְעִיסִים אוֹתִי, וְאִית לָן שְׁלשָׁה פְּסוּקִים: מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים (ירמיהו ט׳:א׳), מִי יִתֵּן עַמִּי עִמִּי כְּמֵרֹאשׁ כְּשֶׁהָיָה בַּמִּדְבָּר. וּכְתִיב: בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל ישְׁבִים עַל אַדְמָתָם וגו׳ (יחזקאל ל״ו:י״ז), וְהָדֵין: זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי.
    אָמַר רַבִּי יוּדָן זָכוֹר תִּזְכּוֹר, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה זוֹכֵר אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי, מַתְלָא אָמְרָה עַד דִּשְׁמֵינָא עֲבֵיד קְטִין, נַפְשֵׁיהּ דִּקְטִינָא נָפְקַת.
    ותשוח עלי נפשי – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע יודעת אני שאתה נזקק לעובדי האלילים ופורע להם כל מה שיעשו אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי, מתלא אמר עד דשמינא אכחש כחישא מאית.
    פטאל מא תד׳כר ד׳אך נפסי ותתשווח עליי.
    זכור – וכל זמן שתזכור זאת נפשי תשוח עלי.
    זכור תזכור – נפשי את עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט) ותשוח עלי, כן פשוטו לפי שיטת המקרא.
    ומדרש אגדה: זכור תזכור – ידעתי שסופך לזכור את העשוי לי, אבל תשוח עלי נפשי – להמתין עד זמן הזכירה. ומיכן יסד הפייט (ר׳ אלעזר הקליר ביוצר לפרשת זכור): בזאת ידעתי כי יש לך לזכור אבל תשוח נפשי עד שתזכור.
    When remembering – My soul [remembers] my affliction and my misery and is bowed down within me. This is the simple meaning according to the context of the verse.⁠1 But, the Midrash Aggadah explains זָכוֹר תִּזְכּוֹר, as, "I know that in the end You will remember what was done to me,⁠2 but my soul is bowed down within me waiting for the time of remembrance.⁠" On this [explanation] the liturgical author based, "With this I know that You have to remember, but my soul is bowed down within me until You remember.⁠"
    1. I.e., תזכור is in the 'third person feminine,' and refers to his soul.
    2. I.e., תזכור is in the 'second person masculine,' and refers to God. In the Hebrew language, the 'second person masculine' and the 'third person feminine' are identical. (Sifsei Chachomim)
    זכור תזכור ותשוח עלי נפשי – אמרה כנסת ישראל לפני השם רבונו ש״ע בטוחה אני כי זכור תזכור מה שעשו לי אומות העולם אבל תשוח עלי נפשי עד שתבוא הנקמה עליהם נפשי משתוחחת.
    ותשוח עלי נפשי – עד שיבא אותו יוםא וכן פתר ר׳ אלעזר קליר בייסדו: בזאת ידעתי כי יש לך לזכר, אבל תשוח נפשי עד זכור תזכר.
    א. כן בכ״י פרמא 2203, פריס 162. בכ״י לונדון 27298 רק: ״אתו״ וחסר ״יום״.
    and my soul is bowed down within me [until the day comes]. Thus Rabbi Eleazar Qalir1 interpreted when he wrote: by this I know that you have it in you to remember, but my soul bows down until you actually do remember.⁠2
    1. Rabbi Qallir was a paytan – 8th century. See Elbogen, I. Jewish Liturgy: A Comprehensive History, The Jewish Publication Society, 1993, 244.
    2. Also cited in Rashi.
    זכור תזכור – אין זו תפילה, אלא שתי תיבות הללו משמשות להבא. וכן פתרונו: יודע אני כי הנהא יום בא שתהא זוכר ענייב ומרודי, ועד שיבא אותו היום תשוח עלי נפשי.
    תשוח – פתרונו: תתמקמק, כמו: וישחך בקרבך (מיכה ו׳:י״ד).⁠1 ור׳ אלעזר קליר מכריע לפתרון זה, שיסד בזאת ידעתי כי יש לך לזכור, אבל תשוח נפשי עד זכור תזכור (יוצר לפ׳ זכור).⁠2
    1. השוו רש״י מיכה ו׳:י״ד.
    2. השוו רש״י.
    א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״הנא״.
    ב. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5: ״עוני״.
    You remember well – This is not a prayer, but these two words serve for the future, and so its explanation is, "I know that, behold!, the day is coming that he remembers my afflictions and my sorrow – but until the time comes my soul is bowed down within me".
    The explanation of is bowed down (תשוח) is to become weakened, just as you will bow down (וישחך) [because of sickness] in your innards (Micah 6:14). Rabbi Eliezer Qallir adopted this explanation when he wrote: by this I know that you have it in you to remember, but my soul is bowed down until you actually do remember.
    כאשר תזכר נפשי זאת הרעה תשוח נפשי עלי.
    When my soul remembers, this calamity will humble me.
    (כ-כב) יש אומרים: כי זכור תזכור זאת הנחמה אשיב אל לבי כאשר תשוח נפשי שאין קץ לחסדי י״י.
    (20-22) Some say that you remember well1 this comfort I reply to my heart when my soul is bowed down, because there is no end to the loving kindness(es) of HaShem.⁠2
    1. This contrasts with the standard translation offered by Rashi, and is to be preferred in the context of the verse.
    2. Ibn Ezra squarely blames the enemy for the mourner's complaints.
    זכור תזכור – רמז גם כן לנפש, כלומר תזכור נפשי תמיד זאת המארה, על כן תשח ותכנע עלי, כטעם: עלי נפשי תשתוחח (תהלים מ״ב:ז׳).
    ותשיח. ותשוח ק׳ ובמדרש ילמדנו פרשת בשלח נמנה ותשוח עלי נפשי עם י״ח תיקון סופרים וכן הוא במסורת כמ״ש בזכריה סי׳ ב׳ ונ״ל שאם הנביא מדבר על עצמו הי״לל ותשוח נפשי אלא שר״ל ותשוח עליו כלפי השכינה אלא שכינה הכתוב ואמר עלי.
    ותשוח – ותתאבל, ואדם אבל הולך שח ראש; ויש אם למסורת ותשיח מלשון ולפני ה׳ ישפך שיחו (תהלים ק״ב:א׳) ותדבר מתוך בכיה ויגון.
    זכור תזכור ותשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. פירוש שעל דבר הנאבד שטות גדול לבכות והמשכיל יתחכם להקשיח לבו מהר, רק על דבר הבלתי מיואש ויש תוחלת שייך הבכי וכמו שאמר דוד לעבדיו במות בנו. ומטעם זה הבנין בהמ״ק ונחמות ציון וירושלים המה סבה והבכיה המסובב, אולם להיפך אמרו חז״ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה, וא״כ הבכיה סבה לנחמות ציון, וכן במדרש אמר ר׳ איבו אמר הקב״ה בשכר אותה הבכיה אני מכניס גליותיכם, לכן אמר זכור תזכור, וכיון שיש תקוה תשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי על כן, פירוש בשביל הבכיה, אוחיל שבשכר זה יבנה המקדש ב״ב אכי״ר.
    אמר ר׳ יוסי בן חלפתא כל מי שהוא יודע כמה שנים עבדו ע״ז הוא יודע אימתי בן דוד בא. הכוונה שנותן טעם מפני מה לבא לפומא לא גליא, יען ע״ז מצטרפת מחשבה למעשה למען תפוס ישראל בלבם (קדושין מ׳) ואתה ה׳ לבדך בוחן כליות ולב, כי אף המלאכים אינם יודעים מחשבה שבמוחין (עיין של״ה), לכן אינו ידוע הקץ. ודו״ק.
    מדרש זכו נזיריה משלג אלו שהיו שותין את השלג. פירוש שהיו נשמרין לאכול על טהרת תרומה טהרת הקודש, ואמו של שמשון יוכיח שנאמר לה בהריונה עמו לא תאכלי כל טמא, והשלג אינו מקבל טומאה שאינו אוכל ולא משקה כמפורש פ׳ כל היד י״ז ע״א, לכן שתו השלג. ואולי בחלב הוא שיצא שלא לרצון עיין סוף מכשירין.
    זכור תזכור וגו׳ – א״ר יודן, אומרת כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, יודעה אני שאתה זוכר אוה״ע לנקום בהם, אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי, המשל אומר, עד שהשמנה נעשה רזה, – נפש הרזה יוצאת1 (שם).
    1. ר״ל כי אין לי כח לחכות עד שיעלה רצון בזה.
    זָכוֹר תִּזְכּוֹר נפשי את עניי ומרודי1, וְתָשׁוֹחַ (ותשיח כתיב) – ותכנע2 עָלַי נַפְשִׁי שלא אמרוד בך3:
    1. רש״י לפי הפשט כשיטת המקרא. ומדרש אגדה, ״זָכוֹר תִּזְכּוֹר״ ידעתי שסופך לזכור את העשוי לי, אבל תשוח עלי נפשי להמתין עד זמן הזכירה שתבוא הנקמה, מדרש רבה, רש״י, ר״י קרא. משך חכמה ביאר ״זָכוֹר תִּזְכּוֹר״ בשביל זכירת החורבן והבכיה אוחיל שבשכר זה יבנה המקדש במהרה בימנו אכי״ר.
    2. ר״י קרא, וכן ראה ר״י קרא ומצודת דוד במיכה ו, יד.
    3. פלגי מים.
    תרגום כתוביםאיכה רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספימנחת שיהואיל משהמשך חכמהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (כא) זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל⁠־לִבִּ֖⁠י עַל⁠־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃
    This I respond to my soul; therefore, I will wait.⁠1
    1. I will wait | אוֹחִיל – In other words, "therefore I will wait for Hashem's salvation". This verse marks a shift in tone in the chapter from despair to hope.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    דָּא נֶחְמָתָא אָתִיב עַל לִבִּי בְּגִין כֵּן אוֹרִיךְ.
    זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל – רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא מַטְרוֹנָה וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה מְרֻבָּה, וְאָמַר לָהּ כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה לִיךְ, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לִיךְ. הִנִּיחָהּ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאֵחֵר לְשָׁם. נִכְנְסוּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ אֶצְלָה וְהָיוּ מַקְנִיטוֹת אוֹתָהּ וְאוֹמְרוֹת לָהּ הִנִּיחֵךְ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר עָלַיִךְ, וְהָיְתָה בּוֹכָה וּמִתְאַנַּחַת, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתָהּ פּוֹתַחַת וּמוֹצִיאָה כְּתֻבָּתָהּ וְקוֹרֵאת, וְרוֹאָה בִּכְתֻבָּתָהּ כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לִיךְ, מִיָּד הָיְתָה מִתְנַחֶמֶת. לְיָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהּ בִּתִּי אֲנִי תָּמֵהַּ אֵיךְ הִמְתַּנְתְּ לִי כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אִלְמָלֵא כְּתֻבָּה מְרֻבָּה שֶׁכָּתַבְתָּ וְנָתַתָּ לִי כְּבָר אִבְּדוּנִי שְׁכֵנוֹתַי. כָּךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם, אֱלֹהֵיכֶם הִסְתִּיר פָּנָיו מִכֶּם וְסִלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִכֶּם, עוֹד אֵינוֹ חוֹזֵר עֲלֵיכֶם, וְהֵן בּוֹכִין וּמִתְאַנְחִין, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנָסִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה וּמוֹצְאִין שֶׁכָּתוּב: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם (ויקרא כ״ו:ט׳), וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם (ויקרא כ״ו:י״א), וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם (ויקרא כ״ו:י״ב), וְהֵן מִתְנַחֲמִין. לְמָחָר כְּשֶׁיָּבוֹא קֵץ הַגְּאֻלָּה אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי אֲנִי תָּמֵהַּ מִכֶּם הֵיאַךְ הִמְתַּנְתֶּם לִי כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, וְהֵן אוֹמְרִים לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִלּוּלֵי תּוֹרָתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ כְּבָר אִבְּדוּנוּ הָאֻמּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי, וְאֵין זֹאת אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת הַתּוֹרָה (דברים ד׳:מ״ד). וְכֵן דָּוִד אָמַר: לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי (תהלים קי״ט:צ״ב). עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ, וּמְיַחֲדִים שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם, וְאוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד (דברים ו׳:ד׳).
    והד׳י מא ארדה אלי קלבי, לד׳לך אצבר.
    זאת אשיב אל לבי וגו׳ – אחר שאמר לי לבי אבדה תוחלתי מי״י, אשיב זאת אל לבי ואוחיל עוד.
    Still I take this to heart – After my heart told me that my hope from God was gone, I will reply this to my heart, and I will continue to hope. What is it that I will reply to my heart?
    זאת אשיב אל לבי – כי כתוב בה כי ידין י״י עמו ועל עבדיו יתנחם (דברים ל״ב:ל״ו) וא׳ כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו (דברים ל״ב:מ״ג) וכן דוד או׳ לולי תורתך שעשועי וגו׳ (תהלים קי״ט:צ״ב) וכפשוטו של פסוק זאת אשיב אל לבי חסד על החסד שאמר למטה חסדי י״י כי לא תמנו (איכה ג׳:כ״ב).
    זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל – כשנפשי שוחה עלי על אורך גלותי, אשיב זאת אל לבי על כן אוחיל.
    This I call to mind; therefore I still hope – When my soul was bowed down within me on account of the length of my exile, this I call to mind, therefore I still hope – But, what is the thing that I bear in mind?
    זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל – כשנפשי שחה עלי על ארך גלותי, אשיב זאת אל לבי על כן אוחיל.⁠א
    א. כן בכ״י פראג. בכ״י מינכן 5 הושמט ע״י הדומות ״כשנפשי שחה... אוחיל״.
    This I call to mind; therefore, I still hope – When my soul was bowed down within me on account of the length of my exile, this I call to mind, therefore I still hope.
    זאת – התוחלת.
    This is the hope.⁠1
    1. This (i.e. my soul is humbled) is the hope.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 20]

    (כא-כב) זאת – רמז לבא אחריו, והוא: חסדי י״י כי לא תמנו.
    ומעתה התחיל הדברים המחזקים כמי שהוא מדבר על עצמו ואמר זאת אשיב אל לבי. הנה זה המעולה כמוכיח ומאשים האנשים החטאים האלה בנפשותם נושאי התוחלת והתקוה מה׳ אמר כי הוא אינו כן עם אלהיו אבל הוא מודה ובוטח בשני חלקיו אשר הם בלבו ובנפשו מצד מה שהוא ראוי ונאות לו. וכמדבר עם הלב לפי טבעו ומזגו אמר אשיב אל לבי הזונה יראה על הכח המתעורר הנקרא כן בהרבה מקומות ולא תתורו אחרי לבבכם (במדבר ט״ו). שרירות לבם. ואמר כי אע״פ שיצר לב האדם רע מנעוריו וזקוניו ואין אשר מטבעו וכמעט מהכרחיותו לא יחטא וה׳ הגדול והנורא אש אכלה הוא ובבחינת גדלו ראוי שלא יאבה סלוח. עכ״ז זאת הטענה אשר אזכיר אשיב אל לבי אשר הוא פונה בטבעו אל תאוותיו ותמיד הוא ממאן לעשות דבר כי אם על מנת לקבל פרס ועל כן אוחיל תוחלת ותועלת מה׳ ולא אומר אבד נצחי ותוחלתי מי״י.
    זאת אשיב וגו׳ – אין זאת אלא תורה כמש״נ וזאת התורה, אומרים ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, אלולי תורתך שנתת לנו כבר אבדנו בין האומות, וכן דוד אומר (תהלים קי״ט) לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי1 (שם).
    1. יתכן דסמיך לדרוש כן משום דלפי פשוטו הו״ל לומר זאת אשיב אל לבי חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו על כן אוחיל, יען כי דרוש להציע מה הוא משיב אל לבו ואח״כ תכלית היוצא, ולכן דריש דהלשון זאת הוא שם דבר, ומוסב על התורה, ואמר כי בהשיבו את התורה אל לבו בזה הוא מקוה ומייחל, וכדמפרש.
    ומעתה התחיל הדברים המחזקים כמי שהוא מדבר על עצמו ואמר1, כשנפשי שׁחה עלי על אורך גלותי2, זֹאת – אלו חסדי ה׳ המפורטים בהמשך3, אָשִׁיב אֶל לִבִּי וזוהי תקוותי4, עַל כֵּן אוֹחִיל – אקווה עוד5: ס
    1. עקדת יצחק.
    2. ר״י קרא.
    3. לקח טוב, רש״י, פלגי מים. וע״פ דרך הדרש, ׳זאת׳ היא התורה, לפי שאין ״זאת״ אלא תורה שנאמר (דברים ד, מד) ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מדרש רבה. ועוד במדרש (שם), אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן, משל למה הדבר דומה? למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה, ואמר לה כך וכך חופות אני עושה לך, וכך וכך אַרְגְּוָנוֹת (מלבושים בצבע ארגמן) טובות אני נותן לך, הִנִּיחָהּ המלך והלך לו למדינת הים וְאֵחֵר לחזור, נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה, הִנִּיחֵךְ המלך והלך לו למדינת הים, ושוב אינו חוזר אליך, והיתה בוכה ומתאנחת, וְכֵיוָן שנכנסה לתוך ביתה היתה פותחת ומציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה כך וכך חופות אני עושה לך, כך וכך אַרְגְּוָנוֹת טובות אני נותן לך, מיד היתה מתנחמת. לימים בא המלך, אמר לה, בִּתִּי אני תָּמֵהַּ איך הִמְתַּנְתְּ לי כל אותן השנים?! אמרה לו, אדוני המלך אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי כבר אִבְּדוּנִי שְׁכֵנוֹתַי. כך עובדי כוכבים אומרים לישראל, אֱלֹהֵיכֶם הסתיר פניו מכם וְסִלֵּק מכם את שכינתו, עוד אינו חוזר עליכם, והם בוכים ומתאנחים, וכיון שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראים בתורה ומוצאין שכתוב (ויקרא כו, ט) ״וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם״ הם מתנחמים, למחר שיבוא קץ הגאולה אומר להם הקב״ה לישראל, בָּנַי אני תָּמֵהַּ היאך המתנתם לי כל אותם השנים, והם אומרים לפניו, ריבונו של עולם, אלולי תורתך שנתת לנו כבר אִבְּדוּנוּ האומות.
    4. רש״י, אבן עזרא.
    5. רש״י.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (כב) ⁠חַֽסְדֵ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ כִּ֣י לֹא⁠־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא⁠־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃
    Hashem's kindnesses1 surely2 have not ceased;⁠3 surely His mercies have not ended.
    1. Hashem's kindnesses – Radak in his Sefer HaShorashim defines "חֶסֶד" as: "good and reward that is undeserved". This understanding might be supported by the many verses, like ours, in which the word is paired with the noun "רַחֲמִים", mercy (Yeshayahu 63:7, Yirmeyahu 16:5, and Daniel 1:9). Alternatively: "faithfulness", "loyalty", or: "devotion". See the many verses where the term is paired with the words "אֱמֶת" or "אֱמוּנָה", steadfastness (Bereshit 32:11, Tehillim 36:6, and 88:12), and see verse 23 here as well). Many verses, like this one, can sustain both meanings.
    2. surely | כִּי – The preposition "כִּי" is often translated as "that", "when", "for", or "because", but at times might also act as an intensifier, meaning: "surely", "indeed" and the like (BDB, s.v. "כִּי"(. For other examples, see: Bemidbar 23:23, Shemuel I 17:25, and Yeshayahu 32:13, and see Shadal on Bereshit 31:16 and Yeshayahu 32:13. Alternatively, the word takes its more common meaning of "for", and the verse should be reordered to read: "for Hashem's kindnesses...⁠" It is possible that the poet reordered the words of the verse so as to maintain the acrostic.
    3. have not ceased | תָמְנוּ – See the first opinion in Rashi that this is equivalent to the verb "תַּמּוּ" (to be complete or finish, from the root "תמם"), with Ibn Ezra explaining that the extra "נ" might mark the missing double "מ" of the root (normally indicated by the dagesh in the "מ"). Alternatively, the clause reads: "[It is because of] the kindnesses of Hashem that we have not been consumed", reading "תָמְנוּ" as the first person, plural of "תמם" (see second opinion in Rashi, Lekach Tov, R"Y Kara). According to this reading, several words must be assumed, but the word "כִּי" can be understood simply as "that"; see previous note.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    טִיבוּתָא דַייָ אֲרוּם לָא פָסָקוּ אֲרוּם לָא אִתְמְנִיעוּ רַחֲמוֹהִי.
    [ח] חַסְדֵּי ה׳ כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חַסְדֵּי ה׳ כִּי לֹא תָמְנוּ.
    אחסאן אללה אלד׳י לם ינפד׳, ולם תפנא רחמתה.
    תמנו – תמו (והנון נוספת כגון שבענה בנים, מנלם).
    ומה היא זאת שאשיב אל לבי: חסדי י״י כי לא תמנו – וכל העיניין עד מה יתאונן וגו׳ (איכה ג׳:ל״ט).
    כי לא תמנו – כמו כי לא תמו.
    ויש מפרשים: כי לא תמנו – כמו: האם תמנו לגוע (במדבר י״ז:כ״ח), חסדי י״י הם אשר לא תמנו ולא כלינו בעוננו.
    By the grace Adonoy we have not perished – And the entire section until, "Why should [a living man] bemoan, etc.⁠"1
    We have not perished – תָמְנוּ is] the same as תַמּוּ [ended].⁠2 And some explain כִּי לֹא תָמְנוּ as in, "Will we ever stop תַּמְנוּ dying?⁠"3 It is the kindnesses of God that we were not annihilated, that we have not perished because of our sins.
    1. Below, verse 39.
    2. I.e., in 'the third person' meaning 'they have not perished.' But according to Rashi's second explanation, תמנו is in the 'second person' meaning 'we have not perished.' (Sifsei Chachomim)
    3. Bemidbar 17:28.
    חסדי י״י כי לא תמנו – חסדי י״י בכל דור ודור עם ישראל וכן אמר ישעיהו חסדי י״י אזכיר תהלות י״י (ישעיהו ס״ג:ז׳) תחלת יצאו ישראל ממצרים בחסדו היה ולא מטובם כשהוציאם מבבל לא בזכותם אלא בחסדו וכן כשהשם ירצה לקבץ את ישראל מן הגלות לא מפני מעשיהם הטובים כי אם למענו שנאמר לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם (יחזקאל ל״ו:כ״ב) למעני ולמען שמי המחולל בגוים לכן הוא או׳ חסדי י״י כי לא תמנו.
    כי לא תמנו – הנו״ן טפילה וראיה כי אמר למטה כי לא כלו רחמיו. חסדי י״י גדולם הם כי לא תמנו בין האומות כי לא כלו רחמיו. חסדי י״י אשר הבטיחנו כי אני י״י לא שניתי ואתם בני יעקוב לא כליתם (מלאכי ג׳:ו׳) ואומ׳ כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שמה אך אותך לא אעשה כלה (ירמיהו ל׳:י״א).
    ומהו הדבר שאשיב אל לבי: חסדי י״י אשר גמלנו.
    ומַהם החסדים שגמלנו – כי לא תמנו – שלא תמנו ביד נבוכדנצר.
    ודבר זה גרם שלא תמנו בידם, כי לא כלו רחמיו – של הקב״ה. והקב״ה שגמלנו ברחמיו שלא תמנו לשעבר בגלות בבל, מובטחני שלא יכלה רחמיו וחסדיו בגלות זה, שלא נכלה בגלות זה.
    The kindnesses of HaShem [with] which He has rewarded me. But what are the kindnesses with which He has rewarded me? that we were not annihilated, because we were not annihilated at the hand of Nebuchadnezzar, for he brought this thing about that we should not be annihilated by their hand.⁠1
    for His mercies were not exhausted – of the Holy One, blessed be He; the Holy One, blessed be He, who rewarded me with His mercies that we were not annihilated before the Babylonian exile. I am confident that His mercies and kindnesses in this exile2 will not be destroyed.
    1. I.e. The kindnesses should not cease at the hand of the Babylonians.
    2. This exile refers here to the diaspora in 11/12th century Northern France.
    מה הדבר שאשיב אל לבי: חסדי י״י – אשר גמלנו, ומה הם החסדים אשר גמלנו כי לא תמנו – שלא תמנו ולא כלינו ביד האומות. בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו: ארמי אובד אבי (דברים כ״ו:ה׳), פרעה – כל הבן הילוד (שמות א׳:כ״ב), סנחריב – להשמיד בלבבו ולהכרית (ישעיהו י׳:ז׳), נבוכד נצר, המן – להשמיד ולאבד (אסתר ג׳:י״ג). ולא תמנו ולא כלינו ביד כולם. ואיזה דבר גרם שלא תמנו בידם – דבר זה גרם: כי לא כלו רחמיו.
    What is the thing that I bear in mind? The kindnesses of HaShem [kindnesses] with which we were rewarded. But what are these kindnesses with which we were rewarded? that we were not annihilated – for we were not annihilated, and we were not destroyed by the hand of the nations. In each generation they stood against us in order to destroy us, An Aramean tried to destroy my father (Deuteronomy 26:5); Pharoah said Every son born (Exodus 1:22); Sennacherib: so his heart is set to destroy, and to cut off not a few nations (Isaiah 10:7); and so Nebuchadnezzar, and so Haman to destroy, to slay, and to exterminate (Esther 3:13). But we were not annihilated, and not destroyed by the hand of any of them. What brought about the thing that we were not ended by their hand? This thing was brought about for his mercies were not exhausted.
    תמנו – כמשמעו.
    או: הנו״ן תחת חסרון הכפל.
    They (never) cease. Just as its plain meaning,⁠1 or the nun is in place of the double mem.⁠2
    1. For we have not ended.
    2. I.e. From the root תמם. Cf. Rashi.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 20]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

    ומה היא הטענה חסדי והיא עצמה המענה אשר השיב הרב על סכלות האנשים ההם לומר כי בהשקפת השכל וטוב הבחינה ימצא שכל מה שנעשה בעולם הוא טוב והרע הוא בטל במיעוטו וגם הוא אינו בא כי אם לאשמת הסובל וסכלותו ושלזה מה שאמרה התורה (בראשית א׳) וירא אלהים כי טוב, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א׳) והאריך בראיות הענין הזה מן החוש והשכל כמ״ש בפרק ההוא והוא מ״ש בכאן כי האנשים החטאים ההם הנה הם מפקירים עצמם ודעתם בהמשכם אחר המשפט הלקוח משפע הרעות. אמנם שהוא משקיף ושופט בזה. מצד רובי החסדים הנמצאים מאתו ומושפעים ממנו תמיד שלא ממנו. גם רחמיו על כל מעשיו כי לא כלו שאלו ואלו הם בב״ת. ומזה הוכרח בעל דין להודות ולהזכיר כי הרעות אינם באות רק בסדר ובכוונת מכוון כדי לענוש וליסר בהם עושי הרעה.
    כי לא כלו רחמיו. כן כתיב וקרי למערבא ביו״ד בין מ״ם לוא״ו וקי״ל כותייהו וכן מצאתי במקצת ספרים כ״י ובדפוס ישן גם לא נמנה במ״ג עם מלין דחסר יו״ד באמצע תיבותא וקריא ולמדינחאי אחמו כתיב רחמיו ק׳.
    לא תמנו – פירשוהו כאילו כתוב תמו, אבל נ״ל שיש להניח התיבה כמות שהיא בגוף מדבר בעדו – חסדים הם מאת ה׳ אם לא תמנו מחמת כמה וכמה יסורים, וחסדיו אלה מתחדשים בכל יום, א״כ רבה האמונה שחייבים אנו להאמין בו; ותיבת כלו שבסוף הפסוק אינה מוכיחה נגד הנחתי זאת, ור״ל חסד הוא מאת ה׳ אם לא תמנו אנו בני ישראל כי לא כלו רחמיו עלינו; ויש לפרש ג״כ אמונתך כפירוש שד״ל האמנת דבריך שאתה מקיימם בלי ספק והבטחתנו כמה פעמים ע״י נביאך שאומת בני ישראל תתקיים לעולם.
    חסדי ה׳ וגו׳ – א״ר שמעון בן לוי, משהקב״ה מתייאש מן הצדיקים בעוה״ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו1 (מ״ר).
    1. ר״ל בעת שנראה כי באה הרעה למרום קצה עד שנראה רוח יאוש אז תבא תשועת ה׳ כהרף עין, ע׳ לעיל פ׳ ג׳ ולקמן פ׳ כ״ו.
    תקוותי היא מפני1 שֶׁחַסְדֵי יְהוָה אשר גמלנו2 כִּי לֹא תָמְנוּ – לא פסקו3 בכל דור ודור4, שלא תמנו ביד נבוכדנצר ולא כלינו ביד האומות, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב״ה מצילנו מידם, וזאת5 כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו של הקב״ה, ומשכך מובטחני שלא יכלו חסדיו ורחמיו עמנו אף בגלות זו6:
    1. לקח טוב רש״י ופלגי מים בפס׳ קודם.
    2. ר״י קרא.
    3. תרגום, רש״י, רי״ד. ויש מרבותינו שפירשו שבזכות חסדי ה׳ אנחנו לא תמנו, רש״י בפירוש השני, אלשיך, פלגי מים.
    4. לקח טוב.
    5. ר״י קרא.
    6. ר״י קרא.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקמנחת שיהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
     
    (כג) חֲדָשִׁים֙ לַבְּ⁠קָרִ֔ים רַבָּ֖⁠ה אֱמוּנָתֶֽךָ׃
    They are renewed each morning. Great is Your faithfulness.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
    נִיסִין חַדְתִּין מַרְחִישׁ בְּצַפְרַיָּא סַגִּיאָה הִיא הֵיְמנוּתָךְ.
    חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ – אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.
    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבָקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ.
    אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְאוֹמְרִין שִׁירָה חֲדָשָׁה וְהוֹלְכִין לָהֶם.
    אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵשַׁבְתִּי לְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (בראשית ל״ב:כ״ז), אָמַר לִי חֲנוֹקָה סְבַרְתְּ לַחֲנוֹקֵנִי, גַּבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל הֵן הֵן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, דְּכֻלָּם מִתְחַלְּפִין וְאִינוּן לָא מִתְחַלְפִין. אַדְרִיָּאנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ, אַתֶּם אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְאוֹמְרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה וְהוֹלְכִין לָהֶם, אָמַר לוֹ אִין. אָמַר לוֹ וּלְאָן אִינוּן אָזְלִין. אָמַר לֵיהּ מִן הָן דְּמִתְבְּרִיאוּ. אָמַר לֵיהּ מִנַּיִן מִתְבָּרְיָין. אָמַר לוֹ מִן הָדֵין נְהַר דְּנוּר. אָמַר לֵיהּ וּמָה עִיסְקֵיהּ דִּנְהַר דְּנוּר, אָמַר לֵיהּ כְּהָדֵין יַרְדְּנָא דְּלָא פָּסֵיק לָא בְּלֵילְיָא וְלָא פָּסֵיק בִּימָמָא. אָמַר לֵיהּ וְהִינִין יַרְדְּנָא מְהַלֵּךְ בִּימָמָא וּפָסֵיק בְּלֵילְיָא. אָמַר לֵיהּ נָטֵר הֲוֵינָא בְּבֵית פְּעוֹר וְהָדֵין יַרְדְּנָא כְּמָה דִּמְהַלֵּךְ בִּימָמָא כָּךְ מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא. אָמַר לֵיהּ וּמִנַּיִן אוֹתוֹ נְהַר דִּינוּר נָפֵיק, אָמַר לֵיהּ מִן זֵיעַתְהוֹן דְּחֵיוָתָא מִמַּה דִּטְעוּנִין בְּכוּרְסְיָא.
    בל הי גדד פי כל ג׳דאה, ואמאנתך כת׳ירה גדא.
    חדשים – אלא הם חדשים בכל בוקר (ומוסב על חסדי ה׳ ורחמיו).
    חדשים לבקרים – מתחדשים הם חסדיך מיום ליום.
    רבה אמונתך – גדולה היא הבטחתך ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחת לנו.
    Each morning refreshed – Your kindnesses are renewed from day to day.
    Your faithfulness is immense – Your promise is great, and it is a great thing to believe in You that You will fulfill and keep what You promised us.
    חדשים לבקרים – חדושים אתם עתיד לעשות את ישראל כענין שנאמר הנני בורא חדשה עתה תצמח (ישעיהו מ״ג:י״ט) בארץ נקבה תסובב גבר (ירמיהו ל״א:כ״א) ואמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה (ישעיהו ס״ו:כ״ב). לבקרים אתה עתיד להצמית כל רשעי ארץ רבה אמונתך לקיים דברך שאמרת אצמית לי כל רשעי ארץ (תהלים ק״א:ח׳).
    ס״א: חדשים לבקרים – מתוך שאתה מחדש בכל בקר ובקר נשמתנו יודעים אנו שרבה אמונתך לגאלינו.
    חדשים לבקרים – החסדים שהראנו בבבל שלא תמנו, לא בבבל בלבד הראנו חסדיו, אלא: חדשים לבקרים – בכל יום ויום מתחדשים החסדים, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, לולא חסדיך שמצילנו מידם.
    רבה אמונתך – אמונתך שהיא רבה, שהבטחתנו: ואףא גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (ויקרא כ״ו:מ״ד), היא שעמדה לאבותינו ולנו שלא כילונו המלכיות.
    א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2203. בכ״י לונדון 27298: ״אף״.
    They are new every morning [refers to] the kindnesses which he showed us in Babylon, that we were not annihilated. Not in Babylon alone did He show us His loving-kindnesses, but new every morning. With each day the kindnesses renew themselves, for not just one of them stood against us in order to destroy us; rather, in each generation they (all) were standing against us to destroy us were it not for your loving-kindnesses that saved us from their hand.
    great is Your faithfulness – Your faithfulness, which You promised us, is great. Yet in spite of this, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, nor will I so abhor them as to destroy them (Leviticus 26:44). It1 is what stood for our fathers, and for us, because the kingdoms were unable to destroy us.
    1. I.e. The promise.
    חדשים לבקרים – החסדים שהראנו שלא תמנו ביד האומות, בכל יום ויום מתחדשים החסדים, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, לולי חסדיך שמצילנו מידם.
    רבה אמונתך – אמונתך שהיא רבה שהבטחתנו: {ו}⁠אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו׳ (ויקרא כ״ו:מ״ד), היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא כילונו המלכיות.
    They are new every morning – the kindnesses that demonstrate that we were not annihilated by the hand of the nations. With each day the kindnesses renewed themselves, for not just one of them stood against us in order to destroy us; rather, in each generation they (all) were standing against us to destroy us, were it not for your kindnesses that saved us from their hand.
    great is your faithfulness – your faithfulness that is great because you made us secure. Yet in spite of this, while they are in the land of their enemies I will not reject them etc. (Leviticus 26:44). It is what stood for our fathers, and for us, because the kingdoms were unable to destroy us.
    חדשים – הם החסדיםא (איכה ג׳:כ״ב).
    לבקרים – בכל יום, כמו: לבקרים אצמית (תהלים ק״א:ח׳).
    רבה אמונתך – גדולה.
    או: כמשמעו.
    א. כן בכ״י מונטיפיורי 40. בכ״י פרמא 2876: ״החסידים״.
    They are new. They are the kindnesses.
    To the mornings (לבקרים). With each day, like Morning by morning (לבקרים) I will destroy (Psalms 101:8).
    Great (רבה) is Thy faithfulness – Great, or like its plain meaning.⁠1
    1. I.e. Abundant.
    יתכן חדשים על רחמיו, כי רבה אמונתך – גדולה, כמו על כל רב ביתו (אסתר א׳:ח׳), או בלשון רבים.
    Perhaps they are new on account of his mercies, for abundant (רבה) is your faithfulness – great, like for every officer (רב)⁠1 of his house (Esther 1:8); or, an expression of much/ many (רבים).
    1. That is רב, one with importance/authority.
    חדשים – חסדים חדשים.
    וטעם: לבקרים – בכל בוקר.
    ולזה היסב הדבור כנגד זה אל הלב לזרזו ולהזהירו ואמר חדשים. ר״ל לכן לבי יאות לך כי אתה תעביר מעליך בגדי המחשבות המשובשות והלבש אותך מחלצות חדשים ונקיים בבקר בבקר להרבות ולקיים אמונתך באל ית׳ ואל תסור מאחריו. וסוף הוא שתקבל ממנו רב הטובה והחסד שאתה מבקש.
    חדשים לבקרים וגו׳ – אמר ליה שמואל לחייא בר רב, תא ואימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוי אמר אבוך, כל יום ויום נבראין מלאכי השרת מנהר דינור1 ואמרי שירה ובטלי, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך2 (חגיגה י״ד.).
    חדשים לבקרים וגו׳ – א״ר אלכסנדרי, מהו חדשים לבקרים רבה אמונתך, על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר3 אנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים, ור׳ שמעון בר אבא אמר, על שאתה מחדשנו בבקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלנו4 (מ״ר).
    1. נהר של אש [והמלה דינור חלוקה לשתים די נור, היינו של אש] והוא נהר היוצא מתחת כסה״כ בעת שיושב הקב״ה למשפט והובא שם זה בדניאל ז׳ י׳.
    2. היינו בבקר של כל יום דרכן לומר שירה כמש״כ ברן יחד כוכבי בקר, ובזה רבתה האמונה בה׳ בחידוש הבריאה על ידו, ונסמך על מ״ש במ״ר כאן בכל יום ויום בורא הקב״ה כת של מלאכים חדשים ואומרים שירה חדשה והולכים להם, כלומר שהולכים וכלים, ויהיה המשך ענין הפסוק בזה, חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, ואע״פ שהמלאכים חדשים בכל יום ושל אתמול הולכים להם אפ״ה אנו קיימים, כי חסדי ה׳ ורחמיו לא תמו ולא כלו מאתנו.
    3. ע״פ החזרת הנשמות משינה בלילה כמ״ש המחזיר נשמות לפגרים עתים.
    4. ר״ל כי גם בגלות אתה מראה לנו קרן אורה אחר תקופה של אפילה, כנודע מחליפות התקופות במצב ישראל, ומזה אני מוכיחה לבטח רוב האמונה בך, והלשון בבקרן של מלכיות הכונה בבקרן של גליות, כלומר בבקר של כל תקופה.
    מתחדשים הם חסדיך1 חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים – מיום ליום2, שלולי חסדיך היו אויבינו מכלים אותנו3, רַבָּה – גדולה היא4 אֱמוּנָתֶךָ – הבטחתך לא למאוס בנו בגלותנו5, ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחת לנו6, והבטחתך זו היא שעמדה לאבותינו ולנו שלא כִּלּוּנוּ המלכיות7:
    1. רש״י.
    2. רש״י. ובמדרש, א״ר אלכסנדרי, מהו חדשים לבקרים רבה אמונתך, על שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים, ור׳ שמעון בר אבא אמר, על שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלנו, מדרש רבה. וראה עוד במדרש שם מה שהשיב רבי יהושע בן חנניה לאדריאנוס קיסר על זה.
    3. ר״י קרא.
    4. רש״י, אבן עזרא.
    5. שנאמר (ויקרא כו, מד) ״וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם...⁠״, ר״י קרא.
    6. רש״י.
    7. ר״י קרא.
    תרגום כתוביםאיכה רבהרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםאבן עזרא – פירוש הטעמיםר״י אבן כספיעקדת יצחקתורה תמימהמקראות שלובותהכל

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144