Bereshit 20 – בראשית כ‏ – Mikraot Gedolot

[י] ¹ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא גו׳, על כרחה שלא בטובתה. (בראשית רבה נב)

[יא] ²אחותי היא, עליו הכתוב אומר בטח בה לב בעלה (משלי ל״א:י׳). (מדרה״ג)

[יב] ³וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה, שכן אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם הייתה השכינה בתחתונים כו׳ באו פלשתים וחטאו וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה ונסתלקה לשביעי, בא אברהם וסיגל מעשים טובים וירדה השכינה מן הרקיע השביעי לששי. (פס״ר פ״ה יח:)

1. י״ג בב״ר על שרה ודורש אל שרה כמו על שרה וכן הוא בתרגום אונקלוס ותיב״ע ורש״י ואע״ז ורד״ק, ורבינו סעדיה גאון באמונות ודעות מאמר ד. כ׳ דמה שאמר אברהם אחותי היא ר״ל קרובתי כאשר מצאנו לוט שנקרא אח מדרך הלשון והם ספרו שהיא אחותו, ועי׳ לעיל פי״ב מאמר קמח. בבאור, ובס׳ חסידים מכת״י סי׳ אלף מו. וברש״י לקמן פ׳ יב. דאמר אחותו משום דבני בנים כבנים, ובת אחותו כאחותו, והרב״ח כ׳ משם רבינו חננאל כי עכשיו שבא בגרר גרשה לפי שהיה ירא שמא יהרגוהו ואעפ״כ לא הניחו השי״ת שיפרד ממנה כו׳ וגירושין הללו היו מפני הפחד ע״כ, ובס׳ חמדת הימים התימני הקשה ע״ז והלא אברהם היה כהן דאסור בגרושה והאיך החזירה, ולפ״מ דמבואר ברב״ח שם בשם הר״ח וזה הוא שאמר השי״ת והיא בעלת בעל שלא גרשה רק מפני הפחד כי אנוס הוא ונמצא שאין הגירושין גירושין גמורין, וזהו שאמר אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג כלומר הגוי שאין לו דין זה אלא אפי׳ אנוס גרושיו גרושין, ומבואר מדבריו דלא הי׳ ע״ז דין גרושין כלל, ועי׳ רמב״ם פ״ט מהל׳ מלכים ה״ח ובנו״כ, ומ״ש לעיל בתורה שלמה פי״ב מאמר קמה. בבאור באריכות לפרש דבדבור זה שאמר על אשתו אחותו היא, הוי דין גירושין גבי ב״נ עיי״ש, ולקמן מאמר עד. בבאור מ״ש מדברי השכל טוב. על כרחה, עי׳ לעיל בתורה שלמה פי״ב מאמר קנה, קנו, קנו. ובבאור, וכאן בב״ר יש מפרשים דקאי על רישא דקרא ויאמר אברהם כו׳, דלא נטל רשות ממנה אלא על כרחה שלא בטובתה אמר אחותי היא, עי׳ בפרש״י ובלקח טוב שהרי בראשונה אמר לה אמרי נא אחותי את והיא לא רצתה לומר, לכך כתיב ויאמר אברהם, ולפי גירסת הילק״ש ועוד כת״י מובא במנח״י דרשו כן סוף הפסוק וישלח אבימלך וגו׳ ויקח את שרה על כרחה, שלא בטובתה.

2. עי׳ מדרש משלי פל״א, ומענין זה באריכות בזח״א קיא: ולעיל פי״ב מאמר קסב. ובלק״ט ושכ״ט כאן ויקח את שרה, בתומו לקחה בחזקת פנויה.

3. עי׳ לעיל בתורה שלמה פ״ו מאמר סה.

וַאֲמַר אַבְרָהָם עַל שָׂרָה אִתְּתֵיהּ אֲחָת הִיא וּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּגְרָר וּדְבַר יָת שָׂרָה.

Avraham said regarding Sarah, his wife, “She is my sister.” Avimelech, king of Gerar sent [messengers] and took Sarah.

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה

וַאֲמַר אַבְרָהָם עַל שָׂרָה (ח״נ: לְשָׂרָה) אִיתְּתֵיהּ אֲחַת (ח״נ: אֲחָתִי) הִיא וּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּגְרָר וּדְבַר יָת שָׂרָה

א. תרגם ״ויאמר אברהם אל שרה״ – ״עַל שָׂרָה״ על פי העניין, וגרסת ״לְשָׂרָה״ משובשת. וכן להלן ״אמרי לי אחי הוא״ (פסוק יג) ״אֵימַרִי עֲלַי אֲחִי הוּא״, כהערות המסורה.⁠¹

אֲחֹתִי – אֲחַת, לכבוד אברהם

ב. לכאורה מתבקש לתרגם ״אֲחֹתִי הִוא״ – ״אֲחָתִי הִיא״ כבמקצת נוסחים. ואולם ברוב הנוסחים מתורגם ״אֲחַת הִיא״ (אחות היא). ויש להעדיף גרסה זו: לכבוד אברהם מטשטש אונקלוס את אמירת אי-האמת שבפי אברהם ובמקום אֲחוֹתִי הִיא תרגם כאילו אמר אָחוֹת הִיא, כמו שנתבאר בפסוק ״אמרי נא אֲחֹתִי את״ (בראשית יב יג) אֵימַרִי כְעַן דַּאֲחָת אַתְּ״. מטעם זה גם בדברי אבימלך ״הלא הוא אמר לי אֲחֹתִי הִוא״ (פסוק ה) תרגם ״הֲלָא הוּא אֲמַר לִי אֲחָת הִיא״. רק לאחר שאברהם פירש את טעם יראתו ״כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי״ (יא) שוב אין גנאי בהעלמת האמת, ולכן תרגם שם ללא שינוי: ״וגם אָמְנָה אֲחֹתִי בת אבי הִוא אך לא בת אמי״ (יב) ״וּבְרַם בְּקוּשְׁטָא אֲחָתִי בַּת אַבָּא הִיא בְּרַם לָא בַת אִימָּא״.⁠²

וּדְבַר – לכבוד שרה

ג. אף על פי שאבימלך בקש לשאת את שרה לאשה, אונקלוס שינה לתרגם ״ויקח את שרה״ – ״וּדְבַר יָת שָׂרָה״ [ולא: וּנְסֵיב, כתרגומו הקבוע בליקוחי אשה]. וכן בפסוק הבא: ״הנך מת על האשה אשר לקחת״ – ״דִּדְבַרְתָּא״ [ולא: דִי נְסֵיבְתָא, כמקצת נוסחים]. השינוי הוא לכבוד שרה כמבואר לעיל בפסוק ״וַתֻּקַּח האשה בֵּית פרעה״ (בראשית יב טו) ״וְאִידְּבַרַת אִיתְּתָא״.

1. קליין, מסורה, עמ׳ 55: אֶל דמתרגמינן עַל ג׳ באוריתא: ״אל שרה אשתו״, ״נכמרו [רחמיו אל אחיו]״ (בראשית מג ל), ״ויצעק העם [אל משה]״ (במדבר יא ב). שם, עמ׳ 56: לִי ד״התעו״ – עֲלַי מִתרגם. א׳ באוריתא.

2. ואולם ״אוהב גר״ לפסוקנו סבר כי צורת ״דַּאֲחָת״ דומה לצורות ״אבא״, ״אמא״ שאין להם כינוי קניין בארמית. ומה יענה לצורת ״אחי״ הבאה בנטייה כמו ״גם הִוא אמרה אחי הוּא״ (ה) ״אַף הִיא אֲמַרַת אֲחִי הוּא״, וכן ״ותקרא את אם הילד״ (שמות ב ח) ״אִמֵּיהּ דְּרָבְיָא״ ולא ״אמא״? לכן מסתבר שגם ״אחותי״ יתורגם ״אֲחָתִי״.

ואמר אברהם על עסק שרה אתתיה אחתי⁠((ה))⁠^א היא ושלח אבימלך מלכא דגרר ודבר ית^ב שרה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אחתי⁠((ה))״) גם נוסח חילופי: ״{אח}⁠תיה״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דגרר ודבר ית״) גם נוסח חילופי: ״דערר ונסב ית״.

ואמר אברהם על שרה אינתתיה אחתי היא ושדר אבימלך מלכא דגרר ודבר ית שרה.

And Abraham said concerning Sarah his wife, She is my sister. And Abimelek, king of Gerar, sent and took Sarah.

מלכא דערד.

King of Arad.

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִיא – עַל כָּרְחָהּ שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָהּ.

רמז פח

וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה – אֶפְשָׁר שֶׁהָלְכָה מִדַּעֲתָהּ, אֶלָּא לְקָחָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָהּ.

ולמא קאל אברהים ען סארה זוג֗תה הי אכ֗תי בעת֗ אבימלך מלך כ֗לוץ פאכ֗ד֗הא.

וכאשר אמר אברהם על שרה אשתו היא אחותי, שלח אבימלך מלך גרר ולקח אותה.

וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה – עכשיו כשבא בגרר גרשה לפי שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא אשתו ואף על פי כן הניחן השם ית׳ שיפרד ממנה ולא הניח את הצדקת אצל הרשע כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וגירושין הללו היו מפני הפחד וזהו שאמר השם יתברך (ג) והיא בעולת בעל שלא גרשה רק מפני הפחד כי אנוס הוא ונמצא שאין הגירושין גירושין גמורין. וזהו שאמר אבימלך (ד) הגוי גם צדיק תהרוג כלומר הגוי שאין שלו זה הדין אלא אפילו אנוס גירושיו גרושין. ועוד שהוא צדיק שלא קרב אליה תהרוג. ולא עוד אלא (ה) הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה פעם אחר פעם אחי הוא.

בתם לבבי לקחתיה.

ובנקיון כפי שעדיין לא קרבתי אליה.

ויאמר אברהם – כאן לא נטל רשות אלא על כרחה ושלא בטובתה, לפי שכבר לוקחה לבית פרעה על ידי כן.

אל שרה – על שרה, כיוצא בו: אל הלקח, ואל מת חמיה^א (שמואל א ד׳:י״ט-כ״א).⁠^ב

א. כך הנוסח גם ברש״י בראשית כ׳:ב׳ וגם ברש״י בראשית ל״ז:ל״ה בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ליידן 1, וכן ברש״י שמואל א ד׳:כ״א, וכן במספר כ״י של המקרא. נוסח זה הוא צירוף של לשון שני פסוקים בנוסח המקרא שלנו: ״אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה״ ו״אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואישה״. בכ״י לונדון 26917 בראשית ל״ז:ל״ה, דפוס רומא בראשית ל״ז:ל״ה, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״ואל חמיה״.

ב. כך בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, פירנצה III.3, פריס 155 נוסף כאן: ״שניהם בלשון על״.

ויאמר אברהם AND AVRAHAM SAID – This time he did not ask her consent but forcibly and against her inclination he stated that she was his sister, because she had already been taken once to Pharaoh's house on account of this (Bereshit Rabbah 52:4).

אל שרה אשתו OF SARAH HIS WIFE – means in reference to (אֶל in sense of עַל) just as "in reference to (אל) the ark of God being taken, and in reference to (אל) her father-in-law" (Shemuel I 4:21), where the word אל, in both cases, has the same meaning as על.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא – ¹על כרחה שלא בטובתה. שהרי בראשונה אמר לה אמרי נא אחותי את. והיא לא רצתה לומר. לכך כתוב ויאמר אברהם.

וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה – בתומו לקחה בחזקה פנויה.

1. על כרחה. ב״ר פנ״א. ילקוט רמז פ״ח.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא – בעל כורחה, שהרי בראשונה אמר לה אמרי נא אחותי את, וכן עשתה, ולפי שנלקחה במצרים לא רצתה עכשיו לומר כן, והוא הי׳ על כרחך אומר כך והיא שתקה:

וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה – בתומו בחזקת פנויה:

אל שרה אשתו – על, וכן: אל הנער הזה התפללתי (שמואל א א׳:כ״ז).

OF SARAH HIS WIFE. The word el in el Sarah (of Sarah) should be rendered al (of, concerning).⁠¹ El in For (el) this child I prayed (I Sam. 1:27) is similar.⁠²

1. El is usually rendered to. Thus our phrase would ordinarily be translated: And Abraham said to Sarah she is my sister. However, this makes no sense. Therefore Ibn Ezra points out that al also has the meaning of, concerning.

2. If we translated el to mean to, this verse would read: to this child I prayed. This would be an impossible rendering.

אל שרה אשתו – כמו: על שרה. כמו: ואמרו אל יושב^א הארץ הזאת^ב (במדבר י״ד:י״ד) – שהוא כמו: על יושבי הארץ.

א. בכ״י מינכן 52: יושבי.

ב. בכ״י מינכן 52: ההיא.

אל שרה אשתו – TO SARAH HIS WIFE – Like: about Sarah. Similar to “and they will tell to the inhabitants of this land” (Bemidbar 14:14) – which is like: 'about the inhabitants of the land'.

ויאמר אל שרה אשתו – בעבור שרה אשתו, אמר לשואלים אותו עליה אחותי היא. וכן לאבימלך ששאלהו עליה, כמו שאמר הלא הוא אמר לי (בראשית כ׳:ה׳).

או יהיה אל במקום על, כמו: ויך את הפלשתי אל מצחו (שמואל א י״ז:מ״ט), אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳) והדומים להם. ואמר זה בְבאו לגרר כי מן הדומה כי שמע שהיו אנשי המקום רעים, וכן אמר: רק אין יראת אלהים במקום הזה (בראשית כ׳:י״א) וכן אמר יצחק בבאו לגרר ולא אמר כן במקומות אחרים. הנה כי היו מוחזקים אנשי גרר ברע.

והענין להפקיר הנביא אשתו ולא יעמד בנסיון הריגת עצמו פרשנו למעלה בדבר שרה עם פרעה.

ומן התימה היאך היתה שרה כל כך יפה עדין עד שהיו חומדים אותה לרוב יפיה והיא בת תשעים, ונאמר כי שבה לעדנתה ולדרך נשים כדי שתתעבר, כי אחר המעשה הזה אמר וי״י פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳).

וישלח – שלח עבדיו אחר ששמע יפיה שיביאוה לו ולקח אותה להיות לו לאשה.

ויאמר...אל שרה אשתו, concerning his wife Sarah he told anyone inquiring about her אחותי היא, he told the same to Avimelech who inquired, as we know from verse 5 when the latter referred to Avraham having told him that Sarah was his sister. We find a similar meaning of the word אל in Samuel I 17,49 when the line ויך את הפלשתי אל מצחו, means: “it struck the Philistine on his forehead,” or the line אל ההרים לא אכל in Ezekiel 18,6 where the word אל does not mean “to” but the line means: “if he has not eaten on the mountains.” Avraham said this as soon as he arrived in Gerar, as he had heard that the people of that town were wicked people, as he mentioned to Avimelech in verse 11 where he told him that there was no fear of God in that town. A generation later Yitzchok had a similar experience in Gerar. Neither Avraham nor Yitzchok are on record as having made similar comments about the local populations of other towns they visited. As to why Avraham risked going to a town full of wicked people and endangered both himself and his wife, this is something we discussed in 12,12. What is more surprising is the fact that Sarah, so many years after her experience in Egypt, was still so physically attractive that she inspired physical passions among the people who saw her. Clearly, her good looks must have been the result of her regaining her youthful vigour when she became pregnant at the time the angels visited Avraham, and she herself remarked on that phenomenon. The time frame in which the events reported in this chapter occurred must have been immediately after the beginning of her pregnancy, mentioned in 21,1 in the past tense, i.e. וה' פקד את שרה, “and the Lord had benevolently remembered Sarah (allowing her to become pregnant).

וישלח, after Avimelech heard about Sarah’s beauty, he sent to have her brought to his palace.

ויאמר אברהם אל אשתו – בפניה אמר אחותי היא, והיא שותקת.

ויאמר אברהם אל אשתו, "Avraham said to his wife:" when speaking in her presence he said that she was his sister, while she kept quiet. [the word is considered here as the same as "על,⁠" about; Ed.]

[ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא – לא היה זה כמו במצרים, כי שם בבואם מצרימה ויראו המצרים את האשה (בראשית י״ב:י״ד), ויהללו אותה אל (בראשית י״ב:ט״ו) השרים ואל המלך כי אנשי זמה הם. אבל המלך הזה תם וישר, גם אנשיו טובים, רק אברהם חשד אותם, והיה אומר לכל: אחותי היא.]⁠^א

וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה – הנה זה פלא שהיתה שרה אחרי בלותה יפה עד מאד יקחוה המלכים, כי בהלקחה אל פרעה אם היתה בת ששים וחמש איפשר שהיה עליה תארה, אבל אחרי בלותה וחדל ממנה ארח, פלא הוא. ואולי חזרה לנערותה כאשר בשרה המלאך, מיד כדברי רבותינו (בבלי ב״מ פ״ז.).

א. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

AND ABRAHAM SAID OF SARAH HIS WIFE, SHE IS MY SISTER. This was not like what happened in Egypt. There, when they entered the land, it is said that the Egyptians saw that the woman was beautiful, and they praised her to the lords and to Pharaoh,⁠¹ as they were an immoral people but this king was perfect and upright, and his people were likewise good. However Abraham suspected them, and he told everyone that she was his sister.

AND ABIMELECH, KING OF GERAR, SENT AND TOOK SARAH. It is wondrous that Sarah, after being worn with age, was extremely beautiful, fit to be taken by kings. When she was taken to Pharaoh, though she was sixty-five² years old, it is possible that she still had her beautiful appearance, but after being worn with age and the manner of women had ceased with her, that is a wonder! Perhaps her youthfulness returned to her when the angel brought her the tidings, as our Rabbis have said.⁠³

1. Above, 12:14-15.

2. According to the Seder Olam, the famine occurred in Egypt in the year in which Abraham left Haran, and that is when Abraham went there (Chapter 1). Now Scripture states that when he left Haran, Abraham was seventy-five years old (12:4); Sarah who was ten years younger (17:17) was thus sixty-five.

3. Baba Metzia 87a: "Her skin became smooth, and the wrinkles straightened, and beauty returned to its form.⁠"

וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה אחר שנלקחה שרה במצרים אצל פרעה ונעשה לו נס גדול שהוצרך לו להחזירה לו בעל כרחו ע״י נגעים גדולים, מה היה חוזר עתה בגרר ואומר לכל אחותי היא, וכי היה סומך על הנס בכל פעם ופעם, ושמא אין עושין לו נס.

וכתב רבינו חננאל ז״ל כי עכשיו כשבא בגרר גרשה, לפי שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא אשתו, ואעפ״כ לא הניחו ה׳ ית׳ שיפרד ממנה ולא הניח את הצדיקת אצל הרשע, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, וגרושין הללו היה מפני הפחד, וזה שאמר הש״י והיא בעולת בעל, שלא גרשה רק מפני הפחד כי אנוס הוא, ונמצא שאין הגרושין גרושין גמורין, וזהו שאמר אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג. כלומר הגוי שאין לו זה הדין אלא אפי׳ אנוס גרושיו גרושין, ועוד שהוא צדיק שלא קרב אליה תהרוג, ולא עוד אלא שהוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה פעם אחר פעם אחי הוא, בתם לבבי לקחתיה ובנקין כפי שעדיין לא קרבתי אליה.

וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה, "Avimelech the King of Geror sent (servants) and he abducted Sarah.⁠" Seeing that Sarah had once before been abducted by Pharaoh in Egypt and God had performed great miracles punishing Pharaoh by means of afflictions so that he had returned her to Avraham, why did Avraham repeat the same mistake in Gerar which he had committed once before and which had resulted in Sarah's almost being raped? Why did he again describe Sarah as his sister? Was he really entitled to assume that God would once again perform a miracle for him to extricate him from a situation which he had brought about by his own machinations?

Rabbeinu Chananel wrote that this time Avraham divorced Sarah when he came to Geror because he was afraid that the local people might kill him if he were to admit that Sarah was his wife. Nonetheless, God did not allow her to be separated from Avraham. Neither did He allow the righteous woman Sarah to remain with the wicked Avimelech as it is not God's way to "allow the scepter of the wicked to rest upon the land allotted to the righteous" (Psalms, 125,3). The divorce was considered invalid as it had been prompted only by Avraham fearing for his life. This is what the Torah meant when God described Sarah as בעולת בעל, a married woman,⁠" in the dream in which He appeared to Avimelech. He made it plain to Avimelech that the technical status of Sarah as a divorced woman was caused only by circumstances over which Avraham had not had any control at the time.
When Avimelech challenged God by saying: "will You kill people although they are innocent?⁠" He referred to the status of Sarah as a divorced woman, claiming that he could not have known that her divorce was legally invalid. By using the expression הגוי, he implied that amongst the Gentiles there is no distinction between divorces which result from the free will of the husband and others which were the result of duress. Furthermore, he claimed that he was totally righteous not having violated her. So why would God threaten to kill him? Another factor in his favour was that her brother Avraham had personally told him that Sarah was his sister, something which Sarah herself had confirmed time after time so that he could claim he had taken her not only in innocence but that even his hands were clean seeing he had not forced his attentions upon her!

וישלח אבימלך וכו׳ – כבר פרשתי לעיל בפרשת לך לך למה לא נענש אבימלך כל כך שנענש פרעה.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא – לא היה זה כמו במצרים כי שם בבואם למצרים לאחר שראו אותה הללוה לשרים ולמלך כי יפה היא מאד כי כולם היו אנשי זמה וכאן אבימלך וכל אנשי ביתו היו אנשי אמת וטובים אלא שאברהם חשד בהם ואמר לכל אחותי היא.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא, "Avraham said concerning his wife Sarah that she was his sister.⁠" This was not like in Egypt. In Egypt he had not misrepresented his relationship until after the Egyptians had praised Sarah's beauty to Pharaoh, and he had been aware that the Egyptians did not respect marital relations when it conflicted with their lust. Here in the land of the Philistines, Avimelech and his servants were civilized, and observed the Noachide laws, as a rule. Still, Avraham was suspicious, and that is why he himself told everyone that Sarah was his sister.

וכאשר שאלו לו שָׁם על אשתו מה היא לו, אמר אברהם שהיא אחותו, שלא יהרגוהו, ומפני זה לקח אבימלך מלך גרר את שרה.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וישלח אבימלך וכו׳ – זאת היתה לה להודיע כי אחרי בלותה היתה לה עדנה ואם שמא חטאה בדבר תקבל צערה.

[ח] ואולם לא מיחה הש״י ביד אבימלך שלא לדבר אותם מטוב ועד רע לפי שרצה שתתפרסם על ידי כן מעלתם בארץ ההיא ביום בואם שם ויתגדל שמם ביניהם ויודע לכל כי הוא ואשתו וכל אשר לו מחנה אלהים הם כמו שהיה ענינו עמהם ברדתם למצרים. אמנם נזקק הש״י לבא לאבימלך מה שלא הוזקק אל פרעה לשתי סבות:

הא׳, שאבימלך היה יותר הגון מפרעה כמו שנראה מדבריו.

והשנית, שאברהם היה עכשיו במעלה יתרה מהנבואה ממה שהיה אז בבואו למצרים כמו שכתבנו שם ועכשיו היה מכיר בחסד ההוא אשר הוא ית׳ עושה עמו כי נביא הוא וידע את כל המעשה אבל בעת ההיא עדין לא הגיע למדרגה שידענו ולזה די לו במה שימנע הנזק על ידי הנגעים וממאמריו ית׳ נלמוד שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וידע את כל המעשה. אבל בעת ההיא ויתפלל בעדך וחיה כבר אמרנו שמתחלה לא נמצא לו שום תפלה כלל כי זה חודש לו מברית בין הבתרים ואילך.

כאן לא נטל רשות. לומר לה אמרי נא אחותי את:

לפי שכבר לוקחה לבית פרעה ע״י כן. פי׳ בחזקת אחותו ושוב לא יתכן לומר שהיא אשתו:

על שרה אשתו. כי לא אמר זה לאשתו דאם כן אחותי את מיבעי ליה רק פירושו שאמר לאחרים בעבור שרה אשתו אחותי היא ומפני שמלת אל אינה משמשת במקום בעבור הוצרך להביא חברים שהיא משמשת במקום על בפסוק אל הלקח הארון ובפסוק אל מות ששניהם בלשון על ומלת על משמשת במקום בעבור:

והנה אמר אברהם על שרה אשתו שהית׳ אחותו כי ירא פן יהרגוהו עליה כמ״ש כשהלך למצרים. ולפי שלא היה מכיר תכונת אנשי הארץ התחכם לומר כן. אבל אבימלך שהיה מולך בארץ ההיא צוה לקחת אותה ואין ספק שבהיותה בת צ׳ שנה כפי הטבע לא יתאוו אותה אנשים. אבל הש״י כשגזר בלידתה שינה גופה באופן שחדשה נעורים עד שכל רואיה יחשבוה לבחורה ביפיה ונערותה וכמו שכתב הרמב״ן. וכבר סבב הסבה הראשונה ית׳ שיקרה זה לשרה עם אבימלך להודיעה שלא יפלא מה׳ דבר כמ״ש המלאך על זה כי הנה בראותה שראוה שרים חשקוה מלכים כאלו היא נערה יפה לא זקנה כאשר היא אמרה תכיר שהיה זה נפלאות תמים דעים והר״ן כתב שלקח אבימלך את שרה לא מפני יפיה אלא מפני שהיתה אחות אברהם להתחתן בו מפני מעלתו. וגם נכון הוא. והותרה בזה השאלה הב׳.

לפי שכבר לוקחה לבית פרעה וכו׳. פירוש ובודאי לא תעשה מעצמה ברצונה אחר שראתה שנלקחה לבית פרעה, ולפיכך על כרחך שלא בטובתה אמר ״אחותי היא״. ודברי הרב המזרחי אין הבנה להם בכאן:

על שרה אשתו. דלא יתכן לומר שאמר כך אל שרה אשתו, דאם לא כן הוי למכתב ׳אחותי את׳, אלא רוצה לומר ׳על שרה אשתו׳:

אבימלך: חדא מלה כתי׳, וכל אוריית׳ דכותי׳, ¹הרמ״ה ז״ל. [אבימלך].

גּרר: הגימ״ל דגושה. [גְּרָר].

1. הרמ״ה: אבימלך.

ויאמר אברהם אל שרה – כאן לא צוה לה שתקדים לומר היא, כמעשהו ברדתו למצרים, כי שם מקום הכיעור והיא פלא ביניהם ביופיה, מה שאין כן בגרר, ולזה תמצא שאמר לו אבימלך מה ראית כי עשית את הדבר הזה מה שלא שאלו בסדר זה פרעה, כי מקומו של אבימלך לא היו כעורים ויש ביניהם יופי ולא תתפלא שרה ביופיה כל כך, ולזה תמצא שהסכים עליו שיגור במגורתו מה שאין כן פרעה.

ויאמר אבוהם אל שרה. Abraham said about Sarah, etc. This time Abraham did not ask Sarah to be the first to announce that she was Abraham's sister as he had done when they travelled to Egypt. Then he had been motivated by the ugliness of the Egyptians and the contrast with Sarah's white skin which aroused the lust of the Egyptians. The people in Geror did not look different from Abraham and Sarah. Also, their general sexual mores were superior to that of the Egyptians. Avimelech himself felt justified in challenging Abraham's deception if it were based on such suspicions. Pharaoh had not dared to ask such a question. This is also the reason that Avimelech agreed that Abraham reside in his country, something the King of Egypt could not afford to do.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא – [כאילו כתוב] ״על שרה אשתו״, כאשר שאלו אותו אנשי גרר מי היא. כי תמהו על יפיה ועל טוב טעמה, התירא אברהם מחמס אם יאמר אשתי היא, ועשה התחבולה שהיה רגיל בה לומר שהיא אחותו, כמו שעשה כבואו למצרים. וְיֵרָאֶה שקרה להם שם מה שקרה להם במצרים, שנודע הדבר למלך ולשרים, ונשאל גם מאת המלך, ואמר גם לו שהיא אחותו. כי אבימלך אמר אל ה׳ ״הלא הוא אמר לי אחותי היא״.⁠¹ אבל הכתוב יקצר בספורים כאלה. ורמב״ן ז״ל כתב ״לא היה זה כמו במצרים,⁠² כי שם בבואם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה היא ויהללו אותה אל השרים ואל המלך, כי אנשי זמה הם. אבל המלך הזה³ תם וישר גם אנשיו טובים, רק אברהם חשד אותם, והיה אומר לכל ׳אחותי היא׳⁠ ⁠⁠״. [עכ״ל]. ולדעתי כזה כן זה, ובשני המקומות ראו כי יפה היא ויהללו אותה השרים אל המלך, ואין רע בזה אם חשבו שהיא פנויה, אלא שהכתוב קצר כאן, וסמך על המפורש למעלה.

וישלח אבימלך מלך גרר – גם פה נעשה לו נס שלא מלאם לבם לגשת אליה, רק הללו אותה אל המלך, ושלח המלך וקרא לאברהם ושאל לו על אודות האשה. ואז אמר גם למלך שהיא אחותו, ולקח אותם לו לאשה. וכתב רמב״ן ז״ל ״הנה זה פלא שהיתה שרה אחרי בלותה יפה עד מאד, יקחוה המלכים. כי בהלקחה אל פרעה היתה בת ששים וחמש,⁠⁴ אפשר שהיה עליה תארה. אבל אחרי בלותה וחדל ממנה הארח, פלא הוא. ואולי חזרה לנערותיה כאשר בִּשֵׂר לה המלאך כדברי רבותינו״. [עכ״ל]. ואין בזה ספק, כי היא אמרה ״אחרי בלותי היתה לי עדנה״, וכמו שפירשנו שם. ואברהם עשה את אשר ביכלתו לעשות להנצל מן המות, כי אמר ״והרגוני על דבר אשתי״,⁠⁵ ונשען על ה׳ שיציל את אשתו מעברה, וכמו שפרשנו בפרשת לך לך.

1. בראשית כ, ה.

2. שם יב, יד-טו.

3. אבימלך.

4. לפי מדרש סדר עולם, פרק א..

5. בראשית כ, יא.

אל שרה – על שרה, ורבים ככה:

אחתי הוא – לא היה זה כמו במצרים כי שם נאמר ויראו המצרים את האשה כי יפה היא ויהללו אותה אל השרים ואל המלך כי אנשי זמה הם, אבל המלך הזה תם וישר גם אנשיו טובים, רק אברהם בעבור שלא ידע מה טיבם, אמר אחותי היא כמנהגו תמיד, וכמו שהתנצל לבסוף עם אבימלך:

וישלח אבימלך – אעפ״י שהיתה בת צ׳ שנה, חזרה לנערותיה אחרי בשורת המלאך, אבל בלקיחתה לא נזכר דבר מיופיה כמו שזכר בלקיחת פרעה, לפי שאבימלך לא לקחה רק בעבור ששמע שהיא אחות אברהם להתחתן בו מפני מעלתו:

אל שרה אשתו – כמו על שרה אשתו (רש״י) ויתכן שלא אמר לשון על, כי בזה היה משמעותיה דשלא בפניה אמר כן, לכן אמר אל, שמשמעותה בפניה, כמ״ש בויאמר לוט אליהם (לעיל י״ט י״ח), וכיון שאמר כן לאחרים בפניה, גם היא נתרצה לומר כן כמאמר אבימלך גם היא אמרה אחי הוא.

אל שרה – אל כמו על וכמוהו רבים, כגון אל שאול ואל בית הדמים (שמואל ב כ״א:א׳).

of Sarah (el Sarah, lit. “to Sarah”). The word el is equivalent to al (“about,” “concerning”). There are many examples of this usage; e.g. “The Lord said, ‘It [the famine] is for [el] Saul, and for [ve-el] his bloody house’” (2 Sam. 21:1).

ויאמר אברהם אל שרה אשתו וגו׳ – מכיון שאנו רואים כאן שאברהם – למרות מה שכבר עבר עליו – מחליט לאחוז שוב באותן דרכים (וכן גם בנו יצחק אחריו), חייבים אנו לומר שהנוהג המקובל בימים ההם הכריח אותו לנקוט צעד זה. הערנו כבר (בפירוש לעיל יב, י–יג) שנשים שאינן נשואות היו הרבה יותר מוגנות מלהחטף בידי פשוטי העם, מאשר נשים נשואות. רק מלכים ושרים עלולים היו לתת עיניהם באשה נכרית שאין לה בעל. אכן גם כאן היה זה מלך שהעיז לחטוף את שרה; ושאף לאחר מכן לא היו לו שום נקיפות מצפון על מה שעשה.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו – יודיע כי שרה אחרי בלותה היתה לה עדנה עד שירא לאמר אשתי הגם שהיתה בת תשעים, ושאבימלך לקח אותה, כי היה מחוקי המלכים אז שיכול לקחת נשים פנויות בחזקה כמ״ש את בנותיכם יקח.

AVRAHAM SAID REGARDING HIS WIFE. The narrative discloses that notwithstanding her age, she still had delight — so much so that he was afraid to say that she was his wife, despite her ninety years. And also, Avimelekh took — it being of the laws of kings that a king can take by force any unmarried woman, as it is written¹, And your daughters he will take.

1. 1Sam. 8:13.

{אל שרה אשתו: ׳על׳ מיבעי¹. אלא פירושו שהקדימה² לומר לכל שהיא אחותו³, שחשה שלא יהרגוהו, והוא נמשך אחרי דעתה.}

אחתי היא: כבר ביארנו לעיל (יב,יא) דבכל מקום שהלך ולא היה על פי ה׳ ורוח הקודש, היה ירא שלא תהיה שם ההבטחה ״ומקללך אאר״, מש״ה ירא על אשתו. ובחברון היה בקרבת ענר אשכול וממרא שומרי ראשו, על כן לא ירא.

1. וברש״י כתב שהמשמעות היא ״על״, ומביא דוגמאות נוספות. אך בהחלט קשה כאן שאלת ה׳מדוע׳, מדוע א״כ כתבה התורה ״אל״, ועמד על כך ׳הכתב והקבלה׳.

2. לא כדעת רש״י בפסוקנו.

3. לא ברור היאך ״אל״ רומז לכך.

אחתי היא – שרה גם בת תשעים שגם יפה היתה וראויה למצוא חן, ולא לכבד את אברהם בהתחתנותו בו היה רוצה אבימלך לקחתה שאם כן היה שואלה מאחיה ולא היה שולח ולוקחה בעל כרחה, וגם אברהם לא היה חרד עליה ואומר אחותי היא, ופסוק (י״א) רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי מוכיחו בבירור.

ויאמר... אל – פירושו גם לדבר על אודות מישהו.

ויאמר... אחתי הוא – אין הכתוב מגלה כאן, מה הניע את אברהם לומר על אשתו כי אחותו היא, וגם העובדה, כי בפסוק י״א הוא מנמק התנהגותו זו, בשיחתו עם אבימלך, אף היא אינה מסבירה את הדבר. ומכאן ההכרח להניח, כי פרקנו מתקשר אל המעשה הדומה שהתרחש בחצרו של פרעה מלך מצרים,⁠¹ שם מבואר הענין על פרטיו. ומכאן גם ביאור לביטוי ״ויקח את שרה״, כלומר ויקח אותה לאשה.

מלך גרר – כאן הוא נקרא מלך גרר, ואילו להלן כ״ו:א׳,ח׳ הוא מכונה מלך פלשתים. ואין בזה משום סתירה, אלא שכאן מוזכר דוקא מקום מושבו של אבימלך, העיר גרר, כי היא מקום המאורע המסופר. העובדה שאבימלך שלט לא רק על גרר כי אם על כל האזור כולו מתבארת ממילא מן האמור להלן פסוק ט״ו — ״הנה ארצי לפניך״; והשווה גם להלן כ״א:ל״ב-ל״ד.⁠²

1. לעיל י״ב:י׳ ואילך.

2. הספקות שיש לאחדים מן החוקרים באשר לקיום הפלשתים בימים קדומים אלה, ספקות שמביאים למשל את קנובל לראות בפלשתים המוזכרים כאן את העוים, המוזכרים בדברים ב׳:כ״ג, ספקות אלה אין להם שחר, שכן כמה פעמים הם מוזכרים בספר בראשית (השווה גם לעיל י׳:י״ד — המ׳), ואין צריך לפקפק בקיומם כעם כבר בימי האבות.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון